פרשת אמור פותחת בקדושת הכוהנים ובכבודם וכן מתארת לנו את קדושת
השבת והמועדים:
"וַיֹּאמֶר
יְהוָה אֶל ־מֹשֶׁה, אֱמֹר אֶל ־הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן; וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם,
לְנֶפֶשׁ לֹא ־יִטַּמָּא בְּעַמָּיו".[ויקרא ,כ"א, א']
בהמשך נאמר:
"קְדֹשִׁים
יִהְיוּ, לֵאלֹוהֵיהֶם, וְלֹא יְחַלְּלוּ, שֵׁם אֱלֹהֵיהֶם: כִּי אֶת ־אִשֵּׁי יְהוָה לֶחֶם אֱלֹוהֵיהֶם,
הֵם מַקְרִיבִם--וְהָיוּ קֹדֶשׁ" [להלן,
ויקרא, כ"א, ו]
בהמשך הפרשה התורה מתארת את קדושת השבת
והמועדים:
ַ"ויְדַבֵּר
יְהוָה, אֶל־ מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ
אֲלֵהֶם, מוֹעֲדֵי יְהוָה, אֲשֶׁר־ תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ--אֵלֶּה
הֵם, מוֹעֲדָי. שֵׁשֶׁת יָמִים, תֵּעָשֶׂה
מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא ־קֹדֶשׁ, כָּל ־מְלָאכָה
לֹא תַעֲשׂוּ: שַׁבָּת הִוא לַיהוָה,
בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם". [להלן, כ"ג,
א'- ד']
השאלות
הן:
א] מה הקשר בין הכוהנים לתלמידי החכמים?
ב] מה תורמת השבת לעם
ישראל?
תשובות.
הכוהנים
ותלמידי החכמים - הקשר ביניהם.
בפרשה זו הכוהנים
מקבלים אזהרה מאלוקים: לא להיטמא - לא יקרחו קורחה בראשם- עליהם להיות קדושים- היות והם מובדלים מהעם למטרה- להיות עבדי ה' –תחילה
במשכן. ומאוחר יותר במקדש.
לכן כל העם היו
מצווים לכבד את הכוהנים גם להעלותם ראשונים- לקריאה בתורה.
היו דואגים לפרנסתם -
נותנים להם : תרומות ומעשרות וכן כ"ד מתנות כהונה וגם ראשית הגז ופדיון הבן וכו'.
בדומה לכך, יש
לכבד תלמידי חכמים-אשר יושבים בבתי מדרש
ולומדים תורה. על מנת לקיים את רצון ה'
ולהתמסר למען התורה- וכדי להעביר גם לעם את התורה והמצוות לכל עם ישראל כדי שתתקיים התורה בתוך
העם ולמען לעשות רצון ה'. הם צבא ה'
אשר עומדים על המשמר לקיים את התורה
והמצוות- וכשם שחייבים בכבוד הכוהנים ופרנסתם
כך חייבים לסייע לתלמידי החכמים-
בתוקף היותם עבדי ה' ושליחיו.
הרמב"ם כותב: [הלכות שמיטה ויובל פ"ג]: " לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל ובביזתה
עם אחיו , מפני שהובדל לעבוד את ה' – לשרתו ולהורות דרכיו הישרים, ומשפטיו הצדיקים
לרבים שנאמר: " יורו משפטיך ליעקב ותורתך
לישראל" לפיכך הובדל מדרכי
העולם, לא עורכין מלחמה כשאר ישראל, ולא נוחלין ולא זוכין לעצמו בכוח גופו,
אלא הם חיל ה' שנאמר:
ברוך ה' חילו, והוא ברוך הוא זוכה להם שנאמר: אני חלקך ונחלתך"
מדברי הרמב"ם ניתן להבין שכל הצדיקים שמתרכזים בקודש הקודשים ומתנתקים מהעולם הגשמי והחומרי וכל חכם כזה- שה' הוא חלקו לעד- יזכה בעולם זה לגמול כדרך שזכו הכוהנים והלוויים ועל כך אומר
דוד המלך:
"יְהוָה
מְנָת חֶלְקִי וְכוֹסִי אַתָּה תּוֹמִיךְ גּוֹרָלִי."[ תהלים ט"ז, ה']
לפיכך, יש לנהוג כבוד
בתלמידי חכמים המלמדים ומפיצים תורה לעם ישראל ויש להיזהר שלא לפגוע בכבודם.
על כך נאמר: "רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ
אוֹמֵר: יְהִי כְּבוֹד.....וּמוֹרָא רַבְּךָ, כְּמוֹרָא שָׁמַיִם"[מסכת אבות [ד', י"ב]
מדגיש הרמב"ם: "צריך לכבד את האיש החכם
ולהחשיבו במעלה מפני שהוא נושא הקבלה" ישנה חשיבות גדולה לתורה- כי ללא תורה- לא
יכול העולם להתקיים!
תרומתה
וחשיבותה של השבת לישראל.
נאמר על השבת:
"שֵׁשֶׁת
יָמִים, תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא־ קֹדֶשׁ,
כָּל־ מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ":
השבת- היא כעין הקדמה למועדים לפי שאמרו חז"ל:
"אלמלי משמרין
ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד נגאלין" [מסכת שבת קי"ח]
הגאון מוילנא – עונה על שאלה הנשאלת: מדוע פתחה הפרשה במועדים ומיד עברה לנושא
השבת?
תשובתו: שהכתוב
מתכוון גם למועדים – לפי ששישה
ימים טובים- הם לפי התורה: שמותר להכין בהם מלאכת אוכל נפש והם:
[הראשון והשביעי] של פסח,
שהם שני ימים,
יום אחד של חג שבועות
,יום אחד של ראש השנה ושני ימים של סוכות [ראשון ושמיני] לכן קבעה התורה כלל לגבי
כל המועדים המוזכרים בפרשה: "ששת ימים תעשה מלאכה" הכוונה שבששת
ימי המועדים- מותר לעשות מלאכה לצורך אוכל
נפש- אבל ביום השביעי זה של המועדים שהוא יום הכיפורים- אסור לעשות בו
מלאכה אפילו לצורך אוכל נפש,- כי הוא שבת
שבתון. [שם משמעון ,בשם: הגר"א]
"הנתיבות
שלום" מביא את דברי רש"י על השבת:
השואל מה עניין שבת
אצל המועדות? מכאן לומדים: שכל המחלל את המועדות מעליו עליו כאילו חילל את השבתות
וכל המקיים את המועדות מעלין עליו כאילו מקיים את השבתות.
"בעל
הטורים" שם את הדגש על
חשיבות השבת:
"........
"מִקְרָא־קֹדֶשׁ, "-
בגימטרייא - "משתה"- ההסבר :
במה מקדשים את השבת?
תשובה: במאכל, ובמשתה ובכסות נקיה.
באמת כיום כאשר יהודי
הולך ברחוב בשבת במקום מגוריו, או באזור אחר בארץ ורואה אנשים הלבושים בבגדי חול -
ישר מבין שהם לא מכבדים את יום השבת.
השבת היא: אות –היינו
- סימן בין ה' לעם ישראל.
ה"חפץ
חיים" ממחיש מסר חשוב זה
באמצעות משל: תארו- אדם שיש לו חנות - או, עסק מסחרי על הדלת כתוב:
שלט המציין –את שם העסק: כגון: בגדי תינוקות. או משחקים, אך ברגע שהוא מסיר את השלט
הכול מבינים שהוא עזב את המקום.
הנמשל: השבת היא: האות - השלט המעיד על היהודי שהוא קשור לתורה. מאותו רגע
שהוא "מסיר את השלט" כאשר יום השבת
הופך אצלו סתם יום של חול, היום השביעי בשבוע- כך הוא מנתק את עצמו מהשבת.
על פי "ספר
החינוך": משורשי מצווה זו:
שנהיה פנויים מעסקינו לכבוד היום –הקדוש- כדי לקבוע בנפשותינו אמונת חידוש העולם, שהיא חבל המושכת כל יסודי הדת ונזכור:
ביום אחר בכל שבוע ושבוע שהעולם נברא בששה ימים... כשישבתו בני אדם כולם ביום אחד בשבוע, וישאל כל שואל:
"על מה ולמה מנוחה זאת? ויהיה המענה: כי ששת ימים עשה ה'..." יתחזק כל
אחד באמונה אמתית בבורא עולם ..."
מכאן המסקנה: כי כל
יהודי השומר שבת הוא מאמין בה'- שהוא בורא עולם ומנהיגו
הבלעדי!
נאמר בתורה:
"שָׁמוֹר
אֶת ־יוֹם הַשַּׁבָּת, לְקַדְּשׁוֹ, כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ. שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד, וְעָשִׂיתָ כָּל ־מְלַאכְתֶּךָ. וְיוֹם, הַשְּׁבִיעִי--שַׁבָּת, לַיהוָה
אֱלֹהֶיךָ: לֹא תַעֲשֶׂה כָל־ מְלָאכָה
אַתָּה וּבִנְךָ־ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ־ וַאֲמָתֶךָ וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ וְכָל־
בְּהֶמְתֶּךָ, וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ--לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ
וַאֲמָתְךָ, כָּמוֹךָ. וְזָכַרְתָּ, כִּי
עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, וַיֹּצִאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם, בְּיָד
חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה; עַל־כֵּן, צִוְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לַעֲשׂוֹת,
אֶת־יוֹם הַשַּׁבָּת". [דברים,
רק ה', י"א- ט"ו]
על פי פסוקים אלה:
יום השבת הוא יום מנוחה כללי לאדם בן חורין, לעבדים וגם לבעלי חיים.
ועל כך גם ה' נותן
לנו דוגמא אישית - שהוא נח בעצמו ביום זה כנאמר:
"כִּי
שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְהוָה אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת
כָּל אֲשֶׁר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל כֵּן בֵּרַךְ יְהוָה אֶת
יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהו". [שמות, כ', י']
לסיכום, לאור הנאמר לעיל: עם ישראל נחשב לעם - נבחר ה' וקדוש שתפקידו להאיר
לגויים ! ויפים וחשובים דברי ישעיהו
הנביא:
"אִם־ תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ, עֲשׂוֹת חֲפָצֶךָ
בְּיוֹם קָדְשִׁי; וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג, לִקְדוֹשׁ יְהוָה מְכֻבָּד,
וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ, מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר. אָז, תִּתְעַנַּג עַל־ יְהוָה,
וְהִרְכַּבְתִּיךָ, עַל־ במותי בָּמֳתֵי אָרֶץ; וְהַאֲכַלְתִּיךָ, נַחֲלַת יַעֲקֹב
אָבִיךָ--כִּי פִּי יְהוָה, דִּבֵּר"
[ישעיהו נ"ח,
י"ג- י"ד]
