ציורי תנ"ך/ הלבשת הכוהנים על ידי משה/ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת צו

"ויקרב משה את בני אהרון וילבשם כותנות ויחגור אותם אבנט..."[ויקרא  ח,י"ג]

הטכניקה: שמן על בד.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת צו-כוחם של ציוויים מאת ה'-כיצד?מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת צו- כוחם של ציוויים מאת ה'- כיצד?

מאמר מאת: אהובה קליין.

בפרשת צו ישנו המשך  לנושא הקורבנות השונים שכבר הוזכרו בפרשת ויקרא,

והם: עולה, מנחה, חטאת, אשם ושלמים.

כבר בתחילה מתואר ציווי: "וידבר ה' אל משה  לאמור: צו את אהרון ואת בניו לאמור: זאת תורת העולה.."[ ויקרא ו, א] ולבש הכוהן מדו בד ומכנסי בד ילבש על בשרו והרים את הדשן אשר תאכל האש את העולה על המזבח ושמו אצל המזבח: ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה,,[ויקרא, א-ד]

בפרק ח', מתואר טקס חגיגי של הקדשת אהרון ובניו לעבודתם במשכן:

ציורי תנ"ך/  הכוהן הגדול/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

"ויעש משה כאשר ציווה ה' אותו ותיקהל העדה אל- פתח אוהל מועד.."[ויקרא ח, ד]

ציורי תנ"ך/ רחיצת הכוהנים/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

הפרשה  חותמת בציווי אל הכוהנים לאכול את הבשר והלחם בפתח אוהל מועד: "ויאמר משה אל אהרון ואל בניו בשלו את הבשר פתח אוהל מועד אשר בסל המילואים כאשר ציוויתי לאמור אהרון ובניו יאכלהו " [ויקרא ח, ל"א.]

ציורי תנ"ך/ אהרון ובניו סועדים בפתח  אוהל מועד/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

השאלות הן:

א]  מה מהותו של הציווי?

ב] מדוע התורה הקדימה את אהרון לבניו בציווי הראשון בפרשה, בעוד    שבעבודתם במשכן - הקדימה את בניו?

ג] מה תכלית בגדי הכהונה ומהו האבנט?

התשובות.

מהות הציווי.

הקב"ה המצווה ציוויים, נותן ציווים וגם משגיח עליהם, כפי שכתוב:

"כי הוא אמר ויהי הוא ציווה ויעמוד" [תהלים ל"ג, ט]

בציווי הראשון אנו  נתקלים בחומש בראשית. כפי שנאמר: "ויצו ה' אלוקים על האדם לאמור, מכל עץ הגן תאכל ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל" אך האדם הראשון הפר ציווי זה ועד ימינו התוצאה נותנת את אותותיה בחיי האנושות.

מי שבוטח בהקב"ה ומתפלל אליו בבקשות ותחנונים, מאמין באמונה שלמה: "כי מלאכיו יצווה לך לשומרך בכל דרכיך"[תהלים צ"א ,י]

על  נח שנחשב צדיק בדורותיו נאמר: "ככול אשר ציווה אותו אלוקים כן עשה" [בראשית ו, כ"ב]

אברהם אבינו שמילא את הציווי בעקדת יצחק - זכה לברכה עבורו וגם עבור הבאים אחריו, כפי שנאמר "ויאמר בי נשבעתי נאום ה' כי יען אשר עשית את הדבר הזה ולא חשכת את בנך יחידך :כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים וירש זרעך את שער אויביו"[בראשית כ"ב, ט"ו-י"ח]

ירושלים עיר הקודש ובירתה של ישראל נחשבת למרכז העולם, כמו שנאמר: "כי שם ציווה את הברכה חיים עד עולם"[תהלים קל"ג, ג]

"צו"- בגימטרייא- סוד ה'.

"צו" – מלאכה, התפילה היא כמלאכה.

מעניין להתבונן בפרק צו- בתהלים, המזמור פותח במילים: "שירו לה' שיר חדש, שירו לה' כל הארץ" מכאן ניתן ללמוד: כשם שהקב"ה מחדש מעשה בראשית כל יום מחדש, כך גם האדם, חייב להתחדש , להוסיף אור חדש בכל יום, בהעשרת   חייו הרוחניים וידיעותיו  בלימוד התורה- הלכה למעשה.

על פי רש"י – צו -  לשון זירוז  מיד ולדורות.

רבינו בחיי אומר: כי קורבן עולה הוא הנכבד ביותר מכל הקורבנות וכפרתו  עצומה, אך עם זאת על האדם לזכור לעבוד את בוראו. אדם חייב להרגיל עצמו להיות כנוע ושפל בפני ה' ולהתהדר  בזמן תפילתו וקיום המצוות ויכיר בעצמו כי הוא סך הכול בשר ודם, כפי שאמר אברהם אבינו: "ואנוכי עפר ואפר"[בראשית י"ח]

ודוד המלך אמר:"ונבזה בעיניו נמאס"[תהלים, ט"ו]

ופרשת צו- כשמה כן היא, גדושה ציוויים רבים למשה ולכוהנים.

התכלית של הציווי- היא להתקרב אל ה', בזמן המשכן ויותר מאוחר בזמן המקדש- הקרבת הקורבנות הייתה נוהגת במטרה להתקרב לקב"ה, אך היום באין מקדש -התפילה משמשת לאותה מטרה וכל יהודי יחשיב את ליבו כמזבח שעל מוקדו אש. והיא אש אהבת  ה' באמצעות התפילות וקיום המצוות.

הציווי לאהרון ובניו.

ציורי תנ"ך/ ויסמכו אהרון ובניו את ידיהם על ראש האיל/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

רבינו בחיי אומר: כי הכתוב הקדים את אהרון לבניו בציווי הראשון בפרשה, לעומת  תיאור העבודה במשכן ששם נאמר: "וזרקו בני אהרון" ,"וערכו בני אהרון" ואילו אהרון לא הוזכר שם וזאת מהטעם שלקח  חלק בחטא העגל, לפיכך הורחק על כך.

פנה משה ואמר לה' : "ריבונו של עולם באר שנואה ומימיה חביבין, אם לעצים חלקת כבוד בשביל בניהם דתנן כל העצים כשרין למערכה חוץ משל זית וגפן, קל וחומר לאהרון בשביל בניו, לכך נאמר: צו את אהרון  ואת בניו-הקדים אהרון לבניו"

כלומר לפי הסבר זה: פנה משה אל ה' ואמר לו: האם אפשרי לשנוא באר שמימיה חביבים וטובים?

והנמשל הוא: אם הקב"ה מקרב את בני אהרון אליו, כיצד יתכן שירחיק את אביהם?

 והרי הקב"ה אתה נתת כבוד לעצים שמשתמשים בהם במערכה  על המזבח, כפי שנאמר: "כל העצים כשרים למערכה[תמיד ב, ג] חוץ משל זית ושל גפן"[לפי שפירותיהם  משבעת המינים ונועדו למטרת קדושה] ולאהרון אינך  חולק כבוד בשביל בניו? ענה לו ה': "חייך שבשבילך אני מקרבו ולא עוד, אלא שאני עושה אותו עיקר ובניו טפלים, כלומר אהרון מוזכר לפני בניו.

בגדי הכהונה והאבנט.

רבינו בחיי מפרש: כי בגדי הכהונה הם בעלי חשיבות רבה. אפילו בהרמת הדשן חייב הכוהן ללבוש בגדי כהונה-על פי מידתו, כי אסור שיהיה דבר חוצץ בין גופו לכותנתו.

ואם עבד עם מכנסיים והם קצרים-עבודתו פסולה.

,מכאן שהכוהן הדיוט האוסף את הדשן חייב בארבעה בגדים ואילו כוהן גדול לובש שמונה בגדים.

היות והכוהן עובד  לפני ה' לכן גם בהרמת הדשן יקפיד להיות לבוש בבגדי הכהונה, ומכאן נלמד דרך חיים, שכל מי שמתקרב אל ה', הן בתפילה הן בשאר מצוות יתהדר לפניו וישפיל כבודו לכבוד ה'.

אומנם יהיה לבוש באופן מכובד, אבל לא יתגאה, אלא ישפיל עצמו לפני מלך מלכי המלכים.

כמו שאמר דוד המלך: "עורה כבודי עורה הנבל וכינור אעירה שחר..." [תהלים נ"ז]

הכוונה כי אין כבודו של אדם חשוב כלל אצל כבוד ה' "

לגבי סדר לבישת הבגדים: תחילה, כותונת ,מכנסיים, אחר כך- אבנט ,מעיל, אפוד, חושן, מצנפת ציץ הזהב.

האבנט -שימש כחגורה על הכותונת שלבשו הכוהנים בעבודתם במשכן ויותר מאוחר במקדש.

לדברי רבי לוי: "היה אורך האבנט של הכהן- ל"ב אמה והיה מעקמו לכאן ולכאן

[ירושלמי יומא פ"ז, ח] ורוחבו היה –כשלוש אצבעות.

לדברי ר' ענני בר שושן: מדי הכוהנים היו מכפרים כמו הקורבנות, והאבנט מכפר על הרהור הלב.[ערכין ט"ז]

ר' סימון אומר: כי האבנט מכפר על גונבי דעת הבריות.

כשחוגרים אבנט חדש, נוהגים לברך: "ברוך אוזר ישראל בגבורה"

ונוהגים לומר זאת בברכות של שחרית.

האבנט היה עשוי מחוטי פשתן הטווים יחד עם חוטי צמר, הצבועים בצבעי תכלת, ארגמן ותולעת שני.

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן ללמוד על חשיבותם של הציוויים מאת ה', ומנגד את נכונותם של הבריות לקיים את המצוות ככתבם ולשונם.

בגדי הכהונה מסמלים מצד אחד את הכבוד שיש לנהוג כלפי ה', בעת מילויי המצוות וקיום התפילות, אך מנגד יזכור האדם, שהוא חייב להיות כנוע לפני בוראו, רק בדרך זו יזכה להתברך בברכת שמים.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הלבשת הכוהנים/ שיר מאת: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הלבשת הכוהנים./ שיר מאת: אהובה קליין©

 

בפתח  המשכן ניצבים

בני אהרון הכוהנים

משה מקיים ציוויים

קרב אליהם בצעדים.

 

ילבישם בחיל ורעדה

לגופם בגדי הכהונה

יקפיד כחוט השערה

בגודל הלבוש והצורה.

 

כותנת בוהקת כלבנה

מצנפת ככתר תורה

אבנט מסריג  איכותי

מצמר ותולעת שני.

הערה: השיר בהשראת פרשת צו[חומש ויקרא]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הבאת קורבן עולה אל הכוהן/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

"ואם מן הצאן קורבנו מן-- הכשבים או מן העיזים לעולה זכר תמים יקריבנו:[ויקרא א,י]

הטכניקה: שמן על בד.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת ויקרא- מה הקשר בין העקדה לעניין הקורבנות?/מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת ויקרא- מה הקשר בין העקדה לעניין הקורבנות ?

/ מאת: אהובה  קליין.

ציורי תנ"ך/ ה' קורא למשה מבין הכרובים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

הפרשה פותחת בפסוק:

"ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאוהל מועד לאמור: דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם אדם כי יקריב מכם קורבן לה' מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קורבנכם:" [ויקרא א, א-ג]

ציורי תנ"ך/ קורבן עולה ויורד/ ציירה: אהובה קליין (c)

השאלות הן:

א] מדוע התורה  פותחת במילים: "אדם כי יקריב" ולא במילים: נפש כי תקריב"?

ב] מהו קורבן עולה ומדוע הוזכר בתחילת הפרשה ?

ג] מה הקשר בין העקדה להקרבת קורבנות לה'?

התשובות:

"אדם כי יקריב"

רבי אברהם יהושע [בעל אוהב ישראל] אומר: כי הדגש כאן הוא: על –"האדם כי יקריב"- מפני שכאשר אדם מוכן  להקריב קורבן למען ה' יתברך בכל מאודו ומעצמו זה נחשב ל:"קורבן לה"  ומחשיבים לו כאילו הקריב בכל יום את חלבו ודמו לכבודו של הקב"ה, אך המקריב רק: "מן הבהמה  מן הבקר ומן הצאן"- כלומר  מי שמסתפק במתן תרומה כספית בלבד ואינו מתכוון למסור את נפשו לכבוד אלוקים עליו נאמר: "תקריבו את קורבנכם" זהו קורבן שלכם ואינו משתווה בערכו ואינו נחשב לקורבן לה'.

רעיון דומה אומר הספורנו: כל קורבן שהאדם מקריב מתוך הכנעה ולב שבור-  הוא הקורבן האמיתי, אך אם הקורבן לא נעשה בהכנעה  אין הקב"ה חפץ בקורבנו .

רש"י מוצא  בהזכרת ה"אדם" רמז לאדם הראשון - מה האדם הראשון לא הקריב מן הגזל שהכול היה שייך לו ,אף אתם, עם ישראל תזהרו לא  להקריב מן הגזל.

הרמב"ן אומר: כי כאשר האדם יראה שזורקים את דם הבהמה ושורפים את אבריה, יתאר לעצמו כי  בהתאם לדין -ראוי היה שהוא בעצמו יֵעשה לו כך מסיבת החטאים שחטא. אך הקב"ה עושה עמו חסד שלוקח תחתיו את קורבן הבהמה ככפרה – לכן הושם הדגש על האדם. כי למעשה הקורבן היה צריך להילקח מן האדם בעצמו והבהמה  באה במקומו ומכפרת על חטאיו.

האלשיך  מפרש: אם יש  יחיד שהוא מקורב יותר אל אלוקים  הרי זה :"מכם"  מתוככם מתוך כל כלל ישראל. ועל ידי זכויותיהם של עם ישראל - המנהיג שלהם מתעלה ומתקרב לה' עד שהוא בכבודו ובעצמו  בבחינת: "אדם כי יקריב"

קורבן עולה.

ציורי תנ"ך/ הכוהנים עורכים את העצים על המזבח/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן  על בד]

"ונתנו בני אהרון אש על המזבח וערכו עצים על-- האש"[ויקרא א,ז]

חז"ל שואלים, מדוע הפרשה פותחת דווקא בקורבן עולה לפני הקורבנות האחרים?

רבינו בחיי אומר: כי חז"ל אומרים  בויקרא רבה[ ז, ג] תפקיד קורבן העולה הוא:

לכפר על הרהורי הלב- מחשבות שהן רעות ופסולות אצל האדם. והיות ובחיי האדם המחשבות מופיעות טרם העשייה, לכן התורה קבעה את עניין קורבן עולה בראש שאר הקורבנות.

הכלי יקר מפרט  את טעם  הבאת קורבן עולה: העולה באה -מזכר והחטאת -מנקבה, ושלמים בין זכר ובין נקבה, היות ועולה באה על הרהורים  שליליים, כפי שנאמר:". .והשכים  בבוקר והעלה עולות מספר כולם- כי אמר איוב אולי חטאו בניי וברכו אלוקים בלבבם ככה יעשה איוב כל הימים"[איוב, א, ה]

ציורח  תנ"ך/ סעודת מחלקי קורבן השלמים המותרים למקריב[לבעלים] ציירה: אהובה קליין (c)

"ונאכל בכל עיר [ירושלים] לכל אדם טהור"

קורבן חטאת : בא לכפר על חטא המעשה יוצא, אפוא, שאדם המהרהר על עבירה ולא עשה זאת בפועל- הוא נחשב לגיבור הכובש את יצרו. ולכן יקריב את הקורבן מזכר. אבל אדם החוטא בפועל - כוחו חלש כשל נקבה היות ולא היה בכוחו לכבוש את ייצרו- לכן קורבנו יבוא מהנקבה.

המשותף לחטאת ולעולה- שקורבנות אלה באים על חטא שמקורו מן הלב, כפי שכתוב:" ..לב  הותל  הטהו.."[ישעיהו מ"ד,  כ] כלומר הלב הטעה את האדם לעבור על החטא.

ולכן הרשעים הנשלטים על ידי ליבם  [מקום הלב בצד שמאלו של האדם]  שחיטת קורבנם בצפון , לעומת זאת קורבן שלמים אשר אינו עבור עוון, השחיטה שלהם יכולה  להתבצע בכל מקום בעזרה. וגם אין חילוק בין  אם הקורבן זכר, או הקורבן נקבה.

קורבן עולה: בא על חטא ההרהור  השלילי של האדם,  כשהוא מצליח לבלום זאת באמצעות-השכל –הוא משליט את השכל על הרגש ולכן יביא קורבן זכר והקורבן עולֶה גבוה -כנגד רוח האדם העולה גם כלפי מעלה וכך גם הקורבן עולֶה על המוקד-  היות ושאיפת האש להתרומם כלפי מעלה.

הקשר בין העקדה לקורבן.

ציורי תנ"ך/ ניסיון העקדה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ הקב"ה מזמן לאברהם אבינו איל להקרבה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ר' יהודה נחשוני- אומר: כי אברהם אבינו עמד בניסיון גדול כאשר  היה מוכן להקריב את בנו- יצחק, אך הקב"ה עצר אותו וזימן לו אייל להקריב תחת בנו.  על עמידתו של אברהם בניסיון  זה -הייתה  כלפיו הערכה משמים וגם ניתנה בזכות זאת ברכה  לכל זרעו לעתיד לבוא, כפי שנאמר: "ויקרא מלאך ה' אל אברהם שנית מן השמים: ויאמר כי נשבעתי נאום ה' כי יען אשר עשית את הדבר הזה ולא חשכת את בנך את יחידך: כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים וירש זרעך את שער אויביו והתברכו בזרעך כל גויי הארץ עקב אשר שמעת בקולי"[בראשית כ"ב, ט"ו -י"ט]

לפי המסורת –- מקום העקדה הוא מקום המקדש- המצוין במקרא בשם: הר המוריה. ולכן המשך הקרבת הקורבנות במקדש ממחיש  את זכר עקדת יצחק. כפי שאברהם אבינו העלה את הקורבן כתמורה לאדם בציווי האלוקי.

אותם מפרשים האומרים כי  מטרת הקורבן היא- "נפש תחת נפש"  מביעים רעיון עמוק מאד. רעיון זה מזכיר ומדגיש כאחד -את ניסיון העקדה ומסירות הנפש  של אברהם- ראש האומה, שסלל את  עניין ההקרבה למען היהדות ולשרשרת הדורות בהמשך.

רעיון העקדה מופיע בויקרא רבה ג': "בשעה שהיו ישראל מקריבים תמיד על גבי המזבח וקורין את המקרא: "צפונה לפני ה' " זוכר הקב"ה עקדת יצחק", כמו כן רמז על רעיון זה גם רבינו בחיי: "רמז זה קשור בפעולה ההקרבה הראשונה, שהוחלפה בבעל- חיים ונשארה לדורות סמל לקדושת בית ישראל"

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק כי עניין הקורבנות- תכליתו לקרב את האדם לבורא עולם וקורבן הניתן מתוך כוונה טהורה- מתוך ליבו של האדם- הוא הרצוי בעיני ה'.

רעיון הקורבן מבטא את הקשר לעקדת יצחק- אברהם אבינו מוכן להעלות את בנו לעולה  לה' , מתוך מסירות נפש ועמידה בניסיון ובכך הוא תרם ברכה לכל הדורות.

מי ייתן ונזכה במהרה לגאולה שלמה ונחזה במו עיננו בהקמת בית המקדש השלישי והקרבת הקורבנות כמו בימים ימימה. אמן ואמן.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

קורבן עולה/ שיר מאת: אהובה קליין.(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

קורבן עולה/ שיר מאת: אהובה קליין ©

 

הוא חטא בהרהורים

רעים- כפירות באושים

חפץ לניקיון כפיים

נעזר בחסדי שמים.

 

בחיל ורעדה ינוע

בצל ענני רקיע

אוחז באיל קטן

עתה נועד לקורבן.

 

מרכין ראשו מבושה

בקול ענות חלושה

יביע רגשי חרטה

יקיים ציווי נאמנה.

 

נזכר  באבי האומה

המשמש  לדורות דוגמא

בנו עקד על המזבח

וברכות לעמו הרוויח.

הערה: השיר בהשראת פרשת ויקרא[חומש ויקרא]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ספר ציורי תנ"ך בליווי שירים/ מאת: אהובה קליין וגיא רגב(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

בסייעתא דשמיא, פורסם ספר דיגיטלי: בנושא:

ציורי תנ"ך של אהובה קליין, בליווי שיריו של המשורר: גיא רגב.

כל הזכויות שמורות לאהובה קליין על  ציורי התנ"ך (c)

 וכל הזכויות שמורות לגיא רגב על השירים.(c)

*אין להעתיק או לצלם חומר מתוך הספר ללא רשות היוצרים הנ"ל.

הנה הקישור לספר:

http://www.ourboox.com/books/%d7%94%d7%9b%d7%a8-%d7%90%d7%aa-%d7%94%d7%90%d7%9e%d7%9f-%d7%90%d7%94%d7%95%d7%91%d7%94-%d7%a7%d7%9c%d7%99%d7%99%d7%9f-%d7%a6%d7%99%d7%99%d7%a8%d7%aa-%d7%a6%d7%99%d7%95%d7%a8%d7%99-%d7%94%d7%aa%d7%a0/

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)