שמחת תורה- כיצד נישא את מטען השמחה – לכל השנה?
מאמר מאת: אהובה קליין.
ציורי תנ"ך/ שמחת תורה/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ מעמד הר סיני//ציירה: אהובה קליין/(c) [שמן על בד]
[ציורי תנ"ך/ "ויהי בישורון מלך"/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ ושמחת בחגך..," /ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ "תורה ציווה לנו משה.."/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
"כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ".[דברים, ל', י"ד]
ציורי תנ"ך/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ דוד המלך והתורה/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ שמחת תורה בחוצות ירושלים/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ משה כותב שירה/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ שבט יששכר-ולימוד התורה/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ דוד המלך מצווה לשלמה בנו להתחבר לתורה כתנאי להצלחתו/
ציירה: אהובה קליין (c)
היום שחל לאחר "הושענא רבה"- נקרא בשם: שמחת תורה- ביום זה אין אנו יושבים כבר בסוכה, זה חג
היום שחל לאחר
"הושענא רבה"- נקרא בשם: שמחת תורה - ביום זה אין אנו יושבים כבר
בסוכה, זה חג בפני עצמו ומברכים ברכת:
"שהחיינו" כנהוג בכל חג.
השאלות הן:
א]
כיצד נחגוג את חג שמחת תורה - בשמחה גדולה ?
ג] באיזה אופן נשאב את השמחה לכל השנה?
תשובות.
חג שמחה תורה כולו – שמחה:
את שמחת תורה אנחנו
חוגגים בשמחה ובששון מתוך יראת שמים-
שהיא היסוד והבסיס להצלחת האדם בעבודת ה', על כך לומדים אנו מדברי משה בפרשת: "וזאת הברכה":
"וְזֹאת הַבְּרָכָה,
אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים—אֶת ־ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: לִפְנֵי, מוֹתוֹ" [דברים ל"ג, א] מסתבר כי המילה: "וְזֹאת"- רומזת על – יראת
שמים, רוחניות וקדושה:
להלן כמה
דוגמאות - למילה: "וזאת":
כאשר יעקב מברך את כל
בניו – טרם מותו.:
"כָּל
אֵלֶּה שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, שְׁנֵים עָשָׂר; וְזֹאת אֲשֶׁר דִּבֶּר
לָהֶם אֲבִיהֶם, וַיְבָרֶךְ אוֹתָם -אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ, בֵּרַךְ אֹתָם"
[בראשית מ"ט, כ"ח]
בנוסף
לברכות, יעקב מעביר מסר חשוב לבניו: שאם השכינה לא תהיה בכל זמן – לנגד עיניהם - יראת השמים תיעדר מהם
חלילה!
מתברר שאם אדם נושא תפילות, מתענה תעניות לומד תורה - ללא
יראת שמים - כאילו לא עשה דבר!
מאין ההוכחה - כי אלוקים תובע
מכל יהודי, יראת שמים".
התשובה: לפי שנאמר: "וְעַתָּה, יִשְׂרָאֵל--מָה יְהוָה
אֱלֹהֶיךָ, שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ: כִּי אִם ־לְיִרְאָה אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכת
בְּכָל דְּרָכָיו, וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ, וְלַעֲבֹד אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ"
[דברים י', י"ב]
ישעיהו הנביא אומר: "יִרְאַת
יְהוָה, הִיא אוֹצָרוֹ".[ישעיהו ל"ג. ו']
התורה מצווה את הכהן הגדול : לבוא ביום הכיפורים לקודש
הקודשים"
כנאמר: "בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן, אֶל הַקֹּדֶשׁ:
בְּפַר בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת, וְאַיִל לְעֹלָה:[ויקרא
ט"ז, ג']
גם דוד
המלך בוטח בה' - מתוך יראת שמים באומרו: "אִם תַּחֲנֶה
עָלַי, מַחֲנֶה-- לֹא יִירָא לִבִּי: אִם
תָּקוּם עָלַי, מִלְחָמָה -- בְּזֹאת, אֲנִי בוֹטֵחַ" [תהלים כ"ז, ג']
איוב
מדגיש: "וַיֹּאמֶר, לָאָדָם--הֵן יִרְאַת אֲדֹנָי, הִיא חָכְמָה";[איוב,
כ"ח, כ"ח]
המסקנה: אדם בעל יראת שמים- הוא חכם.
[בהשראת "דורש ציון / רבי בן ציון
מוצפי]
לעניות
דעתי: כאשר האדם הוא
בעל יראת שמים – הוא מבין: כי כל מה שהוא רואה – זה מאת: אלוקים ולכן יודה על כל
הדברים שזוכה ליהנות מהם" "הודו
לה' כי טוב" ולא יזקוף את הצלחתו על כוחו בלבד.
מכל
האורחים הקדושים-המתארחים בסוכה - ונקראים:
"אושפיזין"- יש ללמוד את מעלות האמונה בה' ואהבת התורה:
להלן: כמה
דוגמאות:
אברהם
אבינו - הפיץ את
האמונה גם לאחרים ונקרא: "אבי
האומה"
יצחק: שרד את "ניסיון העקדה" והלך בדרכי
אביו – אברהם ולכן זכה גם להצלחה כלכלית
מרובה - היה ידוע כמפיץ תורה לאחרים.
דוד המלך אומר בהתלהבות: "מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ כׇּל הַיּוֹם הִיא
שִׂיחָתִי". [תהלים קי"ט, צ"ז]
דוד המלך עד
כדי כך שמח עם התורה - שהוא היה מגזים בשמחתו - יתר על המידה ומיכל שהביטה בו – לא ראתה זאת בעין טובה - כפי
שכתוב:
"וְדָוִד
מְכַרְכֵּר בְּכָל-עֹז, לִפְנֵי יְהוָה; וְדָוִד, חָגוּר אֵפוֹד בָּד. וְדָוִד
וְכָל-בֵּית יִשְׂרָאֵל, מַעֲלִים אֶת-אֲרוֹן יְהוָה, בִּתְרוּעָה, וּבְקוֹל
שׁוֹפָר. וְהָיָה אֲרוֹן יְהוָה, בָּא
עִיר דָּוִד; וּמִיכַל בַּת-שָׁאוּל נִשְׁקְפָה בְּעַד הַחַלּוֹן, וַתֵּרֶא
אֶת-הַמֶּלֶךְ דָּוִד מְפַזֵּז וּמְכַרְכֵּר לִפְנֵי יְהוָה, וַתִּבֶז לוֹ,
בְּלִבָּהּ" .[שמואל- ב', פרק: ו', י"ד-י"ז]
בהמשך
הכתוב מציין:" וּלְמִיכַל,
בַּת-שָׁאוּל, לֹא-הָיָה לָהּ, יָלֶד--עַד, יוֹם מוֹתָהּ".[שם: ו', כ"ג] מכאן לומדים: כי היות ומיכל היה בליבה- בזיון כלפי דוד
שהיה מפזז ומכרכר לפני ארון ה' ! לא זכתה מעולם ללדת.
ואילו כל
המתאמץ לרקוד ולשמוח ולפזז יותר מהרגיל - זוכה לברכת הבנים!
מעשה
שהיה: יהודי שהמתין זמן רב להתברך בילדים -
באותה שנה בשמחת תורה - התאמץ יתר על המידה בריקוד - וככלות השנה בשמחת תורה
שלאחריה - ערך ברית לבנו בכורו. [בהשראת החוברת של הרב אברהם אלימלך בידרמן]
דוד המלך
מגלה לשלמה בנו: כי אם ברצונו להצליח למלוך על עם ישראל - הסגולה הגדולה ביותר- היא: להתחבר לספר
התורה ולקיים את המצוות- כנאמר: "וַיִּקְרְבוּ
יְמֵי-דָוִד, לָמוּת; וַיְצַו אֶת-שְׁלֹמֹה בְנוֹ, לֵאמֹר. אָנֹכִי הֹלֵךְ, בְּדֶרֶךְ כָּל-הָאָרֶץ;
וְחָזַקְתָּ, וְהָיִיתָ לְאִישׁ.
וְשָׁמַרְתָּ אֶת-מִשְׁמֶרֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו לִשְׁמֹר
חֻקֹּתָיו מִצְוֺתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְעֵדְוֺתָיו, כַּכָּתוּב, בְּתוֹרַת
מֹשֶׁה--לְמַעַן תַּשְׂכִּיל, אֵת כָּל-אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה, וְאֵת כָּל-אֲשֶׁר
תִּפְנֶה, שָׁם. לְמַעַן יָקִים יְהוָה אֶת-דְּבָרוֹ, אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלַי
לֵאמֹר, אִם-יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ אֶת-דַּרְכָּם לָלֶכֶת לְפָנַי בֶּאֱמֶת,
בְּכָל-לְבָבָם וּבְכָל-נַפְשָׁם: לֵאמֹר—לֹא
יִכָּרֵת לְךָ אִישׁ, מֵעַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל" [מלכים
א', פרק: ב', א'- ה']
אכן
הצלחתו של שלמה המלך ידועה לכל.
המתכון להמשך השמחה לכל השנה.
"שפת
אמת" מבאר: כידוע חג סוכות- נקרא גם בשם: "חג
האסיף":
"וְחַג,
הָאָסִיף--תְּקוּפַת, הַשָּׁנָה" [שמות ל"ד, כ"ב] כלומר: עיקר
ותוקף הקיום לכל השנה - ונקרא: "חג
האסיף" שאוסף בו כוח ותוקף לכל השנה"
לכן בשמחת תורה - אנחנו מגיעים לשיא השמחה - כוח
ועוצמה - ורוקדים עם ספרי התורה בגיל ובשירה - כי שואבים את הכוח מחג הסוכות
מאיסוף התבואה.
חז"ל
סוברים: כי כל הזהיר
בשמחה של התורה - בחג שמחת תורה—יש הוכחה - כי לא
יפסוק תורה מזרעו !
דברי
משה בתחילת הפרשה "וזאת הברכה":
"תּוֹרָה צִוָּה ־ לָנוּ, מֹשֶׁה:
מוֹרָשָׁה, קְהִלַּת יַעֲקֹב". מגלים לנו: כיצד נשמח גם אחרי חגי
תשרי:
"ציווה"-
מלשון צוותא: עם ישראל חייב לחיות באחדות - על מנת לקיים את התורה דרושה: שלמות
,אהבת חינם ואחריות של החברים זה לזה.
כי אדם
יחיד אינו יכול לקיים את כל התורה כולה.
אך מאז
שניתנה התורה-כוונת משה בברכתו לעם ישראל היא : עם ישראל חייב להיות מחובר אל התורה
- לאורך כל החיים-זו אחריות לעד-מדור לדור!
"אל
תהי קורא "מורשה" אלא מאורסה: מלמד שהתורה ארוסה לישראל שנאמר (הושע בו,
כ"א): "וארשתיך
לי לעולם". [על פי: שמות רבה, ל"ג, ז]וזו העוצמה של שמחת תורה-גם לכל השנה ....
פרשת "וזאת
הברכה" מסתיימת במילים : "לְעֵינֵי כָּל ־ יִשְׂרָאֵל". האות
האחרונה היא: ל' ואילו האות הראשונה בחומש בראשית היא: ב'- המופיעה בתחילתה המילהְּ: "ברֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים",יחד
נוצרת המילה: "לב" - רעיון זה בא ללמד אותנו: כשם שאין להפסיק את פעילות
הלב של האדם - אפילו לזמן קצר , כך אין אנו רשאים להפסיק במשך כל החיים את לימוד
התורה. דוד המלך אומר: "תּוֹרַת יְהוָה תְּמִימָה, מְשִׁיבַת
נָפֶשׁ; עֵדוּת יְהוָה נֶאֱמָנָה,
מַחְכִּימַת פֶּתִי".[תהלים
י"ט, ח']
לסיכום, לאור האמור לעיל: מכל חגי תשרי ובמיוחד מחג שמחת
תורה - נוכל להמשיך לשאוב את עוצמת השמחה לכל השנה - באמצעות כוח לימוד התורה וההתמדה-היומיומית
בה - כדברי דוד המלך: "אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ
בַּעֲצַת רְשָׁעִים וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא
יָשָׁב: כִּי אִם בְּתוֹרַת יְהוָה חֶפְצוֹ וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם
וָלָיְלָה" [תהלים: א', א-ג]
