פרשת בהעלותך- גדולת משה ותכלית החצוצרות/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת בהעלותך- גדולת משה  ותכלית החצוצרות.

 מאמר מאת: אהובה קליין.

יצירותיי לפרשה:

ציורי תנ"ך/ המנורה במשכן/ ציירה:  אהובה  קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הציווי למשה לעשות חצוצרות/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ השימוש בחצוצרות במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ השליח מבשר למשה: כי אלדד ומידד נשארו במחנה/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ בני ישראל חונים במדבר ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ עמוד הענן במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הלווים במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ הסמיכה על ראש הלוויים- לשם הקדשתם  לעבודת הקודש/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ איסוף המן במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ איסוף השלו במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ המתאוננים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ עונשם של המתאוננים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ עונשה של  מרים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/  צעקת משה אל ה'/ ציירה: אהובה קליין (c)

 ציורי  תנ"ך/ בני ישראל ממתינים למרים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ פסח שני במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ יתרו מסרב למשה להישאר במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציור מתוך ההפטרה:[ספר זכריה ,פרק ב'] חזון סמל המדינה בעיני זכריה הנביא / ציירה: אהובה קליין (c)

בפרשה זו, אלוקים מצווה את משה ליצור שתי חצוצרות: "וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל - מֹשֶׁה לֵּאמֹר. עֲשֵׂה לְךָ, שְׁתֵּי חֲצוֹצְרֹת כֶּסֶף--מִקְשָׁה, תַּעֲשֶׂה אֹתָם; וְהָיוּ לְךָ לְמִקְרָא הָעֵדָה, וּלְמַסַּע אֶת - הַמַּחֲנוֹת.  וְתָקְעוּ, בָּהֵן –וְנוֹעֲדוּ אֵלֶיךָ כָּל - הָעֵדָה, אֶל - פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד.  וְאִם -בְּאַחַת, יִתְקָעוּ--וְנוֹעֲדוּ אֵלֶיךָ הַנְּשִׂיאִים, רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל.  וּתְקַעְתֶּם, תְּרוּעָה -- וְנָסְעוּ, הַמַּחֲנוֹת, הַחֹנִים, קֵדְמָה.  וּתְקַעְתֶּם תְּרוּעָה, שֵׁנִית -- וְנָסְעוּ הַמַּחֲנוֹת, הַחֹנִים תֵּימָנָה; תְּרוּעָה יִתְקְעוּ, לְמַסְעֵיהֶם.  וּבְהַקְהִיל, אֶת - הַקָּהָל--תִּתְקְעוּ, וְלֹא תָרִיעוּ.  וּבְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים, יִתְקְעוּ בַּחֲצֹצְרוֹת; וְהָיוּ לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם, לְדֹרֹתֵיכֶם.  וְכִי - תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם, עַל -הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם--וַהֲרֵעֹתֶם, בַּחֲצֹצְרֹת; וְנִזְכַּרְתֶּם, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, וְנוֹשַׁעְתֶּם, מֵאֹיְבֵיכֶם.  וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם, וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם--וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצֹצְרֹת עַל עֹלֹתֵיכֶם, וְעַל זִבְחֵי שַׁלְמֵיכֶם; וְהָיוּ לָכֶם לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי אֱלֹהֵיכֶם, אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם". [במדבר י', א'- י']

השאלות הן:

א] כיצד מתגלה משה כאיש  אשכולות ?

ב] מדוע  נועדו החצוצרות רק לתקופת משה במדבר ?

ג] מה תכליתן של החצוצרות?

תשובות.

גדולת משה.

מעניין לציין את תכונת  הענווה שמשה הצטיין בה.

כאשר נבחר למנהיג על ידי ה' , הוא לא התלהב לקבל את השליחות הזאת  בקלות – בטענה:

"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-יְהוָה, בִּי אֲדֹנָי, לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם, גַּם מֵאָז דַּבֶּרְךָ אֶל -עַבְדֶּךָ:  כִּי כְבַד- פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן, אָנֹכִי". [שמות ד, י'] אך לאחר שקיבל את המנהיגות לידיו - הוא מתגלה כמנהיג ראוי להערצה, נאמן לעמו  בכל רמ"ח אבריו, למרות שהיה כבד פה ולשון הוא עלה בסולם היראה והחכמה – לאורך כל הדרך הוא מתגלה כאדם ברוך כישרונות!

לעניות דעתי: הוא גם בקי  באומנות אלוקית. הוא פיסל את הלוחות השניים - על פי ציווי ה':

"וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־ מֹשֶׁ֔ה פְּסׇל־ לְךָ֛ שְׁנֵֽי־ לֻחֹ֥ת אֲבָנִ֖ים כָּרִאשֹׁנִ֑ים וְכָתַבְתִּי֙ עַל ־הַלֻּחֹ֔ת אֶ֨ת ־הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר הָי֛וּ עַל ־הַלֻּחֹ֥ת הָרִאשֹׁנִ֖ים אֲשֶׁ֥ר שִׁבַּֽרְתָּ" [שמות  ל"ד, א']

משה מתגלה גם כרוקח של קטורת הסמים:"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל -מֹשֶׁה קַח-לְךָ סַמִּים, נָטָף וּשְׁחֵלֶת וְחֶלְבְּנָה, סַמִּים, וּלְבֹנָה זַכָּה:  בַּד בְּבַד, יִהְיֶה. וְעָשִׂיתָ אֹתָהּ קְטֹרֶת, רֹקַח מַעֲשֵׂה רוֹקֵחַ, מְמֻלָּח, טָהוֹר קֹדֶשׁ.  וְשָׁחַקְתָּ מִמֶּנָּה, הָדֵק, וְנָתַתָּה מִמֶּנָּה לִפְנֵי הָעֵדֻת בְּאֹהֶל מוֹעֵד, אֲשֶׁר אִוָּעֵד לְךָ שָׁמָּה; קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, תִּהְיֶה לָכֶם.  וְהַקְּטֹרֶת, אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה--בְּמַתְכֻּנְתָּהּ, תַעֲשׂוּ לָכֶם; קֹדֶשׁ תִּהְיֶה לְךָ, לַיהוָה".[שמות ל', ל"ד- ל"ח]

כאן בפרשה משה מצטווה ליצור חצוצרות מכסף שמיועדות רק לתקופתו.

משה  מתגלה גם כשופט:

"וַיְהִי֙ מִֽמׇּחֳרָ֔ת וַיֵּ֥שֶׁב מֹשֶׁ֖ה לִשְׁפֹּ֣ט אֶת ־הָעָ֑ם וַיַּעֲמֹ֤ד הָעָם֙ עַל ־מֹשֶׁ֔ה מִן־הַבֹּ֖קֶר עַד ־הָעָֽרֶב"׃[שמות י"ח, י"ג]

משה מתגלה כמרצה  עילאי ונושא דברים לעם ישראל: "אֵלֶּה הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל- כָּל -יִשְׂרָאֵל,.." [דברים א, א]

אלו רק קצת מתוך ים כישרונותיו!

השוני בן החצוצרות לשאר כלי המקדש .

על פי חז"ל [מסכת מנחות כ"ח] ' כל כלי המקדש שעשה משה רבינו בשעתו , יוכלו להשתמש בהם לדורות הבאים, חוץ משתי החצוצרות שעשה משה, שהן תהינה פסולות לדורות הבאים, ויצטרכו לעשות חצוצרות חדשים.

הטעם לפסילתן בדורות הבאים - לפי שבתקופת משה במדבר היה תפקידן :"למקרא העדה" כלומר לאסוף את העם  יחדיו כדי שישמעו את דבר ה'. אך בכל דור  ישנה דרך שונה לקרוא לעם להקשיב לדבר ה' - ההוכחה שלא נוהגים בדור  שלנו באופן זה - כי לכל דור יש את המנהג לאותה התקופה כיצד לקרוא לעדה. מהטעם הזה: החצוצרות שעשה משה רבנו באותה תקופה אינן נחשבות ככשרות לדורות הבאים -כי לכל דור יש את השיטה האופיינית  לתקופתו לרכז את הקהל כדי לקרבם  לה'.

תכליתן של החצוצרות

רבינו בחיי אומר: כי הסוד הגדול שהיה טמון בחצוצרות: ההבנה כי משה הוא אישיות מכובדת וגדולה ועניין החצוצרות היה לכבודו של משה כי : "כן תכסיס המלך שתוקעין לפניו בשופר כי כן יצווה לאסוף חילותיו, ובעבור שעלתה השגתו להתנבא בשם הגדול מידת הרחמים לכך ציווה  אותן לעשותן של כסף"

כלומר: משה היה  מתנבא  מכוח הקב"ה - במידת הרחמים, לכן נצטווה לעשות  את החצוצרות מכסף ולא ממתכות אחרות, שנאמר במסכת מנחות: החצוצרות היו - מן העשת של הכסף. הכוונה לגרוטאות של כסף כשר והיות  ומשה זכה לדיבור של הקב"ה פנים אל פנים ובמידת הרחמים - לכן מספרן של החצוצרות היו שתיים והיו מקשה אחת ותקיעה זו שהייתה לאסוף את העם - היא במידת הרחמים , מתוך אש כפי שכתוב: "ביום דיבר ה' אליכם בחורב מתוך  האש," והתקיעה האחת שהייתה מיועדת לקריאת הנשיאים היה בכך -רמז אדיר על גדולתו וייחודו של משה שהיה שומע מתוך התקיעה את קולו של אלוקים.

מעניין כי החצוצרות נגנזו עוד בחייו וההוכחה לכך שבשעת פטירתו נאמר: "הקהילו אלי את כל זקני שבטיכם ושוטרכם" [דברים ל"א] ונשאלת השאלה היכן היו החצוצרות  כשהמטרה היא להקהיל את העם?, אלא מתברר שנגנזו לקיים מה שנאמר": "אין שלטון ביום המוות" [קהלת ח]

עוד סיבה שהיו שתי חצוצרות: לפי שהיה בכך רמז לתקיעה ותרועה- כנגד:

"על פי ה' יחנו ועל פי ה' ייסעו"

דעת מקרא סובר : כי חצוצרה בדרך כלל עשויה מכסף - ושל בית המקדש – תמיד עשויה כסף [מסכת מנחות כ"ח, ע"א] יש להניח שעד כה לא נמצא כלי מעין זה בחפירות ,רק על גבי קשת טיטוס ניתן לראות זוג  חצוצרות.

כמו כן גם על גבי מטבע כסף מתקופת מרד בר כוכבא.

שימוש החצוצרות היה גם במסעות בני ישראל במדבר, אחד הסימנים על פיהם נסעו המחנות והיה בשימוש גם למקרא העדה והנשיאים ובשעת מלחמה, גם בהקרבת קורבנות.

התקיעה בשתי חצוצרות היה סימן שעל כל העדה להתקהל- זו הייתה תקיעה ללא תרועה.

אם היו תוקעים רק באחת החצוצרות זה  יהיה אות לנשיאים בלבד להיקהל. גם כאן התקיעה הייתה ללא תרועה.

על פי הספרי, סימן מסע המחנות: תקיעה, תרועה ותקיעה.

עוד על  תכליתן של החצוצרות:

ספורנו סובר :כי תכליתן של החצוצרות היו גם כמטרה לכיבוש הקרוב:

"בהיות הכוונה עתה לנסוע להכניסם לארץ, מיד ציווה בחצוצרות לתרועת מלך, גם בנסוע הארון, בנסוע המקדש ובצאתם להילחם"

הכוונה: זה צעד של משטר ומשמעת - הדרושים לצרכי מלכות.

גם על מקרא העדה והנשיאים אל פתח אוהל מועד ,לפני ה' רצוי שתהיה קריאתם באמצעות החצוצרות לכבוד המלך השם.

אבן עזרא סבור:

"תמיד בכל מלחמה יריעו הכוהנים בחצוצרות, כשם שהם מצווים על כך בנסיעתם זו"

רש"י סבור: בעקבות המדרש: כי תרועה זו היא מגינוני מלכות - היות ומשה נחשב למלכם של ישראל. כמו שנאמר: "ויהי בישורון מלך".

הרמב"ן  המסביר פעמים רבות לפי תורת הסוד אומר: כי התרועה מרמזת על מידת הדין "והיא המנצחת במלחמה" לכן הצטווינו להריע בזמן המלחמה גם יריחו נפלה  על ידי תרועות - כפי שנאמר ביהושע. אך תקיעה שהיא פשוטה מרמזת על מידת הרחמים.

כי ימינו פשוטה לקבל שבים, לכן ביום שמחתכם ומועדכם ותקעתם- ואילו אם יבוא אויב - אז והריעותם.

אברבנאל מוסיף דברים נוספים: תרועה היא - מתוך דחק ולחץ, כדי לזרז את השומעים ואילו תקיעה - מכריזה על גבורה ונצחון.

להלן,  רעיון חסידי מעניין:"ובהקהל את הקהל"- כאשר היו מאוחדים רבי משה אליקים מקוז'ניץ אומר: אז "תתקעו"- תהיו תקועים כיתד נאמן במקומכם, "ולא תרעו"- השונאים שלכם לא יוכלו להרע לכם.

לסיכום , לאור האמור לעיל, ניתן להסיק  כי עשיית החצוצרות בידי משה - הייתה חשובה ורב תכליתית לעם ישראל בתקופת הליכתם במדבר ומשה ראוי לדברי השבח: "וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעוֹ יְהוָה פָּנִים אֶל פָּנִים"  [דברים ל"ד, י']

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

צִוּוּי הַחֲצוֹצְרוֹת לְמֹשֶׁה/ שיר מאת: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

צִוּוּי הַחֲצוֹצְרוֹת לְמֹשֶׁה

 שִׁיר מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©

מֹשֶׁה מְהַלֵּךְ בַּמִּדְבָּר

שָׁקוּעַ עַד  צַוּוָאר

דְּאָגוֹת יוֹמָם וְלֵיל

עֶבֶד נֶאֱמָן  לְיִשְׂרָאֵל.

 

לְפֶתַע רוּחַ  נוֹשֶׁבֶת

נַפְשׁוֹ מְעַט מְייַשֶּׁבֶת

מֵעָלָיו מַרְבָד רָקִיעַ

קוֹלוֹת  אֱלוֹקִים שׁוֹמֵעַ.

 

עֲשֵׂה לְךָ שְׁתֵּי חֲצוֹצְרֹת

מִקְשָׁה אַחַת כֶּסֶף עֲשׂוּיוֹת

לְמִקְרָא עֵדָה וּמַסָּעוֹת

בְּעֵת צָרָה וּמִלְחָמוֹת...

 

 מֹשֶׁה יָרֵא וּמַאֲזִין

עָלָיו לִיצֹר וּלְהַשְׁלִים

חֲצוֹצְרוֹת- צִוּוּי אֱלוֹקִים

שְׁלִיחוּת רַבַּת מַעֲשִׂים.

 

בְּלִבּוֹ נוֹשֵׂא תְּפִלָּה

לְמֶלֶךְ רָם וְנִשָּׂא

לְמַעַן  הַצְלָחַת מְשִׂימָה

יְצִירַת אָמָּנוּת קְדוֹשָׁה.

הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת פָּרָשַׁת  בְּהַעֲלוֹתְךָ [חֻמָּשׁ בַּמִּדְבָּר]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת נשא, - הקשר למתן תורה- ולהפטרה בספר שופטים/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת נשא, - הקשר למתן תורה- ולהפטרה בספר שופטים.

 מאמר מאת: אהובה קליין

 יצירותיי  לפרשה, לחג שבועות ולהפטרה-

בספר שופטים י"ג]

ציורי תנ"ך/ ברכת הכוהנים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/  הקמת , חצר המשכן/ ציירה: אהובה קליין (Cׁ)

ציורי תנ"ך/ שילוח הטמאים מחוץ למחנה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ הנזיר/ ציירה: אהובה קליין (c)][שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ הנזיר מביא קורבן לכהן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ הלוויים נושאים את הארון/ ציירה: אהובה קליין (c

ציורי תנ"ך/ בני גרשון נושאים את יריעות המשכן/ ציירה: אהובה קליין(c)

Biblical painting

"..ויביאו את קורבנם לפני ה' שש עגלות צב ושני עשר בקר עגלה על---שני הנשיאים ושור לאחד ויקריבו אותם לפני המשכן"

[במדבר ז, ג]

ציורים מתוך  ההפטרה בספר שופטים י"ג

ציורי תנ"ך/ שמשון הגיבור מבורך מה'/    

/ ציירה: אהובה קליין (c) [מתוך ההפטרה לפרשת נשא[ שופטים י"ג]

ציורי תנ"ך/ אשת מנוח מספרת על בשורת המלאך/ ציירה: אהובה קליין (c)

[מתוך שופטים פרק י"ג]

 

חג השבועות נקשר לפרשה.

ציורי תנ"ך/ ההכנות  לקראת  מתן תורה/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ רות בשדה שיבולים/ ציירה: אהובה קליין (Cׁ)

ציורי תנ"ך/ רות ונעמי/ ציירה: אהובה קליין (Cׁ ) 

ציורי תנ"ך/ רות ונעמי מגיעות לבית לחם / ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ חג השבועות- ביכורי קציר/ ציירה: אהובה קליין (Cׁ)

ציורי תנ"ך/ רות ובועז בשדה/ ציירה: אהובה קליין(c)

"ועשית חג שבועות לה' אלוקיך"
ציורי תנ"ך/ אכילת מאכלי חלב בחג השבועות/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הגבלת העם סביב הר  סיני/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ משה והלוחות בידיו - לעיני עם ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)-

ציורי תנ"ך/ מעמד הר סיני/ ציירה: אהובה קליין (Cׁׂ)

ציורי תנ"ך/ הבאת ביכורים לבית המקדש/ ציירה: אהובה קליין (c)

 פרשה זו ארוכה מהרגיל ,אחד הנושאים בפרשה: הנזיר: "נֶדֶר נָזִיר--לְהַזִּיר, לַיהוָה.  מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר, חֹמֶץ יַיִן וְחֹמֶץ שֵׁכָר לֹא יִשְׁתֶּה; וְכָל- מִשְׁרַת עֲנָבִים לֹא יִשְׁתֶּה, וַעֲנָבִים לַחִים וִיבֵשִׁים לֹא יֹאכֵל. כֹּל, יְמֵי נִזְרוֹ:  מִכֹּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מִגֶּפֶן הַיַּיִן, מֵחַרְצַנִּים וְעַד-זָג--לֹא יֹאכֵל.  כָּל -יְמֵי נֶדֶר נִזְרוֹ, תַּעַר לֹא - יַעֲבֹר עַל- רֹאשׁוֹ:  עַד-מְלֹאת הַיָּמִם אֲשֶׁר -יַזִּיר לַיהוָה, קָדֹשׁ יִהְיֶה--גַּדֵּל פֶּרַע, שְׂעַר רֹאשׁוֹ". [במדבר ו, ב'- ו']

לרוב, פרשת "נשא" נקראת בשבת שאחרי חג השבועות,

אל חג השבועות ,שהוא גם חג מתן תורה, אנו מגיעים בתום ספירת העומר  של ארבעים ותשעה ימים כפי שנאמר בתורה:

"וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה........וּקְרָאתֶם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה, מִקְרָא -קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם--כָּל- מְלֶאכֶת עֲבֹדָה, לֹא תַעֲשׂוּ:  חֻקַּת עוֹלָם בְּכָל- מוֹשְׁבֹתֵיכֶם, לְדֹרֹתֵיכֶם.  וּבְקֻצְרְכֶם אֶת-קְצִיר אַרְצְכֶם,.."  [ויקרא כ"ג, כ"א]

 כמו כן נאמר: "וְחַג שָׁבֻעֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ, בִּכּוּרֵי קְצִיר חיטים" [שמות ל"ד, כ"ב] הוא נחשב לאחד מבין שלושת הרגלים: פסח, סוכות ושבועות.

השאלות הן:

א] מה דינו המיוחד של הנזיר ?

ב] החוט המקשר בן הפרשה לחג השבועות ?

ג] מה הקשר בין הפרשה להפטרה בספר שופטים י"ג ?

תשובות.

הנזיר:

מדובר באדם שהפריש את עצמו על ידי קבלת נדר של נזירות  להישמר מפני הטומאה ומן היין ומשאר התענוגות .

על פי דעת מקרא: משמעות  השם: "נזיר":

א]  נגזר מן הפועל: נזר – התרחק – התבדל.

ב] נזר- מלשון עטרה - כתר. כאן משמש שם נרדף לנזירות - מהטעם שהשיער  עוטר את ראשו ומטרת נזירותו כדי שיוכל להפריש עצמו  לשם שמים - וירחיק  עצמו מן היין.

על פי הסיפרי: מדובר שהנזיר מרחיק עצמו מן היין  ומן השיכר והרי יין -הוא שיכר והשיכר - הוא יין אלא, שהתורה דיברה בשתי  לשונות:

רבי  אלעזר הקפר אומר: יין – זה מהול  במים ואילו שיכר - זה משקה ענבים טבעי חזק. בניגוד לעמים אחרים הוא פורש רק מן היין ותוצרתו ואין הוא פורש ממאכלים אחרים.

ה"נתיבות שלום" מביא את דעותיהם של כמה פרשנים בנידון:

רש"י שואל: מדוע נסמכה  פרשת נזיר לפרשת סוטה?

תשובתו: לומר לך: שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיד עצמו מן היין.

הרמב"ם טוען: [בסוף הל' נדרים] : מי שנדר נדרים לכונן את דעותיו ולתקן את מעשיו נחשב -  לזריז ומשובח.

לדוגמא: מי שהיה זולל ואסר על עצמו לאכול בשר במשך שנה או שנתיים. או מי שהיה שוגה ביין ואסר על עצמו לשתות יין תקופה ארוכה. כל זה נחשב לעבודת ה' ועל כך , לנדרים אלו  וכיוצא בהם  - אמרו חכמים: נדרים - סייג לפרישות.

אבן עזרא גם טוען: כי המילה "נזיר" מגזרת נזר, ובכך הוא מעיד כי נזר - אלוקיו על ראשו, זה לעומת  שאר בני אדם עבדי תאוות העולם - ואילו המלך: זה אותו אחד שיש לו נזר – עטרת מלכות  על ראשו לפי שהוא חופשי מתאוות העולם הזה.

על פי כל הנאמר על ידי הפרשנים – משמע - שנושא הנזירות נחשב למדרגה בעבודת ה' וכמו שבפרשה כתוב שהנזיר  נקרא קדוש ומדרש  [במד"ר י'] נקרא קדוש,  ואילו מאידך מאד מעניין כי - בגמרא נאמר שאפילו הנזיר הטהור נחשב חוטא ! כי ציער את עצמו מהיין.

חג השבועות נקשר לפרשה.

מעניין לציין, כי בניגוד למועדים אחרים  אנו מקיימים הכנות כה מרובות לקראת חג  השבועות כשהמטרה היא: להגיע לחגוג את מתן תורה, ומכאן  שלימוד התורה – הוא מעל הזמן ומעל המקום.

וכל חשיבות התורה -  נובעת מהחוזה שנחתם בין עם ישראל לקב"ה בזמן  מתן תורה.

תחילה ה' ציווה את משה לשאול את העם האם הם מוכנים לקבל את התורה - המהווה קבלת ברית  נצחית בין ה' לעם ישראל- כלומר לקבל עליהם את אלוקותו ולהיות "ממלכת כהנים"- לשמש אור לגויים ולקיים את המצוות ותשובת העם הייתה: "כל אשר דבר ה' נעשה" .אחרי זה הצטוו להתכונן במשך שלושה ימים - לכבס את בגדיהם , אף  שבמשך ימים אלה עשויים היו עם ישראל להתחרט על הסכמתם החיובית לקבלת התורה, אולם הם היו נחושים  פה אחד לקבל את התורה - אולם ההתגלות האלוקית הפחידה אותם כפי שהכתוב מתאר: "וְכָל-הָעָם רֹאִים אֶת - הַקּוֹלֹת וְאֶת - הַלַּפִּידִם, וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר, וְאֶת-הָהָר, עָשֵׁן; וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ, וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק.  וַיֹּאמְרוּ, אֶל - מֹשֶׁה, דַּבֵּר-אַתָּה עִמָּנוּ, וְנִשְׁמָעָה; וְאַל- יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹהִים, פֶּן- נָמוּת.  וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-הָעָם, אַל- תִּירָאוּ, כִּי לְבַעֲבוּר נַסּוֹת אֶתְכֶם, בָּא הָאֱלֹהִים; וּבַעֲבוּר, תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל- פְּנֵיכֶם--לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ.  וַיַּעֲמֹד הָעָם, מֵרָחֹק; וּמֹשֶׁה  נִיגשׁ אֶל-הָעֲרָפֶל, אֲשֶׁר-שָׁם הָאֱלֹהִים". [שמות  כ', י"ד- י"ח]

היראה הזו  מוזכרת  גם בחומש דברים: "וְעַתָּה, לָמָּה נָמוּת, כִּי תֹאכְלֵנוּ, הָאֵשׁ הַגְּדֹלָה הַזֹּאת; אִם -יֹסְפִים אֲנַחְנוּ, לִשְׁמֹעַ  את -קוֹל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ עוֹד--וָמָתְנוּ". [דברים ה, כ"א]

במעמד הזה עם ישראל הגיע   להבנת שתי  נקודות  חשובות:

א "כי ידבר אלוקים את האדם וחי"

ב]  משה הוא שליח ה' האמתי !

ההתגלות הזאת  גרמה לאמונה ויראה - כבסיס לקבלת התורה!

המטרה המרכזית של קבלת התורה:  למען נירש את ארץ ישראל ונקיים בה את המצוות כפי שנאמר: "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל, שְׁמַע אֶל- הַחֻקִּים וְאֶל- הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְלַמֵּד אֶתְכֶם, לַעֲשׂוֹת--לְמַעַן תִּחְיוּ, וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת -הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם, נֹתֵן לָכֶם.  לֹא תֹסִפוּ, עַל- הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, וְלֹא תִגְרְעוּ, מִמֶּנּוּ--לִשְׁמֹר, אֶת-מִצְוֺת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר אָנֹכִי, מְצַוֶּה אֶתְכֶם"

[דברים ד', א-ג']

לגבי הפרשה: היא  הגדולה ב - נ"ד פרשיות התורה. היא  כוללת  : 176 פסוקים - שמונה פעמים כמספר אותיות הא"ב – בדומה לכך ניתן למצוא גם בספר תהלים- מזמור ק"ט - הוא הארוך בק"ן המזמורים שבספר. הוא כולל 176 פסוקים . מפליא הדבר שגם בתורה שבע"פ: מסכת בבא בתרא היא הגדולה במסכתות הש"ס שבתלמוד הבבלי - ומספר הדפים שבה הם : 176

חז"ל מסבירים: כי אין זה מקרה: דווקא פרשת "נשא" הארוכה במיוחד  נקראת: אחרי  חג השבועות, עם ישראל ראה את האורות , הברקים וההתרגשות במתן תורה הייתה  עוצמתית ,עד כי , השתוקקו במידה רבה להשביע את נפשם  -בעוד ועוד דברי תורה , אחת ההוכחות לכך: אורכה המיוחד של פרשת נשא.

 

הקשר בין הפרשה להפטרה בספר שופטים [י"ג]

בפרשת נשא - אנו קוראים על הנזיר – בהפטרה ישנו תיאור שלם כיצד שמשון  נועד להיות נזיר מבטן ולידה על ידי ה':

אנחנו קוראים על איש בשם מנוח שהיה גר בצרעה והוא השתייך לשבט דן, אשתו הייתה עקרה והנה באחד הימים מלאך משמים פוגש את האישה בשדה

 

ואומר לה: "ְעתָּה הִשָּׁמְרִי נָא, וְאַל-תִּשְׁתִּי יַיִן וְשֵׁכָר; וְאַל-תֹּאכְלִי, כָּל-טָמֵא.  כִּי הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן, וּמוֹרָה לֹא-יַעֲלֶה עַל-רֹאשׁוֹ--כִּי-נְזִיר אֱלֹהִים יִהְיֶה הַנַּעַר, מִן-הַבָּטֶן; וְהוּא, יָחֵל לְהוֹשִׁיעַ אֶת-יִשְׂרָאֵל--מִיַּד פְּלִשְׁתִּים" [שופטים י"ג, ד'- י']

על פי המלבי"ם: מתוך דברי המלאך לאשת מנוח ניתן להבין: כי עליה להתרחק מדברים הגורמים בדרך הטבע נזק לעובר ומלבד זה עליה להתנהג כדין הנזירות, נאסר עליה שתיית יין ושיכר ועליה להימנע מאכילת מזון טמא. היא עתידה ללדת בן שמורא לא יעלה על ראשו - כלומר לא יעלה תער לגלח שיערו. היות והוא נזיר כבר  טרם נולד – משום כך לפני שיצא לאוויר העולם אמו צריכה להימנע ממאכלים האסורים על הנזיר.

הייעוד של שמשון: להושיע את עם ישראל מיד הפלישתים. האישה לא הייתה בטוחה ,אם אכן היא פגשה באמת מלאך שבישר לה את הבשורה. כי היה לבוש כאיש רגיל לכן נראה איש נביא.

לכן אמרה למנוח:

"אִישׁ הָאֱלֹהִים בָּא אֵלַי, וּמַרְאֵהוּ כְּמַרְאֵה מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים נוֹרָא מְאֹד; וְלֹא שְׁאִלְתִּיהוּ אֵי -מִזֶּה הוּא, וְאֶת- שְׁמוֹ לֹא -הִגִּיד לִי.  וַיֹּאמֶר לִי, הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן" [להלן  י"ג, ו']

ישנו פירוש המבאר: כדי שיהיה הבן באמת  נזיר אלוקים, תלוי הדבר בהתנהגותה של האם בעודה נושאת את  התינוק ברחמה. כנאמר:

"בְּמַקְהֵלוֹת בָּרְכוּ אֱלֹהִים יְהוָה מִמְּקוֹר יִשְׂרָאֵל"[תהלים ס"ח, כ"ז]

והכוונה: כדי שיהיו תלמידי ישראל מברכים את ה' במקהלות -הדבר תלוי ב"מקור ישראל"- במקור מחצבתם -כלומר מה השורשים של ההורים?

רק כאשר ה"מקור הוא ישראלי" טהור- מסוגלים הבנים להיות מברכים את ה' אבל אם  באים  חלילה ממקור שאיננו טהור כלל - יוצאים הבנים  ומקללים.

אשת מנוח  ממשיכה  לספר לו:

" וְעַתָּה אַל- תִּשְׁתִּי יַיִן וְשֵׁכָר, וְאַל- תֹּאכְלִי כָּל- טֻמְאָה--כִּי- נְזִיר אֱלֹהִים יִהְיֶה הַנַּעַר, מִן- הַבֶּטֶן עַד-יוֹם מוֹתוֹ".[להלן י"ג, ז']

 

מדוע אמרה: "עַד-יוֹם מוֹתוֹ". מדוע לא מסרה לו גם מה שאמר לה המלאך: "ומורה לא יעלה על ראשו"?

כנראה רוח הקודש נצנצה מתוך דבריה ,כיון שהוסיפה את המילים:" עַד-יוֹם מוֹתוֹ" לכן לא יכלה להזכיר את איסור הגילוח, שכן לפני מותו הרי גוזזו שערותיו.

המלבי"ם מציין: היא לא אמרה לבעלה שבנם יתחיל להושיע את ישראל מיד פלישתים -כי באותה תקופה שלטו הפלישתים על ישראל –וזאת  מהטעם שחששה שהדבר יתפרסם ברבים ואז הפלישתים יהרגו את הילד.

בסופו של דבר מנוח שמע לעצת אשתו והתפלל אל ה'  שאיש האלוקים ישוב שנית וידריך מה לעשות עם הילד שייוולד והקב"ה קיבל את תפילת מנוח והמלאך נראה בשנית לאשתו –כשהיא לבדה בשדה....כאשר שבה האישה אל בעלה סיפרה לו כי פגשה את  האיש בשנית, אך בפעם השלישית מנוח הלך אחרי אשתו ושוב פגשו במלאך והוא חזר על אזהרותיו לגבי האיסורים שאמר כבר לאשתו.

לסיכום לאור האמור לעיל:

לגבי פרשת נשא - שהיא ארוכה ביותר. מעניין שהיא מסתיימת  בבואו של משה לאהל מועד ושם שומע את קול ה' מבין הכרובים ועל פי רש"י הקול היה של אלוקים שדיבר אל משה בסיני. וחג השבועות – הוא חג מתן תורה - אנו חוגגים בו את המאורע הנצחי של מעמד הר סיני

נושא הנזיר- מהווה דרגה גבוהה רוחנית בפרשה ועל דוגמא של נזיר מיוחד - אנו קוראים בהפטרה וזהו החוט המקשר בין שלושת הנושאים הנ"ל.

יפים וחשובים דברי ה':

"וְאַתֶּם, הַדְּבֵקִים, בַּיהוָה, אֱלֹהֵיכֶם--חַיִּים כֻּלְּכֶם, הַיּוֹם".    [דברים ד', ד]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)