פרשת בהעלותך- עליות ומורדות בפרשה- ובתקופתנו?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת בהעלותך-  עליות  ומורדות בפרשה- ובתקופתנו?

 מאמר מאת: אהובה קליין .

יצירותיי לפרשה:

ציורי תנ"ך/ המנורה במשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ האספסוף וישראל מתלוננים בפני משה/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ השליח מבשר למשה: כי אלדד ומידד נשארו במחנה/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ בני ישראל חונים במדבר ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ המתאוננים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ המתאוננים/עונשם ותפילת משה.(c)/ ציירה: אהובה קליין.

ציורי תנ"ך/ הלווים במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/  צעקת משה אל ה'/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ עונשה של  מרים/ ציירה: אהובה קליין (c)

 ציורי  תנ"ך/ בני ישראל ממתינים למרים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ פסח שני במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ עמוד הענן במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ איסוף המן במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הציווי למשה לעשות חצוצרות/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורח תנ"ך/ השימוש בחצוצרות במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ איסוף השלו במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ משה מבקש מיתרו להישאר במדבר עם בני ישראל-

אך הוא מסרב/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורים בנושא ההפטרה:

ההפטרה זכריה. פרק ב.

ציורי תנ"ך/ "רוני ושמחי בת ציון"/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ חזון סמל המדינה בעיני זכריה הנביא/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי  תנ"ך/ מנורת הזהב במשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)שמן על בד]

הפרשה פותחת  בנושא המנורה במשכן:

"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל ־מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  דַּבֵּר, אֶל ־אַהֲרֹן, וְאָמַרְתָּ, אֵלָיו:  בְּהַעֲלֹתְךָ, אֶת ־הַנֵּרֹת, אֶל ־מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה, יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת.  וַיַּעַשׂ כֵּן, אַהֲרֹן—אֶל ־מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה, הֶעֱלָה נֵרֹתֶיהָ:  כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, אֶת ־מֹשֶׁה.  וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּנֹרָה מִקְשָׁה זָהָב, עַד ־יְרֵכָהּ עַד ־פִּרְחָהּ מִקְשָׁה הִוא:  כַּמַּרְאֶה, אֲשֶׁר הֶרְאָה יְהוָה אֶת ־מֹשֶׁה--כֵּן עָשָׂה, אֶת ־הַמְּנֹרָה". [במדבר  ח', א'- ה']

בפרשה, אנו קוראים על המתאוננים: ובהמשך על האספסוף  בעלי התאווה:

"וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים, רַע בְּאָזְנֵי יְהוָה; וַיִּשְׁמַע יְהוָה, וַיִּחַר אַפּוֹ, וַתִּבְעַר  בָּם אֵשׁ יְהוָה, וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה.  וַיִּצְעַק הָעָם, אֶל ־מֹשֶׁה; וַיִּתְפַּלֵּל מֹשֶׁה אֶל ־יְהוָה, וַתִּשְׁקַע הָאֵשׁ.  וַיִּקְרָא שֵׁם ־הַמָּקוֹם הַהוּא, תַּבְעֵרָה:  כִּי ־בָעֲרָה בָם, אֵשׁ יְהוָה.  וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ, הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה; וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ, גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמְרוּ, מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר.  זָכַרְנוּ, אֶת ־הַדָּגָה, אֲשֶׁר ־נֹאכַל בְּמִצְרַיִם, חִנָּם; אֵת הַקִּשֻּׁאִים, וְאֵת הָאֲבַטִּחִים, וְאֶת הֶחָצִיר וְאֶת ־הַבְּצָלִים, וְאֶת ־הַשּׁוּמִים.  ו וְעַתָּה נַפְשֵׁנוּ יְבֵשָׁה, אֵין כֹּל--בִּלְתִּי, אֶל ־הַמָּן עֵינֵינוּ".[להלן במדבר י"א, א'- י"ז]

השאלות הן:

א]  מה מסמלת המנורה במשכן?

ב]  מה גרם לעם להתלונן בפני משה במדבר?

תשובות.

המנורה במשכן ומשמעותה הרוחנית.

רשי"י מסביר  מדוע נאמר: "בְּהַעֲלֹתְךָ, אֶת ־הַנֵּרֹת" וזאת - על שם שהלהבה עולה- שצריך להדליק את הנר עד שהיא עולה מאליה.

ורבותינו דרשו [ספרי  נ"ט]:  שהייתה מעלה [מדרגה] לפני המנורה שעליה היה עומד הכהן והיה מיטיב את הנרות.

נאמר: "אֶל ־מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה, יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת"

סה"כ היו שבע  שלהבות במנורה, שלוש –מצד ימין ושלוש מצד שמאל.

בעוד שהשלהבת המרכזית –פניה לשמים הרי שלושת  השלהבות מכל צד- שלהבותיהן היו פונות לשלהבת המרכזית. וזה היה תפקידו של אהרון לכוון באופן זה את השלהבות.

מה הסיבה לכך שהשלהבות פונות לשלהבת המרכזית? על כך תשובת רש"י- כדי שלא יגידו שאהרון נצרך לאורה  ועוד  נאמר: "וַיַּעַשׂ כֵּן, אַהֲרֹן"- להדגיש: את שבחו  של אהרון שלא שינה מציווי ה'..

יש הרואים במנורה ובשלהבותיה הפונות למרכז  סמל של חינוך לעליה:

המנורה מהווה סמל לחינוך - תהליך ההוראה של המורה אל התלמיד: התורה מדריכה כיצד להדליק את המנורה שתידלק אחר כך מאליה- הנמשל לכך- כיצד ידליק המורה את הנר- שהוא התלמיד באופן שהתלמיד במשך הזמן יהיה ללומד עצמאי ואף יוכל בעצמו לתת חידושי תורה ולא רק יסתפק בזכירת הפירושים ,או החומר הנלמד מהמורה.

המורה ייתן לו את הכלים ואת הדרכים השונות וסברות שונות של חכמים וכך יהיה בידי התלמיד כלים ללמוד עצמאי ועל ידי כך נוצר מצב שהתלמיד בעתיד ייהפך גם כן למורה ויהיה אדם עצמאי- המצב צריך להגיע ל: " יִשְׁמַע חָכָם, וְיוֹסֶף לֶקַח וְנָבוֹן, תַּחְבֻּלוֹת יִקְנֶה".

[משלי. א', ה']

גם שהמורה כבר אינו ליד תלמידו ,הרי האש שסיפק לו , היינו הכלים שסיפק לו - באמצעותם ימשיך התלמיד בכוחות עצמו, בסייעתא דשמיא ,גם  ללמד אחרים, כמו שאנו אומרים יום, יום: "ותן בליבנו בינה להבין ולהשכיל לשמוע ללמוד וללמד..."[כמילות התפילה בשחרית]

דעה נוספת: השלהבת המרכזית מסמלת את רוח התורה ואילו השלהבות משני הצדדים – מסמלות את עיניי עם ישראל המביטות אל השלהבת המרכזית –שהיא התורה- המאירה -וישנה  התחברות למצוותיה וזה גורם להתרוממות ועליה אל ה' ברוח האמונה.

מכאן שכל יהודי חייב לשאוף לעלות ולהתעלות בסולם האמונה וזאת במגמה של עליה  למידת האמת  ולהאיר לסביבה ולכל אומות העולם.

תלונות העם בפני  משה - ירידה רוחנית .

כאשר בני ישראל  מקבלים במדבר הכול במגש של כסף מאת ה' – לפתע נוצרת ירידה רוחנית גדולה כנאמר:

"וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים, רַע בְּאָזְנֵי יְהוָה; וַיִּשְׁמַע יְהוָה,...."

רש"י מסתמך על ספרי  ומסביר: כי עצם העובדה שהכתוב מציין: "וַיְהִי הָעָם" הכוונה  לרשעים שבהם כמו שנאמר: "ויִצְעַק מֹשֶׁה אֶל-יְהוָה לֵאמֹר, מָה אֶעֱשֶׂה לָעָם הַזֶּה"; [שמות  י"ז, ד] דוגמא נוספת :" וַתִּשָּׂא, כָּל-הָעֵדָה, וַיִּתְּנוּ, אֶת-קוֹלָם; וַיִּבְכּוּ הָעָם, בַּלַּיְלָה הַהוּא". [במדבר  י"ד, א]

על פי "מטה שמעון" מאת: הרב שמעון אפרתי: העוון הקשה של המתאוננים - נבע מתוך כפיות טובה,  הרי ה' הציל אותם מעבדות מצרים בנסי ניסים ובמקום להודות לה' על כל הטוב שגמל איתם, הם התלוננו על הקשיים במדבר ותפסו געגועים  למקום בו היו עבדים.

למה הדבר דומה? לאיכר זקן ששב לעת ערב מעבודתו  ביער יחד עם פועלו השכיר והנה לפתע מגיח לעברו - דוב ענק ,מתנפל עליו וכמעט הרגו, מיד צעק  הזקן אל עבר הפועל שיצילו, ואכן הפועל  הצליח להתגבר על הדוב והרגו ובמקום שהאיכר הזקן יודה לפועל על הצלתו, התחיל להאשימו בכל מיני האשמות שווא , בכך שקלקל את עורו  היקר של הדוב באמצעות הגרזן ועוד....  כך גם המתאוננים, במקום להודות לה' על הנסים והנפלאות בהוציאם ממצרים הם התלוננו  רק על מה שרע להם.[שבת בשבתו]

"חידושי הרי"ם"  טוען: כי עם ישראל לא רצו להבין שארץ ישראל והתורה - נקנים בייסורים. במקום לקבל ייסורים אלה באהבה -הם התלוננו ובכך ציערו את עצמם והכעיסו את ה'.

רש"ר [הרב שמשון רפאל הירש ]מבהיר: כי בעוד שמשה שימש דוגמא אישית לעם ישראל  בכך שהוא קיבל בשמחה את הנהגת ה' והיה מוכן ללכת אחריו בכל מקום - במדבר ובישימון , הוא ביטל את רצונו לרצון ה' מתוך מסירות נאמנה - לעומתו העם היה מרוחק משלמות רוחנית הם היו :"כמתאוננים"- כאילו היו באנינות- ראו עצמם כאילו כבר  מתו, כאילו  מתאבלים על עצמם. בעוד  ענן ה'  מעליהם וארון ברית ה' נוסע  לנגד עיניהם, הם הרגישו את עצמם מנותקים  מן העולם  והייעוד האלוקי שלהם - משכן ה' שהיה בסביבתם - איבד את חשיבותו בעיניהם ולא נראה להם כתמורה הראויה . הם לא חשו חיי אושר, אלא כאילו נתונים בארון מתים, הם היו: "רע באזני ה' " הם ידעו בוודאות שה' מקשיב לקול שבליבם והם כיוונו את קולם זה לה' ותלונתם הייתה: שה' הפך חייהם לחסרי ערך ומשמעות.

ה"נתיבות שלום" מסביר: כי עיקר חטאם של המתאוננים היה – ההתרחקות של  העם  מהדבקות באלוקים.

זה היה גם עוון  המתאווים.

בהמשך האספסוף  התחיל מתלונן ובוכה - כדברי רש"י - אלו היו הערב רב - שהצטרפו אל בני ישראל כשיצאו ממצרים. אליהם הצטרפו  עתה גם בני ישראל שוב לבכות יחד איתם. הטענה הייתה :  התאווה - לאכול בשר. כל זה למרות  שלערב רב גם היה בשר, אלא חיפשו סיבה.

הרי כשנכנסו לארץ נאמר: "וּמִקְנֶה רַב, הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן וְלִבְנֵי ־גָד--עָצוּם מְאֹד" [במדבר ל"ב, א']

לסיכום, לאור האמור לעיל:  בעוד שהמנורה במשכן - מסמלת את   השלמות  באמונה והעליה המתמדת  בסולם - הרוחני מנגד - חלק מהעם  נמצאים בירידה רוחנית נוראה - כפויי טובה כלפי ה' ומשה מנהיגם. שעליו נאמר: "וְהָאִישׁ מֹשֶׁה, עָנָו מְאֹד--מִכֹּל, הָאָדָם, אֲשֶׁר, עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה".[להלן:  י"ב, ג']

כאז – כן היום - לאור המחלוקת  בעם הנובעת מהריחוק התורני וחוסר יראת השמים, משרד החינוך חייב לשים את הדגש על השבת התנ"ך למקצוע החשוב הראשון במעלת  סולם החינוך - בכל מערכת החינוך בארץ  ולהיות שותפים לדברי הנביא ישעיהו:

"לֹא ־יִשָּׁמַע עוֹד חָמָס בְּאַרְצֵךְ, שֹׁד וָשֶׁבֶר בִּגְבוּלָיִךְ; וְקָרָאת יְשׁוּעָה חוֹמֹתַיִךְ, וּשְׁעָרַיִךְ תְּהִלָּה.  לֹא ־יִהְיֶה ־לָּךְ עוֹד הַשֶּׁמֶשׁ, לְאוֹר יוֹמָם, וּלְנֹגַהּ, הַיָּרֵחַ לֹא ־יָאִיר לָךְ; וְהָיָה ־לָךְ יְהוָה לְאוֹר עוֹלָם, וֵאלֹהַיִךְ לְתִפְאַרְתֵּךְ". [ישעיהו  ס', י"ח- כ']

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

עֲלִיּוֹת וּמוֹרָדוֹת בְּסֻלַּם/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

עֲלִיּוֹת וּמוֹרָדוֹת בְּסֻלַּם

 שִׁיר מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©

מְנוֹרַת הַזָּהָב בַּמִּשְׁכָּן

נֶאֱמָנוּת מְשַׁדֶּרֶת לָעָם

שַׁלְהֲבוֹתֶיהָ לוֹחֲשׁוֹת אֱמוּנָה

לָה'   הַגָּדוֹל הָרָם וְהִנישָּׂא.

 

עַם יִשְׂרָאֵל  כִּפְנֵי הַשַּׁלְהָבוֹת

עֵינֵיהֶם בְּאוֹר  הַתּוֹרָה נְעוּצוֹת

בְּמַעֲלוֹת הַחָכְמָה מִתְעַלִּים

לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם זֹהַר מְאִירִים.

 

מִתּוֹךְ יִרְאַת שָׁמַיִם פּוֹעֲלִים

בְּאַהֲבַת חִנָּם   מִתְאַחֲדִים

מַרְבִּים מַעֲשִׂים טוֹבִים

בְּסֻלַּם הָעֲרָכִים עוֹלִים.

 

אַךְ יֵשׁ גַּם עֶרֶב רַב

רָחוֹק כְּמִזְרָח מִמַּעֲרָב

מִתּוֹרַת הָאֱמֶת  כְּאַרְנַב נָס

עַל  אוֹיֵב אַכְזָר חִישׁ חָס.

 

יוֹרֵד בִּשְׁבִילִים אֲפֵלִים

מְלַקֵּט פֵּרוֹת בְּאוּשִׁים.

הָבָה נִפְתַּח לוֹ שַׁעַר מֵאִיר

בְּאַהֲבַת הַמְּנוֹרָה לוֹ נָאִיר.

הערה: השיר בהשראת פרשת בהעלותך [חומש במדבר]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת נשא- כיצד נגיע לניצחון בימינו?/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת נשא- כיצד נגיע לניצחון בימינו?

 מאמר  מאת: אהובה קליין.

יצירותיי לפרשה ולהפטרה:

ציורי תנ"ך/  הקמת , חצר המשכן/ ציירה: אהובה קליין (Cׁ)

ציורי תנ"ך/ משה מקדש את המשכן ביום הקמתו/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ ברכת הכוהנים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ מחנה לוויה/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ הסמיכה על ראש הלוויים להקדשתם/ ציירה: אהובה קליין.(c)

ציורי תנ"ך/ משה מקדיש את הלוויים לעבודת המשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ שילוח הטמאים מחוץ למחנה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ הנזיר/ ציירה: אהובה קליין (c)][שמן על בד]

  monk / painter, Ahuva Klein (c)] [oil on canvas 

ציורי תנ"ך/ הנזיר מביא קורבן לכהן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ הלוויים נושאים את הארון/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ בני גרשון נושאים את יריעות המשכן/ ציירה: אהובה קליין(c)

ציורי תנ"ך/ בני גרשון נושאים את יריעות המשכן/ ציירה: אהובה קליין(c)

Biblical painting

"..ויביאו את קורבנם לפני ה' שש עגלות צב ושני עשר בקר עגלה על---שני הנשיאים ושור לאחד ויקריבו אותם לפני המשכן"

[במדבר ז, ג]

ציורי תנ"ך/ שמשון הגיבור מבורך מה'/    

/ ציירה: אהובה קליין (c) [מתוך ההפטרה לפרשת נשא[ שופטים י"ג]

ציורי תנ"ך/ אשת מנוח מספרת על בשורת המלאך/ ציירה: אהובה קליין (c)

[מתוך שופטים פרק י"ג]

אחד הנושאים בפרשה הוא: הנזיר, כפי שהתורה מתארת: "וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל ־מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם:  אִישׁ אוֹ ־אִשָּׁה, כִּי יַפְלִא לִנְדֹּר נֶדֶר נָזִיר-- לְהַזִּיר, לַיהוָה.  מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר, חֹמֶץ יַיִן וְחֹמֶץ שֵׁכָר לֹא יִשְׁתֶּה; וְכָל ־מִשְׁרַת עֲנָבִים לֹא יִשְׁתֶּה, וַעֲנָבִים לַחִים וִיבֵשִׁים לֹא יֹאכֵל.  כֹּל, יְמֵי נִזְרוֹ:  מִכֹּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מִגֶּפֶן הַיַּיִן, מֵחַרְצַנִּים וְעַד ־זָג--לֹא יֹאכֵל.  כָּל ־יְמֵי נֶדֶר נִזְרוֹ, תַּעַר לֹא ־יַעֲבֹר עַל ־רֹאשׁוֹ:  עַד ־מְלֹאת הַיָּמִם אֲשֶׁר ־יַזִּיר לַיהוָה, קָדֹשׁ יִהְיֶה--גַּדֵּל פֶּרַע, שְׂעַר רֹאשׁוֹ.  כָּל ־יְמֵי הַזִּירוֹ, לַיהוָה, עַל ־נֶפֶשׁ מֵת, לֹא יָבֹא. לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ, לְאָחִיו וּלְאַחֹתוֹ – לֹא ־יִטַּמָּא לָהֶם, בְּמֹתָם:  כִּי נֵזֶר אֱלֹהָיו, עַל ־רֹאשׁוֹ.  כֹּל, יְמֵי נִזְרוֹ, קָדֹשׁ הוּא, לַיהוָה".[במדבר, ו', א'-ט]

בהפטרה: בספר שופטים: אנחנו  קוראים על שמשון שהיה נזיר מבטן ולידה:

"וַיֹּסִיפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה; וַיִּתְּנֵם יְהוָה בְּיַד ־פְּלִשְׁתִּים, אַרְבָּעִים שָׁנָה".

וַיְהִי אִישׁ אֶחָד מִצָּרְעָה מִמִּשְׁפַּחַת הַדָּנִי, וּשְׁמוֹ מָנוֹחַ; וְאִשְׁתּוֹ עֲקָרָה, וְלֹא יָלָדָה.  וַיֵּרָא מַלְאַךְ ־יְהוָה, אֶל ־הָאִשָּׁה; וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ, הִנֵּה ־נָא אַתְּ ־עֲקָרָה וְלֹא יָלַדְתְּ, וְהָרִית, וְיָלַדְתְּ בֵּן.  וְעַתָּה הִשָּׁמְרִי נָא, וְאַל ־תִּשְׁתִּי יַיִן וְשֵׁכָר; וְאַל ־תֹּאכְלִי, כָּל־טָמֵא.  כִּי הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן, וּמוֹרָה לֹא ־יַעֲלֶה עַל ־רֹאשׁוֹ—כִּי ־נְזִיר אֱלֹהִים יִהְיֶה הַנַּעַר, מִן ־הַבָּטֶן; וְהוּא, יָחֵל לְהוֹשִׁיעַ אֶת ־יִשְׂרָאֵל--מִיַּד פְּלִשְׁתִּים". [שופטים פרק: י"ג, א'- ו ]

השאלות הן:

א] על איזה נזיר מדברת הפרשה.?

ב] מה הקשר בין שמשון הגיבור בהפטרה לבין פרשת נשא?

תשובות.

מהות הנזיר בפרשה.

הנזיר המופיע בפרשה: מקבל עליו שלושה דברים:

א] הוא פורש מן היין.

ב] מתרחק מהטומאה.

ג] מגדל שיער ראשו.

דעת  מקרא מסביר: הנזיר אינו חייב להתבודד ולהתרחק מחברת אנשים - בדומה לנזירים בעמי קדם ובזמנים מאוחרים יותר אין הנזירות המופיעה  בתורה  נחשבת לספגנות. בתורה שלנו, החיים קדושים הם, והנזירות באה להעלות את דרגת קדושתם. כאן מדובר על איש, או אישה שאינו נזיר מבטן ולידה וגם אינו נזיר עד סוף ימיו. ובזה הוא נבדל מן הכוהנים. לפי שהם קדושים מרגע לידתם עד יומם האחרון. הנזיר  בפרשתנו, מקבל עליו את הנזירות מבלי שמישהו מהצד יטיל עליו זאת על ידי נדר. ונזירות מוגבלת בזמן לפי נדרו.

יש גם סתם נזירות שלושים יום. [נזיר .א', ג']נזירות זאת נקראת: "נזירות התורה"

נאמר במסכת סוטה [ב', ע"א]

"רבי [הכוונה לרבי יהודה הנשיא]אומר: למה נסמכה פרשת נזיר – לפרשת סוטה?

תשובתו: לומר לך – שכל הרואה סוטה בקלקולה – יזיר [יפריש] עצמו מן היין.

הגמרא שואלת: מדוע שינה רבי יהודה הנשיא [עורך המשנה] את סדר התוכן בתורה והקדים את  מסכת  "נזיר" למסכת  "סוטה"?

על כך עונה הגמרא: בסדר המסכתות בש"ס נסמכה מסכת  "נזיר" למסכת "נדרים" לפי שהנזירות באה בעקבות נדר ואחריה באה מסכת: "סוטה" על מנת להפיק לקח טוב מקלקול הסוטה ולהתנזר משתיית יין  שלא לצורך.

רש"י מסביר : מדובר באדם שמתנזר מיין ושיכר.

דעת מקרא מבאר: הנזיר נודר נדר שיפריש את עצמו מדברים  מסוימים למען עבודת ה'.

השם נגזר מן הפועל "נזר"- התרחק, התבדל.

משמעות נוספת : השם: "נזר" = עטרה, כתר, תכשיט זהב על הראש- המשמש שם נרדף לנזירות, בגלל השיער העוטר את ראשו. כדי שיפריש עצמו לשם שמים.

הנזיר אינו אוכל ענבים ,חרצנים, [הגרעינים של הגפן] אינו אוכל את הזג  שהם הקליפות שעוטפות את הפרי. מגדל את שיערו פרע במשך כל תקופת הנזירות שלקח על עצמו. ותער לא יעבור על ראשו.

כמוכן, הנזיר אינו רשאי להיטמא לקרובי משפחה שנפטרו עד תום תקופת  הנזירות שקיבל על עצמו. בכך הוא  דומה לכוהן גדול שאינו רשאי להיטמא לקרובי משפחתו. פרט למת מצווה.

בעל ספר החינוך - רבי אהרון הלוי מעלה את השאלה:

מדוע החמירה התורה בנזיר יותר ממה שהחמירה בכוהן הדיוט? שמותר לו להיטמא לבני משפחתו הקרובים [ויקרא כ"א, א'-ג'].

על כך תשובתו: הכוהן התקדש מבטן ולידה. מבלי שנתן לכך את הסכמתו  לכן התורה הקלה אתו.

כי "דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם" [משלי כ', י"ז] והתירה לו להיטמא לשבעה קרובי משפחתו [אביו, אמו,, בנו, בתו, אחיו, אחותו. שלא נישאה ואשתו.

לעומתו , הנזיר מרצונו קיבל עליו את כל האיסורים המוטלים עליו  וסביר להניח : שהוא יצליח לעמוד בניסיון כה קשה שלא יטמא לקרובי משפחתו.

הקשר להפטרה - על שמשון הגיבור.

נושא הנזיר  מזכיר לנו את נזירותו של שמשון הגיבור , אלא ששמשון היה נזיר מבטן ולידה - כפי שהודיע המלאך לאמו:

אנחנו קוראים על איש בשם מנוח שהיה גר בצרעה והוא השתייך לשבט דן, אשתו הייתה עקרה והנה באחד הימים מלאך משמים פוגש את האישה בשדה, כפי שכתוב:

"וַיֵּרָא מַלְאַךְ ־יְהוָה, אֶל ־הָאִשָּׁה; וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ, הִנֵּה ־נָא אַתְּ ־עֲקָרָה וְלֹא יָלַדְתְּ, וְהָרִית, וְיָלַדְתְּ בֵּן.  וְעַתָּה הִשָּׁמְרִי נָא, וְאַל ־תִּשְׁתִּי יַיִן וְשֵׁכָר; וְאַל ־תֹּאכְלִי, כָּל־טָמֵא.  כִּי הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן, וּמוֹרָה לֹא ־יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹּ ־נְזִיר אֱלֹהִים יִהְיֶה הַנַּעַר, מִן ־הַבָּטֶן..."

על פי המלבי"ם: מתוך דברי המלאך לאשת מנוח ניתן להבין: כי עליה להתרחק מדברים הגורמים ,בדרך הטבע נזק , לעובר ומלבד זה עליה להתנהג כדין הנזירות, נאסר עליה שתיית יין ושיכר ועליה להימנע מאכילת מזון טמא. היא עתידה ללדת בן שמורא לא יעלה על ראשו - כלומר לא יעלה תער לגלח שיערו. היות והוא נזיר כבר  טרם נולד – משום כך לפני שיצא לאוויר העולם אמו צריכה להימנע ממאכלים האסורים על הנזיר. הייעוד של שמשון: להושיע את עם ישראל מיד פלישתים.

אכן זו הייתה בשורה טובה- שכוונתה להוכיח :כי ניתן לנצח את האויב הפלישתי ומי שיתחיל בכך- הוא שמשון הגיבור.

חשוב לציין, כי בתקופת שמשון המצב הרוחני בעם ישראל היה ירוד והפלישתים שלטו עליהם.

בתלמוד ישנו מאמר חז"ל הסובר כי: "חד אמר לפי פרנס חד אמר- פרנס לפי הדור. באותה תקופה העם השלים עם גורל השעבוד לפלישתים ולא ניסה להתמרד. מטרת הופעתו של המלאך  הייתה להבטיח ששמשון יחל להושיע את ישראל. וזאת במטרה לתת לעם באותה תקופה- תקווה  כי אפשרי בהחלט לנצח את האויב הפלישתי.

במדרש ישנה דעה: כי הנזירות שהוטלה על שמשון - נועדה לרסן  את יצרו הגדול:

"גלוי היה לפני הקב"ה ששמשון היה הולך אחר עיניו, לפיכך, הזהירו בנזיר שלא שותה יין –לפי שהיין מביא לידי זימה ומה בזמן שהיה נזיר- הלך אחר עיניו, אילו - היה שותה לא  היה לו תקנה לעולם מרוב שהיה רודף אחר זימה" הנזירות שהוטלה על שמשון מצד אחד באה לרסן את יצרו אך מנגד- לחזק את גבורתו המיוחדת שניתנה לו מאת ה' – כדי להציל את עם ישראל ויתכן שבדברי המלאך: "וְהוּא, יָחֵל לְהוֹשִׁיעַ אֶת-יִשְׂרָאֵל"—ישנו רמז: כי שמשון רק יתחיל להושיע את העם אבל לא ימשיך...

שמשון  היה בחיר ה',  הוא היה שונה משופטים אחרים -בגלל היותו נזיר מבטן ולידה ,הוא לא עמד בראש צבא ולא השתמש  בכלי נשק מקובלים לאותו זמן. לא היה לו ניצחון אמתי ולא הנחיל תבוסה לפלישתים. הוא שפט את ישראל עשרים ושתיים שנה.

לסיכום, לאור האמור לעיל, שמשון היה שופט – אך לא הצליח להביס את הפלישתים.

לעניות דעתי, היות ועם ישראל היו באותה תקופה במצב רוחני  ירוד- הדבר  הפריע  לזכות בניצחון מוחץ כנגד  הפלישתים. ולכן גם בימים אלה ממש כאשר אנחנו נלחמים כנגד האויבים בשבע חזיתות, על מנת להגיע לניצחון - עלינו להיות מאוחדים , לשוב להתחבר לספר הספרים כדי שנזכה להגשים את נבואת ישעיהו הנביא:

"לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת יְהוָה כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים."[ישעיהו  י"א, ט']

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יֶשְׁנוֹ נָזִיר/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

 

יֶשְׁנוֹ נָזִיר

שִׁיר מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©

יֶשְׁנוֹ נָזִיר הַפּוֹרֵשׁ מֵהַיַּיִן

מִתְרַחֵק מִטֻּמְאָה כֶּפֶל כִּפְלַיִם

תַּעַר אֵינוֹ עוֹבֵר עַל רֹאשׁוֹ

חָפֵץ  מְאֹד בִּקְדֻשַּׁת נִדְרוֹ.

 

מִתְנַזֵּר מֵאֲכִילַת גְּפָנִים

מִתְרַחֵק  מֵאֲכִילַת חַרְצַנִּים.

דָּבֵק בִּקְדֻשַּׁת אֱלוֹקִים

מֵהַתּוֹרָה שׁוֹאֵב פְּנִינִים.

 

 אַךְ יֶשְׁנוֹ נָזִיר מִבֶּטֶן וְלֵדָה

 כְּשִׁמְשׁוֹן הַגִּיבּוֹר מִצָּרְעָה

 גִּיבּוֹר חַיִל כְּאֶרֶז בָּאֲרָזִים

 נוֹעַד לְהָבִיס הַפְּליִשְׁתִּים.

 

הוּא אֶחָד מֵהַשּׁוֹפְטִים

שֵׂעֲרוֹ    נֵזֶר פְּלָאִים

יִיעוּדוֹ לְהוֹשִׁיעַ  יִשְׂרָאֵל

בִּפְנֵי אוֹיֵב  אֵינוֹ מִתְנַצֵּל.

 

לֹא הִשְׁלִים יֵיעוּדוֹ

נָפַל בְּרֶשֶׁת עֵינוֹ

כּוֹחוֹ הַגּוּפָנִי לֹא הוֹעִיל

סוֹד  רוּחוֹ לֹא הִפְעִיל.

הֶעָרָה:  הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת פָּרָשַׁת נָשָׂא [וְסֵפֶר שׁוֹפְטִים, פֶּרֶק י"ג]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)