פרשת אחרי מות קדושים הקשר בין
השבת למקדש.
מאמר מאת: אהובה קליין
יצירותיי לפרשה.
ציורי תנ"ך/ קדושת השבת והמקדש/ ציירה: אהובה קליין (c)
"אֶת-שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ, וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ: אֲנִי, יְהוָה".
ציורי תנ"ך/ עונג שבת/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ השארת העוללות לעניים/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ ירושת הארץ/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ הריסת עבודה זרה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ איסור אכילת עופות טמאים/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/"לא תכלה פאת שדך"/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ הכניסה לארץ ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ הכניסה לארץ זבת חלב ודבש/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ נטיעת עצים בכניסה לארץ/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ ארץ נחלים ועיינות/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/משפט צדק/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
"לא תעשו עוול במשפט.."
ציורי תנ"ך/ סעודת קורבן שלמים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
הפרשה פותחת במילים:
"וַיְדַבֵּר
יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר
אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם--קְדֹשִׁים תִּהְיוּ: כִּי קָדוֹשׁ, אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם". אחד הנושאים המופיע בפרשיות אלה: מצוות שמירת שבת.
נאמר: "אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ,
וְאֶת-שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ: אֲנִי,
יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם". [ויקרא
י"ט, ג]
עוד נאמר: "אֶת-שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ,
וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ: אֲנִי, יְהוָה" [שם י"ט, ל ]
השאלות
הן:
א] מה המשמעות: " קְדֹשִׁים תִּהְיוּ" ?
ב] השבת והמקדש - מה
הקשר?
תשובות.
"קְדֹשִׁים תִּהְיוּ"- המשמעות.
על פי רש"י: הכוונה להיות קדושים ופרושים מן העריות, כי כל מקום שיש גדר ערווה -
ניתן למצוא גם קדושה.
רש"י מפרש את הקשר בין סוף פרשת :"אחרי" לפרשת
"קדושים" - בסוף פרשת: "אחרי מות" - מדובר על איסורי עריות ובגמרא
נאמר: "אין אדם עובר עבירה, אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות" [מסכת יומא כ"ט]
לפיכך, הפורש מן העריות - הוא בגדר "קדושים
תהיו" בדומה לכך גם בפרשת: "אמור" שם מדובר על איסור נישואי
נשים מסוימות לכוהנים ולכהן הגדול נאמר: "קדוש יהיה" , קדושתו נובעת מכך : "כי אני ה' מקדשו"
רבי בונם, מבאר את
הפסוק: "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ: כִּי קָדוֹשׁ, אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם". הרי נאמר פעם אחת: "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ" - ללא
האות וו', ואילו במילים: "כִּי קָדוֹשׁ, אֲנִי.."- נכתב באופן מלא עם האות ו"ו - מכאן שקדושתו של ה' היא
למעלה מהקדושה של עם ישראל- כך סובר רש"י. ועל כך אומר המגיד ממעזריטש:
קדושתו של ה' למעלה בגבהי מרומים - היא באה כביכול מתוך קדושת עם ישראל - משום שעל
ידי שיהודי מתקדש - גורם- כביכול לקב"ה שיתקדש לעילא ולעילא ויש כאן יחסי גומלין בין ה' לעמו. בתחילה הקדושה חסרה
אצל היהודי, ורק אחרי שמתקדש בקדושה של מעלה תתמלא הקדושה בשלמותה עם האות
ו"ו. [מתוך החוברת : ["באר הפרשה " / ר' אלימלך בידרמן]
רש"ר [רבי שמשון
רפאל הירש] מבהיר: שהציווי להיות קדוש
מופנה לכולנו כיהודים , המשמעות היא: לשאוף , להתאמץ להגיע לדרגה הגבוהה ביותר של
שלמות אנושית מוסרית, הדבר נאמר לגבי כל אחד ואחד - ללא קשר לגילו, מעמדו, או גורלו - עליו
להגיע לדרגה המוסרית הגבוהה ביותר- כלומר: כולנו חייבים להיות קדושים.
ההגעה אל פסגות
הקדושה – כרוכה בעבודה מרובה הדבר נקנה באמצעות שליטה על כל הכוחות והיכולות של
האדם- להתגבר על כל הפיתויים והנטיות המובילות ללכת בדרכים עקלקלות - תמיד להיות
מוכנים לקיים את צוויי ה'.
רש"ר רואה בשליטה העצמית - את האומנות הגבוהה ביותר שביד האדם להתאמן -
בה. וכל זה למען קיום רצון ה' בחיינו.
כיצד ניתן להגיע
להשגת אומנות זו ? התשובה היא: רק על ידי תרגול - יש לנו לאמן את כוח הרצון המוסרי
שלנו לשלוט בנטיות הלב. לשעבד את כל כוחנו לקיום רצון אלוקים.
כל אדם יתאמן לתכלית
זו על פי תכונותיו המאפיינות אותו וישים דגש על פנימיותו.
הרב אביגדור הלוי
נבנצאל מסביר: נכון שמראש
ה' בחר את בניו כעם קדוש אך אין די בכך -
אלא על עם ישראל מוטל התפקיד לממש קדושה זו ולהוציאה מהכוח אל הפועל.
הקדושה – פירושה : לייעד
דבר מה למטרה ייחודית להפרישו לדבר מסוים
דוגמת דברי ה' לירמיהו הנביא:
"בְּטֶרֶם אצורך [אֶצָּרְךָ] בַבֶּטֶן יְדַעְתִּיךָ וּבְטֶרֶם תֵּצֵא
מֵרֶחֶם הִקְדַּשְׁתִּיךָ נָבִיא לַגּוֹיִם נְתַתִּיךָ". [ירמיהו א', ה]
דוגמא נוספת: איש
אומר לאשתו ביום נישואיהם: "הרי את מקודשת לי"- הכוונה את מקודשת רק לי.
אומנם יש קדושות
שונות: קדושת ישראל, קדושת הלוי, הכהן, הכהן הגדול . קדושת הנזיר היא
הגבוהה משאר ישראל, אך עלינו לזכור כי: עם ישראל ככלל- הוא מיוחד ושייך לה' יותר
מכל אומה ולשון.
כך גם סוגי הקדושה
האחרים - שגם בהן דרגות שונות:
קדושת המקום - ארץ ישראל בהשוואה ליתר
מדינות העולם , נאמר עליה: "בְּאֶרֶץ יְהוָה" [הושע ט, ג]
ירושלים קדושה יותר משאר ערי ישראל,- והר הבית- קדוש יותר.
קדושת הזמן - יש גם בה דרגות —חגי ישראל- שבתות- אך השבת קדושה מכל המועדים . יום הכיפורים שני לה במעלתו - כולם קדושים - אך
בהם דרגות שונות.
האדמו"ר מסקולען אמר: מעלה יתרה יש לקדושה- כאשר נובעת מתוך אהבה ושמחה. כפי שאנו מבקשים מה' בברכת
החודש:
"... חַיִּים שֶׁיֵשׁ בָּהֶם יִרְאַת שָׁמַיִם וְיִרְאַת חֵטְא ..... שֶׁתְּהֵא בָנוּ אַהֲבַת תּורָה וְיִרְאַת שָׁמַיִם". מדוע מבקשים אנו פעמיים יראת
שמים? אלא שבתחילה אנו מבקשים שיהיו לנו חיים שיש בהם יראת שמים ואחר כך אנו
מוספים בקשה: שתהיה בנו- אהבה ליראת שמים ותיבת "אהבת" 'עולה על 'תורה'
וגם על יראת שמים כי אינה דומה יראה הבאה מתוך
שמחה וחדוה למי שבאה לו ללא השמחה!
על כך משל יפה: מעשה באדם שהיה מרקד ומפזז בשמחתו בכל הכוח בעודו נושא את בנו הקטן
על כתפיו ,ללא כל ספק, אין שמחתו הגדולה נפגמת מיראתו לבל יינזק בנו הקטן. ודאגתו
לבנו הקטן אינה גורעת את עוצמת שמחתו הפורצת מתוכו.
מעלת השבת והמקדש.
נאמר בפרשת קדושים: "אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו
תִּירָאוּ, וְאֶת-שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ:
אֲנִי, יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם".
נשאלת השאלה מה הקשר
בין כיבוד הורים לשמירת השבת?
רש"י עונה: התורה כתבה בסמוך שמירת שבת למורא אב, ללמדנו: אף על פי שהתורה
מזהירה אותנו על מורא אב - יש לשים לב, שאם אביו - יאמר לו לחלל את השבת - אל יקשיב
לו , כך גם בשאר המצוות.
נאמר גם: "אֶת-שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ,
וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ: אֲנִי, יְהוָה"
הרמב"ן סובר: לגבי השבת ישנן אזהרות רבות בתורה כמו בעבודה זרה- הטעם לכך: כי מי
שאינו שומר שבת - מכחיש את מעשה הבריאה ונחשב שאין לו תורה כלל.
רבותינו שואלים: האם
בניין בית המקדש - דוחה את השבת?- תלמוד לומר: את שבתותי תשמרו ומקדשי תראו אני ה'
"
ה"נתיבות
שלום" שואל: מדוע נאמר
"שבתותיי" בלשון רבים?
תשובתו:- מרמז לשתי
בחירות של שבת:
א] ישנה הבחירה
שנאמרה בלוחות ראשונות : "כִּי שֵׁשֶׁת-יָמִים עָשָׂה יְהוָה אֶת-הַשָּׁמַיִם
וְאֶת-הָאָרֶץ, אֶת-הַיָּם וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר-בָּם, וַיָּנַח, בַּיּוֹם
הַשְּׁבִיעִי; עַל-כֵּן, בֵּרַךְ יְהוָה אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת—וַיְקַדְּשֵׁהוּ". [שמות כ, י]
ב] הבחירה השנייה
נאמרה בלוחות השניות: "וְזָכַרְתָּ, כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ
מִצְרַיִם, וַיֹּצִאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם, בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ
נְטוּיָה; עַל-כֵּן, צִוְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לַעֲשׂוֹת, אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת". [דברים ה, י"ד] ועל דרך
זו מזכירים בקידוש של שבת את שני העניינים האלה.
הרעיון של בריאת
העולם שהיה במשך שישה ימים ובתום ששת ימי הבריאה היה צריך העולם להגיע לתוהו ובהו,
אך הקב"ה ברא יום אחד - זוהי השבת
שמשפיעה על נפש חדשה בבריאה - להתקיים עוד שישה ימים נוספים וכך מידי שבוע
בשבוע - כשמגיעה השבת - נוצרת התחדשות הבריאה המעניקה כוח לששת הימים הבאים להתקיים. זו המשמעות של כוח בראשית - וזו
הכוונה- זיכרון למעשה בראשית.
לגבי הרעיון של זכר
ליציאת מצרים:- השבת מביאה גאולה לעולם משום שהשבת היא בבחינת גאולה - היות וימי השבוע - הם
בחזקת גלות ואפלה,
לכן נאמר: "כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ
מִצְרַיִם" כי ה' עושה את השבת לצורך גאולה- מכאן שכל שבת - היא בבחינת יציאת
מצרים שעל ידי השבת יוצאים מחשיכת הגלות לגאולה.
שני המסרים החשובים
האלה אמורים לגבי כל יהודי - שהשבת היא זיכרון למעשה בראשית ובשבת היהודי מתחדש ולא רק בכך שעושה תשובה,
אלא מתחדש להיות בריה חדשה. על כן עשה ה' את סדר הבריאה שתתחדש בכל שבת ושבת ולא
יהיה קיום הבריאה ברציפות אחת - וזאת – כדי להעניק ליהודי כוח להתחדש במשך השבת
והרעיון של זכר ליציאת מצרים ,גם אם אין
בכוחו של היהודי להגיע למדרגה המרוממת של לוחות ראשונות - להתחדש כבריה חדשה ,יש
את המדרגה של לוחות שניות - הרי גם אם במשך השבוע יהודי מרגיש את היותו בגלות
שמשמעה שהוא רחוק מבורא עולם ,הרי בשבת אות היא בין ה' לעם ישראל ,חוזר היהודי
להתקרב אל ה' וזוהי גאולה.
"הנתיבות
שלום" שואל: מה
המשמעות:" וּמִקְדָּשִׁי
תִּירָאוּ: אֲנִי, יְהוָה" הרי לכאורה - בית המקדש הוא אהבה , אך יש רמז יפה במילה: "בראשית" —אותיות : יר'א שב"ת , לכן כשם שה' ציווה לתת מורא למקדש - כך ציווה לתת מורא לשבת.
על כך אומר השל"ה הקדוש - יש יראה מחמת אהבה היות והוא אוהב את הקב"ה- הוא גם מתיירא מכל דבר שיש בו חשש לפגום את האהבה ,לכן
יראה זו - נובעת משורש האהבה - ומתוך אהבה זו נובעת היראה שלא תיפגם האהבה. לכן
המשותף לשבת ולבית המקדש - זוהי היראה מחמת אהבה.
רש"ר מסביר: כי
הקשר של השבת והמקדש מורים ליהודי - לא
להקשיב למעוננים והמנחשים , אלא לקיים את השבתות והמועדים על פי ציווי ה'.
ואם המנחשים
והמעוננים יורו ליהודים על כל מיני פיתויים שיש בהם מזל טוב, אין להקשיב להם - אלא - "וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ": תקיימו
רק את מצוות ה' הנלמדים במקדש - תורת ה' !
במסכת יבמות נלמדו שני רעיונות מהקשר של שבת והמקדש:
א] אין להפוך - מורא
מקדש לעבודת אלילים כמו שבשמירת שבת - לא מהשבת היהודי מתיירא, אלא מה' - כך גם
לגבי המורא במקדש - לא מהמקדש מתיירא אלא
ממי שהזהיר על המקדש !
בנוסף: כמו ששמירת
שבת נצחית - כך גם המקדש - למרות שנחרב - משמש מקום קדושה ושכינה לנצח! ונוהג בו קדושה בכל
הדורות.
לסיכום, לאור האמור לעיל, מגיעים אנו למסקנה- כמה חשובה יראת שמים הנובעת
מתוך אהבה אצל כל יהודי כלפי ה' ורעיון זה מתבטא במילים:
"אֶת-שַׁבְּתֹתַי
תִּשְׁמֹרוּ, וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ:
אֲנִי, יְהוָה" שקולה השבת כנגד כל התורה
כולה, ועל ידי שמירת השבת היהודי מגיע לרוממות גבוהה של קדושה ובזמן הגלות כל בחינות בית
המקדש - ישנם בשבת. שנזכה בקרוב בע"ה לגאולה שלימה ולבניין בית המקדש השלישי.
אמן
