יום שלישי, 15 במרץ 2016

שבת זכור/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

שבת זכור


מאמר מאת: אהובה קליין.

 בשבת הסמוכה לפורים- נוהגים לקרוא את פרשת זכור  מתוך חומש דברים[כ"ה, י"ז- י"ט]

 בה אנו מצווים  לזכור את אשר עשה עמלק לעם ישראל  בדרך כאשר יצאו ממצרים,

וזאת מהטעם :כי המן הרשע אשר   תכנן להרוג  ולהשמיד את  היהודים – ולא עלה בידו-היה מזרע עמלק.

וכך הכתוב מתאר את עמלק:

"זָכוֹר, אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק, בַּדֶּרֶךְ, בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם.   אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל-הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ--וְאַתָּה, עָייֵף וְיָגֵעַ; וְלֹא יָרֵא, אֱלֹהִים."[שם  כ"ה, י"ז- י"ח]
העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ מלחמת עמלק/ ציירה: אהובה קליין [שמן על בד]



העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ מחיית עמלק/  ציירה: אהובה קליין (c)


השאלות הן:

א] מיהו עמלק?

ב] מה ניתן ללמוד  מההפטרה  לפרשת זכור - בספר שמואל- א, ט"ו- ב- ל"ד]

 

זהותו של עמלק.

עמלק הוא בנו של אליפז בן עשיו ותמנע  פילגשו. ממנו יצא עם הקרוי בשם זה.

מעניין כי: בנבואת בלעם-עם זה  מכונה בשם: "ראשית גויים"

זהו אויב מיוחד במינו אשר מצטיין בשנאה יתרה לעם ישראל ללא כל סיבה מוצדקת, הוא אורב לו בכל זמן  ועל סמך העבר ניתן להסיק כי הוא מתקיף במיוחד בעת שחלה ירידה רוחנית בעם, כפי שניתן  לראות זאת גם בפרשה:

לאחר שנעשים לעם ישראל ניסים  ונפלאות ביציאתו ממצרים, העם מגיע למקום בשם רפידים ושם הוא צמא למים וכשהצימאון גובר  הוא בא לפני משה  בטענה: "למה זה העליתנו ממצרים להמית אותי ואת בניי ואת מקניי בצמא"?:[שמות י"ז, ג]

הכלי יקר אומר:  רעיון מעניין, כאשר ישראל חונים ברפידים ומתחילים לריב עם ה' ועם משה והם נופלים באמונה, ישנה ירידה רוחנית.

אם נתבונן בשם: "רפידים"- נראה את המילים: פרידים, ואותיות-רף ידיים, "והא בהא תליא- כי על ידי שני מיני פרידים אלו שנפרדו מאת ה' ופירוד לבבות שביניהם, באו לידי  רפיון ידיים, ומטעם זה לא היה לעם מים ברפידים -לפי שרפו ידיהם מן התורה שנמשלה למים, על כן חסרו סתם מים.

עמלק דומה לזבוב המסמל את יצר הרע-אך בכוח פיו הקטן הוא מתקשה לעשות נקב בגוף האדם, אלא  כאשר הוא רואה  איזה פצע, או, שחין- הדבר מקל עליו לחדור בקלות לגוף במצב זה -הוא עלול להתנחל שם ולגרום ולהרחיב את הפרצות.

היצר הרע אינו יכול לחדור אל תוך הצדיק הקשור לתורה ומצוותיה, אך אצל אדם החוטא -ישנן פרצות שדרכן הוא חודר ומרחיב  את הפרצה וגורם לנזקים גדולים.

מטרת עמלק לשמש "שוט" לעם ישראל לאורך כל ההיסטוריה, כאשר העם יורד באמונתו בבורא עולם וגם הוא עצמו אינו מלוכד כאיש אחד, עמלק מזהה את הרפיון ומיד יוצא למלחמה נגדנו.

הרמב"ם אומר: כי ישנה מצווה מיוחדת למחות את עמלק- זוהי מלחמת מצווה.

את עמלק ניתן לפגוש גם אחרי סיפור המרגלים כאשר הוציאו את דיבת הארץ רעה, עמלק נלחם נגד ישראל. גם המן היה מזרע עמלק והציק רבות ליהודים, אך לאחר שעם ישראל חזרו בתשובה, המן הובס יחד עם עשרת בניו.

 הרמב"ן אומר: כי עונשו של עמלק כה חמור- היות והוא  בא כמתגבר על ה'- זהו מאבק  נגד ה' .

ודבר נוסף שיש ליחס אליו- עמלק מתעבר על ריב שאינו שייך לו- מבלי כל התגרות   מצד עם ישראל.

 המלבי"ם  מסביר: "שלא היה דרך מלחמה כנהוג, רק דרך כפירה נגד ה' ומשטמת נצח נגד מחצבתם, הנשמר בלבם דור, דור"

  ההפטרה לשבת זכור [ קוראים בספר שמואל-א ,ט"ו] .

מסופר על עם ישראל כשבראשם עמד המלך שאול- שנלחם בעמלקי, למרות ששמואל הזהיר את שאול להכות את עמלק ללא חמלה ולהשמידו. שאול בחטאו-חמל על אגג – מלך עמלק ועל הצאן והבקר.

כתגובה- שמואל בעצמו הרג את אגג והודיע לשאול על  הפסד מלוכתו היות ולא ציית לציווי ה'- להשמיד את עמלק כולו-כולל הצאן והבקר .כפי שנאמר: "ויאמר אליו שמואל קרע ה' את ממלכות ישראל מעליך היום ונתנה לרעך הטוב ממך:...." [שמואל-א, ט"ו, כ"ח]

"וישסף שמואל את- אגג לפני ה' בגילגל " [שם, ל"ד]

תוקף הצו האלוקי של השמדת עמלק בתורה-  הוא המסביר את חטאו החמור של שאול אשר לא הקפיד על כל הפרטים במלחמה נגד אויב אכזרי זה.

 לכן  נושא זה נבחר  כהפטרה   לשבת זכור. כדי להצביע  מצד אחד על הקשר שבין הצו האלוקי להשמדת עמלק - שנכתב בתורה לדורות –לבין  הציווי   מאת ה' בפי  שמואל אל שאול המלך ומצד שני על השלמת מילוי הצו- על ידי אסתר המלכה ומרדכי- צאצאי שאול המלך במהלך התרחשות נס פורים.

 בקהלת רבה [וילנא] כתוב :," רשב"ל אומר: כל מי שנעשה רחמן במקום אכזרי סוף שנעשה אכזרי במקום רחמן, ומניין שנעשה אכזרי במקום רחמן? שנאמר[שמואל-א, כ"ב]"ואת נוב עיר הכהנים הכה  לפי חרב "ולא תהא נוב כזרעו של עמלק, ורבנן אמרין: כל מי שנעשה רחמן במקום אכזרי סוף שמידת הדין פוגעת בו שנאמר:[ שמואל –א, ל"א]"וימת שאול ושלושת בניו"

 לסיכום, לאור האמור לעיל-  ניתן להסיק: כי  את הצו האלוקי: מחיית עמלק יש לקיים בכל דור ודור כאשר קמים עלינו לכלותינו.

ואין לרחם על אכזרים - כי מי שמרחם על אכזרים סופו שמתאכזר  במקום שעליו להיות רחמן.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

זכירת מלחמת עמלק/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

זכירת מלחמת עמלק

שיר מאת: אהובה קליין.(c)


 בשבת טרם הפורים

נקרא בספר הספרים

עת  הגענו לרפידים

ברוחנו   היינו נרפים.

 

במדבר עייפים ויגעים

בעמלקים איננו מתגרים

בשנאתם בנו  מזנבים

בתאוותם להשמידנו מייחלים.

 

 אך עת נשב בנחלתנו

 בהניח  האויב סביבנו

 זכר עמלק נמחה

בנקמתם כולנו נזכה.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 7 במרץ 2016

ציורי תנ"ך/ משה אינו ניגש למשכן מפאת הענן/ ציירה: אהובה קליין(c) - ציור לפרשת פקודי.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
"ולא יכול משה לבוא אל אוהל מועד כי שכן עליו הענן וכבוד ה' מלא את---המשכן"

[שמות  מ,ל"ד]

 הטכניקה: שמן על בד
העלאת תמונות
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין על היצירה(c)
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת פקודי- מה הקשר בין המשכן למעמד הר סיני?/ מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת פקודי- מה הקשר בין המשכן למעמד הר סיני?

 מאמר מאת: אהובה קליין

הפרשה  פותחת במילים: "אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה עֲבֹדַת הלויים  בְּיַד אִיתָמָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן.."
ציורים  מתוך הפרשה:

ציורי תנ"ך/ אומני המשכן- בצלאל ואהליאב- בעת מלאכתם/ציירה: אהובה קליין(c)


ציורי תנ"ך/ הכהן וחושן המשפט/ציירה: אהובה קליין(c)

 ציורי תנ"ך/ המנורה במשכן/ ציעירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]







ציורי תנ"ך/ מזבח הזהב/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]





ציורי תנ"ך/ שלחן  לחם הפנים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ רחיצת הכוהנים טרם הכניסה למשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]





ציורי תנ"ך/ משה מלביש את  בני אהרון  /ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


פרשה זו –היא האחרונה בחומש שמות, מסיימת את תיאור המשכן וכליו –כל מלאכת המשכן מתפרסת על גבי  חמש  פרשיות- לפרטי  פרטים: תרומה, תצווה, כי תישא, וייקהל  פקודי.

 מעניין במיוחד ,כי משה אינו מורשה לגשת אל המשכן בכל  עת, אלא רק  כאשר הענן מתרומם מעל המשכן- ומעבר לכך, גם בני ישראל יכולים  להמשיך במסע- אך ורק כאשר הענן עולה מעל המשכן- כפי שהכתוב מתאר פרט חשוב זה:

"ויכס הענן את אוהל מועד, וכבוד ה' מלא את המשכן: לא יכול משה לבוא אל- אוהל מועד, כי שכן עליו הענן, וכבוד ה' מלא את- המשכן: ובהעלות הענן מעל המשכן ייסעו בני ישראל בכל מסעיהם: ואם לא יעלה הענן ולא ייסעו עד יום העלותו: כי ענן ה' על- המשכן יומם, ואש תהיה לילה בו, לעיני כל- בית ישראל בכל מסעיהם"[ שמות מ, ל"ד- ל"ח]

 השאלות הן:

א]   אילו רמזים  גנוזים במשכן- ומדוע נקרא בשם: "משכן העדות"?

ב] מה הקשר בין המשכן להר סיני?

ג] מדוע משה אינו יכול לגשת למשכן בכל עת שיחפוץ?

 תשובות

 הרמזים במשכן.

על כך שהמשכן נקרא: "משכן העדות": ישנן כמה דעות של פרשנים:

 רש"י מסביר: "משכן העדות" - תפקידו לכפר על  חטא העגל ,הוא משמש  עדות לישראל  כי ה' ויתר להם על חטא העגל והשרה את שכינתו עליהם.

הרמב"ן אומר: "המשכן משכן העדות" היות ויריעות שש מושזר- הן שייקראו משכן" במצווה[בפרשת תרומה] ובמעשה[ בפרשת הקהל], אך "משכן העדות" כולל את הבית בכללו- שהוא משכן  המיועד ללוחות העדות.

 הגאון רבי מאיר שמחה מדווינסק בספרו: "משך חכמה" מדבר בהרחבה על רעיונו של הרמב"ן.

בפרשת תרומה נאמר: "ואל הארון תיתן את העדות אשר אתן אליך [שמות כ"ה, כ"א] - הכוונה ללוחות הברית – בהם  עשרת הדיברות.

 חז"ל אומרים: קדושת המשכן הייתה קיימת רק כאשר הארון היה בתוכו, כפי שנאמר בתוספתא זבחים: "אוהל מועד נטוי  כדרכו ואין הארון נתון שם- הרי זה במה גדולה" מכאן שכל עיקרו של המשכן  מורה על השראת השכינה , ורק בעקבות  הארון והלוחות שבתוכו. לכן המשכן נקרא בשם: "משכן העדות"

המלבי"ם  מציין בנקודה זו:  המשכן שימש עד  נאמן שמלאכת המשכן וכליו נעשו באופן טהור עם חשבון מדוקדק ולא היה שימוש לרעה בכספים שנתרמו -על ידי  עם ישראל וההוכחה לכך: שאם חס ושלום הייתה נעשית בגנבה, השכינה ודאי לא הייתה שוכנת שם. והראיה שנאמר: "אני ה'... שונא גזל בעולם"[ישעיהו ס"א, ח]

רבי אברהם  סבע מפרש בספרו: "צרור המור" את המילים: "אלה פקודי המשכן משכן העדות, אשר פוקד על פי משה" [שם ל"ח, כ"א] המשכן מופיע בפסוק פעמיים- הדבר מרמז על חורבן בית ראשון  ובית שני והמשמעות של המשפט: "אשר פוקד בידי משה"- ישראל חטאו בכך שלא  התעסקו די בתורה וגם אם התעסקו בה, הרי לא כיבדוה  די הצורך, ובמה מתבטא הדבר? יש הנוהגים לאחר זמן הוצאת ספר תורה בימי שני וחמישי- מיד אחרי זה חוטאים בלשון הרע ויש הנוהגים לדבר בזמן קריאת התורה ויש המסרבים לעלות לתורה בשבת ומעדיפים לעלות באמצע השבוע. וזוהי הכוונה לכך שהמשכן  מופיע  פעמיים בפסוק שבעבור חטא העם נתמשכן  פעמיים, אך לעתיד לבוא ה' עתיד "לפקוד נווהו ולהחזיר עטרתו ליושנה", וזו הכוונה במילים: "אשר  פוקד"- הפירוש- לשון פקודת ישועה ורחמים-"על פי משה"

 הקשר בין הר סיני למשכן.

רבינו בחיי מביא רעיון יפה :הרי נאמר בפרשת פקודי :"ויכס הענן את אוהל מועד"[ שם  מ, ל"ד]

 ואילו בזמן מעמד הר סיני נאמר:"ויכס הענן את ההר" [שמות כ"ד, ט"ו]  וכאן נאמר עוד:" וכבוד ה' מלא את המשכן" היות ובתוך המשכן כבוד ה' שרה,  כי מקומו בתוך הענן אשר היה בתוך המשכן, וההוכחה לכך שבמעמד הר סיני נאמר: "ומשה ניגש אל הערפל אשר שם האלוקים"[שם כ, י"ח]  וכאן בפרשה הכתוב מדגיש כי: משה אינו יכול לגשת אל המשכן בזמן שהענן מעל המשכן.

ומצב זה שרוי כאשר אין משה נקרא על ידי  אלוקים, אבל על ידי שה' קורא לו לבוא הוא יכול לבוא לשם. והמשמעות של הקריאה הזו היא:" שתהיה לו אות שכבר נשתלם שפע אור הכבוד מן המשכן זולתי מן  הכרובים-  ועם זה היה משה רשאי להיכנס פנימה אל תוך המשכן. וכך גם במעמד הר סיני[שמות  כ"ד] שנאמר: ויקרא אל משה ביום השביעי מתוך הענן כתוב שם "ויבוא משה בתוך הענן".

 וממשיך רבינו בחיי להסביר: "וזהו שהוצרך לכתוב –"ויקרא אל משה"- בסמוך כי הכול דבק ומחובר אע"פ שהספרים נפרדים הכל קשר אחד איש באחיהו ידובקו, יתלכדו ולא יתפרדו"במילים אחרות ישנו קשר הדוק בין מעמד הר סיני לענן מעל המשכן.

 משמעות הענן המרחף מעל המשכן.

נאמר: "ולא יכול משה לבוא אל אוהל מועד, כי שכן עליו הענן וכבוד ה' מלא את המשכן"[שם  מ, ל"ח]

 רבי לוי מסביר  רעיון יפה  על עוצמת השכינה בעזרת משל :" למה היה אוהל מועד דומה? למערה שהיא סמוכה לים, געש הים והציף את המערה- המערה נתמלאה  מים, והים לא חסר כלום, כך אוהל מועד נתמלא מזיו השכינה  והעולם לא חסר כלום מן השכינה"

 רבי אליעזר רמי שואל ומקשה: "הרי נאמר: "ולא יכול משה לבוא אל אוהל מועד, כי שכן עליו הענן" ומנגד במעמד הר סיני  כתוב [שמות כ"ד, י"ח]:" ויבוא משה בתוך הענן" מכאן שהקב"ה היה תופס את משה והביאו בענן.

ה"כלי יקר"  מפרש: כבוד ה' אינו ענן, אלא האש והאור-  הם כבוד ה' ולמה כבוד ה' היה בתוך ענן, מפני שללא הענן לא ניתן היה להביט בו  ,הרי האדם אינו יכול להביט באור השמש , קל וחומר שאינו יכול להביט באור החזק של השכינה לכן אורו הקדוש של ה' תמיד היה נראה בתוך ענן, אבל משהוקם המשכן נבדלו זה מזה- אור האלוקים חדר למשכן היות ושם קדושתו ואילו הענן  נשאר בחוץ כפי שנאמר בפרשת משפטים"[שמות כ"ד, ט"ז]:"וישכון כבוד ה' על הר סיני ויכסהו הענן ששת ימים, הכוונה שהענן היה  תפקידו לכסות את כבוד ה' כדי שיהיה ניתן לראות את כבוד ה' ,כמו שנאמר:

"ומראה כבוד ה' כאש אוכלת בראש ההר לעיני כל ישראל", רק באופן זה היה ניתן לראות את כבוד ה'.

 ועל כן מתי משה  אינו יכול היה לבוא למשכן?  כאשר כבוד  ה' שכן במשכן במצב זה הענן היה נפרד מכבוד ה'  ורחף מעל המשכן  כי אילו כבוד ה' היה מתערבב עם הענן היה ביכולתו של משה לבוא אל אוהל מועד,  כמו שנוצר המצב במעמד הר סיני שם נאמר: "ויבוא משה בתוך ענן" כי שם הענן היה מכסה את כבוד ה' וכך התאפשר למשה לגשת בתוך הענן, אבל כאן באוהל מועד כאשר הענן היה נפרד בחוץ, אבל בתוך המשכן היה כבוד ה' לא יכול היה משה להיכנס לאוהל מועד.

לאור האמור לעיל, לומדים אנו כי המשכן מרמז גם על מעמד הר סיני  באמצעות אותו ענן המכסה את כבוד ה'  שהיה במעמד הר סיני וגם מעל המשכן ריחף הענן באופן דומה ורק כאשר הוא עטף את השכינה  ניתן היה להתבונן בו.

יש מפרשים האומרים: כי למרות חורבן בית ראשון ושני השכינה היא נצחית.

ואינה עוזבת את עם ישראל לעולם .

 ומדרש יפה  מספר: שאמר הקב"ה: בעולם הזה הייתה  שכינתי בינכם ולעינכם [ולא בתוככם ממש] אבל לעתיד לבוא השכינה אינה זזה מעם ישראל וההוכחה לכך, שנאמר: "ושכנתי בתוך בני ישראל ולא אעזוב את עמי  ישראל"

[מלכים-א ו, י"ג]



*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

משה והענן/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

משה והענן / שיר מאת: אהובה קליין ©




בתום מלאכת המשכן

מעליו  מרחף הענן

 השכינה גועשת כים

 שוכנת באוהל הרם.

 

משה נעצר בחולות

ממתין להדי הקולות

בשרו נעשה חידודים

בעת יקרא לו האלוקים.

 

 במוחו  מחשבות  מתערבלות

את  קדושת הזמן מעלות

מעמד  נשגב ונישא

עת הלוחות נשא.

 הערה: השיר בהשראת פרשת פקודי [חומש שמות]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שלישי, 1 במרץ 2016

ציורי תנ"ך/ בצלאל בן אורי יוצר את כלי מזבח העולה /ציירה: אהובה קליין(c) -[ציור לפרשת ויקהל]

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
"ויעש את כל- כלי המזבח את הסירות ואת היעים ואת המזרקות ואת- המזלגות ואת המחתות -כל  כליו עשה נחושת."






[שמות ל"ח,ג]








 הטכניקה: שמן על בד.


Biblical painting
By Ahuva Klein
Bezalel is creating instruments for the  altar


*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין על היצירה(c)
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת ויקהל- מה הקשר בין חכמה למעשים?/ מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת ויקהל- מה הקשר בין חכמה למעשים?

 מאמר מאת: אהובה קליין

 פרשה זו  פותחת במילים: "ויקהל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִווָּה ה' לַעֲשֹׂת אֹתָם"

משה חוזר באוזני עדת בני ישראל על התרומה הנחוצה למשכן, וסוקר באופן מפורט את כל חלקי המשכן והכלים שלמענם נועדו התרומות של עם ישראל. העם נענה ותרם  בעין  יפה את כל החומרים הנחוצים למשכן ולכליו,  עד כי כבר לא היה צורך לתרום יותר, כפי שאמרו  זאת החכמים העוסקים בכל מלאכת הקודש אל משה: "ויאמרו אל משה לאמור מרבים העם להביא מידי העבודה למלאכה אשר  ציווה ה' לעשות אותה "  ובהמשך נאמר: "ויצו משה ויעבירו קול במחנה לאמור איש ואישה אל יעשו עוד מלאכה לתרומת הקודש ויכלא העם מלהביא" [שמות ל"ה, ה-ו] בעקבות הקול שהעבירו במחנה- זרם התרומות פסק.
 ציורים לפרשת השבוע:

ציורי תנ"ך/ משה מקהיל את העם/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ בני ישראל מביאים תרומות עבור המשכן וכליו/ ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ בני ישראל תורמים חומרים עבור המשכן וכליו לחכמי הלב/ ציירה: אהובה קליין (c)

[שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ בצלאל בן אורי ואהליאב בן אחיסמך בעבודתם/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ הנשים טוות  צמר למשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ הכרובים מעל ארון הברית במשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ המנורה במשכן/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ מזבח הזהב/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

בפרשה מתואר  מזבח העולה וכליו  ומעניין שהתורה מדגישה  מבין חכמי הלב את בצלאל בן אורי בן חור .

לגבי מזבח העולה נאמר: "ויעש את מזבח העולה עצי שיטים.. ויעש את כל כלי המזבח את - הסירות ואת היעים ואת המזרקות ואת המזלגות ואת המחתות כל כליו עשה נחושת.[שמות  ל"ח, א-ד]

 השאלות הן:

 א]  מדוע הוצרך משה להקהיל את כל העם?

 ב] מהו מזבח העולה ובמה ייעודו ?  

 ג]  מה הקשר בין החכמה לפועלו של בצלאל בן אורי?

 משה  מקהיל את העם.

רבינו בחיי  מפרש על פי המדרש: "תבוא קהילת משה ותכפר על קהילת אהרון דכתיב  [שמות ל"ב] "ויקהל העם על אהרון" והכוונה כי על ידי שמשה  מקהיל את העם הוא מכפר על  התאספות העם בחטא העגל.

ובהמשך אמירת משה: "ויאמר אליהם משה"-  מכפרת על אמירת אהרון שנאמר במעשה העגל: "ויאמרו אליו קום עשה לנו אלוהים" והמילים: אצל משה: "אלה הדברים" מכפרות על דברי העם בזמן הסגידה לעגל הזהב: "אלה אלוהיך ישראל" והזהב  שנתרם למען המשכן - יכפר על הזהב שממנו  נוצר העגל.

המלבי"ם אומר רעיון דומה: כאשר התורה ניתנה על הר סיני כל עם ישראל התאחדו כאיש אחד בלב אחד בתחתית ההר והראיה  לכך, שכתוב בלשון יחיד: "ויחן שם ישראל נגד ההר" [שם י"ט, ב]

 אבל בזמן חטא העגל,  השטן המקטרג גרם לפירוד ומחלוקת בקרב עם ישראל.   המשכן בא  לכפר  על מעשה העגל, לכן משה אסף את כל עם ישראל אליו להשיבם – לעם מאוחד ומלוכד סביב נושא המשכן , ממש כמו בזמן מעמד  הר סיני.

 חז"ל אומרים : כי יש קשר בין  תחילת פרשת כי תישא לתחילת  פרשת  ויקהל  כאשר אצל משה מתקהלים מתוך אחדות  שבלב - מצליחים לעמוד מאוחדים מול כל סוג של אויב. ומתקיים בהם הפסוק: "כי  תישא את ראש בני ישראל"

מזבח העולה ותכליתו.

מזבח העולה – היה מיועד להקרבת קורבנות ונקרא גם בשמות נוספים, כגון: מזבח החיצון- מעצם היותו  ממוקם בחצר המשכן, ובלשון פשוטה כונה  - מזבח, בתקופת המשכן נקרא גם:  מזבח הנחושת, ומזבח אדמה, היה עשוי מעצי שיטים ומצופה בנחושת, שימש כאחד מכלי הקודש המרכזיים במשכן ובהמשך בשני בתי המקדש - ראשון ושני.

היה בנוי בצורת ריבוע ,רוחבו - חמש אמות  אורכו - חמש אמות וגובהו - שלוש אמות, בארבע הפינות למעלה היו ארבע קרנות המזבח. סביב המזבח היה מכבר בצורת רשת נחושת.  בארבע הקצוות של הרשת היו ארבע טבעות שבעדם השחילו את הבדים שהיו עצי שיטים מצופים נחושת- כדי שיהיה אפשר לשאת את המזבח ממקום למקום.

למזבח היה מחובר כבש  בצורת שיפוע ששימש לעליית הכוהנים  לגג המזבח -   וזאת מהטעם שהיו צריכים לשמור על  צניעותם - שנאמר: "לא  תעלה במעלות על מזבחי אשר לא תגלה ערוותך עליו " [שמות כ", כ"ב],בדופן הצפונית של הכבש, אומני המשכן, חרצו  חריצים כנגד בליטות שהיו ביסוד המזבח- במטרה לחבר את הכבש באופן מדויק ביותר למזבח.

לצורך עבודת הקורבנות -אומני המשכן יצרו חמישה כלי שרת שתכליתם הייתה: ניקוי ,קבלת הדם, היפוך הבשר על האש ונטילת גחלים-  כלים אלה היו עשויים מנחושת.

הקשר בין  המחשבות  למעשה אצל  בצלאל בן אורי .                                 בנוסף לרוח אלוקים, החכמה, התבונה והדעת שהיו טבועים בבצלאל בן אורי, נאמר עליו : "ולחשוב מחשבות לעשות בזהב בכסף ובנחושת ובחרושת.. ולהורות נתן בליבו.."

 בגמרא [מסכת ברכות דף י"ז] נאמר: כי  תכלית החכמה היא: תשובה ומעשים טובים. הכוונה - שלא ייווצר  מצב שאדם ילמד את כל ההלכות ואחר כך בועט באביו ,באמו, ברבו ובמי שהוא  גדול  בחכמה ובמניין , שנאמר: "ראשית  חכמה יראת  אלוקים  שכל טוב לכל  עושיהם" [תהלים]

 לכן מטרת הלימוד: היא אינה רק הרחבת הידיעות ,אלא, תכלית החכמה -  שיפור  ומי שלומד ,  אך אינו מיישם בפועל את ידיעותיו- עדיין לא הגיע לתכלית החכמה.

רבי אברהם מנחם רפא בפירושו: "מנחה בלולה" מסביר: יש אדם שיודע לחשוב  מחשבות, הכוונה היא - שמתכנן שרטוטים ומגיש אותם לאנשי  מעשה שיודעים להוציאם  לפועל  אולם אינם יודעים לתכנן ולשרטט.

 מנגד- בצלאל היה מסוגל לחשוב  מחשבות ולתרגם זאת  למלאכה  בפועל  כמו שנאמר: "לעשות  בזהב ובכסף ובנחושת".

 על פי ספרי החסידות: "ולחשוב  מחשבות"- הכוונה  שבצלאל  היה יודע את מחשבתו של כל אחד מהתורמים והיה  מתאים את התרומות לפי  הכוונות שלהם ומחשבותיהם, מי שהיה חושב  בעת מסירת התרומה- מחשבה טהורה- בצלאל הקדיש זאת לארון, ותרומה במחשבה צדדית - הקדיש לאדנים וכך הלאה.

החת"ם סופר מסביר : כי הייתה לו גם את הסגולה להורות את אומנותו לאחרים.  ואין הדבר מובן מאליו שהרי ישנם אנשים מוכשרים בעלי ידע רב בחכמה ובינה ,אך אין להם את הכישרון ללמד אחרים.

אור החיים טוען רעיון דומה:  הייתה לו ברכה מיוחדת להוציא את החכמה מהלב לפועל, מלבד הכישרון  יש צורך גם בנדיבות.

ישנם חכמים שיש להם ידע רב ,אך אין הם מסוגלים לרדת אל העם ולהסביר את הרעיונות בשפתם. נאמר על קהלת: "יותר שהיה קהלת חכם עוד  לימד דעת את העם"  יש כאן דברי שבח על   כישרונו של קהלת -ללמד ולהעביר הלאה את מה שהוא  למד בעצמו - לעם.

הרמב"ן התפעל מאד מאישיותו של בצלאל שנחשב לכליל השלמות ואמר עליו : "פלא זאת שראוי להתפעל עליו"

 לסיכום, לאור  האמור לעיל, ניתן להסיק  כי עם ישראל - לאחר חטא העגל  מתאחד מחדש כאיש אחד בלב אחד- במטרה להקשיב לדברי משה בנושא המשכן  ששימש מרכז רוחני לכל עם ישראל.                                             ולזכותם של בני ישראל יאמר :כי  בנוסף להקשבתם לציוויים - נרתמו יחדיו  לתרום חומרים למען המשכן - ביד רחבה, עד שהיה צורך לעצור בעדם, בנוסף ניתן ללמוד גם על חכמי הלב, שמלבד חוכמתם  היו אנשים ישרים ומצאו זמן וצורך להודיע  זאת למשה, ומשה עצמו שהיה איש רוח וצדיק - לא לקח לעצמו מהחומרים העודפים.

 עם ישראל זוכה לאומנים משכמם ומעלה  בעלי כישרון מיוחד- מתנת אלוקים העושים את מלאכתם קודש נאמנה ובצלאל בן אורי אשר שרוי  בצלו של אלוקים- דמות פלאית - מצליח לתרגם את מחשבותיו ליצירות הקודש. הוא מיישם באופן נפלא את  הנאמר במסכת אבות: "כל שמעשיו מרובין מחכמתו, חכמתו מתקיימת. [אבות, ג, ט]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר