פרשת
יתרו- כיצד זוכרים ומקדשים את השבת?
מאמר מאת: אהובה קליין.
פרשת יתרו כוללת
נושאים רבים ומעניינים,מהם:פגישת יתרו ומשה והשבת ציפורה ובניה.
ההכנות
למעמד הר סיני ותיאורו כמעמד גדול ונשגב ,קבלת
עשרת הדיברות -אותם עם ישראל מחויב לקיים
לעולם ועד.
Biblical painting/The Preparation to receive the Torah
By Ahuva KLEIN
ציורי תנ"ך/ ההכנות למתן תורה/ ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]
.
אחד מהדיברות:
שמירת השבת וזכירתה:
"זכור את
יום השבת לקדשו: ששת ימים תעבוד ועשית כל- מלאכתך:ויום השביעי שבת לה' אלוקיך לא
תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך עבד ואמתך
ובהמתך וגרך אשר בשערך:כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ את- הים ואת כל
אשר בם וינח ביום השביעי על- כן בירך ה'
את יום השבת ויקדשהו"[שמות כ,ח- י"ב]
Biblical painting/obsenvance of Shbbath
ציורי תנ"ך/שמירת שבת/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
השאלות הן:
א] כיצד זוכרים
וגם מקדשים את השבת?
ב] מדוע פעם
כתוב:"זכור"[שמות] ופעם כתוב:"שמור"[בחומש דברים ]?
ג] מהי
המשמעות של עשיית מלאכה במשך ששת ימי
החול?
התשובה לשאלה א]
על פי
רש"י: לזכור את השבת
,הכוונה לזכירה- במשך ימי השבוע,אם אנו נתקלים בחפץ יפה בימות החול.נרכוש אותו
לכבוד השבת וכך יוצא שבימי החול אני
חושבים וזוכרים את השבת הקדושה.
המגיד
מדובנא אומר רעיון מעניין:
בידוע כי העני
מתקשה לקיים את זכירת השבת במהלך ימות החול,מכיוון שאין
ברשותו די
ממון לרכוש מטעמים ושאר דברים לשבת,ואילו העשיר מתקשה בשמירת השבת -לפי שחושש אם
עסקיו יהיו סגורים בשבת עלול להפסיד ממון.
לפיכך הדגישו
חז"ל כי :"שמור" ו"זכור"-נאמרו בדיבור אחד ואין להבדיל
ביניהם,העשיר חייב לקיים גם את ה"שמור" וגם לתרום כסף לעני-כדי שיוכל גם
הוא לקיים את:ה"זכור".
על פי ספר
החינוך: יש לקדש את השבת גם
בדברים-לא לדבר דברי חול בשבת,אלא לדבר בנושא
גדולת היום.וזכירת השבת היא גם
בקדושה וגדולה.מקדשים את השבת על ידי קידוש
היין. ובצאת השבת גם מברכים על
היין בהבדלה כדי להבחין בין השבת
לימות החול.
"משורשי
המצווה זו,כדי שנתעורר מתוך מעשה זה לזכור גדולת היום ונקבע בלבנו אמונת
חידוש העולם:"כי ששת ימים עשה ה' וגומר.."
מדרש של
חז"ל מספר: התלוננה השבת
לפני הקב"ה שאין לה בן זוג[שהרי לכל ששת ימי החול במהלך השבוע יש בן זוג]
ענה לה
הקב"ה: ישראל הוא בן זוג שלה: לכן נאמר בהר סיני:"זכור את יום השבת
לקדשו" המילה:"לקדשו" היא מלשון קידושי אישה לאיש.
הכלי יקר
אומר: כי ניתן לזכור את השבת
במהלך השבוע באופן שיאמרו בתפילה:"היום יום ראשון בשבת..."היום יום שני
בשבת..." וספירה זו שונה מספירתן של אומות העולם.
ומטרתה לקדש
את הקב"ה.
התשובה לשאלה ב]
כאן בפרשת
יתרו נאמר:"זכור.." ובעשרת הדיברות[פרשת ואתחנן]
נאמר:"שמור"[דברים ה,י"ב]
מדרש
חז"ל מספר:אמר רבי יודן
בשם רבי שמעון בן לקיש:מעשה במלך ששלח את בנו אל החנווני ונתן לו בידו מטבע
וצלוחית[מעין סלסלה לקניה]
הבן שבר את
הצלוחית ואיבד את המטבע.
כעס המלך על
בנו ומשך את אוזנו מרוב כעס ומשך בשיערו,הזהיר אותו:"תיזהר שלא תאבד שוב את
המטבע והצלוחית כבראשונה".
הנמשל: בני
ישראל איבדו במדבר את ה"זכור" על ידי שבירת הלוחות בגלל מעשה העגל.
בשנית נתן להם
ה':"שמור"-בלוחות השניים.
התשובה לשאלה ג]
לפי
רש"י: הרי אי אפשר לגמרי
לסיים את המלאכה במשך ששת ימי השבוע,אלא כאשר מגיעה השבת,על האדם לשבות-כאילו
המלאכה כבר עשויה.
רש"י
מתבסס על- מכילתא.
לפי מדרש
חז"ל:רבי אליעזר אומר:כי
המלאכה חשובה מאד לאדם-כשם שבני ישראל מצווים לשמור את השבת ביום השביעי-כך מצווים
לעשוק במלאכה במשך ששת ימי השבוע,שנאמר:"ששת ימים תעבוד ועשית כל
מלאכתך"[שמות כ,ט]
רבי יהודה הנשיא אומר:העבודה במשך השבוע היא מצווה נוספת על מצוות שמירת
שבת.-כשם שעם ישראל נצטווה על מצוות עשה של שבת-כך נצטווה על עשיית מלאכה במהלך כל
ימי החול.
רבינו בחיי
מביא את דברי הרמב"ם:
במשך כל ששת ימי השבוע האדם יכול לעבוד עבודה פיסית וגם לקבוע עיתים לתורה,כמו
שאבותינו נהגו,אבל בשבת
השבת מוקדשת
לה' ולא יעשה כל מלאכה.
לסיכום,לאור
האמור לעיל ניתן להסיק כי: השבת היא קדושה לעומת יתר ימי השבוע,ולכן יש להתהדר
בבגדי שבת,ולא לדבר דברי חול,אלא כמה שיותר לעסוק בלימוד תורה,כמו שמסביר רבינו
בחיי:דויד המלך היה אומר:"כל היום
היא שיחתי"[תהלים קי"ט]שהיה מתענג במהלך כל השבת בלימוד תורה ולכן מפני
קדושת השבת הנביא היה קורא לשבת- עונג,שנאמר:"וקראת לשבת עונג"[ישעיהו
נ"ח,י"ג] והכוונה לעונג הנפש,כי המשכילים על ידי ההתעמקות בתורה מעדנים את נפשם השכלית ברצון השגת ה' כמו זה הצמא למים.
מי ייתן וכל
עם ישראל יזכה לשמור ולזכור את השבת כאחד ואז,בע"ה תבוא במהרה הגאולה השלמה בכלל ובפרט.אמן ואמן.
