פרשת
מקץ- פלאי פלאים-קשר לנס חנוכה-כיצד?
מאמר מאת: אהובה
קליין.
[לעילוי נשמת אמי:
חיה ז"ל בת בן-ציון]
פרשת מקץ הנקראת בשבת
חנוכה, פותחת בחלומותיו של פרעה- הרואה
מראות על שפת היאור.
חלום ראשון מתאר: שבע
פרות יפות ומלאות נבלעות על ידי שבע פרות רזות ודקות מראה.
ציורי תנ"ך/ חלום פרעה- שבע הפרות השמנות ושבע הרזות/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
בחלום השני: שבע
שיבולים דקות בולעות שבע שיבולים מלאות.
ציורי תנ"ך/ חלומו השני של פרעה/ציירה: אהובה קליין (c) [ שמן על בד]
פרעה אינו רגוע: "ותיפעם רוחו" הוא מנסה לדלות את הפתרון לחלומותיו בקרב
חרטומי מצרים וכל חכמיה, אך ללא הצלחה.
לאחר שנואש מהם, לפתע
- הקערה התהפכה על פיה, שר המשקים מגלה לו: מיהו האיש המסוגל לפתור את
חלומותיו ומכאן והלאה הכול מסתובב כסביבון
לעידן חדש:
פתרון החלומות
והגשמתם, גדולת יוסף ועלייתו , פגישת
האחים...
השאלות הן:
א] מהן מסקנותיו של
פרעה בעקבות פתרון החלומות על ידי יוסף?
ב] כיצד מתייחס יוסף
אל אחיו במצרים?
ג] מהו החוט המקשר
בין הפרשה לחג החנוכה?
יוסף פותר חלומות
ופרעה מסיק מסקנות.
ציורי תנ"ך/ יוסף פותר חלומות במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
יוסף בחוכמתו מצביע
על הקשר של אלוקים לחלומות פרעה עוד בטרם ניגש לפתרון: "ויען יוסף את- פרעה
לאמור בלעדי אלוקים יענה את שלום
פרעה" [מ"א, ט"ז] בתום תיאור החלומות על ידי פרעה, יוסף
מגיב: "ויאמר יוסף אל פרעה חלום פרעה אחד הוא את אשר
האלוקים עושה הגיד לפרעה, שבע פרות הטובות שבע שנים הנה ושבע השיבולים הטובות
שבע שנים הנה חלום אחד הוא: ושבע הפרות הרקות והרעות העולות אחריהן שבע שנים הנה
ושבע השיבולים הרקות שדופות הקדים יהיו שבע שני רעב: הוא הדבר אשר דברתי אל פרעה אשר האלוקים עושה הראה את
פרעה" [מ"א, כ"ה-כ"ט]
הפתרון: בתחילה יהיו שבע שנים טובות במצרים-הכול
יהיה בשפע, אך בתום תקופה זו-תהיינה שבע שנות רעב.
יוסף מדגיש ,כי בכך שלשני
החלומות פתרון זהה , הדבר מוכיח: "כי
נכון הדבר מעם האלוקים וממהר האלוקים לעשותו"[שם
מ"א, ל"ב]
רבינו בחיי אומר: כי יוסף מתכוון : שהכוח – החכמה והבינה מגיעים אליו מאת ה', ומנגד פרעה ועמו הרשעים
היו כופרים בהשגחה, מאמינים בכוכבי הלכת המנהיגים את העולם ופרעה שהיה כה גשמי
והייתה לו משיכה לחומר- לטבע וליסוד , גשמיותו רמוזה בשמו: פרעה = עפר.
לכן ה' הראה לו חלומות
המתבססים על היסודות: מים ועפר, שבע הפרות עולות מיסוד המים ושבע השיבולים גדלות
מתוך יסוד העפר. ויש בהם רמז לשובע ולרעב וזהו נס
ההשגחה על הטבע, כמו שנאמר בראש השנה: "איזו
לרעב ואיזו לשובע.." כאן מטרת אלוקים הייתה להוכיח לפרעה שהיה עושה עצמו
אלוה-כי מי ששולט על הכוכבים והטבע זה הקב"ה בכבודו ובעצמו.
רוב המפרשים אומרים :כי
הצלחתו של יוסף בפתרון החלומות נובעת מתוך הכרתו - כי יש פעמים בחלום מראה נבואי
וכל זה מתוך אמונתו באלוקים וסייעתא דשמיא.
פרעה משתכנע כי אכן יוסף פתר נכונה את חלומותיו ובהתפעלותו
אומר: "הנמצא כזה איש אשר רוח אלוקים בו"! "אין נבון וחכם
כמוך"!
פרעה ממנה אותו למשנה
למלך, מעתה הוא אחראי על כלכלת מצרים, הוא מעניק לו טבעת, בגדי שש ושרשרת זהב על
צווארו והוא זוכה אף למרכבה השנייה אחר מרכבת פרעה, דבר המצביע על גדלותו.
מעתה איש לא ירים ידו
ורגלו בלעדי רשותו של יוסף ופרעה מכנה
אותו בשם: "צפנת פענח".
הדבר מעורר התפעלות, איך
אלוקים מסובב את כל ההתרחשויות -עד כי יוסף שהיה בבור נחשים ועקרבים ובהמשך נמכר
לישמעאלים כאחד העבדים, לבית הסוהר יגיע בעבור אשמת שווא והנה פלאי פלאים: מהפך,
הוא מתעלה לגבהים.
יוסף ואחיו.
בעת הפגישה בין
האחים ליוסף, חל שינוי לטובה: "ויוסף
השליט על- הארץ הוא המשביר לכל-עם הארץ ויבואו אחי יוסף וישתחוו לו אפיים
ארצה" [שם ,מ"ב, ו]
כאן יוסף עולה כמה מדרגות , האחים שבעבר זלזלו בו ורמסו את
כבודו, כעת משתחווים לפניו .
רש"י אומר : כי האחים השתחוו-ממש, השתטחו לפניו על פניהם וכל השתחוות במקרא היא: בפישוט
ידיים ורגליים.
לעומת האחים, יוסף
מתנכר אליהם- עושה עצמו זר ונוכרי, דיבר איתם בחומרה ובלשון קשה.
הוא הכיר אותם היטב
מפני שכאשר נפרד מהם לאחרונה, הם היו בעלי זקנים ולכן לא השתנו מראה פניהם.
אך האחים לא הכירהו, היות
והוא היה אז נער ואילו כעת לפניהם אדם בוגר בעל זקן.
ומדרש אגדה-על פי חז"ל: כעת - כאשר אחי יוסף היו זקוקים לעזרתו וחסדו, היה
באפשרותו להזיק להם, אך הוא זיהה אותם כאחיו ועל כן ריחם עליהם. לא כן אחיו, כאשר
יוסף נפל בידם, לא ריחמו עליו כאח ומכרוהו כעבד.
יוסף נזכר בחלומותיו ,כעת
הם קורמים עור וגידים.
הוא מחמיר ומאשים
אותם: "מרגלים אתם לראות את ערוות הארץ באתם"
על פי רש"י: יוסף מגיע למסקנה זו - לפי שהאחים לא נכנסו יחדיו דרך שער אחד, אלא
דרך עשרה שערים בדומה להתנהגות מרגלים.
הוא חוזר ומאשים אותם
בריגול, על כך רש"י מביא מדרש: לפיו -יוסף מתכוון להגיד להם:
באתם למצוא את אחיכם, אם תמצאו אותו תהיו
מוכנים לפדותו תמורת כסף רב ?ענו לו: כן אנחנו מוכנים לפדותו גם בממון רב. אמר להם: ואם יסרבו להחזיר לכם את אחיכם בכל דרך
שהיא, אמרו לו : אנחנו מוכנים להרוג את אותו אדם שמחזיק בו. או להיהרג בעבורו, זאת
הייתה מטרת הגעתנו לכאן, אם כך אמר יוסף: צודק אני בדברי שבאתם לכאן על מנת לעשות
רעה ולהרוג, אתם מודים בכך.
יודע אני זאת לפי
שאני מנחש בגביע שלי[המגלה לו כביכול נסתרות]הרי שניים מכם הרגתם עיר שלמה- התכוון
לשמעון ולוי-שהרגו את אנשי שכם כנקמה על
מעשה דינה.[שם ל"ד]
האחים מביעים חרטה על
מעשיהם:". .אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא
שמענו על כן באה אלינו הצרה הזאת"[שם מ"ב, כ"א]
ציורי תנ"ך/ יוסף בוכה במצרים/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
יוסף שומע את אחיו
ואת דברי ראובן, הוא מתמלא רחמים , מתרגש ומגיע לידי בכי.
הוא בוחן את אחיו אם
דוברי אמת הם- בכך שהוא אוסר את שמעון ושולח את אחיו.
יוסף מצליח ,בסייעתא
דשמיא ,להשיג את מבוקשו לגרום לכך שיביאו את בנימין –אחיו הקטן. במיוחד לאור מצב
הרעב בארץ ישראל.
האחים– מתחייבים
להשיבו בריא ושלם אל אביהם ובתוכם יהודה המבטיח שהוא ערב לכך שישיב את בנימין חי
ובריא.
יעקב משתכנע
ואומר:" .. אם כן זאת עשו קחו מזמרת הארץ בכליכם והורידו לאיש מנחה מעט צרי
ומעט דבש נכאות ולוט בוטנים ושקדים: וכסף משנה. .ואת אחיכם קחו וקומו שובו
אל-האיש" וכל זאת בתוספת ברכות.
ציורי תנ"ך/ האחים יורדים למצרים ולוקחים מזמרת הארץ/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
הפרשה מסתיימת עם
סיפור הגביע ,מציאתו בשק בנימין, למרות דברי יהודה כי כל האחים מוכנים להיות
עבדים, יוסף טוען כי רק האיש שהגביע נמצא
בידו הוא יהיה לו לעבד.
ציורי תנ"ך/ מציאת גביע בנימין לתדהמת האחים/ ציירה: אהובה קליין(c)
הקשר לחג חנוכה.
לאור עיון עמוק בפרשה
,ניתן להבחין , איך הקב"ה מגלגל את כל הדברים בדומה לסביבון האהוב על
הילדים בחג החנוכה-שפעם נופל על צד זה
ופעם בצד אחר.
כדוגמת הנס הגדול
שאירע למכבים, בעוד שהיוונים גזרו גזרות קשות על היהודים-במטרה לפגוע בהם רוחנית, לנתק אותם
מהתורה הקדושה. בסוף כל המצב התהפך ובזכות אלוקים וגבורת המכבים נעשו ניסים
ונפלאות.
אף כאן ,ניתן לראות
הלכה למעשה ,כיצד יוסף שאחיו קנאו ובגדו
בו, כעת התעלה לגדולה, הם מכבדים אותו
והוא מצליח לשלוט עליהם.
לסיכום, לאור האמור
לעיל: ניתן להסיק, כי גם אם היום עם ישראל
-בדומה ליוסף, נמצא בתקופה קשה,. אין לאבד את התקווה והאמונה.
ימי החנוכה באים
להזכירנו: כי אין ייאוש בעולם וישועת ה' כהרף עין -"כי לא ייטוש ה' עמו
ונחלתו לא יעזוב" אמן ואמן..
