פרשת ויחי-תוכחה- אימתי?/מאת:אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת ויחי- תוכחה – אימתי? / אהובה קליין

בפרשת ויחי  יעקב מוכיח את בנו ראובן על מעשה בלהה:"ראובן בכורי אתה כוחי וראשית אוני, יתר שאת ויתר עז, פחז כמים אל תותר כי עלית משכבי אביך אז חיללת יצועי עלה" [בראשית מ"ט, ד]

יעקב מוכיח את ראובן על החטא שעבר בבלהה .

בזמן שיעקב חזר מחרן באותה תקופה יעקב היה בן תשעים ותשע שנה [בראשית ל"ה,כ"ב] ואילו עכשיו יעקב בן מאה וארבעים ושבע, החטא התרחש לפני ארבעים ושמונה שנים, מדוע לאורך כל התקופה מיום החטא יעקב אינו מוכיח את ראובן על חטאו?  הרי ברור שהוא ידע  על החטא לפי שכתוב:"וילך ראובן...וישמע ישראל..."

תשובתו של רש"י היא: יעקב היה חושש שאם יוכיח את ראובן ברגע האמת, הוא עלול להשיג תוצאה  שונה ממה שהוא מצפה,ראובן עלול להתרחק מיעקב ולחבור אל דודו עשו,אך כאן מתעוררת שאלה נוספת, מאין שראובן אינו אוהב תוכחות? אהבת התוכחות היא אחד מארבעים ושמונה הדברים שהתורה  נקנית בהם, אם כן נחזור אל השאלה, מדוע ישנו חשש שראובן יתקרב  אל עשו, הרי

הם כל כך שונים באופיים, עשו הוא גזלן ויצחק שיודע זאת הזהיר אותו שלא

יביא  מהגזל, לעומת זאת ראובן היה מקפיד בדברים אלה וההוכחה לכך היא:

"וילך ראובן בימי קציר חיטים וימצא דודאים..." [בראשית  ל, י"ד] אם כן, ניתן לראות שראובן לא לקח מהגזל בעוד שבתקופה זו השדות היו מכוסים בחיטה, ראובן העדיף לקחת מדודאי ההפקר.

הבדל נוסף בולט ביניהם- עשו שואף להרוג את אחיו-יעקב ואלו ראובן ההפך ממנו, הוא מעוניין להציל את יוסף, אם כן שוב עדיין השאלה לגבי חששו של יעקב שראובן עלול לחבור לעשו- עדיין נשארת, יש דעה האומרת, שבפועל לא היה חשש מיידי שראובן ילך לצידו של עשו, אלא היה חשש שראובן יתחיל לחשוב מחשבות, כמה טוב להיות אצל עשו, הרי עשו ודאי לא היה מוכיח  אותו על מעשיו, לכן יעקב מתאפק הרבה זמן, הוא איננו מעוניין שראובן יעסוק אפילו בהרהורים פסולים- בהרהור קל ביותר על התקרבותו אל עשו.

ישנה דעה אחרת האומרת:יעקב חשש שכתוצאה מהתוכחה ראובן יפתח נטייה להתקרב אל עשו וככל שהזמן יחלוף הנטייה תתחזק-  בדומה ללוט שהיה צדיק ודומה  אפילו לאברהם אבינו- בהדרת הפנים, אך ברגע שאברהם הוכיח את לוט על שרועיו גוזלים,לוט נפרד מאברהם והלך לכוון ההפוך: אל סדום החוטאת.

לכן היה חשש שראובן יעזוב את בית אביו, את התורה,את עם ישראל וגם את העולם הבא.וגם אם לא בבת אחת הדבר יעשה עם הזמן בהדרגה.

המסקנה היא: כאשר רוצים להוכיח מישהו על מעשיו השלילים חייבים לשקול היטב מה להגיד לו ואימתי וכל זה-

כדי לא להשיג את ההיפך, למסקנה זו הגיע גם יעקב אבינו והושפע מכך גם משה רבנו  ולא הוכיח את עם ישראל, אלא סמוך למותו ובהמשך כך נהגו יהושע ושמואל הנביא, דויד המלך.

חז"ל אומרים שהתוכחה היא חשובה מאד והיא תורת חיים, לכן הדבר יעשה עם הרבה שיקול דעת ולא בפזיזות.

פרשה זו היא הפרשה המסיימת את חומש בראשית.

חזק, חזק ונתחזק!

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)