בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת קורח-מי היו דתן ואבירם?/מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת קורח - מי היו דתן ואבירם?

מאמר מאת: אהובה קליין.

 הפרשה פותחת במילים: "ויקח קורח בן- יצהר בן קהת בן לוי ודתן ואבירם בני אליאב ואון בן פלת

בני ראובן: ויקומו לפני משה ואנשים מבני ישראל חמישים ומאתים נשיאי עדה קראי מועד אנשי שם:

וייקהלו על משה ואהרון ויאמרו אליהם רב לכם כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה'"? [במדבר ,ט"ז, א-ד]

ובהמשך כתוב: "וישלח משה לקרוא לדתן ולאבירם בני אליאב ויאמרו לא נעלה:"[שם ט"ז ,י"ב]


ציורים על הפרשה:

 ציורי תנ"ך/ קורח ועדתו לפני משה ואהרון/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]





ציורי תנ"ך/ קורח ואנשיו ואהרון הכהן עם מחתות הקטורת בפתח אוהל מועד/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ מטה אהרון פורח מוצג בפני עם ישראל/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ משה קורא לדתן ואבירם,הם מסרבים לבוא/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ שמואל מציג את שאול המלך לפני עם ישראל בגילגל/ מתוך ההפטרה/ציירה: אהובה קליין(c
)
השאלות הן:

א] מי היו דתן ואבירם ומדוע היה צורך לקרוא להם?

ב] מה הייתה תגובתם של דתן ואבירם לאחר שמשה דאג לקרוא להם?

ג] מדוע הצטער משה?

תשובות.

דתן ואבירם.

למעשה הפרשה פותחת בהצגת קבוצת  ראשי המרי שהם: קורח, דתן ואבירם, און בן פלת וחמישים ומאתיים נשיאי העדה , בהמשך את שלבי התארגנותם ולבסוף את המטרה:  טענה נגד המנהיגים: משה ואהרון: "מדוע תתנשאו על- קהל ה' "

הקבוצה כללה גם את דתן ואבירם משבט ראובן, דתן  ואבירם הם בניו של אליאב שהוא נכדו של ראובן בן יעקב. במצרים הם היו שייכים לשוטרי ישראל שתפקידם היה לאכוף את גזרות מצרים על בני ישראל.

רש"י אומר על הפסוק: "וישלח משה לקרוא לדתן ואבירם"- מכאן ניתן ללמוד שאין  מחזיקים במחלוקת, ההוכחה - שמשה היה מחזר אחריהם כדי להשלים עימם בדרכי שלום.

ה"כתב סופר" מסביר: כי דתן ואבירם היו ידועים כבעלי- מחלוקת מועדים: , הם - " שני העברים הניצים" שהיו מסכנים את חיי משה טרם בריחתו למדיין.[שמות ב', י"ג- ט"ו], הם אשר העליבו את משה ואהרון כאשר יצאו  מארמון פרעה ,כפי שמתואר: "ויפגעו את- משה ואת אהרון נצבים לקראתם בצאתם  מאת פרעה: ויאמרו אליהם ירא ה' עליכם וישפוט אשר הבאשתם את ריחנו בעיני פרעה ובעיני עבדיו לתת חרב בידם להורגנו"[שמות  ה, כ-כ"א] והם גם פעילים במחלוקת של קורח ואף על פי כן משה שולח לקרוא להם- וזאת מתוך תקווה שעשוי הוא להשפיע עליהם להתרחק מהמחלוקת ולבחור בדרכי שלום- וזאת כדברי חז"ל: "אין מחזיקים במחלוקת" כשקיימת  מחלוקת בתוך עם ישראל, אין אומרים: "פלוני מוחזק כבעל מחלוקת ואין סיכוי שישוב מדרכו הרעה" אלא יש לחזר  אחריו בסבלנות רבה על מנת להביאו  לדרכי שלום.

ישנם מפרשים השואלים, לשם מה היה צורך לשלוח שליחים לדתן ואבירם, בזמן שמסופר שהם היו בראש החולקים יחד עם קורח ואנשיו כאשר  צבאו על אוהלי משה ואהרון? אלא  ניתן להסיק שאומנם בתחילת המחלוקת הם הציתו את הרעש ואש המחלוקת וכאשר הצליחו להעלות בחכתם אנשים תמימי דרך, הם  מתרחקים מהמקום ומשאירים לאחרים  להמשיך לבחוש בשנאת המחלוקת פרי מעשה ידיהם.

לכן נאלץ משה לחזר אחרי רשעים אלה ,כדי לנסות לכבות את אש המחלוקת שעשויה הייתה להתפשט במהירות לשאר חלקי העם.

כאן משה מלמד אותנו:  שכדי להשיג שלום אין להימנע מצעדי השתדלות לנסות  לפייס יריבים  ותיקים גם  במחיר השפלה עצמית.

תגובתם של דתן ואבירם.

הם אמרו :" לא נעלה: המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש להמיתנו במדבר כי-תשתרר עלינו גם- השתרר: אף לא  אל—ארץ זבת חלב ודבש הבאתנו ותתן—לנו נחלת שדה וכרם העיני האנשים ההם תנקר , לא נעלה" [שם ט"ז, י"ב-ט"ו]

רש"י אומר: כי הפה של דתן ואבירם הכשילם- שאין להם עליה אלא ירידה, כפי שנאמר במדרש תנחומא: "הכשילם פיהם לרשעים. וברית כרותה לשפתיים שמתו כבר וירדו לשאול שנאמר [פסוק ל"ג] "וירדו הם וכל אשר להם וגו' "כלומר ברגע שאמרו: "לא נעלה" גזרו במו פיהם את הגזירה לרדת שאולה וכך קרה.

הם  האשימו את משה באומרם: אתה הבטחת שתעלה אותנו מעוני מצרים אל ארץ טובה וגו' אתה אומנם הוצאת אותנו משם ,אבל לא אל ארץ זבת חלב ודבש הבאת אותנו, אלא גזרת עלינו למות במדבר, שהרי אמרת בעצמך: "במדבר הזה יפלו פגריכם"

ומוסיף רש"י עוד הסבר: נאמר: "לא לנצח ישכח אביון תקוות עניים תאבד לעד"? [תהלים ט, י"א]- לא תאבד לעד.[דברי רש"י]

וכן: "ולא למדתי חכמה ודעת קדושים אדע"[משלי ל, ג]- ולא דעת קדושים ידעתי.

הכוונה שרש"י אינו רוצה להוסיף או לגרוע מדברי משה.

דתן ואבירם  מוסיפים ואומרים:"העיני האנשים ההם תנקר לא נעלה"?

לפי רש"י: הם  התכוונו להגיד למשה: אפילו אם  תשלח אנשים לנקר את עיננו –אם לא  נעלה אליך- לא נעלה !ולפי זה הם היו צריכים להגיד:"העינינו תנקר"? אלא שלא רצו לקלל את עצמם ולכן אומרים:" העיני האנשים ההם  תנקר"?

 הרשב"ם  קושר את דבריהם אלה של דתן ואבירם לדבריהם הקודמים  למשה:" המעט כי העלתנו מארץ זבת חלה ודבש להמיתנו במדבר"?- כוונתם הייתה להסביר למשה: האם אתה סבור שאלו האנשים הכועסים עליך אין להם עיניים לראות את המכשול הזה- שמארץ מצרים  העליתנו למות במדבר? לכן לא נעלה.

ספורנו מפרש באופן דומה:"העיני  האנשים ההם תנקר" האם אתה חושב לנקר את עיננו באופן שלא נכיר את  תחבולותיך"?

 אבן עזרא אומר: שדתן ואבירם התכוונו במילים-"העיני האנשים ההם תנקר"? לזקנים שהתלוו אל משה.

כפי שכתוב:"ויקם משה וילך אל דתן ואבירם וילכו אחריו זקני ישראל" והם טוענים כי משה לא יצליח לסנוור את עיני זקני ישראל בהבטחות סרק שיביאם אל ארץ זבת חלב ודבש.

לדברי תרגום יונתן בן עוזיאל: דתן ואבירם קוראים למשה: האם אתה חושב שיעלה בידך ל עוור את עיניהם של  תושבי כנען ותנצח אותם? לא נעלה לשם.

 

 תגובת משה לדברי דתן ואבירם.

 לאחר שדתן ואבירם אמרו את דבריהם, הכתוב מציין: "וייחר למשה מאד...."[שם ט"ז, ט"ו]

על כך אומר רש"י: וייחר- לשון  צער.

והדבר תמוה, הרי אין ליחס למשה בעל המידות הטובות- מידה של כעס אפילו כלפי אנשים רשעים- דוגמת דתן ואבירם?

 אלא ,שעל כך אומר הגאון  מווילנה: משה לא כעס על דתן ואבירם מפני שפגעו בכבודו ,שהרי כבר התורה ציינה את משה: כאיש:" עניו מאד מכל אדם אשר על פני האדמה"[שם י"ב ,ג] אך משה מביע צער  על דברי דתן ואבירם בגנות ארץ ישראל. שהרי ה' הבטיח להעלות את עם ישראל משעבוד מצרים –"אל ארז זבת חלב ודבש"[שמות ג', ח] ורשעים אלה הופכים את דברי ה' באומרם: "אף לא אל ארץ ה זבת חלב ודבש הביאותנו"![שם ט"ז, י"ד] על פגיעה כפולה זו- הן נגד כבוד  הקב"ה הן נגד כבוד הארץ המובטחת- אין מחילה ולכן ה' משה בדין מביע כעס כלפי רשעים אלה שכפרו בעיקר.

 לסיכום לאור האמור לעיל ניתן להסיק: דתן ואבירם שהיו משבט ראובן-בעוד שהיה מצופה מהם-  שילכו בדרך טובה, הם בחרו דווקא את דרך המחלוקת שהציתה קנאה ושנאה כלפי משה ואהרון ובנוסף דיברו בגנות ארץ הקודש ופגעו בכבוד ה'-  משה כעס לא על פגיעה בכבודו- בהיותו עניו מאד- אלא הצטער והביע תרעומת על כך שפגעו בכבוד ה' ובכבוד ארץ ישראל.

 ועל כן  אין זה פלא, אפוא, שנבלעו גם הם וכל אשר להם בתוך האדמה.

 מי ייתן ועם ישראל יתרחק מאש המחלוקת ויתאחד כאיש אחד בלב אחד סביב בורא עולם.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

דתן ואבירם/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

דתן ואבירם

שיר מאת: אהובה קליין©

לפתע במסע מדבר וחולות

מערבולות  תצאנה במחולות

 סוחפות עימן קבוצת בוגדים

שנאה מציתים בשדה קוצים.

 

 דתן ואבירם בין החולקים

אל המנהיגים שולחים חיצים

מרוב  כבוד קנאה ותאווה

 זקפו ראש נשאו גאווה.

 

 ברית כרותה לשפתיים

 חיש יצאה גזרת שמים

לא נעלה! הכריזו

לשאול תחתיות עצמם הפילו.

 הערה: השיר בהשראת פרשת קורח[ חומש במדבר]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ בכי המרגלים / ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

"ותישא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם  בלילה ההוא"
[במדבר י"ד,א]
 הטכניקה: שמן על בד.
*כל הזכיות שמורות לאהובה קליין על היצירה(c)

Biblical paintings by Ahuva Klein-Spies are crying.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת שלח- בכי המרגלים והשפעתו לדורות- כיצד?/מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת שלח - בכי המרגלים והשפעתו לדורות - כיצד?

 מאמר מאת: אהובה קליין.

בפרשת שלח אנו קוראים על חטא המרגלים- שמאסו בארץ המובטחת ודיברו בגנותה ועל כך נענשו קשות: בהשפעת דבריהם גרמו לכך שכל העדה בכתה, כפי שהכתוב מתאר: "ותישא כל- העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא: וילונו על משה ועל אהרון כל בני ישראל ויאמרו אליהם כל- העדה לו מתנו בארץ מצרים או במדבר הזה לו- מתנו.." [במדבר  י"ד, א-ג]

ציורים מתוך הפרשה:

 ציורי תנ"ך/ המרגלים בנחל אשכול/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ המרגלים שבים  אל המדבר/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ בכיים של  המרגלים ועדת ישראל בליל תשעה באב/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ מצוות  ציצית/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ יהושע שולח מרגלים/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד] [מתוך ההפטרה]

 השאלות הן:

 א] כיצד התנהל הבכי ומה הייתה השפעתו?

 ב] היכן מוצאים אנו- דוגמאות לבכי בתנ"ך?

 תשובות:

הבכי  בעם.

רש"י מסביר: הכוונה לסנהדראות ויש גורסים- ראשי סנהדראות, רש"י מבסס את ההסבר על דברי תנחומא:"ויאמרו אליהם כל העדה אלו סנהדראות"  הכוונה שבבכי השתתפו כל העדה ואילו אל משה באו הסנהדרין בלבד ואמרו: "לו מתנו במדבר.."

 רבינו בחיי מפרש:

לפי הפשט:  הבכי היה לעת ערב, בסוף היום, כאשר המרגלים שבו ממשימתם. היות ובערב באו והביאו חושך לעולם וזו הכוונה שנאמר: "ויבכו העם בלילה ההוא" כפי שכתוב  גם: "בכה תבכה בלילה",[איכה א] ומתברר שאותו לילה- ליל תשעה באב היה וזה על פי חישוב שעשו חז"ל.

"אמר רבי יוחנן אותו היום תשעה באב היה, אמר הקב"ה אתם בכיתם בכיה של חינם אני אקבע אותו לכם בכייה לדורות"

מתברר שגם בית המקדש הראשון וגם השני- נחרבו בתשעה באב ולכן הנביא מיכה כפל בלשונו: "בכה תבכה" ועל כך דרשו רז"ל- בכי בחורבן בית ראשון ובכי בחורבן בית שני.

ועוד דרשו: בכי על  ממלכת ישראל ובכי על ממלכת יהודה, בכה על ירושלים תבכה על ציון, בכי על עשרת השבטים ובכי על יהודה ובנימין. ומאין שחורבן בית ראשון היה דווקא בלילה?

לפי שכתוב: "ויהי כאשר ראם צדקיהו מלך יהודה וכל אנשי המלחמה ויברחו ויצאו לילה מן העיר דרך גן המלך"[ירמיהו ל"ט] וכן התנבא ירמיהו: "קומו ונעלה בלילה"[ שם ו']

ומאין שחורבן בית שני גם התרחש בלילה? שנאמר:" אוי נא לנו כי פנה היום כי יינטו צללי ערב"[שם]

כשהגיע טיטוס הרשע החריב והצית את ירושלים ,יצאו ישראל מירושלים ובאו למחנה טיטוס ובאותו מקום היו בני ישמעאל ולקחו איתם ארבע מאות ילדים וילדות  דרך הים בלילה  והוליכו אותם בשבי לארצם, והילדים במצוקתם אמרו זה לזה כי ישליכו עצמם לים, אך אמרו אלו לאלו  שמתייראים הם שמא לא יהיה להם חלק לעולם הבא, ובאותה נשימה השיבו זה לזה, הרי כתוב: "אמר ה' מבשן אשיב ממצולות ים"[תהלים ס"ח] ואז השליכו עצמן הילדות לים והילדים למדו ממעשיהן קל וחומר: "ומה אלו שדרכן בכך כך, אנו על אחת כמה וכמה"

ועוד התרחשויות קשות בעקבות הבכי הזה: בלילה הזה נגזר החורבן והפיזור של ישראל לירידה בגלות כפי שכתוב: "וירגנו באוהליהם  לא שמעו בקול ה' ויישא להם להפיל אותם במדבר ולהפיל זרעם בגויים ולזרותם בארצות"[שם  בתהלים]

ועוד כתוב: "גם אני נשאתי את ידי להם במדבר להפיץ אותם בגויים ולזרות אותם בארצות"[יחזקאל כ]

מכאן ההוכחה מהכתובים ומהנביאים - שבכייה זו גרמה בנוסף לחורבן גם לגלות ישראל במשך דורות.

ובמדרש נאמר על הכתוב: "ותישא כל העדה ויתנו קולם"- על כך אמר הנביא ירמיהו: "נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה"[ירמיהו י"ב] שאותו קול של בכי הביא עליהם ללקות על ידי ה'.

ועל אותו דור אמר הנביא ישעיהו: "ביום ניטעך תשגשגי ובבוקר זרעך תפריחי נד קציר ביום נחלה וכאב אנוש, עד שלא בא השרב פרחתם"[ישעיהו י"ז]  ההסבר- נד קציר ביום נחלה- ביום שעברתי  לתת לכם את נחלת אבותיכם נעשיתם כרוז  בעולם, וכאב אנוש, הפורענות שנטלתם היא- ירושה לדורות שבכו כל העדה בליל תשעה באב, לכן אמר ה' אתם בכיתם בכיית חינם אני קובע לכם בכי לדורות.

באותה שעה נגזרה הגזרה שבית המקדש יחרב, ויש כאן מידה כנגד מידה.  כנגד נשיאות  קול של המרגלים נשיאות קול של ה'.

וישנו מדרש המתאר את אופן בכיים של המרגלים:  לאחר ששבו המרגלים הם התפזרו בכל שבטי ישראל, כל נשיא שבט בתוך שבטו וניגש לתוך כל פינה בביתו וצווח ובוכה כאדם שיש לו מישהו שמת.

הוא גורם לבכי בקרב כל משפחתו ומשם הבכי מתרחב אל השכנים ומשם הבכי מתפשט ממשפחה למשפחה עד שמגיע לכל השבט. עד שכל השבטים בכו כחבורה אחת של שישים ריבוא איש.

דוגמאות של בכי בתנ"ך.

הגר בוכה על ישמעאל- "ותישא קולה ותבך" - אך מעניין שה' שומע דווקא את בכיו של הנער.

אברהם בוכה על שרה לאחר מותה.

יעקב בוכה על יוסף לאחר שחשב שנטרף על ידי חיה רעה .

  רש"י אומר: שגם יצחק בכה, אבל לא התאבל כי ידע בוודאות שיוסף חי.

יוסף בוכה כשפוגש את אחיו במצרים, ועוד כאשר פוגש את בנימין- הוא בוכה על צוואריו.

עשיו בוכה כאשר נודע לו שיעקב קיבל ראשון את הברכה מיצחק אביהם.

עשיו ויעקב בוכים בפגישתם- כאשר יעקב שב מחרן עם פמלייתו לכוון כנען.

יעקב בוכה כאשר נפגש עם רחל לראשונה, לפי שראה ברוח הקודש שלא יזכה להיקבר אתה.[על פי רש"י]

"רחל מבכה על בניה" רחל ובניה מיצגים את העולם הנגלה ושואפים לגלות את כל הדברים הטובים הנסתרים.

לסיכום לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: כי הבכי של המרגלים השפיע לטווח רחוק- עד ימינו- בכיים בליל תשעה באב ללא סיבה- גרם לחורבן בית ראשון ושני ולכל גלויות ישראל בתבל, ומכאן המסקנה: כי אדם צריך לבחון כל דבר בעין טובה ולחשוב באופן חיובי תמיד- כי מחשבות טובות גורמות לתוצאות טובות.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

בכי המרגלים/ שיר מאת: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

בכי המרגלים

שיר מאת: אהובה קליין©

עת שקעה לה החמה

המרגלים העלו חימה

התעלמו מסהר וכוכבים

התמקדו בערפילים וצללים.

 

 כחרב חדה לשונם

 המיסה כשלג לבבם

 ליל עתיר דמעות

 הותיר שובל גלויות.

 

דיבה על ארץ מובטחת

נשיאותם מהם נלקחת,

חרונם להם יביא

חורבן בית ראשון ושני.

 

 הערה: השיר בהשראת פרשת שלח [ חומש במדבר]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ מרים מחוץ למחנה/ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

"ותיסגר מרים מחוץ למחנה שבעת ימים.."
 [במדבר י"ב,ט"ו]

 הטכניקה: שמן על בד

* כל הזכויות שמורות לי על  היצירה(c)

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת בהעלותך, מדוע נענשה מרים ללא רחמים?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת בהעלותך, מדוע נענשה מרים ללא רחמים?

 מאמר מאת: אהובה קליין.




ציורים מתוך הפרשה

ציורי תנ"ך/ המנורה במשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך / בני ישראל חונים במדבר/ ציירה: אהובה קליי ן(c) שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ איסוף השלו במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד.

ציורי תנ"ך/ בני ישראל אוספים את המן במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ עמוד הענן במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ עונשה של מרים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ תקיעה בחצוצרות הכסף והעם מתאסף/ציירה: אהובה קליין(c) ][שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ המתאוננים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ יתרו מסרב -לבקשת משה- להיכנס לארץ/ציירה: אהובה קליין(c)

עצם שם הפרשה בא ללמדנו: כי על האדם לשאוף לעלות ולהתעלות מבחינה רוחנית- דוגמת העלאת הנרות  במנורה, אך לקראת סוף הפרשה קורה דווקא משהו בניגוד גמור לכך:  חטאה של מרים שהייתה בדרגה רוחנית כה גבוהה ואחת המנהיגות של ישראל ובזכותה היה להם מים במדבר- דווקא היא מועדת וחוטאת בלשון הרע:

 וכך הכתוב מתאר את חטאה:

"ותדבר מרים ואהרון במשה על אודות האישה הכושית אשר לקח כי אישה כושית לקח: ויאמרו הרק- אך...במשה דיבר ה' הלא גם בנו דיבר וישמע ה' " [במדבר י"ב, א-ב]    ובהמשך  הכתוב מציין: "והאיש משה ענו מאד מכל  האדם אשר  על פני  האדמה"

תגובת ה' :"ויאמר ה' פתאום אל משה ואל אהרון ואל מרים צאו שלושתכם אל—אוהל מועד ויצאו שלושתם: וירד ה' בעמוד ענן ויעמוד פתח האוהל ויקרא אהרון ומרים ויצאו שניהם: ויאמר שמעו- נא דבריי אם יהיה נביאכם ה' במראה אליו אתוודע בחלום אדבר בו לא כן  עבדי משה בכל- ביתי נאמן הוא: פה אל—פה אדבר בו ומראה ולא בחידות ותמונת ה' יביט ומדוע לא יראתם לדבר בעבדי משה?[שם י"ב, ד-י]

התוצאה: מרים נענשת בצרעת ונשלחת מחוץ לשלושת המחנות-  מחנה שכינה, לוויה וישראל ומשה מתפלל עליה אל ה'. " אל נא רפא נא לה " [שם י"ב פסוק י"ג ]

השאלות הן:

א] מהו  עוון לשון הרע?

ב]  כיצד  חטאה מרים בעוון לשון הרע ומדוע נענשה ללא רחמים?

תשובות.

עוון לשון הרע.

רבינו ישראל מאיר הכהן מראדין  הנקרא בכינוי: "החפץ חיים" מונה שלושים ואחת מצוות מן התורה, שגם המדבר לשון הרע  וגם המאזין לו - עלולים להיכשל בעבירות אלה מהן :מצוות עשה ומצוות לא תעשה- ועל כן  חובה על כל אדם להתרחק מעוון זה – כי על ידי רכילות גורמים לשנאת  חינם והרס בחיי הפרט והכלל.

נאמר: "לא  תלך רכיל בעמיך"[ויקרא י"ט, ט"ז] אדם המדבר לשון הרע על זולתו  דומה לרוכל המוכר את סחורתו בשוק, או מפיץ את סחורתו בבתים- בדומה לכך אדם העוסק ברכילות -הולך ממקום למקום מלקט שמועות רעות ומפיץ זאת בקרב החברה- בכך הוא גורם נזק עצום לזולת.

על עוון זה ישנה אזהרה בתורה: "הישמר  בנגע- הצרעת לשמור מאד ולעשות" [דברים כ"ד, ח] מכאן הסיקו חז"ל: כי בעבור רכילות נענשים בנגע הצרעת.

ועוד נאמר: "ולפני  עיוור לא תיתן מכשול"[ויקרא י"ט, י"ד]

הכוונה לאדם שמכשיל את חבריו במכשול רוחני וכך אותו חוטא בדיבור לשון הרע  בנוסף  לחטאו-  גורם לשומע לחטוא.

כמו כן כתוב: "הישמר לך פן תשכח את ה' אלוקיך" [דברים ח', י "א]זוהי אזהרה לבעלי גאווה ולגסי רוח, אשר נוהגים ללעוג לזולת, אנשים אלה מחשיבים עצמם למושלמים ומחפשים את החסרונות אצל האחרים . חכמים קובעים [במסכת סוטה ה].חטא הגאווה כה חזק שהוא נחשב לעבודה זרה ומי שחטא בעוון כבד זה- אינו זוכה לקום בתחיית המתים.

והחומרה של חטא זה גדל יותר כאשר אדם מנסה להגדיל את כבודו- על ידי שמוריד מערכו של הזולת, על כך נאמר  בירושלמי[חגיגה פ"ב, ה"א] : "המתכבד בקלון חברו אין לו חלק  לעולם הבא"

 מתוך האמור לעיל – אנו לומדים כמה עוון לשון הרע הוא גדול ובהתאם לכך העונש על עבירה זו.

 חטאה של מרים ועונשה המהיר.

רש"י מסביר: כי עצם המילה: "ותדבר"- מרמז לנו על לשון קשה והוא מבסס את דבריו על ספרי המביא דוגמאות לכך  ממקורות אחרים במקרא, כגון : "דיבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות"[בראשית מ"ב, ל]   או: "וידבר העם באלוקים ובמשה" [להלן כ"א, ה]

כוונת מרים הייתה להגיד : כי משה גירש את אשתו- ציפורה ומאין ידעה את הדבר ? רבי נתן אומר: כי מרים הייתה ליד  ציפורה כאשר נאמר למשה שאלדד ומידד מתנבאים במחנה וכאשר שמעה זאת  ציפורה אמרה:  אוי לנשותיהם של אלו אם הם נזקקים לנבואה -הרי הם חיים בנפרד מנשותיהם ממש באופן שמשה פרש ממני.

כאשר שמעה זאת מרים - היא סיפרה זאת לאהרון וכאן לומדים קל וחומר: למרות שמרים לא התכוונה לגנות את משה נענשה, קל וחומר לאדם שמדבר בגנות זולתו.

על פי ספרי: שניהם גם אהרון וגם מרים דברו על משה, אלא מרים הראשונה שפתחה בדבר והיא לא הייתה רגילה לדבר אתו, אלא מפני צורך השעה, כאשר ראתה מרים שציפורה- אשת משה אינה מקשטת עצמה  בתכשיטים, שאלה אותה: מדוע אינה מתקשטת בתכשיטיה, ענתה  לה: שמשה פרש ממנה, וכך מרים סיפרה זאת לאהרון ושניהם דיברו על משה. ומכאן לומדים קל וחומר: מה מרים שלא התכוונה לדבר בגנות משה, אלא לשבח- שהוא מנהיג כה מסור לעמו עד כי התרחק מאשתו.  ועל כך נענשה, ברור שאדם המתכוון לדבר על חברו גנאי ולא לשבח בוודאי שנענש.

הנקודה השנייה שחטאו מרים ואהרון בלשון הרע: לפי שאמרו  שדיבור ה' עם אדם אינו סיבה שיתרחק מאשתו. הרי גם ה' דיבר  איתם והם לא פרשו מחיי המשפחה שלהם.

על פי  ספורנו: כאן הם מנסים לומר ,כביכול, כי הקב"ה אינו מבחין ברמת הנביאים שלפניו.

לכן אחר כך ה' בתגובתו אומר: כי משה שונה משאר הנביאים ברמתו ועל ידי דיבור ישיר עם  הקב"ה.

הכינוי לציפורה: "האישה הכושית" – על פי רש"י- התכוונה מרים להגיד: כי הכול מודים ביופייה של ציפורה כשם שמודים בצבע עורו של הכושי.

על פי ספרי: ומדוע נאמר: פעמיים :"אישה כושית"? כי יש לך אישה שהיא יפה חיצונית אך לא כן במעשיה, ויש אישה שבמעשיה היא יפה, אך לא בחיצוניותה. כמו שנאמר: "נזם זהב באף חזיר אישה יפה וסרת טעם"[משלי י"א, כ"ב] וזו יפה גם במראיה וגם במעשיה .

אם כן מדוע נענשה מרים – באופן מידי ללא רחמים- על כך שני טעמים:

א] על מנת להזהיר את המרגלים שהלכו לתור את ארץ ישראל- כמה עליהם להיזהר מלדבר בגנות הארץ הקדושה, עליהם היה ללמוד זאת מעונשה הכבד של מרים שכלל לא התכוונה לדבר בגנות משה, אלא בשבחו. לכן פרשת המרגלים צמודה לפרשת בהעלותך.

ב] נאמר בפרשת זכור : "זכור את אשר עשה ה' אלוקיך למרים, בדרך בצאתכם ממצרים" [דברים כ"ד, ט] ועל כך אומר הרמב"ם:" התבוננו מה אירע למרים הנביאה שדברה באחיה, שהייתה גדולה ממנו בשנים , גידלתו על ברכיה וסיכנה עצמה להצילו מן הים , והיא לא דיברה בגנותו, אלא טעתה, שהשוותו לשאר הנביאים, והוא גם לא הקפיד על כל הדברים האלה, שנאמר: " והאיש משה ענו מאד " ואף על פי כן מיד נענשה בצרעת , קל וחומר לבני אדם הרשעים והטיפשים, שמרבים לדבר גדולות ונפלאות, לפיכך ראוי למי שרוצה לכוון אורחותיו להתרחק מישיבתן ולדבר עמהן, כדי שלא ייתפס אדם ברשת רשעים וסכלותם" [סוף הלכות טומאת  צרעת]

 לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן ללמוד מה גודלו של עוון לשון הרע- כמה יכול לפגוע בזולת ואף להרוס לאנשים את חייהם, ולכן  העונש המידי היה: צרעת- שזו מידה כנגד מידה: אדם המרכל על חברו- גורם לו שיתרחקו ממנו אחרים וכך נשאר בודד בחברה.

כך גם עונשו של הרכלן: בעקבות הצרעת הוא נהפך טמא ומורחק מחוץ לכל המחנות.

מרים שהייתה מנהיגה  בישראל בצד משה ואהרון, הייתה חייבת להיזהר על שמירת לשונה- על מנת לשמש דוגמא אישית לעם, אך היא נכשלה בכך וגם אם לא בכוונה, אלא מצורך לשבח את משה, אך  עם זאת -מרים   על ידי עונשה קידשה שם שמים למען ידעו הדורות הבאים כמה יש להיזהר מעוון חמור זה.

 מי ייתן והדבר ישמש אות ואזהרה לנצח לעניין הקפדה על שמירת הלשון.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

מרים -חטאה ועונשה/שיר מאת: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

מרים- חטאה ועונשה.

 שיר מאת: אהובה קליין©

 

מנהיגה ברמ"ח איבריה

מרובת חסדים במעשיה


שמרה  למשה אמונים

 מתקופת רכותו בשנים.

 

שותפה לגאולת מצרים

זכויותיה  כמרחבי שמים

 בתוף  ומחול חוללה

שירת מרים נקראה.

 

דאגותיה לאחיה המנהיג

כנהר אותה יציף

רגע חטאה בלשונה

על כך בצרעת שילמה.

 הערה:

 השיר בהשראת פרשת בהעלותך[חומש במדבר]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הטמא יושב מחוץ למחנה/ציירה: אהובה קליין (c) [ציור לפרשת נשוא]

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

"וידבר ה' אל-- משה לאמור:צו את- בני ישראל וישלחו מן המחנה כל- צרוע...."

[במדבר  ה,ב]
 הטכניקה: שמן על בד

* כל הזכויות שמורות לאהובה קליין על היצירה(c)

Biblical paintings by Ahuva Klein.

He sits alone outside the camp

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

בדד ישב/שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

בדד  ישב/ שיר מאת: אהובה קליין©

 

עתה יושב בדד

בעבור  דיבורו החד

כזאב בודד בכלוב

החפץ למרעיו לשוב.

 

מתייסר בחשבון נפש

על מילותיו עתירי הרפש

 בנשמת חברו פגע

בתאווה וגאווה שגה.

 

שוהה מחוץ למחנה

 בלב דואב ונדכא

חולה במחלת הצרעת

בהעדר בינה ודעת.

 

משתוקק להסיר הטומאה

להיטיב דרכו הרעה

חיש לפתוח דף חדש

כי את עברו נטש.

 הערה: השיר בהשראת פרשת נשוא[חומש במדבר]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת נשוא- מדוע נאמרה פרשת הטמאים- דווקא ביום הקמת המשכן?/מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת נשא- מדוע נאמרה פרשת הטמאים- דווקא ביום הקמת המשכן?

 מאמר מאת: אהובה קליין.

פרשה זו צמודה בדרך כלל  לחג השבועות – היא ארוכה במיוחד וכוללת : 176 פסוקים המתארים: נושאים רבים ומגוונים.

ציורים  לפרשת נשוא:

ציורי תנ"ך הנזיר/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ חנוכת המשכן-קורבנות הנשיאים ועגלות הצב/ ציירה: אהובה קליין (c)

[שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ ברכת כוהנים- הכהנים מברכים את העם/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ שילוח הטמאים מחוץ למחנה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ הנזיר מביא קורבן לכהן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

 אחד הנושאים בפרשה הוא: שילוח הטמאים אל מחוץ המחנה:

"וידבר ה' אל משה לאמור: צו את--- בני ישראל וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש: מזכר עד—נקבה תשלחו אל- מחוץ למחנה תשלחום ולא יטמאו את  מחניהם אשר אנוכי שוכן בתוכם: ויעשו כן בני ישראל וישלחו אותם אל מחוץ למחנה כאשר  דיבר ה' אל משה כן עשו בני ישראל":[במדבר ה, א-ה]

השאלות הן:

 א] מה הקשר בין שם הפרשה: "נשא"- לבין שילוח הטמאים?

 ב] מה ניתן ללמוד על שילוח הטמאים?

 ג] מדוע התורה מדגישה:  "ויעשו כן בני ישראל" ובפעם השנייה: "כן עשו בני ישראל" ?

תשובות.

הקשר בין: "נשא"- לבין  נושא הטומאה.

הפרשה פותחת במילים: "...נשא את ראש" יש כאן רעיון ומסר נפלא אל האדם: הראש רומז על - המוח ועל כן האדם צריך ללמוד בחייו כי עליו  להשליט את המוח על הרגש,  ואל ילך  לפי ראות עיניו ותחושותיו הפיזיות המסוגלות לבלבלו -כי יש ורגליו עלולות  להובילו לדרכים עקלקלות והתוצאות מרות וקשות. הוא עלול לחטוא חטאים ,לרדת לשפל המדרגה .מדובר במצב שהרגליים מובילות את הגוף למקומות פסולים.

כגון :אדם נתקל בקבוצת חברים העוסקים ברכילות ומבלי להרגיש גם הוא משתלב בחטא הרכילות , לבסוף חלה אצלו הדרדרות רוחנית,  התוצאה: נענש בצרעת מגיע לשפל המדרגה- נעשה טמא  – מאיגרא רמא  לבירא  עמיקתא וסופו שישלח מחוץ למחנה.

אך מנגד, זקיפות הקומה אצל האדם זה משהו רוחני, כמו שנאמר: "שאו  מרום עינכם וראו מי ברא אלה" [ישעיהו מ, כ"ו]  כאשר עם ישראל נושא ראש ומשליט    את השכל על הרגש- אזי מובטחת לו התרוממות ועוצמה.

בתהלים נאמר: "שאו שערים ראשיכם ,הינשאו פתחי עולם ויבוא מלך הכבוד" [תהלים כ"ד, ז]

 שילוח הטמאים.

רש"י- ע"פ חז"ל [פסחים ס"ז, ע"א] בזמן חניית בני ישראל במדבר היו שלושה מחנות:

מחנה שכינה- לפנים מן יריעות חצר המשכן.

מחנה הלוויים- מסביב למשכן.

מחנה ישראל -מסביב למחנה הלוויים בכל  הכיוונים.

 אדם שהיה צרוע ונטמא נשלח מחוץ לכל המחנות.

לעומתו- הזב היה מותר לו לשהות בתוך מחנה ישראל ,אך לא במחנה שכינה ולא במחנה לוויה.

ואילו הטמא לנפש-כולל מי שנטמא  לשרץ- אינו יכול לשהות במחנה שכינה בלבד אך יכול להיות במחנה לווייה  ומחנה ישראל.

נשאלת השאלה: מדוע נושא הטמאים הוזכר דווקא ביום הקמת המשכן- לאחר מפקד השבטים - החל באחד באייר וקביעת אופן חניית שבטי ישראל במדבר?

חז"ל מסבירים: כי רק אחרי שנקבע אופן חנייתם של שבטי ישראל היה מן הראוי לכתוב על שילוח הטמאים- מהסוגים השונים אל מחוץ למחנה, כי לפני כן לא היה תחום בין מחנה למשנהו  אי לכך -לא היה ניתן לשלח את הטמאים קודם לכן.

 ה"כלי יקר" מביא את דעת בעל המדרש: ומביא  טעם- מדוע עניין הטמאים הוזכר כאן,  לאחר שהמשכן  היה מסודר וסביבו כל המחנות- והקב"ה  הישרה את שכינתו בתוכם בא והזהירם שלא יגרמו ,חלילה לסילוק השכינה- על ידי שלושה ראשי עבירות  העשויים לגרום לחורבן והם :

כל צרוע- זו עבודה זרה, כל זב- זה גילוי עריות. וכל טמא לנפש- זו שפיכות דמים.

עבירות אלו גרמו להרס וחורבן ורז"ל אמרו [במדבר רבה ז, ד] שכאשר חלו בצרעת על עבירה זו- נחרב בית ראשון ושני למרות שלא עבדו בפועל- עבודה זרה בתקופת בית שני, הרי חטאו בשנאת חינם ולשון הרע שהוא כנגד עבודה זרה, בהקשר לכך רז"ל מזכירים את הפסוק: "ללשוננו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו" [תהלים י"ב, ה] לפי שהעוסק בלשון הרע נחשב לכופר בעיקר,  ולכן המצורע נשלח מחוץ לשלושת המחנות כדי להרחיק שמץ של עבודה זרה משלושתם. והטעם השני הוא: היות והמצורע גרם להפריד בין איש לרעהו על ידי שעסק ברכילות- הוכרח להרחיקו מחוץ לשלושת המחנות- על מנת שיחוש את בדידותו.

אדם זב- מזוהה עם חוטא בעריות ,הוא משולח ממחנה שכינה ולויה – כי כל מקום קדוש אינו סובל דבר ערווה ,לעומת מחנה ישראל שאין בה הרבה קדושה. וכל טמא לנפש - חייב להישלח מחוץ למחנה השכינה כדי שלא יפגום בכבוד השכינה.

היות ושלושת הגורמים הללו: גרמו לסילוק השכינה ולחורבן המקדש על כן התורה ציוותה להרחיקם מן המחנה למען לא יטמאו את מחניהם-  כי המקום שהם שוהים בו - הקב"ה מסלק את השכינה משם.

ועוד סיבה להרחקת הטמאים:

דוד המלך קרא ליצר הרע: טמא [מסכת סוכה נ"ב, ע"א] לפי שהכשילו בשלושת העבירות הנ"ל: גילוי עריות בבת שבע, שפיכות דמים- באוריה החיתי, עבודה זרה, כמו  שלמדו [מסכת סנהדרין ק"ז, ע"א] – מן הפסוק:" ויהי דוד בא עד  הראש" [שמואל-ב, ט"ו, ל"ב] - ביקש לעבוד עבודה זרה.. וגם בעבודה זרה ישנה טומאה.

לכן היה צורך להרחיק את שלושת סוגי הטמאים-שהם שלושה ראשי עבירות - הגורמים לסילוק השכינה.

"ויעשו כן בני ישראל" מצוין פעמיים.

חז"ל אומרים: כי הטעם לכך שהכתוב מדגיש פעמים: "ויעשו כן בני ישראל" ללמד שאף הטמאים עצמם לא עיכבו.

בעל ה"תורה תמימה"[רבי ברוך אפשטיין ]מסביר: שני ציוויים ניתנו כאן, האחד לבית- דין על מנת שישלחו את הטמאים - אל מחוץ למחנה וציווי שני לטמאים עצמם שיסכימו לציית לציווי ולא יסרבו , לכן הכתוב רוצה להדגיש כי הטמאים כיבדו את הציווי של היציאה מחוץ למחנות ועשו זאת ללא כפייה.

ה"חיזקוני" אומר רעיון דומה: המילים: "ויעשו כן בני ישראל" מתייחס אל המשלחים. שלא ריחמו על קרוביהם ושילחו אותם מחוץ למחנה. ולגבי הציון בשנית שבני ישראל עשו את הציווי, הכוונה שאף הטמאים עצמם שיתפו פעולה וקיבלו עליהם את הדין -"כאשר דיבר ה' אל משה"

ה"כתב סופר" מסביר: ששילוח הטמאים- לא נבע מתוך שיקולי דעת של טובת הכלל,  היינו ,מתוך אמצעי זהירות של טובת הכלל- שהרי רצוי להרחיק את החולים המסכנים את שלום העם, אלא הדבר נעשה – על מנת לקיים את מצוות אלוקים.

לסיכום, ניתן ללמוד: כי כל נושא הטמאים נאמר ביום הקמת המשכן לפי שברגע שהוקם המשכן וכל השבטים על דגליהם שכנו במקום המיועד להם, אז שרתה השכינה במשכן, אך היה צורך לסלק את כל הטמאים - היות והשכינה אינה סובלת טומאה ועבירות מהטעם שהדבר מסוגל להבריח את השכינה מהמשכן.

 יהי רצון ועם ישראל יתרחק מכל העבירות וידבק במצוות – ובא לציון גואל.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)