פרשת קדושים- רמזים מדהימים לימים אלו ממש!/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת קדושים- רמזים מדהימים לימים אלו ממש!

מאמר מאת: אהובה קליין.

 יצירותיי לפרשה וההפטרה.

ציורי תנ"ך/ "קדושים תהיו"/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ "קדושים תהיו"/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ "קדושים תהיו"/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ קדושת השבת/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ נרות שבת וברקע נרות ציון/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ השבת/ ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד] (c)

ציורי תנ"ך/ ערב שבת- תפילת אשת החיל/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ עונג שבת/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/משפט צדק/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

 ציורי תנ"ך/ הריסת עבודה זרה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ הכניסה לארץ ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ ירושת הארץ/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך /קדושת ארץ ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ " כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים, כֵּן רַעְיָתִי בֵּין הַבָּנוֹת/ציירה: אהובה קליין (c)

מאי שושנה שיש לה הדר וריח טוב , כן היו ישראל בין אומות העולם; כמו שנאמר "והייתם לי סגולה מכל העמים" (שמ' י"ט , ה) , ונאמר "בני ציון היקרים המסולאים בפז"[איכה ד, ב]

 [ר' יוסף קמחי]

ציורי תנ"ך/ נטיעת עצים בכניסה לארץ/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ "ארץ זבת חלב ודבש"/ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ סמל מדינת ישראל-חרוט בסלע/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/"לא תכלה פאת שדך"/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ השארת העוללות לעניים/ ציירה: אהובה קליין (c]

ציורי תנ"ך/ איסור אכילת עופות טמאים/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ נבואת הנחמה של עמוס [פרק ט']/ ציירה: אהובה קליין (c)

[ציור להפטרה- עמוס, ט,]

פרשת קדושים

הפרשה פותחת במילים: וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  דַּבֵּר אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם--קְדֹשִׁים תִּהְיוּ:  כִּי קָדוֹשׁ, אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם". [ויקרא  י"ט, א'-ג']

בפרשה זו:  אנו קוראים גם על שמירת השבת – שהיא קדושת הזמן וגם על קדושת המקום - שהיא ארץ ישראל.

השבת קוראים בהפטרה  בספר עמוס.

"הֲלוֹא כִבְנֵי כֻשִׁיִּים אַתֶּם לִי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, נְאֻם-יְהוָה:  הֲלוֹא אֶת-יִשְׂרָאֵל, הֶעֱלֵיתִי מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, וּפְלִשְׁתִּיִּים מִכַּפְתּוֹר, וַאֲרָם מִקִּיר.  הִנֵּה עֵינֵי אֲדֹנָי יְהוִה, בַּמַּמְלָכָה הַחַטָּאָה, וְהִשְׁמַדְתִּי אֹתָהּ, מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה:  אֶפֶס, כִּי לֹא הַשְׁמֵיד אַשְׁמִיד אֶת-בֵּית יַעֲקֹב--נְאֻם-יְהוָה.  כִּי-הִנֵּה אָנֹכִי מְצַוֶּה, וַהֲנִעוֹתִי בְכָל -הַגּוֹיִם אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל, כַּאֲשֶׁר יִנּוֹעַ בַּכְּבָרָה, וְלֹא יִפּוֹל צְרוֹר אָרֶץ.  בַּחֶרֶב יָמוּתוּ, כֹּל חַטָּאֵי עַמִּי:  הָאֹמְרִים, לֹא-תַגִּישׁ וְתַקְדִּים בַּעֲדֵינוּ--הָרָעָה.  בַּיּוֹם הַהוּא, אָקִים אֶת-סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶלֶת; וְגָדַרְתִּי אֶת-פִּרְצֵיהֶן, וַהֲרִסֹתָיו אָקִים, וּבְנִיתִיהָ, כִּימֵי עוֹלָם.  לְמַעַן יִירְשׁוּ אֶת-שְׁאֵרִית אֱדוֹם, וְכָל -הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר-נִקְרָא שְׁמִי, עֲלֵיהֶם:  נְאֻם-יְהוָה, עֹשֶׂה זֹּאת. ......" [עמוס ט', ז'- ט"ו]

השאלות הן

א] משמעות ומידת הקדושה - כיצד?

ב] מה הקשר להפטרה [עמוס פרק ט']ורמזים  לימינו?

תשובות.

מידת הקדושה והמשמעות בפועל.

הגר"א - הגאון רבי אליהו מוילנא  מביא את דברי הגמרא- [שבת, ל"ג, ב']: רבי שמעון בר יוחאי ובנו אלעזר שהסתתרו מאימת השלטון ולמדו במשך שלוש עשרה שנה במערה - עד שיצאה בת קול ואמרה: "צאו ממערתכם". בכל מקום שעברו הביט רבי אלעזר באנשים הטרודים בהבלי העולם הזה - ואינם לומדים תורה, ואז היה  מענישם ואילו אביו - רבי שמעון היה מרפא אותם . ונשאלת השאלה מה הייתה סיבת השוני בין הנהגת הבן - רבי אלעזר לבין הנהגת האב - רבי שמעון?

התשובה: רבי אלעזר נכנס למערה בעודו נער צעיר, טרם הכיר את מנהגו של עולם ממש. ולכן כאשר ראה אנשים משחיתים את זמנם לבטלה - הקפיד עליהם  להענישם.

לעומתו, רבי שמעון שהיה כבר איש זקן כשנכנס למערה - היה יודע את טיב העולם והרגלי הבריות - אפילו שלוש עשרה שנים במערה לא השכיחו ממנו את התנהלות הבריות בעולם.- לכן הבין את צרכי האנשים  ופעל לרפאם.

לדעת הרמב"ם בספר המורה [חלק ג' פרק מ"ז]  המילים: "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ"- הכוונה: להתקדש בקיום המצווה, אשר מהן -  מן המצוות עצמן, נובעת ושופעת קדושה לישראל..

רבי צדוק הכהן מלובלין סבור: אנו מברכים: "אשר קדשנו במצוותיו..."- זאת כדי להכריז- כי המצוות הן, הן יסוד הקדושה. ואם תאמר שקשה לו לאדם להידבק במצוות ה' כתיקונן  אז תדע: "כי קדוש אני [הכוונה לקב"ה]  " ואני אעזור לכם - כי אני מקור הקדושה – וממקור קדושה זה שופעת קדושה לכל הבא להדבק במידותיו - כמאמרם ז"ל: "כל המקדש עצמו מלמטה - מקדשים אותו מלמעלה, "קדושים תהיו - כי קדוש אני. ..".הרי אתם אינכם  צריכים ליצור את הקדושה היא כבר קיימת - וכל המתנהג בדרך התורה - בקדושה –הרי  היא נדבקת בו גם ללא יודעין.

רבי משה אלשייך מסביר את הטעם לכך שמשה מצווה להשמיע את פרשת קדושים-"אֶל -כָּל -עֲדַת בְּנֵי -יִשְׂרָאֵל" ,זאת  במטרה ללמדנו: שכל אדם יכול לעלות למדרגה גבוהה של חיי קדושה - אם יהיה חפץ בכך בכל כוחו ומאודו ואין הדבר הזה נועד רק ליחידי סגולה בלבד .

רבי משה סופר בעל "חת"ם סופר" סבור: כי יש כאן הנחיה ברורה  שאין התורה דורשת מאתנו קדושה של התבדלות וחיי נזירות ופרישות, אלא  הצו של ה' הוא: "קדושים תהיו" בלשון רבים  כשאתם נמצאים בתוך קהל גדול ומעורבים עם הבריות.

"שפת אמת" מדגיש : כי פרשת קדושים נאמרה ב'הקהל' כדי להעביר מסר לימודי לכל עם ישראל: על ידי התאחדות והתלכדות של כל חלקי עם ישראל - ניתן להגיע למדרגות הקדושה הרצויות - וזה הדבר שמבטיח הקב"ה לישראל. "כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ" [דברים כ"ג, ט"ו] הכוונה: השכינה שרויה בישראל- כשכל  חלקי העם מאוחדים למחנה אחד -  כולם שרויים זה עם זה - באהבה, אחווה ושלום!

ה"נתיבות שלום" מביא את דברי רש"י: שנהיה פרושים מן העריות.

הרמב"ן סובר: שהעיקר שהאדם יקדש את עצמו במותר - כדי שלא יהיה נבל ברשות התורה וזוהי מידת הקדושה במידת היסוד.

ההפטרה בספר  עמוס, [פרק ט']

"נאמר: הֲלוֹא כִבְנֵי כֻשִׁיִּים אַתֶּם לִי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, נְאֻם-יְהוָה:  הֲלוֹא אֶת-יִשְׂרָאֵל, הֶעֱלֵיתִי מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם,..."

המלבי"ם  מסביר: כמו שהכושים אינם יכולים להתבולל בתוך העמים הלבנים ,כך גם עם ישראל: אין הם יכולים להתבולל בתוך שאר האומות בגלל הטיב המיוחד והמקורי המאפיין אותם. וההוכחה: שה' העלה את  בני ישראל ממצרים- מגלות קשה – למרות זאת הצליחו לשמור על ייחודם עד שה' הוציא אותם ממקום טמא זה בתור- "עם ישראל" - עם המיוחד במינו!

האם ה' יכול להגיד דברים אלה על הפלישתים שהוגלו לכפתור ולארם שהוגלו על ידי מלך אשור - בעודם פלישתים ובתור ארמים? הלא בזמן  גלותם נטמעו  בתוך העמים שמסביבתם ופשוט נמחקו מעל במת- העולם! לעומתם ,רק עם ישראל  מאופיינים בכוח הסבלנות ובעמידה איתנה להחזיק במהותם העצמית והמקורית- ובמיוחד גם בתוך גלות קשה בתוך הגויים!

"פירוש אהבת יהונתן"מסביר : חסד עושה אתנו ה' בכך-  שהגויים מבזים ומשפילים את העם שלנו- זאת למען שנתרחק מהם וחלילה לא נתבולל.

משל: לבת מלך שנשבתה  על ידי פראי אדם והיא משחירה את עצמה בכוונה - למען לא יחללו אותה שוביה - את כבודה!

עוד הסבר יפה:  בן עיר שלא ראה מהי עבודת אדמה של איכר בשדה. כאשר יראה –איכר זורע זרעים באדמה- ודאי יחשבהו לאדם שאינו שפוי בכך שהורס את גרגירי החיטה  באופן זה - אך אם יבוא אחרי תקופה מסוימת לשם ויראה את  הכול צומח ופורח יבין שהייתה כאן מטרה חשובה וחיונית ![כוכב  מיעקב – המגיד מדובנא].

אשר לימינו: עם ישראל שרוי במצב  של מלחמה  קיומית - חשכה ואור יחדיו מככבים ואין אנו רואים כי מטרות המלחמה  מתגשמות נכון להיום.

אך, מתפעלים אנו מהאחדות הנפלאה של חיילנו היקרים - המאוחדים בלב אחד ואל התורה הקדושה מחוברים.

מי ייתן ובקרוב נחזה בע"ה בניצחון מוחץ  -האויב האכזר ייצא מובס לעיני כל העולם.

יהי רצון שיתגשמו במהרה דברי הנביא עמוס: "הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם יְהוָה, וְנִגַּשׁ חוֹרֵשׁ בַּקֹּצֵר, וְדֹרֵךְ עֲנָבִים בְּמֹשֵׁךְ הַזָּרַע; וְהִטִּיפוּ הֶהָרִים עָסִיס, וְכָל-הַגְּבָעוֹת תִּתְמוֹגַגְנָה.  וְשַׁבְתִּי, אֶת-שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל, וּבָנוּ עָרִים נְשַׁמּוֹת וְיָשָׁבוּ, וְנָטְעוּ כְרָמִים וְשָׁתוּ אֶת-יֵינָם; וְעָשׂוּ גַנּוֹת, וְאָכְלוּ אֶת-פְּרִיהֶם.  וּנְטַעְתִּים, עַל-אַדְמָתָם; וְלֹא יִנָּתְשׁוּ עוֹד, מֵעַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם--אָמַר, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ". [שם ט', י"ג- ט"ו] אמן ואמן.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הנביא עמוס ובשורתו/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

הַנָּבִיא עָמוֹס וּבְשׁורָתוֹ.

שִׁיר מֵאֵת אֲהוּבָה קְלַיְן ©

 דִּבְרֵי עָמוֹס מְהַדְהֲדִים

 מֵאוֹתָם יָמִים קְדוּמִים

יִשְׂרָאֵל כִבְנֵי כֻשִׁיִּים

יַהֲדוּתָם אֵינָם מַשִּׁילִים.

 

 בְּמִצְרַיִם שִׁמְּשׁוּ עֲבָדִים

 עָבְרוּ תְּלָאוֹת וְיִיסּוּרִים

 לְשׁוֹנָם וּשְׁמָם שׁוֹמְרִים

 בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה נִגְאָלִים.

 

 בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מִתְיַישְּׁבִים

 מִימינָם וּשְׂמֹאלָם אוֹיְבִים

 אוֹתָם מִדֵּי פַּעַם צוֹרְרִים

מֵהַגּוֹיִים הַשְׁפָּלָה סוֹפְגִים.

 

 קְדֻושָּׁתָם אֵינָם נוֹטְשִׁים

 בֶּאֱלוֹקִים לָעַד בּוֹטְחִים

 כְּשֶׁמֶן זַיִת  טָהוֹר מִתְעַלִּים

לְאֹרֶךְ שׁוֹשֶׁלֶת דּוֹרוֹת וְשָׁנִים .

 

 מֵעַל רָאשֵׁיהֶם עָנָן שְׁכִינָה

 בְּאַחְדוּתָם גּוֹבֶרֶת אֱמוּנָה

כְּהֶרֶף עַיִן שִׂגְשׂוּג וּפְרִיחָה

 מֵאֵת ה' נִרְקֶמֶת הַגְּאֻלָּה!

 הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת: [סֵפֶר עָמוֹס פֶּרֶק ט', ט"ו]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת: אחרי מות- איתותים גם לתקופתנו- הבה נתעורר/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת: אחרי מות- איתותים גם לתקופתנו- הבה נתעורר!

מאמר מאת: אהובה קליין .

יצירותיי לפרשה:

ציורי תנ"ך/האיסור  לאהרון הכהן לגשת בכל עת לקודש הקודשים/ציור: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ אהרון מטיל גורלות על  שני  השעירים/ ציירה: אהובה קליין (c)

"ונתן אהרון על שני השעירים גורלות גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל" [ויקרא  ט"ז ,ח] [ שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ השעיר הנועד על פי הגורל- להשליכו לעזאזל/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הכהן  נוטל ידיו ורגליו טרם טבילתו/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציור תנ"ך/ הכהן הגדול וחושן המשפט/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הכהן הגדול על רקע קודש הקודשים/ ציירה: אהובה  קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הכהן הגדול מקטיר קטורת מעל מזבח הזהב/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ צום יום הכיפורים/ ציירה: אהובה קליין.(c)

ציורי תנ"ך/משפט צדק/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

"וּשְׁמַרְתֶּם אַתֶּם, אֶת-חֻקֹּתַי וְאֶת-מִשְׁפָּטַי, וְלֹא תַעֲשׂוּ, מִכֹּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה:  הָאֶזְרָח, וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם".

ויקרא י"ח, כ"ו]

ציורי תנ"ך/ יחזקאל הנביא שופט את יושבי ירושלים/ ציירה: אהובה קליין (c)

[ציור  מתוך ההפטרה יחזקאל פרק כ"ב]

הפרשה פותחת בפסוקים: "וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה, אַחֲרֵי מוֹת, שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן--בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי-יְהוָה, וַיָּמֻתוּ.  וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, דַּבֵּר אֶל-אַהֲרֹן אָחִיךָ, וְאַל-יָבֹא בְכָל-עֵת אֶל-הַקֹּדֶשׁ, מִבֵּית לַפָּרֹכֶת--אֶל-פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל -הָאָרֹן, וְלֹא יָמוּת, כִּי בֶּעָנָן, אֵרָאֶה עַל -הַכַּפֹּרֶת. בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן, אֶל-הַקֹּדֶשׁ:  בְּפַר בֶּן-בָּקָר לְחַטָּאת, וְאַיִל לְעֹלָה.  כְּתֹנֶת -בַּד קֹדֶשׁ יִלְבָּשׁ, וּמִכְנְסֵי-בַד יִהְיוּ עַל-בְּשָׂרוֹ, וּבְאַבְנֵט בַּד יַחְגֹּר, וּבְמִצְנֶפֶת בַּד יִצְנֹף; בִּגְדֵי-קֹדֶשׁ הֵם, וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת-בְּשָׂרוֹ וּלְבֵשָׁם.  וּמֵאֵת, עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, יִקַּח שְׁנֵי-שְׂעִירֵי עִזִּים, לְחַטָּאת; וְאַיִל אֶחָד, לְעֹלָה. וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת-פַּר הַחַטָּאת, אֲשֶׁר-לוֹ; וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ, וּבְעַד בֵּיתוֹ.  וְלָקַח, אֶת-שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם; וְהֶעֱמִיד אֹתָם לִפְנֵי יְהוָה, פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד.  וְנָתַן אַהֲרֹן עַל-שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם, גֹּרָלוֹת--גּוֹרָל אֶחָד לַיהוָה, וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל..."  [ויקרא  ט"ז, א-ט]

בפרשה זו מתארת התורה את עבודתו של כהן גדול ביום הכיפורים:

השאלות הן:

א] מדוע בתחילת הפרשה מוזכר רק אהרון: "דַּבֵּר אֶל-אַהֲרֹן אָחִיךָ"       

היכן יתר הכוהנים?

ב] למה נועדו שני השעירים?

ג] הקשר להפטרה [יחזקאל ,כ"ב] –איתותים  לתקופתינו. כיצד?

תשובות.

הפניה אל אהרון. "דַּבֵּר אֶל-אַהֲרֹן אָחִיךָ"

הגאון רבי אליהו מווילנא מסביר:" הובא במדרש [ויק"ר כ"א, ז'] נאמר: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, דַּבֵּר אֶל-אַהֲרֹן אָחִיךָ, וְאַל - יָבֹא בְכָל-עֵת אֶל-הַקֹּדֶשׁ": "אמר הקב"ה אל משה, לא כשם שאתה סבור... אלא בכול שעה שהוא [אהרון] רוצה להיכנס - יכנס-רק שיכנס בסדר הזה"

הרי לנו שרק לשאר הכוהנים הגדולים אסור להיכנס לקודש הקודשים- מלבד ביום הכיפורים, אבל לאהרון הכהן הותר להיכנס בכל שעה שיחפוץ , בתנאי שיעשה  ככל סדר העבודה – כפי שמתואר בפרשה.

מה שנאמר  בגמרא [מסכת מנחות, כ"ז, ב] ובאותו אופן פסק גם הרמב"ם: שכהן גדול הנכנס לקודש  הקודשים שלא ביום כיפור - חייב מיתה, זה לדורות - לפי שזוהי דרך הגמרא, להורות הלכה לדורות, לא לתאר מה שהיה לאהרון בדורו.

מכאן, שהפרשה מראשיתה מדברת רק על אהרון ולכן נזכר שמו לאורך כל הפרשה - לפי שהיה לו דין מיוחד שהיה יכול להיכנס אל הקודש בכל עת שירצה. רק בסוף נדרשת התורה לשאר הכוהנים הגדולים שבעתיד כמו שנאמר:

"וְהָיְתָה לָכֶם, לְחֻקַּת עוֹלָם:  בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ" [יום הכיפורים] [ט"ז, כ"ט]

"וְכִפֶּר הַכֹּהֵן אֲשֶׁר-יִמְשַׁח אֹתוֹ" [ט"ז, ל"ב]

כלומר: לכוהנים בכל הדורות הבאים - יהיה זה: "אחת בשנה" "לכפר על בני ישראל" ביום הכיפורים, אבל לאהרון - מותר היה להיכנס בסדר הזה - גם בכל השנה כולה.

הטלת הגורלות על השעירים.

לפי  דברי רש"י: אהרון הכהן לוקח אתו  את שני השעירים, אחד מימינו והשני - משמאלו ונוטל ידיו לתוך הקלפי ומניח על שעיר אחד משמאלו  את הפתק שעלה ביד שמאלו, שעליו כתוב את הגורל.

ועל השעיר מימינו מניח את הפתק השני  שעלה בגורל  ביד ימינו .

השעיר שעלה בגורלו: "לשם" מיועד  להקרבה לה' לקורבן  חטאת ואילו השעיר שנועד "לעזאזל"- יושלך למדבר  על הר קשה ומצוק גבוה.[דברי רש"י]

לפי דברי חז"ל:  היה דוחף את השעיר מן הצוק "לאחוריו והוא מתגלגל ויורד ולא היה מגיע לחצי ההר עד שנעשה איברים, איברים" [יומא פ"ו מ"ו]

מפסוקינו ניתן ללמוד כי דייקו בהמתת השעיר שנאמר: "יעמוד חי  לפני ה' " שכל  עוד  הוא במקדש - הוא חי ו"לשלח אותו"-  הכוונה לשלח אותו למיתה.

לפי הרשב"ם: "לפי פשוטו: לשלח אותו  חי-  אל ההרים כמו שמצינו ציפורי המצורע [ויקרא י"ד, ז] :"ושלח את הציפור החיה על פני השדה לטהרו מטומאתו - אף כאן לטהר  את ישראל מעוונותיהם,  משלחו אל המדבר - והוא מקום מרעה  לבהמות"

מכאן , שביום הכיפורים היה מתוודה הכוהן  הגדול שלוש פעמים: פעמיים על פר  חטאת ופעם שלישית על השעיר המשתלח לעזאזל.

בפעם ראשונה היה הכהן מתוודה :על חטאיו  וחטאי בני ביתו.

בפעם השנייה גם על הכוהנים. ואילו בפעם שלישית  על כל עם ישראל.

מעניין מדוע שעיר אחד יוקרב לה' והשני נועד למדבר – להריגה?

על כך עונה ספורנו: לדעתו , השעיר הנושא את עוונות עם ישראל –אינו ראוי לזבח, מגודל  טומאתו.

מעניינת במיוחד דעתו של אברבנאל: הוא רואה בשני השעירים את מאבקם  הנצחי של יעקב ועשיו -  שנולדו תאומים ושווים  מבחינה פיסית בקומה ובמראה, אך מבחינה רוחנית הבדל גדול ביניהם- עשיו פנה לדיראון ואילו יעקב לחיי עולם, באופן טבעי נועדו האחים לגדול באופן שווה, אולם בהשגחה עליונה נפל בגורלו של שעיר אחד להיות עמו ונחלתו של ה' ולהתקרב לבורא עולם, ואילו השעיר השני הורחק מנחלת אלוקים לארץ של מדבר ושיממון.

עבודת הכהן ביום הכיפורים - מטרתה: תפילה לה' שסוף, סוף יגמר מאבק זה, על ידי שהכהן הגדול מתוודה על השעיר לעזאזל- בכך הוא מצביע כי רק את עשיו הרשע הולמים החטאים וכל העוונות האחרים ואילו בני יעקב חייבים להתנקות מהחטאים – בהיותם העם הנבחר.

הקשר להפטרה יחזקאל [פרק כ"ב, א'-י"ז] איתותים לתקופתנו.

בפרשתנו הנושא העיקרי: כפרה על עוונות בני ישראל ביום הכיפורים-  למען  טיהור העם -  להיות טהורים לעומת הגויים - כי ארץ ישראל נועדה להיות קדושה ואינה מקבלת את הטמאים - אלא מקיאה אותם  מתוכה!

הקב"ה פונה אל יחזקאל הנביא ושואל אותו שאלה קשה: האם הוא  מוכן לשפוט את יושבי ירושלים על חטאיהם הרבים - כגון: שפיכות דמים וה' הסביר לנביא שאין בתוכם אנשים צדיקים שיגנו על ירושלים והוא מכנה אותה בשם: "עיר הדמים" האשמה היא: שטימאה את ירושלים - לכן העונש יהיה: "חרפה לגויים"

המילים : "עַל-כֵּן, נְתַתִּיךְ חֶרְפָּה לַגּוֹיִם, וְקַלָּסָה",

"המילה "יהודי" תשמש מילת גנאי בקרב העמים כשירצה אחד לקלל את רעהו ויטיח בפניו את המילה: "יהודי" או "משרת יהודי" כפי שתיארו חכמים במגילת איכה: על שתי נשים נוכריות  שרבו ביניהן וקראה אחת לחברתה בשם: "יהודיה" אותה אישה נעלבה עד כי אמרה: יש ביכולתה לסלוח  ולמחול על כל עלבון שבעולם חוץ מעלבון כזה!

זו הכוונה לעונש  "עַל-כֵּן, נְתַתִּיךְ חֶרְפָּה לַגּוֹיִם, וְקַלָּסָה", הנביא טוען כי גזר הדין נחרץ בעיקר על העבירות של גזל ושפיכות דמים שהן עבירות בין אדם לחברו - שאין יום הכיפורים מכפר עד שיבקש סליחה מחברו שפגע בו.

הנביא יחזקאל  מצרף בנבואתו  חטאים  שנעשו במשך תקופות ממושכות. ודן אותה [את ירושלים] כמעין אישיות אחת הקיימת מעל 400 שנים!

אך עתה הוגש נגדה כתב אישום - העיר נידונה לחורבן והעם לגלות.

אין הנביא מזכיר  שום רמז לנחמה!

על כן הדין כבר נחרץ: "הֲיַעֲמֹד לִבֵּךְ, אִם-תֶּחֱזַקְנָה יָדַיִךְ, לַיָּמִים, אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה אוֹתָךְ"? וכי תושבי ירושלים יוכלו להחזיק מעמד בהשמעת  פסק הדין על ידי השופט? הנביא מדגיש את חומרת המצב הרוחני: הרי לא תהיה לך תשובה  על כל האשמה!

לעניות דעתי -  האשמה זו כלפי יושבי ירושלים מזכירה את המתרחש בימים אלה ממש - המחלוקות – השנאה לדת - מצד חלקים מסוימים בציבור המקבלים גיבוי מהרשתות החברתיות וערוצי התבהלה - אין ספק - כי כל האנטישמיות שמרימה ראש בתפוצות מזכירה את דברי הנביא יחזקאל. 

לסיכום : לאור האמור לעיל המסקנה היא: מערכת החינוך חייבת  להעלות את חשיבות התנ"ך לראש הסולם - ובכך לאחד מחדש את העם ויהי רצון שדברי הנביא ישעיהו יתגשמו במהרה:

" לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת יְהוָה כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים"  [ישעיהו י"א, ט']

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)