יום רביעי, 1 במאי 2024

פרשת: אחרי מות- איתותים גם לתקופתנו- הבה נתעורר/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת: אחרי מות- איתותים גם לתקופתנו- הבה נתעורר!

מאמר מאת: אהובה קליין .

יצירותיי לפרשה:


ציורי תנ"ך/האיסור  לאהרון הכהן לגשת בכל עת לקודש הקודשים/ציור: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ אהרון מטיל גורלות על  שני  השעירים/ ציירה: אהובה קליין (c)

"ונתן אהרון על שני השעירים גורלות גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל" [ויקרא  ט"ז ,ח] [ שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ השעיר הנועד על פי הגורל- להשליכו לעזאזל/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ הכהן  נוטל ידיו ורגליו טרם טבילתו/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציור תנ"ך/ הכהן הגדול וחושן המשפט/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ הכהן הגדול על רקע קודש הקודשים/ ציירה: אהובה  קליין (c)


ציורי תנ"ך/ הכהן הגדול מקטיר קטורת מעל מזבח הזהב/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ צום יום הכיפורים/ ציירה: אהובה קליין.(c)


ציורי תנ"ך/משפט צדק/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

"וּשְׁמַרְתֶּם אַתֶּם, אֶת-חֻקֹּתַי וְאֶת-מִשְׁפָּטַי, וְלֹא תַעֲשׂוּ, מִכֹּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה:  הָאֶזְרָח, וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם".

ויקרא י"ח, כ"ו]


ציורי תנ"ך/ יחזקאל הנביא שופט את יושבי ירושלים/ ציירה: אהובה קליין (c)

[ציור  מתוך ההפטרה יחזקאל פרק כ"ב]






הפרשה פותחת בפסוקים: "וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה, אַחֲרֵי מוֹת, שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן--בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי-יְהוָה, וַיָּמֻתוּ.  וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, דַּבֵּר אֶל-אַהֲרֹן אָחִיךָ, וְאַל-יָבֹא בְכָל-עֵת אֶל-הַקֹּדֶשׁ, מִבֵּית לַפָּרֹכֶת--אֶל-פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל -הָאָרֹן, וְלֹא יָמוּת, כִּי בֶּעָנָן, אֵרָאֶה עַל -הַכַּפֹּרֶת. בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן, אֶל-הַקֹּדֶשׁ:  בְּפַר בֶּן-בָּקָר לְחַטָּאת, וְאַיִל לְעֹלָה.  כְּתֹנֶת -בַּד קֹדֶשׁ יִלְבָּשׁ, וּמִכְנְסֵי-בַד יִהְיוּ עַל-בְּשָׂרוֹ, וּבְאַבְנֵט בַּד יַחְגֹּר, וּבְמִצְנֶפֶת בַּד יִצְנֹף; בִּגְדֵי-קֹדֶשׁ הֵם, וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת-בְּשָׂרוֹ וּלְבֵשָׁם.  וּמֵאֵת, עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, יִקַּח שְׁנֵי-שְׂעִירֵי עִזִּים, לְחַטָּאת; וְאַיִל אֶחָד, לְעֹלָה. וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת-פַּר הַחַטָּאת, אֲשֶׁר-לוֹ; וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ, וּבְעַד בֵּיתוֹ.  וְלָקַח, אֶת-שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם; וְהֶעֱמִיד אֹתָם לִפְנֵי יְהוָה, פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד.  וְנָתַן אַהֲרֹן עַל-שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם, גֹּרָלוֹת--גּוֹרָל אֶחָד לַיהוָה, וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל..."  [ויקרא  ט"ז, א-ט]

בפרשה זו מתארת התורה את עבודתו של כהן גדול ביום הכיפורים:

השאלות הן:

א] מדוע בתחילת הפרשה מוזכר רק אהרון: "דַּבֵּר אֶל-אַהֲרֹן אָחִיךָ"       

היכן יתר הכוהנים?

ב] למה נועדו שני השעירים?

ג] הקשר להפטרה [יחזקאל ,כ"ב] –איתותים  לתקופתינו. כיצד?

תשובות.

הפניה אל אהרון. "דַּבֵּר אֶל-אַהֲרֹן אָחִיךָ"

הגאון רבי אליהו מווילנא מסביר:" הובא במדרש [ויק"ר כ"א, ז'] נאמר: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, דַּבֵּר אֶל-אַהֲרֹן אָחִיךָ, וְאַל - יָבֹא בְכָל-עֵת אֶל-הַקֹּדֶשׁ": "אמר הקב"ה אל משה, לא כשם שאתה סבור... אלא בכול שעה שהוא [אהרון] רוצה להיכנס - יכנס-רק שיכנס בסדר הזה"

הרי לנו שרק לשאר הכוהנים הגדולים אסור להיכנס לקודש הקודשים- מלבד ביום הכיפורים, אבל לאהרון הכהן הותר להיכנס בכל שעה שיחפוץ , בתנאי שיעשה  ככל סדר העבודה – כפי שמתואר בפרשה.

מה שנאמר  בגמרא [מסכת מנחות, כ"ז, ב] ובאותו אופן פסק גם הרמב"ם: שכהן גדול הנכנס לקודש  הקודשים שלא ביום כיפור - חייב מיתה, זה לדורות - לפי שזוהי דרך הגמרא, להורות הלכה לדורות, לא לתאר מה שהיה לאהרון בדורו.

מכאן, שהפרשה מראשיתה מדברת רק על אהרון ולכן נזכר שמו לאורך כל הפרשה - לפי שהיה לו דין מיוחד שהיה יכול להיכנס אל הקודש בכל עת שירצה. רק בסוף נדרשת התורה לשאר הכוהנים הגדולים שבעתיד כמו שנאמר:

"וְהָיְתָה לָכֶם, לְחֻקַּת עוֹלָם:  בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ" [יום הכיפורים] [ט"ז, כ"ט]

"וְכִפֶּר הַכֹּהֵן אֲשֶׁר-יִמְשַׁח אֹתוֹ" [ט"ז, ל"ב]

כלומר: לכוהנים בכל הדורות הבאים - יהיה זה: "אחת בשנה" "לכפר על בני ישראל" ביום הכיפורים, אבל לאהרון - מותר היה להיכנס בסדר הזה - גם בכל השנה כולה.

הטלת הגורלות על השעירים.

לפי  דברי רש"י: אהרון הכהן לוקח אתו  את שני השעירים, אחד מימינו והשני - משמאלו ונוטל ידיו לתוך הקלפי ומניח על שעיר אחד משמאלו  את הפתק שעלה ביד שמאלו, שעליו כתוב את הגורל.

ועל השעיר מימינו מניח את הפתק השני  שעלה בגורל  ביד ימינו .

השעיר שעלה בגורלו: "לשם" מיועד  להקרבה לה' לקורבן  חטאת ואילו השעיר שנועד "לעזאזל"- יושלך למדבר  על הר קשה ומצוק גבוה.[דברי רש"י]

לפי דברי חז"ל:  היה דוחף את השעיר מן הצוק "לאחוריו והוא מתגלגל ויורד ולא היה מגיע לחצי ההר עד שנעשה איברים, איברים" [יומא פ"ו מ"ו]

מפסוקינו ניתן ללמוד כי דייקו בהמתת השעיר שנאמר: "יעמוד חי  לפני ה' " שכל  עוד  הוא במקדש - הוא חי ו"לשלח אותו"-  הכוונה לשלח אותו למיתה.

לפי הרשב"ם: "לפי פשוטו: לשלח אותו  חי-  אל ההרים כמו שמצינו ציפורי המצורע [ויקרא י"ד, ז] :"ושלח את הציפור החיה על פני השדה לטהרו מטומאתו - אף כאן לטהר  את ישראל מעוונותיהם,  משלחו אל המדבר - והוא מקום מרעה  לבהמות"

מכאן , שביום הכיפורים היה מתוודה הכוהן  הגדול שלוש פעמים: פעמיים על פר  חטאת ופעם שלישית על השעיר המשתלח לעזאזל.

בפעם ראשונה היה הכהן מתוודה :על חטאיו  וחטאי בני ביתו.

בפעם השנייה גם על הכוהנים. ואילו בפעם שלישית  על כל עם ישראל.

מעניין מדוע שעיר אחד יוקרב לה' והשני נועד למדבר – להריגה?

על כך עונה ספורנו: לדעתו , השעיר הנושא את עוונות עם ישראל –אינו ראוי לזבח, מגודל  טומאתו.

מעניינת במיוחד דעתו של אברבנאל: הוא רואה בשני השעירים את מאבקם  הנצחי של יעקב ועשיו -  שנולדו תאומים ושווים  מבחינה פיסית בקומה ובמראה, אך מבחינה רוחנית הבדל גדול ביניהם- עשיו פנה לדיראון ואילו יעקב לחיי עולם, באופן טבעי נועדו האחים לגדול באופן שווה, אולם בהשגחה עליונה נפל בגורלו של שעיר אחד להיות עמו ונחלתו של ה' ולהתקרב לבורא עולם, ואילו השעיר השני הורחק מנחלת אלוקים לארץ של מדבר ושיממון.

עבודת הכהן ביום הכיפורים - מטרתה: תפילה לה' שסוף, סוף יגמר מאבק זה, על ידי שהכהן הגדול מתוודה על השעיר לעזאזל- בכך הוא מצביע כי רק את עשיו הרשע הולמים החטאים וכל העוונות האחרים ואילו בני יעקב חייבים להתנקות מהחטאים – בהיותם העם הנבחר.

הקשר להפטרה יחזקאל [פרק כ"ב, א'-י"ז] איתותים לתקופתנו.

בפרשתנו הנושא העיקרי: כפרה על עוונות בני ישראל ביום הכיפורים-  למען  טיהור העם -  להיות טהורים לעומת הגויים - כי ארץ ישראל נועדה להיות קדושה ואינה מקבלת את הטמאים - אלא מקיאה אותם  מתוכה!

הקב"ה פונה אל יחזקאל הנביא ושואל אותו שאלה קשה: האם הוא  מוכן לשפוט את יושבי ירושלים על חטאיהם הרבים - כגון: שפיכות דמים וה' הסביר לנביא שאין בתוכם אנשים צדיקים שיגנו על ירושלים והוא מכנה אותה בשם: "עיר הדמים" האשמה היא: שטימאה את ירושלים - לכן העונש יהיה: "חרפה לגויים"

המילים : "עַל-כֵּן, נְתַתִּיךְ חֶרְפָּה לַגּוֹיִם, וְקַלָּסָה",

"המילה "יהודי" תשמש מילת גנאי בקרב העמים כשירצה אחד לקלל את רעהו ויטיח בפניו את המילה: "יהודי" או "משרת יהודי" כפי שתיארו חכמים במגילת איכה: על שתי נשים נוכריות  שרבו ביניהן וקראה אחת לחברתה בשם: "יהודיה" אותה אישה נעלבה עד כי אמרה: יש ביכולתה לסלוח  ולמחול על כל עלבון שבעולם חוץ מעלבון כזה!

זו הכוונה לעונש  "עַל-כֵּן, נְתַתִּיךְ חֶרְפָּה לַגּוֹיִם, וְקַלָּסָה", הנביא טוען כי גזר הדין נחרץ בעיקר על העבירות של גזל ושפיכות דמים שהן עבירות בין אדם לחברו - שאין יום הכיפורים מכפר עד שיבקש סליחה מחברו שפגע בו.

הנביא יחזקאל  מצרף בנבואתו  חטאים  שנעשו במשך תקופות ממושכות. ודן אותה [את ירושלים] כמעין אישיות אחת הקיימת מעל 400 שנים!

אך עתה הוגש נגדה כתב אישום - העיר נידונה לחורבן והעם לגלות.

אין הנביא מזכיר  שום רמז לנחמה!

על כן הדין כבר נחרץ: "הֲיַעֲמֹד לִבֵּךְ, אִם-תֶּחֱזַקְנָה יָדַיִךְ, לַיָּמִים, אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה אוֹתָךְ"? וכי תושבי ירושלים יוכלו להחזיק מעמד בהשמעת  פסק הדין על ידי השופט? הנביא מדגיש את חומרת המצב הרוחני: הרי לא תהיה לך תשובה  על כל האשמה!

לעניות דעתי -  האשמה זו כלפי יושבי ירושלים מזכירה את המתרחש בימים אלה ממש - המחלוקות – השנאה לדת - מצד חלקים מסוימים בציבור המקבלים גיבוי מהרשתות החברתיות וערוצי התבהלה - אין ספק - כי כל האנטישמיות שמרימה ראש בתפוצות מזכירה את דברי הנביא יחזקאל. 

לסיכום : לאור האמור לעיל המסקנה היא: מערכת החינוך חייבת  להעלות את חשיבות התנ"ך לראש הסולם - ובכך לאחד מחדש את העם ויהי רצון שדברי הנביא ישעיהו יתגשמו במהרה:

" לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת יְהוָה כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים"  [ישעיהו י"א, ט']


*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יְחֶזְקֵאל שׁוֹפֵט אֶת יְרוּשָׁלַיִם/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

יְחֶזְקֵאל שׁוֹפֵט אֶת יְרוּשָׁלַיִם.

 שִׁיר מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©

הַשְּׁמוּעָה סָעֲרָה בִּירוּשָׁלַיִם

כְּגַלֵּי - יָם רָחָב יָדַייִם

קְרִיאַת  הַנָּבִיא יְחֶזְקֵאל 

לְכָל הָעָם  חִישׁ לְהִתְקַהֵל.

 

 אַנְשֵׁי צִיּוֹן כֹּה מֻופְתָּעִים

 חָשִׁים לַמָּקוֹם כְּאַיָּלִים

 הַנָּבִיא מִתְייַצֵּב בִּפְנֵיהֶם

 מְנַבֵּא דְּבַר ה' לְאָזְנֵיהֶם.

 

 בְּקֶשֶׁב מַאֲזִינִים לְמִילּוֹתָיו

 מִתְבּוֹנְנִים בְּהַבָּעַת פָּנָיו

 חוֹרֵץ דִּינָם כְּהֶרֶף עַיִן

 חֲטָאֵיהֶם נֶחְתָּמִים  בַּשָּׁמַיִם.

 

אוֹי לְאוֹתוֹ  יוֹם מַר וְנִמְהָר

אֶת לִיבּוֹתֵיהֶם כֹּה שָׁבַר

הָאֵין מָנוֹס מִגְּזַר הַדִּין

הַאִם לְמִלּוֹת חֲרָטָה יַאֲזִין"?

 

 לֹא יוֹעִילוּ הַדְּמָעוֹת

 עֲווֹנוֹת בְּמֶשֶׁךְ דּוֹרוֹת

 עַתָּה נִגְזַר  עַל הָעִיר חֻרְבָּן

 הַגָּלוּת רַק עִנְיָן שֶׁל זְמַן.

הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת: הַהַפְטָרָה [בְּסֵפֶר יְחֶזְקֵאל פֶּרֶק כ"ב, א'- י"ז]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום חמישי, 25 באפריל 2024

חג הפסח בימינו —שיר השירים וניצני גאולה– האמנם?/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

חג  הפסח בימינו —שיר השירים וניצני גאולה– האמנם?

מאמר מאת: אהובה קליין

 יצירותיי  למאמר:


ציור לשיר השירים: הרעייה ובנות ירושלים/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ "הניצנים נראו בארץ..."/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ " הניצנים נראו בארץ....."/ ציירה: אהובה קליין (c)



"צאנה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה- לו אימו ביום חתונתו.."

 [שיר השירים ג, י"א]


ציורי תנ"ך/ "אל גינת אגוז ירדתי......"/ ציירה: אהובה קליין (c)

"אֶל גִּינַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי לִרְאוֹת בְּאִבֵּי הַנָּחַל לִרְאוֹת הֲפָרְחָה הַגֶּפֶן הֵנֵצוּ הָרִימֹּנִים".

[שיר השירים ו' י"א]



ציורי תנ"ך/כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים כֵּן רַעְיָתִי בֵּין הַבָּנוֹת/ ציירה: אהובה קליין (c).




ציורי תנ"ך/ צווארך בחרוזים'- ציירה: אהובה קליין (c)


ציורים בנושא חג הפסח- חג החירות.


ציורי תנ"ך/ יציאת מצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)







ציורי תנ"ך/ בני ישראל שואלים כלי כסף וזהב מהמצרים/ ציירה: אהובה קליין (c) 

[שמן על בד




ציורי תנ"ך/   קצין מצרי מבשר לפרעה על יצאת בני ישראל ממצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)






"ויוגד למלך מצרים כי ברח העם ויהפך לבב פרעה..ויאסור את- רכבו ואת עמו לקח עימו?
[שמות י"ב,ו]

*  כל הזכויות שמורות לאהובה קליין על היצירה(c)






ציורי תנ"ך/ בני ישראל צועקים אל ה'/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך\ משה נושא את עצמות יוסף/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/לִפְנֵי פִּי הַחִירֹות /ציירה: אהובה קליין (c)



 ציורי תנ"ך/ בני ישראל רואים את היד הגדולה / ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך מרים  יוצאת בתופים ומחולות עם הנשים/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ עמוד האש במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]









כידוע , חג הפסח הוא אחד משלושת הרגלים - כמו שנאמר: "שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל -זְכוּרְךָ אֶת-פְּנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר—בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת, וּבְחַג הַסֻּכּוֹת; וְלֹא יֵרָאֶה אֶת-פְּנֵי יְהוָה, רֵיקָם.  אִישׁ, כְּמַתְּנַת יָדוֹ, כְּבִרְכַּת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֲשֶׁר נָתַן-לָךְ". [דברים ט"ז, ט"ז]

בשבת חג הפסח נוהגים אנו לקרוא את שיר השירים - שחיבר שלמה המלך.

השאלות הן: 

א] מה הקשר לשיר השירים ובמבט היסטורי עד ימינו?

ב] רמז – לעונת האביב ולניצני הגאולה – כיצד?

תשובות.

הקשר לשיר השירים – בהיסטוריה היהודית ובפרט בימינו.

נאמר בשיר השירים: "אָנָה הָלַךְ דּוֹדֵךְ, הַיָּפָה בַּנָּשִׁים; אָנָה פָּנָה דוֹדֵךְ, וּנְבַקְשֶׁנּוּ עִמָּךְ.  דּוֹדִי יָרַד לְגַנּוֹ, לַעֲרֻגוֹת הַבֹּשֶׂם--לִרְעוֹת, בַּגַּנִּים, וְלִלְקֹט, שׁוֹשַׁנִּים.  אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי, הָרֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִּים". [שיר בשירים פרק ו, א'- ד']

דעת  מקרא  מסביר: בנות ירושלים שמעו שהרעיה מחפשת אחרי דודה [הדוד שלה], הן מחליטות לסייע לה לחפש אחריו ולכן הן באות אליה  ושואלות אותה: לאן הלך ? וזאת כדי שתדענה היכן  לחפש אותו?

במילים: "אָנָה פָּנָה דוֹדֵךְ"- המילה "פָּנָה" זו הליכה שיש בה שינוי כיוון. התשובה שלה לבנות - ערוכה בלשון הפלגה- פיוטית  על פי זה- לא ניתן  לפענח להיכן הדוד של הרעיה  הלך? יתכן שעברה עליה רוח קנאה שמא הבנות רוצות לקחת איתה חלק באהבתה אל הדוד . הרעיה עונה להן: הדוד נמצא במקום נפלא ונסתר בגן נעלם ואין הן יכולות להגיע אליו.

רש"י רואה בתיאור הרעיה ובנות ציון - משל: בשאלה שהן שואלות אותה היכן הדוד ? זהו נמשל לאומות העולם המענים ומקנטרים את ישראל המשולה לרעיה, היכן פנה דודך-  כלומר ה' ? מדוע השאיר אותך עזובה-אלמנה כאשר חזר והישרה את רוחו על כורש ונתן רשות לבנות את בית מקדש והם התחילו לבנות את בית המקדש , האויבים המשיכו לקנטר את ישראל - שאם ה' יחזור אנחנו רוצים להיות אתכם כפי שנאמר [במסכת עבודה זרה, ד', א'- כ']

"וישמעו צרי [אויבי] יהודה ובנימין כי בני הגולה בונים היכל.. ויגשו אל זרובבל ...[אמרו להם:]נבנה עמכם כי ככה נדרוש לאלוהיכם... וכוונתם לרעה- כדי להשבית  מהמלאכה[כלומר כוונת האויבים להשבית  את בניית בית המקדש] והם [ישראל משיבים לאויבים] דודי [ה']ירד לגנו- ציווה לבנות היכלו ויהיה שם עימנו. – ערוגות הבושם- זה מקום הקטרת הקטורת.

לרעות בגנים - הדוד ירד לרעות את צאנו בגנים אשר שם התפזרו הצאן [עם ישראל]- ואותם שלא עלו  מן הגולה ה' משרה את שכינתו עליהם בבתי כנסיות ובתי מדרשות. "ללקוט שושנים" אלוקים שומע ומקשיב לכך שהם עסוקים ולומדים תורה-  וזאת כדי שה' יכתוב את זכותם זו בספר  הזיכרונות- כפי שכתוב: "אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי יְהוָה, אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ; וַיַּקְשֵׁב יְהוָה, וַיִּשְׁמָע, וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו לְיִרְאֵי יְהוָה, וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ". [מלאכי ג', כ', ט"ז] לכן לאויבים אין חלק וזיכרון בירושלים.

והוא ה'  רועה את צאנו [עם ישראל] במרעה טוב ונוח.

ובזמננו אנו , בימים אלה של מלחמה ניתן לראות  את המתח הגובר בירושלים ביתר שאת . האויבים  נלחמים על מקום המקדש שם בנו את המסגד שלהם, בכל פעם מגבירים מחדש את האיומים ומנסים להוציא לפועל פיגועים  ולצערנו, פעמים אף  עולה בידם.

ספר זה מסמל את הקשר ההדוק  של עם ישראל -  לקב"ה. אחת מהדוגמאות היפות: "יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע, בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה, הַרְאִינִי אֶת - מַרְאַיִךְ, הַשְׁמִיעִנִי אֶת-קוֹלֵךְ" [שם: ב, י"ד]

על כך אומר רש"י: ישראל  נמשלה ליונה - בזמן שהמצרים רדפו אחרי בני ישראל במדבר ,  היו חונים על הים והמצרים משיגים אותם הם נמצאו במלכודת: אין להם מקום לנוס מפני הים ולא להימלט מחיות רעות, מה היו דומים באותה שעה ? ליונה שבורחת מפני הנץ ונכנסת לתוך נקיקי הסלעים , שם הנחש נושף עליה. באותו רגע - אם תיכנס לנקיקי הסלעים הנחש נושף בה ואם תמהר לצאת החוצה - הנץ יפגע בה. אמר לה ה': הראיני את כישרונותייך את פעולתך החכמה - למי את פונה בעת צרה?- השמיעיני את קולך ונאמר:

"וּפַרְעֹה הִקְרִיב וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֵינֵיהֶם וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם וַיִּירְאוּ מְאֹד וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל יְהוָה." [שמות י"ד, י]

שיר השירים - עונת האביב וניצני הגאולה.

שיר השירים מרמז על זמן הגאולה - פסח  חג האביב. "הַנִּיצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ".

בעונת האביב  הניצנים  נראים בארצנו היפה והפריחה הצבעונית ממש בשיאה.

לאור המצב הנתון בימינו -  מבחינים אנו, לעניות דעתי, גם  בניצני הגאולה - אלו הסימנים לגאולה הקרבה אלינו:

גם חז"ל מזכירים אותם: כגון: "בעקבתא דמשיחא : "חוצפא יסגא", והיוקר יאמיר, עזות המצח תתגבר, "היוקר יאמיר" –מוצרי מזון מתייקרים. "הגפן תיתן פריה"- אומנם יהיה שפע של יין, אך מחירו יהיה יקר.

"מלכות תיהפך למינות"- המדינאים- או השליטים- רחוקים מהתורה ונחשבים לכופרים - הם רואים את עצמם כמקור הידע בעולם.

ערוצי התבהלה בתקשורת -  מסיטים את העם לשקרים ודברי כזב.

עניין הלבוש שתפקידו לסמל מכובדות  וצניעות – יורד לשפל המדרגה.

אומות העולם מתגרות זו בזו. מלחמה  נרקמת מכיוון צפון כפי שניבא ירמיהו הנביא:

"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלָי מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה עַל כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ". [ירמיהו א', י"ד]

"ואנשי הגבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו" – מאימת המלחמה

כפי שהכתוב מתאר:

" וְנָתַתִּי פָנַי בָּכֶם וְנִגַּפְתֶּם לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם וְרָדוּ בָכֶם שֹׂנְאֵיכֶם וְנַסְתֶּם וְאֵין רֹדֵף אֶתְכֶם". [ויקרא כ"ו, י"ז]

רואים כיום בעיקר בצפון - איך העם מפונה מבתיהם ואיש אינו רודף אחריהם!

אמרו  חז"ל :כל 'שלמה' שבשיר השירים הוא קודש ועל פי דבריהם השם 'שלמה' הוא כינוי לקב"ה שהוא המלך והשלום שלו.

כל שיר השירים הוא משל ואהבה בין  הדוד לרעיה , אך למעשה הוא נמשל לאהבה בין הקב"ה לעם ישראל.

על כן ניתן להסיק:  כי ישנו קשר בין חג הפסח - הנקרא גם חג האביב ובין גאולת ישראל שיצאו ממצרים בחודש ניסן – ניסן משום נס!

מהטעם הזה: קוראים אנו את שיר השירים בשבת חול המועד פסח.

הנביא מיכה מנבא: "כִּימֵ֥י צֵאתְךָ֖ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אַרְאֶ֖נּוּ נִפְלָאֽוֹת" [מיכה ז', ט"ו]

לסיכום - ניצני הגאולה מנצנצים בימים אלה - למרות כל אי הבהירות הנראית בארצנו נמשיך להרבות בתפילה לה'  ולהילחם בחירוף נפש כנגד האויבים האכזריים.

יהי רצון  שיתגשמו הפסוקים: "הַיּוֹשֶׁ֣בֶת בַּגַּנִּ֗ים חֲבֵרִ֛ים מַקְשִׁיבִ֥ים לְקוֹלֵ֖ךְ הַשְׁמִיעִֽנִי׃ בְּרַ֣ח ׀ דּוֹדִ֗י וּֽדְמֵה ־לְךָ֤ לִצְבִי֙ א֚וֹ לְעֹ֣פֶר הָֽאַיָּלִ֔ים עַ֖ל הָרֵ֥י בְשָׂמִֽים׃" פירוש: אֱלוֹקִים בְּרַח מֵהַגּוֹלָה וְהָבֵא עָלֵינוּ אֶת הַגְּאֻלָּה כַּצְּבִי הָרָץ  בִּמְהִירוּתוֹ לְהַר הַמּוֹרִיָּה.  [שיר השירים  ח', י"ג-י"ד]            


*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר