פרשת שמות, כפיות טובה בפרשה- כיצד?/ אהובה קליין
פרשת שמות היא
הפרשה הראשונה בחומש שמות , הפותחת במילים: "ואלה שמות בני ישראל הבאים
מצרימה את יעקב איש וביתו..."
המתבונן היטב
בפסוקים אלו יבחין כי סופי המילים במשפט הנ"ל יוצרים את המילה : תהלים,
כאשר עם ישראל היה בגלות הוא היה צמוד לספר התהלים ומתפלל מתוכו אל הקב"ה,
באין מולדת גשמית לעם- ספר זה שימש
להם-" מולדת רוחנית" והעניק רוח חיים לעם, ספר נצחי קדוש זה מלווה את עם ישראל מאז ומתמיד וידוע
בסגולותיו המיוחדות.
בהמשך הפרשה
אנו נתקלים בכפיות טובה נוראה על-ידי פרעה
מלך מצרים:"ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף ויאמר אל עמו הנה עם
בני ישראל רב ועצום ממנו הבה נתחכמה לו פן ירבה והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא
על שנאינו ונלחם בנו ועלה מן הארץ.." [שמות א,ח-י"א]
נשאלת השאלה,
מיהו אותו מלך חדש?
על כך מביא
רש"י שני פירושים, פירוש א: מדובר במלך חדש ממש שלא "הכיר את יוסף"
פירוש ב: אותו
מלך היה, אלא נתחדשו גזרותיו.
משני הפירושים
גם יחד ניתן ללמוד כי פרעה היה כפוי טובה, אם נלך
לפי הפירוש הראשון שהוא היה חדש, הרי קשה להאמין שהוא לא למד את השטח טרם נכנס לתפקידו החדש,
אלא, שלפי
רש"י הוא פשוט התעלם מיוסף בכוונה ועשה עצמו כאילו אינו מכירו.
ניתן לראות
כאן בברור שפרעה מגלה כפיות טובה אל בני אדם וסופו לגלות גם כפיות טובה כלפי
הקב"ה, חז"ל שמעו צליל שווה בשני המשפטים הבאים: "אשר לא ידע את
יוסף" [שמות א,ח]
"ויאמר
פרעה... לא ידעתי את ה' " [שמות ה,ב] על כך אומרים חז"ל: כי כל הכופר
בטובת חברו- סופו שיכפור בטובת הקב"ה, הוא פשוט נכנס להרגל- להיעזר בבריות
ולא מכיר להם טובה ובסופו של דבר אינו מכיר טובה גם לה'.
כפיות טובה זו
משחיתה את נפש האדם באיטיות , הולכת ומתעצמת עם הזמן ונעשית קשה ואכזרית.
דוגמא לכפיות
טובה מסוג זה מוצאים אנו בספר שמואל א [כ"ה,א-ב] "איש במעון ומעשהו
בכרמל...ולו צאן שלושת אלפים ואלף עיזים" ומדוע נסמך הספדו של שמואל לעושרו
של נבל הכרמלי? זאת כדי להוכיח שבמקום שנבל ישתתף גם כן באבל על שמואל הנביא אשר פעל רבות לטובת העם, נבל עסוק בענייניו הוא
ואינו מכיר טובה לנערי דויד ואף מכלים אותם בדרך גסה ביותר ולבסוף אינו מכיר טובה
גם לה', כפי שנאמר:"למנצח לדויד
אמר נבל בליבו
אין אלוקים..." [תהילים י"ד,א]
עניין הכרת
הטוב מוזכר גם בספר החינוך ככלי לעבודת ה' ולמצוות כיבוד הורים הרי אדם חייב לכבד
את הוריו לא רק מפני שהוא מצווה על כך מהתורה, אלא עליו לזכור שהם הביאוהו לעולם
זה בסייעתא דשמיא ,גידלו וטפחו אותו לאורך שנים,אם יכיר טובה להוריו סופו שיכיר
טובה גם לקב"ה.
לסיכום ,אם
נתבונן בהתנהגותו של פרעה, נגיע למסקנה שהתנהגות זאת נובעת מחוסר הכרת הטוב כלפי
יוסף ועם ישראל , השנאה הולכת וגוברת ופרעה מעביד את עם ישראל,
אך אלוקים
האוהב את בניו אינו נוטש אותם
לנצח:"כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ"
משפט זה לא
נאמר בלשון עבר אלא גם בעתיד, מכאן שגם
בימינו וגם בעתיד הקב"ה אינו נוטש את בניו, אלא גם אם האויבים פוגעים בעם ישראל ,חלילה, אלוקים מגן
על בניו:"וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ"
"כי לא
ייטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב" [תהלים]
