הפטרת
פרשת עקב- ישועת ה' בציון-כיצד?
מאת: אהובה קליין.
ההפטרה פותחת בדבריה של ציון- הלוא היא ירושלים הקדושה
וגם כנסת ישראל וארץ ישראל:
"ותאמר
ציון עזבני ה' ואלוקים שכחני:"
ולשאלתה זו
הנביא ישעיהו עונה:" התשכח אישה עולה מרחם בן ביטנה? גם-אלה תשכחנה ואנוכי לא אשכחך:הן על כפיים חקותיך
חומותייך נגדי תמיד:מהרו בנייך מהרסיך
ומחרביך ממך יצאו: שאי סביב עינייך וראי כולם
נקבצו- לך חי אני נאום-ה' כי כולם כעדי תלבשי ותקשרים ככלה:[ישעיהו
מ"ט,י"ד-י"ט]
ובהמשך בשורה
נפלאה:"והיו מלכים אומניך ושרותיהם מינקתיך אפיים ארץ ישתחוו לך ועפר רגלייך
ילחכו וידעת כי אני ה' אשר לא יבושו קווי"[שם מ"ט,כ"ג-כ"ד]
השאלות הן:
א] מה המשותף בין פרשת עקב להפטרה?
ב] באילו
אמצעים אומנותיים משתמש הנביא ישעיהו
בנבואת הנחמה?
ג] כיצד מתאר הנביא
את יום הישועה?
התשובה לשאלה א]
בפרשת עקב
נאמר:"ארץ אשר ה' אלוקיך דורש אותה תמיד עיני ה' אלוקיך בה מראשית השנה ועד
אחרית"[דברים י"א,י"ב]
מכאן, שארץ
ישראל היא ארץ מיוחדת וגם עם ישראל נחשבים לבניו של אלוקים,לכן הקב"ה משגיח ומביט תמיד על הארץ ובניו.
ובמקביל לכך-
בהפטרה נאמר:
"הן על-
כפיים חקותיך חומתיך נגדי תמיד"
[ישעיהו
מ"ט,י"ז]
כוונת הנביא
להגיד: כי כמו שאדם חורת את דמות אהובתו על כף ידו - על מנת שלא ישכח אותה-כך גם
אלוקים מביט בחומות ירושלים תמיד ואינו
שוכח את ציון,אלא דואג לה.
מכאן שגם
בפרשה וגם בהפטרה אלוקים מביט באופן תמידי
על בניו בארץ ישראל וזוכר אותם.
התשובה לשאלה ב]
האמצעים
האומנותיים בהם משתמש הנביא ישעיהו הם:
1] דימויים.
2] ניגודים.
3]"האנשה"
4] שאלה
רטורית.
5] לשון נופל
על לשון.
דימויים:
הנביא משתמש
בדימויים כדי להמחיש את דבריו:את ציון הוא מדמה לתינוק-האהוב על אימו,ומסביר:
כשם שאימא לא תשכח לעולם את תינוקה,כך גם הקב"ה אינו שוכח את בניו לעד.
יש בדבריו של
הנביא:"האנשה"-הכוונה שהוא
מדבר על ציון כפי שמדברים על אדם:"ותאמר ציון עזבני ה' "או,
בפנייתו אל ציון נאמר:"שאי- סביב עיניך וראי.."
ניגודים: "גם- אלה תשכחנה ואנוכי לא אשכחך"?- הנביא
אומר: גם אם יש בכל זאת אמהות העלולות לשכוח את ילדיהן,הרי אלוקים לעומתן אינו
שוכח!
שאלה
רטורית-היא שאלה שהתשובה שלה
מובנית מאליה כדוגמת שאלת הנביא:
"התשכח
אישה עולה מרחם ביטנה?- האם יתכן שאימא תישכח את תינוקה?
לשון נופל
על לשון:"מהרסייך-ומחריבייך"
התשובה לשאלה ג]
הנביא פונה
ישירות לציון ואומר:"מהרסייך ומחריביך ממך יצאו, שאי סביב עינייך וראי כולם
נקבצו באו לך, חי-אני נאום ה' כי כולם
כעדי תלבשי ותקשרים ככלה"
ביום שהבנים
שבים לציון ,כל המחריבים והמהרסים יצאו ויעזבו את ירושלים.
הנביא מדמה כאן את ציון לצופה-המסוגל להביט
בעיניו-כדי לראות את כל המתרחש סביבו ביום הישועה, בדומה לדברי ה' אשר נאמרו
לאברהם:
"שא
נא עינך וראה מן המקום אשר אתה שם צפונה ונגבה וקדמה וימה:כי את כל הארץ אשר-אתה רואה לך אתננה
ולזרעך עד עולם"[בראשית י"ג,י"ד-ט"ו]
דוגמא
נוספת,כאשר משה מתחנן לה' על
רצונו להיכנס לארץ ,אלוקים עונה לו:
"עלה ראש
הפסגה ושא עינך ימה צפונה ותימנה ומזרחה וראה בעינך.."[דברים
ג,כ"ז]
ובהמשך הנביא
אומר:"כי כולם כעדי תלבשי ותקשרים ככלה"
גם כאן יש
שימוש בדימוי יוצא מהכלל:כל השבים אל הארץ יהיו כתכשיט המהדר את המקום,כלומר
כל הבנים השבים מהגלות ישמשו כתכשיט לציון
בכך שהם יבנו אותה
כלילת יופי
והדר.ציון תצמיד את התכשיטים בקישורי
חוטים- כדוגמת הכלה המקשרת את עדייה לגופה.
הנביא מבשר:"והיו
מלכים אומניך ושרותיהם מניקותייך אפיים ארץ ישתחוו לך ועפר רגלייך ילחכו וידעת
כי-אני ה' "
מסתבר שהגולים
לא ישובו לבדם לארץ הקודש,אלא בסיוע המלכים- מלכי
הגויים,הנביא מדמה אותם לאומנים המטפלים בתינוקות, והשרים של אותם
מלכים יהיו כביכול המניקות של הבנים,הם ישתחוו לכבוד ציון וילחכו את העפר לרגליה.
המטרה הסופית
תהיה,כי ציון תיווכח כי כל חששותיה,שמא הקב"ה שכח אותה-היו לשווא,כמו
שנאמר:"אשר לא יבושו קווי"-כלומר: כל הבוטחים בה' אינם מתאכזבים מתקוותם
כי ה' יגאל אותם- וזאת בדומה לדברי דוד
המלך :"גם כל קוויך לא יבושו"[תהלים כ"ה,ג]
לסיכום,לאור
האמור לעיל ניתן לראות בברור קו משותף לפרשת עקב ולהפטרה-בה מוכח כי הקב"ה
אינו נוטש בניו,הוא מביט על ארץ ישראל מראשית השנה עד אחרית.
ועל כן אין
לחשוש לשכחה,מסירות ה' אל בניו היא כמסירות נצחית בין האם לבניה.
יהי רצון
ובקרוב נזכה,בע"ה לגאולה שלמה.
אמן ואמן.
