פרשת: מטות-מסעי תנאי התנחלות ישראל בארץ./ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת: מטות-מסעי תנאי התנחלות   ישראל בארץ.

 מאמר מאת: אהובה קליין.

יצירותיי לפרשה:

ציורי תנ"ך/משה  פונה אל ראשי המטות./ ציירה: אהובה קליין  (c)

ציורי תנ"ך/ בני ישראל חונים במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ מסע  במדבר/ ציירה: אהובה קליין [שמן על בד](c)

ציורי תנ"ך / הציווי למשה לנקום במדיינים/ תיירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ פינחס הכהן  במלחמת מדיין/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ אנשי מדיין נלקחים בשבי על ידי ישראל / ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ משה כועס על  ראשי צבא ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ משה קוצף על אנשי החיל/ ציירה: אהובה קליין(c)

ציורי תנ"ך/ משה מזכיר לשבט גד וראובן את חטא המרגלים/ ציירה: אהובה קליין ((c)

ציורי תנ"ך/ פקודי החיל מגישים את  תרומת הזהב עבור המשכן- למשה ולאלעזר הכהן/

ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ בני ישראל חונים באילים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ ישראל חונים על ים סוף/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי  תנ"ך/ בני ישראל חונים במדבר צין/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ בני ישראל חונים בפי החירות/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/  בני ישראל חונים בערבות מואב/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ מקנה רב לגד וראובן / ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ בני גד וראובן  רואים את עבר הירדן/ ציירה: אהובה קליין (c)

 ציורי תנ"ך/ בני גד וראובן בונים את נחלתם בעבר הירדן /  ציירה: אהובה קליין (c)

 ציורי תנ"ך/ נחלתם של שבט גד וראובן בעבר הירדן ומשה/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ ניפוץ האלילים/ ציירה: אהובה קליין (c)

 ציורי תנ"ך/ הר ההר- המקום בו אהרון נקבר/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ מותו של אהרון וקבורתו בהר ההר/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך ציווי  ה' למשה לרשת את הארץ/ ציירה: אהובה קליין (c)

בפרשת: מטות ומסעי. התורה מעבירה לעם ישראל מסרים חשובים לחיי עם ישראל, להלן כמה מהם:

א] בפרשת מטות קיימת אזהרה על אופן הדיבור של עם ישראל:

"וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל ־ רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר:  זֶה הַדָּבָר, אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה.  אִישׁ כִּי ־ יִדֹּר נֶדֶר לַיהוָה, אוֹ ־ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל ־ נַפְשׁוֹ--לֹא יַחֵל, דְּבָרוֹ:  כְּכָל ־ הַיֹּצֵא מִפִּיו, יַעֲשֶׂה".[במדבר  ל, ב'- ד']

ב] מדובר  באויב הבא להילחם  נגד עם ישראל  ובפרשתנו  הציווי  מכוון כלפי המדיינים - אשר הצליחו להחטיא את עם ישראל ובערבות  מואב, כתוצאה מכך  ה' הביא מגפה על העם - פנחס נקם את נקמת ה' ובעזרת רומח הרג את שני החוטאים.

לכן, ה' מצווה  את משה - לנקום את נקמת עם ישראל במדיינים כפי שנאמר:

"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל ־ מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  נְקֹם, נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מֵאֵת, הַמִּדְיָנִים; אַחַר, תֵּאָסֵף אֶל ־ עַמֶּיךָ.  וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל ־ הָעָם לֵאמֹר, הֵחָלְצוּ מֵאִתְּכֶם אֲנָשִׁים לַצָּבָא; וְיִהְיוּ, עַל ־ מִדְיָן, לָתֵת נִקְמַת ־ יְהוָה, בְּמִדְיָן".[במדבר  ל"א, א'- ד']

ג] בפרשה: מתוארים מסעות וחניות של עם ישראל בלכתם במדבר- וההכנות לרשת את  הארץ המובטחת כפי הציווי:

"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל ־ מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  נְקֹם, נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מֵאֵת, הַמִּדְיָנִים; אַחַר, תֵּאָסֵף אֶל ־ עַמֶּיךָ.  וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל ־ הָעָם לֵאמֹר, הֵחָלְצוּ מֵאִתְּכֶם אֲנָשִׁים לַצָּבָא; וְיִהְיוּ, עַל ־ מִדְיָן, לָתֵת נִקְמַת ־ יְהוָה, בְּמִדְיָן

דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם:  כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת ־ הַיַּרְדֵּן, אֶל אֶרֶץ כְּנָעַן.  וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת ־ כָּל ־ יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, מִפְּנֵיכֶם, וְאִבַּדְתֶּם, אֵת כָּל ־ מַשְׂכִּיֹּתָם; וְאֵת כָּל ־ צַלְמֵי מַסֵּכֹתָם תְּאַבֵּדוּ, וְאֵת כָּל ־ בָּמוֹתָם תַּשְׁמִידוּ.  וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת ־ הָאָרֶץ, וִישַׁבְתֶּם ־ בָּהּ:  כִּי לָכֶם נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ, לָרֶשֶׁת אֹתָהּ.  וְהִתְנַחַלְתֶּם אֶת ־ הָאָרֶץ בְּגוֹרָל לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם, לָרַב תַּרְבּוּ אֶת ־נַחֲלָתוֹ וְלַמְעַט תַּמְעִיט אֶת ־ נַחֲלָתוֹ--אֶל אֲשֶׁר ־ יֵצֵא לוֹ שָׁמָּה הַגּוֹרָל, לוֹ יִהְיֶה:  לְמַטּוֹת אֲבֹתֵיכֶם, תִּתְנֶחָלוּ.  וְאִם ־ לֹא תוֹרִישׁוּ אֶת ־ יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, מִפְּנֵיכֶם--וְהָיָה אֲשֶׁר תּוֹתִירוּ מֵהֶם, לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם; וְצָרְרוּ אֶתְכֶם—עַל ־ הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ.  וְהָיָה, כַּאֲשֶׁר דִּמִּיתִי לַעֲשׂוֹת לָהֶם--אֶעֱשֶׂה לָכֶם".[להלן פרק :ל"ג ,נ"א-נ"ו]

השאלות הן:

א] כיצד מצווה עם ישראל להקפיד על כוח הדיבור?

ב] מה החשיבות בנקמה נגד האויבים - דוגמת המדיינים?

ג] מהי חשיבות ההתנחלות בארץ ישראל לעם ישראל?

תשובות.

ההקפדה על אופן הדיבור של העם הנבחר.

נאמר: "לֹא יַחֵל, דְּבָרוֹ:  כְּכָל ־ הַיֹּצֵא מִפִּיו, יַעֲשֶׂה.."

הגאון רבי אליהו מווילנא מסביר: נאמר: "עֵת לִקְרוֹעַ     וְעֵת לִתְפּוֹר עֵת לַחֲשׁוֹת    וְעֵת לְדַבֵּר,[קהלת  ג', ז']

"עֵת לִקְרוֹעַ     וְעֵת לִתְפּוֹר"- זה שייך לדומם ואילו: "עֵת לַחֲשׁוֹת    וְעֵת לְדַבֵּר," זה אצל האדם ובאמת מה עניין  תפירה אצל הדיבור?

אלא, ששתי ההגדרות הן עניין אחד, כשם שהתפירה מחברת את הבגד מכמה פיסות בדים- באופן זה גם הדיבור מלכד מספר אנשים יחד. אילו לא היה דיבור בעולם לא הייתה שום התחברות בין אנשים  כלל.

במצב הפוך כשם שקריעת הבגד  מפרקת את שלמותו וגוזרת עליו פירוד- כך שתיקה והימנעות דיבור- גורמים לפילוג ולפירוד ולשלילת האחדות בין הברית.

רש"י מבאר: "לֹא יַחֵל, דְּבָרוֹ":  הכוונה שלא יעשה את דבריו חולין [כאילו נאמר: לא יחלל דברו]

רבי מנחם מנדיל  סובר: מי שתמיד זהיר שלא לעשות דבריו חולין ומקפיד לדבר כל  דבריו כדברי קודש - זוכה שגם הקב"ה מכבד את מוצא פיו ואת מילותיו ומתקיים בו :"ככל היוצא מפיו יעשה: בחינת- "צדיק גוזר והקב"ה מקיים"!

ה"שפת אמת" מסביר: פרשת: "לֹא יַחֵל, דְּבָרוֹ": נסמכה לקורבנות תמידים ומוספים המופיעה בסוף פרשת: פנחס – כי התפילות   נועדו לכפרת עוונות במקום הקורבנות, לפי שנאמר:

"וּנְשַׁלְּמָה פָרִים, שְׂפָתֵינוּ".[הושע פרק  י"ד, ג'] נמלא את חובותינו לה' באמצעות תפילה .

וגם על התורה אומרים חז"ל: [מסכת מנחות ק"י, ע"ב]

"זֹאת הַתּוֹרָה, לָעֹלָה לַמִּנְחָה, וְלַחַטָּאת, וְלָאָשָׁם.." [ויקרא  ז', ל"ז]כל העוסק בתורה- כאילו הקריב עולה, הקריב עולה, מנחה, חטאת ואשם. לפי שנאמר: "הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב, וְהַיָּדַיִים, יְדֵי עֵשָׂו" [בראשית כ"ז, כ"ב]

פרשה זו תמיד נקראת בימי "בין המצרים" כי על ידי שמגבירים את קול התפילה והתורה ניתן לצאת מן המצר כנאמר: "מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּהּ עָנָנִי בַמֶּרְחָב יָהּ" [תהלים קי"ח, ה']

החשיבות בנקמה נגד האויבים - דוגמת המדיינים.

הגאון מווילנא שואל: כיצד היו מסוגלים בני ישראל שהם נחשבים לרחמנים בני רחמנים- לעשות נקמה בגויים ולהרוג בהם ללא רחמים?

תשובתו: שאין השלמות ניכרת באדם ,אלא  אם עובד את ה' בשתי מידות  הפוכות: הן במידת הרחמנות והן במידת האכזריות- היות ואם היה משתמש רק במידה אחת- אין הכרח שהוא צדיק, אלא שכך זה טיבעו.

אין הדבר כך אם פועל למען ה'  בשתי מידות הפוכות- יחדיו. באופן זה הוא מוכיח שהוא עבד נאמן  לה' לפעול על פי ציווי בורא עולם. ולא על פי אופיו וטבעו.

זוהי הסיבה שה' נתן לנו  את מצוות כיבוד ההורים שהיא במידה של רחמנות גדולה וגם מצווה באופן אכזרי= דוגמת מצוות  שילוח הקן, שהרי נוטל את הגוזלים ומשלח  את האם.

על כך ניתן להבין  את דברי דוד המלך:

לַֽעֲשׂ֣וֹת נְ֭קָמָה בַּגּוֹיִ֑ם   ,,,,, הָדָ֣ר ה֭וּא לְכָל־ חֲסִידָ֗יו" [תהלים קמ"ט, ז'- ט'] הכוונה: אף על פי שחסידיו הם  מתנהגים במידת החסידות והרחמים-הם מוכנים לעשות נקמה בגויים - שהיא מידה הפוכה לאופיים, אך הדבר נחשב להם: הדר וכבוד - לפי שמקיימים את רצון ה' באמונה  גם בניגוד לטבעם ואופיים.

החשיבות של ההתנחלות בארץ.

רש"ר [ הרב שמשון רפאל הירש] מסביר את   המשפט:

"וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת ־ כָּל־ יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ" המילה "ירש" קרוב באופן הגייתו ל"גרש"- להוציא בכוח. ומכאן "תירוש" המיץ שסוחטים ומוציאים בכוח מהפרי, המילה: "ירש" פירושו: להביא לבעלותו- דבר שעד עתה היה בבעלות זולתו. יש כאן שינוי בעלות על ידי הפעלת  כוח,

לכן ,המשמעות להוציא בכוח את היושבים מן הארץ - ולהוציא את הארץ מבעלות אלה היושבים בה  יש "לנקות" את הארץ מיושביה.

תחילה יש להפוך את הארץ ראויה להתיישבות היהודית על ידי ניקוי השטחים מכל הסממנים של העבודה הזרה - ורק אחרי  זה, לרשת את המקום ,אך אין עם ישראל יורש את הארץ בכוחו הבלעדי, אלא רצון ה' ועוצמתו מעניקים לעם את ארץ ישראל.

ישנה אזהרה לעם ישראל: אם לא נוריש את יושבי הארץ- הרי אותם  גויים שישארו  בארץ- יהיו לשיכים- כלומר גדר קוצים סביב למנהגיהם האליליים –זה עלול חלילה לגרום לנו -להיות סובלניים כלפי עבודת האלילים  ולמצוא הצדקה  לעבודת האלילות – והעם יחדול חלילה מלהשתייך לה' לבדו! והגרוע מכול, כאשר עם ישראל  יהיה משולל מהזכות חלילה להמשיך להתקיים בארץ ולא  יהיו ראויים להגנה כאשר ה' יסיר את ההגנה מעם ישראל – הרי אותם גויים שהיינו כל כך סובלניים איתם. יהפכו לאויבים של עם ישראל וידכאו את העם בארץ ישראל!

לסיכום לאור האמור לעיל: עם ישראל יזכה לחיות בארצו  -  ללא הפרעות מהאויבים בתנאי שילך בדרכי ה' - ישמור על לשונו  המכובדת – לא יעשה וויתורים לאויבים!

כמה חשובים דברי  דוד המלך:

"וַיִּתֵּ֣ן לָ֭הֶם אַרְצ֣וֹת גּוֹיִ֑ם    וַֽעֲמַ֖ל לְאֻמִּ֣ים יִירָֽשׁוּ׃ בַּֽעֲב֤וּר יִשְׁמְר֣וּ חֻ֭קָּיו    וְתֽוֹרֹתָ֥יו יִנְצֹ֗רוּ הַֽלְלוּ־יָֽהּ" [תהלים  ק"ה, מ"ד- מ"ה]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

מִצְוַת יְרֻושַּׁת הָאָרֶץ/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

מִצְוַת יְרֻשַּׁת הָאָרֶץ

שִׁיר  מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©

מֹשֶׁה עוֹמֵד בְּעַרְבוֹת מוֹאָב

מַשְׁקִיף  הַשָּׁמַיְימָה כֹּה נִלְהָב

עַנְנֵי שְׁכִינָה נָעִים סָבִיב

לֶאֱלֹוקִים בַּאֲדִיקוּת  יַקְשִׁיב.

 

 רוּחַ קַלָּה –עָלָיו נוֹשֶׁבֶת

 פָּנָיו הַלַּחוֹת מְרַעֲנֶנֶת

 בְּיָדוֹ  מַטֶּה עַתִּיק יוֹמִין

אוֹתוֹ יְלַוֶּוה לֵילוֹת כְּיָמִים.

 

טֶרֶם יַחֲצוּ  מֵי הַיַּרְדֵּן  לִכְנַעַן

יִלְמַד הָעָם  מָה הַטַּעַם

חִישׁ הָאוֹיְבִים יֵשׁ לְגָרֵשׁ

לְבַל יַהַפְכוּ לְשִׂיכִּים וּמוֹקֵשׁ.

 

 אוֹתָם קְלָלָה לָעַד מְלַוֲוֲה

 חַיִּים עַל חֶרֶב כֹּה חַדָּה

לְשׁוֹנָם לָשׁוֹן -חֲלַקְלַקָּה

 תּוֹבְעִים פִּסּוֹת אֲדָמָה.

 

 אַךְ יִשְׂרָאֵל עַם סְגֻלָּה

 פִּיו יֶהְגֶּה תּוֹרָה וּתְפִלָּה

 מַתְכּוֹן  בָּדוּק וּמְנֻסֶּה

עִם כְּלָבִיא וּכְאָרִי יִתְנַשֵּׂא,

הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת פָּרָשַׁת: מִטּוֹת- מַסְּעֵי [חֻמַּשׁ  בַּמִּדְבָּר]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת פינחס- האם יש סיכוי לגאולה בקרוב? מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת פנחס - האם יש סיכוי לגאולה בקרוב?

מאמר מאת : אהובה קליין.

ציורי תנ"ך/ פינחס בקנאו את קינאת ה'/ ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ פינחס וברית השלום/ ציירה: אהובה קליין (c)

 ציורי תנ"ך/  הציווי למשה לצרור את המדיינים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ מימוש "צרור את המדיינים והכיתם אותם"/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי נ"ך/  יוכבד\ משה .אהרון / ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/  משה סומך את ידיו על יהושע/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/בנות צלופחד דורשות ממשה ואהרון: נחלה/ציירה: אהובה קליין(c)

ציורי תנ"ך/ משה מתפלל לה' להשגת מנהיג לעם ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ משה מצווה לעלות על הר העברים/ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ משה מקשיב לציווי ה' לעלות להר העברים/ ציירה: אהובה קליין (c[שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ משה משקיף מהר העברים על ארץ ישראל/ ציירה: אהובה קליין

[שמן  על בד] (c)

ציורי תנ"ך/ יהושע וכלב בן יפונה הנותרים מהמרגלים במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ מועדי ישראל ושבת/ ציירה: אהובה קליין (c)

יצירותיי להפטרה:

מלכים א. פרק: י"ח- י"ט]

ציורי תנ"ך/ אליהו הנביא בפתח המערה וציווי ה' אליו/ ציירה: אהובה קליין (c)

 [מתוך ההפטרה]

ציורי תנ"ך/ אליהו הנביא יושב  בצל- עץ הרותם/ ציירה: אהובה קליין (c)

פרשה זו פותחת בשבחים  כלפי פנחס על פעולתו להצלת עם ישראל מכיליון  גדול- כפי שנאמר:

"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל ־ מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  פִּנְחָס בֶּן ־ אֶלְעָזָר בֶּן ־ אַהֲרֹן הַכֹּהֵן,       הֵשִׁיב אֶת ־ חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי ־ יִשְׂרָאֵל, בְּקַנְאוֹ אֶת ־ קִנְאָתִי, בְּתוֹכָם; וְלֹא ־ כִילִּיתִי אֶת ־ בְּנֵי ־ יִשְׂרָאֵל, בְּקִנְאָתִי. לָכֵן, אֱמֹר:  הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת ־בְּרִיתִי, שָׁלוֹם.  וְהָייְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו, בְּרִית כְּהֻונַּת עוֹלָם--תַּחַת, אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו, וַיְכַפֵּר, עַל ־ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".. [במדבר  כ"ה, י'- י"ד]

פרשה זו היא המשך לקודמתה – פרשת :  בלק. שם מתארת לנו התורה את החטא הנורא שהתרחש עם הישראלי והמדיינית –ומנגד פעולתו של פנחס להצלת העם :

"וְהִנֵּה אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּא, וַיַּקְרֵב אֶל ־ אֶחָיו אֶת ־ הַמִּדְיָנִית, לְעֵינֵי מֹשֶׁה, וּלְעֵינֵי כָּל ־ עֲדַת בְּנֵי ־ יִשְׂרָאֵל; וְהֵמָּה בֹכִים, פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד. וַיַּרְא, פִּנְחָס בֶּן ־ אֶלְעָזָר, בֶּן ־ אַהֲרֹן, הַכֹּהֵן; וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה, וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ.  וַיָּבֹא אַחַר אִישׁ ־ יִשְׂרָאֵל אֶל ־ הַקֻּבָּה, וַיִּדְקֹר אֶת ־ שְׁנֵיהֶם אֵת אִישׁ יִשְׂרָאֵל, וְאֶת ־ הָאִשָּׁה אֶל ־ קֳבָתָהּ; וַתֵּעָצַר, הַמַּגֵּפָה, מֵעַל, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיִּהְיוּ, הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה--אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים, אָלֶף".[במדבר כ"ה, ו'-ט']

השאלות הן:

א] מה  עולל בלעם לישראל שהצליח  לדרדר אותם לשפל המדרגה?

ב]  האם פנחס נהג בחכמה בכך  שהרג את שני החוטאים?

תשובות.

מסקנת בלעם ופעולתו - שגרמה לעם ישראל להידרדר לשפל רב.

ה"נתיבות שלום" מסביר:

בלעם רצה לקלל את ישראל - אך בסוף יצא מברך אותם , אלא שהוא הבחין שעם ישראל מחובר לאלוקים , יש לו בתי מדרש- ששם לומדים יחדיו תורה, ובתי כנסיות - שלשם מתאספים עם ישראל ומתפללים יחדיו  באחדות נהדרת , כך ששום קללה אינה יכולה לשלוט בהם ,

הרמב"ם בספר "מורה נבוכים" - מבאר: שכל המקרים הקשים והרעים קרו  לצדיקים ולנביאים - כאשר הסיחו את דעתם מהדבקות בה'. הרי שבשעה שיהודי דבוק בה'  אין מצב שיקרה לו משהו רע.

בלעם הבין שהוא צריך לנתק את הדבקות של עם ישראל מאלוקים. וזאת כדי שהקללות תשלוטנה עליהם.  לכן כוונתו  הייתה להביא את עם ישראל לחטוא – בשני חטאים: בזנות –עם בנות  מואב, ועבודה זרה - הסגידה לבעל פעור - אליל שעבדו אותו בביזיון רב.

חשוב לדעת ,כי מקור הדבקות של היהודי באלוקים - היא: באמצעות המוח והלב.

יהודי חייב להשליט את המוח על הלב. עניין התפילין הוא גם מהווה דבקות  בה' יתברך ומצווה זו - כנגד המוח והלב- שהם מקור הדבקות בבורא  עולם.

על ידי כך שהם מונחים - כנגד המח והלב שבהם מקור הדבקות בה'.

לכן בלעם החליט לטמא את המוח והלב של העם על ידי שני החטאים האלה:

כל זה במטרה שהם לא יהיו יותר דבוקים בה' – כי - העבודה זרה היינו - חטא בעל פעור הוא פוגע במוח. והזנות עם בנות מואב היא  כדי לפגוע בתשוקת הלב, במטרה לטמא את הלב היהודי.

על ידי שתי עבירות אלו  העם מתנתק חלילה  מהקב"ה. כך ניתן להביא עליהם, חלילה את הקללות.

העצה כנגד שני חטאים אלה: חיזוק  התפילה והתורה  שמטהרים את דעתו ואמונתו של היהודי.

זה מתבטא במילים הנצחיות שניבא בלעם  באומרו:

"מַה־טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ, יַעֲקֹב; מִשְׁכְּנֹתֶיךָ, יִשְׂרָאֵל" [להלן ,כ"ד, ה']

עוד ראה בלעם שהם חיים באחדות מלאה - דרים באוהלים כשכל שבט במקומו והם מאוחדים.

הם הולכים  לבתי כנסיות ובתי מדרש ששם השכינה שורה עליהם - כשהם מאוחדים.

וכמו אצל כל אדם יחיד שהמוח והלב תקינים - ניתן  עדיין להצילו מכל מיני מחלות.

מתברר שמי שמקושר לכלל ישראל  אין עליו   כוחות של הסט"א. היות שבזמן של אחדות העם - יש לו את כל כוח כלל  ישראל הממתיק את הדינים – ומגן עליו ורק היחיד הפורש מהציבור - עליו יכולים לשלוט קללות, כאשר ראה בלעם את האחדות המופלאה של ישראל במקומות אלה - החליט לפורר את האחדות הזאת - כדי לנתק אותם מהשגחת ה' וזאת עשה על ידי שגרר אותם לשני החטאים הנוראים: זימה ועבודה זרה. זו הייתה הצלחתו.

מעשה פנחס  בנקמתו מול החוטאים.

נאמר: "...וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה, וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ.  וַיָּבֹא אַחַר אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל  ־ הַקֻּבָּה, וַיִּדְקֹר אֶת ־ שְׁנֵיהֶם--אֵת אִישׁ יִשְׂרָאֵל, וְאֶת ־ הָאִשָּׁה אֶל ־קֳבָתָהּ; וַתֵּעָצַר, הַמַּגֵּפָה".

דברי ה' מאשרים: פנחס הציל את עם ישראל כנאמר:

"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל ־ מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  פִּנְחָס בֶּן ־ אֶלְעָזָר בֶּן  ־אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, הֵשִׁיב אֶת ־ חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי ־ יִשְׂרָאֵל, בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי, בְּתוֹכָם; וְלֹא כִלִּיתִי אֶת ־בְּנֵי ־ יִשְׂרָאֵל, בְּקִנְאָתִי. לָכֵן, אֱמֹר:  הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת ־בְּרִיתִי, שָׁלוֹם.  וְהָייְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו, בְּרִית כְּהֻונַּת עוֹלָם--תַּחַת, אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו, וַיְכַפֵּר, עַל ־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".[להלן: כ"ה, י'- י"ד]

ה"נתיבות שלום " מסביר: בעבור שתי העבירות: זנות בנות מואב ועבודה זרה ומשמע שעיקר הפגם עליו הייתה המגפה שמתו  בה כ"ד אלף מישראל –הוא החטא של זנות בנות מואב.

חז"ל אומרים על כך במסכת [ סנהדרין ] שפנחס חבט את החוטאים בקרקע והתפלל לה' ריבונו של עולם על אלו יפלו כ"ד אלף מישראל ? מכאן לומדים שעל חטא זה הייתה קנאתו של פנחס!

חז"ל מאירים את עיננו: בכך ששתי הפרשיות: "פנחס" ופרשת "בלק" הקרויות על שם אישים [ נוסף על  פרשיות: "נח", יתרו" ו"קורח"]

ומעניין שבלק ופנחס שונים היו זה מזה  באופן  מעשיהם:

בעוד שבלק - מלך מואב לא עשה דבר באופן עצמאי - אלא שלח שליחים לבלעם – כדי לקלל את עם ישראל.

הרי פנחס - היה  איש המעשה  הנמרץ - הוא עשה זאת מטעם של שליחות - להצלת הרבים.

כדברי המוסר של הילל הזקן:

"וּבִמְקוֹם שֶׁאֵין אֲנָשִׁים, הִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת אִישׁ" [מסכת אבות, ב', ה']

לפי דברי רש"י :הסיבה לבכייתם של ישראל באותו אירוע הייתה - כי ראו שמשה היה חסר  אונים - לא הייתה לו תשובה למצב הנורא ורפו ידיו מפעולה והנה פנחס  בא והציל את המצב!

ה"נתיבות שלום" מבאר: כי אלוקים העריך מאד את מעשהו של פנחס.

הרמב"ם מסביר:

המשיח שעתיד לבוא - יצליח לאחד את עם ישראל סביב הקב"ה וגם יצליח במלחמות ישראל. שתי סגולות אלו היו בפנחס ולכן: הוא אליהו שיבוא  ויבשר את הגאולה.

לפי רוב המפרשים, פנחס נקט בפעולות חשובות במטרה להציל את עם ישראל מהתבוללות, ובעקבות זאת זכה לכך שהפך למלאך- הלא הוא אליהו הנביא שעתיד לשוב אלינו  בקרוב לבשר את הגאולה.

לסיכום , לאור האמור לעיל. הגיע העת שעם ישראל  ימלא את שליחותו בעולמנו  על ידי שישוב אל  התורה והתפילה באחדות מלאה ואהבת חינם בארצנו הקדושה וכך יהיה מוגן מפני כל האויבים וממלא יתגשם , בע"ה ,הפסוק:

"הִנֵּ֤ה אָנֹכִי֙ שֹׁלֵ֣חַ לָכֶ֔ם אֵ֖ת אֵלִיָּ֣ה הַנָּבִ֑יא לִפְנֵ֗י בּ֚וֹא י֣וֹם יְהֹוָ֔ה הַגָּד֖וֹל וְהַנּוֹרָֽא" [מלאכי  כ"ג, ג']

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)