יום רביעי, 24 ביולי 2024

פרשת פינחס- מדוע חשוב לצרור את המדיינים?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת פינחס- מדוע חשוב לצרור את המדיינים?

 מאמר מאת: אהובה קליין

יצירותיי לפרשה:


ציורי תנ"ך/הגשמת הציווי "צרור את המדיינים והכיתם אותם"/ ציירה: אהובה קליין (c)






ציורי תנ"ך/  הציווי למשה לצרור את המדיינים/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ פינחס וברית השלום/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי נ"ך/  יוכבד\ משה .אהרון / ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/  משה סומך את ידיו על יהושע/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/בנות צלופחד דורשות ממשה ואהרון: נחלה/ציירה: אהובה קליין(c)

ציורי תנ"ך/ משה מתפלל לה' להשגת מנהיג לעם ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ משה מצווה לעלות על הר העברים/ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ משה מקשיב לציווי ה' לעלות להר העברים/ ציירה: אהובה קליין (c[שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ משה משקיף מהר העברים על ארץ ישראל/ ציירה: אהובה קליין[שמן  על
 בד](c)

ציורי תנ"ך/ יהושע וכלב בן יפונה הנותרים מהמרגלים במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ אליהו הנביא בפתח המערה וציווי ה' אליו/ ציירה: אהובה קליין (c)
 [מתוך ההפטרה]


ציורי תנ"ך/ אליהו הנביא יושב  בצל- עץ הרותם/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציור להפטרה/ ירמיהו רואה: סיר נפוח/ ציירה: אהובה קליין (c)

\



ציור להפטרה [ירמיהו א] ירמיהו ומקל השקד/ ציירה: אהובה קליין (c)



הפרשה פותחת במעשהו החשוב של פנחס , אך לא ניתן להתעלם מהקשר של סוף פרשת בלק בה מתואר המעשה הנורא והיכן התרחש ככתוב: "וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל, בַּשִּׁטִּים; וַיָּחֶל הָעָם, לִזְנוֹת אֶל-בְּנוֹת מוֹאָב......"

וְהִנֵּה אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּא, וַיַּקְרֵב אֶל-אֶחָיו אֶת-הַמִּדְיָנִית, לְעֵינֵי מֹשֶׁה, וּלְעֵינֵי כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל; וְהֵמָּה בֹכִים, פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד.  וַיַּרְא, פִּנְחָס בֶּן-אֶלְעָזָר, בֶּן-אַהֲרֹן, הַכֹּהֵן; וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה, וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ.  וַיָּבֹא אַחַר אִישׁ-יִשְׂרָאֵל אֶל-הַקֻּבָּה, וַיִּדְקֹר אֶת-שְׁנֵיהֶם--אֵת אִישׁ יִשְׂרָאֵל, וְאֶת-הָאִשָּׁה אֶל -קֳבָתָהּ; וַתֵּעָצַר, הַמַּגֵּפָה, מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"[במדבר כ"ה. א'- ט']

פנחס זכה לברית שלום - כפי שנאמר: " וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  פִּנְחָס בֶּן-אֶלְעָזָר בֶּן-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, הֵשִׁיב אֶת-חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, בְּקַנְאוֹ אֶת-קִנְאָתִי, בְּתוֹכָם; וְלֹא - כִלִּיתִי אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, בְּקִנְאָתִי.  לָכֵן, אֱמֹר:  הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת-בְּרִיתִי, שָׁלוֹם.  וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו, בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם--תַּחַת, אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו, וַיְכַפֵּר, עַל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.  וְשֵׁם אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַמֻּכֶּה, אֲשֶׁר הֻכָּה אֶת-הַמִּדְיָנִית--זִמְרִי, בֶּן-סָלוּא:  נְשִׂיא בֵית-אָב, לַשִּׁמְעֹנִי".[במדבר כ"ה, י'- ט"ו]

בהמשך נאמר:

"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  צָרוֹר, אֶת - הַמִּדְיָנִים; וְהִכִּיתֶם, אוֹתָם.  כִּי צֹרְרִים הֵם לָכֶם, בְּנִכְלֵיהֶם אֲשֶׁר-נִכְּלוּ לָכֶם עַל-דְּבַר-פְּעוֹר; וְעַל-דְּבַר כָּזְבִּי בַת-נְשִׂיא מִדְיָן, אֲחֹתָם, הַמֻּכָּה בְיוֹם-הַמַּגֵּפָה, עַל-דְּבַר-פְּעוֹר". [שם  כ"ה, ט"ז, ט"ו]

השאלות הן:

א] מה הקשר לסביבה בה התיישבו ישראל לחטאם הנורא?

ב] במה הייתה גדולתו  של פנחס?

ג] מדוע הציווי האלוקי למשה לגבי המדיינים? 

תשובות

הקשר לסביבה בה התיישבו ישראל - לחטאם הנורא.

נאמר: "וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל, בַּשִּׁטִּים...."

בגמרא מסכת [סנהדרין ק"ו] שואלים חז"ל: מהו  שיטים?

רבי אליעזר אומר: שיטים שמו [זהו שם מקום]. רבי יהושע אומר: שהתעסקו בדברי שטות.

מהו רפידים? רבי אליעזר אומר, רפידים שמו,

רבי יהושע אומר שריפו [מלשון= רפיון ] עצמן מדברי תורה.

ויש להבין מהו הקשר בין המחלוקת של שיטים למחלוקת של רפידים?

רש"י מסביר: היות ורבי אליעזר ורבי יהושע חלקו מהו לשון "שיטים" מוזכרת גם  מחלקותם השנייה - מהו לשון "רפידים"?

אך עדיין יש להבין הרי כמה וכמה מחלוקות בש"ס - בין רבי אליעזר ורבי יהושע, מדוע בחרו חז"ל להביא כאן דווקא את המחלוקת הזאת בין רבי אליעזר לרבי יהושע, למה שמה רפידים?

ניתן  לומר ששני מחלקות אלו נאמרו  דווקא יחדיו - היות ומחלוקת אחת מסבירה את השנייה -  כוונת חז"ל להגיד לנו: כיצד מגיע אדם לעשות מעשה שטות?- התשובה  היא: על ידי שהוא מרפה ידיו מן התורה , הרי רק על ידי לימוד התורה  אפשר להתגבר על יצר הרע.

כדברי חז"ל [מסכת קידושין]:"בראתי יצר הרע- בראתי תורה-תבלין כנגדו".- אך אם מרפה ידיו מדברי תורה - הוא מגיע, חלילה - למעשה שטות . לכן הופיעו שני המחלוקות יחדיו. [מתוך ספר "אור שלום" / רבי שלום ברגר]

דעת מקרא מסביר: בעוד בני ישראל מתוארים על ידי בלעם במעלות טובות – כגון: "מה טובו אהלך יעקב.." לפתע אנחנו מבחינים בירידה מוסרית גדולה של עם ישראל-  זונה אחר בנות מואב ונצמד לבעל פעור הם מגיעים לתאוות בשרים.

רש"י מסביר: המקום הזה לזנות אל בנות מואב - בעצתו של בלעם.

לעניות דעתי: מכאן ניתן לראות כיצד ההתרחקות  מהתורה והישיבה בסביבה קלוקלת עשויה להשפיע רעה על יושביה. זאת בדומה לסדום  שהיו שם אנשים רעים וחטאים וברגע שלוט בחר לגור שם התוצאה הייתה קשה.

גדולתו של פנחס.

אור החיים מציין שלושה שבחים שגרמו  לפנחס לזכות בכהונה:

א] קנאתו לה' – בעצמו ולא על ידי שליחים.

ב] קנאתו - הייתה  את כבוד ה' בלבד.

ג] הוא  פעל בתוך עם ישראל ללא פחד.

החת"ם סופר מסביר: כי פנחס למד את ההתלהבות המתלווה למצווה  מתוך התלהבותם של החוטאים  לדבר עבירה.

ספורנו מתייחס למילה: "בתוכם"- מכאן שפנחס קידש שם שמים לעיני כל ישראל – ממש כמו שהרשעים  חטאו [זמרי בן סלוא וכזבי בת צור] עברו את העבירה - "לעיני משה ולעיני כל עדת בני ישראל" [כ"ה, ו] -"עשה פנחס נקמתו לעיני כולם, כדי שבראותם זה ולא ימחו - יכופר להם על שלא מיחו בפושעים, ובזה השיב את חמתי מעליהם"

רבי יצחק מוורקה אומר: כי מהמילה: "בתוכם"- אנו לומדים שלמרות מה שהתרחש- פנחס נשאר בתוך עם ישראל ולא פרש.

"נתיבות שלום" מסביר: פנחס לקח רומח בידו כשראה שבני ישראל בוכים והסתפקו בבכייה על החטא –כי סברו שאין החטא כה  נורא וחשבו שיש באמצעות הבכי לתקן את הפגם ולא הבינו את חומרת העניין- כי יש ללבן באש - פגם כזה, וברגע שפנחס לקח רומח בידו- הוא נלחם בכל רמ"ח האיברים- זה היה התיקון  הנכון- ללבן באש את הפגם הנורא בישראל ועל ידי זה פנחס הצית  אש של קדושה שהיא שרפה -את אש הטומאה של ישראל וזו הכוונה שפנחס קינא לאלוקים וכיפר על עם ישראל.

ישנו מדרש האומר: כשם שהקב"ה מתעסק בשבחם של צדיקים לפרסמם בעולם כך מתעסק –בגנותם של רשעים לפרסמם בעולם. פנחס - הכתוב פרסם אותו לשבח, וזמרי - לגנאי ועליהם נאמר: "זכר צדיק לברכה ושם רשעים ירקב" [משלי י', ז']  

 

ציווי ה' למשה.

נאמר: "וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  צָרוֹר, אֶת -הַמִּדְייָנִים; וְהִכִּיתֶם, אוֹתָם...... כִּי צֹרְרִים הֵם לָכֶם",

רש"י מסביר : אלוקים פונה אל משה ואומר לו: "צרור.." פרושו: כמו :"זכור ושמור"- עליכם לאייב  אותם- כלומר להילחם בהם.

עליכם לאייב אותם- מלשון :

"כִּי אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע, בְּקֹלוֹ, וְעָשִׂיתָ, כֹּל אֲשֶׁר אֲדַבֵּר--וְאָיַבְתִּי, אֶת-אֹיְבֶיךָ, וְצַרְתִּי, אֶת -צֹרְרֶיךָ". [שמות  כ"ג. כ"ב]

כי הפקירו את בנותיהן  של ישראל לזנות- כדי להטעות  את ישראל אחרי פירוק.

את מואב ה' לא ציווה להשמיד מפני שעתידה רות לצאת מהם!

דעת מקרא  מדגיש: את חומרת המעשה. היה זה נוהג מקובל בימי קדם -שבנות יוצאות בעת מלחמה לחפש  את קרבתם של אנשי צבא, אך כאן מדובר במזימה מרושעת! בת מחצר המלוכה נשלחה לעשות מזימה זו , היא  נתנה עיניה בנשיא בית אב הדבר הזה היווה איום קשה על עם ישראל ונראה שבלעם היה מעורב במזימה הזו- אומנם לא נצטווו בני ישראל מיד להילחם  נגד מדיין, כי לפני כן היה צורך לערוך מפקד למטרות אחדות.

ה"נתיבות שלום" מסביר: כאשר ראה בלעם כי אלוקים אינו מאפשר לו לקלל את עם ישראל- כי הוא עם מבורך לפי שהוא דבק בקב"ה,

הייתה לבלעם עצה להכשיל את ישראל בשני חטאים: עבודה זרה- בעל פיעור. וזנות בנות מואב. והבין שעל ידי זה יצליח לגרום פירוד בין ה' לעם ישראל.

לכן בא הציווי להילחם נגד המדיינים.

לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן להסיק- כמה הייתה נכונה  פעולתו של פנחס. שנהג בנקמת ה'

ומכאן, לגבי ימים אלה ניתן להבין  כי בזמן שעם ישראל שרוי בשפל רוחני- נחוץ מנהיג שיחלץ את העם מדרכו הרעה-  כדי להצליח להחזיר  את הטועים והתועים אל הדרך הנכונה.

לצערנו גם היום יש  שאריות של בעל פעור - אצל אותם אנשים שרפו ידיהם מהתורה. הדבר גורם להם בלבול-עד כי אינם מבחינים בין טוב  לרע. יהי רצון שנשכיל להרים את התנ"ך לראש הסולם  ונשים דגש על צניעות ואחדות בעם  ויהי רצון שנראה נגד עיננו את דברי אלוקים:

"וְעַתָּ֣ה יִשְׂרָאֵ֗ל שְׁמַ֤ע אֶל ־הַֽחֻקִּים֙ וְאֶל־ הַמִּשְׁפָּטִ֔ים אֲשֶׁ֧ר אָֽנֹכִ֛י מְלַמֵּ֥ד אֶתְכֶ֖ם לַֽעֲשׂ֑וֹת לְמַ֣עַן תִּֽחְי֗וּ וּבָאתֶם֙ וִֽירִשְׁתֶּ֣ם אֶת ־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֧ר יְהוָ֛ה אֱלֹהֵ֥י אֲבֹֽתֵיכֶ֖ם נֹתֵ֥ן לָכֶֽם" [דברים ד', א']




*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הֲשָׁבַת גְּמוּל לַמִּדְייָנִים./ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

הֲשָׁבַת גְּמוּל לַמִּדְייָנִים.

 שִׁיר מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©

וַיְהִי הַיּוֹם בַּמִּדְבָּר

אַכְזָר מַר וְנִמְהָר

עֲנָנִים כִּסּוּ שָׁמַיִם

מַלְאָכִים לָטְשׁוּ עֵיניַיִם.

 

אוֹי לָעָם נְקִי כַּפַּיִם

מֵהַתּוֹרָה הִרְפָּה יָדַייִם

נִלְכַּד בְּמַלְכֹּדֶת בִּלְעָם

הֶחָפֵץ לְבַלָּעָם - לַהֲבִיסָם.

 

וַיֹּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים

נִגְרַר לַחְטֹא חֲטָאִים

בִּבְנוֹת מוֹאָב שָׂם עֵינָיו

לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ אִתָּן חָשַׁב.

 

אוֹי לְאוֹתָהּ בּוּשָׁה

לְהִדָּבֵק לַעֲבוֹדָה זָרָה

לִשְׁכֹּוחַ מֶלֶךְ עֶלְיוֹן

לְהִיצָּמֵד לְבַעַל פְּעוֹר.

 

 מֹשֶׁה נִיצַּב עַל הַסְּלָעִים

מַקְשִׁיב לְצִוּוּי עֶלְיוֹנִים

הֲשָׁבַת גְּמוּל לַמִּדְייָנִים

הַעֲלָאַת אוֹרָה לַיְּהוּדִים.

הערה: השיר בהשראת פרשת פינחס [חומש במדבר]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שלישי, 16 ביולי 2024

פרשת בלק- מדוע נכשל בלעם בקללת עם ישראל?/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת בלק- מדוע נכשל בלעם בקללת עם ישראל?

 מאמר מאת: אהובה קליין.

יצירותיי לפרשה:


ציורי תנ"ך/ בלק מתייעץ עם זקני מדיין(c) ציירה: אהובה קליין(c)



ציורי תנ"ך/ בלק משקיף על מושבם של עם ישראל/ ציירה: אהובה קליין.(c)



ציורי תנ"ך/ בלק שולח  מלאכים לבלעם/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ שליחת המלאכים אל בלעם/ציירה: אהובה קליין (c)

[שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ אלוקים אינו מאשר לבלעם לקלל את ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ בלק חובש את אתונו/  ציירה: אהובה קליין (c)



 ציורי תנ"ך/ בלעם ,האתון והמלאך/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ "מה טובו אהלך יעקב  ..."/ ציירה: אהובה קליין (Cׂ



ציורי תנ"ך/ "הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא.."/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ בלק כועס על בלעם- על אי הצלחתו לקלל../ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך// נבואת מיכה הנביא/"כאריה בבהמות יער"/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ מיכה הנביא נושא דברים לעם ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ אלוקים אינו מאשר לבלעם לקלל את ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)

 

פרשה זו פותחת ביראתו של בלק מלך מואב  וחששותיו מפני עוצמת עם ישראל כפי שנאמר:

"וַיַּ֥רְא בָּלָ֖ק בֶּן ־צִפּ֑וֹר אֵ֛ת כָּל ־אֲשֶׁר ־עָשָׂ֥ה יִשְׂרָאֵ֖ל לָֽאֱמֹרִֽי׃ וַיָּ֨גָר מוֹאָ֜ב מִפְּנֵ֥י הָעָ֛ם מְאֹ֖ד כִּ֣י רַב ־ה֑וּא וַיָּ֣קָץ מוֹאָ֔ב מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ וַיֹּ֨אמֶר מוֹאָ֜ב אֶל ־זִקְנֵ֣י מִדְיָ֗ן עַתָּ֞ה יְלַֽחֲכ֤וּ הַקָּהָל֙ אֶת ־כָּל־ סְבִ֣יבֹתֵ֔ינוּ כִּלְחֹ֣ךְ הַשּׁ֔וֹר אֵ֖ת יֶ֣רֶק הַשָּׂדֶ֑ה וּבָלָ֧ק בֶּן ־צִפּ֛וֹר מֶ֥לֶךְ לְמוֹאָ֖ב בָּעֵ֥ת הַהִֽוא׃ וַיִּשְׁלַ֨ח מַלְאָכִ֜ים אֶל ־בִּלְעָ֣ם בֶּן ־בְּעֹ֗ר פְּ֠תוֹרָה אֲשֶׁ֧ר עַל ־הַנָּהָ֛ר אֶ֥רֶץ בְּנֵֽי ־עַמּ֖וֹ לִקְרֹא ־ל֑וֹ לֵאמֹ֗ר הִ֠נֵּה עַ֣ם יָצָ֤א מִמִּצְרַ֨יִם֙ הִנֵּ֤ה כִסָּה֙ אֶת ־עֵ֣ין הָאָ֔רֶץ וְה֥וּא יֹשֵׁ֖ב מִמֻּלִֽי׃ וְעַתָּה֩ לְכָה־נָּ֨א אָֽרָה ־לִּ֜י אֶת ־הָעָ֣ם הַזֶּ֗ה כִּֽי ־עָצ֥וּם הוּא֙ מִמֶּ֔נִּי אוּלַ֤י אוּכַל֙ נַכֶּה ־בּ֔וֹ וַאֲגָֽרְשֶׁ֖נּוּ מִן ־הָאָ֑רֶץ כִּ֣י יָדַ֗עְתִּי אֵ֤ת אֲשֶׁר ־תְּבָרֵךְ֙ מְבֹרָ֔ךְ וַֽאֲשֶׁ֥ר תָּאֹ֖ר יוּאָֽר"׃ [במדבר כ"ב, ב'-ז]

בהמשך מתברר כי  אלוקים  מפתיע   את בלעם –נביא הגויים  כאשר נראה אליו במראות הלילה ומודיע לו כי לא ניתן לקלל את עם ישראל  היות  והעם מבורך!

השאלות הן:

א] מדוע חשש בלק מעוצמת עם ישראל?

ב] מה ניתן להסיק מתשובת ה' לבלעם?

תשובות.

בלק חושש מעוצמת ישראל.

ה"נתיבות שלום" סובר: כל עוד עם ישראל דבוקים בה' שום אומה איננה יכולה לשלוט עליהם. ואיש אינו יכול לפגוע בהם.

כדברי הרמב"ם: כאשר יהודי דבוק באלוקים אין שום דינים יכולים לשלוט עליו וכל הייסורים שקרו לצדיקים התרחשו ,רק ,בעת שהפסיקו  את דבקותם בה'- בזמן שיהודי דבוק בה' שום  רוע לא יכול לפגוע בו. זה ההבדל בין קללה לברכה: יהודי  זוכה לברכה – רק כאשר דבק בה' ואילו קללה באה על יהודי, חלילה, כאשר הוא מנותק מהדבקות בה', את הדבר הזה ידע בלעם -  בלעם גם ידע בדעת עליון - כי משה היה מידת הדעת של עם ישראל  ובניגוד לכך –בלעם-היה ההפך ממשה - דעת קליפה שמטרתה לנתק את ישראל מהדבקות בה'.

בלק היה  מכשף גדול  יותר מבלעם. הוא ידע שכל עוד עם ישראל דבוקים בה' שום אומה אינה  יכולה לפגוע בהם. הן מבחינה גשמית והן מבחינה רוחנית. לכן הוא היה זקוק לקליפה של בלעם המסוגל לנתק את עם ישראל מדבקות  בה'.

האר"י הקדוש סובר: כי בלעם היה נשמת  לבן הארמי, גם  בהגדת פסח נאמר:  כי לבן ביקש לעקור את הכול כפי שכתוב: "ארמי אובד אבי"- הכוונה להאביד את האמונה של ישראל הקשורים לה' – כלומר להתנתק מאביהם שבשמים.

הרב בן ציון  מוצפי מסביר-על סמך דעת הפרשנים- כי בלק חקר- מה הסוד של עם ישראל, כיצד צלחו – במשך דורות – כל מיני מאורעות והגיעו  בכל זאת  לשרוד וגם להתרבות.

ראשית, בלק התפלא - כיצד הצליחו ישראל לצאת ממצרים בזמן שהיא שימשה - בית עבדים ולא היה מישהו שהצליח לצאת ממנה? מצרים שהיו בה מ"ט שערי טומאה- הייתה בולעת לתוכה את הכול .

בלק שם לב - כי במצרים היו מ"ט שערי טומאה וכל מי שנכנס לשם לא הצליח להשתחרר מהמקום? אלא לשקוע שם. טומאת מצרים שאבה לתוכה אפילו את המתים שנשארו בתוכה- קל וחומר שלא היה ניתן לאנשים חיים לצאת משם?

למרבה הפלא, בלק מבחין שעם שלם יוצא ממצרים ולא לבדו- אלא גם עם רכושו! דבר שהוא פלאי פלאים בעיניו. הוא גם מתבונן כיצד העם הולך במדבר ארבעים שנה וחי על נסים: ירידת מן –מן השמים  עם  ישראל היו יכולים להרגיש כל אחד טעם שונה –על פי רצונו. והנס הנוסף שקרה-

חז"ל דרשו והובאו דבריהם ברש"י[שמות ט"ז, כ"א]:

נאמר על המן: "הנשאר בשדה נימוח, ונעשה נוזלים ושותים ממנו אילים וצבאים ואומות העולם צדים מהם וטועמים בהם –טעם מן. ויודעים מה שיבחם של ישראל"

בלק לא הבין שעם ישראל מונהג בהנהגה נסית -  על ידי ה' הוא נמנע מלהכיר בכך ,אלא היה חושב שמשה הוא: מכשף ויש לו כוחות מאגיים והוא נעזר בכוכבים ובמזלות ובאמצעים אחרים.

לכן  חשב בלק לקחת את בלעם, הנחשב בעיניו מכשף ויש בכוחו להילחם,  נגד כשפיו של משה.

כי כך דרכם של האויבים של עם ישראל - המסרבים להכיר בכוחו האדיר של בורא עולם!

לפי דברי "כלי יקר": ידוע כי דרכם של מלכים להתבונן בספר דברי הימים אשר שם ניתן לקרוא כל מה שהתרחש בדורות הקודמים - וזאת לעומת המון העם  אשר יודע את מה שמתרחש בהווה ,או מפי השמועה על העבר. לכן בלק קרא בספר את מה שעשה יעקב  כנגד האמורי, כפי שיעקב אומר זאת ליוסף בנו:

"וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ, שְׁכֶם אַחַד--עַל-אַחֶיךָ:  אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי, בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי"   [בראשית מ"ח, כ"ב]

זה היה ניצחון של מעטים כנגד רבים-כנגד אומה שלמה-האמורי , זה כמובן גרם לחשש של בלק מפני ישראל.

דעת מקרא מסביר: פשוטי העם פחדו מפני הכוח הגדול של עם ישראל – שהראה במלחמה.

תשובת ה'  לבלעם.

כאשר באו השליחים של  בלק - מלך מואב -  אל בלעם וסיפרו לו את רצון בלק: שבלעם יקלל את ישראל, ביקש בלעם מהאנשים שילינו אצלו בלילה כדי שיקבל על כך את  תשובת ה':

"וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, לִינוּ פֹה הַלַּיְלָה, וַהֲשִׁבֹתִי אֶתְכֶם דָּבָר, כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר יְהוָה אֵלָי; וַיֵּשְׁבוּ שָׂרֵי-מוֹאָב, עִם-בִּלְעָם". [במדבר  כ"ב, ח'-ט']

רש"י מבאר: כי אין רוח הנבואה שורה על בלעם ,אלא בלילה. כך זה לגבי  כל נביאי אומות העולם.

בדומה ללבן הארמי:

"וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל-לָבָן הָאֲרַמִּי, בַּחֲלֹם הַלָּיְלָה" [ בראשית ל"א, כ"ד]

לכן ביקש בלעם  מהשליחים להתעכב שם אצלו ללון בלילה.

תשובת ה' לבלעם הייתה:

"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-בִּלְעָם, לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם; לֹא תָאֹר אֶת-הָעָם, כִּי בָרוּךְ הוּא". [להלן: כ"ב, י"ב]

רש"י מבאר: אמר בלעם לה': אם כך אני אקלל במקומי את ישראל אמר לו ה'- אתה לא תָאֹר [לא תקלל את עם ישראל] אמר בלעם אל ה': אם כן אברכם - ענה לו ה': עם ישראל אינם זקוקים לברכתך כי הם מבורכים –משל אומרים לצרעה: איננו זקוקים לא מדובשך ולא מעוקצך.

תרגום 'יונתן' מפרש: הם מבורכים מה'  מימי אבותיהם ולכן אינם זקוקים לברכה נוספת ובוודאי שאין אפשרות לקללם.

דעת מקרא מסביר: רק אחרי תשובת ה' אליו- בלעם מבין כי הוא לקח על עצמו משימה לא פשוטה - אלא כבדה מאד.

אברבנאל סובר: כי קיללת בלעם - לא היה בכוחה לבטל זכותם של האבות וזכות מעמד הר סיני ,אך אם היה בלעם מקלל את ישראל- היו אומות העולם סומכים על הקללות ומתאמצים ביתר שאת- להילחם  נגד ישראל. ואילו ברכתו גרמה להם שלא הייתה בהם עוד רוח להילחם  נגד ישראל. ולכן זה היה חסד גדול של ה' עם ישראל. שמנע מבלעם לקלל ובסוף כפה עליו לברכם.

כפי שנאמר:

"וְלֹֽא ־אָבָ֞ה יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֨יךָ֙ לִשְׁמֹ֣עַ אֶל ־בִּלְעָ֔ם וַיַּֽהֲפֹךְ֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהֶ֧יךָ לְּךָ֛ אֶת־הַקְּלָלָ֖ה לִבְרָכָ֑ה כִּ֥י אֲהֵֽבְךָ֖ יְהוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ"׃ [דברים כ"ג, ו']

לסיכום, לאור האמור לעיל:  הפרשה באה ללמדנו: כי  לא יתאפשר לאויבים לנצח את עם ישראל - לא באופן פיזי כדברי ישעיהו הנביא:

"כָּל כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ לֹא יִצְלָח " [ישעיהו  נ"ד, י"ז]

ולא באופן רוחני - היות ויש לעם ישראל זכות אבות וזכות קבלת התורה. כדברי ה' אל  בלעם: שאינו יכול לקלל את ישראל.

דווקא בימים אלה - של מלחמה קיומית - עלינו  להתחזק באמונה ולהיות דבקים בה' ובתורה הקדושה - במטרה לנצח בע"ה  - את האויבים הקמים עלינו - ולהרבות בתפילות :

ולגבי עם ישראל אז והיום-  ניתן להסיק: כי עלינו להיות דבוקים בתורתנו הקדושה ולהתחזק באמונה  כנאמר:

"וְאַתֶּם֙ הַדְּבֵקִ֔ים בַּיהֹוָ֖ה אֱלֹהֵיכֶ֑ם חַיִּ֥ים כֻּלְּכֶ֖ם הַיּֽוֹם" [דברים ד', ד'[



*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

בִּלְעָם וְכִישְׁלוֹנוֹ/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

בִּלְעָם  וְכִישְׁלוֹנוֹ.

 שִׁיר מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©

 בִּלְעָם נְבִיא גּוֹיִים

 נְבוּאָתוֹ  הִרְקִיעָה שְׁחָקִים

 חָכְמָתוֹ דַּעַת עֶלְיוֹן

 קִלְלוֹתָיו פְּרִי דִּמְיוֹן.

 

מְצַפֶּה לְדִבְרֵי  אֱלוֹקִים

בַּחֲלוֹם הַלַּיִל-  מְסָרִים

נִשְׁעָן עַל כָּרִים וּכְסָתוֹת

מְיַיחֵל לְקַבֵּל   תְּשׁוּבוֹת.

 

חַדְרֵי לִבּוֹ מִתְמַלְּאִים

שְׁאִיפוֹת  רְמִיסַת יְהוּדִים

נִיתּוּק משׁוֹשֶׁלֶת דּוֹרוֹת

מְחִיקַת  זְכוּת אָבוֹת.

 

יוֹדֵעַ סוֹדוֹת וְרָזִים

עִם נִבְחַר אֱלוֹקִים

תּוֹרָתָם נֶאֱבַק לְהַשְׁכִּיחַ

לְמַעַן מְזִימָּתוֹ תַּצְלִיחַ.

 

אַךְ מָה רַבָּה הָאַכְזָבָה

מִשְּׁאֵלָתוֹ  מִגְּבָהִים הִתְרַסְּקָה

עַם הַנֶּצַח לֹא יְאוֹר

כְּשֶׁמֶן זַיִת זַךְ- לָעַד טָהוֹר.

 הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת פָּרָשַׁת בָּלָק [חֻמָּשׁ בַּמִּדְבָּר]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר