פרשת
תזריע: מה מסתתר מאחורי נגע הצרעת?
מאמר מאת:
אהובה קליין ©
[המאמר לעילוי נשמת אימי
ז"ל-חיה בת בן-ציון]
בפרשת תזריע
מסופר על נגע הצרעת:
"והצרוע
אשר בו הנגע בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע ועל שפם יעטה וטמא,טמא יקרא:כל ימי
אשר הנגע בו יטמא ,טמא הוא בדד ישב מחוץ למחנה מושבו:
והבגד כי-
יהיה בו נגע צרעת בבגד צמר או בבגד
פשתים...והיה הנגע ירקרק או אדמדם בבגד,או בעור...וראה הכוהן את הנגע והסגיר את
הנגע שבעה ימים: וראה את-הנגע ביום השביעי
כי פשה הנגע בבגד או-בשתי או בערב או בעור לכל אשר יעשה העור למלאכה צרעת ממארת
הנגע טמא הוא:ושרף את הבגד.."
[ויקרא י"ג,מ"ה- נ"ב]
השאלות הן:
א] מהי מטרת נגע הצרעת?
ב] מהו הטעם
שבגדי הצרוע יהיו פרומים וראשו פרוע ועל שפם יעטה?[יכסה פניו על מקום השפה]
ג] מהו תפקידו
של הכוהן במקרה של צרעת?
התשובה לשאלה א]
כאשר הצרעת
פוגעת בבני אדם או,בבתיהם או בגדיהם על כך אומרים רוב המפרשים,כי אין נגע זה בא
מסיבה טבעית,אלא בדרך נס:
כעונש על
עיסוק בעניין לשון הרע:"מצורע"-מוציא –רע.
בתורה אנו
מוצאים הוכחות לכך:
מרים –אחות
משה דיברה לשון הרע על אשת משה.
כמו שהכתוב
מתאר:"ותדבר מרים ואהרון במשה על-אודות האישה הכושית אשר לקח כי אישה כושית
לקח...והנה מרים מצורעת כשלג ויפן אהרון
אל מרים והנה מצורעת"[במדבר
י"ב,א-י"א]
הרמב"ן
אומר: כי כל העוסק בחטא לשון
הרע-עובר על ביטול מצוות עשה :
"ולפי
דעתי היא מצוות עשה ממש כמו זכור את יום
השבת לקדשו"
הרמב"ם
אומר:[בהלכות טומאה צרעת פרק
ט"ו]: כי התורה מזהירה:
"הישמר
לך בנגע הצרעת זכור את אשר עשה למרים".
במקומות רבים
מציין הרמב"ם,כי עונש הצרעת בא על עוון לשון הרע.
לכן גם בידודו
של המצורע בא כדי להרחיקו
מחטאו:"שלא יתעסק בשיחת
רשעים,שהן הליצנות ולשון הרע"
החפץ חיים אומר: כי כוונת התורה הייתה להראות לבעל לשון הרע
כוחו של דיבור,כי:"החיים והמוות ביד הלשון"
רבינו
בחיי אומר:כי הנגע הוא אות ומופת על חטאים שחטא האדם ומביא את
דברי חז"ל:למה הדבר דומה? לעבד שהיה רע ונמכר לאדון,האדון ידע על רוע
העבד,לפיכך הכין כבלים שבעזרתם היה רודה בו במידה ולא שמע בקולו,ואם המשיך העבד
במעשיו הרעים האדון היה כובלו בעזרת הכבלים.
הנמשל:
הקב"ה יודע את נפש האדם כי עלול לחטוא ולכן התקין מראש ייסורים כדי
שבאמצעותם יעניש וירדה בהם כאשר יסורו
מדרך התורה.
והיה סדר
מסוים לנגעים: אם האדם חטא,תחילה הנגע
היה פוגע בבתים:
כמו
שנאמר:"ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם"[ויקרא י"ד]
אם עשה
תשובה,הוטב לו,אך אם המשיך לחטוא,הקב"ה פוגע בבגדיו:"והבגד כי יהיה בו נגע
צרעת"[שם י"ג]
אם האדם חזר
לדרך הטובה,הוטב לו ואם לא, ה' היה פוגע באמצעות הנגע בגופו.
התשובה לשאלה ב]
על כך עונה
הגאון רבי שלמה קלוגר מברודי
ומבסס את דבריו על דברי חז"ל:
הקב"ה
התקין לאדם שתי מחיצות כדי שלא יעסוק בעניין לשון הרע:השפתיים והשיניים,אולם אם
האדם בכל זאת חוטא ואינו נעזר ב"שומרים" אלה, אז מטילים עליו מחיצה
שלישית והיא: כיסוי פניו עד השפם וגם
דורשים מהמצורע שיודיע לסביבתו כי הוא טמא כדי שהבריות יתרחקו ממנו.
בכך יש
עונש-מידה כנגד מידה: כשם שבעזרת לשונו
פגע באנשים וגרם להם שיהיו מנודים מהחברה,כך גם הוא כאשר מכריז על טומאתו לסביבה,גורם לכך שכולם יתרחקו ממנו.
רבינו בחיי
מביא מדרש: על פיו כל הפעולות הנ"ל: פריעת השיער והבגד
וכיסוי פניו,הם משל: הצרוע זה בית
המקדש,אשר בו מתרחש הנגע-עבודה זרה שמטמאה כנגע.
הבגדים
הפרומים הם-בגדי הכהונה.
וראשו
הפרוע-זוהי השכינה שנסתלקה מבית הבחירה.
וכיסוי הפנים
עד השפה-משל לכך שביטל ו תורה.
והטמא-משל
לחורבן בית ראשון ושני.
התשובה לשאלה ג]
תפקיד הכוהן:
ראשית לבדוק ולראות אם אכן מדובר בנגע
הצרעת.
במקרה והנגע
פגע בבגד, אם אחרי הכיבוס עדיין לא נעלם יש לקרוע את הנגע מהבגד אם הדבר לא יועיל
והנגע מתפשט,הכוהן שורף את הבגד.
אך אם הנגע יעלם
באמצעות הכיבוס של הבגד,הכוהן חייב לטבול את הבגד כדי שיהיה טהור.
לסיכום לאור
האמור לעיל,ניתן להסיק כי נגע הצרעת מופיע בדרך נס - בעבור עוון לשון הרע.
ורבנו בחיי
מדגיש: כי עונש זה היה קורה ,אך
ורק ,בארץ ישראל ולא בחוץ לארץ- מקום חול ומנגד גם לא בירושלים- שהיא מיועדת לבית
הבחירה ולא חולקה בין השבטים.
יהי רצון ועם
ישראל יקיים את התורה ככתבה ולשונה ויתרחק מעוון לשון הרע הגורם גם לשנאת חינם.ומי ייתן וכולנו נתאחד
כאיש אחד בלב אחד ונרבה רק באהבת חינם ובע"ה נזכה לגאולה במהרה.
