פרשת
חיי שרה -
מאין כי רבקה הייתה מיועדת ליצחק?
מאת: אהובה קליין.
יצירותיי לפרשה:
ציורי תנ"ך/ אליעזר נשבע לאברהם שלא ייקח ליצחק אישה מבנות הכנעני/
ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ אליעזר הולך לחרן לחפש אישה ליצחק/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ אליעזר- עבד אברהם מתפלל להצלחת שליחותו/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ רבקה מגישה לאליעזר מים/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ לבן מזמין את אליעזר להתארח בביתו/ ציירה: אהובה קליין (c
ציורי תנ"ך/ תשובת רבקה לאליעזר- עבד אברהם: "אלך" /ציירה אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך/רבקה מגיעה אל בית יצחק/ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ אברהם רוכש את מערת המכפלה בכסף מלא/ ציירה: אהובה קליין (c)
[שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ אברהם מנהל משא ומתן עם עפרון/ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]
בפרשת חיי שרה -
אנו נחשפים לשידוך הראשון בתורה - בו אברהם משביע את אליעזר עבדו: ".....: שִׂים-נָא יָדְךָ, תַּחַת יְרֵכִי. וְאַשְׁבִּיעֲךָ--בַּיהוָה אֱלֹהֵי
הַשָּׁמַיִם, וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ: אֲשֶׁר
לֹא - תִקַּח אִשָּׁה, לִבְנִי, מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי, אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב
בְּקִרְבּוֹ. כִּי אֶל-אַרְצִי
וְאֶל-מוֹלַדְתִּי, תֵּלֵךְ; וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה, לִבְנִי לְיִצְחָק". [בראשית כ"ד, ב-ה]
אכן אליעזר נשבע
לאברהם שימלא את בקשתו כפי שכתוב: "וַיָּשֶׂם הָעֶבֶד אֶת-יָדוֹ, תַּחַת יֶרֶךְ אַבְרָהָם
אֲדֹנָיו; וַיִּשָּׁבַע לוֹ, עַל-הַדָּבָר הַזֶּה" [להלן, כ"ד, ט]
התורה
מפרטת בהמשך כיצד מגיע אליעזר עם הגמלים והמתנות אל ארם נהריים [הארץ יושבת
בין שני נהרות - כדברי רש"י]
אליעזר אינו שוכח את
אלוקים ומתפלל להצלחתו במשימת קודש זו - אשר
התחייב לעמוד בה:
"וַיֹּאמַר--יְהוָה
אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם, הַקְרֵה-נָא לְפָנַי הַיּוֹם; וַעֲשֵׂה-חֶסֶד, עִם
אֲדֹנִי אַבְרָהָם. הִנֵּה אָנֹכִי
נִצָּב, עַל-עֵין הַמָּיִם; וּבְנוֹת אַנְשֵׁי הָעִיר, יֹצְאֹת לִשְׁאֹב
מָיִם. וְהָיָה הַנַּעֲרָ, אֲשֶׁר אֹמַר
אֵלֶיהָ הַטִּי-נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה, וְאָמְרָה שְׁתֵה, וְגַם-גְּמַלֶּיךָ
אַשְׁקֶה--אֹתָהּ הֹכַחְתָּ, לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק, וּבָהּ אֵדַע, כִּי-עָשִׂיתָ
חֶסֶד עִם-אֲדֹנִי" [להלן כ"ד, י"ב – ט"ו]
לאחר שהתפילה מתקבלת
ישנו תיאור מפורט כיצד ,דווקא, רבקה נבחרה לשידוך המתאים ביותר ליצחק ובסופו של דבר - אליעזר מביא אותה אל
יצחק:
"וַתָּקָם
רִבְקָה וְנַעֲרֹתֶיהָ, וַתִּרְכַּבְנָה עַל-הַגְּמַלִּים, וַתֵּלַכְנָה, אַחֲרֵי
הָאִישׁ; וַיִּקַּח הָעֶבֶד אֶת-רִבְקָה, וַיֵּלַךְ. וְיִצְחָק בָּא מִבּוֹא, בְּאֵר לַחַי רֹאִי;
וְהוּא יוֹשֵׁב, בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב.
וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה, לִפְנוֹת עָרֶב; וַיִּשָּׂא עֵינָיו
וַיַּרְא, וְהִנֵּה גְמַלִּים בָּאִים.
וַתִּשָּׂא רִבְקָה אֶת-עֵינֶיהָ, וַתֵּרֶא אֶת-יִצְחָק; וַתִּפֹּל, מֵעַל
הַגָּמָל. וַתֹּאמֶר אֶל-הָעֶבֶד,
מִי-הָאִישׁ הַלָּזֶה הַהֹלֵךְ בַּשָּׂדֶה לִקְרָאתֵנוּ, וַיֹּאמֶר הָעֶבֶד, הוּא
אֲדֹנִי; וַתִּקַּח הַצָּעִיף, וַתִּתְכָּס.
וַיְסַפֵּר הָעֶבֶד, לְיִצְחָק, אֵת כָּל-הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר עָשָׂה. וַיְבִאֶהָ יִצְחָק, הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ,
וַיּיִקַּח אֶת-רִבְקָה וַתְּהִי-לוֹ לְאִשָּׁה, וַיֶּאֱהָבֶהָ; וַיִּנָּחֵם
יִצְחָק, אַחֲרֵי אִמּוֹ".
כ"ד, ס:א- ס"ז]
השאלות הן:
א] האם הסב יצחק לאברהם
נחת בהתנהגותו ?
ב] מאין – כי רבקה - הייתה מיועדת ליצחק?
תשובות.
יצחק בעיני
אברהם והבריות.
אברהם אהב מאד את יצחק וכעת כאשר שרה נפטרה - הוא דאג
שיישא אישה ראויה ועל כן הטיל את תפקיד השידוך על אליעזר עבדו - שסמך עליו והשביע
אותו שלא ייקח לבנו - אישה מבנות הכנעני , הוא עמד על כך שיצחק יגור בארץ ישראל
- הארץ המובטחת לעם ישראל.
הָאַגָּדָה
מְסַפֶּרֶת: "וַיֵּשֶׁב
יִצְחָק שָׁלוֹשׁ שָׁנִים וִילַמֵּד מוּסָר וּבִינָה וִיחַכֵּם וִישַׁכֵּל מְאֹד,
וְיֹאהַב עָנִי וָרָשׁ לָתֵת לָהֶם לֶחֶם וְשִׂמְלָה, וַיַּעַשׂ שָׁלוֹם בֵּין
אִישׁ לְרֵעֵהוּ וִינַחֵם אֶת כָּל אֻמְלָל וְאֶת כָּל מַר נֶפֶשׁ, וְיַעְזֹר לָהֶם בְּכָל אֲשֶׁר הִשִּׂיגָה יָדוֹ, וַיְהִי
אָהוּב עַל כָּל יוֹדְעָיו וְיִגְדַּל
שְׁמוֹ וִיהַלֵּל מְאֹד. וְהָיָה כִּי בֵּרֵךְ אִישׁ אֶת בְּנוֹ בַּיָּמִים הַהֵם.
וְאָמַר: יְשִׂימְךָ ה' כְּיִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם! וַיְהִי בְּבוֹא שְׁמוּעַת
יִצְחָק אֶל אַבְרָהָם וַיָּרֶם אֶת יָדוֹ הַשָּׁמַיְמָה וַיֹּאמֶר: אֱלֹקִי
חַסְּדִי! מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִמָּדִי! כִּי נָתַתָּ לִי אֹרֶךְ
יָמִים וְגַם עֹשֶׁר וְשם טוֹב חָנַנְתָּ
אוֹתִי: וַתָּשֶׂם לִי כָּבוֹד אֲשֶׁר לֹא נַעֲשָׂה כָּמוֹהוּ לָאִישׁ עַד הַיּוֹם
הַזֶּה, כִּי נָתַתָּ בְּלֵב מַלְכֵי הָאָרֶץ לָבוֹא אֵלַי בַּבֹּקֶר, בַּבֹּקֶר
לַשְּׁאֹל לִי לְשָׁלוֹם וְלִשְׁמֹעַ אֶת דְּבָרַי: וַאֲנִי עַבְדֶּךָ הֵן לֹא גָּדַלְתִּי מִכָּל אִישׁ וְלֹא רוֹמַמְתִּי
מֵהֶם, כִּי עָפָר וָאֵפֶר אָנֹכִי כְּאַחַד הָאָדָם! וְתִקְטַן עוֹד זֹאת בְּעֵינַי- וְתִיתֵּן שִׂמְחָה
בְּלִבִּי אֲשֶׁר לֹא שָׂמַחְתִּי כָּמוֹהָ בְּכָל הַיָּמִים וְחֶמְלָה וַיְהִי
לִבְרָכָה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ! בָּרוּךְ אַתָּה ה' עַל חַסְדֶּךָ זֶה הַגָּדוֹל מִכָּל הַחֲסָדִים אֲשֶׁר עָשִׂיתָ
עִמָּדִי"!
לְפִי
דָּבָר הָאַגָּדָה:
אַבְרָהָם מְצַיֵּד אֶת אֱלִיעֶזֶר עַבְדּוֹ –בַּסֵּפֶר - טֶרֶם לֶכְתּוֹ לְחַפֵּשׂ לְיִצְחָק אִישָּׁה: "וַיִּקְרָא אַבְרָהָם לֶאֱלִיעֶזֶר עָבְדוּ וַיֹּאמֶר לוֹ:
הִנֵּה הִמְשַׁלְתִּיךָ בְּכָל אֲשֶׁר לִי, כִּי רָאִיתִי אוֹתְךָ עוֹשֶׂה צְדָקָה
וְחֶסֶד וּמְלַמֵּד דַּעַת אֱלוֹקִים לְכָל הָאֲנָשִׁים הַבָּאִים אֵלֶיךָ, וּבְךָ
בָּטַח לִבִּי כִּי תַּעֲשֶׂה תָּמִיד כְּכָל
אֲשֶׁר אֶשְׁאַל מִמְּךָ! וַיֹּאמֶר אֱלִיעֶזֶר: כָּל אֲשֶׁר יֹאמַר לִי אֲדוֹנִי ַהִנְנִי עַבְדֶּךָ! וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם:
לְכָה אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי וְלָקַחְתָּ אִישָּׁה לִבְנִי יִצְחָק.
וַיַּעַן אֱלִיעֶזֶר וַיֹּאמֶר: לֹא אָסוּר מִדְּבָרֶיךָ יָמִין וּשְׂמֹאל!
וְיִכְתֹּוב
אַבְרָהָם סֵפֶר כִּדְבָרִים הָאֵלֶּה: כָּל אֲשֶׁר לִי נָתוּן לְיִצְחָק בְּנִי!
וְיַחְתֹּום אֶת הַסֵּפֶר וְיִתְּנֵהוּ לֶאֱלִיעֶזֶר וַיֹּאמֶר: יְהִי הַסֵּפֶר הֶחָתוּם בְּיָדְךָ וְהִרְאִיתָהוּ
לַאֲבִי הַנַּעֲרָה אֲשֶׁר יוֹכִיחַ ה' לְיִצְחָק"!
רש"י אומר על המשפט: "וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה"
לשוח - הוא מלשון
תפילה [ב"ר] יצחק תיקן תפילת מנחה: לפי ששיחה - פירושה: תפילה שנאמר:
"תְּפִלָּה,
לְעָנִי כִי –יַעֲטֹף -- וְלִפְנֵי
יְהוָה, יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ"
[תהלים ק"ב. א']
עוד דוגמא לשיחה
שהיא- תפילה:
"עֶרֶב
וָבֹקֶר וְצָהֳרַיִם, אָשִׂיחָה וְאֶהֱמֶה;
וַיִּשְׁמַע קוֹלִי". [תהלים
נ"ה , י"ח]
על פי הוכחה זו – מוכח כי יצחק
התפלל – ניכר שהוא היה בעל אמונה חזקה ועובד את בוראו בנאמנות.
ישנם כמה פרשנים המסבירים את המילה:"לשוח"- מלשון: נטיעת שיחים ואילנות
ואומרים שיצחק אבינו הקדים טרם נשואיו לנטוע עצים ושיחים -על מנת שיהיה באפשרותו
לפרנס את משפחתו.
הרמב"ם :- פוסק בהלכות דעות [ה', י"א] "דרך בעלי דעה שיקבע לו אדם
מלאכה המפרנסת אותו תחילה ואחר כך יקנה בית-דירה ואחר כך יישא אישה"
"קדושת
הלוי" סבור: כי אברהם היה
בעל מידת אהבה ולכן אהב את בני ביתו וגמל להם חסדים ובכוחו היה לצאת גם את גבולות
הארץ. אבל יצחק היה בעל מידת היראה ולא היה רשאי להיות מחוץ לגבול הארץ וגם מהסיבה שה' אמר ליצחק:
"גּ֚וּר
בָּאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את וְאֶֽהְיֶ֥ה עִמְּךָ֖ וַאֲבָרְכֶ֑ךָּ.." [ בראשית כ"ו ,ג]
לכן אברהם הזהיר את
אליעזר- טרם לכתו לחפש לו שידוך: "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תָּשִׁיב אֶת בְּנִי שָׁמָּה" [להלן כ"ד ,ו]
וזאת מפני מידת היראה שבו.
על פי רבי משה
יחיאל הלוי אפשטיין בספר
"באר משה": הרי יצחק התקין את
תפילת המנחה. ליצחק הייתה מידת הגבורה- המסלקת את כל הקטרוגים וממתקת את הדינים.
כמו שהשוו את הקטורת לתפילת מנחה וזה במטרה ללמדנו:
שכשם שקטורת ממתקת הדינים והקטרוגים - כך גם
תפילת המנחה. יצחק בעצמו היה כקטורת שהרי בפרשת תולדות נאמר: שהוא התפלל על
אשתו שתלד בנים כמו שנאמר: "וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַיהוָה לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה
הִוא.."
[בראשית כ"ה, כ"א]
לפי שיצחק נלחם במידת
הדין ובכך נחשב כקטורת המבטלת את הדינים
וממתיקה אותם לחסד ורחמים.
לכן כאשר יצחק יצא
לשוח בשדה - כלומר להתפלל תפילת מנחה שתיקן. תפילתו זו הייתה במטרה: לבטל את
"צללי הערב" - לפנות את הדינים המתעוררים בשעת הערב- לפי שיצחק
בתפילתו המתיק את הדינים לדורות.
רבקה
מיועדת ליצחק.
הגר"א [הגאון רבנו אליהו מווילנא] מסביר את הקושי בלזווג זיווגים:
"וזה סוד קשה
לזווגן כקריעת ים סוף...והעניין, כמו שאמרו בזוהר- שקשיות הקריעת ים סוף הוא :
לעשות דין וחסד כאחד בעת אחד, דבכול זמן
מאזני צדק נוטין לימין, או לשמאל, ואז היו שקולין כאחד, דין למצרים ורחמים לישראל,
וכן הזיווג הוא להיות שקולין ב' המאזניים כאחד"
נאמר:
"וַיְבִאֶהָ יִצְחָק, הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ"
רש"י מסביר: כיון שהביא יצחק את רבקה ,שהגיעה זה עתה בליווי חברותיה ואליעזר – עבד אברהם - אל אוהל משפחתו ,הייתה
נעשית רבקה כדוגמת שרה ומה הסימן לכך? שכל
זמן ששרה הייתה קיימת היו מתקיימים בתוך האהל
שלושה סימנים:
א] היה נר דולק בתוך
האהל במשך כל השבוע – מזמן הדלקתו בערב שבת - עד לערב שבת הבא.
ב] ברכה מיוחדת הייתה
בעיסה – שנתרבתה וגדלה העיסה יותר ממה שהכינה.
ג] ענן של השראת
השכינה היה קשור על האוהל, אך משנפטרה שרה- פסקו כל הסימנים האלה. ואילו עכשיו
כאשר רבקה מגיעה- חזרו כל הנסים האלה
להופיע באוהל- כמו שהיו קיימים בחייה של שרה.
מנהגו של עולם שכל
זמן שאמו של אדם קיימת כרוך הוא אצלה – כלומר -קשור אליה וכאשר היא כבר מתה - -
הוא מתנחם באשתו.
רבי שמשון רפאל הירש אומר לגבי המשפט:
"וַיִּקַּח
אֶת-רִבְקָה וַתְּהִי-לוֹ לְאִשָּׁה, וַיֶּאֱהָבֶהָ; וַיִּנָּחֵם"- ככל שהוסיפה להיות אשתו כן גדלה אהבתו. דוגמת נישואין אלה של
הבן היהודי הראשון - כן נוסדים הנישואין. רוב
הנישואין בישראל הם לא על יסוד התשוקה, אלא על פי שיקול התבונה"
לעומת הנישואין של
היהודים- הנישואין של הלא יהודיים - מתחילים באהבה גדולה אך מסתיימים לעיתים , מהר
מאד בכישלון,
לעומתם, החתונה
היהודית אינה הפסגה - אלא רק התחלה של
אהבה אמתית.
יצחק מוצא נחמה באשתו
- וזהו המעמד של האישה בישראל כאישה נשואה!
"בפטירת שרה,
יצאו הרוח והרגש הנשיים מהבית ואז חזר ומצא יצחק את אמו באשתו. לכן כשהביאה האהלה
נדמתה לו - כשרה אשתו"
ההגדה מספרת:
וַיְהִי
כְּבוֹא רִבְקָה אֶל בֵּית אַבְרָהָם וְתֵרֵד מֵעַל הַגָּמָל וִיסַפֵּר אֱלִיעֶזֶר
לְיִצְחָק אֶת כָּל הַנִּפְלָאוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ ה' בְּדַרְכּוֹ, בְּעֶצֶם
הָרֶגַע הַזֶּה נִפְתְּחוּ דַּלְתוֹת אֹהֶל שָׁרָה וַעֲנָנִים מַזְהִירִים יָרְדוּ
מִן הַשָּׁמַיִם וְיַקִּיפוּ אֶת הָאֹהֶל,
וַיָּבֹא יִצְחָק אֶת רִבְקָה הָאֹהֱלָה וַיַּרְא
וְהִנֵּה דּוֹלֵק הַנֵּר וְאוֹרוֹ הַמָּתוֹק זָרוּעַ בְּכָל הַבַּיִת
וְיָדַע כִּי הִגְדִּיל ה ' אֶת חַסְדּוֹ
עִמּוֹ וְיִתֵּן לוֹ אִשָּׁה טוֹבָה וּבְרוּכָה וִינַחֵם אַחַר אִמּוֹ.
לסיכום, לאור האמור לעיל, המסקנה היא: כי לאור כל הסימנים - יצחק ורבקה – היו
זוג משמים והשלימו זה את זו. רבקה הייתה בעלת מידות טובות: ענווה, צניעות, זריזות
, אשת חסדים - התייחסה יפה אל אליעזר ולגמליו, גם יצחק היה איש חסד - בעל מידות טובות, ומהרגע שרבקה נכנסה לאוהל- כל
הסימנים שהיו בחיי אמו – שרה ופסקו עם פטירתה- עם בואה של רבקה חזרו !
כך, בסייעתא דשמיא-הצליחו
לבנות בית יהודי-לתפארת בישראל - ובחייהם
ואף אחרי מותם השאירו חותמת לדורות הבאים - של בית יהודי – המושתת על גמילות חסדים
,אמונה ויראת שמים.
כמה יפים דברי דוד
המלך:
"אַךְ
טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי וְשַׁבְתִּי בְּבֵית יְהוָה
לְאֹרֶךְ יָמִים".[תהלים
כ"ג, ו]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה