יום רביעי, 3 באפריל 2024

פרשת שמיני ופרשת החודש - הקשר ביניהם? \ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת שמיני ופרשת החודש - הקשר ביניהם?

מאמר מאת: אהובה קליין .

יצירותיי לפרשה:



ציורי תנ"ך/ לקיחת השה לבית אבות/ ציירה: אהובה קליין (c) [פרשת החודש]



ציורי תנ"ך/ קורבן פסח/ ציירה: אהובה קליין  (Cׁ)



ציורי תנ"ך/ אכילת המצות וקורבן  פסח במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ מכת בכורות/ ציירה: אהובה קליין (c)







ציורי תנ"ך/ משה ואהרון מברכים את עם ישראל/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]








ציורי תנ"ך/ אהרון הכהן מברך את עם ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ בני ישראל מבכים את מות בני אהרון- נדב ואביהוא/ ציירה: אהובה קליין (c)


 "וּמִפֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא תֵצְאוּ, פֶּן-תָּמֻתוּ--

כִּי-שֶׁמֶן מִשְׁחַת יְהוָה, עֲלֵיכֶם.."

ציורי תנ"ך/  משה מזהיר את אהרון ובניו הנותרים/ ציירה: אהובה קליין (c)






ציורי תנ"ך/ בור מים מטהרים את הטמאים/ ציירה: אהובה קליין (c)






ציורי תנ"ך/ "והייתם קדושים"/ ציירה: אהובה קליין (c)



 ציורי תנ"ך/ דגים כשרים לאכילה/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ בעלי חיים כשרים  מותרים לאכילה ובעלי חיים טמאים האסורים/

ציירה: אהובה קליין(c)




ציורי תנ"ך/ איסור אכילת עופות טמאים/ ציירה: אהובה קליין (c)









ציורי תנ"ך/ אש כבוד ה' יורדת על המזבח/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ איסור אכילת בעלי חיים ועופות טמאים/ ציירה: אהובה קליין (c)
 [שמן על בד]





ציורי תנ"ך/ שבירת כלי חרס שנטמא/ ציירה: אהובה קליין.(c)


ציורי תנ"ך/ לקיחת השה במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)


פרשת שמיני  פותחת בקריאת משה אל אהרון ובניו:  "וַיְהִי, בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי, קָרָא מֹשֶׁה, לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו--וּלְזִקְנֵי, יִשְׂרָאֵל". [ויקרא ט', א]

השבת אנחנו קוראים גם את  "פרשת החודש" בספר שמות, [פרק י"ב  פסוקים א' –כ']

להלן קטע מפרשה זו:

"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן, בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר. הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, רֹאשׁ חֳדָשִׁים:  רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם, לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה.  דַּבְּרוּ, אֶל-כָּל-עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, בֶּעָשֹׂר, לַחֹדֶשׁ הַזֶּה:  וְיִקְחוּ לָהֶם, אִישׁ שֶׂה לְבֵית -אָבֹות--שֶׂה לַבָּיִת". [שמות י"ב, א'-ד]

השאלות הן:

א] מהו "היום השמיני" למילואים?

ב] מותם של בני אהרון - נדב ואביהוא -  בעבור מה?

ג] מה המיוחד בלקיחת  השה בראש חודש ניסן - שהוא החודש הראשון  לחודשי שנה - על פי התורה ?

תשובות.

היום השמיני למילואים

על פי רש"י: היום השמיני  למילואים היה בראש חודש ניסן שבו הוקם המשכן , הרי שבעת  ימי המילואים החלו לפני ר"ח  ניסן  ועל אותו יום נאמר [במדבר ז, א] "ביום כלות משה" - ביום מיוחד זה נמשלו עם ישראל ככלה הנכנסת לחופה , גם היום עצמו לבש חג ונטל עשר עטרות.

ומה הן עשרת העטרות?

על פי  תורת כוהנים:

א] "ראשון למעשה בראשית" - כלומר לבריאת העולם, שאחד בשבת היה.

ב] "ראשון לנשיאים"- כלומר להקרבת נשיאים לחנוכת הבית..

ג] "ראשון לכהונה"- אותו היום ראשון לעבודת אהרון ובניו, עד עכשיו היה בבכורות.

ד] " ראשון לעבודה" - לסדר עבודת ציבור, תמידין ושאר קורבנות של תרומת הלשכה.

ה] " ראשון לירידת האש" – שירדה האש על המזבח.

ו] " ראשון לאכילת קודשים"- במחיצה ועד עכשיו היו נאכלים בכל מקום.

ז] "ראשון  לשכון שכינה".

ח] " ראשון לברך את עם ישראל".

ט] "ראשון  לאסור את הבמות".- כלומר מעכשיו נאסרו.

י] " ראשון לחודשים".

נשאלת השאלה - מדוע ביום השמיני נקראו גם זקני ישראל שלא היה להם שום תפקיד בעבודת הקודש במשכן החדש?

על פי -מדרש ויקרא רבה [י"א, ח'] מסביר רבי עקיבא:

נמשלו ישראל לעוף [תהילים ס"ח, י"ד]: מה העוף הזה אינו פורח בלא כנפיים - כך ישראל אין יכולים לעשות דבר חוץ מזקניהם" במדרש זה  ישנו הסבר על סגולתו של  משה כמנהיג נאמן ומסור לבני עמו, אך למרות זאת בשאלות שמתעוררות מידי פעם - עליהם לגשת ,דווקא, אל זקני ישראל - לכן משה  הזמין את זקני העם ביום  הקמת המשכן.

מותם של בני אהרון - נדב ואביהוא:

בפרשה מתוארת מיתתם של בני אהרון: נדב ואביהוא - מבחינה רוחנית הם נשקלו כמשה ואהרון - חז"ל מונים כמה טעמים למותם : להלן אחד מהם:

חטאם היה: משום שבאו אל הקודש –וזאת למרות שהזהיר משה את  אהרון:

"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ" [ויקרא, ט"ז, ב']

הפסוק  הנ"ל- מלמדנו  על הסכנה שבהרגל - הן בתפילה - הן  בעניין ההליכה לקודש - שאם האדם  עושה הכול מתוך הרגל ללא התלהבות ,ללא צימאון לתורה - אז אוחזת באדם קרירות וההתלהבות מהקדושה דועכת ולכן הוזהר אהרון: " ...וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ"

פירש רש"י: לפי שהשכינה שורה שם ויזהר שלא ירגיל עצמו לבוא לשם  עכ"ל.

מכאן נלמד:  אם נכנסים מתוך הרגל למקדש - הדבר ,חלילה, יכול לגרום שמקום קדוש זה – עשוי להיות  בית של חול ,ללא יראה מהמקום הנשגב והמרומם.

לכן  גם בעבודת ה'  יש  להיזהר שלא תדעך ,אלא בבחינת:

"אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶּה". [ויקרא: ו, ו]

הנביא ישעיהו מזהיר גם מפני ההרגל בתפילה ללא כוונה:

"וַיֹּאמֶר אֲדֹנָי, יַעַן כִּי נִגַּשׁ הָעָם הַזֶּה, בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי, וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי--וַתְּהִי יִרְאָתָם אֹתִי, מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה".[ישעיהו  כ"ט, י"א]

שבת החודש - לקיחת השה בראש חודש ניסן

נאמר: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן, בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר. הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, רֹאשׁ חֳדָשִׁים:  רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם, לְחָודְשֵׁי הַשָּׁנָה." 

רש"י מסביר: "נתקשה משה על מולד הלבנה, באיזה שיעור תיראה ותהיה ראויה לקדש, הראה לו באצבע את הלבנה ברקיע, ואמר לו: כזה  ראה וקדש"

ניסן יהיה החודש הראשון לפי התורה - ראש לסדר מניין החודשים.....

כלומר: משה התקשה בקביעת הזמן המדויק להתחדשות הלבנה - מידי חודש בחודשו, על מנת שיהיה ניתן לקדש את החודש. עד שהראה לו הקב"ה – באצבע את הלבנה ברקיע- כיצד היא נראית בזמן המולד ואמר לו:  כזה  ראה וקדש.

וכיצד הראה לו ה'? אלא  סמוך לשקיעת החמה - נאמרה לו פרשה זו והראה לו עם חשכה.

הגר"א אומר רעיון מעניין: "צא ולמד - שלושה דברים מצינו שהתקשה משה: עד שה' הראה לו אותם. שלושתם רמוזים

בשמו, ואלו הם: מנורה, שרצים, החודש. גם ראשי התיבות וגם סופן מצטרפים לשם: "משה"

לגבי הקורבן:

אומר רש"י: הקורבן מיועד לכל  "בית אב" – והכוונה : בית אב הוא המשפחה הגדולה - המורחבת , הכוללת מספר משפחות קטנות שכל אחת מהן מתגוררת בבית משלה, אך כאשר בית האב כולל מספר רב של נפשות, כך שלא יספיק לכל אחד מהן  שיעור כזית בשר, אזי ייקחו שה לבית אחד- למשפחה אחת.

אך, אם המשפחה כוללת מעט נפשות ויש  חשש שאין ביכולתם לאכול את כל הקורבן- במקרה זה התורה מציעה פתרון - להתחלק עם השכן באכילה.

מן הראוי לציין - כי למרות שהצאן נחשב האליל של המצרים- נעשה נס והם לא הפריעו לעם ישראל כשלקחו את השה למטרת קורבן פסח!

לסיכום, לאור האמור לעיל, קיים קשר בין פרשת שמיני - המתאר את יום כלות המשכן - יום חגיגי במיוחד שבו ירדו עשר עטרות  ונמשלה ישראל לכלה ביום  חופתה, מדובר בחודש הראשון בשנה על פי התורה והוא: חודש ניסן  - המסמל הרבה התחדשות וקדושה, בפרשת החודש - הציווי לקחת את השה – דווקא בחודש ניסן, הקב"ה מצפה מעם ישראל להיות עם קדוש – וגם לחדש חידושים בלימוד התורה וכן להתפלל מתוך כוונה ולהאיר לגויים וזו השליחות הנצחית של ישראל. בדומה לחודש ניסן המסמל התחדשות-תמידית !

הדבר מבטא את שליחותינו גם בימים אלה:

"וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ"

[שמות י"ט, ו]




*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

שֶׂה - קָרְבָּן פֶּסַחת החודש

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

שֶׂה - קָרְבָּן פֶּסַח.

 שִׁיר מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©

 חֹדֶשׁ רִאשׁוֹן לְשָׁנָה יְהוּדִית

 הִצְטַוּוּ יִשְׂרָאֵל מִצְוָה יִיחוּדִית

 לְקִיחַת שֶׂה בַּיּוֹם הָעֲשִׂירִי

 תָּמִים בֶּן שָׁנָה  כֻּלּוֹ סִמְלִי.

 

 בָּנִים לָה' שָׂשִׂים וּשְׂמֵחִים

 בְּאַהֲבָה וּבְיִרְאָה מְקַיְּימִים

 הַמִּצְרִים עֲלֵיהֶם מַשְׁקִיפִים

לוֹטְשִׁים עֵינֵיהֶם- פִּיהֶם נוֹעֲלִים.

 

 הַשֶּׂה מוּבָל לְיִיעוּדוֹ הַקָּדוֹשׁ

 אֶל הַלֹּא נוֹדָע - לֹא יֵבוֹשׁ

 בְּתוֹךְ שַׁעֲרֵי מ"ט טֻמְאָה

 לְפֶתַע מֵאֲפֵלָה קַרְנֵי אוֹרָה.

 

 בְּשׂוֹרַת הִתְחַדְּשׁוּת לָעָם

 בִּידֵי שַׁרְבִיט בּוֹרֵא עוֹלָם

 לֹא עוֹד עַבְדוּת מְפָרֶכֶת

 אֶלָּא שֶׂה  טָהוֹר לַמִּשְׁמֶרֶת.

 

 נִיסָן- עֵת הִתְעַלּוּת מְרוֹמֶמֶת

 הֻשְׁלַם הַמִּשְׁכָּן רַב הַתִּפְאֶרֶת

 עֲלִיָּה בַּסֻּלָּם הַקְּדוֹשָׁה

 עַם הַנֶּצַח יִתְעַטֵּף שְׁכִינָה..


הֶעָרָה:  הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת פָּרָשַׁת הַחֹדֶשׁ

[שְׁמוֹת י"ב ] וְחֻמַּשׁ וַיִּקְרָא [פָּרָשַׁת שְׁמִינִי]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום רביעי, 27 במרץ 2024

פרשת צו - תכלית הקורבן והקשר לנבואת יחזקאל..[שבת פרה]/ אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת צו - תכלית הקורבן והקשר לנבואת יחזקאל..

מאת: אהובה  קליין.

יצירותיי פרשה:

 שבת פרה

ציורי תנ"ך/ פרה אדומה/ ציירה: אהובה קליין  (c)



ציורי תנ"ך/ הכוהנים רוחצים רגליהם/ ציירה: אהובה קליין  (c)



ציורי תנ"ך/ משה חוגר את האבנט לכוהנים/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ משה חובש לאהרון הכהן את המצנפת והציץ/ 

ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ הכהן וחושן המשפט/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ משה מביא את שמן המשחה לאוהל מועד/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ משיחת אהרון לכהן גדול/ ציירה: אהובה קליין(c)  





ציורי תנ"ך/ אהרון ובניו סומכים ידיהם על האיל/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/  מנחת מאפה תנור ויציקת השמן עליה/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי  תנ"ך/ הכהן מביא מנחה ביום הימשחו/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ העני מגיש קורבן מנחה לכהן/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ הכוהנים עורכים את העצים על המזבח/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ אהרון ובניו אוכלים בפתח אוהל מועד/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ "אש תוקד על המזבח" / ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ הכהן  מוציא את הדשן ל"שפך הדשן" /ציירה: אהובה קליין(c)




ציורי תנ"ך/ המקריב קורבן עולה של יונים - מגיש לכוהן/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]





ציורי תנ"ך/ הקורבן מובא אל הכהן/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ סעודת קורבן שלמים בירושלים/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ נבואת הנחמה של יחזקאל הנביא/ ציירה: אהובה קליין (c)


הפרשה פותחת בפסוקים:

"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  צַו אֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-בָּנָיו לֵאמֹר, זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה:  הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל-הַמִּזְבֵּחַ כָּל-הַלַּיְלָה, עַד-הַבֹּקֶר, וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ, תּוּקַד בּוֹ. .......אֵשׁ, תָּמִיד תּוּקַד עַל-הַמִּזְבֵּחַ--לֹא תִכְבֶּה". [פרק ו', א'- ז']

השבת - "שבת פרה" ובהפטרה נקרא את דברי יחזקאל הנביא: "וַיְהִי דְבַר-יְהוָה, אֵלַי לֵאמֹר.  בֶּן-אָדָם, בֵּית יִשְׂרָאֵל יֹשְׁבִים עַל-אַדְמָתָם, וַיְטַמְּאוּ אוֹתָהּ, בְּדַרְכָּם וּבַעֲלִילוֹתָם:  כְּטֻמְאַת, הַנִּדָּה, הָיְתָה דַרְכָּם, לְפָנָי.  וָאֶשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם, עַל-הַדָּם אֲשֶׁר-שָׁפְכוּ עַל-הָאָרֶץ; וּבְגִלּוּלֵיהֶם, טִמְּאוּהָ.  וָאָפִיץ אֹתָם בַּגּוֹיִם, וַיִּזָּרוּ בָּאֲרָצוֹת:  כְּדַרְכָּם וְכַעֲלִילוֹתָם, שְׁפַטְתִּים.  וַיָּבוֹא, אֶל-הַגּוֹיִם אֲשֶׁר-בָּאוּ שָׁם, וַיְחַלְּלוּ, אֶת-שֵׁם קָדְשִׁי--בֶּאֱמֹר לָהֶם עַם-יְהוָה אֵלֶּה, וּמֵאַרְצוֹ יָצָאוּ.  וָאֶחְמֹל, עַל-שֵׁם קָדְשִׁי, אֲשֶׁר חִלְּלֻהוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר-בָּאוּ שָׁמָּה. 

לָכֵן אֱמֹר לְבֵית-יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, לֹא לְמַעַנְכֶם אֲנִי עֹשֶׂה, בֵּית יִשְׂרָאֵל:  כִּי אִם-לְשֵׁם-קָדְשִׁי אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם, ..... אֶתְכֶם מִן -הַגּוֹיִם, וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל-הָאֲרָצוֹת; וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם, אֶל-אַדְמַתְכֶם.  וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים, וּטְהַרְתֶּם:  מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל-גִּלּוּלֵיכֶם, אֲטַהֵר אֶתְכֶם.  וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ, וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם; וַהֲסִרֹתִי אֶת-לֵב הָאֶבֶן, מִבְּשַׂרְכֶם, וְנָתַתִּי לָכֶם, לֵב בָּשָׂר.  וְאֶת-רוּחִי, אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם; וְעָשִׂיתִי, אֵת אֲשֶׁר -בְּחֻקַּתי תֵּלֵכוּ, וּמִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם.  וִישַׁבְתֶּם בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבֹתֵיכֶם; וִהְיִיתֶם לִי, לְעָם, וְאָנֹכִי, אֶהְיֶה לָכֶם לֵאלֹהִים.  וְהוֹשַׁעְתִּי אֶתְכֶם, מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם; וְקָרָאתִי אֶל-הַדָּגָן וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ, וְלֹא-אֶתֵּן עֲלֵיכֶם רָעָב.  וְהִרְבֵּיתִי אֶת-פְּרִי הָעֵץ, וּתְנוּבַת הַשָּׂדֶה:  לְמַעַן, אֲשֶׁר לֹא תִקְחוּ עוֹד חֶרְפַּת רָעָב--בַּגּוֹיִם...... [יחזקאל פרק ל"ו, ט"ז – ל"ז]

השאלות הן:

א] מה תכלית הקרבת הקורבנות?

ב] הקשר בין פרשת צו לדברי הנביא יחזקאל?

תשובות.

תכלית הקרבת  הקורבנות.

בפרשה זו מוזכרים   סוגי הקורבנות המפורטים בפרשיות הקודמות. כגון: קורבן עולה, מנחה וחטאת , אשם ושלמים וכל אחד מהם – מובא בנוסח אחיד, כגון: "זאת תורת העולה" ."וזאת תורת המנחה". "זאת תורת החטאת". "וזאת תורת האשם". "וזאת תורת זבח השלמים"

רבינו בחיי מסביר את הטעם לקורבן עולה: קורבן עולה קודם בפרשה לשאר הקורבנות, ועל דרך הפשט -  היות והמחשבה היא ראשית הכול, חטא המחשבה קודם לחטא המעשה, לכן היה צריך להקדים בדין את קורבן עולה. – המכפר על מחשבות שליליות. יש כאן תופעה של קורבן עולה ויורד: תחילה פר, אחר כך  צאן  ולבסוף עוף.

העשיר מביא פר - זאת היות וליבו גס מאד - והוא מתגאה ובוטח בעושרו - על כן חייבו אותו להביא פר, לעומתו אדם ממעמד הבינוני שאין לבו גס ואינו מתמיד בחטאים כמוהו, חייב להקריב צאן.

ואילו אדם עני - שלבו נכנע והוא שפל בהשוואה ליתר בני האדם, מחויב להקריב עוף שהוא דבר מועט ולפי זה יוצא: שכל אחד ואחד הוא לפי  חטאו.

הרמב"ם בספר מורה נבוכים חלק ג'  מסביר את טעם הקרבת הקורבנות: המטרה  בהקרבת הקורבנות - כדי לנתק את ישראל מעבודה זרה - היות והגויים היו רגילים בעבודה הכוללת אש וגדלו עליה להקריב בעלי חיים אשר היו   אליליהם בימי קדם, הצאן - היה אלילם של המצרים, שעיר -היה אלילם של הכשדים, ובקר – אלילם של אנשי הודו ,לכן ה' ציווה לשחוט את תועבתם של הגויים - במטרה לעקור עבודה זרה מליבותיהם של ישראל - ולקרבם לשמים ולמטרה זו שימשו הקורבנות.

הרמב"ן חולק על דברי הרמב"ם והוא מסביר:

לפי הפשט- תכליתו של הקרבן הוא היכנעות האדם מפני בוראו כאשר רואה מה קורה לקורבן כאילו במקומו.

לפי הסוד: יש לקורבן השפעה - על מערכת השמים והרמב"ן מעדיף את  ההסבר של הסוד על הסבר של הפשט.

חז"ל טוענים: כי עיקר בעבודת ה' היא ההקרבה  העצמית וככל שהאדם מקריב יותר הוא  קרוב  יותר אל ה' .

כן אמרו דרך רמז: "אדם כי יקריב "- כלומר : כאשר אתה רואה כי האדם קרוב - אזי עליך לדעת שהוא הקריב ממה שמסר משל עצמו - כמו שהאדם הראשון לא הקריב מהגזל- אלא הקריב מקורבן שברשותו שטרח להשיגו  ולא השיג זאת בקלות וללא טרחה.

הקשר לדברי הנביא יחזקאל.

ההפטרה הזו שייכת לפרקי הנחמה בספר יחזקאל  והיא מתוך הנבואות שהנביא ניבא אחרי החורבן והיא כוללת תיקון רוחני גדול ובשורה של קיבוץ גלויות ובניין הארץ.

עיקר  תוכן ההפטרה:

א] עם ישראל נמצא בארצו ומטמא  את אדמת ישראל.

ב] עם ישראל נענש בגלות – עבור  טומאת הארץ.

ג] גלות ישראל היא חילול ה' בגויים.

ד] ה' חומל על שמו שחולל ומחליט לקדש את שמו.

לבסוף ה' מקבץ את עם ישראל לארצו ומטהר אותם בעזרת   זריקת מים טהורים עליהם וכך מטהר אותם מחטאיהם.

בנוסף דואג להם שיהיה להם - מפירות ותנובת השדה.

המשותף להפטרה ולפרשת צו - כפרה על חטאי עם  ישראל- והעלתם לרמה רוחנית טהורה - בדומה לאדם המתחרט על מעשיו הרעים ועושה תשובה  וכך מטהר את עצמו  מחטאיו- ועובר לדרך חדשה.

לסיכום לאור האמור לעיל : באמצעות הקרבת הקורבנות- האדם המקריב - מתקרב אל ה' ומתכפרים עוונותיו ואילו בהפטרה - ה' בכבודו ובעצמו מקבץ את עם ישראל לארצו ומטהר אותם באמצעות מים טהורים –וכל זה  עם בשורה טובה של גאולה.

לעניות דעתי, גאולה זו העתידית - מזכירה לנו את גאולת מצרים – גם שם הקב"ה  פועל באמצעות לשונות גאולה:

שהם ארבע: "והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, ולקחתי",

ואילו בדברי הנחמה של הנביא  מופיעות המילים:

"וְלָקַחְתִּי" אֶתְכֶם מִן -הַגּוֹיִם, "וְקִבַּצְתִּי" אֶתְכֶם "וְהֵבֵאתִי" אֶתְכֶם.

"וְנָתַתִּי" לָכֶם לֵב חָדָשׁ. "וְהוֹשַׁעְתִּי אֶתְכֶם"

כמה יפים הפסוקים המתארים את הגאולה:

"וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם; וַהֲסִרֹתִי אֶת-לֵב הָאֶבֶן, מִבְּשַׂרְכֶם, וְנָתַתִּי לָכֶם, לֵב בָּשָׂר.  וְאֶת-רוּחִי, אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם; וְעָשִׂיתִי, אֵת אֲשֶׁר -בְּחֻקַּתי תֵּלֵכוּ, וּמִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם.  וִישַׁבְתֶּם בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבֹתֵיכֶם; וִהְיִיתֶם לִי, לְעָם, וְאָנֹכִי, אֶהְיֶה לָכֶם לֵאלֹהִים". [יחזקאל ל"ו]

מי ייתן והגאולה תופיע בע"ה - במהרה - בתום מלחמה  זו כדברי מיכה הנביא:

"כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת".

[מיכה ז', ט"ו]אמן ואמן.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר