פרשת
יתרו - מדוע
מדמה יתרו את משה לעץ השדה?
מאמר מאת: אהובה קליין.
יצירותיי לפרשה:
ציורי תנ"ך/ ההכנות למתן תורה/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ משה מתרה בעם למען לא יעלו להר סיני /ציירה: אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך/ משה מצווה על שבעים זקני ישראל- לשבת לרגלי הר סיני עד שובו/ ציירה: אהובה קליין (c)
"וְהִגְבַּלְתָּ אֶת-הָעָם סָבִיב לֵאמֹר, הִשָּׁמְרוּ לָכֶם עֲלוֹת בָּהָר וּנְגֹעַ בְּקָצֵהוּ: כָּל-הַנֹּגֵעַ בָּהָר, מוֹת יוּמָת". [שמות,י"ט, י"ב]
ציורי תנ"ך/ עם ישראל חונים כאיש אחד בלב אחד-מול הר סיני/ ציירה: אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך/ מעמד הר סיני/ ציירה: אהובה קליין(c)[שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ משה יורד עם הלוחות מהר סיני/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ הדלקת נרות שבת/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ יתרו משיב את ציפורה ובניה אל משה/ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ יתרו מכיר בגדולת ה'/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
"וַיֹּאמֶר, יִתְרוֹ, בָּרוּךְ יְהוָה, אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד פַּרְעֹה: אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת-הָעָם, מִתַּחַת יַד-מִצְרָיִם".[שמות י"ח,י-י"א]
ציורי תנ"ך/ משה שופט את העם/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
פרשת
יתרו - מדוע
מדמה יתרו את משה לעץ השדה?
מאת: אהובה קליין.
זכות גדולה - נפלה
בחלקו של יתרו - חותן משה שפרשה זו נקראה על שמו. כששמע
יתרו על כל הניסים שעשה ה' לעם
ישראל- הן במצרים והן במדבר קיבל עליו את האמונה באלוקים וזכה ששמו יונצח - כאן בפרשה
המיוחדת המתארת את-מעמד הר סיני ועשרת הדברות.
אכן הפרשה מתארת את
השמועה שהגיעה לאוזניו: "וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ
כֹהֵן מִדְיָן, חֹתֵן מֹשֶׁה, אֵת כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמֹשֶׁה,
וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ: כִּי-הוֹצִיא
יְהוָה אֶת-יִשְׂרָאֵל, מִמִּצְרָיִם.
וַיִּקַּח, יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה, אֶת-צִפֹּרָה, אֵשֶׁת מֹשֶׁה--אַחַר,
שִׁלּוּחֶיהָ. וְאֵת, שְׁנֵי בָנֶיהָ: אֲשֶׁר שֵׁם הָאֶחָד, גֵּרְשֹׁם--כִּי אָמַר,
גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה.
וְשֵׁם הָאֶחָד, אֱלִיעֶזֶר--כִּי- אֱלֹהֵי אָבִי בְּעֶזְרִי,
וַיַּצִּלֵנִי מֵחֶרֶב פַּרְעֹה. וַיָּבֹא
יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה, וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ--אֶל-מֹשֶׁה: אֶל-הַמִּדְבָּר, אֲשֶׁר-הוּא חֹנֶה שָׁם--הַר
הָאֱלֹהִים. [ שמות י"ח, א-ה]
מתברר, כי יתרו העריך
מאד את משה - חתנו והתמלא רחמים כלפיו כאשר ראה כיצד הוא מתאמץ , יתר על המידה - בזמן שהוא בכבודו
ובעצמו שופט את העם מהבוקר עד הערב , לכן אמר למשה: "...מָה-הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר
אַתָּה עֹשֶׂה לָעָם -- מַדּוּעַ אַתָּה יוֹשֵׁב לְבַדֶּךָ, וְכָל-הָעָם נִצָּב
עָלֶיךָ מִן-בֹּקֶר עַד-עָרֶב. וַיֹּאמֶר
מֹשֶׁה, לְחֹתְנוֹ: כִּי-יָבֹא אֵלַי
הָעָם, לִדְרֹשׁ אֱלֹהִים. כִּי-יִהְיֶה
לָהֶם דָּבָר, בָּא אֵלַי, וְשָׁפַטְתִּי, בֵּין אִישׁ וּבֵין רֵעֵהוּ;
וְהוֹדַעְתִּי אֶת-חֻקֵּי הָאֱלֹהִים, וְאֶת- תּוֹרֹתָיו. וַיֹּאמֶר חֹתֵן מֹשֶׁה, אֵלָיו: לֹא-טוֹב, הַדָּבָר, אֲשֶׁר אַתָּה, עֹשֶׂה.
נָבֹל תִּבֹּל--גַּם-אַתָּה, גַּם-הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עִמָּךְ: כִּי-כָבֵד מִמְּךָ הַדָּבָר, לֹא-תוּכַל
עֲשֹׂהוּ לְבַדֶּךָ. עַתָּה שְׁמַע
בְּקֹלִי, אִיעָצְךָ, וִיהִי אֱלֹהִים, עִמָּךְ; הֱיֵה אַתָּה לָעָם, מוּל
הָאֱלֹהִים, וְהֵבֵאתָ אַתָּה אֶת-הַדְּבָרִים, אֶל-הָאֱלֹהִים. וְהִזְהַרְתָּה אֶתְהֶם, אֶת- הַחֻקִּים וְאֶת-
הַתּוֹרֹת; וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם, אֶת-הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ, וְאֶת-הַמַּעֲשֶׂה,
אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן. וְאַתָּה תֶחֱזֶה
מִכָּל-הָעָם אַנְשֵׁי-חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים, אַנְשֵׁי אֱמֶת--שֹׂנְאֵי בָצַע;
וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם, שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת, שָׂרֵי חֲמִשִּׁים, וְשָׂרֵי
עֲשָׂרֹת. וְשָׁפְטוּ אֶת-הָעָם,
בְּכָל-עֵת, וְהָיָה כָּל-הַדָּבָר הַגָּדֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ, וְכָל-הַדָּבָר
הַקָּטֹן יִשְׁפְּטוּ-הֵם; וְהָקֵל, מֵעָלֶיךָ, וְנָשְׂאוּ, אִתָּךְ". [שם י"ח, י"ד-כ"ג]
השאלות
הן:
א] מי היה יתרו - במה ייחודו וגדולתו?
ב] נאמר: "וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ" במה שונה מאחרים ששמעו?
ג] ביקורתו של יתרו
כלפי משה - בתחום השיפוט-כיצד ?
תשובות
יתרו – ייחודו
וגדולתו
יתרו
חותן משה היה כוהן מדיין , במשך שנים רבות עבד עבודה זרה, אולם משראה את כל הניסים
שהתרחשו לעם ישראל- התגייר והכיר באלוקי ישראל.
האגדה מספרת: "ויצו המלך [פרעה] ויקראו שלושת יועציו: יתרו ואיוב ובלעם ויאמר
להם: זה וכזה חלמתי ועתה עוצו נא עצה מה לעשות לבני ישראל למען השמידם מעל פני
הארץ, וישמע יתרו את דברי פרעה, ויברח אל ארצו.."
חז"ל משבחים את יתרו על מידת הכנסת האורחים
שגילה כלפי משה בזמן בריחתו ממצרים - כמו ששנינו
במסכת סנהדרין [ק"ד, ע"א]
בשכר
"קראו לו ואכל לחם"- ועל כך זכו בניו וישבו בלשכת הגזית - בתוך אולם
שבהר הבית - שבו היו מתכנסים חכמי הסנהדרין בימים שבית המקדש היה קיים.
לפי
דברי רש"י: ליתרו
היו שבעה שמות: רעואל, יתר, יתרו, חובב, חבר, קיני, פוטיאל.
השם:
"יתר" ניתן לו על שם שייתר פרשה אחת בתורה.
רבינו
בחיי
אומר על כך: יתרו הכיר במעלת אלוקי ישראל
לעומת כל האלילים והבחין בגמול שה' השיב למצרים על מעשיהם -
שתכננו בזדון לעולל לבני ישראל, שהרי פרעה גזר: "כל הבן הילוד היאורה
תשליכהו" ועל כך נענשו המצרים מידה כנגד מידה - ומצאו את מותם בים סוף.
כי
אם רק היו מסתפקים להעביד את ישראל
בפרך לא היו נענשים, לפי שה' הבטיח לאברהם
בברית בין הבתרים: "ועבדום ועינו אותם", אבל התוספת שהם הוסיפו - לפגוע
בתינוקות של עם ישראל , זה דבר שלא נכלל בעבדות שנאמרה על ידי ה', אלא דבר שתכננו
המצרים בזדון לבצע, כפי שנאמר: "כי ידעתי כי הזידו עליהם" [נחמיה
ט] זה היה פשעם של המצרים.
רבי יהושע מבלז שואל: מדוע נאמר: "וַיָּבֹא יִתְרוֹ" מדוע לא נאמר: "וילך
ממדיין"- כפי שנאמר על יעקב: "וילך חרנה" [בראשית כ"ה. י]?
תשובתו: קיים הבדל בין:
"וילך" לבין "ויבוא".
"וילך"-
משמעו: הליכה איטית וחוסר רצון. ואילו:
"ויבוא"- המשמעות: הליכה מתוך רצון וזריזות .ידוע. כי יעקב אבינו נאלץ
לצאת בלית ברירה מארץ ישראל משום רצונו של עשיו להתנקם בו - בשל הברכה - בה התברך יעקב טרם עשיו. לכן נאמר שם:
"וילך" ,אך מנגד יתרו השתוקק בכל לבו לבוא למחנה ישראל ולזכות להיות תחת
כנפי השכינה, מטעם זה נאמר:" וַיָּבֹא יִתְרוֹ"
"וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ" - בהשוואה לאחרים ששמעו.
האגדה מתארת את חשיבותו של יתרו גם בעיני ה':
"וישמע יתרו את
כל הגדולות אשר עשה ה' למשה ולישראל עמו
וישלח אל משה לאמור: הנה אנוכי יתרו- חותנך בא אליך המדברה, ועתה הואל נא ויצאת
לקראתי והלכתי אחריך אל המקום אשר אתה חונה שם.
אולם אם תמאן לצאת
לקראתי, כי קטונתי בעינך - ויצאת לקראת אשתך ושני בניך ההולכים אתי אליך, וה' אמר
אל משה: צא לקראת יתרו חותנך וקרבתהו אליך וכבדתהו, כי הולך הוא להתגייר- ואהבת
גרים כמוני! ויצא משה לקראת יתרו. וילך אתו גם אהרון ונדב ואביהוא בניו ושבעים איש
מזקני ישראל, וייגש משה אל יתרו וישאל לו לשלום ויישק לו ויכבדהו כאשר יכבד בן את
אביו, ויספר לו משה את כל אשר עשה ה' לישראל, וישמח יתרו מאד ויאמר: אין כה'
אלוקיכם ואין כמעשיו! הן עד היום הזה הייתה מצרים
סוגרת ומסוגרת וגם עבד אחד לא יכול לברוח ממצרים,- ויפליא אלוקיכם לעשות
ויוצא עם רב כזב לעיניי כל המצרים! ויהי כשמוע ציפורה אשר עשה ה' למצרים בים סוף
ואת דבר השירה אשר שרו הגברים והנשים- ותתעצב אל ליבה עד מאד,
כי לא הייתה בעת ההיא בין בני ישראל ולא שוררה לה'!
ויאמר ה': עקב אשר
התעצבה ציפורה על הדבר הזה - על כן יבוא יום והייתה נשמתה את דבורה - אשת לפידות-
אשר תושיע את ישראל - ותשיר גם היא שיר ישועה וגאולה"
הה"ק מהר"ד
מללוב: אומר: והלא הכול
שמעו? אלא ,הוא שמע והבין - מתוך הבנתו - הסיק מסקנות לעומת אחרים שגם שמעו, אלא
נשארו איתנים בדעתם-והדבר לא נגע לליבם..
חידושי- "הרי"ם
מסביר:
כבר בתחילה שאף יתרו
להתגייר . אלא חש שעדיין לא הגיע הזמן- בשל- שאינו טהור וכשר במידה הראויה - כדי להיות
חלק מעם ישראל, אך מששמע שאחרי
קריעת ים סוף "ראתה שפחה על הים מה
שלא ראה יחזקאל הנביא"- עדיין עם
ישראל היה חייב להילחם כנגד יצר הרע [עמלק סמל כוח הרע שבאדם] הבין: כי מדרגתם הגבוהה של ישראל- אינה נובעת מתוך שאין
להם מלחמה ביצר הרע, אלא - בעזרת החסד של
ה' - הם מתגברים עליו. ולכן ראה הזדמנות להתגייר ולהיות לאחד מישראל.
רש"י אומר: כי תחילה נקרא:
"יתר" אבל לאחר שהתגייר נוספה לו אות אחת: ו'
זו מידה חשובה באדם-
כאשר הוא שפל בעיני עצמו- עושה עצמו כאילו מיותר- כדברי חכמים: "לשארית נחלתו-
למי שמשים את עצמו כשיריים" וכך נהג יתרו- חש עצמו מיותר והתנהג בענווה. רק לאחר שהתגייר קיבלה מידה זו
של "יתר" את חשיבותה האמיתית- והתורה מציינת את הדבר בשם
"יתרו" — יתר שלו. גם לאחר שהתגייר- נשאר בעל ענווה ומיותר בעיני עצמו.
ביקורתו של
יתרו - על משה בתחום השיפוט - "נָבֹל תִּבֹּל" !
".....לֹא-טוֹב,
הַדָּבָר, אֲשֶׁר אַתָּה, עֹשֶׂה. נָבֹל
תִּבֹּל--גַּם-אַתָּה, גַּם-הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עִמָּךְ: כִּי-כָבֵד מִמְּךָ הַדָּבָר, לֹא-תוּכַל
עֲשֹׂהוּ לְבַדֶּךָ".
רש"י מבאר: כתרגומו—הכוונה ללשון כמישה—כדברי הנביא ירמיהו:
"אֵין
עֲנָבִים בַּגֶּפֶן וְאֵין תְּאֵנִים בַּתְּאֵנָה, וְהֶעָלֶה נָבֵל-" [ירמיהו ח', י"ג]
וכדברי הנביא ירמיהו:
"
כִּנְבֹל עָלֶה מִגֶּפֶן, וּכְנֹבֶלֶת מִתְּאֵנָה". [ישעיהו ל"ד, ד']
דברי
יתרו מכוונים לא רק כלפי משה, אלא גם לגבי אהרון, חור ושבעים הזקנים.
אונקלוס: מסביר:
באופן דומה - הכוונה לכמישה והתייבשות.
"החיזקוני"
טוען: לשון ערבוב: כמו שנאמר בעונשם של דור הפלגה: "הָבָה, נֵרְדָה, וְנָבְלָה שָׁם,
שְׂפָתָם--אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ, אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ". [בראשית, י"א, ז]
הכוונה: שמשה יתבלבל וגם הם יתבלבלו אחד
צועק מכאן: "שמעני" והשני צועק מכוון אחר ומשה לא ידע למי לענות קודם.
רבינו בחיי מסביר: דע לך משה, אינך רשאי
לשאת משא כה כבד - זה גורם לטרחה
רבה וגם לעייפות גם לך ולכל הקהל הם לא יצליחו
להתקרב אליך ולהגיש לפניך את עצומותיהם.
ספורנו סבור: כי משה פשוט לא יוכל להשתלט על כל
משימות המשפט- קודם עליו להקשיב לכל הדברים הגדולים - וגם לשמוע את כל אלה
המרגישים צורך לדבר אתו.
לעניות דעתי- המשיל יתרו את משה ואת יתר עוזריו והקהל- לעץ השדה- כפי שנאמר:
"כי האדם עץ השדה" (דברים כ' י"ט)
כשם שעץ חייב תנאים טובים לגדילתו והתפתחותו –
גם משה – כשופט יחד עם כל עוזריו והקהל - חייב את כל התנאים הנוחים והסבירים - כדי
שיוכל למלא את ייעודו כראוי - ללא נטל כבד מידי על עצמו.
כך גם העץ - אם יהיה
שתול יחד עם עצים רבים , ללא מרווחים - לא יחזיק מעמד- שורשיו לא יוכלו להתפתח
כראוי, או אם יינטעו אותו באדמה לא ראויה – לא יחזיק מעמד , כך גם לגבי תנאי מזג האוויר- אם לא יתאימו לצומח- לא
תהיה צמיחה.
אברבנאל. סבור: כי המעלה של יתרו היא שהוסיף רק פרשה בתורה, אך לא הוסיף
חכמה למשה , כי הכול נמסר למשה
מסיני - כולל סדרי השיפוט וההנהגה, - לכן
שכרו היחיד של יתרו - הוא: על רצונו הטוב - עניין הנצחת עצתו למרות שישראל לא היו זקוקים לה.
לסיכום, יתרו ראוי לשבח על התנהגותו
המסורה כלפי משה ועם ישראל ועצתו לגבי
אופן השפיטה של משה ויפה הדימוי של משה לעץ השדה בתנאי שפיטה מפרכים. עם כל זה ניתן להגיד על משה את
דברי דוד המלך:
"וְהָיָה-- כְּעֵץ, שָׁתוּל עַל-פַּלְגֵי-מָיִם: אֲשֶׁר פִּרְיוֹ, יִיתֵּן
בְּעִתּוֹ--וְעָלֵהוּ לֹא-יִבּוֹל;
וְכֹל אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ". [תהלים א']
