פרשת תולדות- יעקב ועשיו- מראשית
ועד אחרית!
מאמר מאת: אהובה קליין.
[לעילוי נשמת אמי חיה ז"ל
בת בן-ציון]
פרשה זו מאד משמעותית בתולדות עם ישראל- לפי שכל ההיסטוריה שלנו
רמוזה בכל השתלשלות המאורעות - החל
מהזמן בו נשאה רבקה ברחמה את בניה: יעקב ועשיו:
"ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנוכי ותלך
לדרוש את ה': ויאמר ה' לה שני גויים בבטנך ושני לאומים ממעיך ייפרדו ולאום מלאום
יאמץ ורב יעבוד צעיר"[בראשית
כ"ה, כ"ב]
Biblical painting
By: Ahuva klein
ציורי תנ"ך/ רבקה אוחזת ביעקב ועשיו/ ציירה:אהובה קליין(c) [שמן על בד]
ובהמשך לאחר שנולדו התאומים
התורה מדגישה: "ויגדלו הנערים ויהי עשיו איש יודע ציד איש שדה ויעקב איש תם
יושב אוהלים: ויאהב יצחק את עשיו כי ציד בפיו ורבקה אוהבת את- יעקב"[שם
כ"ה, כ"ז- כ"ח]
ציורי תנ"ך/ יעקב איש יושב אוהלים ועשיו איש שדה/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
כאשר הם גדלים ויצחק זקֵן ,הוא
קורא לעשיו ומבקש ממנו מטעמים, אך אמו
מאזינה לכל ההתרחשות ,היא מיד קוראת ליעקב
כפי שנאמר:
"ורבקה שומעת בְדַבֵר יצחק אל עשיו בנו וילך עשיו השדה לצוד ציד
להביא"-היא מבקשת מיעקב שיביא -הוא
שני גדיי עיזים והיא תכין מטעמים ליעקב, יעקב חושש: "אולי ימושני אבי והייתי
בעיניו כמתעתע והבאתי עלי קללה ולא ברכה: ותאמר לו אמו עלי קללתך
בני.."[שם כ"ז, י"ב-י"ג]
לאחר שעשיו מגלה שהברכה נלקחה
בעורמה על ידי יעקב נאמר: "וישטום
עשיו את יעקב על הברכה אשר ברכו אביו ויאמר עשיו בלבו יקרבו ימי אבל אבי
ואהרגה את יעקב אחי"
תגובת רבקה ליעקב:"...הנה עשיו אחיך מתנחם לך להורגך: ועתה בני
שמע בקולי וקום ברח לך אל לבן אחי חרנה..."
השאלות הן:
א] מה הטריד את רבקה בלכתה לדרוש
את ה'?
ב] מדוע רבקה אהבה את יעקב ויצחק אהב את עשיו?
ג] כיצד הגיב עשיו למעשה יעקב ומה הייתה תגובת רבקה?
רבקה מוטרדת בדרכה לדרוש את ה'.
רש"י מביא שני פירושים:
א] מה שהטריד את רבקה: זו- התרוצצות
הבנים בקרבה והכתוב אינו מביא הסבר מפורש לכך, אך מציין כי על כך התלוננה רבקה-זו הייתה התרוצצות משונה
שלא כדרך הנשים ההרות, לכן חז"ל הסבירו כי
כאשר הייתה הולכת ליד בתי מדרשות
של שֵם ועבר- היה יעקב רץ ושואף לצאת לכוון בית המדרש, אך כאשר הייתה עוברת ליד
פתח עבודה זרה -היה עשיו מפרכס להגיע לשם.
ב] "ויתרוצצו הבנים" הכוונה - מלשון: "ריצוץ" ושבירה- שהיו שניהם מתקוטטים והיו מתווכחים
ביניהם על נחלת שני העולמות-העולם הזה והעולם הבא, לפי ששניהם רצו לרשת את שני העולמות.
לכן התאוננה רבקה: אם המצב כה מצער מדוע עליה להתפלל על קיום ההיריון הזה?
מהטעם הזה-הלכה לבית מדרש של
שֵם ועבר לשאול את ה' מה יקרה כאשר תלד- כלומר: מה תהיה התוצאה לכל התהליך הזה?
רבקה קיבלה תשובה מאת השליח שהוא שֵם והוא מסר לה את תשובת ה': ששני
גדולי עולם עתידים לצאת משני לאומים אלה והם: אנטונינוס -מלך אדום שהוא מזרעו של
עשיו ורבי יהודה הנשיא מזרע ישראל ,שחיו באותה תקופה והיו עשירים גדולים ותמיד היה
להם מזון בשפע והיו מרבים לערוך סעודות לקהל שלהם.
נאמר על רבקה שממנה יֵצאו שתי
מלכויות ועוד ברחמה היו חלוקים דרכיהם, האחד הולך בדרך רעה והשני
בדרך תמימה.
ובעתיד לא יהיו שווים בגדולתם- כשהאחד נופל השני קם.
גם המילה: "תומים" במקום
המילה: "תאומים" מרמזת שאין הם שווים, האחד צדיק והשני רשע.
אור החיים הקדוש מפרש באופן שונה: רבקה חששה שהריונה אינו מתקיים, לכן הלכה לדרוש את
ה' כדי שתמשוך את ההיריון עד הסוף, למרות התרוצצות הבנים.
הכלי יקר אומר: כי התלבטותה של רבקה הייתה
נפשית , היא נבהלה מהתרוצצות הבנים, פעם
לכיוון בתי מדרשות ופעם לבתי עבודה זרה. היא חששה, שמא מדובר בשתי רשויות.
לכן הלכה לדרוש את ה' איך מתפתח מצב מעין זה, בעוד שיש רק רשות אחת בעולם? רק לאחר
שקיבלה תשובה למצבה המיוחד נרגעה. היא הבינה
שהכאבים הם כתוצאה משני גורמים אולם, זוהי רשות אחת בעולם הכוללת את הטוב
מול הרע.
הטור: מפרש באופן
מעניין: היות ועשיו היה שעיר ויעקב חלק , שערותיו של עשיו דקרו את יעקב ולכן הוא היה בורח מהן.
רבי יחזקאל מקוזמיר, שמוצאו היה מפולין אומר: כי ידועים דברי חז"ל :"בידוע
שעשיו שונא ליעקב"
עשיו ברשעותו היה מוכן לוותר על הגעתו לבתי אלילים ובלבד שיפריע ליעקב
להגיע לבתי מדרש וזו הייתה ההתרוצצות שלהם
בקרבה של רבקה.
אהבת רבקה ליעקב ואהבת יצחק לעשיו.
השל"ה הקדוש מסביר את פשר אהבת ההורים לילדיהם: מסתבר כי אהבת
יצחק לעשיו- הייתה אהבה שתלויה בדבר וההוכחה לכך- שכתוב בלשון הווה: "כי צייד
בפיו" ועל אהבה מסוג זה, אמרו חז"ל: "בטל דבר ,בטלה האהבה", כלומר כאשר מתבטלת סיבת האהבה-
הייתה מתבטלת גם האהבה עצמה.
לכן התורה מדייקת:" ויאהב יצחק את עשיו" בלשון עבר, כי אהבה
זו הייתה תלויה בציד שבפיו של עשיו ואהבה
זו הייתה חולפת ועוברת., אך אהבתה של רבקה
אל יעקב, הייתה אהבה אמיתית- אהבה שאינה
תלויה בדבר. לכן הכתוב אומר: "ורבקה אוהבת את יעקב"- בלשון הווה כי
אהבתה של רבקה ליעקב- הייתה אהבת אמת וגם
נצחית.
רבי נפתלי מרופשיץ אומר:
כי יצחק היה תמים: "העולה התמימה" הוא לא ידע מהי הונאה ולכן לא הבין את
עורמתו של עשיו ופשוט נפל ברשתו בשאלות כמו: "איך מעשרים את המלח?
הוא ראה בזאת מידה טובה כאילו
עשיו שואף לדקדק במצוות.
אך, רבקה לא הייתה כה תמימה, לפי שגדלה בבית של רמאים , היא קלטה מיד מה דרכו של עשיו.
ואילו ליעקב רחשה אהבה מתוך הכרה בתמימותו.
יש מפרשים האומרים כי: רבקה
ידעה דברים שלא היו בגדר ידיעתו של יצחק שהרי נאמר לה: "ורב יעבוד
צעיר" לכן סייעה ליעקב להשיג את הברכות שבעצם נועדו לבכור שבהם.
רבינו בחיי אומר: יצחק אהב את עשיו כי כאשר שאל אותו לפשר עיסוקו , ענה עשיו לאביו: כי
הוא הולך לשדה לצוד ציד - במטרה להביא טרף לפיו של אביו. והיות ולא היה מצוי
בסביבת אמו, לכן לא נקשרה אליו באהבה. אלא
אהבה את יעקב שהיה מצוי אצלה הרבה וכל געגועיה היו מופנים אליו.
תגובת עשיו למעשה יעקב ועצת רבקה.
מיד כאשר נודע לעשיו מפי
אביו: כי יעקב הקדים אותו וזכה בברכה לפניו - תגובתו הראשונית הייתה: "ויצעק צעקה גדולה ומרה עד מאד ויאמר לאביו ברכני
גם-אני אבי" [שם כ"ז, ל"ג-ל"ד]
גם לאחר שאביו בירך אותו, הוא לא נרגע ,אלא פרץ בבכי, אך התגובה
המשמעותית ביותר הייתה "וישטום עשיו את יעקב על- הברכה אשר ברכו אביו ויאמר
עשיו בלבו יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי" הדבר נודע לרבקה והיא מצווה
על יעקב לברוח אל לבן אחיה בחרן.
כוונת עשיו בדבריו הייתה:
על פי רש"י: כדי שלא יצער את אביו, ימתין
עד יום מותו ואז יממש את איומיו- להרוג את יעקב.
לפי דעת חז"ל: כוונתו הייתה: "יקרבו ימי אבל אבי" –אקרב בעצמי את הימים
בהם אבי יתאבל על ידי הריגתי את יעקב.
לפי פירוש נוסף: עשיו כועס באומרו: "יקרבו ימי אבל אבי.." מגיעים ימים
עצובים לאבי, לפי שהחלטתי להרוג את יעקב בהקדם האפשרי.
תגובת רבקה:
לפי בראשית רבה : האימהות היו נביאות ורבקה הייתה אחת מהן, לכן נודע
לה ברוח הקודש – את מה שעשיו מהרהר בליבו.
לפי הסבר רש"י : רבקה אומרת כי עשיו מתנחם להרוג את יעקב—הוא מביע חרטה על האחווה
שביניהם והחליט להתנכר לו ולהורגו.
ומדרש אגדה: עשיו זומם להרוג את אחיו ויעקב מעתה נחשב בעיניו כמת
וכאילו עשיו שתה עליו כוס תנחומים- כמנהג
האבלים.
ולפי פשוטו: עשיו מתנחם על הברכות שיעקב לקח –על ידי שיהרוג אותו וכך
התנחם באי קיום הברכות.
לכן רבקה מצווה על יעקב לברוח בהקדם.
לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: כי רבקה רואה ברוח הקודש את
התחזית העתידית-של בניה.
בפרשה זו מקופלת כל ההיסטוריה
היהודית מתקופת האבות עד ימים אלה
ממש, ויצחק מעביר מסר נצחי: "הקול
קול יעקב- והידיים ידי עשיו"- על מנת
להתגבר על איומי האויבים, עלינו להגביר את קול התורה בנוסף להֵעַרכות הביטחונית.
כי חרבו של עשיו מונפת מעל ראשנו
בזמן שקול התורה נחלש.
יהי רצון שיתקיים בנו הפסוק:
"לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוחי אמר ה' צבאות" [זכריה ד, ו]
"לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוחי אמר ה' צבאות" [זכריה ד, ו]
