פרשת תרומה- לשם מה נועדה התרומה?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 פרשת תרומה- לשם מה נועדה התרומה?

יצירותיי לפרשה:

ציורי תנ"ך/ איסוף תרומת-כסף, זהב ונחושת למשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הציווי ללקיחת תרומה עבור המשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הבאת  תרומה  אל משה/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ הבאת שמן כתרומה למשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/"ועשו לי מקדש../ ציירה: אהובה קליין(c)[שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ "ועשו לי משכן ושכנתי בתוכם"/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]  

ציורי תנ"ך/ תרומת האבנים למשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ הכרובים מעל ארון הברית במשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ המנורה במשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ שלחן לחם הפנים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ אמני המשכן- בצלאל ואהליאב/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי התנ"ך/  אומני המשכן במלאכתם/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הקמת המשכן בידי בצלאל בן אורי ואהליאב בן אחיסמך / ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הקמת  חצר המשכן/ ציירה: אהובה קליין: [שמן על בד] (c)

ממשכן למקדש

ספר מלכים-א'. [פרק: ה']

ציורי  תנ"ך/ עבדי מלך צור  ושלמה המלך/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ שלמה המלך כורת ברית עם חירם מלך צור/ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/חירם מלך צור שולח ארזים לבניית המקדש/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ שלמה המלך וברקע עבדיו נושאים אבני גזית לבניין הבית.

ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך /שלמה המלך בונה מקדש/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ שלמה המלך והחוצבים בהר/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ שלמה המלך החכם מכל אדם/ ציירה: אהובה קליין (c)

פרשה זו פותחת במילים: "וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחו ּ-לִי תְּרוּמָה:  מֵאֵת כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ, תִּקְחוּ אֶת-תְּרוּמָתִי.  וְזֹאת, הַתְּרוּמָה, אֲשֶׁר תִּקְחוּ, מֵאִתָּם:  זָהָב וָכֶסֶף, וּנְחֹשֶׁת".[שמות  כ"ה, א'- ד']

השאלות הן:

א] מה משמעות המילים: "וְיִקְחוּ -לִי תְּרוּמָה"?

ג] תרומת הכסף הנחושת והזהב - מה טמון בהם?

תשובות..

"וְיִקְחו ּ- לִי תְּרוּמָה"

החיד"א מסביר: למילה:  "לי " - ישנה משמעות , כביכול ה' אומר: שייקחו תרומה גם מִמְּנוֹ בנוסף על כך שייקחו מכל איש.." ובמה דברים אמורים? בענני הכבוד, על פי דברי חז"ל: העננים הביאו את אבני השוהם ואבני המילואים -זו הייתה תרומת אלוקים לבניית המשכן.

"קדושת הלוי" סובר: בזמן שיש לעם ישראל את רצונם ונדיבות ליבם לקיים  מצוות למען - שם שמים, אומר: הקב"ה: "לי תרומה" : כי על ידי כך  הוא מגיע להתרוממות: לפי: "כשישראל עושין רצונו של מקום  מוסיפים כוח בפמליה של  מעלה"

הרבי מקוצק היה אומר:"ויקחו לשמי- תרומה" שתיקחו את שמי כשהוא מורם ונבדל מן העולם הזה.

המלבי"ם שואל: מדוע נאמר: "ויקחו" ולא :"ויתנו"?

תשובתו: לפי שבאמת הכול שייך לקב"ה כפי שנאמר:" כִּי מִמְּךָ הַכֹּל וּמִיָּדְךָ נָתַנּוּ לָךְ". [דברי הימים א. כ"ט, י"ד]  אלא ברגע שאדם עושה דבר טוב עם ממונו - לשם שמים - הרי הוא קונה לעצמו כדברי חכמים האומרים : על ידי הברכה מתקיים:"  וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם" [תהלים קט"ו, ט"ז] נמצא שהוא נותן את שלו.

מכאן: כי  רק עם נתינת התרומה לה'- זה נעשב בבחינת:"ויקחו"- שהם לוקחים וקונים זאת לעצמם...

חז"ל אומרים[מסכת יומא ע"ה, ע"א]:"מלמד שירדו להם לישראל אבנים טובות ומרגליות עם המן" והם תרמו אותן למשכן. ואם תרומת המשכן הגיעה מן השמים בדרך ניסית, מדוע מלכתחילה לא ירדו כל האבנים הטובות במקום קרוב למשכן?

אלא, שלהקמת המשכן נדרשה מסירות נפש של בני ישראל ,המקום והשראת השכינה צריך להיבנות מתוך התגברות על היצר ועל המידות הרעות, לכן היה צריך שבני ישראל יביאו משלהם, כדי לבחון את מסירות הנפש שלהם- לנסות אותם- האם  הם מתגברים על תאוות הממון ונותנים את ממונם למשכן ברצון ובנדיבות לב.

באמת כאשר הבחינו באבנים יקרות אלה - יתכן שהייתה להם מלחמה פנימית - האם לתרום אבנים  יקרות  אלה למשכן, או לא וכמה מעלות טובות יש לאנשים אלו - שאינם נופלים  לבור חמדת הממון והתאווה. ותורמים בלב שלם מתוך ההכרה כי כל הכסף, הזהב והאבנים הטובות, אינם שלהם. הם ניתנים להם כפיקדון כדי שישתמשו - עבור דבר כה נעלה וקדוש.

חשיבות תרומת הכסף והזהב .

דוד המלך אומר בתהלים: "טוֹב לִי תוֹרַת פִּיךָ מֵאַלְפֵי זָהָב וָכָסֶף [תהלים קי"ט, ע"ב]

בזוהר הקדוש: מסופר על מעשה שקרה וממחיש לנו  מה ערכה  של התורה הקדושה:

באחד הימים כאשר עבר רבי אבא ברחוב – לפתע ראה ילד  קטן משחק – ילד יתום אשר לא היה  מי שידאג לעולמו הרוחני.

שאל רבי אבא את הילד מה שמו? "יוסי שמי"- ענה לו הילד. אחר כך שאל אותו - מה מעשיו  כאן ברחוב - הילד ענה לרב שהוא "משחק"

שאל הרב את הילד האם יסכים להתלוות אליו ולגשת לישיבה ללמוד  תורה? הילד ענה: "כמה תשלם לי"? הילד הבהיר לרב - כי הוא מוכן לבוא לישיבה-בתנאי שיקבל תשלום ואם לא - יעדיף להישאר ברחוב לשחק.

שאל הרב: מה הסכום שהילד דורש? הנער השיב לו: "אם תיתן לי שתים עשרה כוסות של פז [זהב משובח] - אני מוכן לבוא אתך לישיבה וללמוד יומם ולילה"

רבי אבא הבטיח לו: שאם יתלווה אליו ויבוא לישיבה וילמד בשקידה - יקבל את שכרו. ואכן הילד ישב ולמד בישיבה ברצינות רבה.

הרב ויוסי היו מאושרים, אבל היה מישהו לא מרוצה מהתוצאות. זה היה: יצר הרע שהיה מתעתע בילד ומבלבל אותו.

ואומר לו: כי הרב לא יקיים את הבטחתו והרי אין ליוסי הורים  ממילא אף אחד לא ידאג לו! ויוסי התבלבל!

הילד שאל את הרב: אם הוא יכול  לפחות לראות את כוסות הזהב שעתיד לקבל ממנו?

אומנם הילד שב לשקוד על לימוד התורה, אלא  כעת הרב היה מוטרד מהיכן יביא את מה שהבטיח?

כששב לביתו, סיפר את הבעיה  לרעייתו : כיצד יצליח לקיים את הבטחתו לילד ?

אשתו הצדיקה ענתה לו: שהוא עושה הכול לשם שמים ועל כן יסיר דאגה מליבו והקב"ה יעזור לו!

באותו יום הופיע איש זקן עם שק  גדול וסיפר לרב: כי שמע את דרשת רבי יוחנן שאמר: כי עמי הארצות לא יזכו לקום לתחיית המתים  וכי ניתן לקום לתחיה רק אם יש להם  "טל תורה'!

ואמר שהוא רוצה לתרום את הונו שבשק - תמורת 'טל תורה'- כלומר: באמצעות שטר התחייבות שיימסר לתלמיד חכם שלומד תורה -שיבטיח שימכור לו את "זכות התורה". מששמע זאת  יוסי, שמח ונשאר ללמוד והרב הבטיח שישמור לו את  האוצר עד בוא יום  האירוסין ויוסי חתם על שטר התחייבות לחלוק את  זכות  תלמודו עם הזקן ומיד שב ללמוד בבית המדרש והרב התחייב לשמור לו את  האוצר שברשותו.

עד שבאחד הימים - הכול התהפך – יוסי פרץ  בבכי ודרש מהרב שיביא לפניו את הזקן - כדי שהוא ישיב  לו את שטר ההתחייבות  וייקח את כל האוצר היקר חזרה.

הסיבה: יוסי למד זה עתה: כי אפילו מילה אחת מהתורה - יקרה מפנינים – ומזהב ומפז כה רב! אלא שלפתע פרצה מחלוקת כאשר הזקן הוזמן לביתו של - רב אבא - הוא לא רצה לוותר על זכות התורה ולא חפץ לקבל חזרה את האוצר - ואילו יוסי מאס באוצר!

רב אבא - החליט: לחלק את הכסף והזהב לעניים – ללומדי תורה לישיבות ולעניים.

ישנו משל על מלך שהייתה לו בת יחידה , בא נסיך אחד והשתדך איתה ורצה לקחתה לארצו, אמר לו  האב: זוהי בתי היחידה, אינני יכול בלעדיה ,אך אינני יכול להגיד לך שלא  תיקח אותה, לפי שהיא כבר אשתך, לכן בקשתי היא: כל מקום שתלך  תקציב לי חדר שאוכל לדור אצלכם, כי איני יכול לעזוב אותה, הנמשל לכך: אמר הקב"ה לישראל: אני הענקתי לכם את התורה ואינני יכול לפרוש ממנה ולהגיד לכם שאל תיטלו אותה ,גם איני יכול בלעדיה ,לפיכך  כל מקום שאתם הולכים עשו לי בית אחד אצלכם שאדור בו, כפי שכתוב:

"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם".

לסיכום, לאור האמור לעיל - התרומה נועדה להקמת המשכן ושם השכינה הייתה שורה על עם ישראל, ומשבנה שלמה  את המקדש השכינה עברה לשם, אולם ,  משחרב המקדש השכינה שורה על עם ישראל במקום שעם ישראל מחובר לתורה.

כנאמר: "כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ".[משלי, ד', ב']

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

תְּרוּמָה מַתְּנַת שָׁמַיִם/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

תְּרוּמָה מַתְּנַת שָׁמַיִם

שִׁיר מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©

הַשְּׁמוּעָה עָבְרָה מִפֶּה לָאֹזֶן

לִתְרֹום עֲבוּר מִשְׁכָּן וְחֹושֶׁן

זָהָב, כֶּסֶף וּנְחֹושֶׁת- יְקָרִים

וַדַּאי אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ מְרוֹמְמִים.

 

יִשְׂרָאֵל מְצַיְּתִים   בֶּאֱמוּנָה

 בְּאַהֲבָה  שִׂמְחָה וַהֲבָנָה

 צִוּוּי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים

 נִדַּבְתְּ לִבָּם חִישׁ מְנַדְּבִים.

 

 בְּאַחַד הַיָּמִים רָאוּ רַבִּים

 גִּלּוּי מַדְהִים מַעֲשֵׂה נִסִּים

 בְּתֹם אִסּוּף  הָמָן בַּמִּדְבָּר

 לְרַגְלֵיהֶם הִתְגַּלָּה דָּבָר מוּזָר.

 

 מַיִם זוֹרְמִים לְרַגְלֵי הַסְּלָעִים

 בָּהֶם הִשְׁתַּקְּפוּ מִינֵי צְבָעִים

 עוֹדָם מִשְׁתַּהִים לְזֶה הַמַּרְאֶה

 חָקְרוּ מָה פֵּשֶׁר-הוּא  הַמַּחֲזֶה?

 

אָז הֵבִינוּ – כִּי הָמָן נָמַס לְפֶתַע

לְעֵינֵיהֶם הִתְגַּלָּה זֶה הַשֶּׁפַע

מַתְּנַת שָׁמַיִם אֲבָנִים יְקָרוֹת

אוֹתָם לָקְחוּ לִתְרוּמָה בִּקְעָרוֹת.

הֶעָרָה  הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת פָּרָשַׁת:  תְּרוּמָה[ חֻמַּשׁ שְׁמוֹת]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת משפטים- האם מותר לכרות ברית עם אויב?/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת  משפטים- האם מותר לכרות ברית עם אויב?

מאת: אהובה קליין.

ציורי תנ"ך/ האיסור לכרות ברית עם האויב/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ עם ישראל נלחם נגד אויביו כארי/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ שילוח העבד לחופשי/ ציירה: אהובה קליין(שמן על בד] (c)

ציורי תנ"ך/ העבד ואשתו יוצאים לחופשי/ ציירה: אהובה קליין (c)

Biblical painting/Slave set free Shiping/By Ahuva Klein(c

אמה עברייה

ציורי תנ"ך/ אמה עברייה /ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ הבטחת ה' בדבר הסרת מחלה מהעם/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הבטחת ה' בדבר הסרת מחלה מהעם/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ משה עולה להר סיני לקבל את הלוחות/ ציירה: אהובה קליין(c)

ציורי תנ"ך  שומר חינם/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ השדה - שטח הפקר בשנת שמיטה- מיועד לאביונים  ולאחר מכן גם לחיית השדה/ציירה:

אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ שנת השמיטה/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ שמיטה בכרם- הפקר/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ שנת היובל- האדם שב אל נחלתו/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ שנת היובל- האדם שב אל נחלתו/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי  תנ"ך/ הריסת אלילים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ מנוחת השבת/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ עזרה לחמור שונאך הרובץ  תחת משאו/ציירה: אהובה קליין (c)

 [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/עליה לרגל לירושלים/ציירה: אהובה קליין (c)  

ציורי תנ"ך/ הבאת ביכורים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ המלאך ההולך לפני בני ישראל/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

"כי ילך מלאכי לפניך.."[שמות כ"ג, כ"ג]

ציורי תנ"ך/ משפט צדק/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ מנוחת השבת/ ציירה: אהובה קליין (c)

הפרשה פותחת בפסוקים: "וְאֵלֶּה, הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר תָּשִׂים, לִפְנֵיהֶם".

היא כוללת חוקים ומשפטים בעיקר בין אדם לחברו , אך גם הסבר מעניין- לגבי האויבים כפי שנאמר: "וְשָׁלַחְתִּי אֶת-הַצִּרְעָה, לְפָנֶיךָ; וְגֵרְשָׁה, אֶת - הַחִוִּי אֶת-הַכְּנַעֲנִי וְאֶת - הַחִתִּי--מִלְּפָנֶיךָ.  לֹא אֲגָרְשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ, בְּשָׁנָה אֶחָת:  פֶּן-תִּהְיֶה הָאָרֶץ שְׁמָמָה, וְרַבָּה עָלֶיךָ חַיַּת הַשָּׂדֶה. מְעַט מְעַט אֲגָרְשֶׁנּוּ, מִפָּנֶיךָ, עַד אֲשֶׁר תִּפְרֶה, וְנָחַלְתָּ אֶת-הָאָרֶץ.  וְשַׁתִּי אֶת - גְּבֻלְךָ, מִיַּם-סוּף וְעַד-יָם פְּלִישְׁתִּים, וּמִמִּדְבָּר, עַד-הַנָּהָר:  כִּי אֶתֵּן בְּיֶדְכֶם, אֵת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, וְגֵרַשְׁתָּמוֹ, מִפָּנֶיךָ.  לֹא - תִכְרֹת לָהֶם וְלֵאלֹהֵיהֶם, בְּרִית.  לֹא יֵשְׁבוּ בְּאַרְצְךָ, פֶּן-יַחֲטִיאוּ אֹתְךָ לִי:  כִּי תַעֲבֹד אֶת  אֱלֹהֵיהֶם, כִּי-יִהְיֶה לְךָ לְמוֹקֵשׁ"[שמות כ"ג, כ"ח- ל"ג]

השאלות הן:

א] מה משמעות וו החיבור בתחילת הפרשה ומה הסכנה בעיוות הדין?

ב] כיצד יש לנהוג עם האויבים בימינו - ולהבטיח את ישיבתנו בארץ?

תשובות

משמעות וו החיבור בפרשה - והסכנה בעיוות הדין.

המתבונן בשורה הראשונה הפותחת את הפרשה - מבחין בוו החיבור?

רש"י סבור: בפרשת יתרו התורה מתארת את מעמד הר סיני- כולל עשרת הדיברות -"ואלה" בא להוסיף על עשרת הדברות שבפרשת יתרו - מה הראשונים מסיני - אף כאן בפרשתנו - הדינים  הם מסיני!

בנוסף מעניין לציין: כי מסכת אבות מתחילה במילים: "מֹשֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ, וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים,.."

נשאלת השאלה: מדוע רק משנה זו מתחילה  באזכרת  "משה קיבל תורה.." לעומת שאר המסכתות?

התשובה: כדי שנדע: אומנם  גם לגויים יש ספרי מוסר , אך לעומת ספריהם, מסכת אבות העוסקת במוסר היהודי – ניתנה  בסיני  כמו התורה כולה .

"בעל הטורים" מסביר:"ואל"ה"- (ראשי תיבות)" וחייב אדם לחקור הדין.

"המשפטי"ם"- ראשי תיבות: הדיין מצווה שיעשה פשרה טרם יעשה משפט.

אש"ר- ראשי תיבות: אם שניהם רוצים. תשי"ם - ראשי תיבות: תשמע שניהם יחד מדברים......

ועוד אומר: "בעל הטורים על המשפט: "וְאֵלֶּה, הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר תָּשִׂים, לִפְנֵיהֶם": יש בפסוק זה חמש מילים לומר לך: שכל הדן דין אמת, לאמתו, הרי הוא כאילו קיים חמישה חומשי תורה, וכאילו נעשה שותף להקב"ה במעשי בראשית.

האדמו"ר רבי בונים מפשיסחא: סובר: "וְאֵלֶּה, הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר תָּשִׂים, לִפְנֵיהֶם"- לימדה אותנו התורה שיהיו המשפטים - היינו -המצוות שבין אדם לחברו לפני המצוות שבין  אדם למקום-כי  דרך ארץ קדמה לתורה!

המשפט חייב  להתנהל – אך ורק – בדרך  אמת וצדק! 

מנגד- אם קיים חלילה עיוות  בהליך  המשפטי -  הדבר מסכן  את כל  עם ישראל בארץ ישראל.

כפי שנאמר:

"חֶרֶב בָּאָה לָעוֹלָם עַל עִינּוּי הַדִּין, וְעַל עִוּוּת הַדִּין, וְעַל הַמּוֹרִים בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא כַּהֲלָכָה". [מסכת אבות ה .ח']

הרמב"ם מסביר:

עינוי הדין - הוא איחור המשפט, ועיון בו ימים רבים בדבר המבואר.

עוות הדין - הוא שידון במה שאינו ראוי:

רבי עובדיה מברטנורא: מסביר:

"עינוי הדין - שיודעים להיכן הדין נוטה ומעכבין ואין פוסקין אותו:

עיוות הדין - לזכות את החייב ולחייב את הזכאי:

על המורים בתורה שלא כהלכה - לאסור את המותר ולהתיר את האסור".

איסור כריתת ברית עם האויבים,

נאמר: "לֹא - תִכְרֹת לָהֶם וְלֵאלֹהֵיהֶם, בְּרִית". 

על פי ספר החינוך: אסור לכרות ברית לשבעת העמים שישבו כאן בארץ וגם עם עובדי אלילים.

כך הוא אומר: שלא נכרות ברית, כלומר: שלא נבטיח באהבתנו אל העם הרע-הכופרים – שהם שבעה עמים שבתורה - שהיו מחזיקים בארצנו טרם בואנו שם, והן החיתי, והאמורי וכו'.

שנאמר: "לֹא - תִכְרֹת לָהֶם וְלֵאלֹהֵיהֶם, בְּרִית". שלא נעשה עמהם שלום ונניח אותם לעבוד עבודה זרה .

משורשי מצווה זו, לאבד עבודה זרה וכל משמשיה מן  העולם , ואלו שבעת העממים היו - עיקר עבודה זרה ויסודה הראשון, ועל כן נעקרו מארצם, ונצטווינו לשרש אחריהם ולאבד זכרם לעולם, כמו שכתוב עליהם בתורה:

"כִּי יְבִיאֲךָ, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-אַתָּה בָא-שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ; וְנָשַׁל גּוֹיִם-רַבִּים מִפָּנֶיךָ הַחִתִּי וְהַגִּרְגָּשִׁי וְהָאֱמֹרִי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי, וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי--שִׁבְעָה גוֹיִם, רַבִּים וַעֲצוּמִים מִמֶּךָּ. וּנְתָנָם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְפָנֶיךָ--וְהִכִּיתָם:  הַחֲרֵם תַּחֲרִים אֹתָם, לֹא - תִכְרֹות לָהֶם בְּרִית וְלֹא תְחָנֵּם". [דברים ז'-א'- ג]

בימים אלה ממש נוכחים אנו להבין: כי  עלינו להיות  מחוברים לתורה הקדושה בְּיֶתֶר שְׂאֵת ואין לקיים ברית עם  אויבים - אשר שואפים חלילה להשמידנו  מעל פני האדמה אשר הובטחה , אך ורק , לעם היהודי! כפי שנאמר לאברהם - אבי האומה בהבטחת ברית בן הבתרים: "בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא כָּרַ֧ת יְהֹוָ֛ה אֶת־ אַבְרָ֖ם בְּרִ֣ית לֵאמֹ֑ר לְזַרְעֲךָ֗ נָתַ֙תִּי֙ אֶת־ הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את מִנְּהַ֣ר מִצְרַ֔יִם עַד ־ הַנָּהָ֥ר הַגָּדֹ֖ל נְהַר ־ פְּרָֽת" [בראשית, ט"ו, י"ח]

האויבים מחנכים את ילדיהם  החל מהגיל הרך – להשמיד חלילה, את היהודים!

כנגד מעשיהם עלינו לחזק את שיעורי התנ"ך במוסדות החינוך בנוסף כל משפחה חייבת ללמד את ילדיהם בביתם - פרשת השבוע  מידי שבת בשבת ובכל בית  יהודי –חייב שימצא ספר תנ"ך שלם.

המילים הבאות מחזקות את אשר עלנו  לעשות:

"לֹא - תִכְרֹת לָהֶם וְלֵאלֹהֵיהֶם, בְּרִית.  לֹא יֵשְׁבוּ בְּאַרְצְךָ, פֶּן-יַחֲטִיאוּ אֹתְךָ לִי:  כִּי תַעֲבֹד אֶת - אֱלֹהֵיהֶם, כִּי- יִהְיֶה לְךָ לְמוֹקֵשׁ"

רש"ר [הרב שמשון רפאל הירש] מסביר: כשם שברכות הבריאות  והכוח שלנו  מובטחים באמצעות יד ה' – כגון הברכה הבאה:

"וַעֲבַדְתֶּם, אֵת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, וּבֵרַךְ אֶת-לַחְמְךָ, וְאֶת-מֵימֶיךָ; וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה, מִקִּרְבֶּךָ" [להלן: כ"ג, כ"ה]

כך פועל יד ה' להביא כליה על האויבים שיגורשו  מפנינו. שני דברים אלה יבואו רק כפועל יוצא מהכנעה המוסרית של עם ישראל לרצון ה'- היינו קיום התורה בפועל!

אם עם ישראל כשהתיישב בארץ היה מקיים את רצון ה' - ניתן היה לחסוך את כל המלחמות  נגד האויבים שנגזר עליהם כיליון בשל השחתתם, ועם ישראל היה זוכה לנחת –נוטע את שורשיו כשהוא אוחז בתורה בארצנו  המובטחת.

לסיכום, לאור האמור לעיל: עלינו לשוב להתחבר לשורשי  אבותינו ולקיים את החיבור לתורתנו ואז נזכה ,בע"ה ,לחיות כאן בשלווה ובטחון ויפים וחשובים דברי דוד אל גוליית:

"וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל הַפְּלִשְׁתִּי: אַתָּה בָּא אֵלַי בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית וּבְכִידוֹן וְאָנֹכִי בָא אֵלֶיךָ בְּשֵׁם יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר חֵרַפְתָּ"

 [שמואל –א, י"ז, מ"ה]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)