פרשת ויצא - מדוע זכה יעקב לברכה אצל לבן?
מאת: אהובה קליין.
היצירות שלי לפרשה:
היצירות שלי לפרשה:
ציורי תנ"ך/ סולם יעקב [חלומו של יעקב]/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ יעקב זוכה לראות את "שער השמים"/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ יעקב יוצק שמן על המזבח בבית אל/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ יעקב מגולל את האבן מעל פי הבאר/ ציירה: אהובה קליין(c)
[שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ פגישת יעקב ורחל ליד הבאר ובכיו של יעקב/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ רחל מבשרת לאביה על הגעת יעקב/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ יעקב עובד שבע שנים למען רחל/ ציירה: אהובה קליין (c)
בפרשה זו יעקב פוגש
לראשונה בחייו את רחל ליד הבאר, לאחר שהצליח להסיר את האבן מעל המים:
"וַיַּגֵּד
יַעֲקֹב לְרָחֵל, כִּי אֲחִי אָבִיהָ הוּא, וְכִי בֶן-רִבְקָה, הוּא; וַתָּרָץ,
וַתַּגֵּד לְאָבִיהָ. וַיְהִי
כִשְׁמֹעַ לָבָן אֶת-שֵׁמַע יַעֲקֹב בֶּן- אֲחֹתוֹ, וַיָּרָץ לִקְרָאתוֹ
וַיְחַבֶּק-לוֹ וַיְנַשֶּׁק-לוֹ, וַיְבִיאֵהוּ, אֶל-בֵּיתוֹ; וַיְסַפֵּר לְלָבָן,
אֵת כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. וַיֹּאמֶר
לוֹ לָבָן, אַךְ עַצְמִי וּבְשָׂרִי אָתָּה; וַיֵּשֶׁב עִמּוֹ, חֹדֶשׁ יָמִים. וַיֹּאמֶר לָבָן, לְיַעֲקֹב, הֲכִי-אָחִי
אַתָּה, וַעֲבַדְתַּנִי חִנָּם; הַגִּידָה לִּי, מַה- מַּשְׂכֻּרְתֶּךָ.
וּלְלָבָן, שְׁתֵּי בָנוֹת: שֵׁם
הַגְּדֹלָה לֵאָה, וְשֵׁם הַקְּטַנָּה רָחֵל.
וְעֵינֵי לֵאָה, רַכּוֹת; וְרָחֵל, הָייְתָה, יְפַת-תֹּאַר, וִיפַת
מַרְאֶה. וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב, אֶת-רָחֵל;
וַיֹּאמֶר, אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים, בְּרָחֵל בִּתְּךָ, הַקְּטַנָּה. וַיֹּאמֶר לָבָן, טוֹב תִּתִּי אֹתָהּ לָךְ,
מִתִּתִּי אֹתָהּ, לְאִישׁ אַחֵר; שְׁבָה, עִמָּדִי".[בראשית כ"ט, י"ב- ג]
השאלות הן:
א] מדוע בחר יעקב
ברחל- האחות הקטנה-דווקא ?
ב] מי היה לבן וכיצד
התייחס אל יעקב?
תשובות.
יעקב בוחר ברחל.
"החיזקוני" סובר: שמועה יצאה - כי
הגדולה מיועדת לאחיו הגדול של יעקב הלוא הוא עשיו ,לכן פחד יעקב לדרוש את האחות
הבכורה - לאה , היות וכתוצאה מבחירתו זו ,עשיו עשוי להתרגז מאד בטענה: שיעקב לא הסתפק לקנות ממנו את הבכורה ,אלא אף את אשתו
לקח!
הגר"א [הגאון
אליהו מווילנא] פירש את הפסוק: "שקר
החן והבל היופי" [משלי ל"א, ל] תוך כדי שאלה: אם חן ויופי – הבל ושקר הם ,
מדוע משבח הכתוב את רחל שהייתה יפה? אלא שהתשובה היא: היופי- הוא הבל ושקר כאשר הוא לבד!
אבל באישה יראת ה' – היא מעלה גדולה!
לכן ניתן להבין מדוע חפץ יעקב ברחל?
ספורנו סבור: כי יעקב התאהב באישיותה - לא בגלל טעם אחר.
רש"י אומר על
המילים: "וְרָחֵל, הָיְיתָה, יְפַת-תֹּאַר,
וִיפַת מַרְאֶה". יפת תואר- הכוונה:
צורה הפרצוף - שהיו קווי דמותה מתוקנים ומתוארים בתבנית יפה, רש"י מביא הוכחה להסבר זה מן הכתוב: "חָרַשׁ עֵצִים,
נָטָה קָו, יְתָאֲרֵהוּ בַשֶּׂרֶד, יַעֲשֵׂהוּ בַּמַּקְצֻעוֹת וּבַמְּחוּגָה
יְתָאֳרֵהוּ; וַיַּעֲשֵׂהוּ כְּתַבְנִית אִישׁ.." [ישעיהו מ"ד, י"ג] כמו האומן העוסק בחיתוך עץ לפסל יסמן עליו את מקום
החיתוך , הכוונה לקו המתאר את הצורה הכללית של הפנים.
"וִיפַת מַרְאֶה"- הוא- זיו הקלסתר- כלומר: מאור פנים.
מכאן, שרחל הייתה יפה
בצורת פניה וגם האירה פנים.
רש"ר [ הרב
שמשון רפאל הירש] מסביר: כאשר יעקב
ראה לראשונה את רחל הוא התרגש מאד כי דמות אמו - רבקה נתגלתה לו באישיותה של רחל.
בעל הטורים מבאר : כשראה יעקב לראשונה את הבאר עוד בטרם רחל הגיעה למקום, נזכר בדברי אמו –רבקה- שאמרה
לו: כשם שאני יפת תואר והזדמנתי על הבאר –כן יהיה לך סימן מבנות אחי- אם תראה שהיא
כתוארי - היא בת מזלך!
מוסיף ומדגיש בעל
הטורים:
כאשר יעקב ראה לראשונה את רחל - באותו זמן גולל את האבן מעל הבאר- כוון שראה אותה- שרתה
עליו שכינה ורוח הקודש .
בדומה לכתוב בתהלים: "לָכֵן שָׂמַח לִבִּי וַיָּגֶל
כְּבוֹדִי " [תהלים ט"ז, ט]
פירוש נוסף: יגל
כבודו של יעקב- כאשר יסיר יצר הרע שדומה לאבן [ב"ר, ע, ח]
"אור
החיים" מפרש את המילים: "וַיַּגֵּד יַעֲקֹב לְרָחֵל, כִּי אֲחִי אָבִיהָ
הוּא, וְכִי בֶן-רִבְקָה, הוּא.":
אמר יעקב לרחל: כי הוא קרוב אליה משתי בחינות:
א] קירבת הגוף
באומרו: שהוא אחי אביה. [בן רבקה –אחות לבן]
ב] קירבת הנפש -
באומרו שהוא בן רבקה וידועה רבקה בצדקותה –במעשיה הטובים.
לעניות דעתי, על פי
הסבר זה, ניכר שיעקב חפץ ברחל- לכן הסביר
לה שהם קרובים זה לזו.
לבן הארמי.
לבן היה אחיה של רבקה--אימם של יעקב ועשיו.
הכתוב מציין : כי רחל רצה וסיפרה לאביה על בואו של יעקב, שואל
רש"י: הרי נהוג
שבמקרה כזה, נוהגת הבת לספר לאימה ולא לאביה?
אלא, מסתבר שאימה
נפטרה ולא היה לה למי לספר, אלא רק לאביה.
האגדה מספרת: כאשר רצה רחל אל לבן- אביה - לספר על בואו של יעקב, אמר בליבו: הן
הביא אליעזר אתו כסף וזהב ואבנים יקרות ,אף כי יעקב אהוב על יצחק ורבקה ,מיד רץ
לבן אל יעקב והנה ראה שאין לו גמלים ואין עבדים, אמר בליבו: אין זאת, כי ודאי הביא עמו
זהב וכסף וכל אבן יקרה, כדאי שאחבק אותו ,סביר להניח - כי האוצרות טמונים בכיסיו, לכן
חיבק ומישש את בגדי יעקב, אך התאכזב מאד משגילה שאין שום דבר, לכן חשב, אולי הביא יעקב עמו מרגליות יקרות והסתיר אותן מתחת ללשונו, אם כך אנשקה לו ואראה
מה בפיו? כאשר לבן נישק את יעקב, התעצב על ליבו, כי לא גילה דבר!
לכן יעקב סיפר ללבן,
כי בדרך שדד אותו, אליפז –בנו של עשיו -
באומרו: אבי ציווני להמיתך ולקחת את כל אשר ברשותך, יעקב הציע לאליפז לא לפגוע בו,
אלא להסתפק בלקיחת הכסף והזהב שברשותו- כי עני נחשב למת, לכן נשאר חסר כול.
מששמע זאת לבן, אמר
ליעקב: אתה בעיניי היום – כעצם שהסירו מעליה את כל הבשר החלטתי לכבדך מאד ועתה שב
אצלי בביתי ימים אחדים! ואכן יעקב לא התבטל אצל לבן, אלא עשה כל עבודה, הן בביתו
והן בשדהו.
רש"י מסביר: את דברי לבן ליעקב: "אַךְ עַצְמִי וּבְשָׂרִי אָתָּה".
"אך"- זו מלשון מיעוט- בכך רוצה לבן לומר ליעקב: אכניסך לביתי רק משום
שאתה קרוב משפחה שלי. וזאת במיוחד לאחר
שלבן נוכח לדעת שאין לו שום תועלת בעלת ערך
מיעקב, לכן החליט שרק משום הקרבה המשפחתית ביניהם יטפל בו -יארח
אותו זמן קצר- משך חודש ימים. וכך אכן נהג. ואף הכנסת אורחים זו לא הייתה חינמית,
אלא בתמורה לכך שיעקב שימש כרועה צאן.
רבינו בחיי מביא
את הסברו של רבנו שלמה על דברי יעקב ללבן: "אֶעֱבָדְךָ
שֶׁבַע שָׁנִים, בְּרָחֵל בִּתְּךָ, הַקְּטַנָּה"
יעקב הדגיש את
המילים: ב "ְּרָחֵל
בִּתְּךָ, הַקְּטַנָּה" לפי
שלבן היה בעיני יעקב- בחזקת רמאי וחשש
שמא יביא לו אישה מן השוק ששמה רחל, לכן הוצרך להגיד: "בִּתְּךָ" וחשש שמא יביא לו
את לאה, לכן אמר: "הַקְּטַנָּה", למרות שיעקב נזהר שלבן לא ירמהו, אך למרות זאת, לבן רימהו ונתן לו את
לאה.
"אור החיים" סובר: כי רחל הודיעה ליעקב - כי אביה רמאי ולכן יעקב סיפר ללבן
את כל מה שעבר עליו בדרך עם אליפז.
רבי אברהם אלימלך
בידרמן מביא את דברי
הרד"ק: למרות שלבן שאל את
יעקב מהו השכר עבור עבודתו? ענה לו יעקב: 'לא תיתן לי שום דבר קצוב, אלא יהיה שכרי דרך מקרה וטובת הא-ל כמו שיזמין לי ,
כלומר, לבן הארמי 'ביקש לעקור את הכול - להרחיק את יעקב מאמונתו בקב"ה – כדי שלא יחוש שהוא תלוי
בה' ולא יאמין כי פרנסתו היא מן השמים. אך יעקב שהיה ירא שמים ובעל אמונה איתנה
בבורא עולם, לא אבה לשמוע לדברי לבן וענה
לו: שאינו מעוניין בשכר קבוע, כי באופן זה ,יסמוך ,חלילה רק על משכורתו הקצובה
והקבועה וימעט חלילה ביטחונו בה' ,אלא שכרו יהיה ,אך ורק - על פי מה שיגזור עליו
אלוקים. כמו בהמשך ההתרחשות בפרשה, אנו
עדים להתעשרותו של יעקב כיצד ילדו הכבשים עקודים,
מטרתו של יעקב הייתה, לשאת עיניו תמיד למרום ולדעת כי הפרנסה משמים בלבד!
לסיכום, לאור האמור לעיל, המסקנה היא: יעקב חפץ ברחל – בתו הקטנה של לבן, מכמה טעמים, ואחד מהם: כי ראה את יופייה, אך גם
את היותה נערה- בעלת יראת אלוקים ומאור
פנים.
ובאשר לאביה, הבין – כי לבן הוא איש ערמומי
ודבריו אינם נובעים מתוך כוח האמת ונמנע מליפול ברשת שקריו ויפים דברי ירמיהו הנביא:
"בָּרוּךְ
הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּיהוָה וְהָיָה יְהוָה מִבְטַחוֹ".
לכן אין זה פלא שיעקב זכה לברכת שמים גם בסביבת לבן הרמאי.
עוד מיצירותיי על הפרשה:
ציורי תנ"ך/ רחל שמחה בהולדת יוסף/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ יעקב קורא לנשותיו לשוב לארץ כנען/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ רחל יושבת על התרפים בכר הגמל/ציירה: אהובה קליין (c)
[שמן על בד]
"ותאמר אל אביה אל יחר בעיני אדוני כי לא אוכל לקום מפניך.."
[בראשית ל"א,ל"ה]
[שמן על בד]
"וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה השדה אל צאנו"[בראשית ל"א,ד]
ציורי תנ"ך/ רחל יושבת על התרפים בכר הגמל/ציירה: אהובה קליין (c)
[שמן על בד]
"ותאמר אל אביה אל יחר בעיני אדוני כי לא אוכל לקום מפניך.."
ההפטרה:
הושע י"ב-י"ד:
קטע מתוך ההפטרה:
"וַיִּבְרַח יַעֲקֹב, שְׂדֵה אֲרָם; וַיַּעֲבֹד יִשְׂרָאֵל בְּאִשָּׁה, וּבְאִשָּׁה שָׁמָר. וּבְנָבִיא, הֶעֱלָה יְהוָה אֶת-יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם; וּבְנָבִיא, נִשְׁמָר. הִכְעִיס אֶפְרַיִם, תַּמְרוּרִים; וְדָמָיו, עָלָיו יִטּוֹשׁ, וְחֶרְפָּתוֹ, יָשִׁיב לוֹ אֲדֹנָיו.
כְּדַבֵּר אֶפְרַיִם רְתֵת, נָשָׂא הוּא בְּיִשְׂרָאֵל; וַיֶּאְשַׁם בַּבַּעַל, וַיָּמֹת. וְעַתָּה יוֹסִפוּ לַחֲטֹא, וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם מַסֵּכָה מִכַּסְפָּם כִּתְבוּנָם עֲצַבִּים, מַעֲשֵׂה חָרָשִׁים, כֻּלֹּה; לָהֶם, הֵם אֹמְרִים, זֹבְחֵי אָדָם, עֲגָלִים יִשָּׁקוּן. לָכֵן, יִהְיוּ כַּעֲנַן-בֹּקֶר, וְכַטַּל, מַשְׁכִּים הֹלֵךְ; כְּמֹץ יְסֹעֵר מִגֹּרֶן, וּכְעָשָׁן מֵאֲרֻבָּה. וְאָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם; וֵאלֹהִים זוּלָתִי לֹא תֵדָע, וּמוֹשִׁיעַ אַיִן בִּלְתִּי. אֲנִי יְדַעְתִּיךָ, בַּמִּדְבָּר--בְּאֶרֶץ, תַּלְאֻבוֹת. כְּמַרְעִיתָם, וַיִּשְׂבָּעוּ--שָׂבְעוּ, וַיָּרָם לִבָּם; עַל-כֵּן, שְׁכֵחוּנִי. וָאֱהִי לָהֶם, כְּמוֹ-שָׁחַל--כְּנָמֵר, עַל-דֶּרֶךְ אָשׁוּר..... "
הושע י"ב-י"ד:
קטע מתוך ההפטרה:
"וַיִּבְרַח יַעֲקֹב, שְׂדֵה אֲרָם; וַיַּעֲבֹד יִשְׂרָאֵל בְּאִשָּׁה, וּבְאִשָּׁה שָׁמָר. וּבְנָבִיא, הֶעֱלָה יְהוָה אֶת-יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם; וּבְנָבִיא, נִשְׁמָר. הִכְעִיס אֶפְרַיִם, תַּמְרוּרִים; וְדָמָיו, עָלָיו יִטּוֹשׁ, וְחֶרְפָּתוֹ, יָשִׁיב לוֹ אֲדֹנָיו.
כְּדַבֵּר אֶפְרַיִם רְתֵת, נָשָׂא הוּא בְּיִשְׂרָאֵל; וַיֶּאְשַׁם בַּבַּעַל, וַיָּמֹת. וְעַתָּה יוֹסִפוּ לַחֲטֹא, וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם מַסֵּכָה מִכַּסְפָּם כִּתְבוּנָם עֲצַבִּים, מַעֲשֵׂה חָרָשִׁים, כֻּלֹּה; לָהֶם, הֵם אֹמְרִים, זֹבְחֵי אָדָם, עֲגָלִים יִשָּׁקוּן. לָכֵן, יִהְיוּ כַּעֲנַן-בֹּקֶר, וְכַטַּל, מַשְׁכִּים הֹלֵךְ; כְּמֹץ יְסֹעֵר מִגֹּרֶן, וּכְעָשָׁן מֵאֲרֻבָּה. וְאָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם; וֵאלֹהִים זוּלָתִי לֹא תֵדָע, וּמוֹשִׁיעַ אַיִן בִּלְתִּי. אֲנִי יְדַעְתִּיךָ, בַּמִּדְבָּר--בְּאֶרֶץ, תַּלְאֻבוֹת. כְּמַרְעִיתָם, וַיִּשְׂבָּעוּ--שָׂבְעוּ, וַיָּרָם לִבָּם; עַל-כֵּן, שְׁכֵחוּנִי. וָאֱהִי לָהֶם, כְּמוֹ-שָׁחַל--כְּנָמֵר, עַל-דֶּרֶךְ אָשׁוּר..... "
