פרשת בהר בחוקותי - " וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע"- המשמעות?
מאמר מאת: אהובה
קליין.
יצירותיי לפרשה:
ציורי תנ"ך/ מעמד הר סיני/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ שמירת שבת/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ שבת בבית ובחוץ/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ שנת השמיטה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ שמיטה בכרם/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ השדה - שטח הפקר בשנת שמיטה- מיועד לאביונים ולאחר מכן גם לחיית השדה/ציירה:
אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ תקיעת שופר בשנת היובל/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ שנת היובל- האדם שב אל נחלתו/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ שילוח עבד עברי לחופשי- בשנת היובל/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ השדה - שטח הפקר בשנת שמיטה- מיועד לאביונים ולאחר מכן גם לחיית השדה/ציירה:
אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ תקיעת שופר בשנת היובל/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ שנת היובל- האדם שב אל נחלתו/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ שילוח עבד עברי לחופשי- בשנת היובל/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ העבד ואישתו יוצאים לחופשי/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ברכת הפריון- עם ישראל מתרבה/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ "והפרתי אתכם והרבתי אתכם והקימותי את בריתי אתכם"/ציירה: אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך/ "אם בחוקותיי תלכו "/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ "וכי ימוך אחיך/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ ברכת השלום בארץ/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ "וישבתם לבטח בארצכם.."/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ "וְהִתְהַלַּכְתִּי, בְּתוֹכְכֶם.."/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/"ונתנה הארץ יבולה"/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד] ציורי תנ"ך/ ברכת השלום בארץ/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ "וישבתם לבטח בארצכם.."/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ "וְהִתְהַלַּכְתִּי, בְּתוֹכְכֶם.."/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך / "ואכלתם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע, וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם". [ויקרא כ"ו, ה]
* כל הזכויות שמורות לאהובה קליין על היצירה(c)
ציורי תנ"ך/ "ונתנה הארץ פריה .."/ ציירה: אהובה קליין (c)
פרשת בחוקותי פותחת
במילים: "אִם
- בְּחֻקֹּתַי, תֵּלֵכוּ; וְאֶת - מִצְוֺתַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם. וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם, בְּעִתָּם; וְנָתְנָה
הָאָרֶץ יְבוּלָהּ, וְעֵץ הַשָּׂדֶה ייִתֵּן פִּרְיוֹ. וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ
אֶת-בָּצִיר, וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת-זָרַע; וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע,
וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם.
וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ, וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד;
וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה, מִן-הָאָרֶץ, וְחֶרֶב, לֹא-תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם".[ויקרא כ"ו, ג]
השאלות הן:
א] מה משמעות הברכה:
"וַאֲכַלְתֶּם
לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע"?
ב] היכן מוצאים דוגמאות נוספות להזכרת הלחם בתנ"ך?
תשובות.
"וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם
לָשֹׂבַע"
רש"י מסתמך על תורת כוהנים: "אין צריך לומר שיהא אדם אוכל הרבה ושבע,
אלא אוכל קמעא והוא מתברך במעיו"
כעניין שנאמר: "וַעֲבַדְתֶּם, אֵת יְהוָה
אֱלֹהֵיכֶם, וּבֵרַךְ אֶת-לַחְמְךָ, וְאֶת-מֵימֶיךָ; וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה,
מִקִּרְבֶּך". [שמות כ"ג,
כ"ה]
ב] אפשרות אחרת להסביר את האכילה לשובע: שאתם
אוכלים. אבל עדיין שבעים מהאכילה הקודמת.
רבי שמשון רפאל הירש: מוצא קשר בין הברכה של הישיבה לבטח בארצנו ובין הברכה: "וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע" לא נאמר: וישבתם "בטח" בארצכם, אלא נאמר:
"לבטח" ומכאן שאופן ישיבתנו
בארץ ישראל תעניק לנו בטחון, ותגרום לכך שלא נזדקק לכלי הגנה שונים מפני
אויבים. או מיני אמצעי בטחון כדי להגן על התבואה בשדות. וכל זה יבוא עלינו
בתנאי שאופן ישיבתנו ואכילתנו תהיה על פי הציווי - "אִם-בְּחֻקֹּתַי, תֵּלֵכוּ;
וְאֶת-מִצְוֺתַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם". הארץ יכולה לקבל אותנו אם נקיים את המצוות ,אבל יכולה חס ושלום להקיא אותנו מתוכה - אם לא
נמלא אחר החוקים והמשפטים..
חז"ל אומרים: "אכול שליש ושתה שליש
והנח שליש, שאם תכעוס תעמוד על מילאוך" [מסכת גיטין, ע ] פירוש הדבר: אל יאכל
אדם–אכילה גסה, אלא יניח בצד שליש מסעודתו, כדי שלא יסתכן כאשר לפתע יותקף בכעס. כי הכעס והרוגז- עלולים להזיק לבטנו המלאה.
הכעס והרוגז הם גם
קללה אופיינית של הגלות כפי שנאמר: "וּבַגּוֹיִם הָהֵם לֹא תַרְגִּיעַ וְלֹא יִהְיֶה מָנוֹחַ לְכַף
רַגְלֶךָ וְנָתַן יְהוָה לְךָ שָׁם לֵב רַגָּז.." [דברים כ"ח- ס"ה] ועל כך מעירים חכמים "בבל כתיב" [הכוונה לגלות בבל]
[מסכת נדרים]
לכן אומרת התורה: "וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע" בארצכם תוכלו לאכול את לחמכם לשובע
,ללא חשש שתבואו לידי כעס -
כי נאמר גם: "וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח
בְּאַרְצְכֶם" ואז לא תבואו
לידי כעס ורוגז [על פי תפארת יהונתן]
נאמר: "צַדִּיק אֹכֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ וּבֶטֶן
רְשָׁעִים תֶּחְסָר". [משלי
י"ג- כ"ה]
הצדיק שאינו רגיל
לכעוס - אוכל את לחמו לשובע ללא חשש, לעומתו הרשע שבדרך כלל מרבה לכעוס , עליו לאכול מעט כדי שיחסר
בבטנו מהחשש, שמא הכעס יזיק לו. [שם]
הבעש"ט מפרש את
הפסוק: "יֹאכְל֬וּ
עֲנָוִ֨וים וְיִשְׂבָּ֗עוּ" [תהלים כ"ב-
כ"ז] רק אנשים ענווים שלעולם לא באים לשלב של כעס יכולים לאכול לשובע
ואין להם חשש שאם הם יכעסו הדבר יזיק
לבטנם.
לעומתם, בעלי הגאווה
שהם נוחים לכעוס, חייבים להיזהר שלא
יאכלו לשובע. [על פי דגל מחנה אפרים]
חז"ל אמרו:
"לא גלו עשרת השבטים, אלא על ידי ריבוי יין, שנאמר:" הַשֹּׁותִים בְּמִזְרְקֵי יַיִן,
וְרֵאשִׁית שְׁמָנִים יִמְשָׁחוּ; וְלֹא נֶחְלוּ, עַל-שֵׁבֶר יוֹסֵף. [עמוס ו'-ו. ז]
מתוך כך אנו למדים:
שריבוי שתיית יין - גורמת לגלות. לכן אומר אלוקים: גם אם אתן לכם ברווח מכל טוב, לחם,
יין,- "וְהִשִּׂיג
לָכֶם דַּיִשׁ אֶת-בָּצִיר"
למרות זאת, אל תרבו בשתיית יין – "וַאֲכַלְתֶּם
לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע"- רק לחם תאכלו
כאוות נפשכם ואז: "וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח
בְּאַרְצְכֶם" לפי שלא
תתחייבו בחובת גלות מפאת שתיית יין מופרזת. [מתוך ליקוטי – ריצבא]
רוב המפרשים טוענים:
אם המצב הכלכלי בארץ הוא טוב ואוכלים לחם לשובע, ניתן ליישב את הארץ מתוך שלווה ואין צורך לחפש ארץ
אחרת כדי לרדת אליה. ובזמן כזה של רווחה כלכלית- ישנה גם רגיעה חברתית, ויש
שלום בין איש לרעהו. אבל בזמן של עוני
וחוסר פרנסה ,חלילה, ישנם אנשים שבאים לידי קנאה - איש ברעהו ויתכן שיהיה גם אדם שמתוך קנאה יבקש להוציא את
פרוסתו מבין שיניו של זולתו.
רש"י קושר את נושא השלום לאכילה ואומר: "שמא תאמרו הרי מאכל הרי
משתה, אם אין שלום אין כלום, תלמוד לומר: "ונתתי שלום בארץ" במילים אחרות: מצב של חוסר שקט, שלום ושלווה -
אין טעם גם באוכל של האדם.
על כך אומרים
חז"ל: לפיכך אלוקים מביט באופן רציף על עם ישראל- שהם בניו משום שהם מחמירים
על עצמם להתמיד בברכת המזון אפילו
אם אכלו כמות- כזית וזאת למרות שנאמר
בתורה: "וְאָכַלְתָּ
וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ.." [דברים, ח, י]
והרי אין אנו חייבים לברך, אלא אם אנו באמת
רק נאכל לשובע. [מסכת ברכות כ']
דוגמאות
להזכרת הלחם בתנ"ך.
א] לראשונה נושא הלחם מוזכר בהקשר לעונשו של האדם הראשון -
בגן עדן כאשר חטא באכילת פרי עץ הדעת:
וכך נענש ואמר לו ה':
"בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל
לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּי עָפָר
אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב". [בראשית
ג', י"ט]
ב] כאשר אברהם מציל
את לוט משביו ,הוא מתקבל בכבוד מלכים ואחד מהם היה: מלכי צדק: "וּמַלְכִּי-צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם,
הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן; וְהוּא כֹהֵן, לְאֵל עֶלְיוֹן. וַיְבָרְכֵהוּ,
וַיֹּאמַר: בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל
עֶלְיוֹן" [בראשית י"ד, י"ח- י"ט]
ג] כאשר יעקב הולך לחרן ובדרך חולם על :סולם ומלאכים
- עולים ויורדים .כאשר קם משנתו, הוא נודר נדר: "וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר
אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי
הוֹלֵךְ וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ".[בראשית כ"ח, כ]
מדוע לא ביקש יעקב,
כסף וזהב, אלא הסתפק- במועט , רק בלחם לאכול ובבגד ללבוש?
תשובה לכך: יעקב ביקש
שישוב לביתו בריא ושלם בגופו ובנפשו – כי ידע בחכמתו - שגם אם אדם זוכה לעשירות
גשמית- כסף זהב ... אין הוא יכול ליהנות ממנה, אלא אם הוא בריא, אדם חולה, אינו
יכול לאכול ואינו יכול ליהנות ממלבושיו שכן הוא רתוק למיטת חוליו.
ד] יעקב ולבן כורתים ברית ביניהם טרם יעזוב יעקב
עם נשותיו את חרן: "וַיִּזְבַּח
יַעֲקֹב זֶבַח בָּהָר, וַיִּקְרָא לְאֶחָיו לֶאֱכָל-לָחֶם; וַיֹּאכְלוּ
לֶחֶם, וַיָּלִינוּ בָּהָר". [בראשית
ל"א, נ"ד]
ה] אחי יוסף משליכים
אותו לבור וברוב אדישותם יושבים וסועדים: "וַיִּקָּחֻהוּ--וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ,
הַבֹּרָה; וְהַבּוֹר רֵק, אֵין בּוֹ מָיִם.
כה וַיֵּשְׁבוּ, לֶאֱכָל-לֶחֶם, וַיִּשְׂאוּ עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ,
וְהִנֵּה אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים בָּאָה מִגִּלְעָד" [בראשית ל"ז, כ"ד- כ"ה]
ו] כשעם ישראל יוצא
ממצרים זוכה בדרך נס ללחם מיוחד משמים ,שכל האוכל ממנו מרגיש את הטעם הייחודי
האהוב עליו במיוחד- וזה היה: מאכל
ה"מן" מן השמים המכונה גם בשם: "לחם אבירים"
"לֶחֶם
אַבִּירִים אָכַל אִישׁ צֵידָה שָׁלַח לָהֶם לָשֹׂבַע". [תהלים ע"ח, כ"ה]
על כך אומר: "בעל
הטורים: כאשר בני ישראל אכלו במדבר לחם נאמר: "לשובע" [שמות
ט"ז, ג], אך בתהלים כנ"ל, נאמר:
"צֵידָה" ומדוע ? אלא כאשר הם
במקום יישוב- נאמר "לחם לשובע" , אבל לעומת זאת- כשהיו במדבר שלח להם את
הלחם כצידה לשובע.[וזוהי גם סברתו של רש"י]
ז] ובאותו עניין הכתוב מתאר: "וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם בְּנֵי
יִשְׂרָאֵל, מִי-יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד-יְהוָה בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּשִׁבְתֵּנוּ
עַל-סִיר הַבָּשָׂר, בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם לָשֹׂבַע: כִּי-הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל-הַמִּדְבָּר
הַזֶּה, לְהָמִית אֶת-כָּל-הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, הִנְנִי מַמְטִיר
לָכֶם לֶחֶם מִן-הַשָּׁמָיִם; וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר-יוֹם בְּיוֹמוֹ,
לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם-לֹא". [שמות ט"ז, ג- ה]
בהמשך נאמר:
"וַיִּרְאוּ
בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-אָחִיו מָן הוּא--כִּי לֹא יָדְעוּ,
מַה-הוּא; וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, אֲלֵיהֶם, הוּא הַלֶּחֶם, אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה לָכֶם
לְאָכְלָה". [שם ט"ז, ט"ו]
ח] בהקשר לנושא ה"מן"
נאמר: "כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ
יִחְיֶה הָאָדָם כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי יְהוָה יִחְיֶה הָאָדָם".[דברים ח, ג]
ט] -
בתנ"ך- איש מספר חלום על לחם- וגדעון מקשיב:
"וַיָּבֹ֣א
גִדְע֔וֹן וְהִ֨נֵּה־אִ֔ישׁ מְסַפֵּ֥ר לְרֵעֵ֖הוּ חֲל֑וֹם וַיֹּ֜אמֶר הִנֵּ֧ה חֲל֣וֹם
חָלַ֗מְתִּי וְהִנֵּ֨ה צְלִ֜יל לֶ֤חֶם שְׂעֹרִים֙ מִתְהַפֵּךְ֙ בְּמַחֲנֵ֣ה
מִדְיָ֔ן וַיָּבֹ֣א עַד־הָ֠אֹהֶל וַיַּכֵּ֧הוּ וַיִּפֹּ֛ל וַיַּהַפְכֵ֥הוּ לְמַ֖עְלָה
וְנָפַ֥ל הָאֹֽהֶל": (שופטים פרק ז פסוק י"ג)
י] "צַדִּיק אֹכֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ
וּבֶטֶן רְשָׁעִים תֶּחְסָר". [משלי י"ג- כ"ה]
י"א] ולעתיד
לבוא מבטיח לנו הנביא עמוס: "הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה וְהִשְׁלַחְתִּי
רָעָב בָּאָרֶץ לֹא רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם
לִשְׁמֹעַ אֵת דִּבְרֵי יְהוָה". [עמוס
ח, י"א]
לסיכום לאור האמור לעיל, ניתן להסיק:כי אכילת הלחם לשובע מובטחת לעם ישראל-
בתנאי שיחיו על פי ערכי התורה והמצוות- אז יזכו לכל הברכות ,ישיבה לבטח ואכילת לחם
לשובע. ללא דאגות.