ירושלים באחרית הימים/שיר מאת: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ירושלים באחרית הימים

שיר מאת: אהובה קליין ©

חזון אחרית הימים

קורם עור וגידים

פעמי גאולה מריעים

ירושלים שוקקת חיים.

 

חומותיה  מאירות קדושה

נוצרות את  בית הבחירה

ערוגותיה נוי ודשאים

בהן הכול מתענגים.

 

ילדים במחולות משחקים

בהם יתבוננו  הזקנים

משענותיהם בידיהם

בגיל ודמע זיכרונותיהם.

 

קול שופר מהדהד

מעתה לעולם ועד

לא עוד שפיכות דמים

אלא שלום וכבוד מלכים.

הערה: השיר לכבוד מ"ח שנים לאחדות  ירושלים. 
   

ציורי תנ"ך/ ירושלים  באחרית הימים-על פי חזון  ישיעהו הנביא/ציירה: אהובה קליין(c)

שמן על בד.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ "ועץ השדה ייתן פריו"/ ציירה: אהובה קליין (c) [ציור לפרשת בחוקותיי]

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

"..ועץ השדה ייתן פריו"[ויקרא כ"ו,ד]


הטכניקה: שמן על בד.

Biblical paintings by :Ahuva Klein

Blessed tree gives fruit

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת בחוקותי-כוחה של ברכה- מהי?/מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת בחקותי- כוחה של ברכה- מהי?

מאמר מאת: אהובה קליין.

פרשה זו היא האחרונה בחומש ויקרא, ומתארת כיצד ניתן להגיע לעולם טוב יותר ויפה יותר – אם רק נקיים ונשמור את המצוות הכתובות בתורה:

"אם בחֻקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם: ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה ייתן פריו: והשיג לכם דיש את בציר ובציר ישיג את זרע ואכלתם לחמכם לשובע וישבתם לבטח בארצכם" [ויקרא כ"ו, ג  -ז]

ציורי תנ"ך/ אם בחוקותי תלכו.."/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ "וישבתם לבטח בארצכם.."/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

השאלות הן:

א] לְמַה נועדו הברכות ומה כוחן ?

ב ] מה משמעות הברכה: "ונתנה הארץ יבולה, ועץ השדה ייתן פריו" ?

ג] מה הקשר בין האכילה לשובע - לבין הישיבה בבטחה בארץ ישראל ?

הברכות וייעודן.

בעל העיקרים סובר: כי הברכות מכוונות לאומה כולה באופן כללי , אין הכוונה לייעוד רוחני בעולם הבא, אלא לעם ישראל  ולבניו שיהיה מושרש בארצו בעודו מבורך ומאושר.

בעל העקדה מסביר: כי לברכות יש ייעוד רוחני נעלה ביותר והכוונה להבטחה: "ונתתי משכני בתוככם"- כלומר עצם העניין שהקב"ה ישכון בתוך עם ישראל - זהו דבר מרומם ובעל עוצמה לעם כולו.

דעת הרמב"ם [בפירושו למשניות במסכת אבות]  שאם עם ישראל יקיים את המצוות הכתובות בתורה-הלכה למעשה, באופן מושלם, הקב"ה יסיר מעלינו את כל המכשולים שעשויים לפגוע בחיים התקינים, וכך חיינו יהיו על מי מנוחות יתאפשר לנו לקיים את שאיפותינו ונוכל  להתברך בשכר שה' מבטיח, אך שכר זה משמש כאמצעי בלבד לקיום התורה בשלמות.

רבי דוד צבי הופמן [בספרו על חומש ויקרא]  סובר: כי יש חמישה סוגים  של ברכות:

א] ברכה המתארת את פוריות הארץ: "ונתתי גשמכם בעתם" לפי הרמב"ן: זוהי ברכה שורשית המבטיחה בנוסף על השובע  -גם אויר נקי ומים טובים שהם הצרכים היסודיים לחיי האדם. לא יהיה הפסק בין יבול ליבול, הדיש ימשך עד הבציר  והבציר ימשך  עד עונת הזריעה וכך השובע הזה יהווה ליהודי את מחייתו.

ב] ברכת השלום - משמעות ברכה זו: שעם ישראל יזכה לשבת לבטח בארצו ולא יאלץ לעזוב חלילה את ארצו - על מנת לחפש מקומות פרנסה אחרים בארצות שמעבר לים.

החיות לא יפריעו למהלך החיים בארץ, היות והארץ תהיה מיושבת וגם אויבים מבחוץ לא יטרידו את העם היושב בארצו.

ג] ברכת הניצחון על האויב, אם בכל זאת האויב ינסה להטריד את עם ישראל התוצאה תהיה: שאנחנו  נרדוף  אותם והם: "ונפלו לפניכם בחרב".

ד] ברכת הריבוי וההשגחה הפרטית על העם. הדבר יתבטא -  בריבוי יושבי הארץ ומנגד צמצום התמותה בקרבו.

בנוסף הבטחה: "ואכלתם ישן נושן" שהמשמעות- כלכלה פורחת הפירות לא ירקבו ויהיו מזן משובח.

ה] ברכת השראת השכינה בקרב עם ישראל, כפי שנאמר: "ונתתי משכני בתוככם", זוהי השגחה לעיני כול.

 ולא תהיה שום עילה לסילוק השכינה מתוך האוכלוסייה  בארץ. הדבר מתבטא במשפט:" והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלוקים"

הברכות המובטחות לעם- הן בתנאי שילכו לאורה של תורה ויקיימו את המצוות ככתבן ולשונן, הדבר יביא לקיום ויציבות ביטחונית לאומה כולה בארץ ישראל.

משמעות ברכת היבול והפרי.

ציורי תנ"ך/"ונתנה הארץ יבולה"/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ הברכות שורות על פרי ארצנו/ציירה: אהובה קליין(c)[שמן על בד]

מדרש ספרא אומר על הפסוק: "ונתנה הארץ יבולה" אין הכוונה שהעץ נותן פירות כמו בימינו, אלא המשמעות למציאות שהייתה קיימת בגן העדן ,שם באותו יום שהעץ היה נזרע- היה נותן גם  פירות.

המלבי"ם  מדגיש רעיון  זה-ביתר שאת: הברכות  המובטחות לעם- הן ברכות בגדר נס- מעל הטבע. ועל כן מיותר היה לכתוב: "ונתנה הארץ יבולה" שזה בגדר הטבע ומתקיים  בימינו-לכן אמרו חז"ל: כי  הארץ תיתן יבול כפי שהיה מצוי -טרם הקללה שבאה על האדם הראשון בעקבות חטאו, והכוונה שבו ביום שהזרע נזרע- צמח העץ ונתן את פריו.

רש"י אומר: כי משמעות ההבטחה: "ועץ השדה ייתן פריו" היא: שגם עצי סרק  ייתנו פירות.

רש"י מסתמך על כך שכתוב: "ונתנה הארץ יבולה" וגם נאמר בדברים: [י"א, י"ז] "ועצר את השמים ולא יהיה מטר והאדמה לא תיתן יבולה" הבטחה זו כוללת את ברכת הפירות. אם כן, מדוע נוסף המשפט: "ועץ ייתן  פריו "הרי זה מיותר? מכאן המסקנה: אפילו עצי הסרק ייתנו  פירות כאשר ברכה זו תתקיים.

הקשר בין האכילה לשובע והישיבה בבטחה בארץ.

"הכתב והקבלה" מסביר: כי האכילה לשובע והישיבה בביטחון בארץ - הם דברים הקשורים זה בזה, כי אם אדם אינו מוצא את מחייתו בארץ ישראל, הוא נאלץ לנטוש את מקום מולדתו ולנדוד אל ארץ רחוקה, כפי שמסופר על אברהם אבינו - שנאלץ בזמן הרעב  בארץ לעזוב את גבולותיה ולרדת למצרים ,כנאמר: "ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה לגור שם כי כבד  הרעב בארץ"  [בראשית י"ב, י]

לכן בפרשתנו ישנה  הבטחה כפולה:" ואכלתם לשובע בארצכם" והמשמעות שהארץ תיתן  יבול ולא יהיו דאגות פרנסה.

וכתוצאה מכך שיהיה יבול בשפע ,לא יצטרך האדם לנדוד לארצות רחוקות, אלא ישב בארץ  בבטחה ויזכה באכילת פרייה.

האבן עזרא  מסביר רעיון זה כך: בזמן שיש רעב בארץ ישנו הכרח לעזוב ולצאת את גבולותיה ממש  כמו הקללות שקיבל קין , שתי קללות הקשורות אחת בשנייה: "כי תעבוד את האדמה, לא  תוסף תת כוחה לך: "נע ונד תהיה בארץ" [בראשית ד, י"ב]

לסיכום, לאור האמור לעיל, התורה מבטיחה כי אם עם ישראל ילך בדרך התורה יקיים וישמור את מצוותיה – האומה כולה תזכה לברכות  של חיים שלווים ובטוחים.

המשך חוכמה אומר על כך: כי על ידי שמירת המצוות , הטבע יהיה מבורך וזוהי התגלות אדירה מאד וברכות טבע אלו – הן מטרתן של העולם המתנהל  ביד ה' בחוקת השמים והארץ.

מי ייתן ועם ישראל יקיים את כל הציוויים וכך יזכה לחיי אושר ושלוה והשכינה תשרה תמיד בקרב עם ישראל, כפי שמובטח. :"ונתתי משכני בתוככם"

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

עץ החיים ופריו/שיר מאת: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

עץ החיים ופריו/ שיר מאת: אהובה קליין©

החפץ לחיות בארצו

להתענג מתוצר אדמתו

ליהנות מעמל כפיים

לזכות מברכת שמים.

 

יאחז בעץ החיים

 יהגה  בלילות ובימים

יתמיד לחסות בצילו

יתברך  מטוב פריו.

 

חייו על מי מנוחות

נטולי מכאוב ודאבות

שמחה תזרום בעורקיו

כנהר אדיר ויובליו.

 

יחוש ביטחון בסביבתו

לשובע יהא מזונו

במזמורים יודה לאלוקים

על כל הטוב והחסדים.

 

הערה: השיר בהשראת פרשת בחוקותיי[חומש ויקרא]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יובל- השיבה לשדות/ שיר מאת: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יובל- השיבה לשדות

שיר מאת: אהובה קליין©

נפשו   עורגת לכך שנים

לשוב לשדותיו המדושנים

בזיעת אפו חרש וזרע

אך מהיבול לא נהנה.

 

בתום שבע שנות שביעית

ביום הכיפורים שופר יעיד

החלה שנת יובל

בכל רחבי ישראל.

 

עתה יחיש צעדיו

על אתונו יעמיס כליו

נושא עיניו למרום

מציאות ולא חלום.

 

השמים קדושה וטוהר

העננים  מאירים כזוהר

עוד רגע ישוב לאחוזתו

יודה לה' מעמקי ליבו.

הערה: השיר בהשראת פרשת בהר[חומש ויקרא]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ השיבה לשדות בשנת היובל[ציור לפרשת בהר]/ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

"וקדשתם את שנת החמישים שנה ןקראתם דרור בארץ לכל יושביה יובל הוא תהיה לכם ושבתם איש אל אחוזתו ואיש אל- משפחתו תשובו"

[ויקרא כ"ה,י]

הטכניקה: שמן על בד.

 Biblical paintings  by:Ahuva Klein

Jew returns to his field in the fifties

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת בהר/מאמר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת בהר- מהי שנת היובל?

מאמר מאת: אהובה קליין.

ציורי תנ"ך/ מעמד הר סיני/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

פרשת בהר גדושת נושאים, ביניהם: נושא השמיטה, שנת היובל ודיניה, איסור הונאת דברים,  וכל הטוב אשר מבטיח אלוקים למקיימים את המצוות - הלכה  למעשה.

ציורי תנ"ך/ שנת השמיטה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

וכך התורה מתארת את שנת היובל: "וספרת לך שבע שבתות שנים שבע שנים שבע פעמים והיו לך ימי שבע שבתות שנים תשע וארבעים שנה: והעברת שופר תרועה בחודש השביעי בעשור לחודש ביום הכיפורים תעבירו שופר בכל—ארצכם.: וקידשתם את שנת החמישים שנה וקראתם דרור בארץ לכל יושביה יוֹבֵל היא תהיה לכם ושבתם איש אל—אחוזתו ואיש אל משפחתו תשובו: יובל היא שנת החמישים שנה תהיה לכם לא תזרעו ולא תקצרו את ספיחיה ולא תבצרו את נְזִריה: כי יובל היא קודש תהיה לכם מן- השדה תאכלו את תבואתה: בשנת היובל הזאת תשובו איש אל- אחוזתו" [ויקרא כ"ה, ח-י"ד]

ציורי תנ"ך/ תקיעת שופר בשנת היובל/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

 השאלות הן:

א] מהי שנת היובל וּלְמַה נועדה?

ב]  מה המשמעות: "לא תונו איש את עמיתו"?

תשובות:

שנת היובל

כפי שהתורה מצווה: יש לספור שבע פעמים שבע שנים, מגיעים לארבעים ותשע שנים ובסוף תקופה זו יש לתקוע בשופר בכל גבולות הארץ ביום הכיפורים.

ואז בית הדין של ישראל מכריזים על שנת החמישים שהיא- קדושה לה' ובאותה שנה משתחררים אותם העבדים העבריים שרצו להישאר עבדים גם לאחר שש שנות עבדות.

ציורי תנ"ך/ שילוח עבד  עברי לחופשי- בשנת היובל/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

הרמב"ן שם את הדגש על המילה: "דרור" , מילה זו מורכבת לפי הסברו: "דור הולך ודור בא"

והמילה: "יובל" היא מלשון הובלה-והכוונה, שהכול שב באמצעות מצוות היובל אל שורשו הראשון,   שהוא לא אחר ,אלא מלך מלכי המלכים בכבודו ובעצמו.

רבינו בחיי  מפרש באופן דומה: יובל מלשון: "ועל יובל ישלח שורשיו" [ירמיהו י"ז] כל הדורות מובלים אל השורש הראשון לכן היובל מופיע גם בשם: דרור כי על ידו נקשרים הדורות והנבראים בשורש הראשון.

על פי דברי  ספר החינוך: "משורשי המצווה על  צד הפשט, שרצה הקב"ה להודיע לעמו כי הכול  שלו, ולבסוף ישוב כל דבר לאשר חפץ הוא לתנו בתחילה, כי לי כל הארץ".

מצווה זו גם תגרום לתיקון החברה: "ירחיקו עצמם שלא יגזלו קרקע של חברם ולא יחמדוה בליבם, בדעתם הכול שב לאשר חפץ  האל שתהיה".

ועוד מוסיף ספר החינוך: כי עניין היובל מזכיר גם את מלכי הארץ-מלכי בשר ודם שהם נוהגים לקחת  שטחים מהערים הבצורות של השרים ,כדי לתת להם תזכורת מי הוא השולט. לעומת זאת  ה' מצווה אותם לקיים את היובל כדי לזכותם.

כמו כן, מי שאינו מקיים את שילוח העבדים העבריים לחופשי עובר  על לאו  ובנוסף נחשב  לאחד שכופר בחידוש העולם, מפני שהכול צריך לשוב למקורו הראשון.

אברבנאל אומר: כי מצוות היובל והשמיטה- באים להזכיר לנו את שני החסדים שעשה הקב"ה לעם ישראל:

שבת בראשית בתום בריאת העולם ומעמד הר סיני שהתרחש חמישים  יום אחרי יציאת מצרים. שנת היובל הכוללת חמישים שנה מסמלת את חמישים הימים.

הטעם לתקיעת השופר: "במשוך  היובל המה יעלו בהר" - ה' דורש מעם ישראל לצאת לחירות בשנת החמישים  בדומה לחירות לה זכינו בזמן יציאת מצרים.

עם ישראל מצווה לא לזרוע כדי שלא נשכח כי בעבר הלכנו במדבר- בארץ לא זרועה.

"עץ הדעת" לרבי חיים וויטל מסביר: כשם שסופרים שבע שבתות עד למתן תורה, כך אנו מצווים לספור שבע שבתות של שנים מהטעם: המספר שבע מזכיר לנו  את בריאת העולם מתוכם שישה ימים של יצירה והיום השביעי- שבת.

הרמב"ם סובר [בספר המורה] : כי מטרת  מצוות היובל היא שיפור התנאים הכלכליים והחברתיים של האומה והחברה.

וכך הוא מתאר את המצב: "כל המצוות אשר ספרנון בהלכות שמיטה ויובל מהן לחמלה על בני אדם, והרחבה לבני אדם כולם, כמו שנאמר: "ואכלו אביוני עמך" וכו' : ושתוסיף הארץ  תבואתה, ותתחזק בעמדת שמיטה, ומהן חנינה בעבדים ועניים, כלומר השמטת כספים והשמטת עבדים. ומהן תיקון הפרנסה והכלכלה על ההתמדה, והוא בהיות הארץ כולה שמורה לבעלים, אי אפשר בה מכירה לצמיתות, והארץ לא תימכר לצמיתות, ויישאר ממון האדם שמור ועל יורשיו".

[שם, חלק שלישי, ל"ט]

"לא תונו איש את עמיתו"

נושא ההונאה בתורה מופיע באמצע פרשת היובל.

"בעל מלאכת מחשבת" מפרש: כי קיים קשר בין שתי המצוות האלו: "האדם שישכיל לדעת, כי בעלותו על הקרקע בלאו הכי מופקעת, ימנע מלגזול ולהונות".

הכוונה לגבי הקונה. היות ומדובר במכירה לזמן  קצוב יוחלש ייצרו - מהרצון להונות את חברו. אזהרה זו באה מפני החשש שהקונה את הנכס עשוי למכור את הקרקע לקונה שני ויתכן שהוא בתור הקונה הראשון, ירשה לעצמו להונות את הקונה ולומר לו שהוא מוכר לו את השדה לצמיתות ומה שהוא יצטרך להחזיר ביובל אין לו עצמו-כקונה ראשון מעורבות בזה - כי החיוב להחזיר את השדה מוטל על הקונה האחרון בלבד.

כלומר הקונה הראשון חייב לקחת בחשבון שהשדה נמכר לו לזמן קצוב בלבד ובהתאם לכך לבקש את המחיר מהבא אחריו.

מרן  הרב דושינסקי זצ"ל  מסביר את הקשר בין היובל לעניין: "לא תונו.."

לפי  דברי חז"ל  : העובר על שנת השמיטה - מתרושש ומגיע למצב של חוסר ברירה עד שנאלץ למכור את נכסיו ומטלטליו, התורה חששה  שיבוא קונה ויגיד: כי מוכר זה הוא נחשב לעבריין ולכן מותר להונותו . מטעם זה בא האיסור: "לא תונו איש את אחיו.." "לא תונו איש את עמיתו"

חז"ל במסכת בבא מציעא [נ"ח, ע"ב] מתארים את שני הלאווין האלו כך: האחד איסור הונאת ממון.

 והשני: איסור הונאת דברים.

איסור הונאת ממון- הכוונה שכאשר האדם מוכר את שדהו, הרי תוקפה של המכירה רק עד שנת היובל. ועל כן עליו להיזהר לא להונות את הקונה, שהרי תלוי בכמה שנים מדובר עד היובל וככל שהתקופה ארוכה יותר, השווי הכספי גדול יותר ,ואם מדובר בשנים מעטות עד היובל- הסכום קטן יותר, לכן צריך להיזהר לא להונות את הקונה.

הונאת דברים- הכוונה ,לדעת הרמב"ם: כאשר אנו אומרים לזולת דבר שעלול  לצער אותו  להעליב אותו. כגון שנזכיר לו את עברו השלילי בזמן שכעת הוא כבר הולך בדרך הטובה.

לסיכום, לאור האמור לעיל:

שנת היובל היא: שנת החמישים בה נוצר שוויון בחלוקת קרקעות ושוויון בן בני אדם, בשנה זו השדות והאחוזות ישובו חזרה לבעלים והעבדים העבריים יצאו לחירות. התורה מזהירה אותנו ללכת בדרך הישר ולא  להונות איש את רעהו.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)