יום רביעי, 30 באפריל 2025

פרשת: תזריע –מצורע- מי היו ארבעת המצורעים? / מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת: תזריע –מצורע- מי היו ארבעת המצורעים?

 מאמר  מאת: אהובה קליין.

יצירותיי לפרשה ולהפטרה:



ציורי תנ"ך/ ארבעת המצורעים בפתח  השער/ ציירה  אהובה קליין (c)

[מתוך ההפטרה בספר מלכים-ב, ז]



ציורי  תנ"ך/ היולדת בספירת ימי טוהרתה/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ היולדת מביאה את קורבנותיה אל הכהן/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ היולדת וקורבנותיה לפני הכהן/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ היולדת מביאה קורבן ומגישה לכהן/ ציירה: אהובה קליין (c) 
[שמן על בד(c)

ציורי תנ"ך/ טקס ברית מילה/ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ טקס ברית מילה/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ הכהן בודק את הנגע/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ הכהן מאבחן נגע בבגד/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ כיבוס הבגד הנגוע במים/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ הכהן שורף את הבגד/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ נגע בכותלי הבית/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]



 ציורי תנ"ך/ הכהן מאבחן את הנגע בקירות הבית/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ הכהן מצווה  לסלק את האבנים הנגועות  בצרעת מהבית/ 

ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ עונשו של המצורע: "בדד ישב מחוץ למחנה"/ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/הכהן ניגש אל  הצרוע מחוץ למחנות/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ הבאת הקורבן אל הכהן /ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ מרים המצורעת יושבת בדד מחוץ למחנה/ 

ציירה: אהובה קליין (c)

יצירותיי ליום העצמאות




ציורי תנ"ך/ נבואת ירמיהו הנביא- "עוד אבנך ונבנית.."/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ בני ישראל בפתח ארץ ישראל/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ ארץ עיינות ונחלים/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ הארץ הטובה/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך  כולם שבים אל ציון/ ציירה: אהובה קליין (c)

שְׂאִי-סָבִיב עֵינַיִךְ, וּרְאִי--כֻּלָּם, נִקְבְּצוּ בָאוּ-לָךְ"[ישעיהו ס' ,ד']


בפרשיות תזריע – מצורע- אנחנו נחשפים לנגע הצרעת כפי שנאמר: "וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן לֵאמֹר.  אָדָם, כִּי-יִהְיֶה בְעוֹר-בְּשָׂרוֹ שְׂאֵת אוֹ-סַפַּחַת אוֹ בַהֶרֶת, וְהָיָה בְעוֹר-בְּשָׂרוֹ, לְנֶגַע צָרָעַת--וְהוּבָא אֶל-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, אוֹ אֶל-אַחַד מִבָּנָיו הַכֹּהֲנִים.  וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת-הַנֶּגַע בְּעוֹר-הַבָּשָׂר וְשֵׂעָר בַּנֶּגַע הָפַךְ לָבָן, וּמַרְאֵה הַנֶּגַע עָמֹק מֵעוֹר בְּשָׂרוֹ--נֶגַע צָרַעַת, הוּא; וְרָאָהוּ הַכֹּהֵן, וְטִמֵּא אֹתוֹ.  וְאִם-בַּהֶרֶת לְבָנָה הִוא בְּעוֹר בְּשָׂרוֹ, וְעָמֹק אֵין-מַרְאֶהָ מִן-הָעוֹר, וּשְׂעָרָה, לֹא-הָפַךְ לָבָן--וְהִסְגִּיר הַכֹּהֵן אֶת-הַנֶּגַע, שִׁבְעַת יָמִים".[ויקרא  י"ג, א'- ה']

בהפטרה אנחנו קוראים על ארבעת המצורעים, להלן קטע מהתוכן: "וְאַרְבָּעָה אֲנָשִׁים הָיוּ מְצֹרָעִים, פֶּתַח הַשָּׁעַר; וַיֹּאמְרוּ, אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ, מָה אֲנַחְנוּ יֹשְׁבִים פֹּה, עַד-מָתְנוּ.  אִם-אָמַרְנוּ נָבוֹא הָעִיר וְהָרָעָב בָּעִיר, וָמַתְנוּ שָׁם, וְאִם-יָשַׁבְנוּ פֹה, וָמָתְנוּ; וְעַתָּה, לְכוּ וְנִפְּלָה אֶל-מַחֲנֵה אֲרָם--אִם- יְחַיֻּנוּ נִחְיֶה, וְאִם-יְמִיתֻנוּ, וָמָתְנוּ.  וַיָּקֻמוּ בַנֶּשֶׁף, לָבוֹא אֶל-מַחֲנֵה אֲרָם; וַיָּבֹאוּ, עַד-קְצֵה מַחֲנֵה אֲרָם, וְהִנֵּה אֵין-שָׁם, אִישׁ.  וַאדֹנָי הִשְׁמִיעַ אֶת-מַחֲנֵה אֲרָם, קוֹל רֶכֶב קוֹל סוּס--קוֹל, חַיִל גָּדוֹל; וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-אָחִיו, הִנֵּה שָׂכַר-עָלֵינוּ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶת-מַלְכֵי הַחִתִּים וְאֶת-מַלְכֵי מִצְרַיִם--לָבוֹא עָלֵינוּ.  וַיָּקוּמוּ, וַיָּנוּסוּ בַנֶּשֶׁף, וַיַּעַזְבוּ אֶת אָהֳלֵיהֶם וְאֶת-סוּסֵיהֶם וְאֶת -חֲמֹרֵיהֶם, הַמַּחֲנֶה כַּאֲשֶׁר-הִיא; וַיָּנֻסוּ, אֶל-נַפְשָׁם.  וַיָּבֹאוּ הַמְצֹרָעִים הָאֵלֶּה עַד-קְצֵה הַמַּחֲנֶה, וַיָּבֹאוּ אֶל-אֹהֶל אֶחָד וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ, וַיִּשְׂאוּ מִשָּׁם כֶּסֶף וְזָהָב וּבְגָדִים, וַיֵּלְכוּ וַיַּטְמִנוּ; וַיָּשֻׁבוּ, וַיָּבֹאוּ אֶל-אֹהֶל אַחֵר, וַיִּשְׂאוּ מִשָּׁם, וַיֵּלְכוּ וַיַּטְמִנוּ.  וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ לֹא-כֵן אֲנַחְנוּ עֹשִׂים, הַיּוֹם הַזֶּה יוֹם-בְּשֹׂרָה הוּא, וַאֲנַחְנוּ מַחְשִׁים וְחִכִּינוּ עַד-אוֹר הַבֹּקֶר, וּמְצָאָנוּ עָווֹן; וְעַתָּה לְכוּ וְנָבֹאָה, וְנַגִּידָה בֵּית הַמֶּלֶךְ.  וַיָּבֹאוּ, וַיִּקְרְאוּ אֶל-שֹׁעֵר הָעִיר, וַיַּגִּידוּ לָהֶם לֵאמֹר, בָּאנוּ אֶל-מַחֲנֵה אֲרָם וְהִנֵּה אֵין-שָׁם אִישׁ וְקוֹל אָדָם:  כִּי אִם-הַסּוּס אָסוּר וְהַחֲמוֹר אָסוּר, וְאֹהָלִים כַּאֲשֶׁר-הֵמָּה.[מלכים- ב. פרק: ז', ג-  י"א]

השאלות הן:

א] בעבור מה באה הצרעת על האדם?

ב] מי היו ארבעת המצורעים – מה הייתה שליחותם?

תשובות

המקור לסיבת נגע הצרעת.

נגע הצרעת , מופיע אצל האדם - כתוצאה  מאי שמירה על  לשונו. הוא בעל מידות רעות ומבטא זאת בדיבור- המשקף את מידותיו אלה ואמר   המלך החכם ביותר באדם - לפני שנים רבות:

"מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן וְאֹהֲבֶיהָ יֹאכַל פִּרְיָהּ" [ משלי י"ח כ"א]

רש"י מסביר: "ואהביה יאכל פריה" - אוהב את לשונו ומרגיל לתורה אוכל שכרה בעוה"ז

"מצודת דוד" מבאר: "ביד לשון" - בכוח הלשון מסור המוות והחיים, אם ידבר בדברי תורה יחיה ואם בלשון הרע ימות.

"ואוהביה" - האוהב להרבות בה אמרים[דיבורים ]  יאכל פריה, אם טוב ואם רע.

על פי אופן הדיבור- יאכל האדם את פירותיו- כלומר : קיימת מידה כנגד מידה.

מלבי"ם מבאר: "מוות וחיים ביד לשון ואוהביה יאכל פריה", הלשון מרמזת  על הדבור הנשגב  של התבונה, שמדבר  ומתוך התבונה שלו  מבין להוציא דבר מתוך דבר, ובו ישפוט בין האמת והשקר, שבו תלוי המוות והחיים,  הרי המאמין בעיקרי האמונה על ידי התבונה יחיה, וההולך בדרך עקשנות  ומכחיש מציאות ה' והשגחה ושכר ועונש - ימות, וזה תלוי ביד הלשון שהיא הבינה, "ואוהביה יאכל פריה", הוא לא ישבע לעולם רק יאכל תמיד, כי הבינה אין לה גבול ותמיד יוסיף להוציא דבר מתוך דבר ,כלומר : בעל בינה יבין דבר מתוך דבר.

שמעתי מפי הרב יהודה יוספי:

"החפץ חיים" טוען כי היום לא קיים כבר -  נגע צרעת, אלא העונש על לשון הרע - עניות. כי מצורע נחשב למת  וכנגד  זה עניות – היא כמו מוות.

דוד המלך אומר: "מִי-הָאִישׁ, הֶחָפֵץ חַיִּים;    אֹהֵב יָמִים, לִרְאוֹת טוֹב.

נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע;    וּשְׂפָתֶיךָ, מִדַּבֵּר מִרְמָה".[תהלים  ל"ד, י"ג- י"ד]

בפרשת "כי תבוא"  מסופר על –הארורים המקוללים מול הר עיבל:

"אָר֕וּר מַכֵּ֥ה רֵעֵ֖הוּ בַּסָּ֑תֶר וְאָמַ֥ר כָּל ־הָעָ֖ם אָמֵֽן"- הכוונה לאדם שמדבר לשון הרע על רעהו.(דברים ,כ"ז ,כד) ה' מכה אותו בעונש!

הפה נועד לעסוק רק במילים חיוביות  ומועילות ולא  קללות, או לשון הרע.

אלוקים  פונה אל  משה:

"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלָיו, מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם, אוֹ מִי- יָשׂוּם אִלֵּם, אוֹ חֵרֵשׁ אוֹ פִקֵּחַ אוֹ עִוֵּר--הֲלֹא אָנֹכִי, יְהוָה.  וְעַתָּה, לֵךְ; וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִם-פִּיךָ, וְהוֹרֵיתִיךָ אֲשֶׁר תְּדַבֵּר" [ שמות פרק ד']

אסור לאיש - לקלל את רעהו - את זאת נלמד מדברי שלמה המלך:

"כַּצִּפּוֹר לָנוּד, כַּדְּרוֹר לָעוּף  --   כֵּן קִלְלַת חִנָּם, לא לוֹ תָבֹא". [משלי, כ"ו, ב]

הסבר: כמו ציפור אשר עוזבת את הקן כדי להביא מזון לגוזליה ושבה אליהם עם המזון- כך אדם שמקלל את חברו- הקללה חוזרת אליו!

יצחק בירך את בנו יעקב בברכה:"אֹרְרֶ֣יךָ אָר֔וּר וּֽמְבָרְﬞכֶ֖יךָ בָּרֽוּךְ" [בראשית כ"ז, כ"ט]

 ארבעת המצורעים- זהותם ושליחותם.

ארבעת המצורעים היו: גחזי ושלושת בניו [כדברי רש"י]

כפי שמסופר   [בפרק ה' ] – גחזי ובניו נענשו בצרעת לפי ששיקרו לנעמן שר צבאו של מלך ארם - כי אלישע הנביא דורש מתנות עבור שריפא את נעמן  מצרעת ואחר כך גם שיקר גחזי לנביא אלישע..

אלישע מאשים את גחזי ומענישו  כפי שנאמר: "הַעֵת לָקַחַת אֶת-הַכֶּסֶף, וְלָקַחַת בְּגָדִים, וְזֵיתִים וּכְרָמִים וְצֹאן וּבָקָר, וַעֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת. וְצָרַעַת נַעֲמָן תִּדְבַּק-בְּךָ, וּבְזַרְעֲךָ לְעוֹלָם; וַיֵּצֵא מִלְּפָנָיו, מְצֹרָע כַּשָּׁלֶג".[מלכים, ב' פרק ה, כ"ד- כ"ז.'] [גחזי היה המשרת של אלישע]

סיבה נוספת  לעונש כה קשה:

רש"י מסביר: שהיה גחזי דוחה תלמידים מלפני אלישע ולכן בית מדרשו של אלישע  נעשה צר - מלהכיל את התלמידים הרבים שהגיעו עתה אליו .[סנהדרין ק"ז]

לכן נענש גחזי מידה כנגד מידה - היות והוא נעל את דלתות בית המדרש בפני תלמידים, היה אנוס לשבת  ליד שער העיר ללא אפשרות להיכנס לתוך העיר.

המצורעים האלו היו גחזי ובניו - שקילל אותם אלישע במילים:

"וְצָרַעַת נַעֲמָן תִּדְבַּק-בְּךָ, וּבְזַרְעֲךָ". לכן לא היה לצרעתם  דין של נגעים מטמאים – כשם שצרעת נעמן לא היה לה דין  טומאה- לפי שנוכרים אינם  מטמאים בנגעים"- כי אם הייתה זו מחלת – עור טבעית ומדבקת והם נשלחו אל מחוץ   לעיר - לא משום דין מצורע, אלא כדי לבודד אותם מאנשי העיר  מחשש שלא ידביקו אותם במחלתם.

לא הייתה  זו צרעת של דין טומאה כי "נוכרים אינם מטמאים בנגעים"

בהפטרה מסופר איך יושבים ארבעת המצורעים ומחליטים ללכת  אל  מחנה ארם.

הם מגלים כי מלך ארם נטש את המחנה והשאיר הכול אחריו ,לכן ניצלו את ההזדמנות להשקיט את רעבונם ,הצטיידו במזון, כסף וזהב ובאו לספר – על כך למלך ישראל.

נשאלת השאלה מדוע באה הישועה לישראל - דווקא על ידי מצורעים אלה?

התשובה: משל: למלך שמקציב  כסף  למחיית בנו - אם הבן הולך בדרך הישר  ומכבדו - הוא שולח לו את הממון באמצעות גזבר החצר, אך אם הבן סוטה מדרך הישר, שולח לו המלך את הכסף בידי משרת פשוט עם פנים זועפות.

הנמשל: בתקופה ההיא בני ישראל היו בשפל רוחני ולא היו ראויים לפני המקום לפי שסטו מדרך הישרה לכן  שלח להם ה' את פרנסתם בידי מצורעים אלה.[משלי אהרון]

לסיכום: לאור האמור לעיל: ובמיוחד בתקופה קשה זו כאשר אנחנו נתונים במערכה כוללת והמחלוקת גורמת שסע בעם ,

מסיקים אנו מהפרשה ומההפטרה - כי החיים והמוות בידי הלשון

כדברי שלמה המלך: "שֹׁמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ שֹׁמֵר מִצָּרוֹת נַפְשׁוֹ".

[משלי כ"א, כ"ג] ויהי רצון שכולנו נשכיל להוריד את גודל להבות  השנאה ונזכה לממש אהבת חינם  ואחדות העם ובא לציון גואל. אמן ואמן.





*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

אַרְבָּעָה אֲנָשִׁים מְצֹורָעִים/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

אַרְבָּעָה אֲנָשִׁים מְצֹורָעִים.

 שִׁיר מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן. ©


אַרְבָּעָה אֲנָשִׁים מְצֹורָעִים

פֶּתַח שַׁעַר שׁוֹמְרוֹן יוֹשְׁבִים

צָמָא וְרָעָב אוֹתָם מְיַיסְּרִים

לָנוּס מֵהַמָּוֶת כֹּה מְיַיחֲלִים.

 

לִפְתֹּור מְצוּקָתָם  מְנַסִּים

זֶה לְזֶה   עֵצוֹת מַצִּיעִים :

אַל לָנוּ לִשְׁהוֹת    כָּאן

נְשַׁנֶּה כִּוּוּן לְמַחֲנֵה אֲרַם.

 

יַחְדָּיו מְמַלְּטִים נַפְשָׁם

חֲפָצִים לְשַׁנּוֹת  גּוֹרָלָם

שֶׁמָּא יִתְמַזֵּל מַזָּלָם

חַיֵּיהֶם יְשַׁנּוּ מַסְלוּלָם.

 

צַעֲדֵיהֶם מִתְנַהֲלִים בִּכְבֵדוּת

בְּתוֹכָם  מִתְפָּרֶצֶת הַבָּכוּת

מָה רַבָּה הָיְיתָה הַהַפְתָּעָה

מַחֲנֶה   אוֹיֵב  לְלֹא צָבָא.

 

הָאוֹיְבִים הֻכּוּ בַּסַּנְוֵורִים

בִּידֵי מֶלֶךְ  מַלְכֵי הַמְּלָכִים

הַמְּצֹורָעִים הִשְׂבִּיעוּ רַעֲבוֹנָם

כְּהֶרֶף עַיִן  נִצְּלוּ מֵאֲסוֹנָם.

הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת: הַהַפְטָרָה: [מְלָכִים- ב, ג'- כ']

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום רביעי, 23 באפריל 2025

פרשת שמיני - הקדושה הנדרשת מכל יהודי/ מאמר מאת: אהובה קליין /

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת  שמיני - הקדושה הנדרשת  מכל יהודי.

 מאמר מאת: אהובה קליין.

יצירותיי לפרשה ולהפטרה:


ציורי תנ"ך/ אהרון הכהן מברך את עם ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)



יורי תנ"ך/ משה ואהרון מברכים את עם ישראל/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ בני ישראל מבכים את מות בני אהרון- נדב ואביהוא/ ציירה: אהובה קליין (c)


 "וּמִפֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא תֵצְאוּ, פֶּן-תָּמֻתוּ--

כִּי-שֶׁמֶן מִשְׁחַת יְהוָה, עֲלֵיכֶם.."

ציורי תנ"ך/  משה מזהיר את אהרון ובניו הנותרים/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ בור מים מטהרים את הטמאים/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ "והייתם קדושים"/ ציירה: אהובה קליין (c)




 ציורי תנ"ך/ דגים כשרים לאכילה/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ בעלי חיים כשרים  מותרים לאכילה ובעלי חיים טמאים האסורים/

ציירה: אהובה קליין(c)




ציורי תנ"ך/ איסור אכילת עופות טמאים/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ אש כבוד ה' יורדת על המזבח/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ איסור אכילת בעלי חיים ועופות טמאים/ ציירה: אהובה קליין (c)
 [שמן על בד]





ציורי תנ"ך/ שבירת כלי חרס שנטמא/ ציירה: אהובה קליין.(c)

ציור מתוך ההפטרה: שמואל ב', פרק ו.




ציורי תנ"ך/ מיכל בת שאול מתבוננת בדוד  המכרכר לפני ארון ה'/ ציירה: 
אהובה קליין (c)





נאמר בפרשתנו: בכמה מקומות - כי היהודי חייב להיות קדוש:אַל-תְּשַׁקְּצוּ, אֶת -נַפְשֹׁתֵיכֶם, בְּכָל-הַשֶּׁרֶץ, הַשֹּׁרֵץ; וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם, וְנִטְמֵתֶם בָּם כִּי אֲנִי יְהוָה, אֱלֹהֵיכֶם, וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים, כִּי קָדוֹשׁ אָנִי; וְלֹא תְטַמְּאוּ אֶת -נַפְשֹׁתֵיכֶם, בְּכָל-הַשֶּׁרֶץ הָרֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ כִּי אֲנִי יְהוָה, הַמַּעֲלֶה אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לִהְיֹת לָכֶם, לֵאלֹהִים; וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים, כִּי קָדוֹשׁ אָנִי."  [ויקרא  י"א, מ"ג- מ"ו]

השבת הקרובה נקרא, בע"ה, את ההפטרה בספר שמואל ב', פרק ו':

להלן קטע מהפרק:

"וַיְהִי, כִּי צָעֲדוּ נֹשְׂאֵי אֲרוֹן-יְהוָה--שִׁשָּׁה צְעָדִים:  וַיִּזְבַּח שׁוֹר, וּמְרִיא.  וְדָוִד מְכַרְכֵּר בְּכָל-עֹז, לִפְנֵי יְהוָה; וְדָוִד, חָגוּר אֵפוֹד בָּד.  וְדָוִד וְכָל-בֵּית יִשְׂרָאֵל, מַעֲלִים אֶת-אֲרוֹן יְהוָה, בִּתְרוּעָה, וּבְקוֹל שׁוֹפָר.  וְהָיָה אֲרוֹן יְהוָה, בָּא עִיר דָּוִד; וּמִיכַל בַּת-שָׁאוּל נִשְׁקְפָה בְּעַד הַחַלּוֹן, וַתֵּרֶא אֶת-הַמֶּלֶךְ דָּוִד מְפַזֵּז וּמְכַרְכֵּר לִפְנֵי יְהוָה, וַתִּבֶז לוֹ, בְּלִבָּהּ.  וַיָּבִאוּ אֶת-אֲרוֹן יְהוָה, וַיַּצִּגוּ אֹתוֹ בִּמְקוֹמוֹ, בְּתוֹךְ הָאֹהֶל, אֲשֶׁר נָטָה-לוֹ דָּוִד; וַיַּעַל דָּוִד עֹלוֹת לִפְנֵי יְהוָה, וּשְׁלָמִים. וַיְכַל דָּוִד, מֵהַעֲלוֹת הָעוֹלָה וְהַשְּׁלָמִים; וַיְבָרֶךְ אֶת-הָעָם, בְּשֵׁם יְהוָה צְבָאוֹת.  וַיְחַלֵּק לְכָל-הָעָם לְכָל-הֲמוֹן יִשְׂרָאֵל, לְמֵאִישׁ וְעַד -אִשָּׁה, לְאִישׁ חַלַּת לֶחֶם אַחַת, וְאֶשְׁפָּר אֶחָד וַאֲשִׁישָׁה אֶחָת; וַיֵּלֶךְ כָּל-הָעָם, אִישׁ לְבֵיתוֹ.  כ וַיָּשָׁב דָּוִד, לְבָרֵךְ אֶת-בֵּיתוֹ;  וַתֵּצֵא מִיכַל בַּת-שָׁאוּל, לִקְרַאת דָּוִד, וַתֹּאמֶר מַה-נִּכְבַּד הַיּוֹם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר נִגְלָה הַיּוֹם לְעֵינֵי אַמְהוֹת עֲבָדָיו, כְּהִגָּלוֹת נִגְלוֹת אַחַד הָרֵקִים.  וַיֹּאמֶר דָּוִד, אֶל-מִיכַל, לִפְנֵי יְהוָה אֲשֶׁר בָּחַר-בִּי מֵאָבִיךְ וּמִכָּל-בֵּיתוֹ, לְצַוֺּת אֹתִי נָגִיד עַל-עַם יְהוָה עַל-יִשְׂרָאֵל; וְשִׂחַקְתִּי, לִפְנֵי יְהוָה.  וּנְקַלֹּתִי עוֹד מִזֹּאת, וְהָיִיתִי שָׁפָל בְּעֵינָי; וְעִם -הָאֲמָהוֹת אֲשֶׁר אָמַרְתְּ, עִמָּם אִכָּבֵדָה.  וּלְמִיכַל, בַּת-שָׁאוּל, לֹא-הָיָה לָהּ, יָלֶד--עַד, יוֹם מוֹתָהּ" [שמואל-ב, פרק ו' .י"ג- כ"ג]

השאלות הן:

א] קדושתו של יהודי מהי?

ב] מה הקשר להפטרה?

תשובות.

קדושתו של יהודי

ה"נתיבות שלום"  אומר : בענייני מאכלות  אסורים נאמר:

"וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים, כִּי קָדוֹשׁ אָנִי; וְלֹא תְטַמְּאוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם"

גם בתחילת פרשת קדושים נאמר: "קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלוקיכם"

רש"י מבאר: זו אזהרה מפרישות מן העריות - ומן העבירה – לפי שכל מקום ערווה אתה מוצא קדושה.

בענייני עבודה זרה נאמר:

"וְאֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, תֹּאמַר, אִישׁ אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִן-הַגֵּר הַגָּר בְּיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִתֵּן מִזַּרְעוֹ לַמֹּלֶךְ, מוֹת יוּמָת; עַם הָאָרֶץ, יִרְגְּמֻהוּ בָאָבֶן" [ויקרא, כ', ב']

בהמשך נאמר: "ְהִתְקַדִּשְׁתֶּם--וִהְיִיתֶם, קְדֹשִׁים:  כִּי אֲנִי יְהוָה, אֱלֹהֵיכֶם".

על פי  פסוקים  אלה המזכירים לנו את הציווי: להדבק בקדושת ה' שואל הפרשן: "נתיבות  שלום"  שאלה: וכי יכול אדם בשר ודם להדמות לה' יתברך? ובמיוחד לאור  הפסוקים  המוזכרים בתורה?

הרמב"ן עונה על שאלה זו: נאמר: "וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן אֹתוֹ".[שמות  כ"ב, ל']

הסבר: הקב"ה  מצווה לדקדק באכילת בשר כשר- כי ה' חפץ שנהיה לו אנשי קודש - כדי שנהיה ראויים להידבק בו - שהרי  ה' קדוש לכן אסור לנו לאכול דברים מתועבים- כי המאכלות האסורות- מתעבות את הנפש ומונעים קדושה וכל האיסורים  האלה,  מטרתם : רק טהרה בנפש - שתאכל דברים נקיים - כדי שלא  ייווצרו עובי וגסות בנפש וזו כוונת התורה: כאשר אנחנו חיים בקדושה  מתמדת- התמורה היא: אנחנו העם של אלוקים. מפני שמאכלות אסורות מרחיקים יהודי מהקב"ה!

לפי זה: כל תכלית התורה ותרי"ג מצוות- היא להביא לדבקות בה'.

מעניין לציין, כי ברוב השנים קוראים את פרשת שמיני בימי ספירת העומר- שהם ביו חג הפסח לחג שבועות  וקבלת התורה, כי בפרשה זו נאמרה: פרשת מאכלות אסורות ובסיומה:

"ְהִתְקַדִּשְׁתֶּם--וִהְיִיתֶם, קְדֹשִׁים"- היות וימי הספירה הם הכנה לקבלת התורה - שפירושה:  "קְדֹשִׁים תהיו" ולכן קוראים בזמן זה את טומאת הנגעים – לפי שימי הספירה מטהרים יהודי מכל הטומאות והנגעים הרעים.

לעניות דעתי: כמו שיהודי חייב להקפיד לא להכניס מאכלות אסורים לפיו, כך גם חייב להקפיד לא להוציא מפיו: מילים רעות וקללות הפוגעות בזולת ולשון הרע - כי בכך פוגע  באדם שדיבר עליו , פוגע בעצמו וגם חוטא לה'.  פה שהוא מקלל אינו יכול להתפלל.

אדם כזה ,  תפילתו אינה  מתקבלת .

ה"חפץ חיים" מסביר את האיסור:

" הִשָּׁמֶר לְךָ, פֶּן-תִּשְׁכַּח אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְבִלְתִּי שְׁמֹר מִצְוֺתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְחֻקֹּתָיו, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם"[דברים ח', י"א]

זוהי אזהרה לבעלי גאווה וגסי רוח [סוטה ה'] הלועג לזולת נוהג כך מתוך גאווה. ומחשיב את עצמו חכם מכל חבריו.

לעניות דעתי, ישנו עוד משהו חשוב לגבי הבאים להתפלל בבתי הכנסת: לא לדבר בזמן התפילה!

בית הכנסת הוא "מקדש מעט" וכשיהודי בא להתפלל בבית הכנסת הוא חייב להתפלל בכוונה  מרובה לה' ולכבד את המקום ולהתרכז בתפילתו. עוד דבר חשוב להזהיר את אותם קבוצות המעוררים שסע בעם שלנו:

ה"חפץ חיים" מסביר:  "וְלֹא-יִהְיֶה כְקֹרַח וְכַעֲדָתוֹ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה בְּיַד-מֹשֶׁה לוֹ". [במדבר  י"ז, ה'] [סנהדרין קי] המדבר לשון הרע וגורם בדבריו שתמשך מחלוקת, או ריב עובר על לאו זה!

הקשר  להפטרה [שמואל- ב, פרק ו']

בהפטרה אנחנו קוראים על תיאור העלאת  ארון הברית - אל עיר דוד תוך כדי הנסיעה - עוזה נוגע בארון הברית  ומוצא את מותו. הקשר בין הפרשה לבין ההפטרה - יש כאן פגיעה בקודש הקודשים, כי עוזה נגע בארון ה' - דבר שאסור היה שיקרה ! בפרשה בני אהרון - נדב ואביהוא  מקריבים קטורת על דעת עצמם בקודש הקודשים!

הקשר בין הפרשה  להפטרה מעלה שאלה חשובה  בדבר היחס בין הקודש למשרתיו, דוד המלך הולך עם אנשיו להעלות את הארון מבית אבינדב - שם שהה במשך עשרים שנה . כאן יש לחוש את הזיקה בין שני המאורעות: נדב ואביהוא נמצאים בתוך השם – אבינדב ,  אין זה הכרחי להגיד כי משפחת אבינדב  ממשפחה של כוהנים, אך נראה שהכתוב רוצה להכניסנו לאווירה של כוהנים.

דוד המלך מעלה את ארון הברית בשמחה גדולה בריקודים וכלי זמר שונים - ורבים - כפי שהכתוב מציין:

"וְדָוִד וְכָל -בֵּית יִשְׂרָאֵל, מְשַׂחֲקִים לִפְנֵי יְהוָה, בְּכֹל, עֲצֵי בְרוֹשִׁים; וּבְכִנֹּרוֹת וּבִנְבָלִים וּבְתֻפִּים, וּבִמְנַעַנְעִים וּבְצֶלְצֱלִים". [שמואל-ב. ו', ה]

כנראה חטאו בכך: ששרו מתוך שחוק ולא מתוך גיל ורעדה והשתמשו בכל מיני  כלי נגינה , היה מן הראוי שישמחו לפני ה' רק בכלי שיר המיוחדים לעבודה במקדש ועל ידי הלווים שתפקידם לשורר לפני ה'.

מעניין להתייחס אל מיכל בת שאול - אשת דוד המלך:

"וּמִיכַל בַּת-שָׁאוּל נִשְׁקְפָה בְּעַד הַחַלּוֹן, וַתֵּרֶא אֶת-הַמֶּלֶךְ דָּוִד מְפַזֵּז וּמְכַרְכֵּר לִפְנֵי יְהוָה, וַתִּבֶז לוֹ, בְּלִבָּהּ...."

המלבי"ם מסביר: כי  מיכל לא אהבה את התנהגות דוד – מפזז ומכרכר לפני ה' לפי שהייתה מורגלת מבית אביה – [שאול המלך] שהיו מדקדקים בכבודם היא לא התייחסה לארון ה' ,אלא הצטערה עבוד בעלה שנגרע כבודו - לפי ראות עיניה.

כאשר שב דוד היא יצאה לקראתו ואמרה לו: שהיה צריך לכבד את עצמו בפני האנשים החשובים שבחברתו-השרים והאנשים החשובים ואילו הוא נגלה לפני אמהות עבדיו , לא חס על כבודו  ולא היה צריך- לפזז ולכרכר בבגדים פשוטים.

בהמשך נאמר "וַתֵּצֵא מִיכַל בַּת-שָׁאוּל, לִקְרַאת דָּוִד, וַתֹּאמֶר מַה-נִּכְבַּד הַיּוֹם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר נִגְלָה הַיּוֹם לְעֵינֵי אַמְהוֹת עֲבָדָיו, כְּהִגָּלוֹת נִגְלוֹת אַחַד הָרֵקִים" 

לסיכום, לאור האמור לעיל: הקשר בין הפרשה וההפטרה:

שימת דגש על  הקדושה של היהודי –בכל מצב - כלפי ה'- כנאמר: "וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים, כִּי קָדוֹשׁ אָנִי"


ציורי תנ"ך/ מיכל יוצאת לקראת דוד/ ציירה: אהובה קליין (c)

[הפטרה: שמואל ב, פרק : ו']


*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר