פרשת שופטים - במה הוזהרו עם ישראל
בבואם לארץ?
מאת: אהובה קליין.
היצירות שלי לפרשה:
ציורי תנ"ך/ המלך אינו מרבה סוסים/ ציירה: אהובה קליין(c [שמן על בד]
Biblical paintings by Ahuva Klein- The King is holding the Torah
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ מלך נבחר אלוקים/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ שלמה המלך- החכם באדם/ ציירה: אהובה קליין (c
ציורי תנ"ך/ דוד המלך על רקע ירושלים/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ משפט צדק/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ המלך כשופט/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ משפט בשער העיר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ דבורה השופטת מתחת לעץ התומר/ציירה: אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך/ משה שופט במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ נביא אמת/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ הכהן הגדול/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ "תמים תהיה עם ה' אלוקיך "/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ הכהן הגדול מברך את עם ישראל- טרם יציאתם למלחמה/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ מצור על האויב/ ציירה: אהובה קליין (c)שמן על בד]
בפרשה זו, נושאים
רבים , אחד מהם: האיסור על עם ישראל ללמוד ממעשה הגויים , חלילה, כפי שכתוב בפרשה:
"כִּי
אַתָּה בָּא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ--לֹא-תִלְמַד
לַעֲשׂוֹת, כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם הָהֵם. לֹא-יִמָּצֵא בְךָ, מַעֲבִיר
בְּנוֹ-וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ, קֹסֵם קְסָמִים, מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף. וְחֹבֵר, חָבֶר; וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי,
וְדֹרֵשׁ אֶל-הַמֵּתִים. כִּי-תוֹעֲבַת
יְהוָה, כָּל-עֹשֵׂה אֵלֶּה; וּבִגְלַל, הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ,
מוֹרִישׁ אוֹתָם מִפָּנֶיךָ. תָּמִים
תִּהְיֶה, עִם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ. כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ
אוֹתָם--אֶל-מְעֹנְנִים וְאֶל-קֹסְמִים, יִשְׁמָעוּ; וְאַתָּה--לֹא כֵן, נָתַן
לְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ". [דברים י"ח, ט- י"ד]
השאלות הן:
א] במה הוזהרו עם
ישראל בכניסה לארץ ?
ב] מה פירוש הציווי: "תָּמִים תִּהְיֶה, עִם יְהוָה
אֱלֹהֶיךָ" !
תשובות.
התורה
מזהירה את עם ישראל.
כשעם
ישראל נכנס לארץ ישראל- נאמר: "לֹא-תִלְמַד לַעֲשׂוֹת,
כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם הָהֵם"
רש"י
מסביר:
עם ישראל יבין מתוך ההתבוננות במעשה הגויים כמה מעשיהם מקולקלים ועל עם ישראל מוטל
ללמד את בניו לא לנהוג כמותם , כי מעשיהם
הוא חוק לגויים. רש"י מבסס את דבריו על [מדרש ספרי ]
דעת
מקרא שואל:
מדוע התורה קשרה בין איסור כשפים לביאת הארץ? התשובה: כשיכנסו עם ישראל לארץ יהיו
נצרכים לירידת גשמים ועל כך נאמר בראשית רבה [ פרשה י"ג, ב] כל תפילתן של
הבריות היא על הארץ על כן הוזהרו שלא יפנו
אל הקוסמים לשאול על הגשמים [על פי העמק דבר להנצי"ב]
הלימוד
הזה למען עשיית כשפים נאסר על עם ישראל. בדומה
לכך: נצטווה המלך בישראל ללמוד תורה –
למען ילמד ליראה את ה' ולא יסור ימין ושמאל מן התורה הקדושה. ויש להתרחק מתועבות
הגויים - לפי שהכשפים משפילים גבהות אדם , לכן היא תועבת ה' ! בתחילה התורה מכנה את עושי הכשפים בלשון : "הַגּוֹיִם הָהֵם"- זהו לשון רמז
של זילות.
בהמשך,
התורה מחמירה בלשון: "לֹא-יִמָּצֵא
בְךָ".- בדומה לאיסור של אכילת שאור בפסח כמו שנאמר:
"שִׁבְעַת
יָמִים--שְׂאֹר, לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם": [שמות, י"ב, י"ט] מה
שלא הזהיר כן על דברים אחרים שגם הם אסורים!
ספורנו
מדגיש את
הסיבה לכך: שאסור לעשות: כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹייִם – כי בסופו של
דבר עם ישראל יגלה - כי כל זה שקר וכזב וכל אשר ינבאו להם - המעוננים, הקוסמים
וחוזי הכוכבים, יתבדה לגמרי.
הה"ק
מהר"ם ז"ל מאמשינוב טוען: כי כל העמים אינם
מסוגלים – להתגבר על כוחות הרוע שבהם, ואלו הם: המעוננים , קוסמים והמקננים בלבם
וזאת - מפני שיצר הרע מסית אותם לעשות רע והם משתכנעים לציית לו. אבל היהודי- הוא
שונה- היות וה' נתן לו כוח התנגדות כדי
שיוכל להגיד: "לא כן !" אינני רוצה לשמוע בקול היצר הרע" לכן נאמר:
"כִּי
אַתָּה בָּא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ"
ונאמר: " נָתַן לְךָ "- שנתן לכך את הכוח של "לא כן"!
רבינו בחיי מבהיר: דרשו רז"ל- אתה חייב ללמוד
להבין , כדי להורות ומצאנו
בשבעים אנשי הסנהדרין שהיו צריכים להיות
בקיאים בכל החכמות, כולל חכמת הכשפים - כדי שיוכלו לדון בכל הנושאים- דין אמת - על
פי משפט התורה. אילו לא היו מגיעים לשלמות ידיעת כל סוגי הכישוף והיה חסר להם סוג
אחד של כישוף שלא ידעו, לא היו מסוגלים לפסוק בו הלכה.
מנה הכתוב תשע תועבות - כשפים שהיו הכנענים עוסקים בהן
והחל ב"מולך" שהיו מקריבים את הילד שלהם לעבודה זרה - ומתוך שהעבירה כה הייתה כבדה - על כן העונש
הוא: כרת. ואילו יתר סוגי הכשפים- הם אסורים בגדר "לא תעשה" מאחר שהתורה
הזהירה מלהחזיק בעבירות אלה ואחר כך דיברה
התורה על יראת שמים.
קסמים- הכוונה: שהיה האיש אוחז במקלו והיה חושב: האם כדאי לו ללכת למקום
מסוים - או לא כדאי ללכת.
ועל כך אמר
הנביא הושע: "עַמִּי בְּעֵצוֹ יִשְׁאָל,
וּמַקְלוֹ יַגִּיד לוֹ" [הושע ד, י"ב]
מְעוֹנֵן
- יש בזה שלוש משמעויות:
א] לשון עונה [תקופה]
– על כך אומר רבי עקיבא: שיש אנשים הסוברים: שעונה מסוימת יפה להתחיל במשהו מסוים.
ב] לשון עין – חכמים
אומרים - הכוונה לאוחזי העיניים.
ג] לשון ענן: מביט
בעננים ועל פי זה נותן עצות.
מנחש- כגון , פת הלחם נפלה מפיו, או צבי הפריע לו בדרך ועל פי זה הוא מחליט
החלטות.
יש הסוברים: כי מנחש-
הוא מביט בעופות, או בכנפיהם או, בצפצוף שלהם, כפי שנאמר: "כִּי עוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְ
אֶת הַקּוֹל וּבַעַל הכנפים [כְּנָפַיִם] יַגֵּיד
דָּבָר".
[קהלת י, כ]
הכוונה לזה המכיר בצפצוף שלהם - אחד שמזהה על פי חיבוט הכנפיים או בפרישתן -
ומסיק מיני מסקנות.
מכשף- רבינו בחיי מביא את דברי הרמב"ן: מכשף - הוא שם כללי לכל סוגי
הכישוף.
חובר חבר וידעוני- הם סוגי כישוף שונים וגם בהם אסור לשאול. ויש לדעת ולהבין שבענייני
כשפים,: ה' שברא הכול יש מאין- דאג שיהיו
עליונים מנהיגי התחתונים אשר למטה מהם.
"נתן כוח הארץ
וכל אשר לפניה בכוכבים ובמזלות לפי הנהגתם ועשה עוד על הכוכבים והמזלות- מנהיגים
מלאכים ושרים- שהם נפש להם".
וחובר חבר:- מאסף שדים ומחבר אותם, או שמאסף נחשים ועקרבים במקום אחד.
ושואל באוב- שמעלה את נשמת המת- בבית השחי שלו ומדבר משחיו.
דעה אחרת למקצת רבותינו שבתלמוד- שיש כוח למי שיודע את חכמת האוב- להחיות את המת ולהשיב את נפשו
לגופו במשך י"ב חודשים בלבד.
ידעוני- אדם מכניס עצם –של חיה ששמה ידוע לתוך פיו- ומדבר על ידי כישוף
ואותה חיה נקראת: "בני השדה"-
כפי שכתוב:
"כִּי
עִם אַבְנֵי הַשָּׂדֶה בְרִיתֶךָ וְחַיַּת הַשָּׂדֶה הָשְׁלְמָה לָךְ". [איוב, ה', כ"ג]
ודורש אל המתים: "זה המעלה בזכר והנשאל בגולגולת, או בכל עניין אחר שידרוש
בהם"
"תָּמִים תִּהְיֶה, עִם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ"
הרמב"ם
סובר שיהודי יהיה תמים בדעה והשכל ואל יאמין
בניחושים ,קסמים וכשפים מפני שהם תוהו והבל ומי שנמשך אליהם הוא חסר דעת.
שאלו פעם את הצדיק
מלובלין: מי יותר חשוב - אדם גדול ,או תמים? והשיב להם: כי תמים חשוב יותר והראיה
לכך, כאשר אנחנו רואים לפנינו שתי חלות: האחת גדולה, לא שלמה והשנייה קטנה ושלמה,
הדין הוא: שצריכים לברך על החלה הקטנה
שהיא שלמה.
"החפץ
חיים" הביא משל, למה הדבר דומה? מעשה באיש כפרי שנסע לעיר לפני חג הסוכות ,לקנות
אתרוג מהודר בשביל חותנו, כששב לביתו,
התפאר באתרוגו בפני איש כפרי אחד, האיש הכפרי מאד התלהב וביקש ממנו שימכור לו חצי
מאתרוג זה - בכסף מלא, ואכן מכר לו את חצי
האתרוג ואת החצי הנותר מהאתרוג הביא לחותנו, ברגע שחותנו ראה את חצי האתרוג כעס
מאד, התפלא האיש על הכעס ושאל: מדוע הנך כועס?
הרי אני יודע בוודאות מהרב- שזהו אתרוג
מהודר., ענה לו חותנו: הלוואי שהיית מביא עשרים אתרוגים פשוטים, לא כל כך מהודרים,
אבל שלמים. וזה היה עדיף מחצי אתרוג מהודר, אך פסול!
הנמשל: יש אנשים שמהדרים במצוות בין אדם למקום - אך מנגד מזלזלים במצוות שבין
אדם לחברו, או ההפך. אנשים אלה - הם בבחינת אתרוג מהודר- חתוך לחצאים, עדיף היה
שלא היו מהדרים כל כך, אבל שלמים, לקיים
שתי מצוות: בין אדם למקום ובין
אדם לחברו [אוצר החיים]
רש"י מסביר: על היהודי להתהלך בתמימות עם ה' ולצפות רק ממנו ויש להימנע מלחקור
עתידות, אלא כל מה שבא עליו יקבל בתמימות.
דעת מקרא מסביר: יהודי יהיה תמים עם
ה' - יראת ה' תהיה שלמה ולא תהיה עם אמונה זו- שום כוח של כישוף וניחוש ושום כוח אחר ויראה
זו- היא האמונה בשלמות הלב!
בעל הטורים סובר: האות ת' גדולה - שאם תלך
בתמימות –עם ה', כאילו קיימת מצוות מאלף
עד ת'.
לסיכום, לאור האמור לעיל, הקב"ה
מזהיר את עם ישראל –טרם הכניסה לארץ לא
ללמוד מתועבות הגויים הפונים- לכשפים ,קוסמים ויידעונים, אלא להאמין
בקב"ה וללכת אתו בתמימות. הדבר מצווה עליהם ,דווקא עם בואם לארץ- כי בארץ הם חייבים להתברך בגשמים ובפרנסה מבורא עולם ובגלל -החשש
של קטני אמונה העלולים לגשת ליידעונים ומנחשים למיניהם, התורה מצווה: להיות יראי שמים ולהלך בתמימות לפני ה' - בדומה לדרכו
של אברהם אבינו- אבי האומה שעליו נאמר:
"וַיְהִ֣י
אַבְרָ֔ם בֶּן־ תִּשְׁעִ֥ים שָׁנָ֖ה וְתֵ֣שַׁע שָׁנִ֑ים וַיֵּרָ֨א יְהֹוָ֜ה אֶל־ אַבְרָ֗ם
וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ אֲנִי־ אֵ֣ל שַׁדַּ֔י הִתְהַלֵּ֥ךְ לְפָנַ֖י וֶהְיֵ֥ה תָמִֽים"׃
