יום רביעי, 10 במרץ 2021

פרשת ויקהל- פקודי/ מה גנוז במעילו של הכהן?/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת ויקהל- פקודי : מה גנוז במעילו של הכהן?

מאת: אהובה קליין.  

 יצירותיי לפרשה:



ציורי תנ"ך/ הכהן הגדול ומעילו/  ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ הכהן וחושן המשפט/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ משה מקהיל את העם/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ בני ישראל תורמים חומרים עבור המשכן וכליו לחכמי הלב/ ציירה: אהובה קליין (c)

[שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ בני ישראל מביאים תרומה  אל משה/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]


                                                                    


ציורי תנ"ך/ בצלאל בן אורי ואהליאב בן אחיסמך בעבודתם/ציירה: אהובה קליין (c) 

[שמן על בד] 



ציורי תנ"ך/ בצלאל יוצר את כלי המשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ הנשים טוות  צמר למשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]





" וְכָל-אִשָּׁה חַכְמַת-לֵב, בְּיָדֶיהָ טָווּ; וַיָּבִיאוּ מַטְוֶה, אֶת-הַתְּכֵלֶת
 וְאֶת-הָאַרְגָּמָן, אֶת-תּוֹלַעַת הַשָּׁנִי, וְאֶת-הַשֵּׁשׁ."

[שמות  ל"ה, כ"ה] ציירה: אהובה קליין (c)

                                                                                                                                                                                                                                                                                                                




                                                                                                                                                                                                                    
ציורי תנ"ך/ שלחן  לחם הפנים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ מנורת הזהב במשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ מזבח הזהב/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ משה מקדש את המשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך

/ בעת עליית הענן מעל המשכן בני ישראל ממשיכים במסעותיהם/ ציירה: אהובה קליין (c)



 
ציורי תנ"ך/ עמוד האש במדבר / ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/  אומני המשכן מכריזים בפני משה- על תרומת היתר למשכן/ ציירה: אהובה קליין(c)




ציורי תנ"ך רחיצת הרגלים טרם הכניסה למקדש/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ הכהן בדרך לקודש הקודשים/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ משה אינו יכול להיכנס למשכן מחמת הענן/ ציירה: אהובה קליין(c)

תורה מתארת את בגדי הכהונה שנעשו -  על ידי אומני המשכן - חכמי הלב: אהליאב בן אחיסמך ובצלאל בן אורי בן חור - בציווי ה' - בפרטי פרטים: אחד הבגדים מתוך השמונה בגדי כהונה של הכהן הגדול הוא: המעיל וכך הכתוב מתאר את עשיית המעיל: "וַיַּעַשׂ אֶת-מְעִיל הָאֵפֹד, מַעֲשֵׂה אֹרֵג, כְּלִיל, תְּכֵלֶת.  וּפִי-הַמְּעִיל בְּתוֹכוֹ, כְּפִי תַחְרָא; שָׂפָה לְפִיו סָבִיב, לֹא יִקָּרֵעַ. וַיַּעֲשׂוּ, עַל-שׁוּלֵי הַמְּעִיל, רִמּוֹנֵי, תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי--מָשְׁזָר.  וַיַּעֲשׂוּ פַעֲמֹנֵי, זָהָב טָהוֹר; וַיִּתְּנוּ אֶת-הַפַּעֲמֹנִים בְּתוֹךְ הָרִמֹּנִים, עַל-שׁוּלֵי הַמְּעִיל סָבִיב--בְּתוֹךְ, הָרִמֹּנִים.  פַּעֲמֹן וְרִמֹּן פַּעֲמֹן וְרִמֹּן, עַל-שׁוּלֵי הַמְּעִיל סָבִיב, לְשָׁרֵת, כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה". [שמות ל"ט, כ"ב- כ"ז]

השאלות הן:

א] כיצד היה עשוי המעיל ומה מסמל ?

ב] מדוע היו הכוהנים חייבים בבגדי הכהונה?

תשובות

מעילו של הכהן.

הכלי יקר סובר- כי מעילו של הכהן הגדול - אשר צבעו : תכלת- צבע הדומה לים - היה מכפר על לשון הרע ,הרי על הים נאמר: "וָאֶשְׁבֹּר עָלָיו חֻקִּי;    וָאָשִׂים, בְּרִיחַ וּדְלָתָיִם. וָאֹמַר--עַד-פֹּה תָבוֹא, וְלֹא תֹסִיף"; [איוב, י'-י"א]

משמעות הפסוקים: ה' הציב לים גבולות  למנוע  את מימיו שיצאו ממקומם. חלילה! לכן אדם המתבונן על מעיל התכלת של הכהן - נזכר בים הגדול ומכאן יסיק: כשם שה' תחם גבולות לים. כך דאג לחומה ובריח - סביב פטפוטי הלשון.

חז"ל אומרים על כך: "ולא עוד, אלא שהקפתי לך - ב' חומות, אחד של עצם  ואחד של בשר"- כלומר: השפתיים והשיניים –יש בהם את היכולת להימנע  מעיסוק בלשון הרע - על ידי  שאדם יחשוב פעמיים - טרם ידבר ויחסום  את שפתיו ושיניו.

כאשר אדם מתעורר ומתבונן בתכלת הציצית - הדבר מזכיר גם את התעוררותו והתבוננותו במעיל התכלת של הכהן.

בכל יום אנו מתפללים לה': "וְהָיָ֣ה לָכֶם֘ לְצִיצִת֒ וּרְאִיתֶ֣ם אֹת֗וֹ וּזְכַרְתֶּם֙ אֶת־כָּל־מִצְוֺ֣ת יְהוָ֔ה וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם וְלֹֽא־תָת֜וּרוּ אַחֲרֵ֤י לְבַבְכֶם֙ וְאַחֲרֵ֣י עֵֽינֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר־ אַתֶּ֥ם זֹנִ֖ים אַחֲרֵיהֶֽם[א1] [א2] [א3] : (במדבר, ט"ו, ל"ט]

לכן, כשם שהים אינו פורץ  את גבולותיו ונשאר בשטחו - על ידי שליטתו של ה' כך גם האדם ינצור את פיו כדי שלא יחצה גבולות ויעבור ללשון הרע, חלילה.

בנוסף, עלינו לזכור כי עצם ההתבוננות בים  הרי גם השמים משתקפים בו - לכן יביט לרקיע ויזכר בצבא השמים-היינו, הכוכבים , הירח וגם החמה המוכיחים את  מעשה הבריאה בחיי היום, יום. הרקיע המזכיר את כיסא מלכותו של ה'-  כי מקור נשמתו האלוקית –של האדם מן העליונים. וכל התבוננות זו- בים וברקיע וזכירת ה'- שאין עוד מלבדו. תמנע מהאדם לחטוא חטאים ואף להתרחק מעניין לשון הרע, כדברי שלמה המלך:

"אַל־תְּבַהֵ֨ל עַל־פִּ֜יךָ וְלִבְּךָ֧ אַל־יְמַהֵ֛ר לְהוֹצִ֥יא דָבָ֖ר לִפְנֵ֣י הָאֱלֹהִ֑ים כִּ֣י הָאֱלֹהִ֤ים בַּשָּׁמַ֙יִם֙ וְאַתָּ֣ה עַל־הָאָ֔רֶץ עַל־כֵּ֛ן יִהְי֥וּ דְבָרֶ֖יךָ מְעַטִּֽים" [קהלת ה'. א]

בעזרת שיניו ושפתיו - ינצור את פיו וימעט בדיבור- בכך ימנע משימוש בלשונו  ברכילות.

הפעמונים הקבועים בשולי המעיל-המשמיעים קול צלצולים – תפקידם: לכפר על הלשון בתוך הפה -  דוגמת הענבל.

התיקון המתבקש  הוא: פיקוח על כוח הדיבור, להרבות בדברי קדושה והדבר הזה מתבטא במילים:

"וְנִשְׁמַע קוֹלוֹ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ לִפְנֵי יְהוָה וּבְצֵאתוֹ וְלֹא יָמוּת". [ שמות כ"ח, ל"ה]

ה"אלשיך" מסביר: את הסיבה לכך שהפעמונים בשולי המעיל היו קבועים בין הרימונים: כפי שהכתוב מציין בפרשתנו :

"וַיִּתְּנוּ אֶת-הַפַּעֲמֹנִים בְּתוֹךְ הָרִמֹּנִים, עַל-שׁוּלֵי הַמְּעִיל סָבִיב--בְּתוֹךְ, הָרִמֹּנִים.  פַּעֲמֹן וְרִמֹּן פַּעֲמֹן וְרִמֹּן, עַל-שׁוּלֵי הַמְּעִיל סָבִיב, לְשָׁרֵת, כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה".

המסר הוא: שהשתיקה היא: בעדיפות עליונה - כיצד?  לפי שהפעמון היה  כעין זוג בענבל מקשקש בתוכו- כמו  לשון בתוך הפה והזוג המקשקש- הוא המשמיע קול בבוא הכהן אל הקודש- הדבר הזה הוא רמז על דיבור הלשון בפה האדם. אך מנגד - הרימונים של תכלת וארגמן ותולעת שני הם כמו פיות סתומים אשר קולם לא ישמע כלל והם רומזים על השתיקה !

מכאן, שבין שתי שתיקות ישנו דיבור אחד כשם שפעמון אחד היה קבוע בין שני רימונים- מכאן שהשתיקה צריכה להיות- פי שניים מהדיבור.

ונאמר: "וְהָיָה עַל-אַהֲרֹן, לְשָׁרֵת; וְנִשְׁמַע קוֹלוֹ בְּבֹאוֹ אֶל-הַקֹּדֶשׁ לִפְנֵי יְהוָה, וּבְצֵאתוֹ--וְלֹא יָמוּת". [שמות כ"ח, ל"ה] פסוק זה מרמז: כאשר הדיבור שהוא נמשל למעיל הכהן - יהיה במטרה לשרת את ה' ולא לדיבור בגדר לשון הרע – התוצאה תהיה: שקולו של הכהן –תפילתו תישמע בבואו אל הקודש ותתקבל במרומים.

ה"חפץ חיים"  מסביר את המילים : "וּבְצֵאתוֹ--וְלֹא יָמוּת"- כאשר יגיע זמנו של הכהן לסיים את חייו בעולם הזה ימצא בעולם הבא את תפילותיו שהשיח עם ה' במהלך חייו ונאמר בזוהר הקדוש:

שיזכה בעולם הבא לחיים נצחיים - אם אכן היטיב לשמור על  לשונו מדיבורים אסורים במשך חייו!

רבינו בחיי מוסיף ואומר: " כי בבואו של אהרון הכהן בהיותו לבוש בשמונה בגדי כהונה- ישמע קולו- כלומר- תפילתו תהיה מקובלת לה'  וקול הפעמונים שבשולי מעילו הוא מדרך המוסר וכאן לימדה אותנו התורה: מהי דרך ארץ- כי המעוניין להיכנס לפני מלך בשר ודם - עליו להקיש בפתח הארמון תחילה כדי שלא יכנס באופן פתאומי אליו ,שהרי כל מי שנכנס ללא רשות אל ארמון המלך- נענש בעונש מיתה כפי שלומדים אנו במגילת אסתר:

"כָּל-עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ וְעַם-מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ יֹדְעִים, אֲשֶׁר כָּל-אִישׁ וְאִשָּׁה אֲשֶׁר יָבוֹא-אֶל-הַמֶּלֶךְ אֶל-הֶחָצֵר הַפְּנִימִית אֲשֶׁר לֹא-יִקָּרֵא אַחַת דָּתוֹ לְהָמִית" [מגילת אסתר, ד' ]

עוד טעם: למרות שהכול ידוע לפני ה' והמלאכים-הרי תפקיד הפעמונים לאותת  שהכהן הגדול רוצה להיכנס  אל הקודש.

זאת כדי למנוע: שהמלאכים המשרתים בקודש - לא יפגעו בכהן כאשר לפתע מופיע – ללא הודעה מוקדמת!

הדבר משמש - אזהרה למלאכים שיפנו את המקום לאוהבו של מלך - לכבוד המלך, כדי שיוכל להיכנס ולשרתו בייחוד ועוד שלא יינזק הכהן כאשר נכנס פתאום למקום הקדוש ואילו כאשר הכהן יוצא - הרי באמצעות קולות הפעמונים קורא למלאכים- שיכולים לשוב למלאכתם!

נטילת רשות זאת - הייתה במהלך כל השנה, אבל ביום כיפור היה נכנס בבגדי לבן- בלא סימן הקריאה ונטילת רשות!

לעניות דעתי, הרימון בשולי המעיל- ראשו בצורת כתר  מסמל שאדם צריך להמליך את מוחו על הלב ולדבר רק דברי קדושה.

כמו כן ,  ניתן גם להסביר- כי עליך לשמור על  לשון נקייה בכל עת- כי מלך מלכי המלכים צופה בך! בבחינת:

"דַּע מַה לְּמַעְלָה מִמְּךָ, עַיִן רוֹאָה וְאֹזֶן שׁוֹמַעַת, וְכָל מַעֲשֶׂיךָ בַּסֵּפֶר נִכְתָּבִין"

בגדי הכהונה ומטרתם.

"נתיבות שלום" מבאר: אמרו חז"ל [מסכת ערכין ט"ז וברש"י- שם]

למה נסמכה פרשת קורבנות לפרשת בגדי הכהונה? התשובה לכך היא: לומר לך: מה קורבנות מכפרים אף בגדי כהונה מכפרים..

כותונת- מכפרת על שפיכות דמים, מכנסיים על גילוי עריות, מצנפת מכפרת על גסי הרוח, אבנט –על הרהורי הלב. אפוד על עבודה זרה וציץ על עזות מצח ומעיל- כנגד לשון הרע.

לפי דברי הכתוב: מטרת  בגדי הכהונה הם: "לכבוד ולתפארת"

לפי: בעל העמק דבר: המטרה: "שיהא אהרון מקדש עצמו ומתנהג בחסידות ופרישות, נבדל מכל ישראל".

זה אי אפשר. אלא באופן שיהיה נכבד בעיני הבריות, שידעו ויבינו, שהוא במעלה עליונה  מהם. ולא יחשבו זאת לגבהות הרוח, לפיכך היה צורך שיהיו הבגדים לכבוד ותפארת.

זה הבינו בני ישראל כי חפץ ה' ביקרו, וראוי היה להיות מרכבה לשכינה"

לפי הסבר זה -  הבגד נועד לרומם את אהרון ובניו ולסמן את היותם כוהנים ונכבדים בעיני הבריות.

הרמב"ם, בהלכות כלי מקדש פרק ח', פוסק להלכה כי: "בגדי כהונה מצוותם שיהיו חדשים, נאים ומשולשים, כדרך בגדי הגדולים, שנאמר לכבוד ולתפארת"

הרמב"ם ממשיך ואומר שאם הכוהן עבד עם בגדים שאינם הולמים, קצרים מידי או ארוכים ממידתו - עבודתו פסולה.

הכוזרי אומר:[ מאמר ראשון צ"ט]: כי התורה דקדקה שלא יהיה פגם בבגדי הכהונה- לבושיו תכשיטיו ושלא יהיה פגם בגופו.

לפי ספר החינוך:  בגדי הכהונה נועדו להשפיע על הכוהן- על הלך מחשבותיו וכוונותיו וברגע שהכוהן מתבונן בבגדיו ורואה עד כמה הם הדורים ומכובדים נזכר- לפני מי הוא עומד ומתפעל מעבודתו  בפני בורא עולם.

עם זה, יש לבגדי הכהונה- השפעה  על הסביבה, כי ברגע שיתבוננו בו הבריות- הדבר ישפיע עליהם וישובו אל ה'.

הרמב"ן אומר: כי בגדי הכהונה היו בגדי מלכים ונסיכים באותם ימים. לכן, תפקיד הבגדים-  נועד למלכות ושררה.

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן ללמוד- כי מעילו של הכהן הגדול  מכפר על לשון הרע- והפעמונים והרימונים יחדיו- מציינים את היכולת של האדם לשלוט על לשונו - ולדעת לנתב את מילותיו לקדושה  וכך תפילותיו למען עם ישראל יתקבלו אצל הקב"ה .

 ויפים דברי דוד המלך:

"אֲשֶׁר יַחְדָּו, נַמְתִּיק סוֹד;    בְּבֵית אֱלֹהִים, נְהַלֵּךְ בְּרָגֶשׁ". תהלים נ"ה, ט"ו]



*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הכהן הגדול ומעילו/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

הכהן הגדול ומעילו.

מאת: אהובה קליין ©

לכהן גדול  מְעִיל הָאֵפוֹד  

בו  גנוז  מוסר וסוד

מעשה אורג  כְּלִיל תְּכֵלֶת.   

לבוש הדור כסות מלך.

 

רִימֹּונֵי תְּכֵלֶת ואַרְגָּמָן,

ְתוֹלַעַת שָׁנִי מָשְׁזָר, 

פעמוני זהב טהור.

בדרכו ישמיעו קול.

 

לשולי מעילו מחוברים

דיבור קדוש מסמלים

מלשון הרע מתרחקים

חכמה על הלב ממליכים.

 

הכהן ניגש לקודש

תפילה נושא ברגש

מלאכי מרום  מתרחקים

המקום לכהן מפנים.

הערה: השיר בהשראת פרשיות- ויקהל- פקודי [חומש שמות]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום חמישי, 4 במרץ 2021

פרשת כי תישא- האות הגנוזה בשבת ובעור פני משה?/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 


פרשת כי תישא - האות הגנוזה בשבת ובעור פני משה?

 מאמר מאת: אהובה  קליין.


יצירותיי לפרשה:


ציורי תנ"ך/ "ושמרו בני ישראל את השבת..."/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ בצלאל בן אורי ואהליאב בן אחיסמך בעבודתם/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ העם דורש מאהרון הכהן- אליל/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ חטא העגל/ ציירה: אהובה קליין (c)

Biblical painting

The golden calf.





ציורי תנ"ך/ משה מפסל את הלוחות השניים/ ציירה: אהובה קליין (c)






ציורי  תנ"ך/ משה יורד עם הלוחות וקרנו פניו/ ציירה: אהובה קליין (c)







ציורי תנ"ך/ משה מתפלל על עם ישראל לאחר  חטא העגל/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ "מי לה' אלי"/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ מחצית השקל/ ציירה: אהובה קליין(c)[שמן על בד]



ציורי  תנ"ך/משה רוקח את שמן המשחה/ ציירה: אהובה קליין (c) 


ציורי תנ"ך/ "ראשית ביכורי אדמתך תביא בית ה' "/ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ השימוש בכיור במשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ הריסת אלילים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]






ציורי תנ"ך/ משה בדרך לאוהל מועד/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על  בד]






ציורי תנ"ך/ הפרה האדומה/ ציירה: אהובה קליין (c)



פרשה זו גדושת נושאים וציוויים ובתוכם , אחד מעשרת הדיברות: שמירת שבת: המופיע בפרשה סמוך לתיאור כלי המשכן ואומני המשכן - וכך נאמר: "אַתָּה דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר, אַךְ אֶת-שַׁבְּתֹתַי, תִּשְׁמֹרוּ:  כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם, לְדֹרֹתֵיכֶם--לָדַעַת, כִּי אֲנִי יְהוָה מְקַדִּשְׁכֶם. וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-הַשַּׁבָּת, כִּי קֹדֶשׁ הִוא, לָכֶם; מְחַלְלֶיהָ, מוֹת יוּמָת--כִּי כָּל- הָעֹשֶׂה בָהּ מְלָאכָה, וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמֶּיהָ.  שֵׁשֶׁת יָמִים, יֵעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן קֹדֶשׁ, לַיהוָה; כָּל- הָעֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, מוֹת יוּמָת.  וְשָׁמְרוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶת-הַשַּׁבָּת, לַעֲשׂוֹת אֶת-הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם, בְּרִית עוֹלָם.  בֵּינִי, וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--אוֹת הִוא, לְעֹלָם:  כִּי-שֵׁשֶׁת יָמִים, עָשָׂה יְהוָה אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ.  וַיִּתֵּן אֶל-מֹשֶׁה, כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ בְּהַר סִינַי, שְׁנֵי, לֻחֹת הָעֵדֻת--לֻחֹת אֶבֶן, כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים". [שמות  ל"א, י"ג- -י"ח]

בהמשך נאמר: "שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת; בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר, תִּשְׁבֹּת".  [שמות ל"ד, כ"א]

מעניין כי בסוף הפרשה - התורה מתארת לנו: כיצד קרנו פני משה כאשר ירד  עם הלוחות השניים: "וַיְהִי, בְּרֶדֶת מֹשֶׁה מֵהַר סִינַי, וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיַד-מֹשֶׁה, בְּרִדְתּוֹ מִן-הָהָר; וּמֹשֶׁה לֹא-יָדַע, כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו--בְּדַבְּרוֹ אִתּוֹ.  וַיַּרְא אַהֲרֹן וְכָל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶת-מֹשֶׁה, וְהִנֵּה קָרַן, עוֹר פָּנָיו; וַיִּירְאוּ, מִגֶּשֶׁת אֵלָיו". [שמות  ל"ד, כ"ט]

וכן נאמר: "וְרָאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶת-פְּנֵי מֹשֶׁה, כִּי קָרַן, עוֹר פְּנֵי מֹשֶׁה; וְהֵשִׁיב מֹשֶׁה אֶת-הַמַּסְווֶה עַל-פָּנָיו, עַד-בֹּאוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ"

 השאלות הן:

א] במה חשיבותה של השבת?

ב] מדוע קרנו פניו של משה?

תשובות.

חשיבותה של השבת.

ראשית, חשוב לדעת ולזכור כי - שמירת השבת - מופיעה בעשרת הדיברות :

"שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד, וְעָשִׂיתָ כָּל-מְלַאכְתֶּךָ. וְיוֹם, הַשְּׁבִיעִי--שַׁבָּת, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ:  לֹא-תַעֲשֶׂה כָל-מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ, עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ, וְגֵרְךָ, אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ.  כִּי שֵׁשֶׁת-יָמִים עָשָׂה יְהוָה אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ, אֶת-הַיָּם וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר-בָּם, וַיָּנַח, בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי; עַל-כֵּן, בֵּרַךְ יְהוָה אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת—וַיְקַדְּשֵׁהוּ".

נאמר בספר החינוך: "משורשי מצווה זו שנהיה  פנויים מעסקינו  לכבוד היום, כדי לקבוע בנפשותינו אמונת חידוש העולם, שהיא חבל המושכת כל יסודי הדת ונזכור ביום אחד בכל שבוע ושבוע, שהעולם נברא בשישה ימים.. כי כשישבתו בני אדם כולם ביום אחד בשבוע, וישאל כל שואל: "על מה ולמה מנוחה זאת?" ויהיה המענה: "כי ששת ימים עשה ה'..."יתחזק כל אחד באמונה האמתית.

לאור הנאמר- מסיקים:   כי כל יהודי  אשר שומר את השבת מעיד על  עצמו שהוא מאמין בה'  ובוראו ומכיר בו כאחד ויחיד השולט על העולם ואין עוד מלבדו!

ניתן למצוא הסברים נוספים לחשיבותה של שמירת השבת- כפי שנאמר:    "שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד, וְעָשִׂיתָ כָּל-מְלַאכְתֶּךָ.  וְיוֹם, הַשְּׁבִיעִי--שַׁבָּת, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ:  לֹא תַעֲשֶׂה כָל-מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ-וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ-וַאֲמָתֶךָ וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ וְכָל-בְּהֶמְתֶּךָ, וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ--לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ, כָּמוֹךָ.  וְזָכַרְתָּ, כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, וַיֹּצִאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם, בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה; עַל-כֵּן, צִוְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לַעֲשׂוֹת, אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת.  כַּבֵּד אֶת-אָבִיךָ וְאֶת-אִמֶּךָ, כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ--לְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ, וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ". [עשרת הדיברות, דברים ה, י"ב- ט"ו]

מכאן  נלמד שני יסודות בעלי ערך רב:

א] יום השבת - הוא יום המשמש מנוחה כללי לאדם בן חורין - ובכללם עבדים ואף בעלי חיים.

יש בדברים קל חומר: אם הקב"ה בעצמו נח ביום הקדוש הזה - בוודאי  כך גם ברואיו ינוחו ביום השביעי.

ב] יש גם בשמירת השבת - זכירת היותנו - עבדים במצרים – ה' גאל אותנו משם והדבר מסמל את האמונה בהשגחת ה' עלינו.

חז"ל מבארים את המשמעות של: "אַךְ אֶת-שַׁבְּתֹתַי, תִּשְׁמֹרוּ":  - כי אזהרה זו על שמירת השבת  בלשון רבים -  משמעותה- לפנות לכל אדם - כי לא די בכך שהוא בעצמו שומר את השבת ,אלא על האדם – לפעול ולהשפיע גם על הסביבה.

אם מחללים את השבת בסביבתך הקרובה הדבר פוגם בקדושת השבת – ביתך ומשפחתך.

עוד אומרים חז"ל: מומלץ מאד להאריך את השבת , דהיינו ,  בערב שבת  להקדים את כניסת השבת ואילו בצאת השבת - לאחר את הפרידה מהיום השביעי – הקדוש בשבוע.

ה"חפץ חיים" היה  מתנגד  לקלי הדעת – שהיו - מקבלים את השבת באיחור וממהרים להוציא את השבת- טרם זמנה. בטענה: כי ששת ימי המעשה יונקים מן הקללה שנתקלל אדם  הראשון: "בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב". [בראשית ג', י"ט] ומנגד- השבת התקדשה והתברכה בברכת ה' [שם ב'. ג] לכן אנשים חכמים ממהרים להקדים את השבת ולהוציאה מאוחר יותר וקטני אמונה פועלים הפוך .

רש"י –מסביר את חשיבות השבת: כי למרות שציווה ה'  להקים את המשכן,יש להיזהר לא לדחות את השבת מפני המשכן  - כפי שמציין הכתוב: "וְשָׁמְרוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶת-הַשַּׁבָּת, לַעֲשׂוֹת אֶת-הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם, בְּרִית עוֹלָם.  בֵּינִי, וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--אוֹת הִוא, לְעֹלָם"

השבת היא:  אות גדולה בינינו ובין אלוקים - לפי שבחר בנו כעם נבחר והעניק לנו את השבת ליום מנוחה - כדי שידעו אומות העולם כי ה' הוא המקדש אותנו באמצעות השבת!

אדם שחילל שבת –אם יש עדים והתראה לפני שחילל את השבת, מות יומת.

אך אם לא התרו בו לפני שחילל שבת- " כָּל- הָעֹשֶׂה בָהּ מְלָאכָה, וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמֶּיהָ". 

רש"י מסביר את המילה: "מְחַלְלֶיהָ"-הנוהג בה  כמו ביום חול בתוך קדושתה!

משמעות המילים: "שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן":  מנוחת מרגוע ולא מנוחת ארעי- כלומר- לא מנוחה מקרית.

"קֹדֶשׁ, לַיהוָה"; שמירת קדושתה לשמי- ובמצוותי.

"שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ".-  מלשון מנוחה שהאדם בשבת משיב נפשו ונשימתו ונמצא במצב רגוע מן המלאכה. כפי שאומר ישעיהו הנביא: "לֹא יִיעַף, וְלֹא יִיגָע":

המדרש מספר: "אמר לו הקב"ה למשה: משה, מתנה טובה יש לי בבית גנזיי [באוצרותיי] ושבת שמה, ואני מבקש ליתן לישראל, לך והודיעם !  אם תזכו לשמור שבת, מעלה אני עליכם כאילו שמרתם את כל המצוות שבתורה ואם חיללתם אותה [את השבת] מעלה אני עליכם כאילו חיללתם כל המצוות כמו שאומר הנביא ישעיהו:

"אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ יַעֲשֶׂה-זֹּאת, וּבֶן-אָדָם יַחֲזִיק בָּהּ--שֹׁמֵר שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ, וְשֹׁמֵר יָדוֹ מֵעֲשׂוֹת כָּל-רָע" .[ נ"ו. ב]

פני משה קרנו ברדתו עם הלוחות השניים.

האגדה מספרת: "ויהי משה עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה, והיה בראותו את השמש שבה אל ה' ומשתחווה אליו  וידע כי  לילה על הארץ, ובבוא הירח והכוכבים להשתחוות אל ה' וידע משה כי האיר היום, ויצו ה' למשה לכתוב את כל הדברים אשר דיבר אליו ויטבול משה את  העט באש שחורה ויכתוב ככול אשר ציווהו ה', וככלותו לכתוב ויתבונן אל העט, וירא והנה נשארה בה טיפת אש אחת, וייקח משה את העט ויעבירהו על שערות ראשו - ויקרן אור פניו"

רבינו בחיי מבאר על ידי כמה פירושים את עניין קרני האור  על פני משה

הנה כמה מהם:

א] יש כמה סוגי אור: יש אור החכמה ויש אור שיצא מן החושך.

אור החכמה הוא האור שבו נברא הכול - והוא אותו אור שדרשו בו רבותינו  שקדם עוד לפני דברי ה' :"יהי אור" והוא נקרא: "ראשית" ואת האור הזה השיג משה בליבו ובזה הוא נבדל משאר הנביאים , לכן נתעלה על כולם.

ואילו  האור שיצא מן החושך- הוא האש היסודי- ונקרא: "אור מרוגש" זה האור שקרן על פני משה ומעלה זו שקרנו פניו ,דווקא כשירד עם  הלוחות  השניים - מה שלא זכה בלוחות  הראשונים!

אבל בלוחות הראשונים, לא  קרנו עור  פניו. לפי שבלוחות ראשונים –כל ישראל היו לרגלי ההר בחג מתן תורה. וכולם היו עדים במה שהם ראו, אבל כעת בלוחות שניים שבו הוזהר משה שאיש לא יעלה  איתו- העניק לו ה' את מעלת  קרני האור בפניו – וזאת במטרה: שיהיה אות לישראל על מתן תורה.

ב] ניתן להסביר : כי משה ראוי היה שיקרנו פניו מן הלוחות הראשונים וגם היה מחוזק לכל עם ישראל כנביא לה' שלא יצטרך לאות עמהם. אבל היות וידע מראש - כי הלוחות הראשונים ישתברו - לכן מעלה זו של קרני האור בפניו הופיעו - רק כשקיבל את הלוחות השניים.

ג] הנה משה זכה לקרני האור מן המערה ממה שכתוב: "וְהָיָה בַּעֲבֹר כְּבֹדִי, וְשַׂמְתִּיךָ בְּנִקְרַת הַצּוּר"  [שמות ל"ג, כ"ב] מכאן שמשה שאב את האור הזה מנקרת הצור ועל כך אומר גם חבקוק הנביא :

"וְנֹגַהּ כָּאוֹר תִּהְיֶה, קַרְנַיִם מִיָּדוֹ לוֹ; וְשָׁם, חֶבְיוֹן עֻזֹּה" [חבקוק ג, ד]

ישנה הוכחה: כי בהשפעת הלוחות שמשה אחז בידו- קרנו פניו.

"חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו", [קהלת ח', א]

ד] מעלת אור זה שקרנו פני משה—מיום שקנה אותה בהר סיני- לא נטשה אותו והייתה אתו כל ימי חייו , אפילו ביום מותו - כמו שנאמר:

"וּמֹשֶׁה, בֶּן-מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה--בְּמֹתוֹ; לֹא-כָהֲתָה עֵינוֹ, וְלֹא-נָס לֵחֹה". [דברים ל"ד, ז]

לסיכום, לאור הנאמר לעיל: ניתן להגיע למסקנה: כי מצוות שמירת השבת –היא  בְּרִית עוֹלָם.  בין ה' , וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--אוֹת הִוא, לְעֹלָם"

ויש בזה  קשר  מדהים למשה  שפניו קרנו בקרני אור כאשר ירד עם הלוחות השניים מההר -  כדברי רבינו בחיי: "מעלת  קרני האור בפניו – וזאת במטרה: שיהיה אות לישראל על מתן תורה". כמה יפה התפילה בשבת- מתוך הכתוב בפרשתנו : 

"וְשָׁמְרוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶת-הַשַּׁבָּת, לַעֲשׂוֹת אֶת-הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם, בְּרִית עוֹלָם.  בֵּינִי, וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--אוֹת הִוא, לְעֹלָם"


*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

השבת- ברית עולם \ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

השבת - ברית  עולם.

 מאת: אהובה קליין ©

 

בואו בניי האהובים

אפתח בפניכם שערים

אוצר, מבית גנזים

מתוק מִדְּבַשׁ וְנֹפֶת צוּפִים.

 

אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ

לעד מִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ

מלבושי הדורים תלבשו

שיר ורננה זמרו.

 

אות היא ביני וביניכם

ברית עולם לדורותיכם

ששת ימים תעבדו

ביום השביעי תתקדשו.

 

בה תשאבו מים חיים

מקור מחיה ותענוגים

מעיין  מעצים כוח

בכל עת ועת לשמוח!

הערה: השיר בהשראת פרשת כי תישא [חומש שמות]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר