פרשת בשלח - הקשר בין " פִּי הַחִירֹות " לאמונה ?
מאת: אהובה קליין ©
היצירות שלי לפרשה:
ציורי תנ"ך/ משה מכה במטהו על ים סוף/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ בני ישראל רואים את היד הגדולה/ ציירה: מאהובה קליין (c) [שמן על בד]
היצירות שלי לפרשה:
ציורי תנ"ך/ פרעה אוסר את רכבו/ ציירה: אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך/ משה מכה במטהו על ים סוף/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ בני ישראל רואים את היד הגדולה/ ציירה: מאהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ יציאת מצרים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ מלאך ה' הולך לפני מחנה ישראל/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ עמוד האש במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד
ציורי תנ"ך/ עמוד הענן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ איסוף השלו במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ איסוף המן במדבר/ מציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ משה ממתיק את המים במרה/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/לִפְנֵי פִּי הַחִירֹת /ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ בני ישראל חונים באילים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ מלחמת עמלק/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ מחיית עמלק/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ דבורה וברק בן אבינועם/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
[מתוך ההפטרה:
[שופטים ,פרק ד]
ציורי תנ"ך/ דבורה הנביאה שופטת את ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)
[מתוך ההפטרה:
[שופטים ,פרק ד]
שבת פרשה בשלח נקראת
גם שבת שירה - וכבר בתחילתה -עם
ישראל עומד בפני ניסיון קשה, כפי
שהכתוב מתאר:
"וַיְדַבֵּר
יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר,
אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיָשֻׁבוּ וְיַחֲנוּ לִפְנֵי פִּי הַחִירֹת, בֵּין
מִגְדֹּל וּבֵין הַיָּם: לִפְנֵי
בַּעַל צְפֹן, נִכְחוֹ תַחֲנוּ עַל-הַיָּם.
וְאָמַר פַּרְעֹה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, נְבֻכִים הֵם בָּאָרֶץ; סָגַר
עֲלֵיהֶם, הַמִּדְבָּר. וְחִזַּקְתִּי
אֶת-לֵב-פַּרְעֹה, וְרָדַף אַחֲרֵיהֶם, וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה וּבְכָל-חֵילוֹ,
וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי-אֲנִי יְהוָה; וַיַּעֲשׂוּ-כֵן. וַיֻּגַּד לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם, כִּי בָרַח
הָעָם; וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו, אֶל-הָעָם, וַיֹּאמְרוּ מַה-זֹּאת
עָשִׂינוּ, כִּי-שִׁלַּחְנוּ אֶת-יִשְׂרָאֵל מֵעָבְדֵנוּ. ווַיֶּאְסֹר, אֶת-רִכְבּוֹ; וְאֶת-עַמּוֹ,
לָקַח עִמּוֹ. וַיִּקַּח, שֵׁשׁ-מֵאוֹת
רֶכֶב בָּחוּר, וְכֹל, רֶכֶב מִצְרָיִם; וְשָׁלִשִׁם, עַל-כֻּלּוֹ. ח וַיְחַזֵּק יְהוָה, אֶת-לֵב פַּרְעֹה מֶלֶךְ
מִצְרַיִם, וַיִּרְדֹּף, אַחֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, יֹצְאִים
בְּיָד רָמָה. וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם
אַחֲרֵיהֶם, וַיַּשִּׂיגוּ אוֹתָם חֹנִים עַל-הַיָּם, כָּל-סוּס רֶכֶב פַּרְעֹה,
וּפָרָשָׁיו וְחֵילוֹ--עַל-פִּי, הַחִירֹת, לִפְנֵי, בַּעַל צְפֹן. וּפַרְעֹה, הִקְרִיב; וַיִּשְׂאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל
אֶת-עֵינֵיהֶם וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם, וַיִּירְאוּ מְאֹד,
וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶל-יְהוָה.
וַיֹּאמְרוּ, אֶל-מֹשֶׁה, הֲמִבְּלִי אֵין-קְבָרִים בְּמִצְרַיִם,
לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר:
מַה-זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ, לְהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרָיִם". [שמות
י"ד, א- י"א]
השאלות הן:
א] חניית בני ישראל
ב:"פִּי
הַחִירֹות, בֵּין מִגְדֹּל וּבֵין הַיָּם: לִפְנֵי בַּעַל צְפֹן"- היכן מקום זה?
ב] מה הקשר בין מקום
זה לאמונה.?
תשובות.
"פִּי הַחִירֹות"
רש"י מסביר: מקום זה הוא: "פיתום" וכעת נקרא: "פי החירות" על
שם ששם בני ישראל נעשו בני חורין. והם שני סלעים גבוהים וזקופים והגיא שביניהם-
קרוי :"פי הסלעים"
"פִּתֹם", מוזכר בתחילת חומש שמות:
"וַיָּשִׂימוּ
עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים, לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם; וַיִּבֶן עָרֵי
מִסְכְּנוֹת, לְפַרְעֹה--אֶת-פִּתֹם, וְאֶת-רַעַמְסֵס". [שמות א, י"א]
"בַּעַל צְפֹן"- אליל מצרי- שנשאר מכל האלילים במצרים- כדי להטעות את המצרים, על
מנת שיאמרו: הנה האליל חזק מאד! ובני ישראל פוחדים.
מתברר שלמצרים היו
אלילים רבים ובמכת בכורות הם גם נשפטו כפי
שנאמר למשה: "וּבְכָל-
אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים, אֲנִי יְהוָה". [שמות י"ב, י"ב]
בעל "אוהב
ישראל" [הצדיק רבי אברהם
יהושע השל מאפטא] נהג לומר: דברי תורה המתפרשים על - פי : "פרד"ס "- פשט, רמז, דרש ,סוד.
כדאי שנלמד מדברי
התורה – בדרך של רמז-מידה טובה אחת - שראוי שהאדם ידבק בה כל הזמן: "וְיָשֻׁבוּ וְיַחֲנוּ לִפְנֵי פִּי
הַחִירֹות", מכאן : לפני שאדם
נותן לפיו חירות להגיד את דבריו, ישוב ויחנה, יהרהר- וישקול היטב- כל דיבור ודיבור
אשר רוצה להוציא מפיו ועל כך אמר שלמה המלך:" שֹׁמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ שֹׁמֵר
מִצָּרוֹת נַפְשׁוֹ". [משלי
כ"א, כ"ג]
רבינו בחיי מסביר: ציווה הקב"ה את בני ישראל שיחזרו לאחור כלפי מצרים למקום זה ,
הנקרא חירות- כי שם נעשו בני ישראל בני חורין –ועצם חנייתם שם השפיעה על המצרים להכבדת
לב פרעה ויש לכך שלוש סיבות:
א] כתוב: ללכת יומם
ולילה - כדי שהמצרים יחשבו שהם בורחים.
ב] כתוב: שבני ישראל
שבו למקום זה-לפי שפרעה יאמר: בעבור זה בני ישראל נבוכים בארץ ולכן הם שבים
לכיוון מצרים.
ג] הם חנו לפני - בעל
צפון- מקום עבודה זרה של המצרים ולכן פרעה אמר: סגר עליהם המדבר - בכוח אליל זה
שנותר אחרי מכת בכורות.
עם ישראל
והאמונה בה'.
רש"י המבסס את
דבריו על מכילתא, אומר על המילים: "וַיַּעֲשׂוּ-כֵן" : מכאן יש ללמוד שבחן של
ישראל, ששמעו בקול משה, ולא שאלו: איך
נתקרב אל אויבנו- הרודפים אחרינו? אלא עלינו לציית לדברי משה – בן עמרם.
וכך מסביר מכילתא:
א] "להודיע
חכמתם של ישראל שלא אמרו: היאך נחזור לאחורינו, שלא לשבור לב טף ונשים עימם".
ב] "אמרו:
רוצים, או לא רוצים, אין לנו לעשות אלא דברי בן עמרם".
האדמו"ר רבי
שלמה מראדומסק בספרו: "תפארת
שלמה" כותב :
חכמינו ז"ל אמרו
[ילקוט שמעוני, בשלח]: "לא נגאלו אבותינו ממצרים, אלא בזכות האמונה"
ואני מפרש זאת: בזכות אמונת ה' ואמונת
חכמים גם יחד, ככתוב בפרשת "ויושע":" וַיַּ֨רְא יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת־ הַיָּ֣ד
הַגְּדֹלָ֗ה אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֤ה יְהֹוָה֙ בְּמִצְרַ֔יִם וַיִּֽירְא֥וּ הָעָ֖ם אֶת־ יְהֹוָ֑ה
וַיַּֽאֲמִ֙ינוּ֙ בַּֽיהֹוָ֔ה וּבְמֹשֶׁ֖ה עַבְדּֽוֹ"׃ [שמות י"ד, ל"א]
ומה טיבה של אמונת חכמים זו?יש להאמין לצדיקי הדור בכל
דבר ועצה- אפילו בעניין רשות- כלומר דברים שאינם בגדר מצווה.
בעניין חנייתם של עם
ישראל בפִּי הַחִירֹת, בֵּין מִגְדֹּל וּבֵין
הַיָּם: היו שתי מטרות
א] לגרום לכך שהמצרים
ירדפו אחרי ישראל ומנגד להעמיד את עם ישראל במבחן האמונה בה', אמונה שורשית ואמתית ויגיעו לאמונה חזקה ואיתנה,
על כך מסביר "אור החיים" : "אלוקים
חשבה לטובה, כדי שיפחדו, יחזרו בתשובה שלמה ויקרבו לבם לשמים, ובאמצעות זה יעשה ה'
להם הנס העצום של קריעת ים סוף"
מוסיף "אור
החיים": מדוע נאמר: "וּפַרְעֹה,
הִקְרִיב"? ולא נאמר –קרב?- כי על ידי זה שמלך מצרים רדף אחרי ישראל ,נאמר
[שמות רבה פכ"א] הוא הקריב את ישראל
לאביהם שבשמים.
במילים אחרות. מקום
זה הוא משמש לחנייה של עם ישראל, על מנת שיתחזקו באמונתם בה' ובאמת שם צעקו אל ה', כמו
שנאמר: "וַיִּצְעֲקוּ
בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶל-יְהוָה".
על כך אומר
רש"י: שבני ישראל
תפשו אומנות אבותיהם - עשו כדרך אבותם-
שהתפללו אל ה'.
לסיכום, לאור
האמור לעיל, ניתן לראות שרוב עם ישראל התחזקו
באמונה בראותם את נס יציאת מצרים וגם בזמן חנייתם בפי החירות, למרות הניסיון
הקשה, הם לא התייאשו אלא,אמונתם גברה בבורא עולם
והתפללו אליו להצלתם.
כאז , כן היום , עם
ישראל איתן באמונתו ומזכיר בכל יום את נס יציאת מצרים.
יהי רצון ויקוים בנו
דברי הנביא מיכה: "כִּימֵי
צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת". [מיכה ז', ט"ו]
ציורים מרשימים ודברי חכמה
השבמחקשילוב מנצח
שנדע להמשיך לנווט בין מצרים לבין עמלק
שבוע טוב ויישר כח
תודה רבה לך על התגובה הנפלאה.
מחקשבוע טוב ובשורות טובות.