יום רביעי, 21 בינואר 2026

פרשת בא- מאין כי ה' תמיד-מבטיח זוכר וגם מקיים?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת בא- מאין כי ה' תמיד זוכר וגם  מקיים?

מאמר מאת: אהובה קליין.

יצירותיי לפרשה:



                          ציורי תנ"ך/ "בא אל פרעה"/ ציירה: אהובה קליין (c)



          ציורי תנ"ך/ משה ואהרון   ניגשים פרעה מלך מצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)



                    ציורי תנ"ך/ עבדי פרעה חולקים עליו/ ציירה: אהובה קליין (c)

"וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי פַרְעֹה אֵלָיו עַד מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ שַׁלַּח אֶת הָאֲנָשִׁים וְיַעַבְדוּ אֶת יְהוָה אֱלֹוהֵיהֶם הֲטֶרֶם תֵּדַע כִּי אָבְדָה מִצְרָיִם".




                                          ציורי תנ"ך/ מכת החושך/ ציירה: אהובה  קליין (c)








           ציורי תנ"ך / פרעה מגרש את משה מארמונו/  ציירה: אהובה קליין (c)





  ציורי תנ"ך/  " בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ....."/ ציירה: אהובה  קליין (Cֹ)[ שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ בני ישראל שואלים כלי כסף וזהב מהמצרים/ציירה: אהובה קליין (c)




                                     ציורי  תנ"ך/ מכת בכורות / ציירה: אהובה קליין (c)



               ציורי תנ"ך/ כניעתו של פרעה בחצי הלילה/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]







                        ציורי  תנ"ך/ כניעתו של פרעה בחצי הלילה/ ציירה: אהובה קליין (c)




                  ציורי תנ"ך/ קורבן הפסח/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



       ציורי תנ"ך/ אכילת קורבן הפסח והמצות בחיפזון- טרם היציאה  ממצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ קערת פסח- למצות/ ציירה: אהובה קליין (c)





              ציורי תנ"ך/ בני ישראל יוצאים ברכוש גדול ממצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)


  ציורי תנ"ך/ משה ואהרון   ניגשים פרעה מלך מצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)


פרשה זו היא המשכה של פרשת וארא- לפי שבפרשה הקודמת נאמר למשה:

"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל ־מֹשֶׁה, בֹּא אֶל־ פַּרְעֹה; וְאָמַרְתָּ אֵלָיו, כֹּה אָמַר יְהוָה, שַׁלַּח אֶת עַמִּי, וְיַעַבְדֻנִי".[שמות ז', כ"ו]  ואילו בפתיחת פרשת "בא "נאמר למשה:

"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־ מֹשֶׁה, בֹּא אֶל־ פַּרְעֹה:  כִּי־ אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת־ לִבּוֹ, וְאֶת־ לֵב עֲבָדָיו, לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה, בְּקִרְבּוֹ.  וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן־ בִּנְךָ, אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם, וְאֶת־ אֹתֹתַי, אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם; וִידַעְתֶּם, כִּי אֲנִי יְהוָה". [להלן פרק: יא'-ג']

השאלות הן:

א] כיצד ה'  נוסך ביטחון במשה?

ב] מאין כי אלוקים אינו שוכח את הבטחותיו לעם ישראל?

תשובות.

ה' נוסך ביטחון במשה –לקראת תפקידו.

מעניין – כי בתחילת  פניית ה' אליו-משה סירב לקבל את תפקיד המנהיגות מכל מיני סיבות -עד שה' נותן למשה להבין - כי  רק הוא היחידי  המסוגל - להוציאם  ממצרים ושכנע אותו  להצטרף אל אהרון אחיו - יחדיו לפעול בשליחות חשובה זו.

ה' אומר אֶל מֹשֶׁה, בֹּא אֶל פַּרְעֹה: 

הרב מקוצק מפרש: כי לא נאמר למשה: "לך אל פרעה" אלא נאמר: "בֹּא"

מרמז - כי משה אינו הולך לבדו – אלא ה' מלווה אותו!

" אומר דוד המלך "יְהוָה שֹׁמְרֶךָ;    יְהוָה צִלְּךָ, עַל־ יַד יְמִינֶךָ"[תהלים קכ"א, ה'].

"מצודת דוד" מסביר: "ה' צלך" - כמו הצל מגן מחום השמש - כן יגן על ימינך לעשות בה חיל.

ה' מכין את משה לשליחותו  במילים:

"כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת־ לִיבּוֹ, וְאֶת־ לֵב עֲבָדָיו, לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה, בְּקִרְבּוֹ. וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ, אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם, וְאֶת־ אֹתֹתַי, אֲשֶׁר־שַׂמְתִּי בָם; וִידַעְתֶּם, כִּי אֲנִי יְהוָה" [שמות י'. א'-ג']

כיוון שהמכות שה'  מביא על פרעה - עשויות לרכך את ליבו להניע את פרעה שיטיב  את דרכו.

ה' מדגיש בפני משה :"כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ"- שעשיתי את ליבו כבד הרי טבעו של הכבד - שאינו בולע מאומה בזמן הבישול –אלא ככל שמתבשל יותר זמן - הולך ומתקשה יותר ויותר. [על פי הדרש והעיון]

אלוקים משכנע את משה - כי העקשנות של פרעה אינה נובעת ממנו ,אלא ה' עושה זאת.

"שפת אמת" מסביר: ה' מתפאר בכך שמעניק לרשע כוח לעשות דווקא נגד רצונו וזה פלא פלאים מאת   הבריאה וסודותיה שניתנת לאדם - לנצל את הכוחות  שמקבל מהשגחת ה'- נגד השגחה קדושה זו.- סבלנות כזו רק תיתכן  אצל הקב"ה בלבד ואין שום שכל אנושי יכול להשיגה!

ניתן להבין מדוע ה' מכתיר דווקא את משה, הסיבה היא: כי משה כבר היה במצרים - הוא הרי גדל בילדותו בארמונו של פרעה.

שם למד גינוני מלכות. והרי – הוא לא רק שהה שם , אלא זכה לצאת לבדו ממצרים וברח אל המדבר.

אין אסיר מוציא עצמו מבית אסורים, אלא רק מי שהוא כבר בחוץ והשתחרר בעצמו - יכול לשחרר אחרים ויש על כך  הוכחה בגמרא:

גמרא, מסכת ברכות ה:

מעשה ברבי חייא בר אבא היה חולה ,הלך לבקרו רבי יוחנן, אמר לו: ר' יוחנן

"חביבין עליך ייסורים"? אמר לו: "לא הן ולא שכרן" אמר לו ר' יוחנן :" הב לי ידך".

נתן לו  ידו והקימו מחוליו [ברגע שהושיט החולה לרבי יוחנן את ידו-התרפא]

היה גם מצב הפוך! הפעם ר' יוחנן חלה - ר' חנניא הלך לבקרו ואמר לו:"חביבין עליך ייסורין"? ענה לו: "לא הן ולא שכרן", אמר לו ר' חנניא לרבי יוחנן: "הב לי ידך",  נתן לו ידו והקימו מחוליו, על כך שואלת הגמרא: מדוע צריך רבי חנניא להקים את רבי יוחנן מחוליו והרי רבי יוחנן עצמו הקים את רבי חיא וראוי הוא אם כן להקים גם את עצמו מחוליו?

הגמרא עונה על שאלה זו:" אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים" , הוא הדין כל מי שכבול עדיין במצרים - אינו יכול לשחרר עצמו - ככל שיהיה מישהו גדול, אפילו נביא!

מסקנה: רק מי שהיה במצרים ויצא משם לחופשי- מסוגל להוציא אחרים.

ה' מרמז למשה: כי יש בשליחות זאת  מטרה  עילאית:

"וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ, אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם, וְאֶת אֹתֹתַי, אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם; וִידַעְתֶּם, כִּי אֲנִי יְהוָה".

לעניות דעתי:  הבטחה אלוקית זאת מעניקה למשה  חיזוק רוחני ונוסכת בו ביטחון עוצמתי- - כי הוא הולך לבצע שליחות אלוקית נצחית –למען עם ישראל- עם הנצח. ואכן  את יציאת מצרים אנחנו מזכירים בכל יום בתפילותינו-דוגמת "שירת הים" וכמובן בליל הסדר ערב פסח- בכל שנה ושנה מחדש.

אלוקים תמיד זוכר ומקיים.

כדי להוכיח שאין ה' נוהג כאדם בשר ודם הנוטה פעמים לשכוח הבטחותיו ,או החלטות מסוימות.

נתבונן בספר הספרים במספר דוגמאות:

דוגמא א': כאשר ה' העניש את  אדם וחוה וגם את הנחש שפיתה את חוה  לאכול מן הפרי האסור, הם נענשו לנצח:

כפי שנאמר:

עונשו של הנחש: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶל הַנָּחָשׁ, כִּי עָשִׂיתָ זֹּאת, אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה, וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה; עַל גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ, וְעָפָר תֹּאכַל כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ

וְאֵיבָה אָשִׁית, בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה, וּבֵין זַרְעֲךָ, וּבֵין זַרְעָהּ:  הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ, וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב."[בראשית ג', י"ד- ט"ז]

עונשה של האישה: "אֶל הָאִשָּׁה אָמַר, הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ--בְּעֶצֶב, תֵּלְדִי בָנִים; וְאֶל אִישֵׁךְ, תְּשׁוּקָתֵךְ, וְהוּא, יִמְשָׁל בָּךְ".[שם, ג', ט"ז]

עונשו של האדם: "בְּזֵעַת אַפֶּיךָ, תֹּאכַל לֶחֶם, עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה, כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ: כִּי עָפָר אַתָּה, וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב" [ג', י"ט]

דוגמא ב': אלוקים זוכר את רחל אימנו:

"וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים, אֶת רָחֵל; וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹהִים, וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ. וַתַּהַר, וַתֵּלֶד בֵּן; וַתֹּאמֶר, אָסַף אֱלֹהִים אֶת חֶרְפָּתִי. וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יוֹסֵף, לֵאמֹר:  יֹסֵף יְהוָה לִי, בֵּן אַחֵר" [בראשית ל',  כ"ב]

רש"י  מסביר: מה זכר ה' לרחל? ועונה: שמסרה סימניה לאחותה בליל נישואיה ליעקב- כדי שלא תתבייש שהרי  לאה הייתה מצטערת ודואגת - שמא תעלה בחלקו של עשיו ותינשא לו-  כי חששה שעלול  לגרשה יעקב -לפי שאין לה בנים וכתוצאה מכך -יבוא עשיו וייקח אותה לאישה, חלילה.

דוגמא ג:

הבטחת ה' למשה בתחילת מנהיגותו:

"וְשָׁלַחְתִּי אֶת יָדִי, וְהִכֵּיתִי אֶת ־ מִצְרַיִם, בְּכֹל נִפְלְאֹתַי, אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה בְּקִרְבּוֹ; וְאַחֲרֵי־כֵן, יְשַׁלַּח אֶתְכֶם.  וְנָתַתִּי אֶת חֵן הָעָם הַזֶּה, בְּעֵינֵי מִצְרָיִם; וְהָיָה כִּי תֵלֵכוּן, לֹא תֵלְכוּ רֵיקָם.  וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ, כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת; וְשַׂמְתֶּם, עַל בְּנֵיכֶם וְעַל בְּנֹתֵיכֶם, וְנִצַּלְתֶּם, אֶת מִצְרָיִם". [שמות ג', ב'-כ"ב]

והנה בפרשת בא - הבטחת ה' יוצאת לפועל - " דַּבֶּר נָא, בְּאָזְנֵי הָעָם; וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ, וְאִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ, כְּלֵי כֶסֶף, וּכְלֵי זָהָב.  וַיִּתֵּן יְהוָה אֶת חֵן הָעָם, בְּעֵינֵי מִצְרָיִם; גַּם הָאִישׁ מֹשֶׁה, גָּדוֹל מְאֹד בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּעֵינֵי עַבְדֵי פַרְעֹה, וּבְעֵינֵי הָעָם" [להלן. י"א, ב'-ד']

כל עניין ירידת מצרים כבר הובטח מפי ה' לאברהם בברית בין  הבתרים:

וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם, יָדֹעַ תֵּדַע כִּי־גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, וַעֲבָדוּם, וְעִנּוּ אֹתָם--אַרְבַּע מֵאוֹת, שָׁנָה.   וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ, דָּן אָנֹכִי; וְאַחֲרֵי־כֵן יֵצְאוּ, בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל." [בראשית  ט"ו, י"ג – ט"ו]

לסיכום : לאור האמור לעיל – ניתן ללמוד מפרשה זו - כי אלוקים משקיף לכל הדורות וכל מה שמתכנן  ומבטיח  - הוא מקיים בפועל  וכמו שהבטיח שיוציא את עם ישראל ממצרים  מעבדות  לחירות - והדבר יצא לפועל.

גם הבטיח שהם לא יצאו בחוסר כל - אלא ישאלו כלי כסף וזהב ושמלות   ממצרים – הדבר התקיים!

מטרת היציאה ממצרים לחירות -  הייתה דרך  המדבר שהלכו בו ארבעים שנה  גם שם ה' לא נטש את עם ישראל וסיפק להם את הכול על מגש הכסף.

גם זאת ה' זוכר, כנאמר:

".... כֹּה אָמַר יְהוָה, זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ, אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ--לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר, בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה" [ירמיהו ב', ב']

לכן  דווקא בימים אלה כאשר הפילוג בעם כה  רב, הגיעה  השעה להתחבר לספר הספרים ולמלא גם את צווי ה' אל עם ישראל-

".....כִּי אִם שָׁמֹר תִּשְׁמְרוּן אֶת כָּל הַמִּצְווָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם  --לַעֲשֹׂתָהּ:  לְאַהֲבָה אֶת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו—וּלְדָבְקָה בוֹ.  וְהוֹרִישׁ יְהוָה אֶת כָּל הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה, מִלִּפְנֵיכֶם; וִירִשְׁתֶּם גּוֹיִם, גְּדֹלִים וַעֲצֻמִים מִכֶּם.  כָּל הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר תִּדְרֹךְ כַּף רַגְלְכֶם בּוֹ--לָכֶם יִהְיֶה:  מִן הַמִּדְבָּר וְהַלְּבָנוֹן מִן הַנָּהָר נְהַר פְּרָת, וְעַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן--יִהְיֶה, גְּבֻולְכֶם". [דברים י"א ,י"ב- כ"ה]


ההפטרה:
 ירמיהו מ"ו.
 הנה קטע מסוף הפרק:

 "וְאַתָּה אַל-תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב, וְאַל-תֵּחַת יִשְׂרָאֵל--כִּי הִנְנִי מוֹשִׁעֲךָ מֵרָחוֹק, וְאֶת-זַרְעֲךָ מֵאֶרֶץ שִׁבְיָם; וְשָׁב יַעֲקוֹב וְשָׁקַט וְשַׁאֲנַן, וְאֵין מַחֲרִיד.   אַתָּה אַל-תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב, נְאֻם-יְהוָה--כִּי אִתְּךָ, אָנִי:  כִּי אֶעֱשֶׂה כָלָה בְּכָל-הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדַּחְתִּיךָ שָּׁמָּה, וְאֹתְךָ לֹא-אֶעֱשֶׂה כָלָה, וְיִסַּרְתִּיךָ לַמִּשְׁפָּט, וְנַקֵּה לֹא אֲנַקֶּךָּ".




*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

אֱלוֹקִים מַבְטִיחַ וּמְקַיֵּם/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

אֱלוֹקִים מַבְטִיחַ וּמְקַיֵּם

שִׁיר  מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©

יֵשׁ הַנּוֹטֶה לִשְׁכֹּוחַ הַחְלָטוֹתָיו

אָדָם בָּשָׂר וָדָם - בְּיָם הִרְהוּרָיו

שִׁשָּׁה יָמִים טָרוּד בַּעֲמָלוֹ

וּבְזֵעַת אַפּוֹ יָבִיא  לָחֲמוּ.

