פרשת שלח - מי היה המקושש ? ובמה נענש ?
מאת: אהובה קליין.
הציורים שלי לפרשה:
ציורי תנ"ך המרגלים חוזרים אל המחנה/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ המרגלים ליד נחל אשכול, ציירה: אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך/ בכיים של המרגלים/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ המקושש/ ציירה: אהובה קליין (c) [\שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ מצוות ציצית/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ יהושע שולח מרגלים/ ציירה: אהובה קליין (c) [מתוך ההפטרה]
בתוך שלל הנושאים
המופיעים בפרשה - ישנו אירוע מעניין ,שהתרחש
במדבר ביום השבת: המקושש - דווקא ביום קדוש זה וכך מתואר המקרה : "וַיִּהְיוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל,
בַּמִּדְבָּר; וַיִּמְצְאוּ, אִישׁ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים--בְּיוֹם הַשַּׁבָּת. וַיַּקְרִיבוּ אֹתוֹ, הַמֹּצְאִים אֹתוֹ
מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים--אֶל-מֹשֶׁה, וְאֶל-אַהֲרֹן, וְאֶל, כָּל-הָעֵדָה. וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ, בַּמִּשְׁמָר: כִּי לֹא פֹרַשׁ, מַה-יֵּעָשֶׂה לוֹ. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, מוֹת יוּמַת
הָאִישׁ; רָגוֹם אֹתוֹ בָאֲבָנִים כָּל-הָעֵדָה, מִחוּץ לַמַּחֲנֶה. וַיֹּצִיאוּ אֹתוֹ כָּל-הָעֵדָה, אֶל-מִחוּץ
לַמַּחֲנֶה, וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ בָּאֲבָנִים, וַיָּמֹת: כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, אֶת-מֹשֶׁה". [במדבר
ט"ו, ל"ב-ל"ז]
השאלות הן:
א] במה נחלקו המפרשים
על סיפור המקושש?
ב] במה חטא המקושש
ובמה נענש?
תשובות.
דעות
המפרשים - סיפור המקושש.
רש"י מפרש: כי על ידי הבאת מקרה המקושש –
הכתוב מדבר בגנותם של ישראל, לפי ששמרו שבת ראשונה במדבר ואילו בשבת השנייה
- הופיע המקושש ולמעשה – בכך חילל את השבת השנייה.
"וַיִּהְיוּ
בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, בַּמִּדְבָּר" וכי איננו
יודעים שהם היו במדבר? אלא המטרה להוכיח באמצעות המילים: "וַיִּהְיוּ ","וִּימְצְאוּ",-– שכל האירוע הזה התרחש מיד עם בואם למדבר.
בעל "שפתי
כהן" [רבי מרדכי הכהן
מצפת] מסביר :ודאי שבמדבר היו, אלא בגנותו
של מקושש הכתוב מדבר, שהיה במדבר ושם המן היה יורד כל ימות השבוע ובשבת לא היה
יורד וביום שישי ירד "לחם משנה"-[מנה כפולה של מן] כלומר למרות שראה את
כל הנסים במדבר- והוא [המקושש] ראה מעלת השבת ואף- על פי כן חילל את השבת!
רבי שמשון רפאל הירש טוען רעיון המנוגד לדברי רש"י: עצם העניין שהכתוב מציין את הימצאותם של ישראל במדבר: "וַיִּהְיוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל,
בַּמִּדְבָּר" – אף על פי שישראל
חטאו בהוצאת הדיבה על ארץ ישראל [בחטא המרגלים] - ונענשו באופן קשה - לפי שנגזר
עליהם לא להיכנס לארץ, אלא למות במדבר-
למרות זאת הם המשיכו לשמור על התורה, לשמור אמונים לה' ולתורתו ובשם התורה הם הגנו על המצוות בפני כל העם. ישנו דגש
יתר על העדה במדבר- על מסירותם לתורת
ישראל , לעומת החוטא עצמו - היינו המקושש. מכאן, שבשבחן של ישראל מדובר.
רבינו בחיי מפרש כמה פירושים :
א] האירוע של המקושש
במדבר – בא לרמוז לנו – שכל מי שהולך במדבר ואינו יודע באיזה יום הוא נמצא - הוא חייב לשמור שבת ואינו פטור
ממצווה חשובה זו, [אחת מעשרת הדיברות] ללמדך: שלמרות שישראל נדדו במדבר היו מכוונים - ימים ושנים ,על פי חשבון ולא היה פתח
לטעות בדבר, היו סופרים שישה ימים וביום השביעי-כדברי רז"ל-שבתו כולם ונהנו
מיום של מנוחה ולפי החשבון - לכן, לא היה סיכוי לטעות בדבר.
משום כך, רמזה לנו
התורה הקדושה: שכל מי שמהלך במדבר ואינו
יודע באיזה יום- שבת- הרי אם לא ישמור שבת- חייב מיתה אפילו במדבר.
ב] על פי המדרש:
המקושש שבני ישראל ראו במדבר, היה: צלופחד בן
חפר. ההוכחה לך: לפי שבנות צלופחד
אמרו למשה ושאר האנשים שהיו אתו: "אָבִינוּ, מֵת בַּמִּדְבָּר, וְהוּא לֹא-הָיָה בְּתוֹךְ
הָעֵדָה הַנּוֹעָדִים עַל-יְהוָה, בַּעֲדַת-קֹרַח: כִּי-בְחֶטְאוֹ מֵת, וּבָנִים לֹא-הָיוּ לוֹ".[במדבר כ"ז, ג]
אור החיים: שואל: הרי ידוע שאדמת המדבר היא מלוחה ואינה מצמיחה צמחיה, אם כן מהיכן
צמחו עצים?
התשובה- התורה מדגישה
את המילים:
"וַיִּהְיוּ
בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, בַּמִּדְבָּר";
חז"ל אמרו על כך: בארה של מרים היה
משקה ומעלה גינות ופרדסים ועל כן היו במדבר צמחים .
אור החיים אומר: בנוגע למילים: "וַיִּמְצְאוּ, אִישׁ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים--בְּיוֹם
הַשַּׁבָּת"- הדגש
הוא על " לשון מציאה", על כך אומרים
חז"ל: אמר משה לעם ישראל: צאו
וראו אם ישנו אדם שחילל את השבת וכך עשו.
"החיזקוני"
מבהיר: מלמד שהיה משה מעמיד שוטרים במדבר ואז
מצאו את האדם המקושש.
המקושש-
חטאו ועונשו.
רש"י לומד
מהמילים: "הַמֹּצְאִים
אֹתוֹ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים" שגם לאחר שבני ישראל התרו במקושש ,הוא לא הפסיק את
מלאכתו זו!
רבינו
בחיי מסביר
באמצעות שני פירושים מה הכוונה
"המקושש"?
א]
היה ראוי לומר- "מלקט עצים"
בשבת, מכאן הוא מסיק שהמקושש אסף תבן וקש לפי שכתוב בחומש שמות: "וַיְצַו
פַּרְעֹה, בַּיּוֹם הַהוּא, אֶת- הַנֹּגְשִׂים בָּעָם, וְאֶת-שֹׁטְרָיו
לֵאמֹר. לֹא תֹאסִפוּן לָתֵת תֶּבֶן
לָעָם, לִלְבֹּן הַלְּבֵנִים--כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם: הֵם, יֵלְכוּ, וְקֹשְׁשׁוּ לָהֶם,
תֶּבֶן" [שמות ה, ו-ח] לעומת זאת,
לשון לקיטה –הוא : לקיטת עצים כמו שכתוב: "הַבָּנִים
מְלַקְּטִים עֵצִים וְהָאָבוֹת מְבַעֲרִים אֶת הָאֵשׁ" [ירמיהו ז, י"ח]
ב] בעולם ישנם שישה
קצוות והם נבראו באמצעות כוח ה' הנעלם- בשישה חותמות- כל קצה וקצה בחותם אחד
ונבראו בשישה ימים, והשבת נקראת:
"אות" וחטאו של המקושש היה - שהוא כפר באותה האות ובחידוש העולם והפך את
הקודש לחול והשבת בעיניו הייתה – כשאר ימות השבוע ולכן נקראה בשם: "מקושש"-
מלשון- מקו- שישה, כי יצא מהקו האמצעי של שישה קצוות וכפר ביום השביעי –
שהוא היכל הקודש.
רש"ר מסביר את
המושג: "מקושש עצים"- בכמה דרכים:
א] "קצץ",
"גזז" ,"חתך"
ב] להרים מלשון- "למשש"
כך גם חז"ל
מסתפקים במה בדיוק חטא המקושש?האם זו
הייתה מלאכה של "תולש", או "מעמר"- או מעביר ארבע אמות ברשות
הרבים?
אלא שרש"ר מעלה
כאן סברה מעניינת: עצם העובדה שהחטא נעשה בפרהסיה,
לפי דברי הגמרא במסכת חולין: מומר לחלל שבת בפרהסיה- דינו כמומר לעבודה זרה והוא
אף נחשב למומר התורה כולה- זוהי העבירה
היחידה שחומרתה בכך שהיא נעשית לעיני כול
וכך עבירה זו- דומה לעבודה זרה.
הדבר החמור הנוסף
המיוחס לאותו מקושש- שהוא חילל את השבת במזיד- גם לאחר שהזהירו אותו- הוא המשיך
בעבירה!
רבי עקיבא סובר ,רעיון מעניין במיוחד: שאותו מקושש הייתה כוונתו , דווקא לשם שמים-
היות וסבורים היו בני ישראל: שהיות וחטאו בחטא המרגלים - היינו- בהוצאת דיבה
על הארץ הטובה- נגזרה עליהם שלא
יזכו להיכנס לתוך הארץ המובטחת- מכאן שאין
הם מחויבים עוד בקיום מצוות ,בא
המקושש וחילל שבת - כדי שייהרג ויראו אחרים וידעו שחייבים להמשיך
לקיים מצוות. [מסכת בבא בתרא, קט"ז]
לגבי העונש: היות ולא
ידעו במה ייענש- אומנם משה הבין שהחוטא יקבל
עונש מוות- לפי שכתוב: "מחלליה- מות יומת" [שמות ל"א, י"ד]
אלא לפי מה שכתוב במסכת סנהדרין
ע"ח " לא היה יודע באיזו מיתה
נהרג"
בסופו של דבר- על פי דין שעה דינו
היה מוות בסקילה.
לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן ללמוד שהמקושש עבר עבירה חמורה בכך שחילל את
השבת לעיני כול- למרות שהוזהר, מעניינים דברי המפרשים לגבי זהות החוטא ומטרתו- אך
כולם בדעה אחת לגבי העונש: "מחלליה- מות יומת"
