יום רביעי, 19 ביוני 2024

פרשת בהעלותך-מי האספסוף במדבר ובימינו? / מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 פרשת בהעלותך-מי  האספסוף במדבר  ובימינו?

מאמר מאת: אהובה קליין

יצירותיי לפרשה"

ציורי תנ"ך/ האספסוף וישראל מתלוננים בפני משה/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ המנורה במשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ השליח מבשר למשה: כי אלדד ומידד נשארו במחנה/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ בני ישראל חונים במדבר ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ המתאוננים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ המתאוננים/עונשם ותפילת משה.(c)/ ציירה: אהובה קליין.



ציורי תנ"ך/ הלווים במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/  צעקת משה אל ה'/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ עונשה של  מרים/ ציירה: אהובה קליין (c)




 ציורי  תנ"ך/ בני ישראל ממתינים למרים/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ פסח שני במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)






ציורי תנ"ך/ עמוד הענן במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)

Biblical painting

God goes  before them  on a pillar of cloud




ציורי תנ"ך/ איסוף המן במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ הציווי למשה לעשות חצוצרות/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורח תנ"ך/ השימוש בחצוצרות במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ איסוף השלו במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/בני ישראל אוספים את המן במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ משה מבקש מיתרו להישאר במדבר עם בני ישראל-

אך הוא מסרב/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורים בנושא ההפטרה:

ההפטרה זכריה. פרק ב.


ציורי תנ"ך/ "רוני ושמחי בת ציון"/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ חזון סמל המדינה בעיני זכריה הנביא/ ציירה: אהובה קליין (c)


בפרשה זו אנו נתקלים  במידת התאווה של האספסוף במדבר: "וְהָֽאסַפְסֻף֙ אֲשֶׁ֣ר בְּקִרְבּ֔וֹ הִתְאַוּ֖וּ תַּֽאֲוָ֑ה וַיָּשֻׁ֣בוּ וַיִּבְכּ֗וּ גַּ֚ם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיֹּ֣אמְר֔וּ מִ֥י יַֽאֲכִלֵ֖נוּ בָּשָֽׂר׃ זָכַ֨רְנוּ֙ אֶת ־הַדָּגָ֔ה אֲשֶׁר ־נֹאכַ֥ל בְּמִצְרַ֖יִם חִנָּ֑ם אֵ֣ת הַקִּשֻּׁאִ֗ים וְאֵת֙ הָֽאֲבַטִּחִ֔ים וְאֶת ־הֶֽחָצִ֥יר וְאֶת ־הַבְּצָלִ֖ים וְאֶת ־הַשּׁוּמִֽים׃ וְעַתָּ֛ה נַפְשֵׁ֥נוּ יְבֵשָׁ֖ה אֵ֣ין כֹּ֑ל בִּלְתִּ֖י אֶל ־הַמָּ֥ן עֵינֵֽינוּ׃ וְהַמָּ֕ן כִּזְרַע ־גַּ֖ד ה֑וּא וְעֵינ֖וֹ כְּעֵ֥ין הַבְּדֹֽלַח׃ שָׁטוּ֩ הָעָ֨ם וְלָֽקְט֜וּ וְטָֽחֲנ֣וּ בָֽרֵחַ֗יִם א֤וֹ דָכוּ֙ בַּמְּדֹכָ֔ה וּבִשְּׁלוּ֙ בַּפָּר֔וּר וְעָשׂ֥וּ אֹת֖וֹ עֻג֑וֹת וְהָיָ֣ה טַעְמ֔וֹ כְּטַ֖עַם לְשַׁ֥ד הַשָּֽׁמֶן׃ וּבְרֶ֧דֶת הַטַּ֛ל עַל ־הַֽמַּחֲנֶ֖ה לָ֑יְלָה יֵרֵ֥ד הַמָּ֖ן עָלָֽיו"׃  [במדבר י"א, ד'- י']

תגובת משה: "וַיִּשְׁמַ֨ע מֹשֶׁ֜ה אֶת ־הָעָ֗ם בֹּכֶה֙ לְמִשְׁפְּחֹתָ֔יו אִ֖ישׁ לְפֶ֣תַח אָֽהֳל֑וֹ וַיִּֽחַר ־אַ֤ף יְהוָה֙ מְאֹ֔ד וּבְעֵינֵ֥י מֹשֶׁ֖ה רָֽע׃ וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶל ־יְהוָ֗ה לָמָ֤ה הֲרֵעֹ֨תָ֙ לְעַבְדֶּ֔ךָ וְלָ֛מָּה לֹֽא ־מָצָ֥תִי חֵ֖ן בְּעֵינֶ֑יךָ לָשׂ֗וּם אֶת ־מַשָּׂ֛א כָּל־הָעָ֥ם הַזֶּ֖ה עָלָֽי׃ הֶאָֽנֹכִ֣י הָרִ֗יתִי אֵ֚ת כָּל־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה אִם ־אָֽנֹכִ֖י יְלִדְתִּ֑יהוּ כִּֽי ־תֹאמַ֨ר אֵלַ֜י שָׂאֵ֣הוּ בְחֵיקֶ֗ךָ כַּֽאֲשֶׁ֨ר יִשָּׂ֤א הָֽאֹמֵן֙ אֶת ־הַיֹּנֵ֔ק עַ֚ל הָֽאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖עְתָּ לַֽאֲבֹתָֽיו׃ מֵאַ֤יִן לִי֙ בָּשָׂ֔ר לָתֵ֖ת לְכָל ־הָעָ֣ם הַזֶּ֑ה כִּֽי ־יִבְכּ֤וּ עָלַי֙ לֵאמֹ֔ר תְּנָה־לָּ֥נוּ בָשָׂ֖ר וְנֹאכֵֽלָה׃ לֹֽא ־אוּכַ֤ל אָֽנֹכִי֙ לְבַדִּ֔י לָשֵׂ֖את אֶת ־כָּל־הָעָ֣ם הַזֶּ֑ה כִּ֥י כָבֵ֖ד מִמֶּֽנִּי׃ וְאִם ־כָּ֣כָה אַתְּ ־עֹ֣שֶׂה לִּ֗י הָרְגֵ֤נִי נָא֙ הָרֹ֔ג אִם ־מָצָ֥אתִי חֵ֖ן בְּעֵינֶ֑יךָ וְאַל ־אֶרְאֶ֖ה בְּרָֽעָתִֽי"׃  [להלן ,י"א, י'- ט"ז]

 השאלות הן:

א] מי היו האספסוף ומדוע בני ישראל הצטרפו אליהם?

ב[ כיצד הגיב משה?

תשובות.

האספסוף והשפעתו על עם ישראל.

רש"י מסביר: אלו הם ערב רב - שהצטרפו אל עם  ישראל בצאתם ממצרים הם בכו מתוך תאווה והדביקו את העם בבכיים אשר בקשו לאכול בשר. ורשי" מביע תימהון ושואל: וכי לא היה לבני ישראל בשר לאכול? הרי נאמר: "וְגַם-עֵרֶב רַב, עָלָה אִתָּם, וְצֹאן וּבָקָר, מִקְנֶה כָּבֵד מְאֹד".[שמות י"ב, ל"ח] אלא שהם מבקשים עלילה!- הכוונה : הוצאת דיבה  על משה ואשמת שקר.

ספרי מפרש: "אלו הגרים שהתאספו מכל מקום.

ר"ש בן מנסיא אומר:  אלו הזקנים שנאמר: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל" [במדבר י"א ,ט"ז]

דעת מקרא מבאר: זהו האספסוף.. וגם בני ישראל !  דרך  התהוותה של תלונה, כפי שהתורה מתארת אותה - אופיינית היא לדרך שרגילות להתחולל  התקוממויות  ומרידות עמים,  כל מיני תלונות מתחילות לנוע לאו דווקא בכיוון אחד, ולפעמים גם בכיוונים הפוכים זה לזה., והם מצטברים בכל זאת -

התוצאה:  נוצרת קבוצה חזקה. תחילה רק האספסוף התאווה תאווה, תאווה זו עדיין  לא הייתה מוגדרת. ואחר כך גם בני ישראל [האנשים המהוגנים יותר] מצטרפים אליהם ובוכים לאמור: מי יאכילנו בשר? מיד הם נזכרים במה שהיה במצרים. והנה עולים הגעגועים לבית העבדים שם. והוא הופך בדמיונם ובהתפרקותם  למעין גן עדן. הזרמים המתאחדים לנחל שוטף של געגועים חוזרים אל המציאות. שנראית בעיניהם עגומה ביותר.- מתוך דברי העם קשה בדיוק להבין מה מקור התלונות באמת?

רבי אייזיל חריף [הרב של סלונים] מסביר: האספסוף: אלו  בעלי האספות- שהכוח שלהם מתרכז רק בפיהם, בקהילות רבות ישנם אישי ציבור שהם יודעים  רק לדבר, מקיימים אספות ונואמים- אך אין אצלם עשייה! בפועל.

לעניות דעתי:  על כך מסר במסכת אבות: "הוּא הָיָה אוֹמֵר: כָּל  שֶׁמַּעֲשָׂיו מְרֻבִּין מֵחָכְמָתוֹ, חָכְמָתוֹ  מִתְקַיֶּימֶת; וְכָל שֶׁחָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִמַּעֲשָׂיו, אֵין חָכְמָתוֹ מִתְקַייֶּמֶת". [מסכת אבות. ג', ט']

רבי אברהם מנחם רפא סובר: האספסוף התנפל על משה  בדרישה קנטרנית לקבל בשר- שיהיה לו טעם של דגים, דווקא, כנראה שבני ישראל היו רגילים לאכול דגים במצרים - לפי שהם היו מצויים בשפע בנילוס. לכן  לאחר שמבקשים בשר הם מעלים את געגועיהם  לדגים במצרים –כדבריהם: "זָכַ֨רְנוּ֙ אֶת ־הַדָּגָ֔ה  אֲשֶׁר ־נֹאכַ֥ל בְּמִצְרַ֖יִם חִנָּ֑ם.."

על פי  "בעל העקדה"- אין  תאווה זו מיוחדת למאכלים מסוימים, אלא מטרתה היא: להשתחרר מכל סמכות  מוסרית ורוחנית. כמאמרם של חז"ל: "חינם מן המצוות" כאשר יצאו ממצרים שוחרר גופם מהשעבוד הגשמי - אך שועבד נפשם לאלוקים. כעת הם רצו לשבור את הקשר הרוחני הזה!

לכן אמר ה' : "כִּי-מְאַסְתֶּם אֶת-יְהוָה אֲשֶׁר בְּקִרְבְּכֶם, וַתִּבְכּוּ לְפָנָיו לֵאמֹר, לָמָּה זֶּה יָצָאנוּ מִמִּצְרָיִם". אומנם בפועל עם ישראל לא  אמר זאת אלא יודע ה' - כי בליבם הם רוצים לפרוק עול מלכות שמים.

ה"כלי יקר" מסביר: התאווה לבשר הייתה רק אמצעי מכשיר לתאווה גרועה יותר, בשר מחמם את הגוף ומרבה תאווה, ולכך שאפו המתלוננים.

חז"ל במסכת יומא דף ע"ה ובמסכת שבת דף ק"ל ובמדרשים ובירושלמי מסבירים: הריב על הבשר והדגה נבע מתסיסה  אנטי – מוסרית - וזאת במטרה לערער את חוקי האישות המקובלים בישראל, ניתן ללמוד זאת גם ממשמעות הכתובים: העם מדבר על הבשר ואחרי זה מזכיר את געגועיו לדגה - לפי חז"ל, המשמעות היא תאווה לפריצות.

ה" נתיבות שלום" מבאר: האספסוף שהיה במדבר- אינם מכלל ישראל - התעוררה אצלם –תאווה גשמית וכוונתם הייתה שעל ידי אכילת בשר  רצונם לעורר תאוות- לכן ה' כעס עליהם מאד.

תגובת משה.

דעת מקרא טוען: שמשה הרואה את  תגובת האספסוף הוא כואב את הכאב שלו כי זה אחד  מהרגעים הקשים ביותר בשליחותו - הוא חש את כאבו ומשה מתחרט על כך שהסכים לקבל את שליחותו.

ושואל  את ה' מדוע לא קיבלת את בקשתי שהפצרתי "שלח נא בידי תשלח". [שמות ד', י"ג] מדוע שמת את כל משא - העם על  כתפיי.

ומשה שואל את הקב"ה:" וְלָ֛מָּה לֹֽא ־מָצָ֥תִי חֵ֖ן בְּעֵינֶ֑יךָ" המילה "מצתי" חסרה את האלף. ומשה שואל: "וְלָ֛מָּה לֹֽא ־מָצָ֥תִי חֵ֖ן בְּעֵינֶ֑יךָ" שאלתו מבטאת: שלושה מרכיבים: הריון, לידה, אומן.

זאת להמחיש את התפקיד שהוטל עליו כמנהיג לבדו. שהרי אין לו שום חובה טבעית כלפי  העם כמו חובותיהם של אב ואם כלפי ילדיהם.

הרי ה' הוא אבי האומה. כפי שמזכיר זאת  משה בשירת "האזינו":

"הַלְ- יְהוָה, תִּגְמְלוּ-זֹאת --  עַם נָבָל, וְלֹא חָכָם": [דברים ל"ב, ו']

לכן משה סבור שאין זה מן הדין שיישא בחיקו את העם -  עד שיגיעו אל אדמת הארץ המובטחת.

לאור מצב זה, משה נשבר והוא מבקש את המוות.

רש"י מסביר: כי  ה' הראה את הפורענות שהוא עתיד להביא על העם על מה שעוללו. לכן ביקש משה  שה' יהרגהו,

רש"ר מסביר: גם בתחילת שליחותו ציפה משה שה' יעניק לו את  מלוא העוצמה  להנהיג את העם. וכאשר עזרה זו בוששה להגיע משה ראה   בכך הוכחה נוספת שאינו מוכשר לשליחותו להנהיג את העם ,אך לא עלה כלל במוחו- כי תשישותו המתמדת בצירוף  ענוותנותו הגדולה תהיה הראיה הנצחית של שליחותו!

לסיכום, לאור האמור לעיל: המסקנה: הניסיונות שמשה עבר במדבר עם העם - שברו את רוחו. לעניות דעתי, גם בימים אלה ממש - ימי מלחמה קיומית,  עלינו  להבחין  מיהו החלק קטן הרעשני - בעם ישראל - שאינו מאוחד -  ומתרחק מיראת אלוקים ,זוקף את כל מעשיו על כוחו הפיזי - ומפיץ שקרים - הדבר עשוי ,חלילה - לערער את השלטון בארץ ישראל-שנבחר על פי החוק! האם האספסוף במדבר – אינו  מזכיר לנו - כיום את אותה הקבוצה הרחוקה מהאמונה בה' ומהחיבור לתורה הקדושה! קומץ של ערב רב - המנסה להתרחק ממלכות שמים - ולכפות את רצונו  על רוב העם?

יהי רצון שנשכיל לשוב למקורות - להתחבר לתנ"ך ולזכור כי אין לנו על מי לסמוך - אלא על אבינו שבשמים!

ולמלא אחר צווי אלוקים:

"וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל, שְׁמַע אֶל -הַחֻקִּים וְאֶל-הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְלַמֵּד אֶתְכֶם, לַעֲשׂוֹת--לְמַעַן תִּחְיוּ, וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם, נֹתֵן לָכֶם. לֹא תֹסִפוּ, עַל-הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, וְלֹא תִגְרְעוּ, מִמֶּנּוּ--לִשְׁמֹר, אֶת -מִצְוֺת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר אָנֹכִי, מְצַוֶּה אֶתְכֶם" [דברים ד', א'- ג].


*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הָאֲסַפְסוּף בִּפְנֵי מֹשֶׁה/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

הָאֲסַפְסוּף בִּפְנֵי מֹשֶׁה

 שִׁיר מֵאֵת  אֲהוּבָה קְלַיְן ©

וַיְהִי יוֹם חַמִּים   בַּמִּדְבָּר

 כְּרַעַם בָּהִיר נָפַל דָּבָר

לְאָזְנֵי מֹשֶׁה בְּכִי תַּמְרוּרִים

 כְּאַיָּל נִציָּב עַל הַסְּלָעִים.

 

אֲסַפְסוּף  כְּפוּיֵי טוֹבָה

חָכְמָתָם חִישׁ אָבְדָה

שׁוֹפְכִים דְּמָעוֹת כַּמַּיִם

נְטוּלֵי יִרְאַת שָׁמַיִם!

 

בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִצְטָרְפִים 

אֶל הַבָּשָׂר מִתְגַּעְגְּעִים

אֶת - הַדָּגָה זוֹכְרִים

כְּפִיּוּת טוֹבָה מְגַלִּים!

 

שָׁכְחוּ עַבְדוּת מִצְרַיִם

הַמָּן טָחֲנוּ בְּרֵחַייִם

חֶפְצֵי תַּאֲווָה כִּפְלַיִם

בְּזַעֲקָתָם  מְרִימִים יָדַייִם.

 

 מֹשֶׁה  כּוֹעֵס פִּתְאוֹם

 אוֹי לְאוֹתוֹ בִּזָּיוֹן

 חִישׁ פּוֹנֶה לְבוֹרֵא עוֹלָם

כֵּיצַד ייִשָּׂא  אֶת זֶה הָעָם?

הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת  פָּרָשַׁת: בְּהַעֲלֹותְךָ [חֻמָּשׁ בַּמִּדְבָּר]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום חמישי, 13 ביוני 2024

פרשת נשא: מה ניקח אתנו -מחג השבועות?/ מאמר מאת: אהןבה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת נשא: מה ניקח אתנו -מחג השבועות?

 מאמר מאת: אהובה קליין

פרשת נשא- פותחת בפסוקים:

יצירותיי לפרשה:


ציורי תנ"ך/  הקמת , חצר המשכן/ ציירה: אהובה קליין (Cׁ)


ציורי תנ"ך/ משה מקדש את המשכן ביום הקמתו/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ מחנה לוויה/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ משה מקדיש את הלוויים לעבודת המשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ הסמיכה על ראש הלוויים להקדשתם/ ציירה: אהובה קליין.(c)






ציורי תנ"ך/ הלוויים, בני הקהתי, נושאים את הארון/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ בני גרשון נושאים את יריעות המשכן/ ציירה: אהובה קליין(c)



ציורי תנ"ך/ בני גרשון נושאים את יריעות המשכן/ ציירה: אהובה קליין(c)





ציורי תנ"ך/ ברכת הכוהנים/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ הנזיר/ ציירה: אהובה קליין (c)][שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ הנזיר מביא קורבן לכהן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ שילוח הטמאים מחוץ למחנה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]




Biblical painting

"..ויביאו את קורבנם לפני ה' שש עגלות צב ושני עשר בקר עגלה על---שני הנשיאים ושור לאחד ויקריבו אותם לפני המשכן"

[במדבר ז, ג]

ציורי תנ"ך/ שמשון הגיבור מבורך מה'/    

/ ציירה: אהובה קליין (c) [מתוך ההפטרה לפרשת נשא[ שופטים י"ג]


ציורי תנ"ך/ אשת מנוח מספרת על בשורת המלאך/ ציירה: אהובה קליין (c)

[מתוך שופטים פרק י"ג]

פרשת נשא - פותחת בפסוקים: "וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. נָשֹׂא, אֶת-רֹאשׁ בְּנֵי גֵרְשׁוֹן--גַּם-הֵם:  לְבֵית אֲבֹתָם, לְמִשְׁפְּחֹתָם.  מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה, עַד בֶּן-חֲמִשִּׁים שָׁנָה--תִּפְקֹד אוֹתָם:  כָּל-הַבָּא לִצְבֹא צָבָא, לַעֲבֹד עֲבֹדָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד.  זֹאת עֲבֹדַת, מִשְׁפְּחֹת הַגֵּרְשֻׁנִּי--לַעֲבֹד, וּלְמַשָּׂא. וְנָשְׂאוּ אֶת-יְרִיעֹת הַמִּשְׁכָּן, וְאֶת-אֹהֶל מוֹעֵד, מִכְסֵהוּ, וּמִכְסֵה הַתַּחַשׁ אֲשֶׁר-עָלָיו מִלְמָעְלָה; וְאֶת-מָסַךְ--פֶּתַח, אֹהֶל מוֹעֵד.  וְאֵת קַלְעֵי הֶחָצֵר וְאֶת-מָסַךְ פֶּתַח שַׁעַר הֶחָצֵר, אֲשֶׁר עַל-הַמִּשְׁכָּן וְעַל-הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב, וְאֵת מֵיתְרֵיהֶם, וְאֶת-כָּל-כְּלֵי עֲבֹדָתָם; וְאֵת כָּל-אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה לָהֶם, וְעָבָדוּ. עַל-פִּי אַהֲרֹן וּבָנָיו תִּהְיֶה, כָּל-עֲבֹדַת בְּנֵי הַגֵּרְשֻׁנִּי, לְכָל-מַשָּׂאָם, וּלְכֹל עֲבֹדָתָם; וּפְקַדְתֶּם עֲלֵהֶם בְּמִשְׁמֶרֶת, אֵת כָּל-מַשָּׂאָם זֹאת עֲבֹדַת, מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי הַגֵּרְשֻׁנִּי--בְּאֹהֶל מוֹעֵד; וּמִשְׁמַרְתָּם--בְּיַד אִיתָמָר, בֶּן-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן. [במדבר  ד', כ"א- כ"ט]

מעניין לציין כי פרשת נשא נקראת לרוב בשבת לאחר מתן התורה - היא הגדולה ב נ"ד  פרשיות התורה- וכוללת ; 176 פסוקים- סה"כ= 22 אותיות - א', ב'- כפול 8.

בדומה לכך ניתן למצוא בספר תהלים  את פרק: קי"ט-  במספר זהה של פסוקים – היינו - 176.

בתורה שבעל-פה במסכת בבא – בתרא - שהיא הגדולה במסכתות הש"ס שבתלמוד הבבלי - ישנם 176 עמודים.

על כך אומרים חז"ל : היות וקרוב למעמד הר סיני חשו עם ישראל להשביע את נפשם בתורה בטעם של עוד , אחד הסימנים לכך - אריכות פרשת נשא הנאמרת  סמוך לחג השבועות – חג מתן תורה.

השאלות הן:

א] מה משמעות שם הפרשה: "נשא"?

ב] מה תפקידם של הלוויים?

ג] כיצד נלמד על איזון הקדושה הרצוי?

תשובות.

משמעות שם הפרשה:

דעת מקרא מסביר: נאמר: "נָשֹׂא, אֶת-רֹאשׁ"- היא: העלאה לגדולה, בני קהת הוקדמו ברשימת התפקידים –בפרשה הקודמת- היינו- בפרשת במדבר- למרות שבני הגרשוני היו שייכים לגרשון הבכור והסיבה היא: תפקידם החשוב של בני קהת- נשיאת הכלים המקודשים ביותר: הארון השלחן, המנורה...תפקיד מכובד זה נועד להם בזכות משה ואהרון השייכים לבני קהת.

וראיתי הסברים נוספים :על  "נָשֹׂא, אֶת-רֹאשׁ"-

עם ישראל יכול לזקוף את ראשו  לאחר שה' הוציאם ממצרים - מעבדות לחירות – המשמעות: החיבור בין הראש לרגלים - על היהודי להיזהר שרגליו לא יובילוהו למקומות לא רצויים - למקומות שיש שם חשש לסכנה פיסית, או רוחנית. והמילים הנ"ל מורות כי יש לדאוג שהמוח יהיה שולט על הלב והראש על הגוף. זקיפת הקומה של האדם – נובעת משיעור קומתו ברוחניות שבו..

אומר הנביא ישעיהו [מ', כ"ו]:

"שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי בָרָא אֵלֶּה .."תהליך זקיפות הקומה של עם ישראל חייב להיות בכוח -  בעוצמה וביתר עוז. הרי יש לנו על מי לסמוך:

אומר הנביא ישעיהו [נ"ז, ט"ו]: "כִּי֩ כֹ֨ה אָמַ֜ר רָ֣ם וְנִשָּׂ֗א שֹׁכֵ֥ן עַד֙ .."

דוד המלך אומר: "שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד" [תהלים כ"ד, ז]

"נשא" – [351] בגימטריא - "בקומה זקופה"

"נשא"- משורש - נשואים. לימוד נגלות התורה בפשט,

רמז, דרוש - הם בבחינת אירוסין עם הקב"ה, לימוד פנימיות הסוד והנסתר בתורה - הם הנישואין עם הקב"ה - כל הנישא על ידי ה' - מתנשא -  כמו אסתר המלכה שנשאה חן וחסד- חייה  כוללים חן וחסד. מגילת אסתר משדרת לנו-חכמה וגילוי נסתרות, בפרשה מופיע גם הנושא של "ברכת הכוהנים" יש כאן רמז ברור לנשיאת כפיהם  אשר אוצרת בתוכה את שפע הברכות- הן מבחינה רוחנית והן מבחינה גשמית. [על פי  ספר "התמצית" / מאיר ינאי]

תפקידם של הלוויים.

התורה  קובעת מקומות חנייה ללוויים סביב המשכן ומגדירה באופן כללי את העבודה המיוחדת לכל משפחה ומשפחה בשבט לוי:

הגיל בו שרתו – החל מגיל שלושים עד חמישים.

א] בני קהת היו אחראים על נשיאת כלי המשכן הקדושים ביותר.

היו חייבים להיזהר בזהירות מדוקדקת לא לעבור על ההנחיות באופן העברתם ממקום למקום - כשהם מכוסים היטב. כלומר עבודת בני קהת הייתה בשיתוף אהרון ובניו רק לאחר שכיסו הכוהנים את הכלים המקודשים ביותר בא תורם של בני קהת.

ב] בני גרשון - תפקידם: לשאת את יריעות המשכן, ואת אוהל מועד  מכסה אוהל מועד .. והיו מפקחים עליהם: אהרון ובניו.

ג] בני מררי היו אחראים על קרשי המשכן בריחיו, עמודיו ואדניו ועמודי החצר-היתדות: ואיתמר היה  גזבר על מררי  וגרשון .שכל אחד יחזיר את כלי המשכן בזמן החנייה - למקום המדויק.

לאחר הקמת המשכן תפקיד הלוויים יוצא לפועל: כל בית אב קיבל את הפירוט המדויק של תפקידו וגם את פירוט הכלים לצורך כך. הייתה קבוצה שהיא אחראית על  טיפול כלי הקודש והחזרתם למקומם בסוף המסע. שכן נקבע מקומו של כל כלי קודש במשכן - בזמן הקמת אוהל מועד בצל הענן. הייתה קבוצה שהייתה אחראית על השירה - שירת הלוויים. היו לוויים שהיו אחראים על הכנת הקורבנות ויש מהם שהיו אחראים על  משא המשכן וכליו,  המעלות החשובות  המאפיינות את שבט לוי:

א] שבט לוי לא לקח חלק בחטא העגל ,כפי שכתוב: "וַיַּעֲמֹד מֹשֶׁה בְּשַׁעַר הַמַּחֲנֶה וַיֹּאמֶר מִי לַיהוָה אֵלָי וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו כָּל בְּנֵי לֵוִי". [שמות ל"ב, כ"ו] ולאחר שקיימו את הציווי להרוג את החוטאים בעגל-הרגו כשלושת אלפים  חוטאים - כפי שכתוב: "וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי-לֵוִי, כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיִּפֹּל מִן-הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא, כִּשְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי אִישׁ. [שם ל"ב, כ"ח]

ב] שבט לוי זוכים לאחר מילוי כל  הציוויים שקיימו = בברכת משה: שנאמר "וּלְלֵוִי אָמַר, תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ לְאִישׁ חֲסִידֶךָ,.."[דברים ל"ג]

נתקיים בהם הכתוב:

"יְהוָה, צַדִּיק יִבְחָן:    וְרָשָׁע, וְאֹהֵב חָמָס--שָׂנְאָה נַפְשׁוֹ". [תהלים י"א,]

ג] שבט לוי לא שלח נציג לתור את הארץ יחד עם המרגלים ולכן לא נכלל בגזירת ה' על מיתת דור המדבר.

ד] בניגוד לשאר השבטים שנמנו על ידי משה ואהרון מגיל עשרים שנה ומעלה כל יוצאי צבא, ה' ציווה את משה לפקוד  כל זכר משבט לוי החל מגיל חודש ומעלה.

האיזון הנכון שבקדושה.

הרב אביגדור הלוי  נבנצל מסביר: חייבת לבוא השוואה בין היחס לארון ה' לבין היחס  הדרוש לתורת ה'  ומצוותיה - מה שנכון היה בארון ה' - נכון גם במצוות ה' .כשם שיש מעלה גדולה למשפחה שנבחרה מכל השבטים לשאת את ארון ה'- כך גם זכינו במעלה  עצומה - עת נבחרנו מכל אומות העולם לשאת בגאון את תורת ה' אך בצד העלייה בקודש קיימת סכנה גדולה ,כגודל הסיכוי כן גודל הסיכון- עצם האפשרות לעלות בקודש- טומנת בחובה כוח סגולי גדול וכשכוח זה אינו מנוצל כהלכה הוא פוגע בסובבים- דוגמת מתן תורה כאשר היו  מוזהרים  מאת ה' -בסכנה של קירבה אל הקודש יתר על  המידה!

לכן ראו בני ישראל בזמן מעמד הר סיני: אש, עשן וערפל, קולות וברקים, וקול שופר-  באוזניהם מזכיר:

"אִם יִתָּקַע שׁוֹפָר בְּעִיר וְעָם לֹא יֶחֱרָדוּ אִם תִּהְיֶה רָעָה בְּעִיר וַיהוָה לֹא עָשָׂה".[עמוס ג', ו']אין די במילים :"נעשה ונשמע" ולשוב לחיים נעימים ושקטים ללא  משמעות מיוחדת- אלא ישנה אזהרה לעם ישראל

"..... כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל"- דברים קשים כגידים .

[שמות   י"ט, ג, רש"י] שידעו מאחר וקיבלו עליהם מצוות שבת- אפשר גם להיסקל עליה, וכשקיבלו את איסור לשון הרע –אפשר להגיע לעונש:

" אין לו חלק לעולם הבא-על ידי הלבנת פנים [מסכת אבות ג', י"א]

לסיכום, לאור האמור לעיל:  עם ישראל  חייב לצאת מחג השבועות- חג מתן תורה - עם מטען רוחני של קדושה  כדי להמשיך את ייעודו בחיים: "וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ" [שמות י"ט, ו]

"עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל".[דברים י"ז, י"א]

התמורה-הבטחת אלוקים : וְשָׁמַרְתָּ אֶת -חֻקָּיו וְאֶת -מִצְוֺתָיו, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם, אֲשֶׁר יִיטַב לְךָ, וּלְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ--וּלְמַעַן תַּאֲרִיךְ יָמִים עַל-הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ כָּל-הַיָּמִים" [דברים ד', מ']



*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר