הפרשה פותחת
בפסוקים: "וַיְדַבֵּר
יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. זֹאת
תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע, בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ:
וְהוּבָא, אֶל-הַכֹּהֵן. וְיָצָא,
הַכֹּהֵן, אֶל-מִחוּץ, לַמַּחֲנֶה; וְרָאָה, הַכֹּהֵן, וְהִנֵּה נִרְפָּא
נֶגַע-הַצָּרַעַת, מִן-הַצָּרוּעַ.
וְצִוָּה, הַכֹּהֵן, וְלָקַח לַמִּטַּהֵר שְׁתֵּי-צִפֳּרִים חַיּוֹת,
טְהֹרוֹת; וְעֵץ אֶרֶז, וּשְׁנִי תוֹלַעַת וְאֵזֹב. וְצִוָּה, הַכֹּהֵן, וְשָׁחַט, אֶת-הַצִּפּוֹר
הָאֶחָת--אֶל-כְּלִי-חֶרֶשׂ, עַל-מַיִם חַיִּים. אֶת-הַצִּפֹּר הַחַיָּה יִקַּח
אֹתָהּ, וְאֶת-עֵץ הָאֶרֶז וְאֶת-שְׁנִי הַתּוֹלַעַת וְאֶת-הָאֵזֹב; וְטָבַל
אוֹתָם וְאֵת הַצִּפֹּר הַחַיָּה, בְּדַם הַצִּפֹּר הַשְּׁחֻטָה, עַל, הַמַּיִם
הַחַיִּים. וְהִזָּה, עַל הַמִּטַּהֵר
מִן-הַצָּרַעַת--שֶׁבַע פְּעָמִים; וְטִהֲרוֹ, וְשִׁלַּח אֶת-הַצִּפֹּר הַחַיָּה
עַל-פְּנֵי הַשָּׂדֶה. וְכִבֶּס
הַמִּטַּהֵר אֶת-בְּגָדָיו וְגִלַּח אֶת-כָּל-שְׂעָרוֹ, וְרָחַץ בַּמַּיִם
וְטָהֵר, וְאַחַר, יָבוֹא אֶל-הַמַּחֲנֶה; וְיָשַׁב מִחוּץ לְאָהֳלוֹ, שִׁבְעַת
יָמִים". [ויקרא י"ד, א- ט]
שבת זו - היא: "שבת הגדול": ההפטרה :בספר
מלאכי: להלן קטע מדברי הנביא: מלאכי:
"וְעָרְבָה,
לַיהוָה, מִנְחַת יְהוּדָה, וִירוּשָׁלִָם--כִּימֵי עוֹלָם, וּכְשָׁנִים
קַדְמֹנִיֹּת. וְקָרַבְתִּי אֲלֵיכֶם, לַמִּשְׁפָּט,
וְהָיִיתִי עֵד מְמַהֵר בַּמְכַשְּׁפִים וּבַמְנָאֲפִים, וּבַנִּשְׁבָּעִים
לַשָּׁקֶר; וּבְעֹשְׁקֵי שְׂכַר-שָׂכִיר אַלְמָנָה וְיָתוֹם וּמַטֵּי-גֵר, וְלֹא
יְרֵאוּנִי--אָמַר, יְהוָה צְבָאוֹת. כִּי
אֲנִי יְהוָה, לֹא שָׁנִיתִי; וְאַתֶּם בְּנֵי-יַעֲקֹב, לֹא כְלִיתֶם. לְמִימֵי אֲבֹתֵיכֶם סַרְתֶּם מֵחֻקַּי, וְלֹא
שְׁמַרְתֶּם--שׁוּבוּ אֵלַי וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת; וַאֲמַרְתֶּם,
בַּמֶּה נָשׁוּב. ...." [תרי עשר- במלאכי פרקים: ג'-מפסוק ד']
השאלות
הן:
א] מהי תורת המצורע?
ב] קשר אקטואלי בין הפרשה ונבואת מלאכי- האמנם ?
תשובות.
תורת
המצורע - משמעותה.
נשאלה שאלה בגמרא: "אמר
ריש לקיש: מאי דכתיב ? [כלומר- מה פירוש
הדברים שנאמרו בפסוק: "תורת המצורע" ?- [והתשובה]: - זאת
תהיה תורתו של המוציא שם רע".[ערכין ,ט"ו, ב']
להלן משל מעניין: "זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת
הַמְּצֹרָע":
"תורת המוציא שם
רע, מעשה ברוכל אחד שהיה מחזר בעיירות הסמוכות לציפורי, והיה מכריז ואומר: מי
מבקש לקנות סם חיים? היו הכול מתכנסים ובאים אצלו ואומרים לו: תן לנו סם -
חיים.
היה רבי ינאי יושב
בטרקלינו ושונה [לומד] ושמע את המכריז על מכירת סם - חיים. אמרו לו: בוא ועלה אלי
ומכור לי, אמר לו אותו רוכל:
לא לך ולא לכשכמותך. סִרְהֵב [הפציר] בו רבי ינאי ועלה אצלו, הוציא לו ספר תהלים והראה לו פסוק:
"מִי-הָאִישׁ,
הֶחָפֵץ חַיִּים"?
מה
כתוב אחריו? "אֹהֵב יָמִים,
לִרְאוֹת טוֹב. נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע;
וּשְׂפָתֶיךָ, מִדַּבֵּר מִרְמָה".[תהלים לד, י"ג- י"ד]
אמר רבי ינאי: אף
שלמה מכריז ואומר: "שֹׁמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ שֹׁמֵר מִצָּרוֹת נַפְשׁוֹ". [משלי כ"א, כ"ג]- אל תקרי [תקרא] מצרות אלא מצרעת...
[ויקרא רבה ט"ז, ב']
ה"נתיבות
שלום" שואל: מדוע נאמר על
המצורע: "וְהוּבָא,
אֶל-הַכֹּהֵן"?
תשובתו: יש שאדם חוטא
ועיקר החטא - עצם המעשה האסור- אך יש חטאים הנובעים משורשים עמוקים של מידות רעות-כגון: מידת הגאווה,
מידת התאווה.....במצב זה עיקר הפגם אצל האדם אינו החטא שעשה- אלא השורש הפורה ראש
ולענה - זה מה שהצמיח אצלו את פרי הבאושים, היינו ,אותן מידות – שהן שורש הרע
וגרמו לעשיית העבירה.
כאשר האדם מגיע למצב
זה - הוא פשוט נשלט על ידי יצר הרע.
דוגמת המצורע -
המוציא שם רע על אחרים.
מתברר, כי שורשי הרע -
המידות הרעות שבאדם הם קשים ממעשה העבירה.
לכן הפתרון למצב זה:
לעקור את השורש הפורה ראש ולענה.
כי כל עוד אינו עוקר
את שורש המידות הרעות - הרי שב ומצמיח באושים.
לכן ,העצה הראשונה
לאותו אדם שחטא והוא נענש בצרעת- הוא מובא
אל אהרון הכהן ,או לאחד מבניו והמטרה בזה: שהוא יהיה קשור לצדיק או לקבוצה
שמחוברים לקב"ה ולתורה הקדושה. כאן
טמון הכוח להוציאו משלטון יצר הרע.
הדרך לטהרת המצורע
מתבצעת בתיקון כפול, תחילה: סור מרע. ואחר כך: עשה טוב. והדבר מרומז
בשתי הציפורים שהוא חייב להביא: את הציפור האחת שחטו על מים חיים ומהדם שלה היזו שבע הזאות ואת הציפור החיה שלחו ,אחר כך,
על פני השדה. וכפי שלומדים מהתורה עניינם
בבחינת שני השעירים של יום הכיפורים- שעיר אחד - היה חטאת לה' ואת השעיר
שנועד לעזאזל- שלחו למדבר. וגם שני השעירים- הם כנגד: סור מרע- ועשה טוב,
השעיר לעזאזל- הוא כנגד:
סור מרע- כמו שנאמר: "
וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו אֶת-כָּל- עֲוֺנֹתָם, אֶל-אֶרֶץ גְּזֵרָה" [ויקרא ט"ז, כ"ב]
השעיר לעזאזל נשלח
למדבר –כי כוח הטומאה היה כה חזק שאם היו שולחים אותו לישוב- היה מדביק בטומאתו את
כל הישוב
השעיר לה' – הוא "ועשה
טוב"- שמטרתו: לקרב את ישראל לה'.
אבל אצל המצורע – שהוא
חטא בחטא פרטי - את הציפור שולחים לשדה-שאין שם אנשים,
על ידי שני הציפורים
הוא מהפך נגע - לעונג - מלשון להתענג אל
ה'.
בנוסף לשתי הציפורים
נאמר:
"וְצִוָּה,
הַכֹּהֵן, וְלָקַח לַמִּטַּהֵר .....וְעֵץ אֶרֶז, וּשְׁנִי תוֹלַעַת וְאֵזֹב".
אמר
שלמה המלך:
מפני מה מצורע זה נטהר בגבוה שבגבוהים ובנמוך שבנמוכים- בעץ ארז ובאזוב? אלא על
ידי שאדם מגביה את עצמו כארז- הוא לוקה בצרעת- וכיון שמשפיל את עצמו כאזוב - הוא
מתרפא באזוב.[פסיקתא דר' כהנא]
השבת הגדול
מסר אקטואלי לעם ישראל ממש לימים אלה:
אמרו חז"ל: "בניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל" [מסכת ר"ה
י"א]
מכאן: שכל חודש ניסן -
נחשב לחודש הגאולה.
מבאר רבינו
הר"ן: על ידי שגאולת מצרים
הייתה בחודש ניסן ,לכן עד היום: חודש זה מסוגל לגאולה- כי כשם שבעניינים הגשמיים-
קל יותר להרתיח מים שכבר רתחו בעבר וקל יותר להדליק נר שכבר דלק בעבר, באופן דומה
ברוחניות- קל יותר להחיש ולהביא גאולה בחודש שכבר נגאלו בו!
מתוך לימוד פרשת מצורע, ניתן להבחין בקו המחבר בין הפרשה העוסקת
בחטא לשון הרע - ובמקרה שאדם חטא והוציא
שם רע על הזולת – ונעשה מצורע ,הוא מצווה להיבדק דווקא על ידי כהן- כי מחלתו אינה פיזית,
אלא רוחנית- הנובעת בעיקר ממידותיו הרעות ולכן הוא מובא אל הכהן- כדי שיטהר אותו-
אך גם כדי שיהיה בחברתו –ויושפע ממעשיו הטובים.
כלומר: התכלית היא:
לסור מרע ולעשות טוב- להיות צדיק וירא שמים ואותו המסר מובא גם בהפטרה:
"לְמִימֵי
אֲבֹתֵיכֶם סַרְתֶּם מֵחֻקַּי, וְלֹא שְׁמַרְתֶּם--שׁוּבוּ אֵלַי וְאָשׁוּבָה
אֲלֵיכֶם, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת; וַאֲמַרְתֶּם, בַּמֶּה נָשׁוּב".
הנביא מודיע שיבוא
יום משפט -"וקָרַבְתִּי אֲלֵיכֶם,
לַמִּשְׁפָּט"- הכוונה למשפט
אלוקים :הצדיקים ייהנו מאור החמה- אך
הרשעים ייענשו,- יהפכו לאפר.
הנביא דורש להתחבר
לתורה הקדושה ומבטיח את בוא אליהו הנביא
טרם היום הגדול.
לאור האמור לעיל,
ניתן להבין כי מסר הנביא מלאכי הוא : לקיים את התורה ככתבה ולשונה כפי שישראל
קיבלוה לרגלי הר סיני.
כמה חשובים דבריו
במיוחד בימים אלה בתקופת המלחמה קיומית:
"זִכְרוּ,
תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי, אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתוֹ בְחֹרֵב עַל-כָּל-יִשְׂרָאֵל,
חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים. הִנֵּה
אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם, אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא--לִפְנֵי, בּוֹא יוֹם יְהוָה,
הַגָּדוֹל, וְהַנּוֹרָא. וְהֵשִׁיב
לֵב-אָבוֹת עַל-בָּנִים, וְלֵב בָּנִים עַל-אֲבוֹתָם--פֶּן-אָבוֹא, וְהִכֵּיתִי
אֶת-הָאָרֶץ חֵרֶם".
מסר זה מרמז לאחרית הימים:
"בַּצַּר לְךָ--וּמְצָאוּךָ, כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה;
בְּאַחֲרִית, הַיָּמִים, וְשַׁבְתָּ עַד-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וְשָׁמַעְתָּ בְּקֹלוֹ"
[דברים ד', ל'-
ל"א].
