פרשת תולדות. האם תוכניתה של רבקה הייתה הוגנת?
מאמר מאת: אהובה קליין.
פרשה זו מתארת בצורה דרמתית-כיצד הצליח יעקב לזכות בברכת אביו
קודם עשיו אחיו.
הדבר נעשה
מתוך עורמה:
וכך הכתוב
מתאר את האירוע:"ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות ויקרא את עשיו בנו
הגדול ויאמר אליו: בני ויאמר אליו הנני: ויאמר הנה נא זקנתי לא ידעתי יום מותי:
ועתה שא- נא כליך תליך וקשתך וצא השדה וצודה לי ציד:ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי
והביאה לי ואוכלה בעבור תברכך נפשי בטרם אמות:ורבקה שומעת בדבר יצחק אל- עשיו בנו
וילך עשיו השדה לצוד ציד להביא"[בראשית כ"ז,א-ו]
רבקה איננה
מעוניינת שהברכה תעבור לעשיו,לפיכך היא פונה אל יעקב בדברים:"..ועתה בני שמע
בקולי לאשר אני מצווה אותך:לך נא אל הצאן וקח לי משם שני גדיי עזים טובים ואעשה
אותם מטעמים לאביך כאשר אהב:והבאת לאביך ואכל בעבור אשר יברכך לפני מותו" [שם
כ"ז,ח-י"א]
אך, יעקב מביע
את חששותיו,ביודעו כי עשיו איש שעיר ואילו הוא איש חלק,על כן עונה לאימו:"..הן עשיו אחי איש שעיר ואנוכי איש
חלק: אולי ימושני אבי והייתי בעיניו כמתעתע והבאתי עלי קללה ולא ברכה".
ותשובת אימו
רבקה:
"עלי
קללתך בני אך שמע בקולי ולך קח-לי"[שם כ"ז,י"ג]
השאלות הן:
א] מדוע הכתוב
מציין את חולשת ראייתו של יצחק-מה החשיבות לכך?
ב] מה הטעם בבקשת יצחק לאכילת מטעמים טרם מותו?
ג] אילו
הנחיות נתן יצחק לעשיו טרם יציאתו לשדה?
ד] האם
התנהגות רבקה בעורמה הייתה הוגנת?
התשובה לשאלה א]
על כך עונה
רש"י בשלושה פירושים:
פירוש
ראשון לפי רש"י:
עיניו של יצחק
נחלשו בעקבות עשן הקטורת של יהודית בת- בארי ובושמת בת-אילון החיתי- נשות עשיו
שהיו מקטירות לעבודה זרה.
ומפני
שהתנהגות נשות עשיו- ציערו את יצחק לכן ה'
החליש את מאור עיניו, על מנת שלא יחזה בעיניו את הדבר.
פירוש שני:בשעה שרצה אברהם לעקוד את יצחק,ראו זאת ממעל
המלאכים והם הזילו דמעות הישר לתוך עיני יצחק,לפיכך - ראייתו נחלשה לעת זקנתו.
פירוש
שלישי:הדבר נעשה בכוונה תחילה
על ידי הקב"ה-כדי שיעקב ייטול ראשון את הברכות ,ולא עשיו הבכור ויצחק לא
יבחין בכך.
רבינו בחיי
מביא גם כמה הסברים לשאלה זו:
פירוש על
פי הפשט, לעת זקנתו ראייתו נחלשה
מטעם גילו המופלג,וההוכחה לך מצאנו גם אצל יעקב:"ועיני ישראל כבדו
מזוקן"[בראשית מ"ה]
גם אצל אחיה
השילוני נאמר:"כי קמו עיניו
משיבו,[מלכים א,י"ד]
ואילו אצל משה- אירע נס שבעת זקנתו לא נחלשו עיניו כפי שהכתוב
מציין זאת:"לא כהתה עינו ולא נס לחה"
פירוש על פי המדרש:על ידי שנטל שוחד מעשיו כהו עיניו,פירוש זה מתבסס על
הפסוק:"כי השוחד יעוור.."[דברים ט"ז]
ועוד
פירוש: כדי שיצחק לא יצא מהבית, שמא יצביעו עליו הבריות ויאמרו: הנה אביו של
רשע[עשיו]
התשובה
לשאלה ב]
רבינו בחיי מביא הסבר מעניין במיוחד לכך: יצחק חפץ לאכול
מטעמים סמוך למותו:"אין כוונת יצחק בשאלת המטעמים בתענוג הגוף וחוש הטעם,אלא
כדי שתהיה נפשו שמחה ומתענגת,כי בהתחזק כוחות הגוף יתעוררו הנפש ומתוך שמחת הנפש
תחול עליו רוח הקודש,והוא שאמרו:רז"ל-אין השכינה שורה לא מתוך עצלות ולא מתוך
עצבות,אלא מתוך שמחה.שנאמר:"והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה' "[מלכים-
ב,ג,י"ד]
כוונת יצחק
הייתה לא תאווה גופנית ועונג חומרי,אלא
חשב כי על ידי המטעמים- גופו יתחזק וממילא
נפשו תתעורר ותהיה שרויה בשמחה- כי אין
השכינה שורה מתוך עצבות,אלא מתוך שמחה,ולכן אמר:"בעבור תברכך נפשי.."
ולא ביקש
כינור כדרך הנביאים,כי התכוון לברך ברכות חומריות:"טל השמים ומשמני הארץ ורוב
דגן ותירוש".ולכן רצה שסיבת השמחה
תבוא מתוך מאכל
שתלוי בברכה
שעתיד לברך.
התשובה
לשאלה ג]
הנחיותיו של יצחק
לעשיו היו:"ועתה שא נא כליך תליך וקשתך וצא השדה וצודה לי ציד:ועשה לי מטעמים..."
לפי דברי
רש"י: יצחק אומר לעשיו לקחת את
חרבו להשחיזה כדי שיתאפשר לו לשחוט יפה את הציד במטרה שלא יאכילהו נבלה,
ולמה החרב
נקראת בשם: 'תליה'?
- כי הרגלו של
האדם לתלות את חרבו על מותניו.
ומדוע
נאמר:"צודה לי ציד"?
כדי שיביא ציד
בשביל אביו- מן ההפקר ולא מתוך גזל.
"צודה לי
ציד" הראוי להיות שלי –ולא שייך
לאחרים.
לפי רבינו
בחיי: יצחק התכוון שעשיו
ייקח איתו קשת וחרב- כדרכם של ציידים
היוצאים לצוד ציד בשדה.
לפי פירוש
נוסף של רבינו בחיי :יש בדברי
יצחק רמז -לדורות הבאים של עשיו
שכלי הציד
שבידיהם יהיו אך ורק שלהם.
רבינו בחיי
מביא מדרש יפה: "כליך"
–רמז למלכות בבל,שנאמר:"ואת הכלים הביא בבלה"[דניאל א]
"תליך"-
זוהי מלכות מדי,שנאמר:"ויתלו את המן"[מגילת אסתר ז]
"וקשתך"-זו
מלכות יון,שנאמר:"כי דרכתי לי יהודה קשת.."[זכריה ט]
"וצא
השדה"-זו מלכות אדום,שנאמר:"ארצה שעיר שדה אדום"[בראשית ל"ב]
התשובה
לשאלה ד]
רבי אריה
ליב מצונז בספרו:"מלוא
העומר" טוען:ליצחק חסרו שני נתונים:
הוא לא ידע שעשיו
ביזה את הבכורה ומכר אותה ליצחק, הוא לא הכיר את הצד המושחת של עשיו.
לעומתו, רבקה
הכירה את הצד השלילי של עשיו,היות
והיא גדלה בביתם של רמאים.
רבקה השתמשה
בעורמה-מפני שלא רצתה להכאיב ליצחק ולגלות לו את כל האמת על עשיו,מסיבה זו היא לא הייתה מעוניינת שהברכה
תשרה במקום של רמאות, בכך לימדה אותנו לא להשלים עם עוול, ולא לתת יד
למציאות שלילית.
מסיבה זו
השתמשה בעורמה אך לא בשקר.
אבן עזרא
טוען: מותר להשתמש בשיטתה של
רבקה במקרים כאלו.
מעניינת
תגובתה של רבקה לחששותיו של יעקב- שמא אביו ימששו ויגלה את האמת.
והיא אומרת
ליעקב:"עלי קללתך בני"[בראשית כ"ז,י"ג]
לפי דברי
הגאון מווילנא: רבקה מרמזת
ליעקב כי בחייו צפויות שלוש צרות:
צרת-עשיו,לבן ויוסף.
מתוך כל האמור
לעיל, ניתן להסיק כי רבקה הכירה היטב את השוני בין הבנים,
הייתה לה
ראייה למרחקים ולכן העדיפה שהברכה תשרה על יעקב-סמל הטוב והתמימות ולא על עשיו-אשר
היה איש ציד,לפי הסבר רש"י[המסתמך על תנחומא]- ציד היה-בפיו = פיו וליבו לא היו שווים,היה שואל את אביו
שאלות כדי להטעותו,כגון:איך מעשרים את המלח,או, כיצד מעשרים את התבן?לכן אביו חשב שהוא מדקדק
במצוות.
מסיבה זו, העדיף לתת לו את הברכות וכמובן גם
מהטעם שהיה -בכור.אך,רבקה ידעה את כל האמת וראוי לומר כי היא יישמה את דברי החכם
באדם-הלוא הוא שלמה המלך:
"חוכמת
נשים בנתה ביתה"[משלי י"ד,א]
