פרשת
וירא - בריחת לוט ופמלייתו טרם
המהפכה - כיצד?
מאת: אהובה קליין.
יצירותיי לפרשה:
ציורי תנ"ך/ לוט ופמלייתו נמלטים- טרם המהפכה/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ אברהם צופה אל עבר המלאכים/ציירה: אהובה קליין(c)
[שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ אברהם מבקש משרה ללוש בצק למען האורחים/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ לוט יושב בשער סדום/ ציירה: אהובה קליין(c)
[שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ אברהם משקיף על סדום ועמורה לאחר החורבן
/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ עקדת יצחק והאיל/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ עקדת יצחק/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
התורה מתארת את
סדום כבר בפרשת לך לך, הן מבחינה גשמית והן מבחינה רוחנית:
מבחינה גשמית נאמר: "וַיִּשָּׂא-לוֹט אֶת-עֵינָיו,
וַיַּרְא אֶת-כָּל-כִּכַּר הַיַּרְדֵּן, כִּי כֻלָּהּ, מַשְׁקֶה--לִפְנֵי שַׁחֵת
יְהוָה, אֶת-סְדֹם וְאֶת-עֲמֹרָה, כְּגַן-יְהוָה כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בֹּאֲכָה
צֹעַר". [בראשית י"ג,
י']
מהבחינה הרוחנית נאמר: ".....וְלוֹט, יָשַׁב בְּעָרֵי
הַכִּכָּר, וַיֶּאֱהַל, עַד-סְדֹם.
וְאַנְשֵׁי סְדֹם, רָעִים וְחַטָּאִים, לַיהוָה, מְאֹד". [בראשית י"ג, י"ב-
י"ג]
בפרשתנו נאמר: " וַיֹּאמֶר יְהוָה, זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה
כִּי-רָבָּה; וְחַטָּאתָם--כִּי כָבְדָה, מְאֹד. אֵרְדָה-נָּא וְאֶרְאֶה,
הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה; וְאִם-לֹא, אֵדָעָה" [שם
י"ח, כ - "א]
בעקבות
תיאור מצבם המוסרי הירוד של אנשי סדום , אברהם מנסה לשכנע באמצעות תפילה - את ה' לרחם על אנשי המקום: אך תפילתו
אינה מתקבלת.
כי לא נמצאו שם אפילו עשרה צדיקים!
על כן נאמר: "וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים
סְדֹמָה,....."
בהמשך המלאכים מודיעים ללוט על מהפכת סדום ועמורה: " וַיֹּאמְרוּ
הָאֲנָשִׁים אֶל-לוֹט, עֹד מִי-לְךָ פֹה--חָתָן וּבָנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ, וְכֹל
אֲשֶׁר-לְךָ בָּעִיר: הוֹצֵא, מִן-הַמָּקוֹם כִּי-מַשְׁחִתִים אֲנַחְנוּ,
אֶת-הַמָּקוֹם הַזֶּה: כִּי-גָדְלָה צַעֲקָתָם אֶת-פְּנֵי יְהוָה,
וַיְשַׁלְּחֵנוּ יְהוָה לְשַׁחֲתָהּ וַיֵּצֵא לוֹט וַיְדַבֵּר אֶל-חֲתָנָיו
לֹקְחֵי בְנֹתָיו, וַיֹּאמֶר קוּמוּ צְּאוּ מִן-הַמָּקוֹם הַזֶּה, כִּי-מַשְׁחִית
יְהוָה, אֶת-הָעִיר; וַיְהִי כִמְצַחֵק, בְּעֵינֵי חֲתָנָיו. וּכְמוֹ הַשַּׁחַר עָלָה, וַיָּאִיצוּ
הַמַּלְאָכִים בְּלוֹט לֵאמֹר: קוּם קַח אֶת-אִשְׁתְּךָ וְאֶת-שְׁתֵּי
בְנֹתֶיךָ, הַנִּמְצָאֹת--פֶּן-תִּסָּפֶה, בַּעֲוֺן הָעִיר וַיִּתְמַהְמָהּ--וַיַּחֲזִיקוּ
הָאֲנָשִׁים בְּיָדוֹ וּבְיַד-אִשְׁתּוֹ וּבְיַד שְׁתֵּי בְנֹתָיו, בְּחֶמְלַת
יְהוָה עָלָיו; וַיֹּצִאֻהוּ וַיַּנִּחֻהוּ, מִחוּץ לָעִיר. וַיְהִי כְהוֹצִיאָם אֹתָם הַחוּצָה, וַיֹּאמֶר
הִמָּלֵט עַל-נַפְשֶׁךָ--אַל-תַּבִּיט אַחֲרֶיךָ, וְאַל-תַּעֲמֹד בְּכָל- הַכִּכָּר:
הָהָרָה הִמָּלֵט, פֶּן-תִּסָּפֶה." [בראשית י"ט, י"ב- י"ח]
השאלות הן:
א] מה היה גודל חטאם של אנשי סדום ועמורה?
ב] כיצד התרחשה הבריחה מהאש הנוראה שאחזה במקום?
תשובות.
חטאם של אנשי סדום.
למעשה,
אין התורה מפרשת בגלוי מה היה חטאם של אנשי סדום ועמורה, אלא רק מדגישה שהם היו כל
כך רעים שהזעקה עלתה משם לשמים.
רש"י
מפרש: כי
מדינה שלמה חטאה והוא מתבסס על המילה: "הכצעקתה" -הנאמרת בלשון
יחיד ואינה נאמרת: בלשון
רבים:"הכצעקתם"- לכן הוא מסיק: כי מדובר במדינה אחת אשר כללה את חמש
הערים: סדום, עמורה, אדמה, צבויים וצוער.
רש"י מביא
גם את דעת חז"ל האומרים: כי ריבה אחת נתנה לעני כד ובו לחם, מייד נענשה על ידי אנשי סדום , היא צעקה היות והתעללו בה, מרחוה בדבש והעלו אותה
על גג החומה ובאו דבורים ועקצו אותה.[סנהדרין ק"ט]
יש
דעה שונה בב"ר
[מ"ט, ו]:נערה נתנה לחברתה כד קמח לפי שרצתה להצילה ממוות בהיותה
במצב של רעב, בתגובה על כך- אנשי סדום שרפוה. אכזריותם
וקשיחותם של אנשי סדום כלפי העניים מוזכרת גם בתנ"ך:
"הנה זה היה עוון אחותך, גאון שבעת-לחם ושלוות השקט היו לה ולבנותיה, ויד עני
לא החזיקה" [יחזקאל פרק ט"ז].
"בעל
העקדה" :שואל
ומתפלא, מדוע אין גנותם של אנשי סדום נאמרת במפורש בדברי יחזקאל?
הוא
משיב , כי חטאם היה בכך שלא עשו חסד, הדבר התבטא ביחסם השלילי לשכבות הדלות
והעניות שמנת חלקם היה סבל רב.
הוא
מגיע למסקנה זו: על סמך התבוננותו במעשה אנשי סדום שבאו עד פתח ביתו של לוט-עשו
זאת מתוך רגש של נקמה-ללמד את
"האנשים" שהתארחו אצלו - שבפעם הבאה לא יבואו עוד.
כפי
שהכתוב מתאר: "..ואנשי העיר אנשי סדום נסבו על- הבית מנער ועד זקן וכל-העם
מקצה ויקראו אל-לוט ויאמרו לו איה האנשים אשר באו אליך הלילה הוציאם אלינו ונדעה
אותם" [בראשית י"ט, ד-ו]
חז"ל [בסנהדרין דף ק"ט] מגלים רמזים
במקראות לעבירות נוראות בכל השטחים שביצעו אנשי סדום, אבל בסופו של דבר- עונשם
נחתך בעבור התנהגותם הרעה כלפי הזולת.
"תפארת
שלמה"
סובר: כי הזעקה של אנשי סדום יוצאת מפיהם שלהם-לפי שהיו מציקים איש לרעהו, לא חיו
בשלום יחדיו-לא היו מאוחדים, לכן נאמר: "וחטאתם כבדה מאד".
האגדה מתארת- דוגמאות רבות על הלך הרוח של אנשי סדום,: אנשי סדום היו עשירים מאד -
בתיהם מלאים בממון , אוצרות וכל טוב.
"וקול העבירו
בארצם לאמור: מות יומת האיש והאישה, אשר ייתנו מלחמם לדל, וירא ה' כי רבה רעתם
ויוצא מאוצרותיו רוחות סערה גדולות וחזקות ותרעשנה את סדום, ויהי הרעש הזה לאות-
כי רעים מעשיהם מאד ואין טוב להם בלתי אם לשוב אל ה'- המרבה לסלוח. ולא שמו
החוטאים האלה - לב לזאת, ויוסיפו לחטוא לה' ולהקציפו.. והיה בראותם איש עשיר, אשר
כיסיו מלאים זהב, והושיבוהו על יד קיר נטוי , הפילו עליו את הקיר הרגו אותו ולקחו
לו את כספו, ויזהרו העשירים מאד וישמרו לנפשותיהם ויסתירו זהבם ואת אבניהם היקרות
באוצרותיהם הנסתרים. ויתחכמו אוהבי הכסף לבעלי האוצרות ויביאו אליהם בקבוקים מלאים
שמן, נותן ריח טוב מאד, מאד. ויאמרו אליהם: הואילו נא ועשיתם עמנו חסד וצפנתם את בקבוקי השמן היקר הזה
במקומות סתרכם, כי יראים אנחנו פן יגנבו
ממנו. ויאותו להם העשירים וישימו את בקבוקי השמן באוצרותיהם...ובהיות הלילה ובאו
בעלי השמן וסבבו את בית העשיר - אשר טמן את הבקבוקים והריחו בכלבים את קירות הבית,
והיה בהריחם את השמן,- וידעו כי נמצא במקום הזה אוצרות אדוני הבית - וקמו וחתרו -
[וחפרו] בקיר ובאו אל האוצר ,והריקו אותו ולא ישאירו בו גם אגורת כסף אחת".
רבינו בחיי מתייחס לצורך, כביכול לרדת
משמים כדי לחזות גודל חטאי אנשי סדום ועמורה וטוען: אנשי סדום היו כופרים בקיומו
של אלוקים בדומה לאנשי דור הפלגה לכן נאמר:
"אֵרְדָה-נָּא
וְאֶרְאֶה,.." כי בכך ה'
הראה להם את כוחו והכוונה גם שה' יורד ממידת הרחמים למידת הדין!
הבריחה טרם הפיכת סדום ועמורה.
שני המלאכים אשר באו
אל לוט להודיע על מהפכת סדום ועמורה שאלו את לוט: "עֹד מִי-לְךָ פֹה..."?
רש"י מפרש את שאלתם באמצעות שני
פירושים:
א] מי מהקרובים השייכים לו בסביבה הזקוקים להצלה, חוץ מאשתו
ושתי בנותיו בביתן? ואם יש לו בנות נשואות שיוציא גם אותן מהמקום! את החתנים, את
בנותיו הנשואות.
ב] מדרש אגדה: מכיוון שתושבי המקום היו כה רעים שאמרו
ללוט –כאשר המלאכים התארחו בביתו קודם לכן, שיוציא את שני האורחים אליהם, לכן כעת
המלאכים פונים אל לוט ואומרים לו: מי לך?
יש לך פיתחון פה? וכי יש לך הזכות לקיים
סנגוריה עליהם?
לפי שבמשך כל הלילה
היה לוט מליץ עליהם שבחים כדי לבטל את
הגזרה. אך כיון שעשו מה שעשו ,שוב לא היה לו פיתחון פה.
מתברר שהיו ללוט שתי
בנות נשואות בעיר ,מלבד שתי הבנות שהיו
בביתו ,והן כבר היו ארוסות לחתניהן, כאשר לוט
פנה אל בעלי הבנות הנשואות ופנה גם לחתנים של הבנות הארוסות בבית- הם סרבו
להתפנות מביתם- מתוך שלא האמינו ללוט וחשבו שאומר את הדברים בצחוק.
עוד מבאר רש"י:
לגבי לוט, המלאכים
היו חייבים להאיץ בו שיזדרז לעזוב את המקום, טרם האסון - לפי שהיה מתמהמה כדי
להציל את ממונו.
כל אחד מבין שני
המלאכים - היה בעל שליחות משלו: האחד בא להציל את לוט ומשפחתו והשני היה צריך לבצע את העונש, היינו - מהפכת
סדום ועמורה.
בהוצאת לוט ממקומו
סייע גם המלאך המשחית - כדי שיוכל למהר ולקיים
את שליחותו.
אבל עיקר ההוראה: "הִמָּלֵט
עַל-נַפְשֶׁךָ—" נאמר על ידי המלאך הבא להצילו!
ומדוע נאמר לו: "הִמָּלֵט
עַל-נַפְשֶׁךָ"? לפי שלוט היה נחוש להציל את ממונו ורכושו וכוונת המלאך
הייתה: די לך שתציל נפשות ואל תחוס על הממון- חשוב במצב כזה להציל חיים!
לוט הוזהר כאן לא
להביט אחורה מהסיבה שגם הוא חטא והיה ראוי להיענש איתם יחד. ואין הוא צריך לראותם
בפורענותם כשהם הולכים לאבדון ואילו לוט
הולך להינצל! ולכן אם יביט אחורה. הוא גם עלול למות איתם.
לוט הצטווה לברוח להר
היכן שישב אברהם. לפי שגם בזמן הפיכת סדום ועמורה ישב שם אברהם. לוט חשש לברוח
לשם, לפי שאמר בליבו, כל עוד היה גר בקרב הרשעים שבסדום - הוא לעומתם היה צדיק
ולכן היה ראוי להינצל, אבל ברגע שיגיע להר - למקום מושבו של אברהם, הוא הרי לעומת
אברהם הצדיק - יחשב לרשע, לוט העדיף
להימלט לעיר מצער, לפי שהיא הייתה יחסית עיר חדשה ולכן ,עדיין יושביה לא הספיקו
לחטוא במידה רבה כל כך.
זה לפי מדרשו.
אולם , לפי פשוטו:
מצער הייתה עיר קטנה עם מעט אנשים ולכן
אין לה' להקפיד כל כך אם יניח לה למען לוט
שינצל ואכן המלאך הסכים עם לוט להימלט לשם - כי על ידי זה לא רק לוט ינצל, אלא גם
העיר מצער תינצל - בגללו כדי שיוכל לחיות.
אך אשת לוט לא מלאה אחר הציווי לא להביט אחורה והיא סובבה
את ראשה לעבר סדום העולה באש והפכה לנציב מלח.
לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן ללמוד
מלוט - עד כמה טעה בדרכו, כאשר בחר להתיישב באזור סדום- מקום של אנשים מושחתים
מבחינה מוסרית- וכל זה לא הרתיע אותו מלהתחבר
אליהם הוא חפץ ליהנות מהממון
ומהעושר-רק המטרה הגשמית הייתה לנגד עיניו - מנגד התעלם מהמטרה הרוחנית- סביבה רוחנית מרוממת כמקום נעים לגדל את ילדיו. כך
נענש מידה כנגד מידה - איבד את כל רכושו בסדום ואף חלק ממשפחתו. כמה חשובים דברי המשנה:
"רַבִּי
יַעֲקֹב אוֹמֵר, הָעוֹלָם הַזֶּה דּוֹמֶה לַפְּרוֹזְדוֹר בִּפְנֵי הָעוֹלָם הַבָּא.
הַתְקֵן
עַצְמְךָ בַפְּרוֹזְדוֹר, כְּדֵי שֶׁתִּכָּנֵס לַטְּרַקְלִין" [מסכת אבות ד', ט"ז]