יום רביעי, 7 באוגוסט 2024

פרשת דברים-רמזים ומסרים לעם ישראל, גם בימינו ! / מאמר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת דברים-רמזים  ומסרים  לעם ישראל, גם בימינו!

מאת: אהובה קליין

 יצירותיי לפרשה ולהפטרה:


ציורי תנ"ך/ הציווי לעם ישראל לעלות ולרשת את הארץ/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ משה נושא דברים לעם/ ציירה: אהובה קליין(c)



ציורי תנ"ך/ בני ישראל מבורכים במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ יהושע  וכלב בן יפונה/ ציירה: אהובה קליין.(c)



ציורי תנ"ך/ משפט אלוקי/ ציירה: אהובה קליין (c)



 ציורי תנ"ך/  משה דורש מהשופטים- משפט צדק/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ משה מצווה את העם- לנטוש את המדבר כדי לעלות לארץ ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ בני ישראל דורשים לרגל את הארץ/ ציירה: אהובה קליין (c)


 
ציורי תנ"ך/ המרגלים בנחל אשכול/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ המרגלים שבים עם פירות ארץ ישראל/ ציירה: אהובה קליין(c)


ציורי תנ"ך/ המרגלים מוציאים את דיבת הארץ רעה/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ ירושת ארץ זבת חלב ודבש/ ציירה: אהובה קליין (c)



 ציורי תנ"ך/ ארץ חמדה/  ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ הר שעיר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



Biblical painting

"קומו סעו ועברו את--נחל ארנון.."[דברים ב, כ"ד]

הטכניקה: שמן על בד.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ האנשים-החוטאים שעלו להר נגד רצון ה'/ ציירה: אהובה קליין(c)


ציורי תנ"ך/בכיים של החוטאים/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ הציווי לעם ישראל לעלות ולרשת את הארץ/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ "חזון ישעיהו בן אמוץ" / ציירה: אהובה קליין(c) [מתוך ההפטרה: ישעיהו א']

פרשת דברים - היא הפרשה הראשונה המופיעה בפתח חומש דברים -  הספר החמישי מתוך חמישה חומשי תורה.

חשוב לדעת : בעוד שארבעת החומשים הראשונים נמסרו על ידי משה - כשליח ה', ספר דברים נקרא גם בשם: משנה תורה - הוא כולל תוכחה ,רמזים ותיקונים - כמסר לכל יהודי – על מנת ללמוד מתוך הניסיונות בחיים וטעויות שעשה בעבר - ויקיים באופן מעשי  את עשרת הדברות - כפי שנאמר:

"וַיִּכְתֹּב עַל - הַלֻּחֹת, אֵת דִּבְרֵי הַבְּרִית--עֲשֶׂרֶת, הַדְּבָרִים".

[שמות כד, כ"ח]

פרשת דברים פותחת בפסוקים הבאים:   "אֵלֶּה הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל, בְּעֵבֶר, הַיַּרְדֵּן:  בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין-פָּארָן וּבֵין-תֹּפֶל, וְלָבָן וַחֲצֵרֹת--וְדִי זָהָב. ....... אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֹתוֹ, אֲלֵהֶם.  אַחֲרֵי הַכֹּתוֹ, אֵת סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי, אֲשֶׁר יוֹשֵׁב, בְּחֶשְׁבּוֹן--וְאֵת, עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן, אֲשֶׁר-יוֹשֵׁב בְּעַשְׁתָּרֹת , בְּאֶדְרֶעִי. בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, בְּאֶרֶץ מוֹאָב, הוֹאִיל מֹשֶׁה, בֵּאֵר אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֵאמֹר. יְהוָה אֱלֹהֵינוּ דִּבֶּר אֵלֵינוּ, בְּחֹרֵב לֵאמֹר:  רַב-לָכֶם שֶׁבֶת, בָּהָר הַזֶּה. פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם, וּבֹאוּ הַר הָאֱמֹרִי וְאֶל-כָּל-שְׁכֵנָיו, בָּעֲרָבָה בָהָר וּבַשְּׁפֵלָה וּבַנֶּגֶב, וּבְחוֹף הַיָּם--אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַלְּבָנוֹן, עַד-הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר-פְּרָת.  רְאֵה נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם, אֶת-הָאָרֶץ; בֹּאוּ, וּרְשׁוּ אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵיכֶם לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם, וּלְזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם. וָאֹמַר אֲלֵכֶם, בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר:  לֹא-אוּכַל לְבַדִּי, שְׂאֵת אֶתְכֶם.  יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, הִרְבָּה אֶתְכֶם; וְהִנְּכֶם הַיּוֹם, כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב".[דברים א, א'-י"א]

השאלות הן:

א] מדוע פרשת דברים נקראת בכל שנה בשבת האחרונה סמוך לתשעה באב?

ב] מהם הרמזים בפרשה - לחורבן ולגאולה?

ג] מה הקשר בין התורה לעם ישראל ולירושת הארץ?

תשובות.

פרשת דברים נקראת מידי שנה  בשבת טרם תשעה באב.

הטעם לקריאת פרשת דברים  סמוך לתשעה באב - לפי שמשה מוכיח את העם על חטא המרגלים ולפי חז"ל הקב"ה גזר  בליל תשעה באב -  על דור המדבר שלא יזכו להיכנס לארץ –וזאת בעוון הוצאת הדיבה על ארץ ישראל,

בגמרא [תענית  כ"ט, ע"א] נאמר- על הפסוק: "ויבכו העם בלילה ההוא"[במדבר י"ד, א] "אותו לילה - ליל תשעה באב היה. אמר להם הקב"ה לישראל: אתם בכיתם בכייה של חינם[הכוונה לבכייה על ארץ ישראל, כאשר המרגלים דיברו בגנותה - ובכך  הוכיחו שאינם בוטחים בה' שהבטיח להם את ארץ ישראל להתנחל בה] ואני קובע לכם בכייה לדורות" - הכוונה   לזמן ליל תשעה באב  שכולו בכי ,צום ואבל על חורבן בית המקדש.

השבת שבה קוראים את פרשת דברים - נקראת: "שבת חזון" לפי שאנו קוראים בהפטרה על נבואת התוכחה של ישעיהו "חזון ישעיהו בן אמוץ ובנבואה זו הנביא קורא על ירושלים: "איכה הייתה..."? [שם כ"א]

תוכחה זו מקבילה לדברי משה בפרשה: "איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם"?[דברים א, י"ב]

בתקופת חורבן בית ראשון ירמיהו הנביא אומר: "איכה ישבה בדד, העיר רבתי עם.."? [איכה, א, א]

רבי  אברהם יעקב מסדיגורה אומר : כי שבת חזון - היא השבת  הקרובה לתשעה באב- יום האבל והחורבן על בית המקדש-זוהי שבת מיוחדת במינה, למה הדבר דומה? לאדם היושב בחדר  חשוך ומופיע  ידידו ומדליק נר בתוך החדר, הנר מפיץ אור ותקווה, בדומה לכך - אותה שבת מיוחדת - מאירה לנו אור גדול ונוטעת בנו הרבה תקווה.

רמזים לחורבן ולגאולה.

לגבי הפסוק: "בְּעֵבֶר, הַיַּרְדֵּן:  בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין-פָּארָן וּבֵין-תֹּפֶל...",

החיד"א מפרש בספר "פני דוד": כי יש כאן לעם ישראל – רמזים  על חורבן וגאולה שעתידים לבוא על עם ישראל עבור העוונות שחטאו:

"בְּעֵבֶר, הַיַּרְדֵּן":  רמז לגלות בני גד וראובן שהתיישבו בעבר הירדן ובקשו ממשה להתנחל שם – לפי שראו שהמקום פורה- עבור הצאן והבקר הרב שברשותם ולא חשבו די על  משפחותיהם וחינוך ילדיהם- לפיכך בתקופת הגלות - לפני חורבן בית המקדש על ידי נבוזראדן מלך בבל.- הם גלו ראשונים!

"בַּמִּדְבָּר"- רמז לגלות עשרת השבטים שעד היום איננו יודעים את מקום המצאם.

"בָּעֲרָבָה" רמז לגלות יהודה ככתוב: "עַל נַהֲרוֹת, בָּבֶל--שָׁם יָשַׁבְנוּ, גַּם-בָּכִינוּ:  בְּזָכְרֵנוּ, אֶת-צִיּוֹן. עַל-עֲרָבִים בְּתוֹכָהּ,  תָּלִינוּ, כּנֹּרוֹתֵינוּ".[תהלים קל"ז, א'-ב']

"מוֹל סוּף"- רמז לעם ישראל: כי למרות כל הייסורים והגלויות - סוף הכבוד לבוא - ובע"ה בית המקדש השלישי יבנה.

"בֵּין-פָּארָן וּבֵין-תֹּפֶל"- רמז לימי בין המצרים- "בֵּין-פָּארָן"-

רמז לגזרת המרגלים שבכו  בליל תשעה  באב, "וּבֵין-תֹּפֶל"-חטא העגל ושבירת הלוחות- ב: - י"ז בתמוז.

"וְלָבָן"-רמז לבניין בית שני - שנקרא: "לבנון"-נקרא כך- לפי שהיה מלבין  את עוונות ישראל.

"וחצרות"- רמז לבניין בית שלישי - בחצרות בית אלוקינו.

הקשר בן  התורה לעם ישראל וארץ ישראל.

נאמר: "יְהוָה אֱלֹהֵינוּ דִּבֶּר אֵלֵינוּ, בְּחֹרֵב לֵאמֹר: " רַב-לָכֶם שֶׁבֶת, בָּהָר הַזֶּה.  פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם, וּבֹאוּ הַר הָאֱמֹרִי וְאֶל-כָּל-שְׁכֵנָיו, בָּעֲרָבָה בָהָר וּבַשְּׁפֵלָה וּבַנֶּגֶב, וּבְחוֹף הַיָּם--אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַלְּבָנוֹן, עַד-הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר-פְּרָת.  רְאֵה נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם, אֶת-הָאָרֶץ; בֹּאוּ, וּרְשׁוּ אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵיכֶם לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם, וּלְזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם".

רש"י  מפרש את המילים: "רַב-לָכֶם שֶׁבֶת.."

א] כפשוטו - כלומר  די לכם לשבת במדבר- הגיע הזמן לעלות לארץ.

ב] על פי מדרש: משה פונה לעם ישראל ואומר להם: מגיע לכם גדולה רבה ושכר עבור ישיבתכם בהר הזה ,הרי  עשיתם משכן במדבר - מנורה, וכלים נוספים, קיבלתם תורה, מיניתם לכם, סנהדרין, שרי אלפים ושרי מאות.

דעת מקרא מסביר: משה מזכיר את חורב - הכוונה להר סיני ששם ניתנה התורה לעם ישראל כפי שנאמר בספר שמות:

"וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, לֵךְ עֲלֵה מִזֶּה--אַתָּה וְהָעָם, אֲשֶׁר הֶעֱלִיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:  אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לֵאמֹר, לְזַרְעֲךָ, אֶתְּנֶנָּה".[שמות ל"ג, א']

רבינו בחיי מפרש את המילים: "הוֹאִיל מֹשֶׁה, בֵּאֵר אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת"

על דרך הפשט רצה משה לבאר עתה בשנת הארבעים כל המצוות ועיקר התורה היא: עשרת הדברות ולפי שהאבות שמעו אותן מפי הקב"ה- חזר משה והשמיעם לבנים ושמעו אותם מפיו  וזאת למרות שכבר ידעו זאת מאבותיהם והאמינו בהם, הנה באה נבואת משה רבינו המעניקה להם עוצמה- ומה שהם שומעים מפיו – נחשב כאילו שמעו דברים אלה- מפי עליון.

מדרש תנחומא  מסביר: "בסוף ארבעים שנה שיצאו ישראל ממצרים, התחיל משה מפרש את התורה בשבעים לשון וזאת לומדים מהמילים:

בֵּאֵר אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת": אותו הפה [של משה] שאמר: "לא איש דברים אנוכי", אמר: "אלה הדברים"

באמת מדוע היה צורך - לבאר בשבעים לשון את התורה ? על כך אומר רש"י: כאשר יבואו אומות העולם ויגידו כי אנחנו גזלנים - גזלתם את הארץ - נענה להם כי כל הארץ - היא של ה' והוא המחליט למי לתת אותה!

לסיכום, לאור האמור לעיל - לומדים אנו: כי התורה היא תורת חיים חייבים אנו להעלות את ספר התנ"ך כולו לראש הסולם - למען נתקן את דרכינו ונלמד - דרכי מוסר, את חשיבות האחדות בתוכנו ושמירת הלשון, וכל זה כדי לממש את ייעודנו בעולם"

"וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ וּמְלָכִים לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ."[ישעיהו. ס'. ג]     


*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

עֲלִיָּה וִירֻשַּׁת הָאָרֶץ \ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

עֲלִיָּה וִירֻשַּׁת הָאָרֶץ

שִׁיר מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©

 מֹשֶׁה מְבָאֵר תּוֹרָה

 בְּטֶרֶם יוֹם פְּרֵדָה

 לְיִשְׂרָאֵל קוֹרֵן אוֹרָה

 לָהֶם יְשַׁמֵּשׁ דֻּוגְמָא.

 

 פִּיו מֵפִיק מַרְגָּלִיּוֹת

 רְמָזִים מְסָרִים הוֹרָאוֹת

 לְמַעַן יֵיטִיבוּ דַּרְכֵיהֶם

 לֹא יִיסּוֹגוּ  לַעֲוֹנוֹתֵיהֶם.

 

 מֵאֱלוֹקִים קִבְּלוּ מַתָּנָה

 אֶרֶץ בָּהּ שְׁרוּיָה בְּרָכָה

 קִיּוּם עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת

- לְעַם  סְגֻלָּה פֵּרוֹת.

 

  בְּתֹם שְׁנוֹת נְדוּדִים

  בַּמִּדְבָּר צָחִיחַ וְנִסִּים

  הִגִּיעַ צִוּוּי אֱלוֹקִים

 יְרֻשַּׁת הָאָרֶץ לְבָנִים.

 

 אֶרֶץ מְרוֹמֶמֶת בְּתֵבֵל

 נוֹעֲדָה לְעַם יִשְׂרָאֵל

 אִם  בְּחֻוקֵּי ה' יֵלְכוּ

לְשַׁלְוָוה וּבִטָּחוֹן יִזְכּו!

 הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת: פָּרָשַׁת דְּבָרִים- חֻמַּשׁ דְּבָרִים.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום רביעי, 31 ביולי 2024

פרשת מטות- מסעי- במה טעו- שבטי גד וראובן?/ מאמר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת  מטות -מסעי. במה טעו- שבטי גד וראובן?

 מאמר מאת: אהובה קליין.

יצירותיי לפרשיות השבוע:


ציורי תנ"ך/ מקנה רב לגד וראובן/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ בני גד וראובן  רואים את עבר הירדן/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/משה  פונה אל ראשי המטות./ ציירה: אהובה קליין  (c)





 ציורי תנ"ך/ נחלתם של שבט גד וראובן בעבר הירדן ומשה/ ציירה: אהובה קליין (c)


 ציורי תנ"ך/ בני גד וראובן בונים את נחלתם בעבר הירדן /  ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ בני ישראל חונים במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ מסע  במדבר/ ציירה: אהובה קליין [שמן על בד](c)



ציורי תנ"ך/ פינחס הכהן  במלחמת מדיין/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ אנשי מדיין נלקחים בשבי על ידי ישראל / ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ משה כועס על  ראשי צבא ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ ניפוץ האלילים/ ציירה: אהובה קליין (c)



 ציורי תנ"ך/ הר ההר- המקום בו אהרון נקבר/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ משה מזכיר לשבט גד וראובן את חטא המרגלים/ ציירה: אהובה קליין ((c)
\

ציורי תנ"ך/ פקודי החיל מגישים את  תרומת הזהב עבור המשכן- למשה ולאלעזר הכהן/

ציירה: אהובה קליין (c) [שמן ]

 


ציורי תנ"ך/ בני ישראל חונים באילים/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ ישראל חונים על ים סוף/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי  תנ"ך/ בני ישראל חונים במדבר צין/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/  בני ישראל חונים בערבות מואב/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ מותו של אהרון וקבורתו בהר ההר/ ציירה: אהובה קליין (c)

נאמר בפרשת מטות:

"וּמִקְנֶ֣ה ׀ רַ֗ב הָיָ֞ה לִבְנֵ֧י רְאוּבֵ֛ן וְלִבְנֵי ־גָ֖ד עָצ֣וּם מְאֹ֑ד וַיִּרְא֞וּ אֶת ־אֶ֤רֶץ יַעְזֵר֙ וְאֶת ־אֶ֣רֶץ גִּלְעָ֔ד וְהִנֵּ֥ה הַמָּק֖וֹם מְק֥וֹם מִקְנֶֽה׃ וַיָּבֹ֥אוּ בְנֵֽי ־גָ֖ד וּבְנֵ֣י רְאוּבֵ֑ן וַיֹּֽאמְר֤וּ אֶל ־מֹשֶׁה֙ וְאֶל ־אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֔ן וְאֶל ־נְשִׂיאֵ֥י הָֽעֵדָ֖ה לֵאמֹֽר׃ עֲטָר֤וֹת וְדִיבֹן֙ וְיַעְזֵ֣ר וְנִמְרָ֔ה וְחֶשְׁבּ֖וֹן וְאֶלְעָלֵ֑ה וּשְׂבָ֥ם וּנְב֖וֹ וּבְעֹֽן׃ הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר הִכָּ֤ה יְהוָה֙ לִפְנֵי֙ עֲדַ֣ת יִשְׂרָאֵ֔ל אֶ֥רֶץ מִקְנֶ֖ה הִ֑וא וְלַֽעֲבָדֶ֖יךָ מִקְנֶֽה׃ וַיֹּֽאמְר֗וּ אִם ־מָצָ֤אנוּ חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ יֻתַּ֞ן אֶת ־הָאָ֧רֶץ הַזֹּ֛את לַֽעֲבָדֶ֖יךָ לַֽאֲחֻזָּ֑ה אַל־ תַּֽעֲבִרֵ֖נוּ אֶת ־הַיַּרְדֵּֽן" [במדבר  ל"ב, א- ה]

השאלות הן:

א] מאין היה לשבטי גד וראובן מקנה  רב?

ב] מה הייתה משאלתם-וכיצד הגיב משה?

תשובות.

"וּמִקְנֶ֣ה רַ֗ב הָיָ֞ה לִבְנֵ֧י רְאוּבֵ֛ן וְלִבְנֵי־ גָ֖ד עָצ֣וּם מְאֹ֑ד"

דעת מקרא מסביר: מקנה –דבר קנוי ובמיוחד עדרי צאן.     באמת נשאלת השאלה: מדוע דווקא לשני שבטים הללו היה מקנה כה רב?

נאמר  בזוהר הקדוש: "והמן כזרע גד לבן.. מתברר ששבט גד חיבבו את מאכל המן במדבר והיות וירידת המן במדבר הייתה בזכות משה- ושבט גד חיבבו את משה וגם את המן שירד בזכותו- מטעם זה זכה  גד שמשה יקבר בחלקו, כי היות וחיבבו את המן לא היו אוכלים מזונות אחרים - אפילו לא בשר ,מהסיבה הזו הם היו מבורכים במקנה רב בשלמות - וככל שהזמן התקדם - הם פרו ורבו בכמות גדולה - ואמרו חז"ל: שצאנו של יעקב היו פרים ורבים שלא כדרך הטבע.

כאשר יעקב נפטר - בניו ירשו את כל הבהמות והצאן שלו, ואילו ראובן לקח את חלק הבכורה שלו - לכן היה לו צאן כפליים מכל שבט והיות והצאן היו פרים ורבים לא כדרך הטבע - לכן במשך תקופה של ארבעים שנה - התרבו בהמותיו של ראובן  בכמות גדולה  מכל השבטים.

דעת מקרא מסביר: הרי נאמר:

"וַיִּסְעוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס, סֻכֹּתָה......וְצֹאן וּבָקָר,[עלה איתם]  מִקְנֶה כָּבֵד מְאֹד" [שמות י"ב, ל"ח]

ומביא  את דברי אונקלוס שתרגם את הפסוק הבא:

"וַיִּשְׁבּוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-נְשֵׁי מִדְיָן, וְאֶת – טַפָּם ; וְאֵת כָּל-בְּהֶמְתָּם וְאֶת –כָּל -מִקְנֵיהֶם וְאֶת-כָּל-חֵילָם, בָּזָזוּ".[להלן פרק ל"א, ט']

כלומר: בעקבות חלוקת השלל של מלחמת מדיין -  גדל מאד המקנה בכל שבטי ישראל.

מוסיף דעת מקרא ואומר: ששני השבטים האלה: גד וראובן- התמסרו במיוחד לגידול הצאן ורכשו גם ממקנה אחיהם לפי שלא התמסרו במיוחד בענף זה במשקיהם.

כאן נזכרים בני ראובן בראש כיאה לסדר  תולדתם.

רבי בונם מפישסחה מסביר: "מקנה"- מלשון קניין ו"רב" מלשון- "עשה לך רב" שבטים אלה היו דבוקים במשה רבנו ולכן שאפו להשתקע בארץ  בה נשאר שם....

אחד מהמפרשים עמד על הבדל דק שבסיפור על  המקנה של השבטים-גד וראובן לבין התיאור של המקנה של אברהם אבינו:

בשבטי ראובן וגד הקדימה התורה את מקניהם לשמם- כמו שנאמר:"

"וּמִקְנֶ֣ה  רַ֗ב הָיָ֞ה לִבְנֵ֧י רְאוּבֵ֛ן וְלִבְנֵי־ גָ֖ד" ואילו אצל אברהם - הוקדם שמו למקנה כפי שכתוב:

"וְאַבְרָ֖ם כָּבֵ֣ד מְאֹ֑ד בַּמִּקְנֶ֕ה.." בעיני חז"ל ההשוואה הזו נראית מהותית -לפי שבני גד וראובן הקדימו בדבריהם בדאגתם לגדרות הצאן- לדאגת טפם. ואילו משה בתשובתו הקדים- טף לצאן.

רבינו בחיי: מאיר את עיננו  לגבי הנאמר:

"וַיָּבֹ֥אוּ בְנֵֽי ־גָ֖ד וּבְנֵ֣י רְאוּבֵ֑ן.." בני גד מוזכרים ראשונים-כי הם היו בעלי העצה תחילה  ועוד שהיו בעלי גבורה יותר מבני ראובן כפי שכתוב:

"וּלְגָד אָמַר, בָּרוּךְ מַרְחִיב גָּד:  כְּלָבִיא שָׁכֵן, וְטָרַף זְרוֹעַ אַף -קָדְקֹד". [דברים ל"ג, כ'] והם לא היו חוששים מפני תושבי הארץ לשבת במקומות אלה - שהיו רחוקים משאר השבטים שהיו מקובצים בארץ הקדושה.

רבינו בחיי מביא מדרש מעניין: בנוגע למקנה הרב שהיה בידי שבטי גד וראובן: העושר כשבא  משמים הוא מתקיים- אך כאשר אינו בא מן השמים - אינו מתקיים.

שני עשירים ידועים היו בעולם: קורח - מישראל והמן - מאומות העולם- ושניהם אבדו מן העולם - לפי שלא הייתה מתנתם מן השמים כי היו חוטפים זאת לעצמם. כך היה אצל בני גד ובני ראובן - שהיו עשירים וברשותם מקנה רב , חבבו את ממונם וישבו מחוץ לגבולות הארץ והבדילו עצמם מאחיהם למען קניינם, לפיכך גלו מכל השבטים תחילה כפי שנאמר :"וַיַּגְלֵם לָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי, וְלַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה" [דברי הימים –א, פרק ה', כ"ו]

כמו שנאמר בתהילים: "כִּ֤י לֹ֣א מִ֭מּוֹצָא וּמִֽמַּעֲרָ֑ב    וְ֝לֹ֗א מִמִּדְבַּ֥ר הָרִֽים"׃[תהלים ע"ה, ז']

אין האדם משיג עושר  על ידי עמל בסחורה ונודד ממזרח למערב ולא אם הולך במדבריות- והרים- כי הכול מאת ה' ויש שה' לוקח מהאחד ומעביר לשני ולמה נקראים בשם "נכסים"?- שנִכְסִים מזה  ונגלים לזה.

נאמר: "לֵב חָכָם לִימִינוֹ, וְלֵב כְּסִיל לִשְׂמֹאלו" [קהלת י', ב']

הכוונה לבני ראובן ובני גד שעשו את העיקר טפל והטפל עיקר.

היות וחיבבו את נכסיהם יותר מהנפשות במשפחותיהם.

ולכן לא היה בכך ברכה שנאמר:

"נַֽ֭חֲלָה מבחלת מְבֹהֶ֣לֶת בָּרִֽאשׁוֹנָ֑ה    וְ֝אַֽחֲרִיתָ֗הּ לֹ֣א תְבֹרָֽךְ"׃ [משלי כ', כ"א]

עוד נאמר:" אַל־ תִּיגַ֥ע לְֽהַעֲשִׁ֑יר    מִֽבִּינָתְךָ֥ חֲדָֽל" [משלי כ"ג, ד']׃

משאלתם של שבט גד ומנשה.

נאמר על בני שבט ראובן וגד" "וַיִּרְא֞וּ אֶת ־אֶ֤רֶץ יַעְזֵר֙ וְאֶת ־אֶ֣רֶץ גִּלְעָ֔ד וְהִנֵּ֥ה הַמָּק֖וֹם מְק֥וֹם מִקְנֶֽה...... "

ונגשו אֶל ־מֹשֶׁה֙ וְאֶל ־אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֔ן וְאֶל ־נְשִׂיאֵ֥י הָֽעֵדָ֖ה  ובקשו מהם: "יֻתַּ֞ן אֶת ־הָאָ֧רֶץ הַזֹּ֛את לַֽעֲבָדֶ֖יךָ לַֽאֲחֻזָּ֑ה אַל ־תַּֽעֲבִרֵ֖נוּ אֶת ־ הַיַּרְדֵּֽן"

מתברר כי רצונם של שבט ראובן וגד - להתיישב בעבר הירדן המזרחי נבעה  מתוך ששמעו כי קבורת משה עתידה להיות בעבר הירדן ואז חשבו: האם יתכן שמשה יהיה קבור בחוץ לארץ בין הגויים והם יעברו לארץ כנען ואת משה  יעזבו שם לבדו?

לכן חמדו לעצמם להישאר בארץ מואב ולא רצו לגלות זאת ליתר השבטים -  מהחשש שאם הם ידעו סיבה זו - הם יסרבו להיכנס לארץ המובטחת. לכן הם טענו: כי רצונם להישאר  שם מסיבת ריבוי המקנה שברשותם ולכן גם ציינו את שמות המקומות:

עֲטָר֤וֹת וְדִיבֹן֙ וְיַעְזֵ֣ר וְנִמְרָ֔ה וְחֶשְׁבּ֖וֹן וְאֶלְעָלֵ֑ה וּשְׂבָ֥ם וּנְב֖וֹ וּבְעֹֽן. זאת במטרה שכל עם ישראל יסכימו לבקשתם וזאת למנוע שיותר מאוחר לא יטענו יתר השבטים - שיקבלו גם הם את האזור הזה בירדן.

אך משה בשלב ראשון כעס עליהם באומרו: אחיכם יבואו למלחמה ואתם  תשבו פה..."? אך לאחר שהבטיחו למשה שבשעת מלחמה הם יצטרפו להילחם ליתר השבטים-הייתה הסכמה מצדו. [על פי ספר "מטה שמעון"-הרב שמעון אפרתי]

על פי הכתוב: תשובת גד וראובן הייתה חיובית באומרם למשה:

"נַחְנוּ נַעֲבֹר חֲלוּצִים לִפְנֵי יְהוָה, אֶרֶץ כְּנָעַן; וְאִתָּנוּ אֲחֻזַּת נַחֲלָתֵנוּ, מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן".[להלן פרק ל"ב, ל"ב]

על פי פירוש: "בכור שור": הם הבטיחו להיות ראשונים במלחמה- לפי ששאר השבטים היו עמהם נשיהם וטפם ומקניהם וקניינם ולא היו יכולים לרוץ ולהגיע ראשונים למלחמה. אך בני גד וראובן וחצי שבט מנשה שהשאירו את נשותיהם – טפם ומקניהם בעבר הירדן הלכו ראשונים.

בעל שפתי כהן מפרש: כי משה  צירף את חצי שבט מנשה לשבטי גד וראובן- במגמה לקיים קשר של  איחוד בין היהודים הגרים משני חלקי הירדן.

בספר יהושע מסופר: שכאשר שאלו השבטים את תושבי עבר הירדן- למה בנו לעצמם מזבח מיוחד בעבר הירדן? ענו להם:

"מָחָר, יֹאמְרוּ בְנֵיכֶם לְבָנֵינוּ לֵאמֹר, מַה-לָּכֶם, וְלַיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.  וּגְבוּל נָתַן-יְהוָה בֵּינֵנוּ וּבֵינֵיכֶם בְּנֵי-רְאוּבֵן וּבְנֵי-גָד, אֶת-הַיַּרְדֵּן--אֵין-לָכֶם חֵלֶק, בַּיהוָה" [יהושע כ"ב, כ"ד- כ"ב] כדי למנוע התפתחות כזאת - חלק משה את שבט מנשה והושיבם בשני צדי הירדן.- כדי שכולם יראו עצמם  כמשפחה אחת.

לסיכום, לאור האמור לעיל - לומדים אנו: כי העושר - יש בו ברכה רק כאשר הוא מתנת שמים. בני גד וראובן טעו בגישתם למקנה שעשו את העיקר לטפל ואת הטפל לעיקר - כי חיבבו יותר את המקנה  מאשר את הנפשות. וישבו מחוץ לגבולות הארץ - לפיכך גלו תחילה מכל השבטים. כמה חשובה תפילת חנה באומרה:

"יְהֹוָ֖ה מוֹרִ֣ישׁ וּמַעֲשִׁ֑יר מַשְׁפִּ֖יל אַף־מְרוֹמֵֽם"׃ [שמואל-א, ב', ז]



*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר