פרשת צו –החוט המקשר לפסח ולשיר השירים?/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת צו –החוט המקשר  לפסח ולשיר השירים?

מאמר מאת: אהובה קליין .

ציורי  תנ"ך/ הכהן מביא מנחה ביום הימשחו/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הכוהנים רוחצים רגליהם/ ציירה: אהובה קליין  (c)

ציורי תנ"ך/ משה חוגר את האבנט לכוהנים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ "אש תוקד על המזבח/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הכוהנים עורכים את העצים על המזבח/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ אהרון ובניו אוכלים בפתח אוהל מועד/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ המקריב קורבן עולה של יונים - מגיש לכוהן/ציירה: אהובה קליין (c) 

ציורי תנ"ך/ סעודת קורבן שלמים בירושלים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הקורבן מובא אל הכהן/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ משה מביא את שמן המשחה לאוהל מועד/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הכהן  מוציא את הדשן ל"שפך הדשן" /ציירה: אהובה קליין(c)

ציורי תנ"ך/ כוסו של אליהו הנביא והופעתו/ ציירה: אהובה קליין.(c)

ציורי תנ"ך/ ארבע לשונות הגאולה/ ציירה: אהובה קליין  (c)

ציורי תנ"ך/  קערה למצות- ברקע שיעבוד מצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ חג הפסח- קערת פסח/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ קערה מעוטרת בבואו של משיח בן דוד/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ התגלות אליהו הנביא/ ציירה: אהובה קליין (c)

"וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת:  אִם-לֹא אֶפְתַּח לָכֶם, אֵת אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם, וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה, עַד-בְּלִי-דָי".[שם, ז- י"א]

ציור מתוך ההפטרה לשבת הגדול/ הברכה על פי הנביא מלאכי/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ --"שׁוּבוּ אֵלַי וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם"/ציירה: אהובה קליין (c) 

[מתוך ההפטרה מלאכי פרק ג'.ז]

ציורי תנ"ך/ משה חובש לאהרון הכהן את המצנפת והציץ/ 

ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ משיחת אהרון לכהן גדול/ ציירה: אהובה קליין(c)  

ציורי תנ"ך/ אהרון ובניו סומכים ידיהם על האיל/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ יום  הדין- יום חם כתנור והצדיקים רוקדים[על פי נבואת מלאכי]

ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ יום  הדין- יום חם כתנור והצדיקים רוקדים/ [על פי נבואת מלאכי]

ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ בני ישראל צועקים אל ה' טרם חציית ים סוף/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/   קצין מצרי מבשר לפרעה על יצאת בני ישראל ממצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ פסח- חג המצות/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ " הניצנים נראו בארץ....."/ ציירה: אהובה קליין (c)[מתוך: שיא השירים]

ציורי תנ"ך/  "שַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים, שֶׁגָּלְשׁוּ מֵהַר גִּלְעָד"/ ציירה: אהובה קליין (c)

[שיר השירים. ד, א]

צאנה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה- לו אימו ביום חתונתו.."

 [שיר השירים ג, י"א]

ציורי תנ"ך/כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים כֵּן רַעְיָתִי בֵּין הַבָּנוֹת/ ציירה: אהובה קליין (c).

השנה השבת וחג הפסח  - מגיעים כשהם שלובי זרוע , מתחברים יחדיו בקדושה עילאית – ומשדרים לנו מסר אקטואלי :

"..הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד".

בנוסף אנו חשים את  עונת האביב החדשה  המשדרת לנו פריחה -  בניחוח משכר  ומנגינה של חירות.

הפרשה פותחת בפסוקים:

"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  צַו אֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-בָּנָיו לֵאמֹר, זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה:  הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל-הַמִּזְבֵּחַ כָּל-הַלַּיְלָה, עַד-הַבֹּקֶר, וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ, תּוּקַד בּוֹ". [ויקרא ו', א' –ג']

השאלות הן:

א] מה משמעות המילה :"צו" בתחילת הפרשה?

ב] מה הקשר בין הפרשה לחג הפסח ולשיר השירים?

תשובות.

משמעות המילה "צו" בתחילת הפרשה.

נאמר:" צַו אֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-בָּנָיו לֵאמֹר, זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה": 

אמר רבא: כל העוסק  בתורה - אינו צריך לא עולה לא מנחה , לא חטאת ולא אשם . אמר ר' יצחק: מנין ? שנאמר: "וזאת תורת החטאת  "וזאת תורת  האשם"- כל העוסק בתורת חטאת - כאילו הקריב  חטאת:. כל העוסק בתורת  אשם - כאילו הקריב אשם.[מסכת מנחות ק"י, א']

רש"י מבאר: על פי מדרש תורת  כוהנים: אין "צו" אלא לשון זירוז.

אמר רבי שמעון : הכתוב צריך יותר לזרז במקום שיש בו חסרון כיס.

לפי תורת כוהנים -  עליו מבסס רש"י את דבריו, הרי המילה: "צו" כוונתה - לזרז את הכוהנים בקיום המצווה [קורבן עולה] הן מפני שהיא מצווה לדורות, או אם משום שיש במצווה - עניין של חסרון כיס.

בעל "חידושי הרי"ם" מביא הסבר מעניין במיוחד: ידוע כי קורבן עולה מכפר על חטאים שאדם חוטא במחשבה. מעניין להתבונן באיבריו של האדם העשויים  לגרום לחטאים. כך נגיע למסקנה: כי לכל איבר ואיבר בגוף האדם קיים "כיס" העשוי לכסותו ומונעו מן העבירה, האדם  מסוגל  לאטום את אוזניו - כדי להימנע משמיעת לשון הרע, האדם יכול לחסום את פיו - כדי להימנע מדיבור שלילי, כגון: קללה, או  לשון הרע וכך ביתר איברי גוף האדם, אך קיימת בעיה לעצור ולהציב מחסום למוח, שהרי אין אפשרות לגמרי לשלוט על מחשבות -שהן עשויות לגרור את האדם לעבירה. לכך מוצאים אנו  רמז למילותיו של רבי שמעון  במדרש תורת כוהנים: "ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש בו חסרון - כיס"

המשמעות היא: התורה צריכה לזרז את האדם, להזהירו ולהרתיעו  במקום שאין "כיס" מיוחד – מעצור לאדם להימנע מהחטא. על כן דרוש זירוז מיוחד ושמירה רבה על המחשבה במוח -  כדי שתהיה נקייה וכאשר יצליח להתגבר על המחשבות השליליות ממילא יוכל , ביתר קלות ,להגיע למחשבות החיוביות ומהן לעבור למעשים הטובים בפועל.

ה"נתיבות שלום" שואל: מדוע במקום אשר תישחט החטאת תישחט העולה - הרי החטאת באה על מעשים שהם גלויים  ואילו העֹלָה על מחשבות רעות?

תשובתו: מקור - החטאת  זה עולה - שהרי  כיצד זימנו לאדם מהשמיים להיכשל בחטא בשוגג? אין זה אלא  מפני שלפני שחטא באופן מעשי- היה לו הרהור הלב ורק בגלל האיסור נמנע לחטוא בפועל. מכל מקום , באמצעות המחשבה – יש לו קשר לחטא וכך נכשל בשוגג ,לכן במקום ששם תישחט העולה  שם תישחט  החטאת   מהסיבה: כי יש צורך בכפרה על הרהור הלב - המהווה את מקור כל החטאים!

חז"ל אומרים: [מסכת יומא, כ"ט] הרהורי העבירה [שעליהם מקריבים קורבן עולה] קשים יותר מגוף העבירה - מפני שלכל חטא - יש שורש הגורם להרהור עבירה - שהוא: "שורש פורה ראש ולענה" המצמיח את כל החטאים!

הקשר לחג הפסח

המגיד מקוזניץ  בספרו:"עבודת ישראל"אומר:

כוונת הכתוב "הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל-הַמִּזְבֵּחַ כָּל-הַלַּיְלָה, עַד-הַבֹּקֶר, וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ, תּוּקַד בּוֹ".

חטאים שנעשו באש תיקונם גם חייב להיות באש - כי צריך לבער את הרע באש קודש וכאן יש קשר גם לביעור החמץ - טרם חג הפסח - המרמז לעקור את שורש  הרע  המושרש באדם.

לעניות דעתי - כשם שאנחנו שורפים את החמץ טרם חג הפסח- כך עלינו לבער את המידות הרעות - כגון: מידת הכעס, הגאווה, התאווה הרדיפה אחר הכבוד - מנגד להתחזק באמונה בה' ולדעת כי ה' בוחן כליות ולב כדברי ירמיהו הנביא:

"אֲנִ֧י יְהֹוָ֛ה חֹקֵ֥ר לֵ֖ב בֹּחֵ֣ן כְּלָי֑וֹת וְלָתֵ֤ת לְאִישׁ֙ כִּדְרָכָ֔ו כִּפְרִ֖י מַעֲלָלָֽיו"

 [ירמיהו י"ז, י]

חשובים דברי הרמב"ן:

".....וְכַאֲשֶׁר תַּחֲשֹׁב אֶת כָּל אֵלֶּה, תִּירָא מִבּוֹרְאֶךָ וְתִשָּׁמֵר מִן הַחֵטְא, וּבַמִּידוֹת הָאֵלֶּה תִּהְיֶה שָׂמֵחַ בְּחֶלְקֶךָ. וְכַאֲשֶׁר תִּתְנַהֵג בְּמִַּידת  הָעֲנָווָה לְהִתְבּוֹשֵׁשׁ מִכָּל אָדָם, וּלְהִתְפַּחֵד מִמֶּנּוּ וּמִן הַחֵטְא – אָז תִּשְׁרֶה עָלֶיךָ רוּחַ הַשְּׁכִינָה, וְזִיו כְּבוֹדָהּ, וְחַיֵּי עוֹלָם הַבָּא"[מתוך איגרת הרמב"ן -לבנו]

במיוחד בימים אלה ממש כאשר אנו רואים כי האחדות בעם מתרופפת ,זה הזמן  להרבות באהבת חינם ולהידבק במידות הטובות של ה' כנאמר:

"וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ.  [דברים י', י"ב]

דוד המלך אומר: "מִֽי ־יַעֲלֶ֥ה בְהַר ־יְהוָ֑ה    וּמִֽי ־יָ֝ק֗וּם בִּמְק֥וֹם קָדְשֽׁוֹ׃

נְקִ֥י כַפַּ֗יִם    וּֽבַר ־לֵ֫בָ֥ב אֲשֶׁ֤ר לֹֽא ־נָשָׂ֣א לַשָּׁ֣וְא נַפְשִׁ֑י    וְלֹ֖א נִשְׁבַּ֣ע לְמִרְמָֽה׃  יִשָּׂ֣א בְ֭רָכָה מֵאֵ֣ת יְהוָ֑ה    וּ֝צְדָקָ֗ה מֵֽאֱלֹהֵ֥י יִשְׁעֽוֹ"

 [ תהלים כ"ד, ג'- ו ]

הקשר לשיר השירים:

הקורא את שיר השירים מזהה סממני אביב  דוגמת הפסוקים:

"כִּי-הִנֵּה הַסְּתָיו, עָבָר; הַגֶּשֶׁם, חָלַף הָלַךְ לוֹ. הַנִּיצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ, עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ; וְקוֹל הַתּוֹר, נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ.  הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ, וְהַגְּפָנִים סְמָדַר נָתְנוּ רֵיחַ; קוּמִי לכי (לָךְ) רַעְיָתִי יָפָתִי, וּלְכִי-לָךְ.  יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע, בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה, הַרְאִינִי אֶת- מַרְאַייִךְ, הַשְׁמִיעִנִי אֶת-קוֹלֵךְ:  כִּי-קוֹלֵךְ עָרֵב, וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה".[ שיר השירים ב, י"א-ט"ו]

שיר השירים שחובר על ידי שלמה המלך-הוא משל לרעיה הנאהבת לבעלה והנמשל הוא : הקשר  בין  כנסת ישראל - לאלוקים.

"אמר  רבי  עקיבא: לא היה העולם כולו כדאי ביום שניתן בו שיר השירים לישראל שכל הכתובים קודש  ושיר השירים קודש  קודשים"

ניתן לזהות גם את יציאת מצרים- דוגמת הפסוק: "אַל-תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת, שֶׁשְּׁזָפַתְנִי הַשָּׁמֶשׁ בְּנֵי אִמִּי נִחֲרוּ-בִי..." [שיר השירים, א', ו]

רש"י מסביר: הצבע השחור אינו דבר מולד  אצל ישראל- אלא תוצאת "שיזוף מקרני השמש" – ובמשך הזמן הוא יכול להלבין במקום מוצל. והמשמעות היא : בני מצרים  שישראל גדלה בתוכם –ועלו  עם ערב רב  פיתו - אותם  לעבודה  זרה וכך כביכול השחירו אותה!

נאמר: "הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי, הִנָּךְ יָפָה--עֵינַיִךְ יוֹנִים, מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ; שַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים, שֶׁגָּלְשׁוּ מֵהַר גִּלְעָד".[להלן ד', א']

על פי מדרש שיר השירים: אלו שבטים ראשונים שגלשו מהר גלעד שירשו את הר גלעד בשביל העיזים שלהם –כדברי משה: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם, אִם-יַעַבְרוּ בְנֵי-גָד וּבְנֵי-רְאוּבֵן אִתְּכֶם אֶת-הַיַּרְדֵּן.." [במדבר ל"ב, כ"ט]

דברי "לקח טוב" :כשם שהשיער נאה לאישה - כך צדיקים שבישראל מגינים על בני דורם"

לפי שיר השירים זוטא: "שַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים": זה מעשה נסים במשכן.

"תורה תמימה" מסביר: "שערך כעדר העזים", עדרים שהלכו למלחמת מדיין לא הלכו אלא בזכות משה ופנחס.

לסיכום, לאור האמור לעיל: פרשת צו- חג הפסח ושיר השירים  הם חטיבה אחת, יהי רצון שנשכיל  לשוב להתחבר לתורה הקדושה להידבק במידות הטובות   להקפיד על שמירת השבת ולהרבות אהבת חינם  ובע"ה נזכה לגאולה במהרה-כנאמר:

"כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת". [מיכה ז', ט"ו]     

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

שַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

 

שַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים

 שִׁיר מֵאֵת אֲהוּבָה קְלַיְן©

 מָשָׁל  שִׁיר הַשִּׁירִים

 הוּא קֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים

 מִפִּי שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ הֶחָכָם

 עַל אֵשֶׁת אִישׁ יָפְיָהּ מֻשְׁלָם.

 

 שְׂעָרָהּ כְּעֵדֶר הָעִזִּים

 מֵהָרֵי גִּלְעָד יוֹרְדִים

 בְּיַד הָרוֹעֶה  נְתֻונִים

 לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם מְאִירִים.

 

זוֹהִי כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל

מִפְּנֵי אוֹיְבֶיהָ תִּשָּׁמֵר

מִמִּצְרַיִם יָצְאָה לְחֵרוּת

בְּתֹם שְׁנוֹת סֵבֶל וְעַבְדוּת.

 

גַּם אִם  חָטְאָה בַּעֲבָרָהּ

עַתָּה נֶאֱמָנָה   לַאֲדוֹנָהּ

נֶאֱחֶזֶת בְּמִידּוֹתֶיהָ הַטּוֹבוֹת

מִתְחַבֶּרֶת  לְשָׁורְשֵׁי אָבוֹת.

 

 רְאוּיָה לַכֶּתֶר הַתּוֹרָה

צוֹעֶדֶת בִּנְתִיב הַטָּהֳרָה

מְשַׁדֶּרֶת צְנִיעוּת וַעֲנָוָה

עָלֶיהָ תִּשְׁרֶה שְׁכִינָה.

 הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת : שִׁיר הַשִּׁירִים [ד', א]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת ויקרא-הקשר המדהים –להתחדשות האביבית?/ מאמר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת  ויקרא-הקשר המדהים –להתחדשות האביבית?

מאמר מאת: אהובה קליין.

יצירותיי לפרשה ולהפטרה:

ציורי  תנ"ך/ רוח חדשה נושבת על ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)

[הפטרה בישעיהו, מ"ד]

ציורי תנ"ך/ ה' קורא למשה- מבין הכרובים/ ציירה: אהובה קליין(c)

ציורי תנ"ך/ קורבן עולה ויורד/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הכוהנים עורכים את העצים על המזבח/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/   סעודת קורבן שלמים/  ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ הקרבת פר העלם דבר- על ידי הציבור לפני פתח אוהל מועד/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/  מנחת מאפה תנור ויציקת השמן עליה/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ העני מגיש קורבן מנחה לכהן/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ המקריב קורבן עולה של יונים - מגיש לכוהן/ציירה: אהובה קליין (c) 

ציורי תנ"ך/  הקרבת קורבנות במקדש/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ ראשית הקציר/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הבאת מנחת העומר לבית המקדש/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הבאת  מנחת העומר אל המקדש/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הגשת העומר לכהן במקדש/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הנפת העומר במקדש/ ציירה: אהובה קליין (c)

עונה חדשה בפתח - הלוא היא עונת האביב וחגיגיותה מתבטאת  בהתחדשות רב גונית – דוגמת:  חג הפסח הנקרא גם בשם: "חג האביב".

המטייל בימים אלה בחיק הטבע זוכה להתבשם בניחוח אביבי. המביט על הנוף - חש ורואה  התחדשות צבעונית  - פריחה חדשה ומגוונת . ארצנו הקדושה  חג לובשת!

זאת בתום  עונת  החורף  ותרדמת  העצים שהנשירו את עליהם והיו כדוממים.

הנה גם מזג האוויר מבשר שינוי : ראשית העונה   מעלות חום וקור בערבוביה מככבים - לקראת ימים חמים יותר ויציבים - והכל בניצוח בורא  - עולם - השולט גם על בני האדם.

התחדשות זאת מפלסת לה דרך -  בראש וראשונה בתחום הרוחני: השבת הקרובה נקרא, בע"ה את פרשת ויקרא – החומש השלישי בסדרת חמישה חומשי תורה. "ויקרא" –ספר חדש.

החומש כולל עשר פרשות אשר רובן עוסקות בנושאי : כוהנים המשרתים בקודש וסוגי  הקורבנות השונים, לכן הספר נקרא גם בפי חז"ל: "תורת כוהנים"

בנוסף , קוראים את ההפטרה בספר "ישעיהו" - גם כאן אנחנו מגלים התחדשות רוחנית זכה וטהורה – משהו נסי ופלאי כאחד!

פרשת ויקרא פותחת במילים:

"וַיִּקְרָא, אֶל-מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר יְהוָה אֵלָיו, מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר. דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם, אָדָם כִּי-יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן, לַיהוָה--מִן-הַבְּהֵמָה, מִן-הַבָּקָר וּמִן-הַצֹּאן, תַּקְרִיבוּ, אֶת-קָרְבַּנְכֶם".[ויקרא  א',  א'-ג']

בהפטרה אנו קוראים:

"עַם-זוּ יָצַרְתִּי לִי, תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ....."[ישעיהו מ"ג, כ"א]

"וְעַתָּה שְׁמַע, יַעֲקֹב עַבְדִּי; וְיִשְׂרָאֵל, בָּחַרְתִּי בוֹ.  כֹּה-אָמַר יְהוָה עֹשֶׂךָ וְיֹצֶרְךָ מִבֶּטֶן, יַעְזְרֶךָּ:  אַל-תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב, וִישֻׁרוּן בָּחַרְתִּי בוֹ.  כִּי אֶצָּק-מַיִם עַל-צָמֵא, וְנֹזְלִים עַל-יַבָּשָׁה; אֶצֹּק רוּחִי עַל-זַרְעֶךָ, וּבִרְכָתִי עַל-צֶאֱצָאֶיךָ.  וְצָמְחוּ, בְּבֵין חָצִיר, כַּעֲרָבִים, עַל- יִובְלֵי -מָיִם.  זֶה יֹאמַר לַיהוָה אָנִי, וְזֶה יִקְרָא בְשֵׁם-יַעֲקֹב; וְזֶה, יִכְתֹּב יָדוֹ לַיהוָה, וּבְשֵׁם יִשְׂרָאֵל, יְכַנֶּה".[שם מ"ד, א'- ה']

השאלות הן:

א] איזו התחדשות  מתגלה בפרשה?

ב] מהי בשורת ה' לישראל – מפי ישעיהו הנביא?

תשובות.

גילוי  התחדשות  בפרשה:

להלן כמה סוגים של התחדשות:

א] אות זעירה בתחילת הפסוק הראשון:

"וַיִּקְרָא, אֶל-מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר יְהוָה אֵלָיו, מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר"

להלן הסבר מעניין: אתוון זעירין (= אותיות קטנות, מכונות לעיתים גם בשם אתוון דקיקין) הוא כינוי לאותיות האל"ף-בי"ת בתנ"ך שעל פי חכמי המסורה כתיבתם צריכה להיות קטנה יותר ביחס לשאר האותיות הרגילות. באותיות אלו ישנם רמזים שונים ומשמעות פנימית.[מתוך: "חב"דפדיה"]

ישנם  פרשנים המתרצים את סיבת האות הזעירה במילה: "וַיִּקְרָא" מהטעם: שמשה הקטין עצמו והיה רחוק ממידת הגאווה.

לכן רצה שיהיה כתוב: "ויקר"- מלשון מקרה ומלשון טומאה - כדי להוכיח  שאינו נחשב. אך הקב"ה היה מכבדו ומגדלו ומזמין אותו לאוהל מועד - וזאת כדי שלא יכנס למקום קדוש זה באופן בלתי צפוי.

מכאן: שכל מי שמקטין עצמו הקב"ה  מרוממו ומגדלו!

חז"ל רמזו על כך: האלף הזעירה "אלף" מלשון = לימוד שאם ברצוננו להכיר את ה' שהוא אלופו של עולם - עלינו להיות קטנים והתופעה הזו מאפיינת את משה : לפי שהקטין  עצמו למרות שידע כי הוא הגיע לרמה רוחנית גבוהה מאד.  משה הבין  שאת כל המעלות העניק לו ה' שהוא אלופו של עולם.[מתוך הספר: "אמרי דניאל על התורה" /דניאל פלבני]

ידוע  הפתגם: "כל הבורח מן הכבוד – הכבוד רודף אחריו" כפי שכתוב: : "כל המחזר על הגדוּלה – גדולה בורחת ממנו, וכל הבורח מן הגדולה – גדולה מחזרת אחריו" [עירובין י"ג ע"ב]),  הכוונה שהכבוד אינו דבר שלילי ,אבל בתנאי שהאדם  זוכה לכך בזכות מעשיו הטובים!

לעניות דעתי, מסר זה מזכיר את המדרש שמביא רש"י [בראשית א' - ט"ז]

"הַמְּאוֹרוֹת הַגְּדוֹלִים" - שווים נבראו , נתמעטה הלבנה על שקטרגה ואמרה "אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד"!

נאמר: "וְאֵת הַכּוֹכָבִים" - על ידי שמיעט את הלבנה (בראשית רבה מ"ו) הרבה צבאיה  להפיס דעתה".

ההסבר: כשראתה הלבנה שגם השמש תפקידה להאיר ביום בנוסף לתפקיד הלבנה להאיר בלילה – התחילה להתלונן - וכי יתכן ששני מלכים ישמשו בכתר אחד?

מיד הקטין ה' את הלבנה והוסיף לה כוכבים רבים להוסיף אור לעולם- יתכן להסביר: שמי שנהיה זעיר והוא מאיר בדברי תורה לעם ישראל  יקבל מעלה גדולה מאד - שהרי על פי הלבנה קובעים את החגים והמועדים! ואילו  מי שמפיץ תורה לרבים -  מצטרפים אליו שלוחים רבים ומסייעים לו.

ב] הקרבת קורבנות לה':

ה"נתיבות שלום"  אומר על הפתיח:

"וַיִּקְרָא, אֶל-מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר יְהוָה אֵלָיו, מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹור. דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם, אָדָם כִּי-יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן, לַיהוָה....." [ויקרא א, א' - ג']

הנושא הראשון הנאמר למשה מתוך אוהל מועד הוא: נושא הקורבנות  - אלו  נושאים הרמים ביותר בתורה והוכחה על כך מדברי חז"ל  [מסכת אבות פרק א', ב']

עַל שְׁלֹשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד: עַל הַתּוֹרָה  עַל הָעֲבוֹדָה, ועַל גְּמִילוּת חֲסָדִים."

הפרשנים מסבירים: העבודה היא - עבודת הקורבנות. שהיא אחת משלושת העמודים שהעולם עומד עליהם ושקולה ככל התורה

כמו שמצאנו  שכל בניינו של עולם אחר המבול - התחיל בקורבנו של נח. כפי שנאמר: "וַיָּרַח יְהוָה, אֶת-רֵיחַ הַנִּיחֹוחַ, וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-לִבּוֹ לֹא-אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת-הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם.." [בראשית ח. כ"א]

מוכח מן התורה: כי הקורבנות נמצאים במעלה רוחנית גבוהה מאד  לפי שנאמר עליהם:"אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ לַיהוָה"

לעניות דעתי- אדם שכיפר על עוונותיו על ידי שעשה תשובה והקריב קורבן חטאת בתקופת המקדש-הוא התחדש ונחשב לאדם חדש כפי ההסבר:

"מקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אינם עומדין" [תלמוד בבלי, מסכת ברכות, על ידי רבי אבהו]

הבשורה מפי ישעיהו הנביא - התחדשות רוחנית לישראל:

"אַל-תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב, וִישֻׁרוּן בָּחַרְתִּי בוֹ.  כִּי אֶצָּק-מַיִם עַל-צָמֵא, וְנֹזְלִים עַל-יַבָּשָׁה; אֶצֹּק רוּחִי עַל-זַרְעֶךָ, וּבִרְכָתִי עַל-צֶאֱצָאֶיךָ. וְצָמְחוּ, בְּבֵין חָצִיר, כַּעֲרָבִים, עַל - יִובְלֵי-מָיִם.."

הקב"ה תחילה מתלונן על התנהגות עם ישראל שלמרות שהוא יצר אותם במטרה שיקיימו את מצוות ה' - הרי הם סטו מהדרך ועסקו בעבודה זרה.

למרות זאת אלוקים נותן להם  הזדמנות חדשה וסולח להם  וסולל בפניהם דרך חדשה.

דעת מקרא מבאר:

ה' עתיד לברך את עם ישראל - כדרך שה' יוצק מים-מוריד מטר על אדמה יבשה - באופן זה  ה' יצוק על עם ישראל את חיבתו ואהבתו באהבה ובהענקה זו תכלול חכמה בינה, עצה וגבורה, דעת ויראת ה'.

לסיכום, חודש ניסן -  על פי התורה - הוא הראשון לחודשי השנה :

נאמר: "הַחֹ֧דֶשׁ הַזֶּ֛ה לָכֶ֖ם רֹ֣אשׁ חֳדָשִׁ֑ים רִאשׁ֥וֹן הוּא֙ לָכֶ֔ם לְחׇדְשֵׁ֖י הַשָּׁנָֽה"

עונת האביב היא עונת פריחה חדשה ושגשוג.

כנאמר: "הַנִּיצָּנִים֙ נִרְא֣וּ בָאָ֔רֶץ עֵ֥ת הַזָּמִ֖יר הִגִּ֑יעַ וְק֥וֹל הַתּ֖וֹר נִשְׁמַ֥ע בְּאַרְצֵֽנוּ"[שיר השירים  ב', י"ב]

כמו בפרשה כך בהפטרה -  זו העת  להתחיל דרך חדשה  להתחזק במידות טובות – באהבת אחים ואחדות העם,  ליהנות מרוח חדשה וטהורה –כתפילת דוד המלך "לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱלֹהִים וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי". [תהלים נ"א, י"ב]

ציורי תנ"ך/ רוח חדשה על עם ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)[ על פי  נבואת  ישעיהו הנביא].

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)