פרשת אמור- מה גנוז בשבת קודש?
מאת: אהובה קליין.
ציורי תנ"ך/ נרות שבת וברקע ירושלים/ ציירה: אהובה קליין(c)
הציורים שלי לפרשה:
ציורי תנ"ך/ הדלקת נרות שבת/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד
ציורי תנ"ך/ נרות שבת ונרות ציון/ ציירה: אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך/ ספירת העומר/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ עם ישראל מביאים עומר למקדש/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ תענית ביום הכיפורים/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ חג סוכות במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ חג הסוכות/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ אכילת מצות טרם יצאה ממצרים/ ציירה: אהובה קליין(c
ציורי תנ"ך/ הבאת הקורבן לפני הכוהן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
פרשת אמור פותחת
בענייני קדושה, ראשית בדינים הקשורים
לכוהנים ומשם ישנו מעבר לנושא החגים.
ציורי תנ"ך/ השבת/ ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ תקיעת שופר בראש השנה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ חג האסיף[חג הסוכות] ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד.
ציורי תנ"ך/ הבאת העומר לכוהן/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ המנורה במשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) ]שמן על בד]
אחד הנושאים בפרשתנו,
שמירת השבת: "וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה
לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל,
וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, מוֹעֲדֵי יְהוָה, אֲשֶׁר-תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי
קֹדֶשׁ--אֵלֶּה הֵם, מוֹעֲדָי. שֵׁשֶׁת
יָמִים, תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן
מִקְרָא-קֹדֶשׁ, כָּל-מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ:
שַׁבָּת הִוא לַיהוָה, בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם".
[ויקרא כ"ג, א-
ד]
השאלות הן:
א] במה חשובה השבת ?
ב] הדלקת נרות שבת -
לשם מה?
תשובות.
חשיבות השבת
על פי הכתוב בתורתנו -שמירת
השבת- היא אות בין עם ישראל לאלוקים- לדורות כפי שנאמר:
"וַיֹּאמֶר
יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. וְאַתָּה
דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר, אַךְ אֶת-שַׁבְּתֹתַי, תִּשְׁמֹרוּ: כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם,
לְדֹרֹתֵיכֶם--לָדַעַת, כִּי אֲנִי יְהוָה מְקַדִּשְׁכֶם. וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-הַשַּׁבָּת, כִּי קֹדֶשׁ
הִוא, לָכֶם; מְחַלְלֶיהָ, מוֹת יוּמָת--כִּי כָּל-הָעֹשֶׂה בָהּ מְלָאכָה,
וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמֶּיהָ.
שֵׁשֶׁת יָמִים, יֵעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת
שַׁבָּתוֹן קֹדֶשׁ, לַיהוָה; כָּל-הָעֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, מוֹת
יוּמָת. וְשָׁמְרוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶת-הַשַּׁבָּת, לַעֲשׂוֹת אֶת-הַשַּׁבָּת
לְדֹרֹתָם, בְּרִית עוֹלָם. בֵּינִי,
וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--אוֹת הִוא, לְעֹלָם:
כִּי-שֵׁשֶׁת יָמִים, עָשָׂה יְהוָה אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ,
וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ". [שמות ל"א, י"ב-
י"ז]
ה"חפץ חיים"- מסביר מסר זה על פי משל: למה הדבר דומה?- לאדם שהוא בעל חנות ועל הדלת ישנו שלט המתאר את סוג העסק, כגון: חיט, שען וכ"ו. כל עוד השלט קיים, כל הסביבה יודעת על מקום ועל טיבו של המקום, אך ברגע שהשלט הוסר מהדלת, מבינים כולם, כי האיש עזב את העסק.
הנמשל: השבת היא
האות, או השלט של היהודי המעיד עליו כי הוא קשור לתורה הקדושה, אך ברגע שהוא
"מסיר" את השלט - המשמעות היא: שיום השבת נהיה אצלו כיום חול רגיל בשבוע
- והוא מנותק למעשה מהתורה.
ידוע, כי מצוות שמירת
השבת- היא אחת מעשרת הדיברות כמו שהתורה מתארת: "זָכוֹר אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת,
לְקַדְּשׁוֹ. שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד,
וְעָשִׂיתָ כָּל-מְלַאכְתֶּךָ. וְיוֹם,
הַשְּׁבִיעִי--שַׁבָּת, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ:
לֹא-תַעֲשֶׂה כָל-מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ, עַבְדְּךָ
וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ, וְגֵרְךָ, אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ. כִּי שֵׁשֶׁת-יָמִים עָשָׂה יְהוָה
אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ, אֶת-הַיָּם וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר-בָּם, וַיָּנַח,
בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי; עַל-כֵּן, בֵּרַךְ יְהוָה אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת—וַיְקַדְּשֵׁהוּ".
ספר
החינוך , מבהיר
את הציווי:" משורשי מצוה זו, שנהיה פנויים מעסקנו לכבוד היום -כדי לקבוע
בנפשותינו אמונת חידוש העולם- שהיא חבל שמושכת כל יסודי דת ונזכור ביום אחד בכל שבוע ושבוע, שהעולם נברא בשישה
ימים..." היות וכאשר כל יהודי ישבות ביום השביעי ויהיו אנשים
שישאלו: "על מה ולמה מנוחה זאת?, ויהיה המענה:
"כִּי שֵׁשֶׁת-יָמִים עָשָׂה יְהוָה אֶת-הַשָּׁמַיִם.." יתחזק כל אחד באמונה אמיתית.." מכאן, שיהודי
המקפיד בשמירת שבת מעיד על עצמו: שהוא מאמין בה'- כבורא עולם ומנהיגו.
ראוי לציין :למרות שהעובדה שה' הוא בורא עולם
ומנהיגו ועיקרון זה הינו בסיס לכל המצוות ,מעניין שהתורה נותנת לכך דגש במצוות שמירת השבת דווקא.
ישנם טעמים נוספים
לשמירת השבת: "שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד,
וְעָשִׂיתָ כָּל-מְלַאכְתֶּךָ. וְיוֹם,
הַשְּׁבִיעִי--שַׁבָּת, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ:
לֹא תַעֲשֶׂה כָל-מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ-וּבִתֶּךָ
וְעַבְדְּךָ-וַאֲמָתֶךָ וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ וְכָל-בְּהֶמְתֶּךָ, וְגֵרְךָ
אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ--לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ, כָּמוֹךָ. וְזָכַרְתָּ, כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ
מִצְרַיִם, וַיֹּצִאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם, בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ
נְטוּיָה; עַל-כֵּן, צִוְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לַעֲשׂוֹת, אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת". [דברים ה, י"ב- ט"ו]
מכאן: שיום השביעי
תכליתו לשמש יום מנוחה לאדם בן חורין, לעבדים וגם לבעלי חיים. על פי הכתוב, כל יצור
זקוק ליום מנוחה, את זאת לומדים אנו
"מדוגמתו האישית" של אלוקים כפי שנאמר: "..וַיָּנַח, בַּיּוֹם
הַשְּׁבִיעִי.."
בנוסף עלינו לזכור את נס יציאת מצרים : עצם זכירת יציאת מצרים מהווה סמל לאמונה והשגחת ה' על ישראל.
רש"ר [רבי שמשון רפאל הירש] סובר: כי עצם שמירת השבת -
היא הזמנה לקדושה - הקב"ה בעצמו קדוש - לפי שנאמר: "וְלֹא תְחַלְּלוּ, אֶת-שֵׁם
קָדְשִׁי" [ויקרא כ"ב, ל"ב]
ישנו דבר משותף
לישראל ולשבת – ששניהם נקראים: "קֹדֶשׁ" נאמר: "קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לה' " [ירמיהו ב, ג]
ועל השבת נאמר: "וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-הַשַּׁבָּת, כִּי
קֹדֶשׁ הִוא, לָכֶם"
המהר"ל מבהיר: לכל דבר גשמי יש שישה צדדים: צפון, דרום, מזרח, מערב, מעלה ומטה.
המספר שבע: מסמל את
המציאות שמעל העולם הגשמי -הוא מבטא את הממד הרוחני של החומר- זה התוכן הפנימי של
העולם שבלעדיו אין קיום.
ללא ממד זה - דומה העולם לגוף אדם ללא נשמה, על
כן החומר נברא במשך שישה ימים ואילו היום השביעי
תפקידו לשלב את הרוחניות בחומר.
הדלקת נרות שבת.
על פי הרמב"ם [הלכות שבת פ"ה, ה]
"אחד אנשים ואחד
נשים חייב להיות בבתיהם נר דלוק בשבת... שזה בכלל "עונג שבת" . נרות
השבת מסמלים את קבלת השבת בבית.
חז"ל מסבירים: שנרות
שבת הם בבחינת "עונג שבת"
א.
נרות שבת-
משום "שלום בית" בתלמוד
[מסכת שבת ל"ד] מביא את הפסוק: "וידעת
כי שלום אהלך.."?
ב.
רבינו חננאל מסביר
את המשמעות: "ואין שלום, אלא באור, שנאמר: "וירא אלוקים את האור כי
טוב" כאשר אין אור בבית בשבת – הדבר יכול לגרום למריבות, אדם עלול להיתקל בחפץ, שובר אותו או נפגע בעצמו -
האור מונע מצבים לא נעימים.
ג.
נגד הכופרים בתורה
שבעל פה [הצדוקים ויותר מאוחר הקראים] הטוענים שאסור ליהנות מאש דלוקה בשבת גם אם הודלקה טרם כניסת שבת ,לכן
הם נוהגים לאכול בחשכה במשך השבת ולאכול מאכלים קרים במשך כל השבת.
הרמב"ם סבור: כי הנשים מצוות יותר מהגברים
להדליק את הנרות- כי לאחר שהאישה הכינה את הבית לכבוד שבת ,היא גם זו שמדליקה את
הנרות.
חכמים סוברים: "לפי שהאדם הוא נרו של הקב"ה שנאמר: "נר ה' נשמת
אדם" [משלי כ, כ"ז] באה חוה וכיבתה אותו [היא הביאה את המוות לעולם על
ידי אוכלה את הפרי מעץ הדעת]תינתן לה מצוות הנר, כדי שיתכפר לה על הנר שכבתה"
[תנחומא נח, א]
מצווה זו מסמלת את
האישה כעקרת הבית אשר מעצבת את דמותה של השבת ושל כל משפחתה.
נאמר בילקוט
שמעוני[במדבר, ח]: "וכבוד
השבת נרותיה הן כבודה, "אם שמרתם נרות של שבת אני מראה לכם נרות של ציון"
שנאמר "והיה בעת ההיא אחפש את ירושלים בנרות ואיני מצריך לכם לראות באורה
של חמה ,אלא בכבודי אני מאיר לכם שנאמר לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם ולנוגה הירח
לא יאיר לך והיה לך ה' לאור עולם, האומות עתידים להיות מהלכים לאורכם ,שנאמר והלכו
גוים לאורך..."
לסיכום, לאור האמור לעיל: השבת נוצרת בתוכה ברכה רבה -לפי שהיא משמשת אות בין עם ישראל לקב"ה
ומרמזת על האור העתיד להתגלות בגאולה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה