פרשת
מטות- מסעי-מדוע פונה משה תחילה
לראשי-המטות?
מאמר מאת: אהובה קליין .
יצירותיי לפרשיות:
ציורי תנ"ך/משה פונה אל ראשי המטות./ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ בני ישראל חונים במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ מסע במדבר/ ציירה: אהובה קליין [שמן על בד](c)
ציורי תנ"ך/ פינחס הכהן במלחמת מדיין/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ אנשי מדיין נלקחים בשבי על ידי ישראל / ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ משה כועס על ראשי צבא ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ משה מזכיר לשבט גד וראובן את חטא המרגלים/ ציירה: אהובה קליין ((c)
ציורי תנ"ך/ פקודי החיל מגישים את תרומת הזהב עבור המשכן- למשה ולאלעזר הכהן/
ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ בני ישראל חונים באילים/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ ישראל חונים על ים סוף/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ בני ישראל חונים במדבר צין/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ בני ישראל חונים בערבות מואב/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ בני גד וראובן רואים את עבר הירדן/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ מותו של אהרון וקבורתו בהר ההר/ ציירה: אהובה קליין (c)
פרשת מטות פותחת –בנושא:
דיני נדר ושבועה: "..וַיְדַבֵּר
מֹשֶׁה אֶל-רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: זֶה הַדָּבָר, אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה. אִישׁ כִּי- יִדֹּר נֶדֶר לַיהוָה,
אוֹ-הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל-נַפְשׁוֹ--לֹא יַחֵל, דְּבָרוֹ: כְּכָל-
הַיֹּצֵא מִפִּיו, יַעֲשֶׂה. [במדבר ל', ב-ד]
השאלות
הן:
א] מדוע מוסר משה את
נושא הנדרים תחילה לראשי המטות - הנשיאים?
ב] מה הטעם ,שדווקא בפרשה
זו נאמרו פרטים רבים בנושא - נדר ושבועה?
ג] הקשר בין פרשת
מסעי ליְמֵי בֵּין
הַמְּצָרִים?
תשובות
משה מוסר
את עניין הנדרים תחילה לראשי המטות [הנשיאים]
רש"י מסביר: משה חילק כבוד לנשיאים ללמדם תחילה ורק אחר כך לעם ישראל.
ומאין שגם בשאר
הדיברות נהג כך משה? התשובה : ההוכחה לכך
במה שנאמר:
"וַיְהִי,
בְּרֶדֶת מֹשֶׁה מֵהַר סִינַי, וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיַד-מֹשֶׁה, בְּרִדְתּוֹ
מִן-הָהָר..... וַיַּרְא אַהֲרֹן
וְכָל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶת-מֹשֶׁה, וְהִנֵּה קָרַן, עוֹר פָּנָיו; וַיִּירְאוּ,
מִגֶּשֶׁת אֵלָיו. וַיִּקְרָא אֲלֵהֶם
מֹשֶׁה, וַיָּשֻׁבוּ אֵלָיו אַהֲרֹן וְכָל-הַנְּשִׂאִים בָּעֵדָה; וַיְדַבֵּר
מֹשֶׁה, אֲלֵיהֶם. וְאַחֲרֵי-כֵן
נִגְּשׁוּ, כָּל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" [שמות ל"ד, כ"ט- ל"ב]
מדוע בחרה התורה
במצווה זו של הפרת נדרים לציין את העניין שקודם משה פונה לנשיאים?
התשובה לכך:
ההתייחסות הנפרדת לנשיאים באה ללמד: כי דיניהם נפרדים מכל ישראל מפני שהם הנשיאים -
מפירים כשהם יחידים, אבל אנשים רגילים יכולים להפר רק בשלושה.
החת"ם סופר נותן תשובה מעניינת : בדרך כלל "ראשי המטות " המנהיגים והעסקנים השונים - נוהגים לנדור
ולהבטיח להמוני העם הבטחות שונות ויש
אפילו כאלה , אשר נשבעים על קיום
הבטחותיהם בעתיד - אך לאחר שנבחרו להיות מנהיגים - שוכחים לקיים את הבטחותיהם לעם
ואף מסוגלים לבצע תכניות מנוגדות להבטחותיהם - טרם נבחרו . זוהי מציאות עגומה מאד -
שדווקא נבחרי ציבור החייבים לשמש דוגמא להתנהגותם בפועל – מוכנים להפר את
הבטחותיהם שניתנו בנדר ובשבועה – לציבור, מטעם זה קוראת התורה אל כל "ראשי
המטות" לא לעבור על מצוות לא תעשה
המופיעה בכתובים: "אִישׁ
כִּי-יִדֹּר נֶדֶר לַיהוָה, אוֹ-הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל-נַפְשׁו
לֹא
יַחֵל, דְּבָרוֹ כְּכָל-
הַיֹּצֵא מִפִּיו, יַעֲשֶׂה"!
על
פי דברי האדמו"ר רבי אהרון מצ'רנוביל, לשון הכתוב המזכיר את "ראשי
המטות" בראש הפרשה - הוא במטרה: לאותת לנבחרי הציבור- ומנהיגי העם להקשיב
לרחשי ההמון ולהבין מהם דרישותיהם ומה הם הצרכים המידיים העומדים על הפרק ונחוצים להם
- ועל פי הקשבה זו ידעו לכלכל את מעשיהם כדי להיטיב עימם.
"מטות"
עולה בגמטריא- 455 = "בידך אפקיד רוחי" וכן "עם
הספר"- והכוונה: עם ספר הספרים - מפקיד רוחו ביד הקב"ה כמו שכתוב:
"וְהָיִיתִי
לָכֶם, לֵאלֹהִים; וְאַתֶּם, תִּהְיוּ-לִי לְעָם". [ויקרא כ"ו, י"ב] [
על פי "ספר התמצית" למאיר ינאי].
בפרשה זו
נאמר: נושא נדר ושבועה.
הרשב"ם רואה המשכיות מהפרשה הקודמת - פרשת פנחס שהיא מסתיימת במילים:
"אֵלֶּה
תַּעֲשׂוּ לַיהוָה, בְּמוֹעֲדֵיכֶם--לְבַד מִנִּדְרֵיכֶם וְנִדְבֹתֵיכֶם, לְעֹלֹתֵיכֶם
וּלְמִנְחֹתֵיכֶם, וּלְנִסְכֵּיכֶם, וּלְשַׁלְמֵיכֶם".[במדבר כ"ט, ל"ט]
הדין הוא: אדם הנודר
קורבן - חייב לשלמו באחד משלושת הרגלים ויקפיד לא לאחר למלא את נדרו, כאן בפרשתנו
אומר משה לראשי המטות:
"אִישׁ
כִּי-יִדֹּר נֶדֶר לַיהוָה"-
הכוונה לנדר קורבן. ובמילים:
"אוֹ-הִשָּׁבַע
שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל-נַפְשׁוֹ--לֹא יַחֵל, דְּבָרוֹ": ישנו ציווי שלא
יאחר מלשלם את נדרו - מלשון יחל ישראל אל ה' ואם נשבע - חייב למלא את השבועה -
"כְּכָל-הַיֹּצֵא
מִפִּיו, יַעֲשֶׂה". יקיים את דבריו בפועל ומכאן המסקנה: כי תחילת
פרשת מטות מקושרת לסוף פרשת פנחס.
ספורנו סובר: פרשתינו
סומכת על הנאמר בהר סיני:
"וְלֹא
תִשָּׁבְעוּ בִשְׁמִי לַשָּׁקֶר וְחִלַּלְתָּ אֶת שֵׁם אֱלֹהֶיךָ אֲנִי יְהוָה]" ויקרא י"ט, י"ב]
מטרת ציווי זה: האיש הנודר,
או נשבע ,לא יחל דברו - כי בחללו את דברו- הוא למעשה מחלל את שם ה'!
אברבנאל נותן הסבר מעניין: הרי – כל פרשה ניתנה במקומה. הכול לפי סדר הפרשיות - לפי שנאמר בפרשת פנחס הציווי למשה לעלות להר העברים: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, עֲלֵה
אֶל-הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה; וּרְאֵה, אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָתַתִּי, לִבְנֵי
יִשְׂרָאֵל. וְרָאִיתָה אֹתָהּ,
וְנֶאֱסַפְתָּ אֶל-עַמֶּיךָ גַּם-אָתָּה, כַּאֲשֶׁר נֶאֱסַף, אַהֲרֹן אָחִיךָ".[במדבר
כ"ז, י"ב- י"ג] - משה מבין כי יום מותו קרב - לכן הוא ממהר ללמד את
ראשי המטות את נושא: פרשת נדרים היות וראשי המטות- מומחים להתיר נדרים כי עד עכשיו
היה משה, בכבודו ובעצמו מתיר נדרים- לכן
מעתה הסמכות הזאת עוברת לנשיאים.
החת"ם סופר- אומר:
א] פרשה זו היא רק שייכת לראשי המטות ולא לאחרים -
ה' מזהיר את הנשיאים כי עליהם להיזהר לא לחלל שבועתם, אם נשבעו עניין מסוים לעם
אחר- דוגמת המקרה עם אנשי גבעון בספר יהושע- במקרה כזה ,עליהם לקיים את הבטחתם בכל
מצב ולהיזהר מחילול ה' .
ב] דבר נוסף כפשוטו:
הקב"ה מודיע לנשיאים: במידה וינדרו נדר- הם חייבים לקיים זאת- הלכה ולמעשה
ולא יתירו אותו- כן אין מישהו גדול מהם שיתיר להם אותו ולא מישהו קטן שיתיר להם את
הנדר.
ידוע דברי חז"ל על
המקרה העצוב של יפתח- שלאחר שנדר- הקריב את בתו- כי לא רצה לבוא אל פנחס כדי שיתיר
לו את הנדר - על כן הדין הוא בנשיאים, שכל היוצא מפיו יעשה"
ראיתי בספר: "מטה
שמעון" [ר' שמעון אפרתי]: הסבר יפה:
"אמר להם הקב"ה
לישראל: הוו זהירין בגדרים, אל תפרצו בהם- שכל הפורץ בהם- סופו למעול בשבועות,
המועל בשבועות- כופר בקב"ה, אין לו מחילה בעולם, שנאמר:
[שמות א] "כי לא ינקה ה' אשר יישא את שמו
לשווא " [מדרש תנחומא]
"אמר הקב"ה
לישראל: לא תהיו סבורין שהותר להישבע בשמי אפילו באמת, אין אתם רשאים
להישבע בשמי, אלא אם יש בכם כל המידות האלו שנאמר: אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ תִּירָא,
אֹתוֹ תַעֲבֹד; וּבוֹ תִדְבָּק, וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ..." [דברים י' כ']
אם יש לך את כל המידות
האלו- אתה רשאי להישבע ואם לא, אין אתה רשאי להישבע!
"מעשה בינאי המלך שהיו
לו שני אלפים עיירות וכולם נחרבו על שבועת
אמת [שם] כיצד? אומר אדם לחברו בשבועה: שאני הולך ואוכל במקום פלוני, היו
מהלכין ומקיימין שבועתן ונחרבו, מה הנשבע באמת כך! הנשבע בשקר-
על אחת כמה וכמה! [מדרש רבה]
במילים אחרות אין אפשרות
להישבע בשם ה' אפילו על דבר אמת- קל וחומר
שאסור להישבע על שקר!
פרשת מסעי נקראת ביְמֵי בֵּין
הַמְּצָרִים.
חז"ל מדגישים שפרשת "מסעי" נקראת תמיד ביְמֵי
בֵּין הַמְּצָרִים. -[בין שבעה
עשר בתמוז לתשעה באב] וזאת במטרה לעודד את
עם ישראל בתקופת האבלות על החורבן והגלות שהרי בפרשת "מסעי" מסופר גם על
חלוקת ארץ ישראל לשבטים ובכך ישנו רמז לעם
ישראל - כי בתום ימי החורבן והגלות - יבואו עוד ימים טובים - בהם יזכה העם לשבת
בביטחון בארץ ישראל.
רמז יפה מוצאים חז"ל
במילים-באמצעות ראשי תיבות:
"אֵלֶּה מַסְעֵי
בְנֵי-יִשְׂרָאֵל"- והוא: ארבעת הגלויות שעתידים עם ישראל לעבור-אחרי יציאת מצרים: אדום-
כינוי לרומי ,מדי- היא פרס, בבל, יוון.
שתי הפרשיות: מטות ומסעי
נקראות בשבת הקרובה במחובר ובכך נועלים את
קריאת חומש במדבר.
לסיכום, לאור האמור לעיל: בפרשה זו - כמו לאורך התורה כולה, מתגלה משה
כמנהיג משכמו ומעלה - מנהיג המשמש דוגמא לכל הדורות - במסירות נפש לעם ישראל
ובאמונה מתמדת בקב"ה, לאורך כל הדרך הוא נלחם למען טובת העם.
כעת כאשר הוא מבין כי אלה ימים
אחרונים בחייו , לפי שהקב"ה ציווה
עליו לעלות להר העברים ולהשקיף על ארץ ישראל - היות ולא יזכה לעלות לארץ המובטחת
יחד עם אהרון אחיו.
משה מכין את הקרקע לקראת
ימי ההנהגה שיבואו אחריו- לכן פונה אל
ראשי המטות להעביר להם את נושא הנדרים - ויש בכך מסר לכל המנהיגים - לא להפר
הבטחות שמבטיחים מראש - כי על ידי כך הם
חלילה גורמים לחילול ה'
כמו שנאמר: "כִּי לֹא יָנוּחַ שֵׁבֶט הָרֶשַׁע עַל גּוֹרַל
הַצַּדִּיקִים לְמַעַן לֹא יִשְׁלְחוּ הַצַּדִּיקִים בְּעַוְלָתָה יְדֵיהֶם."[תהלים
קכ"ה ,ג]
הפירוש: שלטון של רשע- לא
יאריך ימים - למען הצדיקים – כדי שלא
ילמדו ממעשיהם.
וכמה יפים דברי דוד המלך:
"חֶסֶד וֶאֱמֶת
נִפְגָּשׁוּ צֶדֶק וְשָׁלוֹם נָשָׁקוּ".[תהלים פ"ה, י"א]
על כך אומר המלבי"ם:
כאשר החסד והאמת ילכו יחדיו
כשני רעים, האמת תעלה מן הארץ וכנגדה ירד החסד מן השמים - זוהי הישועה הגדולה
והתוצאה תהיה "צדק ושלום"
