יום שלישי, 8 בנובמבר 2022

פרשת וירא- מאין ההוכחה כי שרה הייתה נביאה?/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת וירא- מאין ההוכחה כי שרה הייתה נביאה?

מאמר מאת: אהובה קליין.

יצירותיי לפרשה:   


ציורי תנ"ך/ אברהם  צופה אל עבר המלאכים/ציירה: אהובה קליין(c)

[שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ אברהם מבקש משרה ללוש בצק למען האורחים/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/  שרה  מתפעלת מיצחק הקטן/ ציירה: אהובה קליין(c)




ציורי תנ"ך/ אברהם עורך משתה ליצחק/ציירה: אהובה קליין(c)[שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ שרה דורשת מאברהם לגרש את הגר וישמעאל למדבר/ ציירה: אהובה קליין (Cׁ)



ציורי תנ"ך/ אברהם משלח את  הגר וישמעאל/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ הגר במדבר/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


 ציורי תנ"ך/ הגר מתפללת במדבר להצלת ישמעאל/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ עקדת יצחק והאיל/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ עקדת יצחק/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]





ציורי תנ"ך/ אברהם מתפלל על אנשי סדום ועמורה/ציירה: אהובה קליין(c)
[שמן על בד



ציורי תנ"ך/ לוט יושב בשער סדום/ ציירה: אהובה קליין(c)


ציורי תנ"ך/ אנשי סדום מקיפים את ביתו של לוט/ ציירה: אהובה קליין(c)


 ציורי תנ"ך/ לוט ופמלייתו נמלטים- טרם המהפכה/ ציירה: אהובה קליין (c)

 

ציורי תנ"ך/מהפכת סדום ועמורה/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד].



ציורי תנ"ך/ לוט ובנותיו נמלטים אל ההר/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ אברהם משקיף על סדום ועמורה לאחר החורבן

/ ציירה: אהובה קליין (c)


פרשה זו – המשכה של פרשת  "לך - לך" -  לפי שהתורה מייחדת שלוש פרשיות : לך - לך, וירא, חיי שרה -  לתולדות אברהם, מפאת חשיבותו כאבי האומה.

יש לשים לב, כי אין התורה  מתארת את תולדות אברהם  בחוץ לארץ, אלא מתחילה לתאר את אברהם ומשפחתו -  מן הרגע שהוא מגיע לארץ  היעודה לו ולזרעו - לדורות.

באותו הזמן היה אברהם אבינו בן שבעים וחמש שנים - כפי שהכתוב מתאר: "וְאַבְרָם, בֶּן-חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה, בְּצֵאתוֹ, מֵחָרָן". [בראשית  י"ב, ד' ]מתוך הכתובים אנחנו  מסיקים: שאברהם  חי מאה שבעים וחמש שנים  כפי שנאמר: "וְאֵלֶּה, יְמֵי שְׁנֵי-חַיֵּי אַבְרָהָם--אֲשֶׁר-חָי:  מְאַת שָׁנָה וְשִׁבְעִים שָׁנָה, וְחָמֵשׁ שָׁנִים".[בראשית  כ"ה, ו]

לכן המסקנה - שתולדות אברהם בתורה מקיפות מאה שנה במדויק.

בפרשת וירא - מתממשת בשורת המלאך לאברהם: "וַיֹּאמֶר, שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה, וְהִנֵּה-בֵן, לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ" [להלן י"ח, י]

והנה אחרי שהילד נולד ונקרא בשם יצחק  נאמר: "וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת-בֶּן-הָגָר הַמִּצְרִית, אֲשֶׁר-יָלְדָה לְאַבְרָהָם--מְצַחֵק.  וַתֹּאמֶר, לְאַבְרָהָם, גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת, וְאֶת-בְּנָהּ:  כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן-הָאָמָה הַזֹּאת, עִם-בְּנִי עִם-יִצְחָק. וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד, בְּעֵינֵי אַבְרָהָם, עַל, אוֹדֹת בְּנוֹ.  וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-אַבְרָהָם, אַל-יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל-הַנַּעַר וְעַל-אֲמָתֶךָ--כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה, שְׁמַע בְּקֹלָהּ כִּי בְיִצְחָק, יִקָּרֵא לְךָ זָרַע" [להלן  כ"א, ט'-י"ג]

השאלות הן:

א] מדוע החליטה שרה לגרש את הגר וישמעאל?

ב] מה הייתה תחושתו ותגובתו של אברהם?

ג] כיצד הגיב אלוקים?

תשובות.

שרה מחליטה לגרש את ישמעאל ואמו – הגר.

שרה פונה אל אברהם ופוקדת עליו לגרש את ישמעאל ואמו: "וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת-בֶּן-הָגָר הַמִּצְרִית, אֲשֶׁר-יָלְדָה לְאַבְרָהָם—מְצַחֵק -

גרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת, וְאֶת-בְּנָהּ:  כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן-הָאָמָה הַזֹּאת, עִם-בְּנִי עִם-יִצְחָק". 

על פי רש"י- על המילה "מְצַחֵק": שלושה  פירושים:

א] שרה מבחינה: כי ישמעאל היה צוחק צחוק של חטא עם יצחק - הכוונה ללשון עבודה זרה.

ב] לשון גילוי עריות. כפי שנהגה אשת פוטיפר ביוסף: העלילה על יוסף  והתלוננה על התנהגותו בפני בעלה - כאילו ביקש לחטוא: "בָּא-אֵלַי הָעֶבֶד הָעִבְרִי, אֲשֶׁר-הֵבֵאתָ לָּנוּ--לְצַחֶק בִּי". [להלן ל"ט, י"ז]

ג] "מְצַחֵק"- לשון רציחה כמו שמסופר: "וַיֹּאמֶר אַבְנֵר, אֶל-יוֹאָב, יָקוּמוּ נָא הַנְּעָרִים, וִישַׂחֲקוּ לְפָנֵינוּ; וַיֹּאמֶר יוֹאָב, יָקֻומוּ" [שמואל-ב, ב', י"ד] הכוונה: שישחקו זה כנגד זה בחרבותיהם. ובסוף רצחו אלו את אלו.

רש"י מסביר את המילים: "לֹא יִירַשׁ בֶּן-הָאָמָה הַזֹּאת, עִם-בְּנִי עִם-יִצְחָק". 

מכאן למדים: שהיה ישמעאל רב עם יצחק על הירושה העתידה ליפול להם מאביהם והיה ישמעאל אומר  ליצחק :  אני הבכור ונוטל פי שניים והיו שניהם יוצאים אל השדה , ישמעאל נוטל קשתו ויורה בו חיצים - כדי להרגו מתוך משחק.

מדוע הדגישה שרה  את מילותיה בכפילות :" עִם-בְּנִי עִם-יִצְחָק.  לפי שכל מילה מצדיקה :  שיש להפריד את ישמעאל מיצחק :

מכיוון שהוא בני ,אפילו אם לא היה הגון כיצחק, או מכיוון שהוא הגון כיצחק אפילו אם אינו היה בני- אין ישמעאל ראוי לירש יחד אתו ,קל וחומר 'עם בני עם יצחק' ששתיהן בו - שבוודאי אין ישמעאל ראוי לרשת עמו [ ב"ר]

על פי תוספתא מסכת סוטה ו', ו'

כאשר יצחק נולד לשרה, ישמעאל היה בן ארבע עשרה שנה, שרה הבחינה שישמעאל עובר על כל שלושת העבירות:

א] גילוי עריות - לפי שעבר על איסור אשת איש.

ב] עבודה זרה - לפי שבנה מזבח ושחט עליו חגבים.

ג] שפיכות דמים - לפי שניסה להרוג את יצחק בתחבולה.

שרה חששה שיצחק ילמד ממעשיו הרעים של ישמעאל . גם שאפה לעקור את העבודה הזרה מביתה.

לכן דרשה מאברהם לגרש את הגר ובנה.

ּבְסֵפֶר הַיָּשָׁר מְסֻופָּר: "וְיִשְׁמָעֵאל בֶּן אַבְרָהָם גָּדוֹל בַּיָּמִים הַהֵם, בֶּן אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה בְּלֶדֶת שָׁרָה אֶת יִצְחָק לְאַבְרָהָם, וַיְהִי אֱלֹוקִים אֶת  יִשְׁמָעֵאל בֶּן אַבְרָהָם וְיִגְדַּל וְיִלְמַד קֶשֶׁת וַיְהִי רֹבֶה קַשָּׁת. וַיְהִי בִּהְיוֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים, וַיֵּשֶׁב עִם יִשְׁמָעֵאל בְּפֶתַח הָאֹהֶל, וַיַּרְא יִשְׁמָעֵאל אֶת יִצְחָק יוֹשֵׁב לְנֶגְדּוֹ, וַיִּקַּח אֶת הַקֶּשֶׁת וְיִמְשֹׁךְ בָּהּ וְיִיתֵּן אֵלֶיהָ אֶת הַחֵץ וַיֹּאמֶר לְהַכּוֹת אֶת יִצְחָק, וַתֵּרֶא שָׁרָה אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר בִּקֵּשׁ יִשְׁמָעֵאל לַעֲשׂוֹת לְיִצְחָק בְּנָהּ  וַיֵּרַע בְּעֵינֶיהָ מְאֹד עַל בְּנָהּ. וְתִשְׁלַח וְתִקְרָא לְאַבְרָהָם וְתֹאמַר לוֹ: גָּרֵשׁ אֶת הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ- כִּי לֹא יִירַשׁ בְּנָהּ עִם בְּנִי, כִּי כָּזֶה וְכָזֶה בִּקֵּשׁ  לַעֲשׂוֹת לוֹ הַיּוֹם.

וְיִשְׁמַע אַבְרָהָם בְּקוֹל שָׁרָה, וִישָׂכֵּם בַּבֹּקֶר וְיִקַּח שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה כִּכְּרֵי לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם וַיִּתֵּן אֶל הָגָר  וְיִשְׁלָחֶיהָ עִם בְּנָהּ. וְתֵלֵךְ לָהּ הָגָר עִם בְּנָהּ הַמִּדְבָּרָה וְיָשְׁבוּ בְּמִדְבַּר פָּארָן עִם יוֹשְׁבֵי הַמִּדְבָּר, וַיְהִי יִשְׁמָעֵאל רוֹבֶה קַשָּׁת וַיֵּשֵׁב בַּמִּדְבָּר יָמִים רַבִּים, וְיֵלְכוּ אַחֲרֵי כֵן הוּא וְאִמּוֹ לְאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיֵּשְׁבוּ שָׁם. וַתִּקַּח הָגָר לִבְּנָהּ אִישָּׁה מִמִּצְרַיִם וּשְׁמָהּ: [מֵרִיסָהּ] [מְרִיבָה]. וַתַּהַר אֵשֶׁת יִשְׁמָעֵאל וַתֵּלֶד לוֹ אַרְבָּעָה בָּנִים וּבַת אַחַת".

"החיזקוני" סבור: כי שרה הבחינה: שהיה ישמעאל מבקש בכורה פי שניים.

רבי ישראל מאיר מראדין בעל ה"חפץ חיים" מסביר:

לשרה אימנו היה חוש חינוכי ממדרגה ראשונה, אומנם נכון הדבר שאם ישמעאל היה נשאר ומתחנך יחד עם יצחק , היה מצליח לעדן במידה מסוימת את מידותיו ולא היה עד כדי כך - פרא אדם. אך מנגד - אם הוא היה נשאר, הרי מידותיו הרעות היו פוגעות בחינוכו הטוב של יצחק. משום כך החליטה לגרשו .

לכן העידו חז"ל :שרה הייתה  גדולה ברוח הקודש יותר מאברהם - לפי שראתה שקיימת סכנה ממשית ליצחק בנה וישנו חשש גדול  שלפני שיצחק ישפיע לטובה על ישמעאל - עשוי ישמעאל - הנער המתבגר לקלקל, חלילה - את יצחק הקטן.

תגובת אברהם:

נאמר: "וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד, בְּעֵינֵי אַבְרָהָם, עַל, אוֹדֹת בְּנוֹ"

רש"י מסביר באמצעות שני פירושים:

א] היה  רע בעיני אברהם מאד - על דרכו של ישמעאל שיצא לתרבות     רעה.[ב"ר]

ב] ופשוטו של מקרא : היה רע בעיניו  על כך שאמרה לו שרה לגרש את ישמעאל.

רש"ר [הרב שמשון רפאל הירש] מבאר:  כל עניין הגירוש נראה בעיני אברהם כמשהו  אכזרי, כל תמונת העתיד התנפצה לו - הן לגבי ישמעאל והן לגבי הגר.

לא מתוך תחושות אישיות כלפי הגר ,אלא "על אודות בנו" הרי מה ששרה הבחינה בישמעאל - לא היה נעלם מעיני אברהם, אלא אברהם התחיל לחשוב: אם כבר אצלו בבית סטה ישמעאל מהדרך הנכונה והיה "מְצַחֵק". כך חזקה השפעתה של הגר עליו בעודו נמצא אצלם  כאשר השפעת אברהם אביו פרושה עליו, מה יהיה עם ישמעאל כאשר יעזוב את בית אברהם ויהיה נתון רק להשפעת הגר באופן בלעדי?

תגובת  אלוקים לאברהם:

נאמר: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-אַבְרָהָם, אַל-יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל-הַנַּעַר וְעַל-אֲמָתֶךָ--כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה, שְׁמַע בְּקֹלָהּ כִּי בְיִצְחָק, יִקָּרֵא לְךָ זָרַע"

על פי רש"י: הקב"ה אומר לאברהם : לשמוע בקולה המיוחד של שרה - כלומר- בקול רוח הקודש שלה.

מתוך שאברהם הצטווה לשמוע בקול שרה - לומדים אנו: שרוח הקודש של  שרה הייתה גדולה ועוצמתית יותר מרוח הנבואה של  אברהם.

"הספורנו" סובר: כי ה' אומר לאברהם: שמע בקול שרה אשתך: גרש את האמה ואת ישמעאל בנה - לפי שהוא שמע בקול עצת אמו - הגר והוציא דיבה  במטרה לרשת הכול. לכן חייבים לגרש אותם שלפי הדין אינו ראוי אפילו לרשת מעט. מהטעם: שבן האמה [הגר]  אינו מיוחס אחריך!

רש"ר מסביר: כי ה' אמר לאברהם: שישמע בקולה של שרה, גם אם תוכן דבריה אינו מוצא חן בעינך. עליך לסמוך על דעתה ושיקולה - שכן הבנתה עמוקה משלך, לנשים יש הבנה עמוקה יותר באופי  האנושי.

אשר למילים: "כִּי בְיִצְחָק, יִקָּרֵא לְךָ זָרַע":  ואילו ישמעאל "זרעך הוא " כפי שנאמר: "וְגַם אֶת-בֶּן-הָאָמָה, לְגוֹי אֲשִׂימֶנּוּ:  כִּי זַרְעֲךָ, הוּא". כלומר ישמעאל, אומנם יוצא חלצך ,לפיכך אולי יירש ממך תכונות גופניות ומעט תכונות רוחניות אך אינו ראוי שיקרא בנך לעולם וכי  לא יהיה היורש הרוחני שלך.  אל תצטער שאתה נפרד מאחד מבנך. שגם זרעו של יצחק לא ידבק כולו במורשת הרוחנית שלך ,כי "אפילו הטוב שבעצים אינו מבשיל את כל פירותיו. ועד שיבורר הזרע הטהור והראוי לעם ה' יהיה על מקצתו להיפרד מתוך השאר כפסולת מן האוכל".

רשי" מציין: אברהם נתן להגר רק כד מים ולחם ולא זהב וכסף ,לפי שהיה שונאו – מהטעם: שיצא לתרבות רעה.

רבינו בחיי  מביא את הסבר הרמב"ן: מדוע אברהם נתן רק מים ולחם – הסיבה: בגלל ששרה בקשה  שאברהם יגרש את הגר וישמעאל וגם ה' אמר שישמע בקולה - לכל אשר  תאמר.

רבינו בחיי סבור: שהטעם שאברהם צייד את הגר וישמעאל רק בלחם ובמים כי-יתכן שאברהם ראה במראה הנבואה  שעתידים בניו להשתעבד תחת ידי ישמעאל ובני ישמעאל ישנאו את בניו בעתיד שנאה גדולה - לפי שאין אומה בעולם שיהיו שונאים את ישראל בעוצמה כה רבה - כבני ישמעאל.

לכן אברהם התנהג אליו - כמו שראוי להתנהג עם שונא ונתן לו רק לחם ומים. כמו שכתוב:

"אִם-רָעֵב שֹׂנַאֲךָ, הַאֲכִלֵהוּ לָחֶם;    וְאִם-צָמֵא, הַשְׁקֵהוּ מָיִם". [משלי  כ"ה, כ"א]

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן ללמוד מהכתוב בפרשה זו:

שרה הייתה נביאה ועוצמת רוחה גברה על כוח נבואת אברהם. מהטעם -  שראתה  בתוך המסגרת היהודית בביתה  את ישמעאל כמכשול  שעשוי לפגוע חלילה - לא רק בחינוך יצחק כיהודי טוב- אלא  כמכשול לדורות הרבים – אחריו בעם היהודי בכלל – על כן דרשה  בתוקף מאברהם לגרש את ישמעאל ואמו.

מכאן המסקנה: על מנת להצליח במשימות החינוכיות - חייבים   להקפיד על סביבה רוחנית טובה וטהורה - על פי   התורה הקדושה , יפים וחשובים דברי חז"ל:

"אמור לי מי חבריך ואומר לך מי אתה!" (מסכת בבא-קמא, צ"ב, ב)


*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

שָׂרָה וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

 

שָׂרָה וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ

 שִׁיר מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן. ©


וַיְהִי הַיּוֹם  שָׂרָה שׁוֹמַעַת

רַחַשׁ מוּזָר כֹּה מֻפְתַּעַת

הַשַּׁלְווָה הוּפְרָה פִּתְאוֹם

רַב הַזַּעֲזוּעַ עַל הַתִּימָּהוֹן.

 

בִּצְעָדִים אִטִּיִּים מִתְקָרֶבֶת

רֹאשָׁהּ כְּמַלְאַךְ זוֹקֶפֶת

הַשְּׁכִינָה אוֹתָהּ עוֹטֶפֶת

בְּעַיִן טוֹבָה- מִתְבּוֹנֶנֶת:

 

מָה נוֹרָא הַמַּחֲזֶה

הַגָּדוֹל מְצַחֵק הַקָּטָן בּוֹכֶה

יִשְׁמָעֵאל אֶת יִצְחָק מְבַלְבֵּל

שׁוֹאֵף חִינּוּכוֹ חִישׁ לְקַלְקֵל.

 

לְעֶבְרוֹ יוֹרֶה חִצִּים

מַרְבֶּה שַׁעֲשׁוּעֵי תַּעְתּוּעִים

מְאַייֵּם כְּלַפָּיו בִּדְרִישָׁה

כִּי לוֹ מְכֻפֶּלֶת הַיְּרֻושָּׁה.

 

 שָׂרָה מַבְחִינָה בַּמְּזִמָּה

 שֶׁל בֶּן  הַשִּׁפְחָה- הָרָשָׁע

 מִיָּד פּוֹנָה לְאַבְרָהָם

גָּרֵשׁ הָאַמָּה וּבְנָהּ הַפַּעַם!

הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת: פָּרָשַׁת וַיֵּרָא [חֻמַּשׁ בְּרֵאשִׁית]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שלישי, 1 בנובמבר 2022

פרשת לך- לך, מה ייעוד אברהם ובמה גדולתו?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת לך- לך- מה ייעוד אברהם ובמה גדולתו?

 מאמר מאת: אהובה קליין.

יצירותיי לפרשה:



ציורי תנ"ך/ אברהם ופמלייתו  שבים ממצרים  לארץ /ציירה: אהובה קליין (c) 

[שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ "לך-לך.."/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ הציווי "לך- לך "- לאברהם/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ אברהם ופמלייתו עולים לכנען בציווי ה'/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי  תנ"ך/ אברהם מפיץ אמונה בה'- במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ הקב"ה מצווה את אברהם להשקיף- צפונה ונגבה וקדמה וימה/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי  תנ"ך/ אברהם ושרה  יורדים  למצרים / ציירה : אהובה קליין (c


ציורי תנ"ך/ פרעה משיב את שרה לאברהם במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)

 [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ אברהם מיישב את הסכסוך בין רועי אברהם לרועי לוט/ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין על היצירה(c)


ציורי תנ"ך/ לוט משקיף על סדום/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/מלכי-צדק מוציא לחם ויין לאברהם/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ הבטחת הארץ לאברהם ולזרעו/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ הבטחת הבנים  לאברהם/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]





ציורי תנ"ך/ הגר בבית אברהם ושרה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ הגר וישמעאל במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ הגר מתפללת במדבר/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ "אב המון גויים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


"עֲשָׂרָה נִיסְיוֹנוֹת נִתְנַסָּה אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם וְעָמַד בְּכֻולָּם; לְהוֹדִיעַ כַּמָּה חִיבתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם"

כך נאמר במסכת אבות [ פרק  ה, ג]

לראשונה אנו קוראים על אברהם בסוף פרשת נח ושם הכתוב מגלה לנו: מה מקורו של אברהם תולדותיו ושורשיו:

"וַיְחִי נָחוֹר, תֵּשַׁע וְעֶשְׂרִים שָׁנָה; וַיּוֹלֶד, אֶת-תָּרַח.  וַיְחִי נָחוֹר, אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת-תֶּרַח, תְּשַׁע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וּמְאַת שָׁנָה; וַיּוֹלֶד בָּנִים, וּבָנוֹת. וַיְחִי-תֶרַח, שִׁבְעִים שָׁנָה; וַיּוֹלֶד, אֶת-אַבְרָם, אֶת- נָחוֹר, וְאֶת-הָרָן.  וְאֵלֶּה, תּוֹלְדֹת תֶּרַח--תֶּרַח הוֹלִיד אֶת-אַבְרָם, אֶת -נָחוֹר וְאֶת-הָרָן; וְהָרָן, הוֹלִיד אֶת-לוֹט.  וַיָּמָת הָרָן, עַל-פְּנֵי תֶּרַח אָבִיו, בְּאֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ, בְּאוּר כַּשְׂדִּים.  וַיִּקַּח אַבְרָם וְנָחוֹר לָהֶם, נָשִׁים:  שֵׁם אֵשֶׁת-אַבְרָם, שָׂרָי, וְשֵׁם אֵשֶׁת -נָחוֹר מִלְכָּה, בַּת-הָרָן אֲבִי-מִלְכָּה וַאֲבִי יִסְכָּה.  וַתְּהִי שָׂרַי, עֲקָרָה:  אֵין לָהּ, וָלָד.  לא וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת-אַבְרָם בְּנוֹ, וְאֶת-לוֹט בֶּן-הָרָן בֶּן-בְּנוֹ, וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ, אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ; וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים, לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן, וַיָּבֹאוּ עַד-חָרָן, וַיֵּשְׁבוּ שָׁם.  וַיִּהְיוּ יְמֵי-תֶרַח, חָמֵשׁ שָׁנִים וּמָאתַיִם שָׁנָה; וַיָּמָת תֶּרַח, בְּחָרָן". [בראשית י"א,, כ"ד- ל"ב]

בהמשך לתיאור משפחתו של אברהם , בפרשתנו ה' מתגלה לאברהם בפעם הראשונה:

"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-אַבְרָם, לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ.  וְאֶעֶשְׂךָ, לְגוֹי גָּדוֹל, וַאֲבָרֶכְךָ, וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ; וֶהְיֵה, בְּרָכָה. וַאֲבָרְכָה, מְבָרְכֶיךָ, וּמְקַלֶּלְךָ, אָאֹר; וְנִבְרְכוּ בְךָ, כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה.  וַיֵּלֶךְ אַבְרָם, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו יְהוָה, וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ, לוֹט; וְאַבְרָם, בֶּן-חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה, בְּצֵאתוֹ, מֵחָרָן.  וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת-שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת-לוֹט בֶּן-אָחִיו, וְאֶת-כָּל-רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ, וְאֶת-הַנֶּפֶשׁ, אֲשֶׁר-עָשׂוּ בְחָרָן; וַיֵּצְאוּ, לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן, וַיָּבֹאוּ, אַרְצָה כְּנָעַן"  [בראשית י"ב, א- ו']

השאלות הן:

א]  מאיזו משפחה מגיע אברהם ומהי שליחותו ?

ב] מדוע  אין  התורה מפרטת  את הסיבה לבחירת אברהם לשליחותו?

תשובות.

תולדותיו של אברהם.

על פי הכתוב: אבי אברהם היה: תרח ולו שלושה בנים: אברהם, נחור והרן.

הם התגוררו באור כשדים ושם נפטר - הרן, כפי שנאמר: "וַיָּמָת הָרָן, עַל-פְּנֵי תֶּרַח אָבִיו, בְּאֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ, בְּאוּר כַּשְׂדִּים".

רש"י מסביר: הרן נפטר עוד בחיי אביו.

מובא במדרש אגדה: הכתוב רומז לנו :שעל ידי אביו מת הרן - לפי שתרח התלונן על אברם בנו לפני נמרוד - על ששבר את האלילים שלו בחנותו , נטל נמרוד את אברם והשליכו לתוך כבשן האש, באותו זמן ,הרן אחיו היה יושב וחושב בליבו:' אם אברם ניצל ואינו נשרף באש - אז אני משלו ואם נמרוד מנצח וממית את אברם - אני בצד של נמרוד. והנה כאשר אברהם ניצל אמרו אנשי נמרוד להרן: למי אתה שייך - לצדו של מי אתה?

ענה להם הרן: 'אני לצד אברם.' מיד נטלו אותו והשליכוהו לכבשן האש וכך נשרף. מכאן שמיתתו של הרן נגרמה על ידי- תרח אביו וזה משמעות המקום בהם גרו - "אוּר כַּשְׂדִּים" – רמז לאש [ב"ר]

פירוש נוסף לשם מקום זה: "אוּר " = בקעה- כמו שכתוב: "עַל-כֵּן בָּאֻרִים, כַּבְּדוּ יְהוָה" [ישעיהו כ"ד, ט"ו]

אברהם נשא לאישה את שרי שנקראה גם בשם: יסכה   על פי הכתוב: "וְשֵׁם אֵשֶׁת- נָחוֹר מִלְכָּה, בַּת-הָרָן אֲבִי-מִלְכָּה וַאֲבִי יִסְכָּה"

מדוע נקראה שרי- "יִסְכָּה"? על כך כמה הסברים מפי רשי":

א] מפני שהיא סוכה - מביטה ברוח הקודש.

ב] על כך שכולם סוכים- מביטים ביופייה. כפי שהיא מופיעה מאוחר יותר במצרים עם אברהם בתקופת הרעב בארץ:

"וַיְהִי, כְּבוֹא אַבְרָם מִצְרָיְמָה; וַיִּרְאוּ הַמִּצְרִים אֶת-הָאִישָּׁה, כִּי-יָפָה הִוא מְאֹד.  וַיִּרְאוּ אֹתָהּ שָׂרֵי פַרְעֹה, וַיְהַלְלוּ אֹתָהּ אֶל-פַּרְעֹה; וַתֻּקַּח הָאִישָּׁה, בֵּית פַּרְעֹה". [בראשית י"ב, י"ד- ט"ו]

ג] "יִסְכָּה"- מלשון נסיכות- כינוי של מלכות ושררה, מאותו הטעם שנקראה מאוחר יותר בשם: שרה כדברי חז"ל:

שרה לכל העולם כולו - לשון שררה - [לשון נקבה של שר] [ מסכת ברכות י"ג]

כפי שהכתוב מתאר: תרח לוקח את כל פמלייתו אל חרן- במטרה להגיע לכנען.

בפרשתנו  לראשונה ה' פונה אל אברהם וכאן מצווה עליו לעזוב את ארצו ואת משפחתו וללכת לארץ שה' יראה לו.

זהו הניסיון הראשון שהתנסה אברהם [על פי הרמב"ם]

 מדוע ניסיון זה כה קשה?

חכמי המוסר טוענים: הרי ה' הבטיח לאברהם ברכות  והבטחות בעלות עוצמה רבה ובאותו זמן ודאי יצר הרע ניסה  לפתות אותו בכך שכל הניסיון הזה משתלם מאד - הרי הוא יזכה לגדולה ודברים נעלים מאת: ה' בכבודו ובעצמו.

אך אברהם התגבר על כל  מחשבות אלה והחליט  לצאת מחרן - על פי ציווי ה' בלבד ! ולא בעבור כל הברכות והדברים הטובים שה' הבטיח לו.

התורה מעידה עליו שהוא עמד בניסיון זה:

"וַיֵּלֶךְ אַבְרָם, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו יְהוָה.."

עפ"י  המגיד מדובנא:" כאשר שואלים על איש עשיר כמה רכוש יש לו? משיבים שיש לו אלפי מטבעות זהב. בתים ואפילו עבד לשמשו.

כאשר שואלים זאת על דוכס? זו פחיתות כבוד לענות שיש לו מטבעות זהב, בתים ועבדים, אלא יש להשיב :שיש לו כמה עיירות.

כאשר שואלים על גורלו של מלך, אין זה מכבודו לומר שיש לו עיירות, אלא יש להשיב שהוא מולך על כמה מדינות.

א"כ כאשר שואלים על גודלו של מלך מלכי המלכים הקב"ה, לכאורה, היה ראוי להשיב שהוא מולך על כל היקום כולו ועל אינסוף שלמות. מולך על המלאכים והכל שלו....

אולם במדרש נאמר: "וְאֶעֶשְׂךָ, לְגוֹי גָּדוֹל" וזה שאומרים: "אֱלהֵי אַבְרָהָם".  (בתפילת  שמונה עשרה) הכבוד של מלך מלכי המלכים הוא: אברהם אבינו ומכאן רואים: את גודל חשיבות אברהם אבינו בעיני ה'.

חכמי המדרש מציינים: גם הניסיון הראשון וגם הניסיון האחרון  נמסרו לאברהם במילים:" לך- לך"

הראשון: "לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ.."

ובניסיון האחרון נאמר: "וַיֹּ֡אמֶר קַח ־נָ֠א אֶת ־בִּנְךָ֨ וְלֶ֨ךְ ־לְךָ֔ אֶל ־אֶ֖רֶץ הַמֹּורִיָּ֑ה" [בראשית  כ"ב, ב]

 שליחותו של אברהם - היא: להפיץ את האמונה באלוקים האחד והיחיד בתבל.

ה"נתיבות שלום" מבאר: כי מטרת אברהם הייתה  להנאתו וטובתו ואין הכוונה להנאה  גשמית - אלא להתענג על ה' , זו הייתה הנאתו היחידה עלי אדמות. במסילת ישרים נאמר: שלהתענג על ה' - הוא התענוג הגדול  מכל התענוגות בעולם. וכול שכן אצל אברהם אבינו שמסר נפשו בלבד לה' וזו הייתה הנאתו וטובתו הגדולים ביותר.

אברהם ראוי להערכה במיוחד לאחר שגדל אצל תרח - והסביבה לא השפיעה עליו  , דווקא ממקום שלילי כזה  הגיע לגילוי ה' באמונה!

הוא עמד בכל הניסיונות - הוא נחשב לראש המאמינים וממנו התפשט  יסוד האמונה בעם ישראל - עד סוף כל הדורות..

יש להבין את המילים: "לך- לך"- במשמעות: שיהודי תמיד צריך להיות בתנועה ללכת ולהתעלות ברוחניות ולא לעצור במקום אחד. אלא לשאוף להגיע לייעודו.

כל יהודי נולד עם תכונות מסוימות ועל פי התכונות הייחודיות שלו - ידע לפעול כדי להגשים את עבודת ה'.

אין התורה מפרטת את סיבת שליחות אברהם.

הרמב"ם ב"יד החזקה" "הלכות עבודה זרה"- מתאר את התפתחות הרוח עד בואו של אברהם אבינו ש" השיג דרך האמת והבין קו הצדק מתכונתו הנכונה . וידע שיש אלוקים אחד והוא מנהיג, הגלגל [העולם], והוא ברא הכול ,ואין בכל הנמצא אלוקים  חוץ ממנו  וידע שכל העולם טועה.  ודבר שגרם להם לטעות- זה: שעובדים את  הכוכבים והצורות עד שאבדה האמת מדעתם"

לכל המצב הזה אין תיאור,  במקרא, אך מוזכר ברמז:

"לָכֵ֗ן כֹּֽה ־אָמַ֤ר יְהֹוָה֙ אֶל ־בֵּ֣ית יַעֲקֹ֔ב אֲשֶׁ֥ר פָּדָ֖ה אֶת ־אַבְרָהָ֑ם לֹֽא ־עַתָּ֤ה יֵבוֹשׁ֙ יַעֲקֹ֔ב וְלֹ֥א עַתָּ֖ה פָּנָ֥יו יֶֽחֱוָֽרוּ" [ישעיהו פרק כ"ט, כ"ב]

דבר זה  הולם את מה שקרה - שהרי אברהם היה בסכנה גדולה מצד המתנגדים באור כשדים וניצול מהם, אך מלבד הרמז בספר ישעיהו - אין התורה מזכירה פעולה מיוחדת של אברהם ,טרם ציווה אותו ה' לצאת מבית אביו וללכת לארץ כנען.

הרמב"ן שואל: מה  הטעם שה'  מצווה את אברהם  לעזוב את ארצו ומולדתו ולהיות אוהבו  ונבחרו - מבלי שיודיע - כי אברהם היה עובד אלוקים, או צדיק תמים? אין טעם גם לעזיבת הארץ ,אין הסבר בתורה- שהיא במטרה לקרבת אלוקים בארץ הנבחרת - אין דבר כזה בכל התנ"ך, שהרי תמיד התורה מקדימה: "... הִתְהַלֵּ֥ךְ לְפָנַ֖י וֶהְיֵ֥ה תָמִֽים.."׃[בראשית  י"ז]

"התהלך לפני ושמע בקולי ואיטיבה  עמך", ואילו אצל אברהם אין הקדמה וסיבה לאמירת השם לצאת מארצו וממולדתו?

הרמב"ן עונה: התורה סמכה על הדברים המפורסמים, ידוע שאנשי אור כשדים עשו לו  רעות רבות בשל אמונתו באלוקים והוא ברח מפניהם אל ארץ כנען - אלא שבדרך התעכב בחרן ,לכן ה' אמר לו שיעשה את מה שחשב לעשות קודם. ללכת את הארץ הנבחרת , להשפיע שם  על בני האדם לעבוד את אלוקים. – מסיבה זו ה' מבטיח ששם יגדל שמו ויתברכו בו הגויים ולא יהיה מצב דוגמת אור כשדים- ששם הציקו לו- והיו  מבזים ומקללים אותו. ושמו אותו בכבשן האש.

הקב"ה הבטיח לו: "וַאֲבָרְכָה, מְבָרְכֶיךָ, וּמְקַלֶּלְךָ, אָאֹר; וְנִבְרְכוּ בְךָ, כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה". 

רש"ר מסביר: אם מישהו יקלל את אברהם - הוא יואר - יקולל לא רק מבחינה חומרית ,אלא יותש כוחו הפנימי.

הרמב"ן מסכם את דבריו ומסביר בלשונו.: "אבל התורה לא רצתה להאריך בדעות עבודה זרה ולפרש העניין שהיה בינו ובין הכשדים - באמונה כאשר קיצרה בעניין דור אנוש וסברתם, בעבודה זרה שחידש"

לסיכום, לאור האמור לעיל - אברהם ידע לזהות את התכונות שלו שבעזרתן  הפיץ את האמונה באל אחד.

למרות שבא מסביבה עוינת ואלילית - כאור כשדים -  הגיע להכרה  כי האלילים אינם מועילים - אלא ישנו בורא אחד לעולם ולכן הוא הצליח להגשים את ייעודו- בהפצת האמונה בקרב הבריות - יחד עם שרה אשתו ובזכות גדולתו זו ראוי להיקרא: "אבי האומה"!


*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר