פרשת
בחוקותיי –" יְהוָה, יִלָּחֵם לָכֶם; וְאַתֶּם, תַּחֲרִשׁוּן"-
גם בימינו?
מאמר: מאת: אהובה
קליין.
יצירותיי לפרשה:
ציורי תנ"ךמעשר בקר וצאן-"כל אשר יעבור תחת השבט העשירי יהיה קודש לה' "/ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ אם בחוקותיי תלכו/ ציירה: אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך/ ברכת השראת השכינה על ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ ברכה בלחם ובמים/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך: ציירה: אהובה קליין (c)
"צאנה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה- לו אימו ביום חתונתו.." [שיר השירים ג, י"א]
פרשתנו פותחת בפסוקים:
ציורי תנ"ך/ בית המקדש כגן פורח/ ציירה: אהובה קליין (c)
פרשתנו פותחת בפסוקים:
"אִם
– בְּחֻוקֹּתַי, תֵּלֵכוּ; וְאֶת - מִצְוֺתַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם
אֹתָם. וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם,
בְּעִתָּם; וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ, וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ. וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת-בָּצִיר,
וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת-זָרַע; וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע, וִישַׁבְתֶּם
לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם. וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ, וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין
מַחֲרִיד; וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה, מִן-הָאָרֶץ, וְחֶרֶב, לֹא-תַעֲבֹר
בְּאַרְצְכֶם". [ויקרא כ"ו, ג'-ו']
השאלות
הן:
א] נאמר: "אִם - בְּחֻוקֹּתַי,
תֵּלֵכוּ"-הקשר בין החוקים להליכה?
ב] היכן נאמר: " יְהוָה, יִלָּחֵם לָכֶם;
וְאַתֶּם, תַּחֲרִשׁוּן"-האם רלוונטי לימינו?
תשובות
הקשר בין
החוקים להליכה.
על פי הסבר[ספר
התמצית-מאיר ינאי]"
"אִם - בְּחֻוקֹּתַי"- הכוונה לחוקי ה'
והם נחשבים לחוקי חיים - החוקים המצוות והמשפטים הם החקוקים בתורה-
תפקידם לשמר את המין האנושי- כפי שנאמר: "וְאַתֶּם,
הַדְּבֵקִים, בַּיהוָה, אֱלֹהֵיכֶם--חַיִּים כֻּלְּכֶם, הַיּוֹם. רְאֵה לִמַּדְתִּי אֶתְכֶם, חֻקִּים
וּמִשְׁפָּטִים, כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי, יְהוָה אֱלֹהָי: לַעֲשׂוֹת כֵּן--בְּקֶרֶב הָאָרֶץ, אֲשֶׁר
אַתֶּם בָּאִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ.
וּשְׁמַרְתֶּם, וַעֲשִׂיתֶם--כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם, לְעֵינֵי
הָעַמִּים: אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן, אֵת כָּל -
הַחֻקִּים הָאֵלֶּה, וְאָמְרוּ רַק עַם-חָכָם וְנָבוֹן, הַגּוֹי הַגָּדוֹל
הַזֶּה. כִּי מִי-גוֹי גָּדוֹל,
אֲשֶׁר-לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו, כַּיהוָה אֱלֹהֵינוּ, בְּכָל-קָרְאֵנוּ
אֵלָיו. ח וּמִי גּוֹי גָּדוֹל,
אֲשֶׁר-לוֹ חֻוקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם, כְּכֹל הַתּוֹרָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר
אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם". [דברים
פרק ד', ד'- ט']
בפרשתנו
מופיע פסוק נגדי: "וְאִם -בְּחֻוקֹּתַי תִּמְאָסוּ, וְאִם אֶת-מִשְׁפָּטַי
תִּגְעַל נַפְשְׁכֶם, לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֺתַי לְהַפְרְכֶם אֶת בְּרִיתִי".
כאן
מוכח שיש לעם ישראל כוח בחירה - ועל פי הבחירה - כך תהיה גם התוצאה - לטוב, או
לרע. חלילה.
על
פי דברי הימים - אנו לומדים: כי יש שכר-
להולכים בחוקי עשרת הדיברות ומנגד – עונשים לקבוצות שסטו מדרך התורה. מי שערך לעצמו "שולחן
ערוך" לא בהתאם לעשרת הדיברות- בנה רהיט שסופו לקרוס.
תחליפי
אמת - דוגמת השקר- התוצאה הסופית שלהם - כישלון.
הקב"ה-שולח
לנו מסרים בפסוקי התורה - ללכת בחוקי ה'
כי רק כך יהיה לנו טוב - הן מבחינה גשמית והן מבחינה רוחנית.
החוקים
שה' נתן לעם ישראל- הם לטובתנו - באופן זה אנחנו
נהיה לו לעם והוא יהיה לנו לאלוקים.
לגבי
משמעות ההליכה-
להלן
משל מעניין: מעשה בקבוצת אנשים שהתאספו ליד שלחן לסעוד, כל עוד ישבו סביב השולחן
וסעדו יחדיו - לא ניכר בתוכם הבדל בין איש
לרעהו, בסוף הסעודה כולם הלכו לדרכם ,רק אחד מהם נשאר יושב סמוך לשלחן ,התברר לאחר התבוננות מתחת השולחן - כי הסיבה לישיבתו
הממושכת היא: הוא קיטע ואינו מסוגל ללכת.
על
פי משל זה: ניתן לעמוד על טיבו של אדם, כל עוד יושבים קבוצת חברים
יתכן שלא יורגש הבדל בין איש לרעהו. שעת המבחן מתרחשת כאשר עוזבים
החברים את השולחן וכל אחד פונה לדרכו- אז אפשר להבחין למי יש רגליים ולמי אין ומי הוא האיש - אשר רוח
קלה עשויה להפילו. ומיהו אדם איתן וחזק וכל רוח שבעולם אינה יכולה להזיזו.
הנמשל: על פי זה ניתן לפרש: "אִם -בְּחֻוקֹּתַי, תֵּלֵכוּ ;שתהיינה לכם
רגליים להלך בעולם - בדרך של תורה ולא להירתע מהמלעיגים- אלא להיות - עז כנמר
ולעשות רצון אבינו שבשמים. [על פי הרב נחום זאב- בנו של הסבא מקלם]
רש"י
סובר: "אִם
-בְּחֻוקֹּתַי, תֵּלֵכוּ"-פירושו של דבר-שיהיו עם ישראל עמלים בתורה.
הגאון
מווילנא אומר על
דברי דוד המלך:
"
שָׂשׂ אָנֹכִי, עַל-אִמְרָתֶךָ--
כְּמוֹצֵא, שָׁלָל רָב. אָנֹכִי, עַל-אִמְרָתֶךָ-- כְּמוֹצֵא, שָׁלָל רָב".[תהלים,
קי"ט, קס"ב[
מדוע
אומר דוד המלך: שָׂשׂ אָנֹכִי, עַל-אִמְרָתֶךָ..? ואינו אומר: ,"שמח" התשובה
לכך: המילה: "שָׂשׂ": מבטאת סוג כזה של אושר- אשר דווקא מרוב שמחה נגרמת
לו תוגה ואכזבה.
לדוגמא:
קצין צבא הצטיין במלחמה ולאות הוקרה- הורשה לו לבזוז משלל המלחמה במשך שעות אחדות ללא הגבלה, הוא שמח מאד, הוא נתן
עיניו בשלל שנותר שם ועל כך הצטער שאין
באפשרותו לקחת את כל השלל ההוא .לפי גודל השמחה הייתה לו גם תחושת החמצה - שלא היה בידו לגרוף את הכול.
השתוקק שיהיה לו כוח של עשרה אנשים לאסוף את כל מה שלא עלה בידו.
בדומה
לכך דוד המלך חש שהשיג את מעלת התורה כדבריו:
"הַנֶּחֱמָדִים
מִזָּהָב וּמִפַּז רָב וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ וְנֹפֶת צוּפִים" [תהלים
י"ט, י"א].הוא שמח כאדם שעלה בידו שלל רב ,כך הוא גם בלימוד תורה-ככל שלומד עוד ועוד הוא מקיים מצוות דאורייתא של לימוד
התורה. לומד מקרא, משנה, הלכות וכך על כל פרט יש
בשמים עונג. אך מגודל השמחה הוא חש
עוגמת נפש בכך שמבין כמה גדולה ורחבה כל
התורה- אולם מנגד חייו קצרים וחושב : מי
ייתן ויוכל כמה שיותר לנצל את הזמן - כדי ללמוד עוד ועוד פי אלף אלפי פעמים ממה שהספיק לקחת בידו.
"יְהוָה, יִלָּחֵם לָכֶם; וְאַתֶּם, תַּחֲרִשׁוּן"
בזמן
שבני ישראל יצאו ממצרים היו נרדפים
מאחוריהם על ידי המצרים ולפניהם ים סוף ,הם חשו מצוקה ופחד ואמרו למשה:
"...הֲמִבְּלִי
אֵין-קְבָרִים בְּמִצְרַיִם, לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר: מַה-זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ, לְהוֹצִיאָנוּ
מִמִּצְרָיִם".[שמות י"ד, י"א]
משה
ענה להם: , "אַל-תִּירָאוּ--הִתְייַצְּבוּ
וּרְאוּ אֶת-יְשׁוּעַת יְהוָה, אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה לָכֶם הַיּוֹם: כִּי, אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת-מִצְרַיִם
הַיּוֹם--לֹא תֹסִפוּ לִרְאֹתָם עוֹד, עַד-עוֹלָם. יְהוָה, יִלָּחֵם לָכֶם;
וְאַתֶּם, תַּחֲרִשׁוּן" [שם י"ד. י"ג- י"ד]
הרב
יעקב ניימן טוען:
אפשר לפרש את דברי הגמרא:"כשעושין רצונו של מקום – מלאכתן נעשית על ידי
אחרים, שנאמר:
"וְעָמְדוּ
זָרִים וְרָעוּ צֹאנְכֶם וּבְנֵי נֵכָר אִכָּרֵיכֶם וְכֹרְמֵיכֶם". [ישעיהו
ס"א, ה'] אך בזמן שאין עושים רצונו של מקום - מלאכתם נעשית על ידי עצמם -
שנאמר: "ואספת דגנך" [ברכות ל"ה,
ב']
נחזור
אל אותו משל. יכול להיות שהיהודי נמצא במדרגה רוחנית גבוהה רק כשהוא נמצא עם קבוצת לומדים ברמה איכותית - הם הרבים נושאים אותו- אך כאשר הוא
לבד. הוא כאילו חסר רגליים- נשאר על מקומו
במצב כזה בהזדקקות של סיוע- הוא נקרא: "אין עושין רצונו של מקום" והוא
צריך להיות מודע שכל המעלות הנפשיות נמצאות רק בו וכל אחד ואחד יכול לרכוש מעלות
אלה - גם ללא סיוע מחבריו –כפי שנאמר:
"כִּֽי־קָר֥וֹב
אֵלֶ֛יךָ הַדָּבָ֖ר מְאֹ֑ד בְּפִ֥יךָ וּבִֽלְבָבְךָ֖ לַעֲשֹׂתֽוֹ"׃[דברים ל',
י"ד]
אך
היות והאדם עצל מטבעו - ואינו מתאמץ בעצמו
להתקדם לכן ראוי שכל אחד ישאף לקנות לו חבר, או חברים ולהיעזר בהם.
במסכת
אבות [א', ו']נאמר: "עֲשֵׂה
לְךָ רַב"
הרמב"ם
מסביר: עשה לך רב – "רוצה לומר אפילו לא יהיה ראוי להיות לך לרב, אבל שים
אותו לך לרב עד שתדמה בו - שהוא מלמד, ויעלה בידך בעבור זה לימוד החכמה. כי אין
לימוד האדם מעצמו כלימודו מזולתו, שהלימוד מעצמו טוב הוא, אבל לימודו מזולתו
יתקיים בידו יותר והוא יותר מבואר, אפילו היה כמוהו בחכמה או למטה הימנו. וכן בארו
בפירוש זאת המצווה".
אם
נקלע לחברה שאינה מדקדקת במצוות ישמור על התורה שבו ללא השפעה מהם - דוגמת יעקב
אבינו שהעיד על עצמו: "עם לבן גרתי-
ותרי"ג מצוות שמרתי ולא למדתי ממעשיו הרעים"
לסיכום, לאור האמור לעיל, המסקנה:
"אִם
- בְּחֻוקֹּתַי, תֵּלֵכוּ" על פי ההתנהגות של העם – לטוב – או לרע כך יהיו
התוצאות. יש לשאוף להגיע לרמה שהעם ימלא את החוקים והמשפטים במטרה לזכות בשכר הגדול: יְהוָה, יִלָּחֵם לָכֶם; וְאַתֶּם, תַּחֲרִשׁוּן
! במיוחד בימים אלה.