פרשת
שופטים – חשיבות התורה- לעתיד עם ישראל.
מאת: אהובה קליין .
יצירותיי לפרשה זו ולהפטרה בספר ישעיהו.
ציורי תנ"ך/ ציון מנערת את בגדי תפארתה/ ציירה: אהובה קליין (c)[ישעיהו, נ"ב, א- ב]
" עוּרִי עוּרִי לִבְשִׁי עֻזֵּךְ, צִיּוֹן: לִבְשִׁי בִּגְדֵי תִפְאַרְתֵּךְ, יְרוּשָׁלִַם עִיר הַקֹּדֶשׁ--כִּי לֹא יוֹסִיף יָבֹא-בָךְ עוֹד, עָרֵל וְטָמֵא. הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי.."\
ציורי תנ"ך/ משפט בשער העיר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ המלך כשופט/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ "תמים תהיה עם ה' אלוקיך "/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ מצור על האויב/ ציירה: אהובה קליין (c)שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ המלך אינו מרבה סוסים/ ציירה: אהובה קליין(c [שמן על בד]
Biblical paintings
by Ahuva Klein- The King is holding the Torah
ציורי תנ"ך/ שלמה המלך מביט בפריחה באביב/ ציירה: אהובה קליין (c)
ורי תנ"ך/ מלך אוחז בתורה/ ציירה:
אהובה קלי
[דברים י"ח,]
ציורי תנ"ך/ נביא אמת נושא דברים לעם/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ אהרון הכהן מברך את עם ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)
ץיורי תנ"ך/ דבורה שופטת את העם/ ציירה: אהובה קליין (c)
פרשת שופטים פותחת
במילים: "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים, תִּתֶּן -לְךָ
בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ, לִשְׁבָטֶיךָ; וְשָׁפְטוּ
אֶת-הָעָם, מִשְׁפַּט-צֶדֶק". [דברים ט"ז, י"ח]
פרשה זו נקראת תמיד
בחודש אלול, יש קשר הדוק לחודש זה – הידוע
כחודש הרחמים והסליחות. אווירת הימים הנוראים וכבר בתחילת החודש נוהגים לתקוע
בשופר - כדי לעורר את הלבבות - לקראת הימים הנוראים ובתום ימים אלה בתשרי –נחגוג
בע"ה –את ראש השנה לברואים - בו בני מרום
ישפטו על ידי בורא עולם-על פי מעשיהם במהלך השנה.
על כך מסביר:
השל"ה הקדוש:
לאדם ישנם שערים
רבים, כגון: שער השמיעה, שער הדיבור שער הראייה, שער החוש ושער המישוש... מה
תפקידו של האדם לגבי שערים אלה?
התשובה לכך: עליו
למנות את עצמו ואת שני יצריו שישמשו שופטים ושוטרים – אשר יהיו אחראים על כל
השערים המצויים באדם.
באופן זה ניתן להגיע
לתשובה זכה ואמתית.
אחד הנושאים בפרשה הוא: המלך, התורה דורשת ממנו התנהגות אשר
תשמש – דוגמא אישית לאזרחים:
"שׂוֹם
תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ: מִקֶּרֶב אַחֶיךָ, תָּשִׂים עָלֶיךָ
מֶלֶךְ--לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי, אֲשֶׁר לֹא-אָחִיךָ הוּא. רַק, לֹא-יַרְבֶּה-לּוֹ סוּסִים, וְלֹא-יָשִׁיב
אֶת-הָעָם מִצְרַיְמָה, לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס; וַיהוָה, אָמַר לָכֶם, לֹא
תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה, עוֹד.
וְלֹא יַרְבֶּה-לּוֹ נָשִׁים, וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ; וְכֶסֶף וְזָהָב, לֹא
יַרְבֶּה-לּוֹ מְאֹד. וְהָיָה
כְשִׁבְתּוֹ, עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ--וְכָתַב לוֹ אֶת-מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה
הַזֹּאת, עַל-סֵפֶר, מִלִּפְנֵי, הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם. וְהָיְתָה עִמּוֹ, וְקָרָא בוֹ כָּל-יְמֵי
חַיָּיו--לְמַעַן יִלְמַד, לְיִרְאָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהָיו, לִשְׁמֹר
אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת- הַחֻקִּים הָאֵלֶּה, לַעֲשֹׂתָם. לְבִלְתִּי רוּם-לְבָבוֹ מֵאֶחָיו,
וּלְבִלְתִּי סוּר מִן- הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול-לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים
עַל-מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו, בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל". [דברים י"ז ט"ו- כ']
השאלות
הן:
א] מה חשיבות הציווי –"שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים,
תִּתֶּן -לְךָ בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ",
ג] מדוע חשוב שהמלך
יהיה מחובר לתורה?
ב] מה הקשר בין ההפטרה
לקריאת הפרשה?
תשובות.
"שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים, תִּתֶּן-לְךָ בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ",
על פי חז"ל: על שלושה דברים מסר משה נפשו
עליהם ונקראו על שמו:
א] משה מסר נפשו על התורה ולכן נקראת על שמו, לפי
שנאמר: "זִכְרוּ, תּוֹרַת מֹשֶׁה
עַבְדִּי" [מלאכי ג, כ"ב]
ועוד נאמר: "וַיְהִי-שָׁם עִם-יְהוָה,
אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה--לֶחֶם לֹא אָכַל, וּמַיִם לֹא שָׁתָה;
וַיִּכְתֹּב עַל- הַלֻּחֹת, אֵת דִּבְרֵי הַבְּרִית--עֲשֶׂרֶת, הַדְּבָרִים". [שמות ל"ד, כ"ח]
ב] משה מסר את נפשו למען ישראל ולכן נקראו על שמו: "וַיְדַבֵּר יְהוָה,
אֶל-מֹשֶׁה: לֶךְ-רֵד--כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ,
אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם"
[שמות ל"ב, ז'] דברים אלו נאמרו למשה במעשה העגל .
עם ישראל נחשב לעם ה'
כפי שנאמר:
"וְהֵם
עַמְּךָ, וְנַחֲלָתֶךָ, אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ בְּכֹחֲךָ הַגָּדֹל, וּבִזְרֹעֲךָ
הַנְּטוּיָה".[דברים ט', כ"ט]
מה תלמוד לומר: "כִּי
שִׁחֵת עַמְּךָ"? התשובה לכך,
כי משה נתן נפשו עליהם, נקראו על שמו. ועוד הוכחה שמשה נתן נפשו עליהם? שנאמר: "וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם, וַיִּגְדַּל
מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל-אֶחָיו, וַיַּרְא, בְּסִבְלֹתָם" [שמות ב', י"א]
ג] משה נתן את נפשו
גם על הדינים - [נאבק למען הצדק והמשפט] ונקראו על שמו כפי שנאמר:
"שֹׁפְטִים
וְשֹׁטְרִים, תִּתֶּן- לְךָ בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ.." והרי המשפט שייך לאלוקים,
מה תלמוד לומר " תִּתֶּן-
לְךָ", אלא מתוך שמשה נתן נפשו עליהם-
נקראו על שמו.
מהיכן לומדים שנתן
נפשו עליהם? לפי שנאמר: "וַיֵּצֵא
בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי, וְהִנֵּה שְׁנֵי-אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים; וַיֹּאמֶר,
לָרָשָׁע, לָמָּה תַכֶּה, רֵעֶךָ. וַיֹּאמֶר
מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט, עָלֵינוּ--הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר,
כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת-הַמִּצְרִי; וַיִּירָא מֹשֶׁה וַיֹּאמַר, אָכֵן נוֹדַע
הַדָּבָר. וַיִּשְׁמַע פַּרְעֹה
אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה, וַיְבַקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת-מֹשֶׁה; וַיִּבְרַח מֹשֶׁה מִפְּנֵי
פַרְעֹה, וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ-מִדְיָן וַיֵּשֶׁב עַל-הַבְּאֵר. וּלְכֹהֵן מִדְיָן,
שֶׁבַע בָּנוֹת; וַתָּבֹאנָה וַתִּדְלֶנָה, וַתְּמַלֶּאנָה אֶת- הָרְהָטִים,
לְהַשְׁקוֹת, צֹאן אֲבִיהֶן. וַיָּבֹאוּ
הָרֹעִים, וַיְגָרְשׁוּם; וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיּוֹשִׁעָן.." [שמות ב', י"ג-
י"ז]
רַבָּן
שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: "אל תהא מלגלג
[לועג ומזלזל] בדין שהוא אחד משלוש רגלי [ יסודות העולם] ששנו חכמים:
עַל
שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד:
עַל
הַדִּין,
וְעַל הָאֱמֶת, וְעַל הַשָּׁלוֹם, [מסכת אבות א', י"ח] [שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה ח, ט"ז):"אֱמֶת
וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם".
מכאן
לומדים: אסור להטות את הדין - שאם הטית את הדין ,אתה בכך מזעזע את העולם - שהוא
הדין - אחד מרגליו.
בנוסף על האיסור
להטות משפט - אסור גם לקחת שוחד ועל כך אמר: רבא: "מה טעמו של שוחד?[מדוע
אוסרת התורה את לקיחת השוחד?] כוון שנוטל
שוחד מחברו, דעתו מתקרבת אצלו הרי הוא כגופו - ואין אדם רואה חובה לעצמו.
משוחד- הוא מלשון -
חד- שהנותן והמקבל - נעשים לב אחד.
חשיבות
התורה אצל המלך.
רבינו
בחיי מסביר: למרות שיהיה לעם ישראל מלך בדומה ליתר אומות
העולם, הרי התורה מזהירה אותו שלא ידמה להם במידותיהם, יש מלכים שמרבים סוסים
ומרכבות ,אך לעומתם מלך ישראל מצווה לא להרבות בכסף לא בסוסים ולא בנשים ולא בזהב,
יש מלכים בקרב הגויים שהם מאד מחשיבים את כל החומריות הזאת, אך לעומתם מלך ישראל ייחסר
בריבוים וישים דגש ביתר שאת - על התורה והיראה.
כפי שהתורה מצווה - על המלך להיות מחובר לתורה
הקדושה.
על פי רש"י: המתבסס על דברי חז"ל[סנהדרין כ"א,
ע"ב]- נצטווה המלך לכתוב שני ספרי תורה:
אחת תהיה מונחת בבית גנזיו - כלומר
בחדריו הפנימיים והשנייה שלוקח אתו לכל מקום שהולך.
בעל "כתב סופר" אומר על כך: מלך, רב ,או כל מנהיג בישראל
חייב שיהיו לו שני ספרי תורה - אחת לעצמו כדי שינהג בחומרה בכל המצוות ,כולל
במצוות קלות והשנייה שצמודה אליו תמיד - על מנת שכאשר יוצא אל העם יתנהג כלפיהם
בהתאם למשורת הדין בנחת ובדרך ישרה.
"נתיבות שלום" אומר רעיון יפה: המלך זקוק
לשני ספרי תורה ויקרא בהם כל ימי חייו ,כדי שילמד ליראה את ה'.
לעניין שני ספרי התורה: אחת שהיא מונחת בבית גנזיו ואחת שצמודה
אליו תמיד- כאן מרומזים שתי דרכי הנהגה:
א] כשהמלך בינו לבין עצמו .
וכאן מרומז- כאשר המלך נמצא לבדו ,ידע כי מעליו ישנו מלך מלכי
המלכים- הצופה במעשיו בכל רגע. כפי שנאמר:
"אִם יִסָּתֵר אִישׁ בַּמִּסְתָּרִים וַאֲנִי לֹא אֶרְאֶנּוּ
נְאֻם יְהוָה הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא נְאֻם
יְהוָה". [ירמיהו כ"ג, כ"ד] זהו הספר בבית גנזיו. כשהוא לבדו,
בביתו ידע כי ה' משקיף עליו בכל רגע.
ב] ספר התורה הצמוד אליו בצאתו ובואו לפני אנשים. מכאן ילמד את כל
סדר הליכותיו של תלמיד חכם- כיצד יתנהג בזמן שאוכל
ושותה ובזמן שמדבר וכן ביתר הדברים הגשמיים- הכול מתוך אמונה
ויקפיד שיתקדש שם שמים על ידו.
הקשר להפטרה בספר ישעיהו: [ישעיהו נ"א, נ"ב]
הנה כמה משפטים –מתוך ההפטרה- שאומר הנביא ישעיהו: "כֹּה-אָמַר
אֲדֹנַיִךְ יְהוָה, וֵאלֹהַיִךְ יָרִיב עַמּוֹ, הִנֵּה לָקַחְתִּי מִיָּדֵךְ,
אֶת-כּוֹס הַתַּרְעֵלָה--אֶת-קֻבַּעַת כּוֹס חֲמָתִי, לֹא-תוֹסִיפִי לִשְׁתּוֹתָהּ
עוֹד. וְשַׂמְתִּיהָ בְּיַד- מוֹגַיִךְ,
אֲשֶׁר-אָמְרוּ לְנַפְשֵׁךְ שְׁחִי וְנַעֲבֹרָה; וַתָּשִׂימִי כָאָרֶץ גֵּוֵךְ,
וְכַחוּץ לַעֹבְרִים". [ישעיהו נ"א, כ"ב- כ"ג]
ההסבר: למרות שבעבר ה' כעס על ציון וגער בה- לא הסיר את אדנותו ומלכותו מעליה והוא עתיד לבוא ולרחם
עליה. ילחם ה' באויבי עמו ויושיע את עמו מידם. אומר הנביא ישעיהו אל ציון : אני
לוקח ממך את כוס התרעלה- כלומר ה' מסלק מעל ישראל את כל הייסורים. את כוס הכעס של
ה' שציון הייתה שותה ממנו ומתוך הכוס הזה לא תוסיפי לשתות עוד. את כוס התרעלה הזה-יעביר
ה' ביד המענים שלך- האויבים שלך. כדי
שישתו אותה- כי כל הייסורים שהיו מנת חלקך בעבר – כעת יעברו לאויבים- כמו שה' מבטיח בתורה: שייתן את כך
הקללות על האויבים של ציון.
"עוּרִי עוּרִי לִבְשִׁי עֻזֵּךְ, צִיּוֹן: לִבְשִׁי בִּגְדֵי תִפְאַרְתֵּךְ, יְרוּשָׁלִַם
עִיר הַקֹּדֶשׁ--כִּי לֹא יוֹסִיף יָבֹא-בָךְ עוֹד, עָרֵל וְטָמֵא. הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי שְּׁבִי, יְרוּשָׁלִָם;
התפתחו (הִתְפַּתְּחִי) מוֹסְרֵי צַוָּוארֵךְ, שְׁבִיָּה בַּת-צִיּוֹן. כִּי-כֹה אָמַר יְהוָה, חִנָּם נִמְכַּרְתֶּם;
וְלֹא בְכֶסֶף, תִּגָּאֵלוּ".
ובהמשך נאמר:
"וָלכֵן יֵדַע עַמִּי, שְׁמִי; לָכֵן בַּיּוֹם הַהוּא,
כִּי-אֲנִי-הוּא הַמְדַבֵּר הִנֵּנִי. מַה
-נָּאווּ עַל-הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר, מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם מְבַשֵּׂר
טוֹב--מַשְׁמִיעַ יְשׁוּעָה; אֹמֵר לְצִיּוֹן, מָלַךְ אֱלֹהָיִךְ. קוֹל צֹפַיִךְ
נָשְׂאוּ קוֹל, יַחְדָּו יְרַנֵּנוּ: כִּי
עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ, בְּשׁוּב יְהוָה צִיּוֹן. פִּצְחוּ רַנְּנוּ יַחְדָּו, חָרְבוֹת
יְרוּשָׁלִָם: כִּי-נִחַם יְהוָה עַמּוֹ,
גָּאַל יְרוּשָׁלִָם. חָשַׂף יְהוָה אֶת-זְרוֹעַ קָדְשׁוֹ, לְעֵינֵי כָּל- הגויים;
וְרָאוּ, כָּל-אַפְסֵי-אָרֶץ, אֵת, יְשׁוּעַת אֱלֹהֵינוּ".
הנביא מנחם את ציון ואומר לה:
בדרך של פיוט: להתעורר מהמצב שכולם רמסו אותה- וללבוש בגדים חגיגיים במקום
בגדי האבל בזמן החורבן- והשמלה החגיגית- מסמלת את ירושלים הולכת ונבנית בבניינים
יפים המכסים את אדמתה. הרשעים יפסיקו לשעבד אותך, ובסופו של דבר יופיע
המבשר-והגאולה בוא תבוא. וכולם יתאספו לחזות בגדולת ה'.
הקשר בין ההפטרה לפרשה- לראות בסופו של דבר את עם ישראל נאחז בתורה
הקדושה ובדרכי משפט והצדק – העם שב לחיות חיי תורה
ונהנה מפירותיה.
לסיכום, לאור האמור לעיל: הקב"ה - מצווה על עם ישראל -
לחיות בארצו על פי דרכי התורה - הלכה למעשה – ולשמש אור לגויים והמטרה הסופית - על
פי דברי הנביא - ימים טובים - ציון מתעוררת מתרדמתה מנערת את בגדיה והשכינה שבה
אליה והכל צופים בגאולתה.
ויפים מילות הנביא:
"וְרָאוּ, כָּל-אַפְסֵי-אָרֶץ, אֵת,
יְשׁוּעַת אֱלֹהֵינוּ".אמן ואמן.
