פרשת
תצווה- שבת זכור ופורים- מה המשותף?
מאמר מאת: אהובה קליין .
יצירותיי לפרשה :
ציורי תנ"ך/ מנורת הזהב במשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ בני ישראל מביאים שמן כתרומה למשכן/ ציירה: אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך/ בני ישראל בדרך לתרום שמן זית זך לצורך נר התמיד/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ משה חוגר את האבנט לכוהנים/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ הכוהנים סומכים ידיהם על הקורבן/ ציירה: אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך/ משה חובש לאהרון הכהן את המצנפת והציץ/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ משה מביא פר ושני אלים/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ הכוהנים סומכים ידיהם על הקורבן/ ציירה: אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך/ אומני המשכן- בצלאל ואהליאב וכיור הנחושת / אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ בצלאל בן אורי ואהליאב- במהלך יצירתם/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ משה דואג לרחיצת הכוהנים במים מהכיור/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/אהרון ובניו סועדים בפתח האוהל/ ציירה: אהובה קליין (c)
"זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים"
ציור למגילת אסתר/ מרדכי שולח שליח לאסתר המלכה- להודיע לה שתפנה אל אחשוורוש להצלת היהודים
פרשת תצווה - היא
המשכה של פרשת תרומה - ומעניין כי שמו של משה נעדר מהפרשה, על כך שתי
סיבות:
א] משה ביקש מה' בחטא העגל
שה' ימחל לעם ישראל באומרו: "וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא
מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ" [שמות ל"ב, ל"ב]
בעל הטורים אומר: מכאן
שקללת חכם ,אפילו על תנאי - אינה שבה ריקם.
ב] סמוך לשבת פרשת
תצווה - חל יום פטירתו של משה בתאריך: ז' באדר.
הפרשה פותחת בציווי
לעם ישראל להביא שמן לנר התמיד, כנאמר:
"וְאַתָּה
תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ
כָּתִית--לַמָּאוֹר: לְהַעֲלֹת נֵר,
תָּמִיד. בְּאֹהֶל מוֹעֵד מִחוּץ
לַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדֻת, יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר--לִפְנֵי
יְהוָה: חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתָם, מֵאֵת
בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".
[שמות כ"ז, כ'-
כ"א]
חז"ל מתייחסים למילה הראשונה בתחילת המשפט: "וְאַתָּה"- יש כאן דגש על "דרך ארץ קדמה לתורה" על האדם חובה לעשות השתדלות כדי שיהיה ללא דופי
מכל הבחינות ורק אחר כך יקוים בו: "וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל,." –היינו יוכל
ללמד ולהדריך אנשים אחרים כדברי ריש לקיש:
"קַשּׁוֹט עַצְמְךָ תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ קַשּׁוֹט אֲחֵרִים".[מסכת : בבא מציעא:
ק,ו', ע"ב]
השבת הקרובה : שבת
זכור- לכן אנו קוראים :
"זָכוֹר,
אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק, בַּדֶּרֶךְ, בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם. אֲשֶׁר
קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ--וְאַתָּה,
עָיֵף וְיָגֵעַ; וְלֹא יָרֵא, אֱלֹהִים.
וְהָיָה בְּהָנִיחַ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב,
בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ--תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר
עֲמָלֵק, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם; לֹא, תִּשְׁכָּח".[דברים כ"ה, י"ז- י"ט]
קריאה זו היא חובה לשמוע
גם לאוזני הנשים.
מפטירים בספר
שמואל-א',[ פרק : ט"ו,
ב'- - ל"ד]
להלן קטע מהכתוב בספר: "וַיְהִי, דְּבַר-יְהוָה,
אֶל-שְׁמוּאֵל, לֵאמֹר. נִחַמְתִּי, כִּי-הִמְלַכְתִּי אֶת-שָׁאוּל
לְמֶלֶךְ--כִּי-שָׁב מֵאַחֲרַי, וְאֶת-דְּבָרַי לֹא הֵקִים; וַיִּחַר,
לִשְׁמוּאֵל, וַיִּזְעַק אֶל-יְהוָה, כָּל-הַלָּיְלָה. וַיַּשְׁכֵּם שְׁמוּאֵל
לִקְרַאת שָׁאוּל, בַּבֹּקֶר; וַיֻּגַּד לִשְׁמוּאֵל לֵאמֹר, בָּא-שָׁאוּל
הַכַּרְמֶלָה וְהִנֵּה מַצִּיב לוֹ יָד, וַיִּסֹּב וַיַּעֲבֹר, וַיֵּרֶד
הַגִּלְגָּל. וַיָּבֹא שְׁמוּאֵל, אֶל-שָׁאוּל; וַיֹּאמֶר לוֹ שָׁאוּל, בָּרוּךְ
אַתָּה לַיהוָה--הֲקִימֹתִי, אֶת-דְּבַר יְהוָה.
וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל, וּמֶה קוֹל-הַצֹּאן הַזֶּה בְּאָזְנָי, וְקוֹל
הַבָּקָר, אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁמֵעַ. וַיֹּאמֶר שָׁאוּל מֵעֲמָלֵקִי הֱבִיאוּם,
אֲשֶׁר חָמַל הָעָם עַל-מֵיטַב הַצֹּאן וְהַבָּקָר, לְמַעַן זְבֹחַ, לַיהוָה
אֱלֹהֶיךָ; וְאֶת-הַיּוֹתֵר, הֶחֱרַמְנוּ.
וַיֹּאמֶר
שְׁמוּאֵל, אֶל-שָׁאוּל, הֶרֶף וְאַגִּידָה לְּךָ, אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה
אֵלַי הַלָּיְלָה; ויאמרו וַיֹּאמֶר לוֹ, דַּבֵּר. וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל--הֲלוֹא אִם-קָטֹן אַתָּה
בְּעֵינֶיךָ, רֹאשׁ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אָתָּה; וַיִּמְשָׁחֲךָ יְהוָה לְמֶלֶךְ,
עַל-יִשְׂרָאֵל. וַיִּשְׁלָחֲךָ יְהוָה, בְּדָרֶךְ;
וַיֹּאמֶר, לֵךְ וְהַחֲרַמְתָּה אֶת-הַחַטָּאִים אֶת-עֲמָלֵק, וְנִלְחַמְתָּ בוֹ,
עַד כַּלּוֹתָם אֹתָם. וְלָמָּה לֹא-שָׁמַעְתָּ, בְּקוֹל יְהוָה; וַתַּעַט,
אֶל-הַשָּׁלָל, וַתַּעַשׂ הָרַע, בְּעֵינֵי יְהוָה? וַיֹּאמֶר שָׁאוּל
אֶל-שְׁמוּאֵל, אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל יְהוָה, וָאֵלֵךְ, בַּדֶּרֶךְ
אֲשֶׁר-שְׁלָחַנִי יְהוָה; וָאָבִיא, אֶת אֲגַג מֶלֶךְ עֲמָלֵק, וְאֶת-עֲמָלֵק,
הֶחֱרַמְתִּי. וַיִּקַּח הָעָם
מֵהַשָּׁלָל צֹאן וּבָקָר, רֵאשִׁית הַחֵרֶם, לִזְבֹּחַ לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ,
בַּגִּלְגָּל" [שמואל
–א, ט"ו ב'-כ"ב]
השאלות
הן:
א] מה מטרת נר התמיד
בפתח הפרשה?
ב] מה הקשר בין
"פרשת זכור" לפורים?
ג] מהו המחנה המשותף
לפרשת תצווה - פרשת זכור – ופורים ?
תשובות.
מטרת נר
התמיד בפתח הפרשה.
על לפי
מדרש רבה: "אמר
הקב"ה למשה: וייקחו אליך שמן זית זך, לא שאני צריך להם, אלא שתאירו לי כשם
שהארתי לכם, כדי להעלות אתכם בפני כל האומות"
מכאן
אנו לומדים כי: כשם ששמן זית יש בכוחו להאיר- כך בית המקדש מאיר לכל העולם, כמו
שנאמר: "והלכו גויים לאורך"[ישעיהו ס']
חז"ל
אומרים דבר דומה: כי תפקידו של בית המקדש היה להאיר
ברכה והצלחה, לא רק לעם ישראל אלא לכל
אומות העולם.
רעיון
זה ניתן לראות גם אצל שלמה המלך בחנוכת המקדש שבנה, הוא נשא תפילה לה' במילים
:"וגם אל הנוכרי אשר לא מעמך ישראל הוא ובא מארץ רחוקה למען שמך. .אתה תשמע השמים.."[מלכים -א ,ח, מ"א]
אומות
העולם זוכים גם בברכת השדה בזכות המקדש, וההוכחה לכך: כי בחג הסוכות עם ישראל היו נוהגים להקריב שבעים פרים כנגד שבעים אומות העולם במטרה: "כדי
שיתברכו פירותיהם"[סוכה נ"ה]
מכאן
שמטרת בית המקדש הייתה: להאיר לישראל ולעולם גם הארה רוחנית וגם הארה גשמית.
את
האור המיוחד הזה מסמלת המנורה שהודלקה באמצעות שמן זית זך.
אך,
במצב לא טוב כאשר עם ישראל חטאו נחרב בית המקדש והדבר התבטא גם בשמן הזית כדברי
ירמיהו הנביא: "זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי־ תֹאַר, קָרָא יְהוָה שְׁמֵךְ" [ירמיהו י"א, ט"ז]
עם
ישראל משול לפרי זית - העובר כמה תהליכים
עד שנהפך לשמן זך, מורידים אותו מהעץ וחובטים בו, מעלים אותו לגת וטוחנים אותו, רק
אחרי כל הפעולות האלה והמכות נותן הזית את השמן הטהור שלו, בדומה לכך עם ישראל- אומות
העולם חובטים בו ומציקים לו - כאשר מתרחק מהתורה הקדושה רק אז עושה תשובה.
מכאן
שהדלקת המנורה מבטאת את ייעוד המשכן ובהמשך המקדש - להאיר לכולם.
משה שהיה מנהיגם של
ישראל גם פניו קרנו אור כאשר ירד עם
הלוחות מהר סיני כנאמר:
"וַיְהִ֗י
בְּרֶ֤דֶת מֹשֶׁה֙ מֵהַ֣ר סִינַ֔י וּשְׁנֵ֨י לֻחֹ֤ת הָֽעֵדֻת֙ בְּיַד ־מֹשֶׁ֔ה
בְּרִדְתּ֖וֹ מִן־ הָהָ֑ר וּמֹשֶׁ֣ה לֹֽא־ יָדַ֗ע כִּ֥י קָרַ֛ן ע֥וֹר פָּנָ֖יו
בְּדַבְּר֥וֹ אִתּֽוֹ"[שמות ל"ד, כ"ט]
הקשר בין
פרשת זכור לפורים.
בפרשת זכור אנו
לומדים – כי את עמלק יש למחות , אין לרחם
עליו ואין לכרות אתו ברית!,
שאול נבחר להיות מלך
ישראל ונבחר על ידי שמואל הנביא - שמואל
הזהיר אותו וציווה עליו:
"עַתָּה
לֵךְ וְהִכִּיתָה אֶת-עֲמָלֵק, וְהַחֲרַמְתֶּם אֶת-כָּל-אֲשֶׁר-לוֹ, וְלֹא
תַחְמֹל, עָלָיו; וְהֵמַתָּה מֵאִישׁ עַד אִשָּׁה, מֵעֹלֵל וְעַד-יוֹנֵק, מִשּׁוֹר
וְעַד-שֶׂה, מִגָּמָל וְעַד-חֲמוֹר".
[שמואל- א',
ט"ו, ג']
שאול לא מילא בשלמות
את צווי ה'- הוא ריחם על אגג מלך עמלק ולא הרג אותו ,בנוסף לקח את הצאן והבקר שלהם. והצטדק לפני שמואל הנביא-
כי לקח את הצאן והבקר עבור קורבנות לה'.
התוצאה הייתה: שאול
הפסיד את המלוכה .
כנאמר:
"וַיִּשְׁלָחֲךָ יְהוָה, בְּדָרֶךְ; וַיֹּאמֶר, לֵךְ וְהַחֲרַמְתָּה
אֶת-הַחַטָּאִים אֶת-עֲמָלֵק, וְנִלְחַמְתָּ בוֹ, עַד כַּלּוֹתָם אֹתָם. וְלָמָּה לֹא-שָׁמַעְתָּ, בְּקוֹל יְהוָה;
וַתַּעַט, אֶל-הַשָּׁלָל, וַתַּעַשׂ הָרַע, בְּעֵינֵי יְהוָה.
בהמשך :"וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל
אֶל-שָׁאוּל, לֹא אָשׁוּב עִמָּךְ: כִּי
מָאַסְתָּה, אֶת-דְּבַר יְהוָה, וַיִּמְאָסְךָ יְהוָה, מִהְיוֹת מֶלֶךְ
עַל-יִשְׂרָאֵל. וַיִּסֹּב שְׁמוּאֵל, לָלֶכֶת; וַיַּחֲזֵק בִּכְנַף-מְעִילוֹ,
וַיִּקָּרַע".
עד כאן נראה שיש קשר
הדוק בין פרשת תצווה לפרשת זכור-והוא: ציווי אלוקים יש לקיים את צוויי התורה הקדושה- כדוגמת אסתר המלכה
שקיימה את צווי מרדכי היהודי לדבר
עם המלך אחשוורוש כדי להציל את היהודים
מגזרות המן מזרע עמלק!
המכנה
המשותף לפרשת תצווה שבת זכור ופורים.
בפרשת תצווה ישנם
מסרים נצחיים מאת אלוקים לעם ישראל :
א] האור- עם
ישראל הצטווה להיות עם שתפקידו לשמש - אור לגויים:
המצווה מתבטאת במנורת
הזהב במשכן ואחר כך במקדש-
כדברי
הנביא: "וַיֹּאמֶר נָקֵל מִהְיוֹתְךָ לִי עֶבֶד לְהָקִים אֶת שִׁבְטֵי
יַעֲקֹב וּנְצוּרֵי יִשְׂרָאֵל לְהָשִׁיב וּנְתַתִּיךָ לְאוֹר גּוֹיִם
לִהְיוֹת יְשׁוּעָתִי עַד קְצֵה הָאָרֶץ"[ישעיהו מ"ט, ו']
עוד נאמר: "וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ וּמְלָכִים לְנֹגַהּ
זַרְחֵךְ".[ישעיהו ס', ג']
לכן עם ישראל משול
לזית אשר ממנו מפיקים שמן - זית טהור אינו יכול לעולם להתערבב עם הגויים בדומה
לשמן הנשפך לכוס מים, או נוזל אחר.- הוא מיד יצוף למעלה מעל המים.
אומר שלמה המלך: "כִּי
נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר" [משלי
ו'-כ]
במגילת אסתר אנו קוראים:
"לַיְּהוּדִים
הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר."[מגילת אסתר ח', ט"ז]
ב] קדושה: "וְעַתָּה, אִם־ שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ
בְּקֹלִי, וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת־ בְּרִיתִי--וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל־ הָעַמִּים,
כִּי־לִי כָּל־ הָאָרֶץ וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ
אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"
[שמות י"ט, ה'- ו']
פירוש הדבר: כי יהודי
צריך לחיות בקדושה: בדומה לכוהן - לאכול
בקדושה לברך טרם האכילה ולברך בסופה .ילבש בגדים צנועים ומכובדים כיאה לעם סגולה - יתרחק מלשון הרע תמיד וינהג
בדרך ארץ כלפי הזולת .
ג] לזכור את עמלק
תמיד: השמדת עמלק - זו מצווה בכל דור ודור.
אימתי עמלק מופיע?
כאשר עם ישראל מתרחק מהתורה הקדושה כנאמר "זָכוֹר, אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה לְךָ
עֲמָלֵק, בַּדֶּרֶךְ, בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם.
אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל-הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ--וְאַתָּה,
עָייֵף וְיָגֵעַ; וְלֹא יָרֵא, אֱלֹהִים." [שם
כ"ה, י"ז- י"ח] "
לסיכום: לאור האמור לעיל: ישנו מכנה משותף בפרשת תצווה - לשבת זכור ופורים והוא
: לקיים את צווי ה' בתורה, להיות עם קדוש ואור לגויים ולזכור את מצוות מחיית עמלק
ויפים וחשובים דברי דוד המלך:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה