פרשת צו - השבת הגדול ונבואת מלאכי - הקשר?/ מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת צו - השבת הגדול ונבואת  מלאכי  - הקשר?

 מאמר מאת: אהובה קליין.

ציורי תנ"ך/ הכוהנים עורכים את העצים על המזבח/ ציירה: אהובה קליין (c) 

      ציורי תנ"ך/ "אש תוקד על המזבח/ ציירה: אהובה קליין (c)

      ציורי תנ"ך/ הכהן  מוציא את הדשן ל"שפך הדשן" /ציירה: אהובה קליין(c)

          ציורי  תנ"ך/ הכהן מביא מנחה ביום הימשחו/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ אהרון ובניו אוכלים בפתח אוהל מועד/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/  מנחת מאפה תנור ויציקת השמן עליה/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הקורבן מובא אל הכהן/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ סעודת קורבן בירושלים/ ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]

                 ציורי תנ"ך/ משה מקרב את  אהרן ובניו הכוהנים לרחוץ                      רגליהם/ ציירה: אהובה קליין(c)

              ציורי תנ"ך/ משה מביא את שמן המשחה לאוהל מועד/ ציירה: אהובה קליין (c)

                            ציורי תנ"ך/ קורבן פסח/ ציירה: אהובה קליין  (Cׁ)

ציורי תנ"ך/אכילת המצות וקורבן  פסח במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

                                

           ציורי תנ"ך/ כוסו של אליהו הנביא והופעתו/ ציירה: אהובה קליין.(c)

"וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת:  אִם-לֹא אֶפְתַּח לָכֶם, אֵת אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם, וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה, עַד-בְּלִי-דָי".[שם, ז- י"א]

ציור מתוך ההפטרה לשבת הגדול/ הברכה על פי הנביא מלאכי/ ציירה: אהובה קליין (c)

                          ציורי תנ"ך/ התגלות אליהו הנביא/ ציירה: אהובה קליין (c)

       ציורי תנ"ך/ יום  הדין- יום חם כתנור והצדיקים רוקדים[על פי נבואת מלאכי]

       ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ נבואת מלאכי- שמחת הצדיקים והענשת הרשעים / ציירה: אהובה קליין (c)

נמצאים אנו בימים מאד מורכבים – ימי אביב – כדברי שלמה המלך:

"כִּי־הִנֵּה הַסְּתָיו, עָבָר; הַגֶּשֶׁם, חָלַף הָלַךְ לוֹ.  הַנִּיצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ, עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ; וְקוֹל הַתּוֹר, נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ".[שיר השירים, ב', י"א- י"ב]

 אך מנגד אנו חשים כי מזג האוויר מתעתע בנו בעיקר בעת הזאת ויתכן לעניות דעתי: כי המעשים שלנו משתקפים הן בשמים והן על הארץ כמו שנאמר:

"הַאֲזִ֥ינוּ הַשָּׁמַ֖יִם וַאֲדַבֵּ֑רָה  וְתִשְׁמַ֥ע הָאָ֖רֶץ אִמְרֵי ־פִֽי"

[דברים  ל"ב, א']הרי הם משמשים עדים נצחיים  למעשינו- לטוב –או ,חלילה לרע.

 הרמב"ן מבאר: "שירת האזינו" היא משהו נצחי ומתארת את כל מה שמוצאות אותנו , יש בה גם  הבטחת הגאולה העתידית.

השירה מתארת גם את כל הטוב והחסד שה' גמל לעם ישראל וכל הנסים בהיותם נודדים במדבר ,למרות שהיו כפויי טובה וחטאו - לכן ה' כעס עליהם ושלח בארצם דבר ,רעב , חיה רעה וחרב ופיזר אותם בכל רוח ועוד עונשים שונים וקשים. אך בסוף השירה  מתואר- איך ה' יתנקם בגויים וזו תהיה בגאולה העתידית . אין הכוונה לא לתקופת בית שני –לפי שעליה לא נאמר:

"הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ,  כִּי דַם-עֲבָדָיו יִקּוֹם ְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו,  וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ".

הנקמה בגויים תבוא רק בזמן הגאולה הקרובה.

הגאולה הזו מובטחת ללא כל תנאי שה' דורש מעם ישראל. גם אם לא יעשו תשובה - הגאולה בוא תבוא - כהבטחת ה'.

כל העונשים שבאו על ישראל - הם במטרה: לטהר את ישראל לקראת הגאולה.

פרשת צו- בתחילתה מתארת את  עניין קורבן העולה כמו שנאמר:

"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  צַו אֶת־אַהֲרֹן וְאֶת־בָּנָיו לֵאמֹר, זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה:  הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל־הַמִּזְבֵּחַ כָּל־הַלַּיְלָה, עַד־הַבֹּקֶר, וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ, תּוּקַד בּוֹ"

ומעניין כי השבת  הזו- טרם  חג הפסח נקראת "השבת הגדול".

כפי שנאמר בהפטרה בספר  מלאכי: "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם, אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא--לִפְנֵי, בּוֹא יוֹם יְהוָה, הַגָּדוֹל, וְהַנּוֹרָא".[מלאכי ג', פרק: כ"ג]

השאלות הן:

א]  על מה מכפר קורבן עולה ומה ייחודו?

ב] מה הקשר בין הפרשה לדברי מלאכי?

ג] מהו שבת הגדול?

 תשובות,

קורבן עולה וייחודו.

ה"נתיבות שלום" מסביר: כי קורבן עולה  מכפר על הרהור הלב ונמצא שהקורבן על מחשבה חמור יותר  מהקורבן על המעשה.

רש"י  מסביר את משמעות המילה: "צו"-  כביטוי  ללשון זירוז , מיד ולדורות

ועל פי תורת כוהנים -  עליו מבסס רש"י את דבריו, הרי המילה: "צו" כוונתה- לזרז את הכוהנים בקיום המצווה [קורבן עולה] הן מפני שהיא מצווה לדורות, או אם משום שיש במצווה - עניין של חסרון כיס.

שהרי הכוהנים מקבלים רק את העור של קורבן זה.

ואם נפסלה העולה, אין לכוהנים את העור- על פי [מסכת זבחים פי"ב, מ"ב]    

ועל כך אומר רבי שמעון: כי יש לזרז במקום שקיים חסרון כיס-כלומר: הפסד של כסף.

ה"כלי יקר" ממשיך את דברי רבי שמעון ואומר: אין זירוז- כי אם במקום עצלה שנאמר בספר משלי:

"עַצְלָה, תַּפִּיל תַּרְדֵּמָה";[משלי י"ט, ט"ו]הכוונה: שהעצלות גורמת לשינה עמוקה ובטלה, ועוד נאמר:

"עַד־מָתַי עָצֵל תִּשְׁכָּב;    מָתַי, תָּקוּם מִשְּׁנָתֶךָ".[שם  ו', ט']

וכאן הוא מצווה שיתעסק ביקידת אש כל הלילה- עד הבוקר ויש לחשוש שמצד העצלות המצויה אצל האדם- יבוא לידי תרדמה ויגרום קלקול לקורבן- מטעם זה הוא צריך זירוז!

מעניינים במיוחד  דברי הגאון מוילנא המזכיר את הפסוק:

 "אֵשׁ, תָּמִיד תּוּקַד עַל־ הַמִּזְבֵּחַ--לֹא תִכְבֶּה".

מסופר בגמרא: [תענית כ"ח, א']פעם אחת גזרה מלכות הרשעה שמד על ישראל והושיבו שומרים על הדרכים - כדי שלא יביאו עצים למערכה שעל המזבח, מה עשו יראי חטא שבאותו הדור? לקחו גזרי עצים ועשו מהם סולמות. והניחו על כתפיהם והלכו להם, כיון שהגיעו אצל השומרים, שאלו השומרים: להיכן אתם הולכים?- ענו להם: להביא  גוזלים מהשובך שלפנינו בסולמות שעל כתפינו.

 כיון שעברו –השומרים והלכו לדרכם- ואילו האנשים פרקו את הסולמות. והעלו את העצים לירושלים וכך זכו ישראל לקיים את אש המערכה על המזבח גם  בשעה של גזרת שמד. אכן היו צדיקים!

ה"נתיבות שלום "מביא את מדרש תנחומא  [צו, א']" זאת תורת העולה מִי־יַעֲלֶה בְהַר־יְהוָה;    וּמִי־יָקוּם, בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ נְקִי כַפַּיִם,    וּבַר־ לֵבָב": -אמר דוד המלך [תהלים כ"ד ,ג'-ד'] כלומר: שתורת  העולה היא תורה  שמטרתה להתעלות ולהתנער לגמרי מהעולם הזה- לעלות- בהר ה' ולקום במקום קדשו ועוד נאמר : מדוע נאמר  ששמה :"עולה"- לפי שהיא עליונה מכל הקורבנות.

 הקשר  לפרשת צו -ולדברי הנביא מלאכי:

הנביא פונה אל עם ישראל ומאשים אותם ואומר להם :

" לְמִימֵי אֲבֹתֵיכֶם סַרְתֶּם מֵחֻקַּי, וְלֹא שְׁמַרְתֶּם--שׁוּבוּ אֵלַי וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת; וַאֲמַרְתֶּם: בַּמֶּה נָשׁוּב? [פרק ג', ז']

כאן הנביא מאשים את עם ישראל שסרו מהדרך הישרה עוד מימי אבותיהם: והם שואלים כיצד ניתן לשוב?

וחשוב לדעת כי כאשר האחד חוטא לעיני כל- הוא מזיק לסביבתו  כדברי חז"ל הסוברים: "כל ישראל ערבין זה בזה"

זהו כלל הלכתי והשקפתי יסודי במסורת היהודית, שמקורו במדרש (ספרא) ובתלמוד, הקובע כי כל יהודי אחראי לקיום המצוות של חברו וערב לעוונותיו. לפי שכל עם ישראל נחשבים לגוף אחד וכאשר האחד חוטא – האחריות והעונש עשויים להשפיע על כל הציבור!

מקור: הביטוי נדרש על הפסוק "וכשלו איש באחיו" (ויקרא כ"ו, ל"ז)וכאן בהפטרה הנביא מצטט את דברי ה' אל העם: שישובו אל ה' ואז גם ה' יסלח וישוב אליהם: ומוסיף ואומר:

"הָבִיאוּ אֶת־ כָּל־ הַמַּעֲשֵׂר אֶל ־בֵּית הָאוֹצָר, וִיהִי טֶרֶף בְּבֵיתִי, וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת:  אִם־ לֹא אֶפְתַּח לָכֶם, אֵת אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם, וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה, עַד־ בְּלִי ־דָי":

ה' מבטיח להם שאם יביאו מעשרות בזה ,בלבד, מותר להם לבחון את ה' ויראו שה'  יעניק להם ברכות כארובות השמים.

ה' מבטיח להרעיף על ישראל רחמים באומרו: "וְחָמַלְתִּי עֲלֵיהֶם--כַּאֲשֶׁר יַחְמֹול אִישׁ, עַל־בְּנוֹ הָעֹבֵד אֹתוֹ. וְשַׁבְתֶּם, וּרְאִיתֶם, בֵּין צַדִּיק, לְרָשָׁע--בֵּין עֹבֵד אֱלֹוהִים, לַאֲשֶׁר לֹא עֲבָדוֹ" ואז יזכו לראות כיצד ה' גומל לצדיק וכיצד מעניש את הרשעים.

ולבסוף הנביא מזכיר  את היום הגדול שיגיע- יום חם כתנור  אבל לפני זה עתיד להופיע אליהו הנביא:

"כִּי־הִנֵּה הַיּוֹם בָּא, בֹּעֵר כַּתַּנּוּר; וְהָיוּ כָל־ זֵדִים וְכָל־ עֹשֵׂה רִשְׁעָה, קַשׁ, וְלִהַט אֹתָם הַיּוֹם הַבָּא אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת, אֲשֶׁר לֹא־ יַעֲזֹב לָהֶם שֹׁרֶשׁ וְעָנָף.  וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי, שֶׁמֶשׁ צְדָקָה, וּמַרְפֵּא, בִּכְנָפֶיהָ; וִיצָאתֶם וּפִשְׁתֶּם, כְּעֶגְלֵי מַרְבֵּק.  וְעַסּוֹתֶם רְשָׁעִים—כִּי־ יִהְיוּ אֵפֶר, תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלֵיכֶם:  בַּיּוֹם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת". הצדיקים ישמחו והרשעים יענשו ביום זה. עם ישראל חייבים לזכור את התורה תמיד-כנאמר:

"זִכְרוּ, תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי, אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתוֹ בְחֹרֵב עַל־ כָּל־ יִשְׂרָאֵל, חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים.  הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם, אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא--לִפְנֵי, בּוֹא יוֹם יְהוָה, הַגָּדוֹל, וְהַנּוֹרָא. וְהֵשִׁיב לֵב־ אָבוֹת עַל־ בָּנִים, וְלֵב בָּנִים עַל־אֲבוֹתָם—פֶּן־ אָבוֹא, וְהִכֵּיתִי אֶת־ הָאָרֶץ חֵרֶם".

השבת הגדול

טרם יצאו עם ישראל ממצרים הם הצטוו מה' לקחת את השה- שנחשב – האליל  הקדוש של המצרים, בעשרה בניסן ולהכינו לשחיטה ב:י"ד בניסן -היה חשש כי המצרים ינסו להתנגד ולהפריע להם לעשות זאת, הדבר דרש מעם ישראל מסירות נפש ממש- כי היה חשש מאד גדול  מעלבון האליל שלהם והנה מהתרחש הנס הגדול- המצרים עמדו מנגד ולא אמרו דבר וזה היה הנס הגדולש לפי המסורת היה עשרה בניסן באותה שנה  בשבת  -זו הייתה: שבת הנס הגדול. ובקצרה :"השבת הגדול"- לכן השבת לפני פסח נקראת: "השבת הגדול". וגם נקראת על שם נבואת מלאכי: "אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם, אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא--לִפְנֵי, בּוֹא יוֹם יְהוָה, הַגָּדוֹל, וְהַנּוֹרָא". 

 לסיכום לאור האמור לעיל: בפרשה יש המשך תיאור נושא הקורבנות שמטרתן –לכפר על חטאים ולקרב את עם ישראל לה' ובדומה לכך בהפטרה הנביא מלאכי-בשבת הגדול  מצטט את דברי ה':

זהו צו השעה לימים אלה ממש: "שׁוּבוּ אֵלַי ואָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם, אָמַר"

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הַגְּאֻלָּה/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

 

הַגְּאֻלָּה

שִׁיר מֵאֵת אֲהוּבָה קְלַיְן ©

חָלְפוּ דּוֹרוֹת רַבִּים

מֵאָז שִׁירַת גְּאוּלִים

עֵת יָצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם

בַּחוֹלוֹת בְּצֵל כִּפַּת שָׁמַיִם.

 

מֵימָנָם וּשְׂמֹאלָם חוֹמַת מַיִם

צוֹעֲדִים יַחְדָּיו מְאִיצִים רַגְלַיִם

מֵאָז אֱמוּנָתָם מַרְקִיעָה שְׁחָקִים

בְּכָל יוֹם לֶאֱלֹוקִים יַחְדָּיו   מוֹדִים.

 

 עַתָּה חָשׁוּ דִּבְרֵי הַנְּבִיאִים

 לְפֶתַע קוֹרְמִים עוֹר וְגִידִים

 הָאָבִיב נוֹתֵן אוֹתוֹתָיו בַּשָּׂדוֹת

 נִיחוֹחַ  הַפְּרִיחָה מְשַׂמֵּחַ  לְבָבוֹת.

 

 בְּחוּצוֹת יְרוּשָׁלַיִם שִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן

 גִּיל וְדִיצָה מֵעַל כָּל דִּמְיוֹן

 קוֹלוֹת שׁוֹפָר בּוֹקְעִים מֵהַחוֹמוֹת

 שַׁיֶּרֶת מְחוֹלְלוֹת יוֹצֵאת לָרְחוֹבוֹת.

 

פִּתְאוֹם מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד מוֹפִיעַ

רָכוּב עַל חֲמוֹר וּבְשׁוֹפָרוֹ תּוֹקֵעַ

סוֹף. סוֹף  יָצָא חֹוטֶר מִגֵּזַע יִשָׁי

כִּי הִגִּיעַ הָעֵת לְלֹא תְּנַאי.

הֶעָרָה ,הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת נְבוּאַת הַנָּבִיא מַלְאָכִי [פֶּרֶק ג']

[ישעיהו פרק: י"א] [זכריה ט', ט']

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת ויקרא- האם ה' קורא למשה בלבד? מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

                `       פרשת ויקרא- האם ה' קורא למשה   בלבד?

 מאמר מאת: אהובה קליין

יצירותיי לפרשה:

          ציורי תנ"ך/ ה' קורא למשה- מבין הכרובים/ ציירה: אהובה קליין(c)

                     ציורי תנ"ך/ קורבן עולה ויורד/ ציירה: אהובה קליין (c)

         ציורי תנ"ך/ הכוהנים עורכים את העצים על המזבח/ ציירה: אהובה קליין (c) 

ציורי תנ"ך/ הקרבת פר העלם דבר- על ידי הציבור לפני פתח אוהל מועד/ ציירה: אהובה קליין (c)

  ציורי תנ"ך/  מנחת מאפה תנור ויציקת השמן עליה/ ציירה: אהובה קליין (c)

   ציורי תנ"ך/ העני מגיש קורבן מנחה לכהן/ ציירה: אהובה קליין (c)

 ציורי תנ"ך/ המקריב קורבן עולה של יונים - מגיש לכוהן/ציירה: אהובה קליין (c) 

                 ציורי תנ"ך/  הקרבת קורבנות במקדש/ ציירה: אהובה קליין (c)

                  ציורי תנ"ך/   סעודת קורבן שלמים/  ציירה: אהובה קליין (c) 

             ציורי  תנ"ך/ רוח חדשה נושבת על ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)

            [הפטרה בישעיהו, מ"ד]

                                         ציורי תנ"ך/ ראשית הקציר/ ציירה: אהובה קליין (c)

                

                    ציורי תנ"ך/ הבאת מנחת העומר לבית המקדש/ ציירה: אהובה קליין (c)

                      ציורי תנ"ך/ הבאת  מנחת העומר אל המקדש/ ציירה: אהובה קליין (c)

   ציורי תנ"ך/ הגשת העומר לכהן במקדש/ ציירה: אהובה קליין (c)

                       ציורי תנ"ך/ הנפת העומר במקדש/ ציירה: אהובה קליין (c)

חומש  ויקרא הוא הספר השלישי מתוך חמישה חומשי  תורה - הכולל עשר פרשיות - רובן עוסקות בתוכן - תורת הקורבנות - עניין הכוהנים וכל העוסקים במלאכת הקודש - מהטעם הזה - ספר זה נקרא גם בשם: "תורת כוהנים"

הפרשה פותחת בקריאה למשה רבינו במילה: "וַיִּקְרָא":

"וַיִּקְרָא, אֶל מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר יְהוָה אֵלָיו, מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר.  דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן, לַיהוָה—מִן הַבְּהֵמָה, מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן, תַּקְרִיבוּ, אֶת קָרְבַּנְכֶם".  [ויקרא א', א'- ג']

השאלות הן:

א] מה טיבה של קריאה זו - האם היא  פונה רק למשה?

ב] מה תכליתן של הקורבנות?

ג] מה המסר של ישעיהו הנביא בהפטרה [ישעיהו מ"ג, מפסוק: כ"א - עד-  מ"ד, פסוק: כ"ג] עד: "בישראל יתפאר"?

תשובות.

משמעות קריאת ה' - נועדה ליצור קשר:

ישנו מדרש המתרץ כי קיים - חיבור בן סוף חומש שמות לתחילת  חומש ויקרא, שהרי שם נאמר:

"ולא יכול משה  לבוא אל אוהל מועד"[שמות מ', ל"ה]והסיבה: כי בזמן שהשכינה שרתה מעל אוהל מועד- נראה שם ענן ,לכן היה צורך שה' יקרא למשה מתוך אוהל מועד - ומהיכן בדיוק היה מגיע הקול של ה'?

על כך עונה רש"י: מבין שני הכרובים מעל הכפורת נשמעה הקריאה למשה.

לפי המדרש: ה' קרא לו כדי לעודדו בהמשך תפקידו - למען עם ישראל.

ורש"י מוסיף: כי לכל הציוויים אל משה קדמה קריאה, האם גם בהפסקות שבין עניין לעניין - הייתה קריאה? ועונה על כך רש"י:

לפני אמירה , או דיבור-קדמה קריאה, אך לא בהפסקות המשמשות פנאי למשה – וזאת כדי שיתבונן בין פרשה לפרשה- בין נושא לנושא.

ואכן הדבר מעורר שאלות, מדוע משה נזקק להפסקה בין עניין  לעניין, הרי ה' היה יכול להשפיע על משה כוח  רוחני- כדי  שמשה יבין  בעצמו בכל  העניינים ללא שהות  מיותרת וללא בזבוז זמן?

אלא, אומרים חז"ל: שבהפסקות הייתה שהות  למשה לחשוב - ובכך יש מסר לכל אדם לבל יחשוב כי הוא מסוגל להיות מהיר החלטה  ופזיז- כי דווקא אז, הוא עלול  לבוא לידי תקלות וטעויות!

מעניינים דברי רבינו בחיי: לשון הקריאה של ה' -  היא: לשון  של כבוד לשון שמלאכי השרת משתמשים בה- לפי שנאמר:

"וְקָרָא זֶה אֶל־זֶה וְאָמַר, קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ יְהוָה צְבָאוֹת; מְלֹא כָל־הָאָרֶץ, כְּבוֹדוֹ".[ישעיהו  ו', ג']

הנה הסבר על סוגים של קריאה:

"וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה.." בתיאור הבריאה ה' קרא שמות: לרקיע-שמים,  ליבשה- ארץ ..

"וַיִּקְרָא יְהֹוָה אֱלֹהִים אֶל הָאָדָם וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶּכָּה."[בראשית: ג', ט']

מתברר כי כל קריאה של ה' לאדם - תכליתה: כדי שהאדם יקרא בשם ה'. בתנ"ך ניתן למצוא סוגים שונים של קריאות.

ה"כלי יקר" מתייחס לאות האלף הקטנה במילה: "וַיִּקְרָא"

אלף - לשון לימוד, כמו שנאמר:[איוב ל"ג, ל"ג] "ואאלפך חכמה" כמו שהלימוד מתקיים רק במי שמקטין את עצמו וכאן יש רמז למשה שהיה עניו מאד, הוא הקטין עצמו וברח מן השררה , כאשר  אלוקים רצה להטיל עליו מנהיגות, משה ניסה ל סרב לכך בדבריו: "לא איש דברים אנוכי".

לעניות דעתי: בימים אלה ממש כאשר אנחנו שרויים במלחמת קיום, יש בינינו החושבים כי  כל המלחמה הזו היא: "מקרה"

על כך נאמר בתורה: "וְאִם־ בְּאֵלֶּה--לֹא תִוָּסְרוּ, לִי; וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי, קֶרִי. הלכתם   וְהָלַכְתִּי אַף־ אֲנִי עִמָּכֶם, בְּקֶרִי; וְהִכֵּיתִי אֶתְכֶם גַּם־ אָנִי, שֶׁבַע עַל־ חַטֹּאתֵיכֶם. וְהֵבֵאתִי עֲלֵיכֶם חֶרֶב, נֹקֶמֶת נְקַם ־בְּרִית, וְנֶאֱסַפְתֶּם, אֶל־ עָרֵיכֶם; וְשִׁלַּחְתִּי דֶבֶר בְּתוֹכְכֶם, וְנִתַּתֶּם בְּיַד ־אוֹיֵב". [ויקרא ,כ"ו, כ"ג- כ"ו]

אנחנו רואים כי יש שבע חזיתות שנפתחו נגדנו - ללא סיבה מוצדקת- הרי מה עוללנו לאויבים אלה ? - אנחנו חייבים להבין - דבר מתוך  דבר: ה' קורא לנו לחזור אליו - ולתורה הקדושה הרי  נאמר: "יהוָה, אִישׁ מִלְחָמָה"[שמות ט"ו, ג'] כפי שנאמר ב"שירת הים"

תכלית  הקרבת הקורבנות לה'.

ישנה  דעה האומרת: כי קורבן הוא: מלשון קירבה והתקרבות לה'.

לפי דברי ספורנו: כאשר אדם מקריב מתוך הכנעה ולב  נשבר-הדבר  נחשב לקורבן אמתי, אך אם הקרבן לא מתוך כוונה עמוקה-אין הדבר רצוי אצל ה'.

לפי הרמב"ן: כאשר אדם מקריב קורבן והוא מתבונן בכל התהליך של ההקרבה-כיצד נזרק הדם של הקורבן וכיצד נשרפים האיברים, יחשוב כי בשל חטאיו היה ראוי הוא, בכבודו ובעצמו ,שיעבור תהליך זה, אך למעשה הקב"ה נוהג עם החוטא בחסד בכך שנותן לו אפשרות להקריב בהמה – והיא מכפרת על חטאיו.

הרמב"ם מסתמך על דברי חז"ל ואומר: כי כל העולם עומד בזכות הקורבנות.

בספר "מורה נבוכים"  פרק ג': הרמב"ם אומר: כי מטרת הקורבנות-לנתק את עם ישראל  מעבודה זרה, לפי שהיו רגילים לראות אצל אומות העולם כיצד עובדים לבעלי חיים: הצאן היה אלילם של המצרים והבקר-אלילם של אנשי הודו, לכן ה' ציווה לשחוט את תועבת הגויים-כדי לעקור את עניין עבודת האלילות מישראל ולקרבם לאבינו שבשמים.

אחד מסוגי הקורבנות הוא: קורבן שלמים:

קורבן שלמים בדרך כלל מופיע כקורבן נדבה והוא מתחלק לשלושה חלקים:

1] האמורים -  יוקרבו על גבי המזבח.

2] החזה והשוק - שייך לכוהנים.

3] יתרת הבשר יאכל על ידי הבעלים – הוא נאכל בכל מקום בירושלים ולא במקדש בלבד.

הטעם  למשמעות שם הקורבן: לפי חז"ל במדרש ההלכה : תורת כוהנים:

א] ר' יהודה אומר :"כל המביא שלמים - מביא שלום לעולם"

ב] "דבר אחר: שלמים- שהכל שלום בהן, הדם והאמורין למזבח, החזה והשוק לכוהנים, העור והבשר לבעלים"- כלומר יש הרמוניה בן חלקי  הקורבן- הרי  חלק  עולה למזבח וחלק לכוהנים וגם הבעלים נהנים מאכילתו. קורבן זה עושה שלום בין המזבח בין הכוהנים ובין בני ישראל.

ג] קורבן שלמים - מלשון תשלומים , משום שקורבן זה נחשב  לקורבן נדבה - כלומר האדם התנדב בעצמו, או נדר להביאו והגיע הזמן שימלא את התחייבותו - זאת על סמך המקור: "כי תידור נדר לה' אלוקיך לא תאחר לשלמו"

קורבן שלמי תודה: על כך אומר  רש"י: קורבן זה יביא אדם  כהבעת תודה לקב"ה על שניצל על ידי - נס או ישועה – כגון: יורדי ים, הולכי מדבריות, אנשים שהשתחררו מבית האסורים וחולה שנתרפא ממחלתו - כל אלה צריכים להודות לה' על הצלחתם- כפי שכתוב בתהילים ק"ז :"יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם "ובפסוק נוסף נאמר: "ויזבחו זבחי תודה ויספרו מעשיו ברינה" [תהילים ק"ז, כ"א]

 

המסר של ישעיהו הנביא לעם ישראל:

"עַם ־ זוּ יָצַרְתִּי לִי, תְּהִילָּתִי יְסַפֵּרוּ".

אומר הנביא ישעיהו: עם ישראל שאותו יצרתי - הם יספרו את תהילתי בעתיד-את התהילה של ה' ויתכן כי יש כאן רמז בתפילת  פרקי תהלים- בייחוד בעת הזאת.- אבל כרגע המצב שעם ישראל חוטא אינו קורא את  ה' ומרבה לחטוא- לכן לא היה ערך לתפילות ולקורבנות שמקריבים לה' כאשר בו בזמן חוטאים. למרות כל זה- בעתיד עם ישראל לקראת הגאולה יעשה תשובה והוא יבין  כמו שה' קורא לו לשוב אליו כך עם ישראל יקרא אל ה'  יצוק  ה'  את רוח השכינה על הדורות הבאים וכולם יכירו בה'-כמו שנאמר:

"זֶה יֹאמַר לַיהוָה אָנִי, וְזֶה יִקְרָא בְשֵׁם ־ יַעֲקֹב; וְזֶה, יִכְתֹּב יָדוֹ לַיהוָה, וּבְשֵׁם יִשְׂרָאֵל, יְכַנֶּה" [ישעיהו מ"ד, ה'- ו']

לסיכום, לאור האמור לעיל: עלינו לשוב להתחבר לתורה הקדושה ולהבין כי אלוקים הקורא למשה כאן בפרשה- הוא  קורא גם לנו הקטנים כמו האות א' הקטנה בסוף המילה :,ויקרא"-  וזאת  כדי שנאמץ את מידת הענווה  שלנו ונקיים באהבה את המצוות כולל  שמירת שבת. נקשיב  לקריאת  ה' כעת : כמו שנאמר: "הַמְּעוֹרֵר יְשֵׁנִים וְהַמֵּקִיץ  נִרְדָּמִים" [בתפילת :"נשמת קול חי "]

כדברי הנביא ישעיהו:

"כֹּה־ אָמַר יְהוָה מֶלֶךְ־ יִשְׂרָאֵל וְגֹאֲלוֹ, יְהוָה צְבָאוֹת:  אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן, וּמִבַּלְעָדַי אֵין אֱלֹהִים.  וּמִי כָמוֹנִי יִקְרָא, וְיַגִּידֶהָ וְיַעְרְכֶהָ לִי,"

[ישעיהו מ"ד, ו'-ז']

ציורי תנ"ך/ סעודת קורבן שלמים בירושלים/ ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)