פרשת יתרו- מה גנוז בהר סיני?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת יתרו- מה גנוז בהר סיני?

 מאמר מאת: אהובה קליין.

ציורים שלי לפרשה:

ציורי תנ"ך/ ההכנות למתן תורה- כיבוס הבגדים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ מעמד הר סיני/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ משה יורד עם לוחות הברית מן ההר/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ יתרו משיב את ציפורה ובניה למשה/ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ משה שופט את העם במדבר/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ יתרו מכיר בגדולת ה'/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

"וַיֹּאמֶר, יִתְרוֹ, בָּרוּךְ יְהוָה, אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד פַּרְעֹה:  אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת-הָעָם, מִתַּחַת יַד-מִצְרָיִם".[שמות י"ח,י-י"א]

ציורי תנ"ך/ משה מתרה בעם למען לא  יעלו להר סיני /ציירה: אהובה קליין(c)

פרשה זו קרויה על שם יתרו - חותן משה משום שאחר שראה  את כל הניסים שקרו לעם ישראל קיבל על עצמו את האמונה בה'. בזכות זה - זכה  להנצחת שמו בפרשה כה חשובה - המתארת את מתן תורה בהר סיני.

חז"ל משבחים את יתרו על היותו מכניס אורחים בעת מנוסתו של משה ממצרים,  יתרו אמר לבנותיו לקרוא למשה שיבוא, כפי שכתוב במסכת  סנהדרין [ק"ד, ע"א ]: "בשכר: "קראנה לו ויאכל לחם"- זכו בני- בניו וישבו בלשכת הגזית" [הכוונה להיכל שבהר הבית, מקום כינוס חכמי הסנהדרין הגדולה בתקופה שבית המקדש היה קיים].

בטרם קיבלו עם ישראל את התורה, אלוקים ציווה את משה לפנות אליהם ולהנחות אותם בכמה הנחיות חשובות:

כפי שהכתוב מתאר: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה לֵךְ אֶל-הָעָם, וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם וּמָחָר; וְכִבְּסוּ, שִׂמְלֹתָם.  וְהָיוּ נְכֹנִים, לַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי:  כִּי בַּיּוֹם הַשְּׁלִשִׁי, יֵרֵד יְהוָה לְעֵינֵי כָל-הָעָם--עַל-הַר סִינָי.  וְהִגְבַּלְתָּ אֶת-הָעָם סָבִיב לֵאמֹר, הִשָּׁמְרוּ לָכֶם עֲלוֹת בָּהָר וּנְגֹעַ בְּקָצֵהוּ:  כָּל-הַנֹּגֵעַ בָּהָר, מוֹת יוּמָת.  לֹא-תִגַּע בּוֹ יָד, כִּי-סָקוֹל יִסָּקֵל אוֹ-יָרֹה יִיָּרֶה--אִם-בְּהֵמָה אִם-אִישׁ, לֹא יִחְיֶה; בִּמְשֹׁךְ, הַיֹּבֵל, הֵמָּה, יַעֲלוּ בָהָר.  וַיֵּרֶד מֹשֶׁה מִן-הָהָר, אֶל-הָעָם; וַיְקַדֵּשׁ, אֶת-הָעָם, וַיְכַבְּסוּ, שִׂמְלֹתָם.  וַיֹּאמֶר, אֶל-הָעָם, הֱיוּ נְכֹנִים, לִשְׁלֹשֶׁת יָמִים:  אַל-תִּגְּשׁוּ, אֶל-אִשָּׁה. [שמות י"ט, י-ט"ז]

השאלות הן:

א]  אילו הכנות  נדרשו מעם ישראל  לקראת מתן תורה?

ב]  מדוע היה צורך להזהיר את עם ישראל   לבל  יתקרבו להר?

התשובות :

ההכנות טרם מתן תורה.

רבי חיים ליב שמואלביץ כותב בספרו: "שיחות מוסר":  היו שלושה סוגים של הכנות - לקראת  מתן תורה:

א] עצם הזכרת המקום:"ויסעו מרפידים" כפי שכתוב: "ויבוא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים.." על כך אמרו חז"ל [מכילתא שם]: שם המקום: "רפידים" מרמז על כך שעם ישראל רפו ידיהם מהתורה ,אך ברגע שהתורה מציינת: "ויסעו מרפידים"- מכאן לומדים: כי עם ישראל התרחק מהרפיון שהיה להם כדברי אור החיים: "הכנה ראשונה לקבלת התורה היא התגברות והתעצמות בעסק התורה, כי העצלות הוא עשב המפסיד השגתה". כי אם אדם אינו לומד תורה בכל כוחו, התורה נהפכת לו לסם מוות כפי שנאמר בגמרא [מסכת שבת פ"ח, ב] לפיכך יהודי העוסק בכל כוחו בלימוד התורה הוא כאדם המשתמש ביד ימינו  - שבאמצעותה הוא  עושה את עיקר הדברים, לא כן אחד שאינו  משקיע את כוחו ואינו טרוד  לדעת את סוד התורה - דומה לאדם המשתמש ביד שמאל שבדרך כלל אינה פעילה ולכן בשבילו - התורה היא סם מוות.

וע"כ נראה שההתעסקות בתורה חייבת להיות בכוח ובמרץ רב-זוהי שאלת חיים ממש. אדם המשקיע את כוחו בתורה – צפוי לו שכר בעולם הזה ובעולם הבא.

ב] ההכנה השנייה מרומזת במילים: "ויחנו במדבר" - וכאן יש רמז לתיקון המידות והתרחקות ממידת הגאווה. על כך נאמר במסכת נדרים [נ"ה, א]:"כיון שעושה אדם את עצמו כמדבר שהוא מופקר - התורה ניתנת לו במתנה, שנאמר: "וממדבר מתנה" [במדבר כ"א, י"ח] וכתב אור החיים: "כי אין דברי תורה מתקיימין, אלא במי שמשפיל עצמו ומשים עצמו כמדבר [מסכת עירובין נ"ד, א] וכנגד זה אמר: "ויחנו במדבר", לשון שפלות וענווה כמדבר שהכול דורכים עליו"

בגמרא [מסכת תענית כ', ב] נאמר: "לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז" הכוונה שיוכל גם לכופף עצמו בפני אחרים ואף לבטל את דעתו מפני רצון חברו, ולא יהיה קשה כארז זקוף שאינו מסוגל להיות גמיש ולכופף את עצמו.

ועל כך נאמר: "לפיכך זכה קנה ליטול הימנו קולמוס לכתוב בו ספר תורה תפילין ומזוזות" מכאן שאפילו התורה נכתבת על ידי הקולמוס שמסמל את הענווה.

ג] ההכנה השלישית מתבטאת במילים:"ויחן שם ישראל נגד ההר" – על כך נאמר: "הואיל ושנאו ישראל את המחלוקת, ואהבו את השלום, ונעשו חניה אחת, הרי שאתן להם את תורתי" [סוף ד"א ,זוטא]

הכוונה- שעם ישראל היו מאוחדים כאיש אחד בלב אחד כאשר היו בתחתית ההר-לפיכך היו ראויים לקבל את התורה.

כפי שכתוב: "ויחן" בלשון יחיד. התורה לא ניתנה ליחידים ,אלא לכל העם כאשר הם מאוחדים.

על פי רש"י: המילים: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה לֵךְ אֶל-הָעָם," עם ישראל היו צריכים להכין את עצמם היום ומחר. כמו שאמר הנביא ירמיהו: "ובטרם תצא מרחם הקדשתיך"

הרב שמשון רפאל הירש מסביר: התורה עומדת לבוא אל העם ולכן עם ישראל חייב להתכונן במשך שלושה ימים -  הוטל עליהם לקדש את גופם וגם את לבושם – על ידי רחיצה וכיבוס וזאת על מנת שיהיו ראויים לקבלת התורה.

"הִשָּׁמְרוּ לָכֶם עֲלוֹת בָּהָר"

על פי ציווי זה, נראה  שישנה חשיבות גדולה מאד להר סיני- עוד טרם קבלת התורה ועל כן ראוי לבדוק מהי חשיבות זאת?

רבינו בחיי מסביר את משמעות המשפט:  "וְהִגְבַּלְתָּ אֶת-הָעָם סָבִיב לֵאמֹר, הִשָּׁמְרוּ לָכֶם עֲלוֹת בָּהָר וּנְגֹעַ בְּקָצֵהוּ:  כָּל-הַנֹּגֵעַ בָּהָר, מוֹת יוּמָת".

הכוונה היא לתת לעם גבול כשיעור אלפיים אמה, גם אם קצת חסר ממידה זו או גם אם יש קצת יותר ממידה זו -המטרה שעם ישראל לא יעלו אל ההר כדי שלא יגעו בקצהו.

העובר על איסור זה צפוי לעונש "לא תהא מיתתו כנגיעת יד כגון: חנק ושרפה וכיוצא בהן כי אם מרחוק כגון סקילה, או בחיצים לכן נאמר: "כִּי-סָקוֹל יִסָּקֵל אוֹ-יָרֹה יִיָּרֶה"

בעל "החפץ חיים" אומר רעיון מעניין במיוחד: מכך שעם ישראל הוזהרו טרם מתן תורה מלהתקרב להר, לומדים קל וחומר : אם הר זה שאין בו דעת ואינו מרגיש כלום - נתקדש מכוח המעשה של מתן תורה עד כדי כך שהוזהרו לא לגעת בקצה ההר, קל וחומר שיש לנהוג ביראת כבוד כלפי תלמיד חכם שהוא בבחינת ספר תורה חי שיש בו שכל ורגש , שכל הנוגע בקצה כבודו כאילו נגע  בבת עינו.

ישנו מדרש מעניין על חשיבות ההר:

על פי מדרש שוחר טוב [פרק ס"ח]רבי יוסי מבהיר :"סיני מהיכן בא? מהר המוריה! נתלש כחלה מעיסה, ממקום שנעקד יצחק אבינו, אמר הקב"ה: הואיל ויצחק אביהם נעקד עליו, נאה לבניו לקבל עליו עול תורה" לפי דברים אלה, הר סיני- שלוחה- של הר  המוריה.

בהר המוריה אברהם אבינו עמד בניסיון הקשה של העקדה ואכן בסוף הניסיון הקב"ה אמר לו: "עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה.."

תהליך דומה, קורה בהר סיני: הניסיון ויראת שמים, מכאן ניתן להבין את חשיבות המקום.

ספורנו מסביר: כי האזהרה אל העם לא להתקרב להר סיני, נובעת מהחשש פן יפלו חללים בתוך העם  ויערבבו שמחת ה' בטומאת המתים וכך יטילו אבל על קרוביהם ולא תשרה  השכינה עליהם.

לדעת  המלבים : מהציווי: "וְהִגְבַּלְתָּ אֶת-הָעָם סָבִיב"- ניתן להסיק: כי יהודי חייב להגביל את עצמו בענייני אלוקות ולא לחקור יתר על המידה את הנושא- כי הוא למעלה מתפיסתו, אלא עליו להסתפק באמונה פשוטה.

לדעת הרב שמשון רפאל הירש: היו צריכים את עם ישראל להזהיר לא להתקרב להר- כדי להפריד בן העם הפרדה פיסית - לבין ההר שהוא מקור אלוקי. המקום מורם אל תחום שמעבר הארצי - לכן כל יצור חי שיגע בהר – צפוי למיתה ורק אחרי מתן תורה יושב ההר אל התחום הארצי- כל ההגבלה הזאת - מטרתה להוכיח: באופן מוחשי שמקור התורה הוא על אנושי ועל ארצי!

לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: כי הר סיני היה קדוש בהיותו גם שלוחה של הר המוריה-כדברי המדרש והיה גנוז בו כוח של קדושה הנובע מעצם קבלת התורה במקום זה והשראת השכינה -ועל כן נדרשו הכנות  לקראת מעמד הר סיני ומנגד: איסור גמור לעלות או לגעת בהר.

 יהי רצון שנזכה להתמיד בתורה הקדושה ובקיום מצוותיה מתוך אהבה, כוח ועוצמה וכך נשמש גם אור לגויים.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

משה ואזהרותיו לעם/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

משה ואזהרותיו לעם.

שיר מאת: אהובה קליין ©

טרם היום הגדול הנורא

השמים  מקרינים אורה

ישראל חשים מורא

 לקראת  מתן תורה.

משה  יורד אל העם

מנהיג  נבון וחכם

בשלושה ימים מגבילם

מנגיעה בהר מזהירם.

 עומד הוא על סלעים

מול ממלכת כוהנים

מביט בהם  באהבה

 מתוך מסירות וענווה.

 הערה: השיר בהשראת פרשת יתרו [חומש שמות]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

דבורה אשת לפידות/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

דבורה אשת לפידות.

 שיר מאת: אהובה קליין©

דבורה אשת לפידות

נביאה דְּגוּלָה  כַּנִּדְגָּלוֹת

יושבת בצל התומר

משוררת בצליל ואוֹמֵר.

שופטת  עם  ישראל

בין הרמה לבית אל

אליה  נוהרים רבים

להישפט כדת וכדין.

 פונה לברק בן אבינועם

 בדברי שכנוע ונועם

להילחם בסיסרא וחייליו

 להביסו  ולנטרל כוונותיו.

 הערה: השיר בהשראת הפטרת פרשת בשלח[שופטים  פרק ד']

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ דבורה הנביאה וברק בן אבינועם/ציירה: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

" וּדְבוֹרָה אִשָּׁה נְבִיאָה, אֵשֶׁת לַפִּידוֹת--הִיא שֹׁפְטָה אֶת-יִשְׂרָאֵל, בָּעֵת הַהִיא.   וְהִיא יוֹשֶׁבֶת תַּחַת-תֹּמֶר דְּבוֹרָה, בֵּין הָרָמָה וּבֵין בֵּית-אֵל--בְּהַר אֶפְרָיִם; וַיַּעֲלוּ אֵלֶיהָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לַמִּשְׁפָּט.  וַתִּשְׁלַח, וַתִּקְרָא לְבָרָק בֶּן-אֲבִינֹעַם, מִקֶּדֶשׁ, נַפְתָּלִי; וַתֹּאמֶר אֵלָיו הֲלֹא צִוָּה יְהוָה אֱלֹהֵי-יִשְׂרָאֵל, לֵךְ וּמָשַׁכְתָּ בְּהַר תָּבוֹר, וְלָקַחְתָּ עִמְּךָ עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ, מִבְּנֵי נַפְתָּלִי וּמִבְּנֵי זְבֻלוּן.  וּמָשַׁכְתִּי אֵלֶיךָ אֶל-נַחַל קִישׁוֹן, אֶת-סִיסְרָא שַׂר-צְבָא יָבִין, וְאֶת-רִכְבּוֹ, וְאֶת-הֲמוֹנוֹ; וּנְתַתִּיהוּ, בְּיָדֶךָ.."

[שופטים ד', ד- ח]

ציורי תנ"ך/ דבורה הנביאה וברק בן אבינועם/ ציירה: אהובה קליין (c)

[שמן על בד]

Biblical paintings by Ahuva Klein- Deborah the prophetess and Barak

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ביום ההוא ישועה/ שיר מאת: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ביום ההוא ישועה

 שיר מאת: אהובה קליין©

ביום ההוא ישועה

אלוקים מגשים נבואה

ישראל במעלות מגביה

האויב במצולות מטביע.

השמים פוצחים ברינה

עננים מחוללים בדיצה

ישראל  רואים ניסים

ביד אלוקים חוזים.

 שמאלם וימינם מים

מזדקרים כחומה לשמים

רגליהם פוסעות ביבשה

בפיהם יסלסלו שירה.

הדורים בלבושם

עולזים בצאתם

 מרוממים בנפשם

מודים לבורא עולם.

הערה: השיר בהשראת פרשת: בשלח[חומש שמות.]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ עם ישראל רואים את היד הגדולה/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 "וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת-הַיָּד הַגְּדֹלָה, אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה בְּמִצְרַיִם, וַיִּירְאוּ הָעָם, אֶת-יְהוָה; וַיַּאֲמִינוּ,  בַּיהוָה, וּבְמֹשֶׁה, עַבְדּוֹ"
[שמות י"ד, ל"א]

.
ציורי תנ"ך/ ישראל רואים את היד הגדולה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

Biblical paintings by- Ahuva klein- 

The Israeli people see  the hand of God.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת בשלח- מה המשותף לראייה ויראה?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת בשלח - מה המשותף לראיה ויראה?

 מאת: אהובה קליין.

ציורים  שלי מתוך הפרשה:

ציורי תנ"ך/ בני ישראל רואים את היד הגדולה/ ציירה: מאהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ יציאת מצרים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ עמוד האש במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ איסוף השלו במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ איסוף המן במדבר/ מציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ בני ישראל חונים באילים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/  מחיית עמלק/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציור מתוך ההפטרה[שופטים ד]

ציורי תנ"ך/ דבורה  וברק בן אבינועם/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

 ציורי תנ"ך/ דבורה הנביאה שופטת את ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)

פרשת בשלח מתארת לנו את – יציאת ישראל ממצרים - הניסים הגדולים על הים והכרת עם ישראל בגדולת אלוקים, שבת זו קרויה: "שבת שירה"-על שום שירתם של משה ובני ישראל בתום קריעת ים סוף.

 וכך הכתוב מתאר את  האירוע: "ַויֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, נְטֵה אֶת-יָדְךָ עַל-הַיָּם; וְיָשֻׁבוּ הַמַּיִם עַל-מִצְרַיִם, עַל-רִכְבּוֹ וְעַל-פָּרָשָׁיו.  וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת-יָדוֹ עַל-הַיָּם, וַיָּשָׁב הַיָּם לִפְנוֹת בֹּקֶר לְאֵיתָנוֹ, וּמִצְרַיִם, נָסִים לִקְרָאתוֹ; וַיְנַעֵר יְהוָה אֶת-מִצְרַיִם, בְּתוֹךְ הַיָּם.  וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם, וַיְכַסּוּ אֶת-הָרֶכֶב וְאֶת-הַפָּרָשִׁים, לְכֹל חֵיל פַּרְעֹה, הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם בַּיָּם:  לֹא-נִשְׁאַר בָּהֶם, עַד-אֶחָד.  וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה, בְּתוֹךְ הַיָּם; וְהַמַּיִם לָהֶם חֹמָה, מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם.  וַיּוֹשַׁע יְהוָה בַּיּוֹם הַהוּא, אֶת-יִשְׂרָאֵל--מִיַּד מִצְרָיִם; וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת-מִצְרַיִם, מֵת עַל-שְׂפַת הַיָּם.  וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת-הַיָּד הַגְּדֹלָה, אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה בְּמִצְרַיִם, וַיִּירְאוּ הָעָם, אֶת-יְהוָה; וַיַּאֲמִינוּ, בַּיהוָה, וּבְמֹשֶׁה, עַבְדּוֹ". [שמות י"ד ,כ"ז- ל"א]

השאלות הן:

א] מה הכוונה במילים:" וַיְנַעֵר יְהוָה אֶת-מִצְרַיִם, בְּתוֹךְ הַיָּם"?

ב] "וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת-הַיָּד הַגְּדֹלָה"- מה משמעות  ראיה זו ?

ג] למה הובילה הראייה של עם ישראל ?

תשובות.

"ויְנַעֵר יְהוָה אֶת-מִצְרַיִם",

רש"י מבסס את דבריו על פי מכילתא: "כאדם שמנער  את הקדרה, התחתון עולה למעלה ועליון יורד למטה,

דבר אחר: - נתן להם כוח  נערות כדי לקבל את הפורענות " [בשלח פ"ו]          במילים אחרות: הקב"ה  היה מנער את המצרים בתוך הים ממש כשם שמנערים סיר עם מזון שפעם עולה למעלה ופעם למטה ,באופן זה היו עולים ויורדים המצרים בתוך הים וכך טובעים.

ולפי ההסבר השני: ה' נתן למצרים כוח מיוחד כדי שיוכלו לקבל את הייסורים.

רש"י מפרש גם את דברי אונקלוס: מדוע המקום: "שנער"- מכונה כך?           לראשונה אנו פוגשים מקום זה בחומש בראשית: ושם כתוב: "וְכוּשׁ, יָלַד אֶת- נִמְרֹד; הוּא הֵחֵל, לִהְיוֹת גִּבֹּר בָּאָרֶץ.  הוּא-הָיָה גִבֹּר-צַיִד, לִפְנֵי יְהוָה; עַל-כֵּן, יֵאָמַר, כְּנִמְרֹד גִּבּוֹר צַיִד, לִפְנֵי יְהוָה.  וַתְּהִי רֵאשִׁית מַמְלַכְתּוֹ בָּבֶל, וְאֶרֶךְ וְאַכַּד וְכַלְנֵה, בְּאֶרֶץ, שִׁנְעָר"

שנער- זו בבל.  דבר אחר: שנער- שהם מתים בניעור.

הרש"ר [הרב שמשון רפאל הירש] מפרש: הכוונה - לנענע להרעיד או להשליך מעליו, והמובן הכללי הוא: לרוקן. רכב פרעה הורם על ידי הים והתהפך כך שהנוסעים ברכב "נוערו" אל תוך המים והיות ולא יכלו לזוז  לא ניסו להציל את עצמם -על ידי תנועות שחייה במים וכך שקעו לתוך המעמקים כאבן וכעופרת.

הספורנו נותן הסבר דומה: "ויְנַעֵר יְהוָה אֶת-מִצְרַיִם"- ה' ניער את  פרעה המלך וגם את עמו - מעל המרכבות אל קרקע הים, כמו  שנאמר: "גַּם חָצְנִי נָעַרְתִּי וָאֹמְרָה כָּכָה יְנַעֵר הָאֱלֹהִים אֶת כָּל הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יָקִים אֶת הַדָּבָר הַזֶּה מִבֵּיתוֹ וּמִיגִיעוֹ וְכָכָה יִהְיֶה נָעוּר וָרֵק וַיֹּאמְרוּ כָל הַקָּהָל אָמֵן וַיְהַלְלוּ אֶת יְהוָה וַיַּעַשׂ הָעָם כַּדָּבָר הַזֶּה".[ נחמיה ה', י"ג]

"אור החיים" מבהיר: כי בדרך כלל אותם אנשים הבקיאים לשוט בים, גם כאשר הים סוער מאד, הם יכולים להתחכם ולהתגבר על קצפו של הים ולנתב לעצמם את הדרך כדי  להתגבר על המכשולים ,אבל כאשר ה' ניער את המצרים בים הוא למעשה נטל מהם את הכוח הזה - היכולת המיוחדת הזו.

"וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת-הַיָּד הַגְּדֹלָה"

רש"י מסביר: היד הגדולה- הכוונה- הגבורה הגדולה שעשתה ידו של הקב"ה.   ורש"י בהמשך מביא דוגמאות בנושא: לשון נופל על לשון בנושא היד.

דוגמאות:

א] לשון רשות: "מן הבא בידו" [בראשית ל"ב, י"ד].

ב] לשון מקום: "ויד תהיה לך" [דברים כ"ג, י"ג]

ג] לשון כוח: "ולא היה בהם ידיים" [יהושע ח', כ']

ד] לשון גבורה- כאן בפרשה שלנו:"...היד הגדולה"

רבינו בחיי  מסביר :באמצעות שלושה פירושים את המשמעות של היד הגדולה:

א] על דרך הפשט- "יד"- לשון נופל על  לשון,

 כגון:

"הִנֵּ֨ה יַד־ יְהֹוָ֜ה הוֹיָ֗ה בְּמִקְנְךָ֙ אֲשֶׁ֣ר בַּשָּׂדֶ֔ה בַּסּוּסִ֤ים בַּֽחֲמֹרִים֙ בַּגְּמַלִּ֔ים בַּבָּקָ֖ר וּבַצֹּ֑אן דֶּ֖בֶר כָּבֵ֥ד מְאֹֽד"  [שמות ט, ג]

ב] "כָּבְדָה מְאֹד יַד הָאֱלֹהִים שָׁם".[שמואל-א, ה, י"א]

על דרך המדרש: דרשו רז"ל "על הים לקו חמישים מכות,   והעניין מפני שבעשר המכות - מצינו כתוב : "אצבע אלוקים היא" ומאחר שעשר מכות הן אצבע והיד היא חמש אצבעות ועל כל אצבע ואצבע י' מכות- הנה הם חמישים מכות.

ועל דרך הקבלה: "אֶת-הַיָּד הַגְּדֹלָה" - היא ה"א אחרונה שבשם והיא מסמלת את מידת הדין רפה של מטה הנקראת: מלכות- שהקב"ה שהוא מלך - על ידו נקרע הים ולכן כאשר אנו מתפללים, אנו אומרים: "מלכותך ראו בניך בוקע ים לפני משה זה אלי ענו הודו והמליכו, רמז לזה: "זה אלי ואנווהו".

 בני ישראל כאשר חצו את ים סוף אמרו שירה- לפי ששאבו את הכוח מן החסד שעשה עימם ה' על ידי שהצילם מיד המצרים.

רבינו בחיי מביא גם את הפירוש של אונקלוס: הגבורה של אלוקים הייתה: מידת הדין - מכה את המצרים והחסד שבה - מצילה את עם ישראל.

 הראייה  - של עם ישראל.

לעניות דעתי, מתוך הראיה של עם ישראל את גודל הניסים שה' חולל במצרים וגם בים- הם הגיעו ליראה ואמונה , כפי שנאמר:

"וַיִּירְאוּ הָעָם, אֶת-יְהוָה; וַיַּאֲמִינוּ, בַּיהוָה, וּבְמֹשֶׁה, עַבְדּוֹ".

נאמר:"וַיַּאֲמִינוּ, בַּיהוָה, וּבְמֹשֶׁה, עַבְדּוֹ".

רבינו בחיי מסביר: כי היראה והאמונה הם העיקר לכל התורה.

ועל כך כתב רבינו חננאל: האמונה מתחלקת לארבעה חלקים: וזה מקביל למילים: "ויאמינו בה' ובמשה עבדו"

א] אמונה בקב"ה, שנאמר: "האמינו בה' אלוקיכם ותאמנו" [דברי הימים ב, כ]

ב] אמונה בנביאים: לפי שהתחייבנו לשמוע את דבריהם, שנאמר: "מי האמין לשמועתנו.[ישעיהו נ"ג]

ג] אמונה בעולם הבא:- יש להאמין כי קיים עולם הבא ויש שכר טוב בעתיד להינתן לצדיקים. ועל כך אמר דוד המלך: "לולא האמנתי לראות בטוב ה'" [תהלים כ"ז]

ד] אמונה בביאת הגואל, כפי שנאמר: "הנני יסד בציון אבן, אבן פינת יקרת מוסד, מוסד המאמין לא יחיש. "

וכל מי שמאמין יש לו זכויות רבות לפי שנאמר על אברהם שהיה שורש האמונה: "והאמין בה' ויחשבה לו צדקה" והוא זכה להגיע לגן עדן, כמו שנאמר: "פתחו שערים ויבוא גוי צדיק שומר אמונים"

ואותו אדם צדיק זוכה גם לעולם הבא, לפי שנאמר: "וצדיק באמונתו יחיה" [חבקוק ב],ומי שאינו מאמין בכל אלו  עליו נאמר: "לא יאמין שוב מיני חושך וצפוי הוא אלי חרב, ואינו זוכה לגאולה, שנאמר: "וברותי מכם המורדים והפושעים בי"[יחזקאל כ] ועוד כתוב: "אמונים נוצר ה' ומשלם על יתר עושה גאווה"[תהלים ל"א] לפי זה ה' - שומר על בעלי האמונה ואילו על אותם האנשים שאינם בעלי אמונה - מעניש אותם בגלל גאוותם, כפי שנאמר: "הנה עפלה לא ישרה נפשו בו וצדיק באמונתו יחיה".

היות והאמונה  מהווה את יסוד התורה כולה, רז"ל תיקנו: להגיד :"אמן" בתפילות ובברכות לפי שמילה זו נגזרה מהמילה - אמונה ומלשון הודאה- שהמברך מקבל את הדברים מה' וגם מודה לו. ועוד אמרו  רז"ל:

 "אמן"- קבלה.

"אמן"- שבועה.

"אמן"- קיום.

ועל כך  הוסיפו ואמרו: גדול העונה אמן יותר מן המברך".

 הרש"ר- הרב שמשון רפאל הירש מסביר: כי- "יראה" ו"אמונה" הן שתי התכונות הבסיסיות הצריכות לשכון יחדיו בלב היהודי העומד לפני ה', כי רק אלוקים - האחד והיחיד מידת אהבתו היא כמידת צדקו בדין וכמידת צדקו כן מידת אהבתו, ואין עוד מלבדו -  רק הוא הכול יכול!

לסיכום, לאור הנאמר לעיל  ניתן להסיק כי: הראייה הרוחנית של עם ישראל, אשר ראו בהתבוננות עמוקה את כל הניסים בים, את מידת הדין שה' נקט עם המצרים והענישם ומנגד גם את מידת החסד - שה' שמר על עם ישראל ובקע להם את הים-ראיה זו הביאה ליראה את ה' ויראה זו חיזקה בהם את האמונה בבורא עולם.

יהי רצון שניטיב לראות את חסדי ה' תמיד ונתחזק באמונה בו ונודה  לקב"ה  על כל הטוב - מתוך שמחה. ומתוך כך נזכה לברכות תמיד . אמן ואמן.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)