 

מָשׁוּל כְּחֶרֶס הַנִּשְׁבָּר

עֲלִיּוֹת וּמוֹרָדוֹת - צָבַר

הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ

חָכְמָה וְדַעַת תּוֹרָתוֹ.

 

אֱלוֹקִים  שַׁרְבִיט בְּיָדוֹ

מַבִּיט בְּבָנָיו בְּתוֹךְ אַרְמוֹנוֹ

אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ

מִמֶּנָּה לָעַד- אֵינוֹ מָשׁ.

 

דְּבָרָיו בַּסֵּפֶר נִכְתָּבִים

חֶשְׁבּוֹנוֹת אָדָם וּמַעֲשִׂים

מַבְטִיחַ וּמְקַייֵּם לַבְּרוּאִים

סוֹפֵרם וּמוֹנָם לָעַד כְּכוֹכָבִים.

 

הִבְטִיחַ לְהוֹצִיאָם מִמִּצְרַיִם

עֲלֵיהֶם יְסוֹכְכוּ עַנְנֵי שָׁמַיִם

כְּלֵי כֶּסֶף וְזָהָב וּשְׂמָלוֹת שׁוֹאֲלִים

בְּרִית  בֵּין הַבְּתָרִים קוֹרֶמֶת עוֹר וְגִידִים.

הערה: השיר בהשראת פרשת בא  [חומש שמות].

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום רביעי, 14 בינואר 2026

פרשת וארא- מסר עכשווי לישראל ממשה ואהרון. מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת וארא- מסר עכשווי לישראל ממשה ואהרון.

 מאמר מאת: אהובה קליין .

יצירותיי לפרשה:



ציורי תנ"ך/ משה ואהרון לפני פרעה במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)


                   ציורי תנ"ך / התגלות  אלוקית למשה/ ציירה: אהובה קליין (c)



                  ציורי תנ"ך/ בני ישראל עבדים במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)



     "וגם אני שמעתי את - נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבדים אותם ואזכור את בריתי"      [שמות ו', ה]

    ציורי תנ"ך/ בני ישראל צועקים לה'  במצרים/ציירה: אהובה קליין(c)



        ציורי תנ"ך/ הבטחת הארץ למשה/ ציירה: אהובה קליין (c)



         ציורי תנ"ך/ ארבע לשונות הגאולה/ ציירה: אהובה קליין(c)

     ציורי תנ"ך/ "ונתתי אותה לכם מורשה"/ ציירה: אהובה קליין (c)



     ציורי תנ"ך/ בני ישראל אינם שומעים למשה מקוצר רוח ועבודה קשה/ אהובה קליין(c)





            ציורי תנ"ך/ משה  פוגש -את פרעה על שפת היאור/ ציירה: אהובה קליין (c)



                             ציורי תנ"ך/ מכת הדם במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)


            ציורי תנ"ך/ מכת הצפרדעים במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ עבדי פרעה רואים כי מכת הדבר אינה פוגעת  במקנה של ישראל/

ציירה: אהובה קליין(c)





              ציורי תנ"ך/ יוכבד-אימם של משה, אהרון ומרים/ציירה: אהובה קליין(c) 



               ציורי תנ"ך/ אהרון ומשפחתו במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)





      ציורי תנ"ך/ מכת הברד/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן  על בד]



      ציורי  תנ"ך/ משה מתפלל להסרת הברד/ ציירה: אהובה קליין(c)






פרשה זו היא: המשך לפרשת שמות  -  לפי ששם – בסיום הפרשה נאמר: "וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל־ מֹשֶׁה, עַתָּה תִרְאֶה, אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְפַרְעֹה:  כִּי בְיָד חֲזָקָה, יְשַׁלְּחֵם, וּבְיָד חֲזָקָה, יְגָרְשֵׁם מֵאַרְצוֹ".[שמות ו'. א']

בפרשה  זו  ישנו המשך לדברי ה' אל משה. "וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים, אֶל מֹשֶׁה; וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אֲנִי יְהוָה.  וָאֵרָא, אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב--בְּאֵל שַׁדָּי; וּשְׁמִי יְהוָה, לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם.  וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּם, לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן--אֵת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם, אֲשֶׁר־גָּרוּ בָהּ"[להלן, ב'- ה']

מעניינים דברי משה אל ה':

"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל־ מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  בֹּא דַבֵּר, אֶל־ פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם; וִישַׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מֵאַרְצוֹ. וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה, לִפְנֵי יְהוָה לֵאמֹר:  הֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֹא שָׁמְעוּ אֵלַי, וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה, וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם". [שמות ו', י'- י"ג] בהמשך ה'  מטיל את התפקיד  על אהרון ומשה יחדיו והמעניין הוא, כי משה חוזר על הטענה בשנית באומרו: וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל־ מֹשֶׁה לֵּאמֹר, אֲנִי יְהוָה; דַּבֵּר, אֶל־ פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם, אֵת כָּל־אֲשֶׁר אֲנִי, דֹּבֵר אֵלֶיךָ.  ויּאמֶר מֹשֶׁה, לִפְנֵי יְהוָה:  הֵן אֲנִי, עֲרַל שְׂפָתַיִם, וְאֵיךְ, יִשְׁמַע אֵלַי פַּרְעֹה? [להלן, ו', ל']

בהמשך ה' אומר למשה:

"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־ מֹשֶׁה, רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה; וְאַהֲרֹן אָחִיךָ, יִהְיֶה נְבִיאֶךָ. אַתָּה תְדַבֵּר, אֵת כָּל־אֲשֶׁר אֲצַוֶּךָּ; וְאַהֲרֹן אָחִיךָ יְדַבֵּר אֶל פַּרְעֹה, וְשִׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצוֹ"|.[להלן, ז', א ']

השאלות הן:

א] מדוע ה' מצרף את משה לאהרון ואינו מרפא אותו מהליקוי בדיבור?

ב] כיצד מצטיירים משה ואהרון בפני פרעה?

תשובות.

אלוקים לא ריפא את משה

ה"שפת אמת" שואל: מדוע משה אומר לה': ".....הֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֹא שָׁמְעוּ אֵלַי, וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה, וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם".

הרי  בני ישראל לא שמעו למשה מקוצר רוח ועבודה קשה ,לכן מה הוכחה יש כאן שגם פרעה לא ישמע למשה?

תשובתו: אומנם העידה התורה, כי אכן בני ישראל לא שמעו מקוצר רוח ועבודה קשה, אולם משה רבינו היה סבור: כי האשמה הייתה בו- כי הוא ערל שפתיים - ומכאן למד קל וחומר שפרעה בוודאי לא ישמע לו .

בעצם נשאלת השאלה מדוע ה' לא ריפא את משה  מהליקוי שלו בדיבור?

התשובה: משה לא רצה לפגוע באהרון  לפי שגם הוא היה נביא והיה מנהיג העם בתקופת העבדות- במצרים. וכעת מגיע משה בשליחות ה' ולוקח את  שרביט ההנהגה  בידו- משה  חש עם זה אי נעימות-וזאת למרות שאלוקים אומר לו:

"יָדַעְתִּי, כִּי דַבֵּר יְדַבֵּר הוּא; וְגַם הִנֵּה הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ, וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ".[להלן, פרק:ד',י"ד-]

משה חש כי הוא לוקח את התפקיד של אהרון אחיו המבוגר ממנו.

וכדי למנוע אי נעימות זאת אצל משה- מעתה גם אהרון שותף לשליחות- כי תפקידו לדבר אל פרעה.. וכך ה' התחשב ברגשותיו של משה. ומינה את משה למנהיג הגדול ואילו אהרון היה משלים אותו בתפקיד הדיבור  בפני פרעה. באופן זה גם אהרון לוקח  חלק בגאולת ישראל וכך משה מרגיש   נוח- בכך.

באופן דומה מצאנו את  אחי יוסף  חשים אשמה - כאשר גילו כי יוסף הוא אחראי על הכלכלה במצרים- והחלו להצטער על מה שעוללו לו

בעבר- כי  השליכוהו לבור ולבסוף ירד  למצרים- אך יוסף חש את כאבם ואמר להם :

"וְעַתָּה אַל־ תֵּעָצְבוּ, וְאַל־ יִחַר בְּעֵינֵיכֶם, כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי, הֵנָּה:  כִּי לְמִחְיָה, שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם". [בראשית מ"ה, ה'] [על פי ספר  השקפה ומוסר לפרשת השבוע/ הרב מידד אייל הררי].

לעניות דעתי: יש למנהיגים שלנו גם – היום ללמוד  מכך - לא לפגוע זה בזה , אלא לכבד איש את רעהו – ולהיות מאוחדים  דוגמת משה ואהרון שניגשו יחדיו - כאיש אחד בלב אחד - אל פרעה לבקש ממנו  שישחרר את עם ישראל.

הרושם העושה על פרעה בראותו את משה ואהרון.

על פי רש"י: אהרון ומשה הם בנים לעמרם ויוכבד - יש מקומות שהתורה מקדימה את אהרון למשה ויש מקומות שהתורה מקדימה את משה לאהרון - במטרה ללמדנו: כי שניהם שקולים כאיש אחד.

אגדת חז"ל מתארת את פרעה  יושב על כיסא מלכותו המפואר וסביבו שבעים חכמים שיודעים - שבעים לשון. פחד עוצמתי אחז את המלך וחכמיו כאשר לפתע - ראו את משה ואהרון , הם היו בעיניהם כמלאכים  קומתם גבוהה כעצי - ארזים עיניהם  מאירות ככוכבים ופניהם זורחות כחמה. משה אחז בידו את המטה שעליו היה חקוק שם ה' והיה נראה כאילו לשונות אש יוצאות ממנו ,דבר זה הפחיד מאד את חרטומי מצרים עד כדי כך – כי כל מה שהיה בידיהם נפל על הרצפה והם השתחוו לכבודם של משה ואהרון.

התנהגות זו של שרי המלך לא מצאה חן בעיני פרעה. הוא  כעס על שריו שמעניקים כבוד כה גדול לשני האנשים שהגיעו לארמון ונכנסו ללא רשות.

לכן פרעה פנה אל משה ואהרון ושאל: "מי אתם ומי שלח אתכם אלי?"

שניהם ענו לו פה אחד: "ה' אלוקי העברים שלח אותנו ודרישתו: שתאפשר לעם ישראל –לצאת אל המדבר-כדי לזבוח שם לאלוקיהם היות שעברה תקופה ארוכה מאז   שהם במצרים ולכן  נמנע מהם לעבוד לאלוקיהם".

תשובתו של פרעה הייתה שלילית וסירב לשחרר את עם ישראל ואף לא – הרשה  להם להקריב קורבנות לה'.

משה ואהרון  הזהירו את פרעה – שאם יסרב לדרישה זו ייענש בעונשים קשים – אך פרעה  הגאוותן  אמר שאינו מכיר את ה'- ואף התלונן כי לא נשלחו לו מתנות מה' ליום הולדתו. לעומת זה את חלק מעבדיו היה מוכן לשחרר ,אבל לא עם כה גדול שעובד   למענו ימים ולילות.

כשראה פרעה - כי אהרון ומשה אינם יראים מפניו - הודיע להם כי ייגש  לספריית ארמונו לחפש בספרי רשימת המלכים - את  אלוקי העברים. אלא שהוא  חזר וטען שלא  מצא מלך  כזה כלל ,ענו לו אהרון ומשה - כי זה ברור שלא מצאו את שמו של אלוקים - כי אין הוא כשאר המלכים - הוא מלך העולם ואין זה מכובד שיופיע בתוך רשימת אלוהי הבל ושטות!

שאל פרעה כיצד נראה ה' ? ענו לו משה ואהרון -כי הוא ברא את העולם - בפיו הוא יכול גם להרוס - כסאו בשמים ורגליו על הארץ  הוא שולט על כל העולם!

פרעה כעס ואמר- כי רק הוא המלך - הוא ברא את הנילוס וגם את עצמו יצר כך שאין לו מתחרים. כאשר ה' שמע את דברי הכפירה של פרעה, אמר ה' כי יבוא יום שפרעה יכריז לפני עמו: כי ה' הוא הצדיק ואילו פרעה עצמו הוא הרשע.[מתוך אגדות אוצר התורה]

לסיכום לאור האמור לעיל: מתוך הפרשה ניתן להסיק - כי  עם ישראל חייב להתלכד כעם אחד בלב אחד ולהיות דבוק בתורה  הקדושה - כי התורה היא "תורת חיים"

במיוחד כאשר אנחנו מוקפים אויבים סביבנו ובכל דור ודור רוצים לכלותינו. על מנת שנגיע בע"ה לשלום ולשלווה זה התנאי - כנאמר: "אִם בְּחֻוקֹּתַי, תֵּלֵכוּ; וְאֶת מִצְווֺתַיי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אוֹתָם ..וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע, וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם.  וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ"[ויקרא  כ"ו, ג'- ז]

ואילו האויבים ייענשו ואלה שירצו לחיות עמנו בשלום - יודו כי הם היו הרשעים דוגמת פרעה שהודה לאחר מכת הברד:

"וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה, וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, חָטָאתִי הַפָּעַם:  יְהוָה, הַצַּדִּיק, וַאֲנִי וְעַמִּי, הָרְשָׁעִים".[שמות, ט', כ"ז]

יפים וחשובים דברי שלמה המלך:

"אָמַרְתִּי אֲנִי, בְּלִבִּי—אֶת הַצַּדִּיק וְאֶת הָרָשָׁע, יִשְׁפֹּט הָאֱלֹהִים:  כִּי עֵת לְכָל חֵפֶץ, וְעַל כָּל הַמַּעֲשֶׂה שָׁם". [קהלת ג'. י"ז]


*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּאַרְמוֹן פַּרְעֹה/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּאַרְמוֹן פַּרְעֹה.

 שִׁיר מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©

הִגִּיעָה שְׁעַת מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן    

לִפְסֹועַ יַחְדָּיו לְתוֹךְ הָאַרְמוֹן

נִצָּבִים הֵם כְּאֶרֶז וְתָמָר

בִּפְנֵי פַּרְעֹה הַגֵּאֶה וְהַנִּמְהָר.

 

הַיּוֹשֵׁב בְּבִטְחָה עַל כִּסְאוֹ

מֵנִיף כְּלַפֵּי מַעְלָה זְרוֹעוֹ

נוֹעֵץ עֵינָיו  בִּשְׁנֵי הַמַּנְהִיגִים

כְּלָל אוֹתוֹ  אֵינָם מַרְתִּיעִים.

 

דָּבֵק הוּא בְּרִשְׁעוּתוֹ

גֵּאֶה  כְּטַוָּס בְּעֶלְיוֹנוּתוֹ

מְזַלְזֵל בִּשְׁנֵי הַמַּנְהִיגִים

הָאוֹרְחִים –אֵינָם רְצוּיִים!

 

 הַחַרְטֻומִּים  עוֹמְדִים נְבוֹכִים

 אֶת מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן מְכַבְּדִים

 חָכְמַת הַשְּׁנַיִם  מַעֲרִיצִים

 בְּכָךְ אֶת פַּרְעֹה מַכְעִיסִים.

 

 אַךְ פַּרְעֹה לִבּוֹ מַכְבִּיד

 בְּדִמְיוֹנוֹ –רַק  הוּא השַּׁלִּיט

 עַל פִּיו יִישַּׁק דָּבָר תָּמִיד

 אֶלָּא עָתִיד ה' אוֹתוֹ לְהַשְׁמִיד.

 הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת: פָּרָשַׁת: וָאֵרָא [חֻמַּשׁ שְׁמוֹת].

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר