יום שלישי, 16 ביולי 2024

פרשת בלק- מדוע נכשל בלעם בקללת עם ישראל?/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת בלק- מדוע נכשל בלעם בקללת עם ישראל?

 מאמר מאת: אהובה קליין.

יצירותיי לפרשה:


ציורי תנ"ך/ בלק מתייעץ עם זקני מדיין(c) ציירה: אהובה קליין(c)



ציורי תנ"ך/ בלק משקיף על מושבם של עם ישראל/ ציירה: אהובה קליין.(c)



ציורי תנ"ך/ בלק שולח  מלאכים לבלעם/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ שליחת המלאכים אל בלעם/ציירה: אהובה קליין (c)

[שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ אלוקים אינו מאשר לבלעם לקלל את ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ בלק חובש את אתונו/  ציירה: אהובה קליין (c)



 ציורי תנ"ך/ בלעם ,האתון והמלאך/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ "מה טובו אהלך יעקב  ..."/ ציירה: אהובה קליין (Cׂ



ציורי תנ"ך/ "הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא.."/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ בלק כועס על בלעם- על אי הצלחתו לקלל../ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך// נבואת מיכה הנביא/"כאריה בבהמות יער"/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ מיכה הנביא נושא דברים לעם ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ אלוקים אינו מאשר לבלעם לקלל את ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)

 

פרשה זו פותחת ביראתו של בלק מלך מואב  וחששותיו מפני עוצמת עם ישראל כפי שנאמר:

"וַיַּ֥רְא בָּלָ֖ק בֶּן ־צִפּ֑וֹר אֵ֛ת כָּל ־אֲשֶׁר ־עָשָׂ֥ה יִשְׂרָאֵ֖ל לָֽאֱמֹרִֽי׃ וַיָּ֨גָר מוֹאָ֜ב מִפְּנֵ֥י הָעָ֛ם מְאֹ֖ד כִּ֣י רַב ־ה֑וּא וַיָּ֣קָץ מוֹאָ֔ב מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ וַיֹּ֨אמֶר מוֹאָ֜ב אֶל ־זִקְנֵ֣י מִדְיָ֗ן עַתָּ֞ה יְלַֽחֲכ֤וּ הַקָּהָל֙ אֶת ־כָּל־ סְבִ֣יבֹתֵ֔ינוּ כִּלְחֹ֣ךְ הַשּׁ֔וֹר אֵ֖ת יֶ֣רֶק הַשָּׂדֶ֑ה וּבָלָ֧ק בֶּן ־צִפּ֛וֹר מֶ֥לֶךְ לְמוֹאָ֖ב בָּעֵ֥ת הַהִֽוא׃ וַיִּשְׁלַ֨ח מַלְאָכִ֜ים אֶל ־בִּלְעָ֣ם בֶּן ־בְּעֹ֗ר פְּ֠תוֹרָה אֲשֶׁ֧ר עַל ־הַנָּהָ֛ר אֶ֥רֶץ בְּנֵֽי ־עַמּ֖וֹ לִקְרֹא ־ל֑וֹ לֵאמֹ֗ר הִ֠נֵּה עַ֣ם יָצָ֤א מִמִּצְרַ֨יִם֙ הִנֵּ֤ה כִסָּה֙ אֶת ־עֵ֣ין הָאָ֔רֶץ וְה֥וּא יֹשֵׁ֖ב מִמֻּלִֽי׃ וְעַתָּה֩ לְכָה־נָּ֨א אָֽרָה ־לִּ֜י אֶת ־הָעָ֣ם הַזֶּ֗ה כִּֽי ־עָצ֥וּם הוּא֙ מִמֶּ֔נִּי אוּלַ֤י אוּכַל֙ נַכֶּה ־בּ֔וֹ וַאֲגָֽרְשֶׁ֖נּוּ מִן ־הָאָ֑רֶץ כִּ֣י יָדַ֗עְתִּי אֵ֤ת אֲשֶׁר ־תְּבָרֵךְ֙ מְבֹרָ֔ךְ וַֽאֲשֶׁ֥ר תָּאֹ֖ר יוּאָֽר"׃ [במדבר כ"ב, ב'-ז]

בהמשך מתברר כי  אלוקים  מפתיע   את בלעם –נביא הגויים  כאשר נראה אליו במראות הלילה ומודיע לו כי לא ניתן לקלל את עם ישראל  היות  והעם מבורך!

השאלות הן:

א] מדוע חשש בלק מעוצמת עם ישראל?

ב] מה ניתן להסיק מתשובת ה' לבלעם?

תשובות.

בלק חושש מעוצמת ישראל.

ה"נתיבות שלום" סובר: כל עוד עם ישראל דבוקים בה' שום אומה איננה יכולה לשלוט עליהם. ואיש אינו יכול לפגוע בהם.

כדברי הרמב"ם: כאשר יהודי דבוק באלוקים אין שום דינים יכולים לשלוט עליו וכל הייסורים שקרו לצדיקים התרחשו ,רק ,בעת שהפסיקו  את דבקותם בה'- בזמן שיהודי דבוק בה' שום  רוע לא יכול לפגוע בו. זה ההבדל בין קללה לברכה: יהודי  זוכה לברכה – רק כאשר דבק בה' ואילו קללה באה על יהודי, חלילה, כאשר הוא מנותק מהדבקות בה', את הדבר הזה ידע בלעם -  בלעם גם ידע בדעת עליון - כי משה היה מידת הדעת של עם ישראל  ובניגוד לכך –בלעם-היה ההפך ממשה - דעת קליפה שמטרתה לנתק את ישראל מהדבקות בה'.

בלק היה  מכשף גדול  יותר מבלעם. הוא ידע שכל עוד עם ישראל דבוקים בה' שום אומה אינה  יכולה לפגוע בהם. הן מבחינה גשמית והן מבחינה רוחנית. לכן הוא היה זקוק לקליפה של בלעם המסוגל לנתק את עם ישראל מדבקות  בה'.

האר"י הקדוש סובר: כי בלעם היה נשמת  לבן הארמי, גם  בהגדת פסח נאמר:  כי לבן ביקש לעקור את הכול כפי שכתוב: "ארמי אובד אבי"- הכוונה להאביד את האמונה של ישראל הקשורים לה' – כלומר להתנתק מאביהם שבשמים.

הרב בן ציון  מוצפי מסביר-על סמך דעת הפרשנים- כי בלק חקר- מה הסוד של עם ישראל, כיצד צלחו – במשך דורות – כל מיני מאורעות והגיעו  בכל זאת  לשרוד וגם להתרבות.

ראשית, בלק התפלא - כיצד הצליחו ישראל לצאת ממצרים בזמן שהיא שימשה - בית עבדים ולא היה מישהו שהצליח לצאת ממנה? מצרים שהיו בה מ"ט שערי טומאה- הייתה בולעת לתוכה את הכול .

בלק שם לב - כי במצרים היו מ"ט שערי טומאה וכל מי שנכנס לשם לא הצליח להשתחרר מהמקום? אלא לשקוע שם. טומאת מצרים שאבה לתוכה אפילו את המתים שנשארו בתוכה- קל וחומר שלא היה ניתן לאנשים חיים לצאת משם?

למרבה הפלא, בלק מבחין שעם שלם יוצא ממצרים ולא לבדו- אלא גם עם רכושו! דבר שהוא פלאי פלאים בעיניו. הוא גם מתבונן כיצד העם הולך במדבר ארבעים שנה וחי על נסים: ירידת מן –מן השמים  עם  ישראל היו יכולים להרגיש כל אחד טעם שונה –על פי רצונו. והנס הנוסף שקרה-

חז"ל דרשו והובאו דבריהם ברש"י[שמות ט"ז, כ"א]:

נאמר על המן: "הנשאר בשדה נימוח, ונעשה נוזלים ושותים ממנו אילים וצבאים ואומות העולם צדים מהם וטועמים בהם –טעם מן. ויודעים מה שיבחם של ישראל"

בלק לא הבין שעם ישראל מונהג בהנהגה נסית -  על ידי ה' הוא נמנע מלהכיר בכך ,אלא היה חושב שמשה הוא: מכשף ויש לו כוחות מאגיים והוא נעזר בכוכבים ובמזלות ובאמצעים אחרים.

לכן  חשב בלק לקחת את בלעם, הנחשב בעיניו מכשף ויש בכוחו להילחם,  נגד כשפיו של משה.

כי כך דרכם של האויבים של עם ישראל - המסרבים להכיר בכוחו האדיר של בורא עולם!

לפי דברי "כלי יקר": ידוע כי דרכם של מלכים להתבונן בספר דברי הימים אשר שם ניתן לקרוא כל מה שהתרחש בדורות הקודמים - וזאת לעומת המון העם  אשר יודע את מה שמתרחש בהווה ,או מפי השמועה על העבר. לכן בלק קרא בספר את מה שעשה יעקב  כנגד האמורי, כפי שיעקב אומר זאת ליוסף בנו:

"וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ, שְׁכֶם אַחַד--עַל-אַחֶיךָ:  אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי, בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי"   [בראשית מ"ח, כ"ב]

זה היה ניצחון של מעטים כנגד רבים-כנגד אומה שלמה-האמורי , זה כמובן גרם לחשש של בלק מפני ישראל.

דעת מקרא מסביר: פשוטי העם פחדו מפני הכוח הגדול של עם ישראל – שהראה במלחמה.

תשובת ה'  לבלעם.

כאשר באו השליחים של  בלק - מלך מואב -  אל בלעם וסיפרו לו את רצון בלק: שבלעם יקלל את ישראל, ביקש בלעם מהאנשים שילינו אצלו בלילה כדי שיקבל על כך את  תשובת ה':

"וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, לִינוּ פֹה הַלַּיְלָה, וַהֲשִׁבֹתִי אֶתְכֶם דָּבָר, כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר יְהוָה אֵלָי; וַיֵּשְׁבוּ שָׂרֵי-מוֹאָב, עִם-בִּלְעָם". [במדבר  כ"ב, ח'-ט']

רש"י מבאר: כי אין רוח הנבואה שורה על בלעם ,אלא בלילה. כך זה לגבי  כל נביאי אומות העולם.

בדומה ללבן הארמי:

"וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל-לָבָן הָאֲרַמִּי, בַּחֲלֹם הַלָּיְלָה" [ בראשית ל"א, כ"ד]

לכן ביקש בלעם  מהשליחים להתעכב שם אצלו ללון בלילה.

תשובת ה' לבלעם הייתה:

"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-בִּלְעָם, לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם; לֹא תָאֹר אֶת-הָעָם, כִּי בָרוּךְ הוּא". [להלן: כ"ב, י"ב]

רש"י מבאר: אמר בלעם לה': אם כך אני אקלל במקומי את ישראל אמר לו ה'- אתה לא תָאֹר [לא תקלל את עם ישראל] אמר בלעם אל ה': אם כן אברכם - ענה לו ה': עם ישראל אינם זקוקים לברכתך כי הם מבורכים –משל אומרים לצרעה: איננו זקוקים לא מדובשך ולא מעוקצך.

תרגום 'יונתן' מפרש: הם מבורכים מה'  מימי אבותיהם ולכן אינם זקוקים לברכה נוספת ובוודאי שאין אפשרות לקללם.

דעת מקרא מסביר: רק אחרי תשובת ה' אליו- בלעם מבין כי הוא לקח על עצמו משימה לא פשוטה - אלא כבדה מאד.

אברבנאל סובר: כי קיללת בלעם - לא היה בכוחה לבטל זכותם של האבות וזכות מעמד הר סיני ,אך אם היה בלעם מקלל את ישראל- היו אומות העולם סומכים על הקללות ומתאמצים ביתר שאת- להילחם  נגד ישראל. ואילו ברכתו גרמה להם שלא הייתה בהם עוד רוח להילחם  נגד ישראל. ולכן זה היה חסד גדול של ה' עם ישראל. שמנע מבלעם לקלל ובסוף כפה עליו לברכם.

כפי שנאמר:

"וְלֹֽא ־אָבָ֞ה יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֨יךָ֙ לִשְׁמֹ֣עַ אֶל ־בִּלְעָ֔ם וַיַּֽהֲפֹךְ֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהֶ֧יךָ לְּךָ֛ אֶת־הַקְּלָלָ֖ה לִבְרָכָ֑ה כִּ֥י אֲהֵֽבְךָ֖ יְהוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ"׃ [דברים כ"ג, ו']

לסיכום, לאור האמור לעיל:  הפרשה באה ללמדנו: כי  לא יתאפשר לאויבים לנצח את עם ישראל - לא באופן פיזי כדברי ישעיהו הנביא:

"כָּל כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ לֹא יִצְלָח " [ישעיהו  נ"ד, י"ז]

ולא באופן רוחני - היות ויש לעם ישראל זכות אבות וזכות קבלת התורה. כדברי ה' אל  בלעם: שאינו יכול לקלל את ישראל.

דווקא בימים אלה - של מלחמה קיומית - עלינו  להתחזק באמונה ולהיות דבקים בה' ובתורה הקדושה - במטרה לנצח בע"ה  - את האויבים הקמים עלינו - ולהרבות בתפילות :

ולגבי עם ישראל אז והיום-  ניתן להסיק: כי עלינו להיות דבוקים בתורתנו הקדושה ולהתחזק באמונה  כנאמר:

"וְאַתֶּם֙ הַדְּבֵקִ֔ים בַּיהֹוָ֖ה אֱלֹהֵיכֶ֑ם חַיִּ֥ים כֻּלְּכֶ֖ם הַיּֽוֹם" [דברים ד', ד'[



*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

בִּלְעָם וְכִישְׁלוֹנוֹ/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

בִּלְעָם  וְכִישְׁלוֹנוֹ.

 שִׁיר מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©

 בִּלְעָם נְבִיא גּוֹיִים

 נְבוּאָתוֹ  הִרְקִיעָה שְׁחָקִים

 חָכְמָתוֹ דַּעַת עֶלְיוֹן

 קִלְלוֹתָיו פְּרִי דִּמְיוֹן.

 

מְצַפֶּה לְדִבְרֵי  אֱלוֹקִים

בַּחֲלוֹם הַלַּיִל-  מְסָרִים

נִשְׁעָן עַל כָּרִים וּכְסָתוֹת

מְיַיחֵל לְקַבֵּל   תְּשׁוּבוֹת.

 

חַדְרֵי לִבּוֹ מִתְמַלְּאִים

שְׁאִיפוֹת  רְמִיסַת יְהוּדִים

נִיתּוּק משׁוֹשֶׁלֶת דּוֹרוֹת

מְחִיקַת  זְכוּת אָבוֹת.

 

יוֹדֵעַ סוֹדוֹת וְרָזִים

עִם נִבְחַר אֱלוֹקִים

תּוֹרָתָם נֶאֱבַק לְהַשְׁכִּיחַ

לְמַעַן מְזִימָּתוֹ תַּצְלִיחַ.

 

אַךְ מָה רַבָּה הָאַכְזָבָה

מִשְּׁאֵלָתוֹ  מִגְּבָהִים הִתְרַסְּקָה

עַם הַנֶּצַח לֹא יְאוֹר

כְּשֶׁמֶן זַיִת זַךְ- לָעַד טָהוֹר.

 הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת פָּרָשַׁת בָּלָק [חֻמָּשׁ בַּמִּדְבָּר]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שלישי, 9 ביולי 2024

פרשת חוקת- החטא ונחש הקדמון- אז והיום? / מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת חוקת- החטא ונחש הקדמון - אז והיום ?

 מאמר מאת: אהובה קליין.


יצירותיי לפרשה:



ציורי תנ"ך / בני ישראל תובעים מים  ממשה/ ציירה: אהובה קליין (c)


"...עבור לפני העם...ומטך אשר הכית בו את היאור קח בידך...והכית  בצור ויצאו ממנו מים ושתה העם.." [שמות י"ז ה-ו]




ציורי תנ"ך/ משה ואהרון נופלים על פניהם/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ הפרה האדומה/ ציירה: אהובה קליין (C) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ משה ואהרון נענשים בעבור הכאת הסלע/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ משה, אלעזר ואהרון עולים אל הר ההר/ ציירה: אהובה קליין (c) 

[שמן על בד]


 ציורי תנ"ך/ כל עדת ישראל מגיעים להר ההר/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ כל עדת ישראל מבכים את מות אהרון/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/  העם מתלוננים  נגד ה' ומשה בדרך ים סוף/ ציירה: אהובה קליין (c)





 ציורי תנ"ך/ מכת הנחשים במדבר/ ציירה: אהובה קליין  (c)



"ויעש משה נחש נחושת ושימהו על--הנס והיה אם-- נשך הנחש את-איש והביט אל-נחש הנחושת וחי"[במדבר כ"א, ט] ציירה: אהובה   (c)


ציורי תנ"ך/ איסוף המן במדבר/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ מלך אדום מסרב לתת רשות לעבור דרך ארצו/ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ בני ישראל חוצים את נחל ארנון/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]




ציורי ת נ"ך/ שירת הבאר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



פרשה זו גדושה אירועים שונים במדבר, אחד מהם טענות בני ישראל  המביעים געגוע לשוב למצרים:

"וַיִּסְעוּ מֵהֹר הָהָר, דֶּרֶךְ יַם-סוּף, לִסְבֹב, אֶת-אֶרֶץ אֱדוֹם; וַתִּקְצַר נֶפֶשׁ-הָעָם, בַּדָּרֶךְ.  וַיְדַבֵּר הָעָם, בֵּאלֹהִים וּבְמֹשֶׁה, לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם, לָמוּת בַּמִּדְבָּר:  כִּי אֵין לֶחֶם, וְאֵין מַיִם, וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה, בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל. וַיְשַׁלַּח יְהוָה בָּעָם, אֵת הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים, וַיְנַשְּׁכוּ, אֶת-הָעָם; וַיָּמָת עַם-רָב, מִיִּשְׂרָאֵל.  וַיָּבֹא הָעָם אֶל-מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ חָטָאנוּ, כִּי-דִבַּרְנוּ בַיהוָה וָבָךְ--הִתְפַּלֵּל אֶל-יְהוָה, וְיָסֵר מֵעָלֵינוּ אֶת-הַנָּחָשׁ; וַיִּתְפַּלֵּל מֹשֶׁה, בְּעַד הָעָם. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף, וְשִׂים אֹתוֹ, עַל-נֵס; וְהָיָה, כָּל- הַנָּשׁוּךְ, וְרָאָה אֹתוֹ, וָחָי.  וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה נְחַשׁ נְחֹשֶׁת, וַיְשִׂמֵהוּ עַל-הַנֵּס; וְהָיָה, אִם-נָשַׁךְ הַנָּחָשׁ אֶת-אִישׁ--וְהִבִּיט אֶל-נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת, וָחָי".[ מדבר כ"א, ד-י']

השאלות הן:

א] מה הייתה טענת בני ישראל למשה?

ב]  במה נענשו ומדוע היה צורך בנחש הנחושת?

תשובות.

טענת בני ישראל למשה.

נאמר: וַיְדַבֵּר הָעָם, בֵּאלֹהִים וּבְמֹשֶׁה, לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם, לָמוּת בַּמִּדְבָּר:  כִּי אֵין לֶחֶם, וְאֵין מַיִם, וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה, בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל". 

רש"י מבאר: כי ברגע שאדום לא נתנו רשות לעם ישראל לעבור דרכם ועל ידי כך, התארכה להם הדרך וטורח הדרך קשה עליהם - "וַתִּקְצַר נֶפֶשׁ-הָעָם, בַּדָּרֶךְ".  דעתם לא הייתה די רחבה לקבל את הטרחה  הזו, זה היה גדול עליהם. הם הביעו את אי היכולת לעמוד בסבל הזה.

על  פי "ילקוט שמעוני": בני ישראל היו מתרעמים ואומרים: וכי יש ילוד אישה אוכל ואינו מוציא ? ראית מימך אדם נותן חיטים לריחיים ואינו מוציא חיטה? אמר הקב"ה: ישראל כפויי טובה הם,  ארבעים שנה אני דואג להם ומספק להם לחם במדבר- זהו לחם קל בדרך -שגם המלאכים אוכלים, ואני עושה להם טובה שהרי אני משווה אותם למלאכים והם במקום להעריך זאת – מתרעמים עלי והם אומרים:

וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה, בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל".  אל תקרא הַקְּלֹקֵל-אלא קל.

ה"נתיבות שלום" מסביר: בזה שעם ישראל התלוננו  בדבריהם על ירידת המן במדבר: וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה, בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל".

הרי לא הייתה להם סיבה  להתלונן על רעב - כי אכלו את המן ולא סבלו מצמא – היה להם מים!  אם כן, מדוע התלוננו שאין להם לחם ומים?

אלא, הבעיה הייתה שהם לא היו מרוצים מהנהגת הבורא שזה לא תאם את רצונם, נפשם קצה  בלחם הקלוקל. ובזה היה הפגם שלהם. הם העבירו ביקורת על הנהגת הבורא וחלקו על דרכיו אלה. הרי התכלית אצל יהודי שתמיד  יהיה שמח בחלקו.

כמו שנאמר: אֵיזֶהוּ עָשִׁיר? הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ,

שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קכ"ח, ב): "יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל, אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ". "אַשְׁרֶיךָ", בָּעוֹלָם הַזֶּה; "וְטוֹב לָךְ", לָעוֹלָם הַבָּא" [מסכת אבות  ד, משנה א']. יהודי צריך תמיד להיות שמח בחלקו. עליו להיות שמח בהנהגת הבורא באופן שה' נוהג עמו. באופן זה  היהודי עשיר וגם שמח.

עשרה ניסיונות עבר אברהם אבינו ובכולם עמד בהצלחה לפי שהכיר בה' שכל מה שהתנהג אתו היה לטובה !  כך כל יהודי צריך  להבין שמה שה' עושה אתו זה לטובתו! גם אם אין הדבר מובן לו.

היצר הרע המתגבר על היהודי באופן נורא שיותר מאשר מפתה אותו בקנאה, תאווה וכבוד, מביא את היהודי למצב שאינו מרוצה מדרכי הבורא וזהו הפגם הגדול ביותר. וזה היה גם גודל החטא של עם ישראל בעניין הזה.

רבינו בחיי: מתפלא על תלונות עם ישראל: הרי מים היה להם בשפע אחרי שמשה הכה  על הסלע, מזון גם היה להם, מן - לחם מן השמים אשר ירד - מידי יום ביומו, אלא הבעיה הייתה:  שהם השוו בינם  לבין שאר אומות העולם -  שמקבלים מזון בשפע - בין אם הם זכאים ,או חייבים [בעונשים] בעוד שאצל עם ישראל, הלחם יורד כל יום מחדש  ואין ה' מעניק להם מנה  הגונה של מן למשך תקופה  ארוכה!

אפילו המים ,שיש לכל העולם באופן בלתי פוסק, הרי אצל עם ישראל- ברגע שמרים נפטרה גם באר המים נסתלקה מהם במדבר.

ומאחר וכל העניינים מתנהלים אצל עם ישראל על פי העונש, או השכר, עם ישראל מחודש בהנהגת ה' - יותר משאר העמים. גם לגבי הלחם מן השמים- היו להם השגות: הוא לחם קלוקל- שהם נאלצים לאסוף אותו כל יום מחדש והוא עתיד להתקלקל במעיים שלהם ונפשם מאסה כבר במזון זה. הרי זה בנגוד לטבע ! משום שהאוכל הזה נספג בגופם ולעולם – לא נפרש מהם. זוהי הדיבה שבני ישראל הוציאו על המן - בדבר  כה מכובד ונעלה - הם הטילו פגם באמצעות לשונם הרע !

הרי בכך שהם זכו – למן - שהוא מזון משמים -זוהי מעלה   בדומה למלאכי השרת ,אך הסיבה לכך שהמן הופיע, יום, יום מחדש -  על מנת שהם יבטחו תמיד בה', כמו שכתוב: "הִנֵּה כְעֵינֵי עֲבָדִים אֶל יַד אֲ‍דוֹנֵיהֶם כְּעֵינֵי שִׁפְחָה אֶל יַד גְּבִרְתָּהּ כֵּן עֵינֵינוּ אֶל יְהוָה  אֱלֹהֵינוּ.."   [תהלים קכ"ג, ב]

האגדה מספרת:  כאשר עם ישראל התלוננו שנמאס עליהם אכילת המן ,ה' כעס עליהם  וקרא להם "כפויי טובה" לא רק שאינם מעריכים ומודים לה' על  כל הטוב והנסים שה' עושה להם - הם עוד חוטאים בהוצאת דיבה על המן שירד להם מהשמיים.

יצאה בת קול ואמרה: "הקשיבו בני ישראל אל דבר ה', מזמן חטא אדם הראשון נענש הנחש שדיבר לשון הרע ומאז בכל אוכל שאוכל, הוא מרגיש  טעם של עפר בלבד. ובכל זאת לא התלונן הנחש על עונשו הקשה. ואתם בני ישראל שנעשו לכם נסים בלי די,  מוריד לכם ה'  בכל יום אוכל משמים ואפילו שנראה המן בצבע ובצורה דומים בכל יום ויום, הרי אפשר לחוש בו את כל הטעמים שבעולם, וגם שליו נתן לכם ה' כשרציתם לאכול בשר ממש, מים מהסלע הוציא לכם גם כשלא הייתם ראויים לכך, ואתם בועטים בטובות שעושה לכם ה' ומתלוננים..."

הצורך במכת הנחשים  ובנחש הנחושת:

האגדה מסבירה: ה' גוזר על  המתלוננים - אשר היה להם מים וגם מן ושליו - עונש מוות על ידי נשיכת נחש – יבוא הנחש שאוכל את  כל המעדנים בעולם ומרגיש בהם טעם עפר ואעניש את בני ישראל שאוכלים את המן ומרגישים בו טעם של כל מעדני העולם.

ה"נתיבות שלום" מדגיש : הרי בכל פעם שבני ישראל חטאו במדבר משה היה מתפלל עליהם וה' קיבל את תפילתו ואילו בחטא הזה היות והתלוננו על הנהגת הבורא היה צורך בנוסף לתפילה להקים את  הנחש מהנחושת בראש העמוד והנשוך היה צריך להסתכל על נחש -הנחושת שאם לא היה מביט בו לא היה חי.

המטרה הייתה שיבין:  כי הכול מאת: ה'!

כדברי חז"ל: בזמן שישראל מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדים את לבם לאביהם שבשמים היו מתרפאים ואם לא היו  מתים.

למעשה עם ישראל נענשו מידה כנגד מידה: הנחש הוא מקור הרע והקללה שקיבל שיאכל כל ימי חייו עפר - כי ה' אינו רוצה לשמוע את קולו - ואינו רוצה לקבל את תפילתו!

לעתיד לבוא מתקבצות כל החיות אצל הנחש ואומרות לו: ארי  דורס ואוכל, זאב טורף ואוכל...אתה מה הנאה יש לך ? היינו שכל החיות אוכלות לצורך המזון ואילו הנחש נושך בני אדם והורגן בלא שום צורך בהסוואה ,למרות שיש לו תמיד מה לאכול הוא ,הורג בני  אדם ובזה מתבטא הרוע של הנחש - שאינו מכיר  טובה ואינו מסתפק במה שהי נותן לו - ועונש זה נתן ה' לישראל מידה  כנגד מידה.

לסיכום לאור האמור לעיל. היהודי חייב להתחזק באמונה ולהכיר בהנהגת ה' - כי אין עוד מלבדו!

במיוחד בימינו – בעת מלחמה קיומית - חייבים אנו להאמין כי הכול מאת ה' ולכן  יש לקבל באהבה את  הנהגתו וגם כאשר אנו נתקלים בדברים שאינם מובנים לנו עלינו להאמין שכל מה שה' עושה לטובה!

עלינו רק להודות לו על הכול  -  לשאוף לאחדות העם ואהבת חינם -ויפים וחשובים דברי דוד המלך:

"הוֹרֵנִי יְהוָה, דַּרְכֶּךָ:    וּנְחֵנִי, בְּאֹרַח מִישׁוֹר--לְמַעַן, שׁוֹרְרָי אַל- תִּתְּנֵנִי, בְּנֶפֶשׁ צָרָי:    כִּי קָמוּ-בִי עֵדֵי-שֶׁקֶר, וִיפֵחַ חָמָס. לוּלֵא--הֶאֱמַנְתִּי, לִרְאוֹת בְּטוּב-יְהוָה:    בְּאֶרֶץ חַיִּים. קַוֵּה, אֶל-יְהוָה:    חֲזַק, וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ; וְקַוֵּה, אֶל-יְהוָה" [תהלים כ"ז. י"א- י"ד]          






*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר