יום רביעי, 24 במאי 2023

פרשת נשא, - הקשר למתן תורה- ולהפטרה בספר שופטים/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת נשא, - הקשר למתן תורה- ולהפטרה בספר שופטים.

 מאמר מאת: אהובה קליין


 יצירותיי  לפרשה, לחג שבועות ולהפטרה-

בספר שופטים י"ג]



ציורי תנ"ך/ ברכת הכוהנים/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/  הקמת , חצר המשכן/ ציירה: אהובה קליין (Cׁ)



ציורי תנ"ך/ שילוח הטמאים מחוץ למחנה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ הנזיר/ ציירה: אהובה קליין (c)][שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ הנזיר מביא קורבן לכהן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ הלוויים נושאים את הארון/ ציירה: אהובה קליין (c



ציורי תנ"ך/ בני גרשון נושאים את יריעות המשכן/ ציירה: אהובה קליין(c)


Biblical painting

"..ויביאו את קורבנם לפני ה' שש עגלות צב ושני עשר בקר עגלה על---שני הנשיאים ושור לאחד ויקריבו אותם לפני המשכן"

[במדבר ז, ג]


ציורים מתוך  ההפטרה בספר שופטים י"ג



ציורי תנ"ך/ שמשון הגיבור מבורך מה'/    

/ ציירה: אהובה קליין (c) [מתוך ההפטרה לפרשת נשא[ שופטים י"ג]



ציורי תנ"ך/ אשת מנוח מספרת על בשורת המלאך/ ציירה: אהובה קליין (c)

[מתוך שופטים פרק י"ג]




 

חג השבועות נקשר לפרשה.



ציורי תנ"ך/ ההכנות  לקראת  מתן תורה/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ רות בשדה שיבולים/ ציירה: אהובה קליין (Cׁ)



ציורי תנ"ך/ רות ונעמי/ ציירה: אהובה קליין (Cׁ ) 



ציורי תנ"ך/ רות ונעמי מגיעות לבית לחם / ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ חג השבועות- ביכורי קציר/ ציירה: אהובה קליין (Cׁ)


ציורי תנ"ך/ רות ובועז בשדה/ ציירה: אהובה קליין(c)

"ועשית חג שבועות לה' אלוקיך"
ציורי תנ"ך/ אכילת מאכלי חלב בחג השבועות/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ הגבלת העם סביב הר  סיני/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ משה והלוחות בידיו - לעיני עם ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)-



ציורי תנ"ך/ מעמד הר סיני/ ציירה: אהובה קליין (Cׁׂ)

ציורי תנ"ך/ הבאת ביכורים לבית המקדש/ ציירה: אהובה קליין (c)


 פרשה זו ארוכה מהרגיל ,אחד הנושאים בפרשה: הנזיר: "נֶדֶר נָזִיר--לְהַזִּיר, לַיהוָה.  מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר, חֹמֶץ יַיִן וְחֹמֶץ שֵׁכָר לֹא יִשְׁתֶּה; וְכָל- מִשְׁרַת עֲנָבִים לֹא יִשְׁתֶּה, וַעֲנָבִים לַחִים וִיבֵשִׁים לֹא יֹאכֵל. כֹּל, יְמֵי נִזְרוֹ:  מִכֹּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מִגֶּפֶן הַיַּיִן, מֵחַרְצַנִּים וְעַד-זָג--לֹא יֹאכֵל.  כָּל -יְמֵי נֶדֶר נִזְרוֹ, תַּעַר לֹא - יַעֲבֹר עַל- רֹאשׁוֹ:  עַד-מְלֹאת הַיָּמִם אֲשֶׁר -יַזִּיר לַיהוָה, קָדֹשׁ יִהְיֶה--גַּדֵּל פֶּרַע, שְׂעַר רֹאשׁוֹ". [במדבר ו, ב'- ו']

לרוב, פרשת "נשא" נקראת בשבת שאחרי חג השבועות,

אל חג השבועות ,שהוא גם חג מתן תורה, אנו מגיעים בתום ספירת העומר  של ארבעים ותשעה ימים כפי שנאמר בתורה:

"וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה........וּקְרָאתֶם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה, מִקְרָא -קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם--כָּל- מְלֶאכֶת עֲבֹדָה, לֹא תַעֲשׂוּ:  חֻקַּת עוֹלָם בְּכָל- מוֹשְׁבֹתֵיכֶם, לְדֹרֹתֵיכֶם.  וּבְקֻצְרְכֶם אֶת-קְצִיר אַרְצְכֶם,.."  [ויקרא כ"ג, כ"א]

 כמו כן נאמר: "וְחַג שָׁבֻעֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ, בִּכּוּרֵי קְצִיר חיטים" [שמות ל"ד, כ"ב] הוא נחשב לאחד מבין שלושת הרגלים: פסח, סוכות ושבועות.

השאלות הן:

א] מה דינו המיוחד של הנזיר ?

ב] החוט המקשר בן הפרשה לחג השבועות ?

ג] מה הקשר בין הפרשה להפטרה בספר שופטים י"ג ?

תשובות.

הנזיר:

מדובר באדם שהפריש את עצמו על ידי קבלת נדר של נזירות  להישמר מפני הטומאה ומן היין ומשאר התענוגות .

על פי דעת מקרא: משמעות  השם: "נזיר":

א]  נגזר מן הפועל: נזר – התרחק – התבדל.

ב] נזר- מלשון עטרה - כתר. כאן משמש שם נרדף לנזירות - מהטעם שהשיער  עוטר את ראשו ומטרת נזירותו כדי שיוכל להפריש עצמו  לשם שמים - וירחיק  עצמו מן היין.

על פי הסיפרי: מדובר שהנזיר מרחיק עצמו מן היין  ומן השיכר והרי יין -הוא שיכר והשיכר - הוא יין אלא, שהתורה דיברה בשתי  לשונות:

רבי  אלעזר הקפר אומר: יין – זה מהול  במים ואילו שיכר - זה משקה ענבים טבעי חזק. בניגוד לעמים אחרים הוא פורש רק מן היין ותוצרתו ואין הוא פורש ממאכלים אחרים.

ה"נתיבות שלום" מביא את דעותיהם של כמה פרשנים בנידון:

רש"י שואל: מדוע נסמכה  פרשת נזיר לפרשת סוטה?

תשובתו: לומר לך: שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיד עצמו מן היין.

הרמב"ם טוען: [בסוף הל' נדרים] : מי שנדר נדרים לכונן את דעותיו ולתקן את מעשיו נחשב -  לזריז ומשובח.

לדוגמא: מי שהיה זולל ואסר על עצמו לאכול בשר במשך שנה או שנתיים. או מי שהיה שוגה ביין ואסר על עצמו לשתות יין תקופה ארוכה. כל זה נחשב לעבודת ה' ועל כך , לנדרים אלו  וכיוצא בהם  - אמרו חכמים: נדרים - סייג לפרישות.

אבן עזרא גם טוען: כי המילה "נזיר" מגזרת נזר, ובכך הוא מעיד כי נזר - אלוקיו על ראשו, זה לעומת  שאר בני אדם עבדי תאוות העולם - ואילו המלך: זה אותו אחד שיש לו נזר – עטרת מלכות  על ראשו לפי שהוא חופשי מתאוות העולם הזה.

על פי כל הנאמר על ידי הפרשנים – משמע - שנושא הנזירות נחשב למדרגה בעבודת ה' וכמו שבפרשה כתוב שהנזיר  נקרא קדוש ומדרש  [במד"ר י'] נקרא קדוש,  ואילו מאידך מאד מעניין כי - בגמרא נאמר שאפילו הנזיר הטהור נחשב חוטא ! כי ציער את עצמו מהיין.

חג השבועות נקשר לפרשה.

מעניין לציין, כי בניגוד למועדים אחרים  אנו מקיימים הכנות כה מרובות לקראת חג  השבועות כשהמטרה היא: להגיע לחגוג את מתן תורה, ומכאן  שלימוד התורה – הוא מעל הזמן ומעל המקום.

וכל חשיבות התורה -  נובעת מהחוזה שנחתם בין עם ישראל לקב"ה בזמן  מתן תורה.

תחילה ה' ציווה את משה לשאול את העם האם הם מוכנים לקבל את התורה - המהווה קבלת ברית  נצחית בין ה' לעם ישראל- כלומר לקבל עליהם את אלוקותו ולהיות "ממלכת כהנים"- לשמש אור לגויים ולקיים את המצוות ותשובת העם הייתה: "כל אשר דבר ה' נעשה" .אחרי זה הצטוו להתכונן במשך שלושה ימים - לכבס את בגדיהם , אף  שבמשך ימים אלה עשויים היו עם ישראל להתחרט על הסכמתם החיובית לקבלת התורה, אולם הם היו נחושים  פה אחד לקבל את התורה - אולם ההתגלות האלוקית הפחידה אותם כפי שהכתוב מתאר: "וְכָל-הָעָם רֹאִים אֶת - הַקּוֹלֹת וְאֶת - הַלַּפִּידִם, וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר, וְאֶת-הָהָר, עָשֵׁן; וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ, וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק.  וַיֹּאמְרוּ, אֶל - מֹשֶׁה, דַּבֵּר-אַתָּה עִמָּנוּ, וְנִשְׁמָעָה; וְאַל- יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹהִים, פֶּן- נָמוּת.  וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-הָעָם, אַל- תִּירָאוּ, כִּי לְבַעֲבוּר נַסּוֹת אֶתְכֶם, בָּא הָאֱלֹהִים; וּבַעֲבוּר, תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל- פְּנֵיכֶם--לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ.  וַיַּעֲמֹד הָעָם, מֵרָחֹק; וּמֹשֶׁה  נִיגשׁ אֶל-הָעֲרָפֶל, אֲשֶׁר-שָׁם הָאֱלֹהִים". [שמות  כ', י"ד- י"ח]

היראה הזו  מוזכרת  גם בחומש דברים: "וְעַתָּה, לָמָּה נָמוּת, כִּי תֹאכְלֵנוּ, הָאֵשׁ הַגְּדֹלָה הַזֹּאת; אִם -יֹסְפִים אֲנַחְנוּ, לִשְׁמֹעַ  את -קוֹל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ עוֹד--וָמָתְנוּ". [דברים ה, כ"א]

במעמד הזה עם ישראל הגיע   להבנת שתי  נקודות  חשובות:

א "כי ידבר אלוקים את האדם וחי"

ב]  משה הוא שליח ה' האמתי !

ההתגלות הזאת  גרמה לאמונה ויראה - כבסיס לקבלת התורה!

המטרה המרכזית של קבלת התורה:  למען נירש את ארץ ישראל ונקיים בה את המצוות כפי שנאמר: "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל, שְׁמַע אֶל- הַחֻקִּים וְאֶל- הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְלַמֵּד אֶתְכֶם, לַעֲשׂוֹת--לְמַעַן תִּחְיוּ, וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת -הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם, נֹתֵן לָכֶם.  לֹא תֹסִפוּ, עַל- הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, וְלֹא תִגְרְעוּ, מִמֶּנּוּ--לִשְׁמֹר, אֶת-מִצְוֺת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר אָנֹכִי, מְצַוֶּה אֶתְכֶם"

[דברים ד', א-ג']

לגבי הפרשה: היא  הגדולה ב - נ"ד פרשיות התורה. היא  כוללת  : 176 פסוקים - שמונה פעמים כמספר אותיות הא"ב – בדומה לכך ניתן למצוא גם בספר תהלים- מזמור ק"ט - הוא הארוך בק"ן המזמורים שבספר. הוא כולל 176 פסוקים . מפליא הדבר שגם בתורה שבע"פ: מסכת בבא בתרא היא הגדולה במסכתות הש"ס שבתלמוד הבבלי - ומספר הדפים שבה הם : 176

חז"ל מסבירים: כי אין זה מקרה: דווקא פרשת "נשא" הארוכה במיוחד  נקראת: אחרי  חג השבועות, עם ישראל ראה את האורות , הברקים וההתרגשות במתן תורה הייתה  עוצמתית ,עד כי , השתוקקו במידה רבה להשביע את נפשם  -בעוד ועוד דברי תורה , אחת ההוכחות לכך: אורכה המיוחד של פרשת נשא.

 

הקשר בין הפרשה להפטרה בספר שופטים [י"ג]

בפרשת נשא - אנו קוראים על הנזיר – בהפטרה ישנו תיאור שלם כיצד שמשון  נועד להיות נזיר מבטן ולידה על ידי ה':

אנחנו קוראים על איש בשם מנוח שהיה גר בצרעה והוא השתייך לשבט דן, אשתו הייתה עקרה והנה באחד הימים מלאך משמים פוגש את האישה בשדה

 

ואומר לה: "ְעתָּה הִשָּׁמְרִי נָא, וְאַל-תִּשְׁתִּי יַיִן וְשֵׁכָר; וְאַל-תֹּאכְלִי, כָּל-טָמֵא.  כִּי הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן, וּמוֹרָה לֹא-יַעֲלֶה עַל-רֹאשׁוֹ--כִּי-נְזִיר אֱלֹהִים יִהְיֶה הַנַּעַר, מִן-הַבָּטֶן; וְהוּא, יָחֵל לְהוֹשִׁיעַ אֶת-יִשְׂרָאֵל--מִיַּד פְּלִשְׁתִּים" [שופטים י"ג, ד'- י']

על פי המלבי"ם: מתוך דברי המלאך לאשת מנוח ניתן להבין: כי עליה להתרחק מדברים הגורמים בדרך הטבע נזק לעובר ומלבד זה עליה להתנהג כדין הנזירות, נאסר עליה שתיית יין ושיכר ועליה להימנע מאכילת מזון טמא. היא עתידה ללדת בן שמורא לא יעלה על ראשו - כלומר לא יעלה תער לגלח שיערו. היות והוא נזיר כבר  טרם נולד – משום כך לפני שיצא לאוויר העולם אמו צריכה להימנע ממאכלים האסורים על הנזיר.

הייעוד של שמשון: להושיע את עם ישראל מיד הפלישתים. האישה לא הייתה בטוחה ,אם אכן היא פגשה באמת מלאך שבישר לה את הבשורה. כי היה לבוש כאיש רגיל לכן נראה איש נביא.

לכן אמרה למנוח:

"אִישׁ הָאֱלֹהִים בָּא אֵלַי, וּמַרְאֵהוּ כְּמַרְאֵה מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים נוֹרָא מְאֹד; וְלֹא שְׁאִלְתִּיהוּ אֵי -מִזֶּה הוּא, וְאֶת- שְׁמוֹ לֹא -הִגִּיד לִי.  וַיֹּאמֶר לִי, הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן" [להלן  י"ג, ו']

ישנו פירוש המבאר: כדי שיהיה הבן באמת  נזיר אלוקים, תלוי הדבר בהתנהגותה של האם בעודה נושאת את  התינוק ברחמה. כנאמר:

"בְּמַקְהֵלוֹת בָּרְכוּ אֱלֹהִים יְהוָה מִמְּקוֹר יִשְׂרָאֵל"[תהלים ס"ח, כ"ז]

והכוונה: כדי שיהיו תלמידי ישראל מברכים את ה' במקהלות -הדבר תלוי ב"מקור ישראל"- במקור מחצבתם -כלומר מה השורשים של ההורים?

רק כאשר ה"מקור הוא ישראלי" טהור- מסוגלים הבנים להיות מברכים את ה' אבל אם  באים  חלילה ממקור שאיננו טהור כלל - יוצאים הבנים  ומקללים.

אשת מנוח  ממשיכה  לספר לו:

" וְעַתָּה אַל- תִּשְׁתִּי יַיִן וְשֵׁכָר, וְאַל- תֹּאכְלִי כָּל- טֻמְאָה--כִּי- נְזִיר אֱלֹהִים יִהְיֶה הַנַּעַר, מִן- הַבֶּטֶן עַד-יוֹם מוֹתוֹ".[להלן י"ג, ז']

 

מדוע אמרה: "עַד-יוֹם מוֹתוֹ". מדוע לא מסרה לו גם מה שאמר לה המלאך: "ומורה לא יעלה על ראשו"?

כנראה רוח הקודש נצנצה מתוך דבריה ,כיון שהוסיפה את המילים:" עַד-יוֹם מוֹתוֹ" לכן לא יכלה להזכיר את איסור הגילוח, שכן לפני מותו הרי גוזזו שערותיו.

המלבי"ם מציין: היא לא אמרה לבעלה שבנם יתחיל להושיע את ישראל מיד פלישתים -כי באותה תקופה שלטו הפלישתים על ישראל –וזאת  מהטעם שחששה שהדבר יתפרסם ברבים ואז הפלישתים יהרגו את הילד.

בסופו של דבר מנוח שמע לעצת אשתו והתפלל אל ה'  שאיש האלוקים ישוב שנית וידריך מה לעשות עם הילד שייוולד והקב"ה קיבל את תפילת מנוח והמלאך נראה בשנית לאשתו –כשהיא לבדה בשדה....כאשר שבה האישה אל בעלה סיפרה לו כי פגשה את  האיש בשנית, אך בפעם השלישית מנוח הלך אחרי אשתו ושוב פגשו במלאך והוא חזר על אזהרותיו לגבי האיסורים שאמר כבר לאשתו.

לסיכום לאור האמור לעיל:

לגבי פרשת נשא - שהיא ארוכה ביותר. מעניין שהיא מסתיימת  בבואו של משה לאהל מועד ושם שומע את קול ה' מבין הכרובים ועל פי רש"י הקול היה של אלוקים שדיבר אל משה בסיני. וחג השבועות – הוא חג מתן תורה - אנו חוגגים בו את המאורע הנצחי של מעמד הר סיני

נושא הנזיר- מהווה דרגה גבוהה רוחנית בפרשה ועל דוגמא של נזיר מיוחד - אנו קוראים בהפטרה וזהו החוט המקשר בין שלושת הנושאים הנ"ל.

יפים וחשובים דברי ה':

"וְאַתֶּם, הַדְּבֵקִים, בַּיהוָה, אֱלֹהֵיכֶם--חַיִּים כֻּלְּכֶם, הַיּוֹם".    [דברים ד', ד]


*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

מָנוֹחַ ,אִשְׁתּוֹ וְהַבְּשׂוֹרָה/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

מָנוֹחַ ,אִשְׁתּוֹ וְהַבְּשׂוֹרָה.

 שִׁיר מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן. ©

וַיְהִי בִּתְקוּפַת שִׁלְטוֹן הַפְּלִישְׁתִּים

בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּחֲטָאֵיהֶם שְׁקוּעִים

אִישׁ מִצָּרְעָה  מִשֵּׁבֶט  הַדָּנִי

שְׁמוֹ מָנוֹחַ  מְאֹד שְׁאַפְתָּנִי.

 

יָמִים חוֹלְפִים   חֲשׂוּךְ בָּנִים

אִשְׁתּוֹ עָקְרָה  חַסְרַת אוֹנִים

לְפֶתַע יָרַד מַלְאָךְ מִשָּׁמַיִם

בְּשׂוֹרָה בִּשֵּׂר שִׂמֵּחַ כִּפְלַיִם

 

 אֵשֶׁת  מָנוֹחַ הֵסִירָה דִּמְעָה

מִהֲרָה  לְבַשֵּׂר זוֹ הַיְּדִיעָה

חָשָׁה בִּלְבּוּל אִי רְגִיעָה

שִׁנְּתָה מְעַט דִּבְרֵי הַנְּבוּאָה.

 

עֲתִידָהּ הִיא לָלֶדֶת בֶּן

לְכָךְ חַיֶּבֶת חִישׁ לְהִתְכּוֹנֵן

מִיַּיִן וְשֵׁכָר  וְטֻמְאָה תִּתְרַחֵק

לָהּ בֵּן נָזִיר -עָתִיד לְהִיווָּלֵד.

 

 מָנוֹחַ  חִישׁ מַעֲלֶה חִיּוּךְ

 מִבּוֹרֵא עוֹלָם  יְבַקֵּשׁ חִיזּוּק

 סַקְרָן לִרְאוֹת  זֶה הָאִישׁ

 אֲשֶׁר  בְּפָנָיו אֱמֶת יַמְחִישׁ.

 הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת הַפְטָרָה לְפָרָשַׁת נָשֹׂא- סֵפֶר שׁוֹפְטִים י"ג]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שלישי, 16 במאי 2023

פרשת במדבר- הייעוד המשותף של האומה ועבודת הלוויים/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)


 

פרשת במדבר- הייעוד המשותף של האומה ועבודת הלוויים.

מאמר מאת: אהובה קליין .

יצירותיי לפרשה:



ציורי תנ"ך/ במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ הציווי למנות את עדת ישראל במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ משה ואהרון מונים את  בני ישראל במדבר/ ציירה: אהובה קליין(c)





ציורי תנ"ך/ שבט זבולון/ ציירה: אהובה  קליין (c)



ציורי תנ"ך/ שבט יששכר לומדי תורה  באוהלם/ ציירה: אהובה קליין (c)






ציורי תנ"ך/ משה מקדיש את הלוויים לעבודת המשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ הסמיכה על ראש הלוויים להקדשתם/ ציירה: אהובה קליין.(c)



ציורי תנ"ך/ מחנה לוויה/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ הלוויים נושאים את כלי המשכן/ ציירה: אהובה קליין (c


ציורי  תנ"ך/ שבט  נפתלי/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי  תנ"ך/ שבט יהודה ודגלו/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ בני ישראל נודדים במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)





 ציורי תנ"ך/ בני ישראל חונים במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ משה מקדש  את הלווים לעבודת המשכן/ ציירה: אהובה קליין(c)




חומש במדבר  : הספר הרביעי מתוך חמישה חומשי תורה - מתאר את קורות עם ישראל בשנות נדודיהם במדבר - החל מהשנה השנייה לצאת ישראל ממצרים עד שנת הארבעים , עת היו חונים בערבות מואב.

פרשה זו נקראת בדרך כלל בשבת שלפני חג מתן תורה - מתקנת עזרא הסופר משום :"תכלה שנה וקללותיה" הכוונה: הצורך ליצור חיץ בין  דברי התוכחה שנאמרו בפרשת בחוקותיי לבין חג  השבועות - שהוא  ,ע"פ  חז"ל: ראש השנה לפירות האילן.

כפי שנאמר במשנה מסכת ראש השנה, פרק א' משנה ב':

"בארבעה פרקים העולם נידון: בפסח על התבואה, בעצרת: על פירות האילן, בראש השנה כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון, שנאמר "היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם", ובחג נידונין על המים".

בפרשת במדבר - משה מצטווה למנות את עם ישראל כפי שנאמר: "וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל- מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי, בְּאֹהֶל מוֹעֵד:  בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית, לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם--לֵאמֹר.  שְׂאוּ, אֶת -רֹאשׁ כָּל -עֲדַת בְּנֵי- יִשְׂרָאֵל, לְמִשְׁפְּחֹתָם, לְבֵית אֲבֹתָם--בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת, כָּל- זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם.  מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה, כָּל- יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל--תִּפְקְדוּ אֹתָם לְצִבְאֹתָם, אַתָּה וְאַהֲרֹן". [במדבר  א, א'- ד]

ציווי מעניין נוסף: הקדשת הלוויים לשרת במשכן:

"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל- מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  הַקְרֵב, אֶת -מַטֵּה לֵוִי, וְהַעֲמַדְתָּ אֹתוֹ, לִפְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן; וְשֵׁרְתוּ, אֹתוֹ.  וְשָׁמְרוּ אֶת -מִשְׁמַרְתּוֹ, וְאֶת- מִשְׁמֶרֶת כָּל- הָעֵדָה, לִפְנֵי, אֹהֶל מוֹעֵד--לַעֲבֹד, אֶת-עֲבֹדַת הַמִּשְׁכָּן.  וְשָׁמְרוּ, אֶת-כָּל- כְּלֵי אֹהֶל מוֹעֵד, וְאֶת -מִשְׁמֶרֶת, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--לַעֲבֹד, אֶת-עֲבֹדַת הַמִּשְׁכָּן.  וְנָתַתָּה, אֶת-הַלְוִיִּם, לְאַהֲרֹן, וּלְבָנָיו:  נְתוּנִם נְתוּנִם הֵמָּה לוֹ, מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".[במדבר ג'. ה' -י']

השאלות הן:

א] אימתי ניתן למנות את עם ישראל?

ב] מה התכלית של הקדשת הלוויים?

תשובות.

הציווי למנות את עם ישראל במדבר.

מעניין לציין: כי חומש במדבר  נקרא גם בשם :"חומש הפקודים" מהטעם שבתחילתו וגם לקראת סופו - בפרק כ"ו מתואר  המפקד שערך משה לעם ישראל על פי ציווי ה'.

על פי רש"י -  המדרש מתאר: כי הדבר נעשה מתוך חיבת עם ישראל בעיני ה': "מתוך חיבתם לפניו מונה אותם כל שעה ,כשיצאו  ממצרים- מנאם, וכשנפלו בעגל [ שנענשו ונגפו בעוון העגל שמות ל"ב , ל"ה] מנאם לידע מניין הנותרים וכשבא להשרות שכינתו עליהם [במשכן שהוקם] מנאם"

ספורנו סבור: כי  ספירת עם ישראל נועדה למטרה אירגונית- צבאית למפקד  שנערך לשבטי ישראל במדבר - "לסדרם שיכנסו לארץ מיד איש על דגלו... שיפנו [שיברחו] הכנענים  מפניהם"

על פי דברי רש"י וספורנו ניתן להבין את הסיבה לספירה , אך בגמרא  שואלים: האם תמיד ניתן למנות  את עם ישראל?

לדעת המפרשים : בעושין רצונו - "לֹא יִמַּד וְלֹא יִסָּפֵר"

"רַבִּי יוֹנָתָן רָמִי: כָּתוּב: "וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" וכתיב "כחול הַיָּם אֲשֶׁר יִמַּד  יִסָּפֵר" ? כָּאן בְּעוֹשִׂים רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם" [גְּמָרָא, יוֹמָא כ"ב, כ']

ּלְדַעַת הַמְּפָרְשִׁים : בְּעוֹשִׂין רְצוֹנוֹ - "לֹא יִמַּד וְלֹא יִסָּפֵר"

ּלְהַלָּן הֶסְבֵּר עַל יְדֵי מָשָׁל: מַעֲשֶׂה בִּשְׁנֵי נְעָרִים שֶׁהָיוּ מִתְווַכְּחִים זֶה עִם זֶה: זֶה אוֹמֵר: "אֵין בְּכָל הָעִיר אִישׁ עָשִׁיר כְּמוֹ אָבִי, כִּי יֵשׁ לוֹ כַּמָּה כִּיסִים  מְלֵאֵי כֶּסֶף הַמֻּנָּחִים אֶצְלוֹ תָּמִיד שֶׁאֵינוֹ זָקוּק לָהֶם לְמַשָּׂא וּמַתָּן, מִלְּבַד מָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּמַשָּׂא - וּמַתָּן עַצְמוֹ עֹשֶׁר מֻפְלָג!

ְרֵעֵהוּ מֵשִׁיב לוֹ לֵאמֹור: דַּע אָחִי, כִּי נֶגֶד אָבִי אֵין זֶה נֶחֱשָׁב לְעָשִׁיר כָּל מְאוּמָה, כִּי אַתָּה רָאִיתָ אֵצֶל אָבִיךְ כַּמָּה כִּיסִים מְלֵאִים מַטְבְּעוֹת - לֹא אֶפְחַד מִמְּךָ שֶׁיֵּשׁ לוֹ כֶּסֶף רַב, אֲבָל דַּע, כִּי אֵצֶל אָבִי הַיָּקָר מֻנָּחִים צִיבּוּרִים ,צִיבּוּרִים נְיָרוֹת. אֲשֶׁר גַּם נְיָר אֶחָד מֵהֶם עוֹלֶה בְּמִסְפָּרוֹ שִׁבְעָתַיִם עַל כָּל הֲמוֹן הָעֲשִׁירוּת אֲשֶׁר רָאִיתָ בְּבֵית אָבִיךְ, כִּי כֵן מִשְׁפַּט הַנְּיָרוֹת, כִּי גַּם כִּי קְטַנִּים הֵם בְּמַהוּתָם, כַּמָּה רַבִּים הֵם בְּאֵיכוּתָם!

הַנִּמְשָׁל: כֵּן הַדָּבָר בְּעַם יִשְׂרָאֵל, כִּי בִּזְמַן שֶׁאֵין עוֹשִׂים רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם [רָצוֹן ה'] אָז יֵשׁ לָהֶם מִסְפָּר, כְּסוֹפֵר וּמוֹנֶה מַטְבְּעוֹת: אַחַת, שְׁתַּיִם,, שָׁלוֹשׁ...,אֲבָל  בִּזְמַן שֶׁעוֹשִׂים רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם, אֵין לָהֶם מִסְפָּר, כִּי אָז כָּל אֶחָד נֶחֱשָׁב לְצָבָא רַב, כְּמַאֲמַר:

"וְלִי--מַה- יָּקְרוּ רֵעֶיךָ אֵל;    מֶה עָצְמוּ, רָאשֵׁיהֶם. אֶסְפְּרֵם, מֵחוֹל יִרְבּוּן";  [תְּהִלִּים קל"ט, י"ז, י"ח]

רוֹצֶה לוֹמַר: אֶסְפֹּר אוֹתָם וְעִם כֹּל זֶה לֹא אוּכַל לְדַעַת מִסְפָּרָם, "כִּי מֵחֹל יִרְבּוּן, בִּהְיוֹת אֶחָד עוֹלֶה אֲלָפִים, כְּמוֹ כֶּסֶף - הַנְּיָרוֹת הַנָּ"ל"

ההסבר: כי בזמן שעם ישראל עושים רצונו של מקום  - הם  שווים  הרבה יותר וקשה להעריך את המספר  המדויק שלהם ולכן לא ניתן לספור אותם באופן מדויק.[ מתוך ספר "משלי יעקב"/ מאת: רבי יעקב דובנא]

תכלית הקדשת הלוויים.

שבט לוי כולל שלוש משפחות:

 

א] משפחת גרשון,

ב] משפחת קהת - שממנה יצאו משה ואהרון שהוא וצאצאיו הם כוהנים,

ג] משפחת מררי.

תפקיד הלוויים היה: לשרת במשכן , לשאת את הכלים- לסייע לאהרון ולבניו - בשמירת משמרת הקודש. לאחר הקמת המשכן תפקיד הלוויים יוצא לפועל: כל בית אב קיבל את הפירוט המדויק של תפקידו וגם את פירוט הכלים לצורך כך. הייתה קבוצה שהיא אחראית על  טיפול כלי הקודש והחזרתם למקומם בסוף המסע. שכן נקבע מקומו של כל כלי קודש במשכן - בזמן הקמת אוהל מועד בצל הענן. הייתה קבוצה שהייתה אחראית על השירה - שירת הלוויים. היו לוויים שהיו אחראים על הכנת הקורבנות ויש מהם שהיו אחראים על  משא המשכן וכליו,

ראוי לציין  מעלות  חשובות  המאפיינות את שבט לוי:

א] שבט לוי לא לקח חלק בחטא העגל ,כפי שכתוב: "וַיַּעֲמֹד מֹשֶׁה בְּשַׁעַר הַמַּחֲנֶה וַיֹּאמֶר מִי לַיהוָה אֵלָי וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו כָּל בְּנֵי לֵוִי". [שמות ל"ב, כ"ו] ולאחר שקיימו את הציווי להרוג את החוטאים בעגל-הרגו כשלושת אלפים  חוטאים - כפי שכתוב: "וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי-לֵוִי, כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיִּפֹּל מִן-הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא, כִּשְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי אִישׁ. [שם ל"ב, כ"ח]

ב] שבט לוי זוכים לאחר מילוי כל  הציוויים שקיימו = בברכת משה: שנאמר "וּלְלֵוִי אָמַר, תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ לְאִישׁ חֲסִידֶךָ,.."[דברים ל"ג]

נתקיים בהם הכתוב:

"יְהוָה, צַדִּיק יִבְחָן:    וְרָשָׁע, וְאֹהֵב חָמָס--שָׂנְאָה נַפְשׁוֹ". [תהלים י"א,]

ג] שבט לוי לא שלח נציג לתור את הארץ יחד עם המרגלים ולכן לא נכלל בגזירת ה' על מיתת  דור המדבר.                                        ד] בניגוד לשאר השבטים שנמנו על ידי משה ואהרון מגיל עשרים שנה ומעלה כל יוצאי צבא, ה' ציווה את משה לפקוד  כל זכר משבט לוי החל מגיל חודש ומעלה.

הרב  ניסנבוים סובר: בעוד שאת כל  השבטים פקד משה     "מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה" הרי לגבי הלוויים הוא הצטווה לפקוד "מבן חודש ומעלה" , הטעם לכך הוא: כי יוצאי צבא רגילים ניתן לחנך למילוי תפקידם כשהם גדולים - אך לגבי הלוויים המיועדים להיות מנהיגי העם ומוריו - יש להתחיל לחנך אותם למען מילוי משימות חייהם -בעודם תינוקות בני חודש.

יש לציין, כי בהשוואה למספר השבטים האחרים ,הלוויים היו במספר מועט יותר.

ה"כלי יקר" מסביר:" יש אומרים שלכך לא נתרבו הלוויים כדי שיהיה נקל לישראל  לפרנסם וזה טעם רחוק [שאינו סביר] כי אין מעצור לה' להושיע ולפרנס משרתיו עושי רצונו"

לכן לדעת ה"כלי יקר" צפה הקב"ה שלא יהיו כולם [כל בני לוי ] צדיקים על כן העביר רבים מהם מן העולם ונשארו המעטים שהם הטובים וזאת מהטעם שהעוסקים בארון הברית יהיו צדיקים.

הרמב"ן טוען: היות ועם ישראל סבלו קשות בשעבוד מצרים דווקא שם קרו להם נסים:

כמו שנאמר:" כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ" אך שבט לוי שלא היה בשעבוד מצרים - הם התרבו באופן טבעי ולא באופן נסי כשאר בני ישראל- מטעם זה לא נמנה שבט לוי עם שבטי ישראל!

לסיכום, לאור האמור לעיל: תכלית מפקד עם ישראל במדבר כמו גם הקדשת הלוויים ועבודת הכוהנים - למען ייעוד האומה הישראלית -לשמש אור לגויים על - ידי קיום התורה  ולזכות בהשראת השכינה :

:לנצח - כציווי ה' "וְעָ֥שׂוּ לִ֖י מִקְדָּ֑שׁ וְשָׁכַנְתִּ֖י בְּתוֹכָֽם" [שמות  כ"ה, ח']     


*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר