ציורי תנ"ך/ שולחן לחם הפנים/ ציירה: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

"ויעש  את--- השולחן עצי שיטים אמתיים אורכו ואמה רוחבו ואמה וחצי קומתו:ויצף אותו זהב טהור ויעש לו זר זהב סביב.."[שמות ל"ז,י-ט"ז]

הטכניקה: שמן על בד.

Biblical painting

By Ahuvaa Klein

Table of showbread in the Mishkan

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת וייקהל פקודי- מהו תכליתו של לחם הפנים?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת וייקהל פקודי – מהו תכליתו של לחם הפנים?

מאמר מאת: אהובה קליין.

בפרשה זו- משה אוסף אליו את כל העם- במטרה  להכריז על  איסוף תרומה למען צרכי הכלל – הקמת המשכן וכליו. היות וכל אחד  נדרש לקחת חלק בהתנדבות זו - נחוצה כאן נוכחות  מלאה של כל  העם,  כפי שנאמר:" וייקהל משה את כל עדת בני ישראל .." [שמות ל"ה, א]

ציורי תנ"ך /משה מקהיל את עם ישראל/ציירה: אהובה קליין(c)[שמן על בד]

משה מפרט את כל חלקי המשכן שלמענם העם תורם את חלקו.

ציורי תנ"ך/ עם ישראל מביאים תרומה למען המשכן/ציירה: אהובה קליין(c)

ציורי תנ"ך/  הנשים- חכמות הלב טוות  חוטים לצורך המשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)

הוא מזכיר את אומני המשכן :בצלאל בן אורי ואהליאב בן אחיסמך.- חכמי הלב שתרמו מחכמתם וכשרונם לבניית המשכן וכליו.

"ויאמר משה אל בני ישראל ראו קרא ה' בשם בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה: וימלא אותו רוח אלוקים בחכמה בתבונה ובדעת ובכל מלאכה: ולחשוב מחשבות לעשות בזהב ובכסף ובנחושת: ובחרושת עץ לעשות בכל מלאכת מחשבת: ולהורות נתן בליבו הוא  ואהליאב בן- אחיסמך למטה דן מילא אותם חכמת לב לעשות כל- מלאכת חרש וחושב ורוקם.." [שמות ל"ה, ל-ל"ה]

ובהמשך הפרשה , מדגיש גם את חשיבות שמירת השבת.

אחד מהכלים שבמשכן היה: שולחן לחם הפנים כפי שהכתוב מתאר:

"ויעש את השולחן עצי שיטים אמתיים אורכו ואמה רוחבו ואמה וחצי קומתו: ויצף אותו זהב טהור ויעש לו זר זהב סביב: ויעש לו מסגרת טופח סביב ויעש זר- זהב למסגרתו סביב: ויצוק לו ארבע טבעות זהב וייתן את הטבעות על ארבע הפאות אשר לארבע רגליו..." [שמות ל"ז, י-י"ז]

השאלות הן:

א] במה היה ייחודו של בצלאל?

ב] לְמַה  נועד  שלחן לחם הפנים?

ג] מה טיבו של לחם הפנים?

ייחודו של בצלאל בן אורי.

ציורי תנ"ך/ בצלאל בן אורי ואהליאב בן אחיסמך/ ציירה: אהובה קליין(c)[שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ המנורה במשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ הכוהן וחושן המשפט/ ציירה: אהובה קליין(c)

ציורי תנ"ך/ הכרובים  על ארון העדות במשכן/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

על פי רש"י: בצלאל  נתן נפשו [ליבו] על המלאכה  במשכן יותר משאר החכמים

לכן ה' לא קיפח את שכרו והוא מפרסמו בכל פעם.

בצלאל לא התעלה בכוחות עצמו, אלא באמצעות-"רוח אלוקים" שה' מילא אותו במטרה לקיים את שליחותו בבניית כלי המשכן.

על פי חז"ל: בצלאל היה בסך הכול בגיל שלוש עשרה ובוודאי לא יכול היה בכוחות עצמו להשיג את כישרונו המיוחד, אלא זו הייתה מתנת שמים שאיתה נולד, בנוסף ליכולתו ליצור את הכלים למשכן בכל מיני חומרים -היה לו משהו  נוסף: היכולת להורות- ללמד גם לאחרים את הידע שהיה בחלקו.

הרמב"ן אומר: כי הקב"ה מעיר את תשומת ליבו של משה לכישרונו המיוחד של בצלאל כדבר של פלא. שנועד משעת יצירה למטרת הקמת המשכן. בדומה למה שנאמר לירמיהו הנביא: "בטרם אצרך בבטן ידעתיך, ובטרם תצא מרחם הקדשתיך"

ספורנו אומר :דבר דומה: הקב"ה מעורר את משה שישים לב כי לפניו אומן לא פשוט כלל-הוא אומן המקבל השראה מכוח עליון.

הגאון מדוויסק  ב: "צופנת- פענח" מפרש את המשפט: "ואמלא אותו רוח אלוקים"- זו הסמכה מאלוקים לעשות עבודה שאין מישהו אחר מסוגל לעשות כן והכישרונות נועדו אך ורק לעבודה זו.

ולאחר סיום מלאכת המשכן וכליו שכח בצלאל את חוכמתו. וזאת בניגוד לאהליאב שהיה אומן והעביר את אומנתו גם לבניו-דור ההמשך.

לדברי חז"ל [בעירובין דף ט"ז] :בצלאל היה אומן שקיבל השראה למטרה נעלה- מלאכת כלי המשכן.

 וכשהושגה התכלית ההשראה בטלה.

אברבנאל : מדגיש כי בצלאל נבחר על ידי ה' -למלא את שליחותו וכדי שלא יחשבו שהוא נבחר על סמך רצונו של משה -לבחור אומנים מתוך משפחתו.

ולכן ה' קרא לבצלאל בשם זה- על שם אביו וזקנו. והוא היה בעל סגולות מיוחדות נבחר מה' לתפקיד כה מרומם.

אבן עזרא אומר: בשם :"הגאון" כי הבחירה הייתה על פי רקע שבטי, בצלאל היה משבט יהודה ,אהליאב משבט דן, שבטים אלה מתוארים בפי יעקב ומשה כאריות. ובגלל שהמשכן על פי חז"ל כדמות אריה- לכן הם נבחרו להקים את המשכן.

"הבאר מים חיים"מפרש: כוח -חוכמה זו שניתנה לבצלאל -משמים הייתה מיועדת אך ורק לעבודת הקודש. ולא לעבודת חולין.

התורה מפרטת את סגולותיו של בצלאל:

א] רוח אלוקים.

ב] חכמה.

ג] תבונה.

ד] דעה.

ה] ידע כל מלאכה.

ו] לחשוב מחשבות לעשות זהב, בכסף ובנחושת.

   ובחרושת אבן למלאות, ובחרושת עץ.

ח] לעשות בכל מלאכת מחשבת.

ט]  הכוח להורות לאחרים מהידע והכישורים שלו.

שולחן לחם הפנים.

השולחן היה  עשוי מעצי שיטים מצופה זהב ועליו היו מונחים שנים עשר הלחמים וגם שני בזיכי לבונה.

מסביב לשלחן היה כתר זהב.

הוא היה נישא על ידי מוטות שהיו  בשני צדדיו והמוטות היו נתונים בתוך טבעות.

רש"י אומר: כי הזר סביב השולחן - סימן לכתר מלכות ויש בזה  סימן לעושר וגדולה כמו שנהוג להגיד: "שולחן מלכים" לכן הכתר היה למעלה סביב השולחן ככתר על ראשו של מלך.

רבינו בחיי אומר: כי מטרת שלחן לחם הפנים- שיש בו שורש דבר שעליו תחול הברכה, הלחם היה נאכל על ידי הכוהנים משרתי המשכן ויותר מאוחר משרתי המקדש.

ועל פי דעת חז"ל:" כל כוהן שהיה  מגיע - כפול היה שבע, ועל כן נקרא שולחן -שהקב"ה שולח ברכתו בלחם שעליו ומשם  הברכה  משתלחת בכל המזונות ויבוא שובע לעולם"

ברכה זו הייתה: יש – מ-יש כמו מעשי הנביאים שברכתם הייתה יש מ-יש היות ולא היה בכוחם לעשות יש מאין ועל כך העיד אלישע הנביא [מלכים-ב, ד]"אסוך שמן"

הדבר מופיע גם אצל אליהו הנביא בעניין כד הקמח [ מלכים –ב, מ"א, י"ז] אבל הרעיון של יש מאין - נתון ,אך ורק, להקב"ה כפי שהדבר הוכח בבריאת העולם.

אורכו של השולחן היה: שנים עשר טפחים ורוחבו שישה וקומתו: עשרה עם המסגרת והיה מונח אורכו לאורך הבית ורוחבו לרוחב הבית. דברים אלה אמרו חז"ל בפרק: "שתי הלחם".

רבינו בחיי מביא מדרש יפה: השולחן היה עשוי מעצי שיטים ראשי תיבות= שלום, טובה, ישועה, מחילה.

הלחם שמונח על השולחן -נחשב כקורבן על המזבח כפי שאדם בעל עיניים טובות נוהג להאכיל שם עניים.

וישנו מנהג  חסידים :שבצרפת נוהגים לעשות משולחנם ארון קבורה- כדי ללמד שאדם לאחר שנפטר לא ייקח מאומה אתו לעולם הבא, אלא הדבר שילווה אותו, זו הצדקה שעשה בחייו והטובה שמטיב על שולחנו ועל כך אמרו חז"ל:" המאריך על שולחנו מאריכין לו ימיו ושנותיו"

וישנו גם רמז יפה במשפט: "וצפית אותו זהב טהור- פה ישנו רמז לשלוש מברכות המזון:

זה"ב:

 ז'- ברכת הזן את העולם,

ה'-  הארץ.

ב'- "בונה  ירושלים".

לחם הפנים.

על פי רבינו בחיי נקרא הלחם הזה: "לחם הפנים"- על שם שהיו לו פנים שנראות לכאן ולכאן-  לצידי המשכן מכל צד.

ועל פי המדרש: היה נקרא לחם "הפנים" שעוביו היה במידה של טפח ועל כך דרשו חז"ל: "אין פנים פחותים מטפח- כתיב הכא :"אל פני הכפורת" וכתיב התם [בראשית כ"ז, ל]"ויהי כאשר כילה יצחק לברך את יעקב ויהי אך יצא יעקב מאת פני יצחק אביו"

ועל פי הקבלה: נקרא :"פנים" כי מונח לפני ה' תמיד.

יונתן בן עוזיאל מפרש: "לחמה גוואה"-הלחם הפנימי. שהיה חלק בלתי נפרד מהשולחן.

הרשב"ם אומר: כי לחם הפנים נקרא כך היות והיה: "לחם נאה, לחם הראוי [להינתן] לפני שרים"

לפי דברי הרמב"ם[הלכות תמידין] : שהיו ללחם פנים רבות.-לחם מרובע שיש לו שישה צדדים ולא לחם עגול או שטוח.

לחם הפנים נקרא: גם בשם: "לחם התמיד"

 וגם בשם: "לחם המערכת"

לחם הפנים- נחשב לאחד מעשרים וארבע מתנות כהונה.

התלמוד מונה בסדר נזיקין שלוש עשרה סגולות שיש ללחם, ביניהם:

סגולה להגביר את הריכוז, מגן מפני מחלות, מונע טעם מר בפה.

לסיכום,

לאור האמור לעיל: ניתן ללמוד, כי כל כלי המשכן נעשו על ידי חכמי לב, דוגמת בצלאל בן אורי שקיבל השראה וכישרון מיוחד מאת הקב"ה .

ולגבי השולחן ,ניתן להסיק כי הוא סימל  את שורש הברכה  וכתר מלוכה במשכן .

מי ייתן ונזכה בקרוב להקמת מקדש שלישי ובו כל כלי הקודש. אמן ואמן.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

שולחן לחם הפנים/ שיר מאת: אהובה קליין.(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

שולחן לחם הפנים/שיר מאת: אהובה קליין©

 

שולחן עצי שיטים

הוד לחם הפנים

אורכו אמתיים

נושא ברכת שמים.

 

זהב טהור מצופה

ככתר מלכים יראה

מעשה ידי אומן

בהדרו יפאר משכן.

 

עליו בזיכי לבונה

לחם מתנת כהונה

ניבט מכל הכיוונים

צופן עושר וניסים.

הערה: השיר בהשראת: פרשת וייקהל פקודי.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

מקומן של הנשים בגאולת ישראל- מבט תנכ"י/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

מקומן של הנשים בגאולת ישראל - מבט  תנכ"י/ מאת: אהובה קליין ©

 

בחג הפסח  חג החירות והגאולה, אנו חוגגים את שמחת הנס הגדול - בו עם ישראל יצא לחופשי מעבדות לחירות.

מתוך עיון עמוק במקרא ניתן ללמוד : כי הנשים תפשו מקום מכובד בעניין גאולת ישראל ואף  תרמו רבות מחוכמתן לכך.

כאשר פרעה ציווה להמית את הבנים,, מופיעות המיילדות ובזכות חכמתן משמשות בשליחות הצלת עם ישראל, כפי שהכתוב מתאר:

"ויאמר מלך מצרים למיילדות העבריות אשר שם האחת שפרה ושם השנית  פועה: ויאמר בילדכן את העבריות וראיתן על האבניים אם בן הוא והמיתן אותו ואם בת היא וחיה"

המיילדות לא עשו כן, אלא היו מחיות את הילדים, כאשר פרעה קרא להן ושאלן מדוע הפרו  את פקודתו, הן ענו:". .כי לא כנשים המצריות העבריות כי חיות הנה בטרם תבוא אליהן המיילדת וילדו" [שמות, א, י"ט] המיילדות טענו שחוקי הטבע הרגילים אינם שולטים על עם ישראל, כתוצאה מכך העם התרבה.

ציורי תנ"ך/ המיילדות לפני פרעה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ומושיען של ישראל היה משה, בל נשכח כי כאשר אמו הצפינה אותו בתיבה, מרים אחותו השגיחה עליו מרחוק.

ובת פרעה-  גם לה זכויות רבות בתרומת הגאולה ,לפי שלקחה עימה את משה וגידלה אותו במצרים.

כאשר בני ישראל חוצים את ים סוף ומגיעים ליבשה שוב  מופיעה מרים ומשמחת ומעודדת את הנשים: "ותיקח מרים הנביאה אחות אהרון את התוף בידה ותצאן כל הנשים אחריה בתופים ובמחולות"

הנשים מוזכרות גם כתורמות מכישרונן ואומנותן לטובת המשכן:

הן מכונות בתואר- חכמות לב:

"וכל אישה חכמת-לב בידיה טוו, ויביאו מטווה את-התכלת ואת- הארגמן, ואת תולעת השני ואת השש: וכל הנשים אשר נשא ליבן אותנה  בחוכמה טוו את- העיזים"

[שמות פרק ל"ה, כ"ה-כ"ו]

התורה  מרוממת  ומאדירה את כבוד האישה ומעריכה את כל תרומתה, לכן  היא מודגשת כמה פעמים בפרשה זו.

לפי דעת מקרא: אישה חכמת לב-הכוונה שחוכמת הלב נתגלתה באמצעות הידיים, הנשים התמסרו  במחשבה ומעשה למלאכת המשכן, כלומר את כישרונן הוציאו מהכוח אל הפועל.

הטוויה הייתה אחת המלאכות המיוחדות  של הנשים בימי קדם.

הן היו מתקינות את חוטי הצמר ,או הפשתה, התורמים הביאו  את התכלת והארגמן בצורה גולמית אל משה -ומשה העביר את החומר לנשות חכמות הלב והן טוו  אותם והשיבום אליו .

נשים אלה הצטיינו בחוכמתן ,הפעילו את מחשבתן ורצונן ועשו  בפועל את נדיבותן.

הנשים  התקינו חוטים משיער העיזים במטרה לארוג את יריעות העיזים למשכן.

חז"ל אומרים :"בינה יתרה נתן הקב"ה באישה יותר מבאיש" בכך הם תיארו את האישה כמחוננת בבינה  יתרה, ובזכות בינה זו  הנשים ניצלו  מחטא העגל, ואת בינתן הן מקדישות לטובת ביתן –הן משמשות  עיקר הבית.

וזוהי שליחותן האלוקית בעולם הזה.

גם שלמה המלך מדגיש את ערכה המיוחד של האישה באומרו: "חכמת נשים בנתה ביתה"[משלי י"ד]

בזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל ובע"ה   עתידים להיגאל במהרה בימינו אמן ואמן.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

מחצית השקל/ שיר מאת: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

מחצית השקל/ שיר מאת: אהובה קליין  ©

ויהי היום וה' יפתיע

מטבע אש ברקיע

משה עומד ומשתאה

מזה הציווי והמראה.

 

בשרו נעשה חידודים

חדרי ליבו נסערים

כים  מערבולת גלים

בעורקיו הציוויים זורמים.

 

מחצית  השקל יכפר

על חטא עם ישראל

לא תהיה בהם מגפה

עליהם  תשרה ברכה.

הערה: השיר בהשראת פרשת כי תישא [חומש שמות ]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ משה מצביע על מחצית השקל/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

"זה ייתנו כל- העובר על- הפקודים מחצית השקל בשקל הקודש עשרים גרה השקל מחצית השקל תרומה לה"

[שמות ל,י"ג.]

הטכניקה: שמן על בד.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת כי תישא- מה הקשר בין מחצית השקל לאש?/מאת: אהובה קליין

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת כי תשא- מה הקשר בין מחצית השקל לאש?

מאמר מאת: אהובה קליין.

[לעילוי נשמת אמי :חיה ז"ל בת בן ציון]

פרשה זו ארוכה במיוחד ומקיפה נושאים רבים ומגוונים :כגון: חטא העגל, הלוחות השניים, מִפקד עַם ישראל ותרומת מחצית השקל.

ציורי תנ"ך/ חטא העגל/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ משה מפסל את הלוחות השניים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ משה והלוחות/ ציירה: אהובה קליין (c) ה[שמן על בד]

התורה פותחת בנושא מִפקד עם ישראל:

כִּי תִשָּׂא אֶת-רֹאשׁ בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לִפְקֻדֵיהֶם, וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַיהוָה, בִּפְקֹד אֹתָם; וְלֹא-יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף, בִּפְקֹד אֹתָם.

זֶה יִתְּנוּ, כָּל-הָעֹבֵר עַל-הַפְּקֻדִים--מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל, בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ:  עֶשְׂרִים גֵּרָה, הַשֶּׁקֶל--מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל, תְּרוּמָה לַיהוָה.

כֹּל, הָעֹבֵר עַל-הַפְּקֻדִים, מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה, וָמָעְלָה--יִתֵּן, תְּרוּמַת יְהוָה.  

הֶעָשִׁיר לֹא-יַרְבֶּה, וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט, מִמַּחֲצִית, הַשָּׁקֶל--לָתֵת אֶת-תְּרוּמַת יְהוָה, לְכַפֵּר עַל - נַפְשֹׁתֵיכֶם.      [שמות ,ל, י"ב- ט"ז]

השאלות הן:

א] מדוע היה צורך למנות את בני ישראל ובאיזה אופן נעשה הדבר?

ב] מה הטעם בהבאת מחצית השקל?

ג]  מדוע הראה אלוקים למשה [על פי רש"י]–מטבע [מחצית השקל]של אש?

מִפקד עם ישראל.

רש"י מסביר את אופן המַפקד: היו מעבירים את עם ישראל –זה אחר זה- כדרך ספירת הצאן שמועברים תחת שבטו של הרועה, כפי שכתוב: "וכל מעשר בקר וצאן וכל אשר- יעבור תחת השבט העשירי יהיה קודש לה' " [ויקרא כ"ז, ל"ב]

ועוד דוגמא : "..עוד תעבורנה הצאן על- ידי מונה אמר ה'"[ירמיהו  ל"ג, י"ג].

אור החיים אומר: כי יש לדעת את הטעם לכך שנאמר: "כי תשא את ראש בני  ישראל.." ולא נאמר:" פקוד.." כמו שנאמר  לגבי הלוויים :"פקוד את בני לוי"

[במדבר ג, ט"ו]

נאמר: "את ראש בני ישראל", כי מקובל לשים את הדגש על הראש ונאמר: "לפקודיהם"

התשובות לכך על פי חז"ל: אדם שחוטא גורם לכך שראשו יהיה כפוף, כי נפש שהיא חוטאת היא שפלה ומביטה כלפי מטה- לארץ, ואילו אדם שנמצא בקדושה הוא נושא ראשו  כלפי מעלה-וזוהי הרמת האיכות והמהות, כדוגמת עפרון שמכר את שדה מערת המכפלה לאברהם: "ויקם שדה עפרון, ועל כך דרשו חז"ל [ בבראשית רבא] כי הייתה לעפרון קימה- היינו התרוממות.

מִפקד זה בא לאחר  חטא העגל ולכן נאמר: "כי תישא"- לשון נשיאת ראש, בדומה - למה שאמר  יוסף לשר המשקים כאשר פתר את חלומו לטובה :"יישא פרעה את ראשך"- שהוא לשון מעלה.[בראשית מ, י"ג] וכאן לאחר חטא העגל הייתה הכוונה שמשה יישא את ראש בני ישראל שראשם נמוך לצד חסרונם במעשה העגל ואמר: "לפקודיהם" כמו שנאמר: "ויקרבו אל- משה הפקודים אשר לאלפי הצבא שרי האלפים ושרי המאות: ויאמרו אל משה עבדיך נשאו  את ראש אנשי המלחמה אשר בידינו ולא נפקד ממנו איש"[במדבר ל"א, מ"ח - מ"ט] שלא נמצא בהם אדם שחטא- לפי שאלה שחטאו נתנו כופר.

נאמר: "ונתנו" עם האות וו כי קודם על  החוטאים להכיר בחטאם ואחר כך לתת כופר נפש.

והספירה של עם ישראל נעשית , במידה ונחסרו מהם ,במטרה לבדוק כמה  הם הנותרים,  כגון במצב של מלחמה, ואין היתר לספור אותם ללא סיבה.

ורק לאחר חטא העגל היו חייבים לתת כופר נפש.

הבאת מחצית השקל.

ספר החינוך רואה בהתרמת מחצית השקל-מטרה לגרום לשוויון באומה-כולם שווים ללא יוצא מהכלל.

"משורשי המצווה שרצה הקב"ה לטובת כל ישראל ולזכותם, שיהיה יד כולם שווה בדבר הקורבנות הקרבים  לפניו, כל השווה בהתמדה וענין הללו הנזכרים, ושיהיו הכול אחד עני ואחד עשיר, שווים במצווה אחת לפניו, להעלות זיכרון כולם על ידי המצוות, שהן כלולות בה יחד לטובה לפניו".

לפי שיטת הרמב"ן וגם רש"י: ספירת העם באה כדי לקחת מכל אחד מחצית השקל לכפרה. צו זה נועד לדורות. כל פעם אם עומדים לספור את עם ישראל, לוקחים כסף ככפרה. דויד המלך טעה וחשב  שמצווה זו לצורכי השעה, הוא נכשל כאשר פקד את העם- ללא לקיחת כסף מכל אחד ועל כך נענש.

אני לומדים שזוהי מצווה לדורות מתוך עיון בדברי הימים, שם נאמר: "מדוע לא דרשת את הלוויים להביא מיהודה וירושלים את משאת משה עבד ה' "

מכאן: ש"משאת משה" מצווה לדורות היא, על מנת להביאה לבדק הבית.

בפרשת כי תישא- הייתה תרומת מחצית השקל במטרה לתרומת האדנים.

רש"י אומר: כי מהמילים: "זה ייתנו"- ניתן ללמוד שהקב"ה הראה למשה מטבע מחצית השקל-כמין מטבע של אש.

רש"י מבסס את פירושו על דברי תנחומא: "אמר רבי מאיר: כמין מטבע של אש הוציא הקב"ה מתחת לכיסא הכבוד ואמר לו: "כזה ייתנו".

חז"ל אומרים: כי מחצית השקל רומזת שלעולם אדם אינו מגיע לשלמות כשהוא בפני עצמו, אלא רק כאשר הוא מצרף אליו אדם אחר מתוך עם ישראל וכך שתי נתינות של מחצית השקל- הפכו לנתינה אחת, ואף אחד אינו יודע מיהו האיש המשלים לו את מחצית השקל- לשקל שלם, האם אותו אדם עני, או עשיר?

מכאן, שיהודי פשוט יכול להשלים אדם בעל חשיבות גדולה מתוך ישראל.

רבי יהודה ורבי נחמיה-שני תנאים [מקשרים את עניין תרומת מחצית השקל לחטא העגל]

"חד אמר: לפי שחטאו במחצית היום, יתנו מחצית השקל, וחד אמר: לפי שחטאו בשש שעות ביום[בצהרי היום] יתנו מחצית השקל דעביד [שעשוי בערכו] שיתא גרמסין [שישה מטבעות הקרויים-"גרמסין"]

ורבי נחמיה בשם רבן יוחנן בן זכאי אומר: לפי שעברו על עשרת  דיברות [בחטא העגל] יהיה כל אחד ואחד נותן עשרה גרה[הרי "עשרים גרה השקל"]

מטבע של אש.

שואלים חז"ל מדוע הראה אלוקים למשה, דווקא, מטבע של אש?

רבי נחמן מברסלב עונה על כך: ישנו צד שווה בין האש לבין הכסף, האש היא  אחת מהיסודות שאין העולם מסוגל להתקיים בלעדיה.

אך מנגד, יש בכוח האש להחריב עולמות.

בדומה לכך עניין הממון, הוא מסייע לנו בחיים, בתנאי שיש בהבנתנו להשתמש בו בתבונה. אך מצד שני -אם לא משתמשים בו בחוכמה- הוא עלול להביא גם ייסורים ומפחי נפש.

לסיכום לאור האמור לעיל.

אנו לומדים כי לצווי הבאת מחצית השקל – ישנן משמעויות חשובות ואחד מהן- מרמז גם על אחדות עם ישראל- כאשר כל אחד מביא חצי-הדבר מצטרף לחצי של האחר- ובכך יוצר שלמות.

ויתכן לעניות דעתי, כי מחצית השקל רומז גם על כך - שכל  יהודי אינו שלם, וככל שילמד יותר תורה לעולם לא יגיע לשלמות.

מי ייתן ועם ישראל יתאחד כאיש אחד בלב אחד  במיוחד בימים אלה ,כאשר אנו מוקפים מכל עבר באיומי אויבנו ובע"ה נזכה בקרוב לגאולה שלמה, אמן ואמן.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)