פרשת אחרי מות – הקשר בין שני השעירים ליעקב ועשיו- כיצד?
מאמר מאת: אהובה
קליין
הפרשה עוסקת בהטלת
גורלות על שני השעירים - ביום הכיפורים
"והקריב
אהרון את השעיר אשר עלה עליו הגורל לה' ועשהו חטאת והשעיר אשר עלה עליו הגורל
לעזאזל יעמד- חי לפני ה' לכפר עליו לשלח
אותו לעזאזל המדברה" [ויקרא
ט"ז, ט-י]
לגבי השעיר
שגורלו נחרץ להישלח למדבר נאמר: "וסמך
אהרון את שתי ידיו על ראש השעיר החי והתוודה עליו את כל עוונות בני ישראל ואת כל
פשעיהם לכל חטאתם ונתן אותם על ראש השעיר ושלח ביד—איש עיתי המדברה: ונשא השעיר
עליו את כל—עוונותם אל—ארץ גזרה ושילח את השעיר במדבר: [שם ט"ז, כ"א-כ"ג]
השאלות הן:
א] למי נועדו שני השעירים?
ב] מי היה משלח את
השעיר למדבר?
ב] באיזה אופן היה משתלח- ולשם מה?
התשובות
ציורים לפרשת אחרי מות:
ציורי תנ"ך/ הכהן הגדול וחושן המשפט/ ציירה: אהובה קליין () [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ הכהן ושני השעירים לגורלות/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ רחיצת הרגליים טרם הכניסה למשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/הכהן הגדול מקטיר קטורת/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ צום יום הכיפורים/ ציירה: אהובה קחליין (c)
שני השעירים.
רבינו בחיי מסביר: שני השעירים היו לפני הטלת הגורלות ואחרי הטלת הגורלות- מתנה לה'.
ההוכחה לכך: שהכתוב מציין: בשני השעירים
את המילים: "לפני ה' " פירושו של דבר- שגם השעיר המשתלח לעזאזל היה
נותנו לה', בעוד שהשעיר האחד היה נשחט- לפי שהכתוב מציין : "ועשהו חטאת"
השעיר השני לא נשחט כלל, אלא משתלח על פני המדבר, מכאן שבנושא הקורבנות יש לכוון
כלפי ה' ולכן שני השעירים היו מתנה לה'.
משום כך הטיל הכהן
גורלות על השעירים מהטעם: "לפי שהדבר הנחלק על ידי גורל הוא החלק הבא מאת ה'-
כפי שכתוב: "בחיק יוטל את הגורל ומה' כל משפטו" וכך יוצא שהקב"ה
הוא הבוחר את גורלות השעירים.
גם אונקלוס אומר :- גורל אחד לה'. ובמסכת יומא:
אמרו רז"ל: שאם הכהן לא היה מטיל גורלות על השעירים- לא עשה כלום.
שילוח השעיר המדברה.
על פי רש"י: היה השעיר משתלח על ידי:" איש עיתי"- המוכן לכך
מיום האתמול, רש"י מסתמך על- מסכת
יומא דף מ"ו.
בתלמוד ירושלמי[ ו, ג]: יש הסבר דומה: "עתי"- שיהא עתיד- כלומר
שיהא מוכן ומזומן- כפי שמצאנו במגילת אסתר,[ח,
י"ג]: שם נאמר: "ולהיות היהודים עתידים ליום זה"
על פי תרגום יונתן: היו מכינים את השעיר המשתלח- זמן רב לפני יום הכיפורים על ידי
:"איש עיתי" אך אין לכך אישור בספרות חז"ל.
הרשב"ם מפרש: "ביד איש עיתי"-
הכוונה לאיש המכיר היטב וגם בקי במסלולים
ומדבריות. ורגיל בכל פעם שנשלח למדבר.
הרד"ק [רבי דוד
קמחי] מפרש: ב"ספר השורשים" : "איש עיתי"- הוא איש חכם
היודע לעשות כל דבר בעתו.[על פי אסתר א', י"ג ודברי הימים א', י"ב, ל"ב]
במגילת אסתר נאמר:
"ויאמר המלך לחכמים יודעי העיתים.."
ובדברי הימים-ב,
נאמר: "ומבני יששכר יודעי בינה לעיתים לדעת מה יעשה ישראל.."
חז"ל במסכת יומא [ס"ו, ע"א] מדייקים מתוך ההתבוננות במילה "איש"
כי: "איש עיתי" למעשה יכול להיות כל אדם מישראל המוליך את השעיר
ל"עזאזל". כפי שנאמר במשנה שם[ו', ג']: "הכול כשרים להוליכו [כלומר- מן הדין גם הישראלים כשרים ולא רק הכוהנים-
להוליך את השעיר לעזאזל]:אלא שעשו הכוהנים קבע ולא היו מניחים את ישראל
להוליכו" ולכן המסקנה כי השעיר היה נשלח למדבר אך ורק על ידי הכהן.
אופן שילוח השעיר
לעזאזל- והמטרה.
במסכת יומא נאמר:[ו', ד']:"מיקירי ירושלים
היו מלווין אותו [ מחשובי העיר ירושלים היו מלווים בכל שנה את האדם שהוליך את
השעיר למדבר] - עד סוכה הראשונה" [ הכוונה: לסוכה הראשונה מתוך עשר הסוכות
שהוקמו לאורך המסלול של מוליך השעיר לעזאזל והסוכה הראשונה הייתה במרחק של אלפיים
אמה מירושלים- שהוא "תחום שבת"- שיש היתר לעבור בו ביום הכיפורים]
רבי מרדכי יהודה לייב
זק"ש [מחכמי ירושלים במאה
הזאת]אומר: בעצם תמוה מאד להתבונן באותם אנשים מתוך עם ישראל- שהעדיפו ללוות את
הכהן הלוקח עמו את השעיר למדבר –מחוץ לחומות ירושלים. ולא לשהות במקדש ולשאוב
קדושה מהמעמד הנעלה של עבודת הכהן הגדול
ביום הכיפורים שם . אלא להנעים לכהן את
הדרך וללוות אותו ואת השעיר, אין פלא ,אפוא, על כך שחז"ל מכנים את אותם אנשים
בשם: "יקירי ירושלים" מכאן המסקנה: שמידת החסד בין אדם לחברו גדולה יותר
מלהיות במחיצת הכהן ביום הכיפורים במקדש.
הרמב"ם [במורה נבוכים חלק ג', מ"ו] רואה בנושא השעיר המשתלח, פעולה של
התעוררות ותשובה, כפי שאומר: "החטאים אינם משאות, שייעתקו מגב איש אחד לאחר, אבל אלה המעשים כולם משלים להביא
מורא הנפש, עד שתתפעל לתשובה"
הרד"צ הופמן בספרו על חומש ויקרא, אומר: שכל מה
שנאמר על עניין השעיר המשתלח למדבר- הוא עניין סמלי ומשל- שהחטאים חייבים להימחק
מכל שטח של ישראל. והקב"ה נותן לחוטאים אפשרות לחזור בתשובה ולתקן את דרכיהם.
הכתב והקבלה אומר: כי הקהל הרואה שמעמיסים את
כל החטאים על השעיר המשתלח ומפילים אותו מצוקים גבוהים - עד למטה באופן שמתרסק -מתרשם
כמה תיעוב יש בעבודת האלילים המתבטאת
בזבחים לשעירים, התוצאה היא: "ונשא עליו כל עוונותם" הזוהמה של העבודה הזרה
עוזבת את נפשם והם מתחברים לה'.
גם הרמב"ן אומר: כי מטרת התורה להרחיק
את עם ישראל מטומאת האלילות ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים.
"עקדת
יצחק" מסביר: כי נושא
השעיר לעזאזל מבטא את הזלזול בעבודת
אלילים ושעירים. ומנגד חינוך העם לעבודת ה'.
מעניין כי ישנם
מפרשים המוצאים קשר בין השעיר המשתלח לבין הר שעיר:
אברבנאל אומר: כי שני שעירי יום הכיפורים מגלמים למעשה את המאבק הנצחי בין יעקב לעשיו שנולדו כאחים תאומים ליצחק ולרבקה,
אך נפרדו דרכיהם- יעקב לחיי עולם ועשיו - לדיראון עולם. וכל זה , בעוד שבאופן טבעי
נועדו שני האחים לגדול ולהתחנך יחדיו. אלא שעל ידי ההשגחה העליונה נפל בחלקו של
יעקב להיות עמו ונחלתו של הקב"ה ,ואילו השעיר השני- עשיו הורחק
מנחלת ה' ונשלח לארץ תוהו ושממה ולכן כל התכלית של עבודת הכהן עם השעירים ביום
הכיפורים היא: תפילה לה' שכך יגמר המאבק המתמשך בין השניים- יעקב ועשיו- ממש כמו
פעולת השעירים- כך יצא לפועל גם בחיים עצמם
. כאשר הכהן הגדול מתוודה על השעיר לעזאזל- מורה כי
כל החטאים והפשעים הולמים את עשיו, ואילו בני יעקב מחובתם
להיות נקיים מהחטאים – בתוקף עם נבחר.
ישנו עוד פירוש באברבנאל ובספר העקידה: כי כל
הפעולה של השעירים ביום הכיפורים מסמלת את שני הכוחות: של הטוב והרע באדם שהושרשו בו מיום היוולדו- כמטרה לבחירה חופשית שבידו הגורל- לבחור מהי הדרך שלו ? האם דרך ה'
שמשמעותה- :"ובחרת בחיים", או הדרך של העזאזל- חלילה.
לסיכום, לאור האמור לעיל, עבודת הכהן עם
השעירים ביום הכיפורים, יש בה גם סמלים
חינוכיים וגם תפילה לגורל טוב יותר לעם ישראל ומעניין הקשר בין שני השעירים לבין
שני האחים –יעקב ועשיו .
יה"ר ונזכה
במהרה לגאולה שלמה , לבניין בית המקדש השלישי ויתגשמו דברי הנבואה: "ועלו מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט
אֶת הַר עֵשָׂו וְהָיְיתָה לה' הַמְּלוּכָה. [עובדיה א, כ"א]