פרשת נשא- מה הקשר בין הנזיר לפלא?
מאמר מאת: אהובה קליין
[המאמר לעילוי נשמתה של אמי ז"ל- חיה בת בן- ציון.]
פרשה זו כוללת נושאים רבים,
ביניהם נושא הנזיר שהחליט להזיר עצמו מהיין:
"...איש, או אישה כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר ה': מיין ושיכר יזיר חומץ יין וחומץ שיכר לא ישתה וכל משרת
ענבים לא ישתה וענבים לחים ויבשים לא יאכל: ..תער לא יעבור על ראשו עד מלאות הימים
אשר יזיר לה'...וכי ימות מת עליו בפתע פתאום וטימא ראש נזרו וגילח ראשו ביום טהרתו
ביום השביעי יגלחנו: וביום השמיני יביא שתי תורים או שני בני יונה אל הכוהן אל פתח
אוהל מועד"
[במדבר ו, ב-י"א]
ציורי תנ"ך/ הנזיר/ ציירה: אהובה קליין (c)][שמן על בד]
monk / painter, Ahuva Klein (c)] [oil on canvas
השאלות הן:
א] מה המשמעות של המילים:
"כי יפליא לנדור"?
ב] מדוע הנזיר נקרא בשם זה ומהם האיסורים המוטלים עליו?
ג] היכן מצאנו בתנ"ך דוגמאות לנזיר?
ד] כיצד נוהג הנזיר אם לפתע מת עליו מישהו קרוב מאד?
התשובה לשאלה א]
בעל העמק דבר אומר: "כי יפליא"- במובן של פלא, אומנם זוהי מצווה אך לא רצון
ה'.
רבינו בחיי אומר פירוש דומה: "וזהו
לשון יפליא יעשה דבר פלא כי רוב העולם
הולכין אחר תאוותם וזה פורש מהתאוות". כלומר בניגוד לשאר הבריות ההולכות בעקבות תאוות העולם הזה ,הרי הנזיר פורש ומתרחק
מתאוות אלה.
יש פרשנים הסוברים: כי משמעות המילים: "כי יפליא לנדור" הוא במובן של פלא
ותימהון על כהונה, באנשים שלמעשה אינם כוהנים, או כאלה המעזים להתגבר על טבעם האמיתי.
אבן עזרא אומר: כי הנזיר נוהג בדרך שונה משאר בני האדם ובכך יש פלא.
רש"י מפרש: "כי יפליא" הכוונה יפריש עצמו מהיין- ולמה נסמכה פרשת הנזיר לפרשת סוטה?
ללמדך שכל מי שרואה סוטה בקלקולה יזיר
עצמו מהיין- לפי שהוא מביא לידי ניאוף.[סוטה ב]
ה"כלי יקר" מביא כמה
פירושים:
א] שעל ידי היין אינו יכול להבדיל בין קודש לחול כפי שנאמר :"יין
ושיכר אל תשת"[ויקרא י"ט, י], לכן
נאמר:
"כי יפליא" שכשירצה להבדיל בין הקודש לחול - אז יזיר עצמו
מהיין.
ב] לשון הפרשה מתענוגות העולם הזה והיין הוא בראש כולם ומטעם זה אמר
המלאך - למנוח[שופטים י"ג,י"ח] -
אביו של שמשון הגיבור: "למה זה תשאל לשמי והוא פלאי" ,"פלאי"
היה שמו של המלאך שדיבר אליו, כי כל מלאך נקרא על פי שליחותו . וכוונתו הייתה
להגיד: ואני נשלחתי לעשות שהבן שלכם יהיה
נזיר מופלא ומופרש מכל הבלי העולם הזה והיות ונאמר בתורה: "איש כי
יפליא" לכן אני נקרא בשם פלאי.
ומדוע נאמר בלשון יחיד: "יפליא" ולא נאמר בלשון
רבים:"יפליאו" שהרי מדובר גם באיש וגם באישה .אלא לפי שהנדר של האישה
תלוי בבעלה כי הוא יכול לקיים ,או להפר את הנדר.
ג] חז"ל אומרים כי: הנודר כאילו בונה במה לעצמו ופורש עצמו
מהעולם ונוהג איסור בזמן שכולם נוהגים בדבר היתרים, לכן נאמר :"כי
יפליא" שהוא שואף להיות מובדל מזולתו ומקים במה לעצמו.
דבר זה אינו מצוי אצל נשים.
התשובה לשאלה ב]
רבינו בחיי מפרש:
נזיר מלשון:"וינזרו מקודשי בני ישראל"[ ויקרא כ"ב],שהוא לשון
הפרשה.
או, נזיר מלשון נזר הקודש, כי נזר אלוקיו על ראשו-והכוונה לכתר מלכות
והוא נקרא כך היות והוא מולך על התאוות וזאת בניגוד לשאר בני אדם שהם עבדי תאוות.
הנזיר צריך להזיר עצמו מיין שהוא ישן, משיכר- שהוא התירוש ויש עליו להתרחק מחמישה דברים הקשורים
לגפן- יין, ענבים, צימוקים, חרצן זג. ואם אוכל מהם, הוא עובר בלאוו.
הבוסר כלול בענבים והחומץ נכלל ביין.
הנזיר אינו רשאי להיטמא לקרובי משפחה שמתו עד סוף ימי הנזירות שגזר על
עצמו, בכך הוא דומה לכוהן הגדול שאינו יכול להיטמא לשום בן משפחה, אלא רק למת
מצווה[מת מצווה-הוא מת שאין לו קרובי משפחה שידאגו לקבורתו הנאותה.]
רבי אהרון הלוי שואל בספר החינוך: מדוע התורה
החמירה בדיני הנזיר יותר מאשר בכוהן הדיוט?
שהרי מותר לכהן הדיוט להיטמא
לקרובי משפחתו?
והתשובה: שהכהן זכה לכתר כהונה
מבטן ולידה. ולא מכוח רצונו החופשי. לכן עליו הקלה התורה.
שהרי נאמר: "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום"[משלי
ג,י"ז]
ולכן מותר לו להיטמא לשבעה קרובי משפחתו :אביו אמו, בנו, ביתו, אחיו, אחותו
שטרם נישאה. לעומתו הנזיר, גזר על עצמו את נזירותו ולכן יש עליו הקפדה לא להיטמא
לקרובי משפחתו.
התשובה לשאלה ג]
בתנ"ך מוצאים שלוש דוגמאות לנזיר:
1] שמשון הגיבור היה נזיר ,אבל רחוק היה להיחשב כדמות אידאלית.
2] אבשלום-בנו השלישי של דויד המלך - היה נזיר בשיערו, אך לא נחשב
לאישיות חיובית.
3] שמואל הנביא- היה נזיר לשם שמים.
התשובה לשאלה ד]
במקרה ומשהו קרוב מת על הנזיר
– במפתיע, עליו לגלח את ראשו ביום
טהרתו-ביום השביעי ,וביום השמיני עליו להביא: שני תורים, או שני בני יונה אל הכהן
אשר נמצא בפתח אוהל מועד,
"ועשה הכוהן אחד לחטאת ואחד לעולה וכיפר עליו מאשר חטא על
הנפש.."[במדבר,ו,י"א]
רש"י אומר על הפסוק הנ"ל: משמעות
העניין כי חטא על הנפש-שאותו נזיר לא נזהר מטומאת המת שנאסר עליו לבוא במגע אתו מרגע שנדר להיות נזיר.
ורבי אלעזר הקפר – [במסכת נדרים י, ע"א] אומר: כי החטא הוא-שציער
עצמו מהיין.
ולגבי הגילוח נאמר בספר החינוך: "ואמרו בספרא: שלושה מגלחין
ותגלחתן מצווה: הנזיר, המצורע והלוויים"
אלא שיש שוני ביניהם, גילוח הלוויים היה להוראת שעה במדבר. ואילו אצל המצורע והנזיר-
המצווה נוהגת למשך דורות.
לסיכום, לאור האמור לעיל ניתן להסיק כי אדם שנדר להיות נזיר-פירושו
לפי רוב המפרשים מלשון נזר-כתר מלכות –כאילו
נושא על ראשו כתר ובניגוד לשאר האנשים הוא כעין מלך השולט על כל הבלי העולם הזה.
ובתנ"ך הנזיר היחידי המשמש
דוגמא חיובית-הוא שמואל הנביא, לפי שנזירותו הייתה לשם שמים.
מי ייתן ונזכה להתגבר על תאוות העולם הזה ללא נדר הנזירות ,בסייעתא
דשמיא- על יצרנו ונמלא באהבה את מצוות תורתנו הקדושה, כפי שמבקש דויד המלך:
"לב טהור ברא לי אלוקים, ורוח נכון חדש בקרבי"[תהלים
נ"א,י"ב]
